ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ש.ב סופר בע"מ נגד ננמ"ח אגודת נחל נובע מקור חכמה :

פסק-דין בתיק ע"א 76/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

וערעור שכנגד

לפני: כבוד השופט ח' מלצר

כבוד השופט י' עמית

כבוד השופט א' שהם

המערערת והמשיבה שכנגד:
ש.ב סופר בע"מ

נ ג ד

המשיבים והמערערים שכנגד:
1. ננמ"ח אגודת נחל נובע מקור חכמה
להחייאת היישוב הדתי בגליל העליון

2. סלם אליהו

3. סלם פיינה

4. יהונתן ליפשיץ

5. טליה ליפשיץ

6. דוד אביטן

7. רינה אביטל

8. ארנה מרחוס

9. כוכבית מרחוס

10. ברוך שטרן

11. ציפי שטרן

12. רייטר אליהו

13. רייטר טובה

14. בכר אברהם

15. בכר עינת

16. דיויס ישראל

17. דיויס אלישבע

18. שוען ציון

19. שוען רעיה

20. גבאי יוסף

21. גבאי שרה

22. לשם תומר יוסף

23. לשם ענת

24. לוי חגית

25. לוי יוסף

26. קיואק אפרים

27. קיואק שינדי

28. זהר מנחם

29. זהר רבקה

30. גלעד אילן

31. גלעד איתי

32. אסתר נעים

34-33. בר יוסף ונורית

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת בת"א 613/07 שניתן ביום 12.11.2012 על ידי כבוד השופטת נ' מוניץ

תאריך הישיבה:
ז' בתשרי התשע"ה
(01.10.2014)

בשם המערערת והמשיבה שכנגד:
עו"ד איילת כהן

בשם המשיבים והמערערים שכנגד:
עו"ד אמיר שאשא

פסק-דין

השופט י' עמית:

הורתו של הסכסוך שבפנינו, בהסכם שנכרת בין המשיבים לבין המערערת למתן שרותי בניה בעיר צפת.

רקע עובדתי וההליכים בין הצדדים

1. על פי ההסכם בין הצדדים, המערערת היתה אמורה להקים עבור המשיבים ארבעה בנייני דירות. משנוכחו המשיבים לדעת כי המערערת חייבה אותם בסכומים גבוהים בהרבה מהסכומים שהוערכו מלכתחילה, הופסקה עבודת המערערת, המשיבים השלימו את העבודה באמצעות קבלן אחר, וסרבו לשלם למערערת את החשבון שהגישה מבלי שתיערך בדיקה יסודית של החשבונות. אציין כי החשבון האחרון שהוגש על ידי המערערת היה חשבון ביניים מספר 19, שלא אושר על ידי המפקח.

2. המערערת הגישה תביעה לבית משפט השלום, והצדדים הגיעו להסכם דיוני לפיו ההליך יתנהל בבוררות זבל"א מקצועית. בהמשך, טרם החלה הבוררות, הגיעו הצדדים להסכמה לקיים הליך גישור, ובמהלך הגישור הסכימו על מינוי מומחה בשם מרק בנדיט (להלן: בנדיט), לבדיקת הכמויות והסכומים המגיעים למי מהצדדים. הוסכם כי מסקנותיו וחוות דעתו של בנדיט תחייבנה את הצדדים.

בנדיט הכין חוות דעת ראשונה, ולפיה הסכום לתשלום בגין העבודות שבוצעו הוא 2.9 מיליון ₪, כך שהמערערת גבתה ביתר, לטענת המשיבים, סכום של כמיליון ₪. המערערת טענה כי מר בנדיט שגה בחוות דעתו, והמשיבים הסכימו כי תיערך בדיקה נוספת על ידו. חוות הדעת השניה של המומחה בנדיט הביאה לתוצאה שונה לחלוטין, ולפיה הסכום לתשלום עבור העבודות עומד על כ-4.5 מיליון ₪, כך שהמשיבים הם שחייבים למערערת.

נוכח הפער הבלתי מוסבר בין שתי חוות הדעת, דרשו המשיבים לחקור את בנדיט על חוות דעתו השניה, ופנו למומחה מטעמם, הוא המהנדס שטרנברג. הלה הגיש דו"ח לפיו חוות דעתו השניה של בנדיט היא שגויה ובלתי מבוססת, וכי למשיבים מגיע החזר מהמערערת. משכך, סירבו המשיבים להכיר בדו"ח בנדיט השני, המערערת הגישה את התביעה נשוא ערעור זה והמשיבים הגישו תביעה שכנגד.

3. בישיבה מיום 7.1.2008 הגיעו הצדדים להסכמה שהשתקפה בפרוטוקול כלהלן:

"אנו מקבלים את המלצת בית המשפט לפיה, ימונה מומחה מכריע אשר על פי המלצת בית המשפט שמו המהנדס ושמאי דוד טיגרמן מנתניה.
המומחה יקבל לידיו את כל החומר הרלוונטי, כולל כל חוות הדעת הנדסיות שונות אשר הוכנו בתיק זה במסגרת הליכים קודמים. המומחה יפגש עם הצדדים בלא נוכחות עורכי הדין, הליך הבדיקה יערך בנוכחות הצדדים. המומחה יבקר במקום ויערוך כל בדיקה נדרשת לשם מתן חוו"ד דעתו.
תיאום פגישות עם הצדדים יעשה על פי נתונים שימסרו לו על ידי באי כוח הצדדים ...
חוות הדעת של המומחה תהא מנומקת, מקצועית.
הצדדים מסכימים כי חוות דעתו תהיה מכריע...
מבקשים את בית המשפט ליתן להסכמתנו תוקף של החלטה, ולמנות את המומחה מר דוד טיגרמן מנתניה" (השגיאות במקור, הדגשות הוספו – י"ע).

4. הסכמת הצדדים קיבלה תוקף של החלטה, ומני אז פצחה המערערת בסדרה של בקשות לביטול מינויו של המומחה טיגרמן (להלן: המומחה או המומחה טיגרמן).

ביום 17.6.2008 פנתה המערערת בבקשה לביטול המינוי, בטענה כי אינה יכולה לשאת בעלות שכרו של המומחה. המומחה עצמו פנה לבית המשפט וביקש להפסיק את פעילותו בתיק "לנוכח התנהגות התובע בתיק, ש.ב. סופר, איני יכול לקיים את המטלות שקבע בית המשפט...".

בהחלטתו מיום 2.7.2008 דחה בית משפט קמא את הבקשה לביטול המינוי, והורה למערערת לשתף פעולה עם המומחה, להעביר למשרדו את כל החומר המבוקש ולהיעתר לכל דרישותיו באופן מיידי על מנת לקדם את ההכרעה בתובענה לגופה.

חלפו כחודשיים, וביום 2.9.2008 הגישה המערערת בקשה נוספת לביטול מינוי המומחה בשל עלות שכרו ולמינוי מומחה אחר תחתיו. בקשה זו נדחתה בהחלטתו של בית משפט קמא מיום 5.10.2008, מן הטעם שמדובר בבקשה זהה לבקשה הקודמת.

ביום 29.12.2008 חזרה המערערת וביקשה להתיר לה לחזור בה מהסכמתה למינוי המומחה, בטענה כי הסכימה למינוי כי סברה שהמומחה ידון רק באופן ההצמדה של הסכום שנקבע על ידי בנדיט ובדרך ואופן ביצוע התשלום. בהזדמנות זו חזרה המערערת וטענה כי אין ביכולתה לשאת בעלויות הגבוהות של מינוי מומחה נוסף. בית משפט קמא דחה את הבקשה בהחלטתו מיום 8.2.2009, ובר"ע שהגישה המערערת על החלטה זו נדחתה על ידי בית משפט זה (החלטתה של כבוד השופטת א' חיות ב-רע"א 2160/09 מיום 26.4.2009).

ביני לביני, ביום 16.11.2008 עתרו המשיבים למחיקת כתב התביעה ולמתן פסק דין בתביעה שכנגד שהוגשה על ידם, בשל סירוב המערערת לשלם את שכר טרחת המומחה. בית משפט קמא נתן למערערת ארכה להפקדת חלקה בשכר טרחת המומחה עד ליום 18.3.2009.

5. ויהי אחר הדברים האלה, נתן המומחה טיגרמן ביום 27.9.2010 את חוות דעתו, לאחר שביקר בשטח ולאחר שנפגש עם הצדדים. בחוות דעתו ציין המומחה כי למרות בקשותיו, המערערת לא הציגה בפניו חשבונות מפורטים או תגובות לתחשיבים של המהנדס שטרנברג מטעם המשיבים. המומחה ציין כי מרבית העבודות שבוצעו באתר, בוצעו מתחת לפני הקרקע או שימשו תשתית להמשך העבודות, כך שכיום לא ניתן לקבוע בוודאות איך בוצעו, האם בוצעו ומה היקפן. המומחה ציין כי בהעדר שיתוף פעולה מלא מצד הצדדים נבצר ממנו לעיתים לקבוע במדויק את היקף העבודה, כך שחלק מקביעותיו מבוססות על אומדנה ועל נסיונו.

הצדדים שלחו למומחה שאלות הבהרה, אך גם בכך לא היה כדי לסיים את המחלוקות ביניהם.

6. המומחה נחקר ארוכות על חוות דעתו. במהלך חקירתו הדגיש המומחה כי בשל חוסר שיתוף פעולה מצד המערערת נמנעה ממנו האפשרות לערוך חוות דעת שלמה. לדבריו, נציג המערערת התנגד נחרצות שהעבודות יבדקו מחדש, דהיינו "לקחת דף דף סעיף סעיף לראות מה נכון ומה לא נכון ... אני רציתי לעשות בדיקה על כל פריט ופריט עם הצדדים, והצדדים לא הסכימו – ביחוד התובע". עוד ציין המומחה, כי הציע שיטת עבודה אחרת - לעבור על הדו"ח של המהנדס שטרנברג ולקבל את תשובת המערערת לכל אחת מקביעותיו, אך גם לכך לא הסכימה המערערת.

המומחה ציין כי לא קיבל מהמערערת יומן עבודה מלא ומסודר כפי שדרש (עמ' 45 לפרוטוקול) וחזר במהלך חקירתו מספר פעמים על כך שהמערערת סירבה לשתף עימו פעולה לכל אורך הדרך. מנגד, אישר המומחה כי המשיבים שיתפו עימו פעולה באופן מלא והשתדלו למלא אחר כל דרישותיו. המומחה הסביר כי שיטת עבודתו היתה השוואה בין חשבון ביניים מספר 17 – על אף שנתברר שחשבון זה לא אושר על ידי המפקח – לבין חשבון ביניים מספר 19, שהוא החשבון האחרון שהוצא על ידי המערערת ואשר גם הוא לא אושר על ידי המפקח. המערערת הסתמכה על חוות הדעת השניה של בנדיט, אך המומחה הסביר כי לא יכול היה לסמוך עליה, שהרי בנדיט ערך שתי חוות דעת שונות שהפערים ביניהן הם מושא המחלוקת בין הצדדים.

המומחה ציין בחקירתו, כי המערערת טענה כי התוכניות שהוצגו בפני בנדיט בדו"ח הראשון לא היו נכונות ולא כללו את כל העבודה שבוצעה בפרוייקט, ומנגד, המשיבים טענו כי התוכניות שהוצגו בפני בנדיט בדו"ח השני לא היו נכונות. המומחה הסביר כי חוות דעתו של בנדיט היא דו"ח של חישובים ללא התוכניות, וכי "אי אפשר לעשות עבודה מקצועית עם החומר של בנדיט כדי לבדוק אם החישוב הראשון נכון או השני נכון, לתת חוו"ד חד משמעית, מה נכון או איפה יש טעות או אין טעות ... כשאין לי את מלוא חומר הגלם ששימש את מרק בנדיט, יש לי רשימת כמויות שאני לא יכול לאמת אותן ואני יודע שצד אחד אומר שהחוו"ד איננה נכונה. אני לא יכול לקבל אותה אחרת אני מיותר" (עמודים 10-9 לפרוטוקול).

עוד ציין המומחה בחקירתו, כי הפערים בין הדו"ח הראשון לדו"ח השני של בנדיט מקורם בהגדלה משמעותית של הכמויות, אך הוא לא מצא בסיס לפערים אלה. המומחה ציין, כי לא קיבל אף את עמדתו של המהנדס שטרנברג מטעם המשיבים, מאחר שלטעמו יש להכיר גם בפריטים שלא אושרו על ידי המתכנן אך אושרו על ידי המפקח בשטח, בעוד שהמהנדס שטרנברג סבר כי יש לשלם רק עבור פריטים שאושרו בכתב על ידי המתכנן.

פסק דינו של בית משפט קמא

7. בפסק דינו עמד בית משפט קמא על מעמדו של מומחה מכריע שמונה בהסכמת הצדדים והיקף ההתערבות המצומצם של בית המשפט בחוות דעתו. בית המשפט ציין כי המומחה טיגרמן הוא מומחה נייטרלי:

"שהשיב בכנות, בהגינות רבה, ובאופן ענייני לכל השאלות שנשאל... עדותו היתה עניינית, אוביקטיבית ומהימנה. רכיבים מסויימים קבע טיגרמן לטובת התובעת ובאחרים קבע לטובת הנתבעים, הכל על פי מומחיותו המקצועית ועל פי המסמכים והראיות שהובאו בפניו, לרבות על סמך ביקורים שביצע בשטח. לאור כל האמור מעלה, לא מצאתי נימוקים כבדי משקל, שיצדיקו סטייה מקביעותיו של המומחה המוסכם".

לסופו של דבר, אימץ בית משפט קמא את ממצאיו ומסקנותיו של המומחה, למעט טעות באחד הפריטים המתייחס לעבודות מצעים בחניה, תוך שהוא מגדיל את הסכום שקבע המומחה מ-8,750 ₪ ל-30,219 ₪. בפריט נוסף הנוגע לפרק עבודות הבניה, לגביו קבע המומחה כי אין באפשרותו להכריע בין הסכום של כ-94,000 ₪ על פי חוות הדעת של בנדיט לבין הסכום של כ-65,000 ₪ על פי חוות הדעת של שטרנברג, הכריע בית המשפט על דרך האומדנה והעמיד את הסכום על 85,000 ₪.

בסוף פסק דינו עמד בית משפט קמא על חוסר שיתוף הפעולה של המערערת עם המומחה טיגרמן, ועל כך שאין מדובר בעניין מקרי או חד פעמי אלא יש בכך להצביע על דרכה של המערערת באופן ניהול ענייניה בפני המומחה. ככל שהיה נקבע כי יש חוסר כזה או אחר בחוות דעת המומחה, הרי שיש לזקוף זאת לחובתה של המערערת נוכח סירובה להציג מסמכים בפני המומחה, ואין למערערת אלא להלין על עצמה. בשורה התחתונה אימץ בית המשפט את חוות דעת המומחה לפיה סך הסכומים המגיעים למערערת מהמשיבים בגין העבודות שבוצעו על ידה עומד על 3,773,907 ₪, בצירוף הסכומים שהוספו על ידי בית משפט קמא (21,469 ₪ בגין מצעים + 20,161 ₪ תוספת עבור עבודות בניה). הסכום הכולל לתשלום עומד על 3,815,537 ₪, בעוד שהמשיבים שילמו סך של 3,657,622 ₪. אשר על כן חייב בית משפט קמא את המשיבים לשלם למערערת את ההפרש בסך 157,915 ₪.

לא נחה דעתה של המערערת מפסק דינו של בית משפט קמא הנכבד ועל כך נסב ערעורה. המשיבים מצידם הגישו ערעור שכנגד.

ערעור המערערת

8. המערערת תקפה בבוטות הן את המומחה והן את בית משפט קמא, ועל כך אעמוד בהמשך. המערערת טענה, בין היתר, כי המומחה לא ערך חוות דעת לשמה; כי יש לפסול את המומחה; כי המערערת נאלצה ונכפתה על ידי בית משפט קמא להסכים למינויו של המומחה למרות שהוסכם בין הצדדים על מינויו של בנדיט כמומחה; כי המשיבים הסכימו לשלם על פי חוות דעתו של המומחה בנדיט; כי המשיבים הצליחו "בדרכם הנכלולית" להטעות את בית המשפט; כי המומחה אינו בקיא כלל בתחום הנבדק וחסר הבנה בסיסית בהליך בניית הפרוייקט ושלביו; כי נדרשו למומחה למעלה משנתיים להגיש את חוות דעתו; כי המומחה לא פעל באופן אובייקטיבי; כי החשבון שהיה אמור להיות נשוא חוות דעתו של המומחה לא נבדק כלל על ידו.

לאור זאת טענה המערערת, כי היה על בית המשפט לאמץ את הדו"ח השני של המומחה בנדיט ולהתעלם מחוות דעתו של המומחה טיגרמן.

9. אומר בקצרה, כי אין ממש בערעור של המערערת. מעבר לסגנון הבוטה והלא ראוי של כתב הערעור והסיכומים, דומה כי נשתכחו מהמערערת העובדות וההלכות הנוגעות למעמדו של המומחה.

10. במישור העובדתי, דומה כי דרושה עזות מצח לטעון כי המומחה נזקק לשנתיים ליתן את חוות דעתו, בהתחשב בכך שהיתה זו המערערת שניסתה משך תקופה ארוכה, בבקשות חוזרות ונשנות שהגיעו גם לפתחו של בית משפט זה, לחזור בה מהסכמתה הדיונית למינויו כמומחה.

11. הטענה כי הצדדים הסכימו לאמץ את חוות הדעת השניה של בנדיט אין בה ממש והיא נוגדת את השכל הישר, שהרי המחלוקות בין הצדדים לגבי אותה חוות דעת היא שהביאה את הצדדים אל כתלי בית המשפט בתביעות ההדדיות שנדונו בפני בית משפט קמא.

12. כפי שעולה מהתכתובות ומחקירתו של המומחה, היתה זו המערערת שאחזה בחוות דעתו השניה של בנדיט, סירבה לכל דרך בדיקה אחרת שהוצעה לה (בדיקת סעיף סעיף בחשבונות הביניים או סעיף סעיף בחוות דעתו הנגדית של המהנדס שטרנברג) וסירבה פעם אחר פעם לשתף פעולה עם המומחה טיגרמן.

13. בית משפט קמא התרשם לחיוב מעדותו של המומחה טיגרמן, ואחזור ואזכיר את ההלכה הידועה כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות של הערכאה הדיונית. במיוחד נכונים הדברים לגבי התרשמות הערכאה הדיונית מהמומחה, ובעיקר כאשר במומחה מוסכם עסקינן, מקום בו מצאה הערכאה הדיונית לאמץ או לדחות את חוות דעתו של מומחה (ראו, לדוגמה, ע"א 2959/09 מוקטרן נ' ד"ר אהוד וינר (2.7.2012); ע"א 3079/08 מדינת ישראל נ' הקדש קרן עזרה ע"ש יעקב הייטנר (4.7.2012); ע"א 8123/10 בדראן נ' המרכז הרפואי שערי צדק (לא פורסם, 6.5.2012); ע"א 5131/10 אזימוב נ' בנימיני (7.3.2013); ע"א 544/10 פלונית נ' עיריית כפר קאסם (12.3.2013); ע"א 1717/13 מיצ'קור טטיאנה נ' קופת חולים מאוחדת (10.12.2013); ע"א 9750/11 עומר חאלד מסרי נ' מינהל מקרקעי ישראלי (30.2.2014); ע"א 1717/13 מיצ'קור טטיאנה נ' קופת חולים מאוחדת (10.12.2013)).

14. הטענה כי מינוי המומחה טיגרמן נכפה על המערערת, טוב היה לה משלא הועלתה. בסעיף 7 לסיכומיה טענה המערערת כי בית משפט קמא פעל "בכוח הזרוע ובאיום מפורש על נציג המערערת" ועל כן נאלצה המערערת להסכים למינוי.

טענה זו נכבשה על ידי המערערת ולא הועלתה על ידה בכל הבקשות שהגישה לביטול מינוי המומחה, בקשות שנומקו בהעדר משאבים כספיים ו"הבנה מוטעית" לגבי סמכויותיו של המומחה. אין זה הולם, בלשון המעטה, כי המערערת תשתלח בבית משפט קמא הנכבד ותעלה לראשונה במסגרת הערעור עילה שלא בא זכרה במהלך ההליך. לא למותר לציין, כי בישיבה במהלכה הסכימו הצדדים על מינויו של המומחה טיגרמן, יוצגה המערערת על ידי עורכת דין דולב, שאינה מייצגת את המערערת בערעור דכאן.

15. לגופו של עניין, ברי כי המומחה טיגרמן לא היה אמור לאמץ את חוות דעתו השניה של בנדיט, שהרי זו היתה עילת המחלוקת בין הצדדים. אציין, כי בנקודות מסוימות הלך המומחה טיגרמן לכיוון המערערת, למרות שספק אם היה לכך מקום בהתחשב בכך שלא שיתפה עימו פעולה ולא המציאה לו את המסמכים והאסמכתאות שנדרשו על ידו.

16. במישור המשפטי אציין, כי ספק אם יש לראות את המומחה טיגרמן כמומחה מוסכם בלבד. בהסכם הדיוני בין הצדדים הוענקו למומחה סמכויות נרחבות, נקבע כי מעמדו יהיה כשל מומחה מוסכם מכריע אשר רשאי גם להיפגש עם הצדדים, לשמוע את טיעוניהם ולצאת עימם לשטח כפי שנעשה על ידו. דומה, כי מעמדו של טיגרמן קרוב יותר למעמד של בורר או מעין בורר או שמאי מכריע וכיוצ"ב.

הפסיקה חזרה והדגישה כי התערבות בית המשפט בהכרעת שמאי מכריע/מעריך/בורר/מעין בורר/מומחה מוסכם מכריע – יהא שמו של מנגנון ההכרעה אשר יהא – תיעשה רק בנסיבות יוצאות דופן של חריגה מסמכות, חוסר הגינות, חוסר תום לב, השפעה בלתי הוגנת, חריגה מעיקרי צדק טבעי וכיוצ"ב. ככלל, בית משפט לא יתערב במסקנות הנוגעות במובהק לעניינים שבמקצועיות ולשיקול דעת (ראו, כדוגמה, ע"א 4341/11 מזרה נ' דהאן (31.12.2012); ע"א 1168/07 יפה נוף תחבורה, תשתיות ובניה בע"מ נ' הפלר (1.2.2009)). משהתרשם בית משפט קמא כי המומחה פעל בהגינות, מקצועיות וניטרליות, אין מקום להתערב בקביעותיו לגופן, ובוודאי שאין מקום לחזור ולאמץ את חוות דעתו השניה של בנדיט, כפי שנטען על ידי המערערת.

אשר על כן, דין הערעור להדחות.

הערעור שכנגד

17. הערעור נסב על מספר טעויות נקודתיות שנפלו, לטענת המשיבים, בחוות דעתו של המומחה טיגרמן. במהלך הדיון חזר בו בא כוח המשיבים מחלק מהטענות, כך שהערעור שכנגד נסב למעשה על שני פריטים.

פריט אחד נסב על עבודות הבניה. המשיבים הלינו על כך שבית משפט קמא הגדיל את התשלום ברכיב זה ל-85,000 ₪ על דרך האומדנה, אך איני רואה מקום להתערב בכך.

עם זאת, מצאתי ממש בטענת המשיבים שעניינה טעות חישוב הנוגעת למחיר הכלונסאות. המומחה חישב מטר אורך כלונס לפי מחיר של 249 ₪, בעוד שהמחיר החוזי היה 216 ₪, כך שיש מקום להפחתה של 46,671 ₪ מהסכום שנקבע על ידי המומחה עקב טעות חישוב זו. לא למותר לציין, כי המערערת אף לא הגיבה בסיכומיה לטענה זו של המשיבים, וניתן לקבל את הערעור שכנגד בנקודה זו רק מטעם זה.

אשר על כן, במקום הסך של 157,915 ₪ שנפסק לזכות המערערת, יש להעמיד את הסכום על 111,244 ₪. יתר חלקי פסק הדין ישארו על כנם.

הערה לפני סיום

18. בשולי הדברים, אך לחלוטין לא אחרון בסדר חשיבותו, אציין כי לא היה מקום לביטויים המשתלחים של המערערת כלפי המשיבים, כלפי המומחה טיגרמן ובמיוחד כלפי בית משפט קמא הנכבד, אשר בחרתי שלא לצטטם כאן כדי למנוע פגיעה נוספת.

כבר נזדמן לי לעמוד על המנהג החדש והמצער שפשה במקומותינו, כאשר בהעדר נימוקים לגופו של פסק דין מעלים הצדדים טענות חסרות שחר לגופו של שופט (ע"פ 8146/09 אבשלום נ' מדינת ישראל בפסקה 12 (8.9.2011); ע"א 4667/08 הר עוז נ' סערת תוכנה בע"מ בפסקה 29 (15.2.2011); ע"פ 8748/08 ברכה נ' מדינת ישראל בפסקה 30 והאסמכתאות שם (10.10.2011)). על כך יש להצר, ולא אכחד כי התלבטנו האם יש מקום להעביר את הדברים לטיפול לשכת עורכי הדין. לסופו של יום החלטנו להימנע מצעד זה, לאחר שבאת כוח המערערת קיבלה את הערותינו בהקשר זה במהלך הדיון.

סוף דבר

19. אשר על כן דין הערעור להדחות ודין הערעור שכנגד להתקבל חלקית, כאמור בסעיף 17 סיפא לעיל.

המערערת תישא בהוצאות המשיבים בסך 25,000 ₪.

השופט ח' מלצר:
אני מסכים.

השופט א' שהם:
אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית.

ניתן היום, י"א בתשרי תשע"ה (5.10.2014).


מעורבים
תובע: ש.ב סופר בע"מ
נתבע: ננמ"ח אגודת נחל נובע מקור חכמה
שופט :
עורכי דין: