ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד יעקב קקון :

החלטה בתיק בש"פ 11775/04

בפני: כבוד השופטת א' חיות

המבקשת:
מדינת ישראל

נ ג ד

המשיבים:
1. יעקב קקון

2. גולן קקון

3. אברהם טובול

4. דוד אסור

בקשה ששית להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996

בשם המבקשת: עו"ד אריה פטר
בשם המשיב 1: עו"ד דוד יפתח
בשם המשיב 2: עו"ד אסי בוחבוט
בשם המשיב 3: עו"ד אביעד רייפר
בשם המשיב 4: עו"ד רועי קרן

בבית המשפט העליון

החלטה

בפניי בקשה ששית להארכת מעצרם של המשיבים מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996.

1. ביום 9.1.03 הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום נגד המשיבים 1 ו-2 ושלושה אחרים - דוד אטיאס, יהודה ממן, ויצחק קיסוס (להלן בהתאמה: אטיאס, ממן וקיסוס) וכעבור שבועיים, תוקן כתב האישום, נוספו בו שלושה אישומים והוא הופנה גם כנגד המשיבים 3 ו-4. בכתב האישום המתוקן יוחסו לאטיאס שלושה מעשי רצח, שני ניסיונות לרצח וכן עבירות נוספות, ואילו לכל אחד מארבעת המשיבים שבפניי יוחסה מעורבות בחלק כזה או אחר של אותם מעשים: נגד המשיבים 1 ו-2 נטען כי בעקבות ניסיון התנקשות במשיב 1 ביקשו לרצוח את יצחק בר מוחא, ופנו אל אטיאס על מנת שיבצע את הרצח מטעמם. בכתב האישום תוארו הפעולות שנקטו אטיאס, ממן ואדם שלישי על מנת להוציא אל הפועל את תוכנית הרצח, עד שנתפסו בסמוך לבית אמו של בר מוחא שם המתינו לקורבנם המיועד. עוד נטען באותו אישום כי משיבים 1 ו-2 קשרו עם קיסוס לרצוח את מאיר אברג'יל, ומתוארות בו הפעולות שננקטו לצורך מימוש הקשר. בשל כך יוחסו למשיבים 1 ו-2 עבירות של ניסיון לרצח, קשירת קשר לביצוע פשע (שתי עבירות), ונשיאת והובלת נשק. נגד המשיב 3 נטען באישום השני כי רצח ביחד עם אטיאס ועם אחר את יצחק גבאי, ומיוחסות לו עבירות של רצח, קשירת קשר לפשע והובלת נשק. באישום השלישי יוחסה לאטיאס לבדו רציחתו של אחד מוריס רביבו, ובאישום הרביעי נטען נגד המשיב 4 כי קשר עם אטיאס לרצוח את שלום אזולאי. לאחר שהניסיון הראשון לבצע רצח זה נכשל, פעלו אטיאס והמשיב 4 בשנית, כך נטען, לרצוח את אזולאי וכעבור שמונה חודשים הצליחו בכך. בגין מעשים אלה יוחסו למשיב 4 עבירות של רצח, ניסיון לרצח, קשירת קשר לפשע, חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות ונשיאת והובלת נשק.

2. המדינה הגישה בקשה למעצר הנאשמים עד תום ההליכים נגדם. אטיאס הסכים למעצרו, וכך גם המשיב 3. בית המשפט הורה על מעצר המשיב 4 עד תום ההליכים נגדו, ועררו לבית משפט זה נדחה. משיבים 1 ו-2 ושני נאשמים נוספים שבית המשפט המחוזי הורה על שחרורם לחלופת מעצר נעצרו אף הם עד תום ההליכים, לאחר שערר המבקשת לבית משפט זה נתקבל.

3. בחודש אוקטובר 2003 נערך הסדר טיעון בין אטיאס לבין המבקשת, עניינו של אטיאס הופרד מעניינם של המעורבים האחרים ונגד המשיבים 1 ו-2 הוגש כתב אישום נוסף שאוחד עם כתב האישום המתוקן המתואר לעיל. בכתב האישום הנוסף נטען כי המשיבים 1 ו-2 ניסו לרצוח את אברהם סיבוני, ומשמבוקשם לא עלה בידם פנו אל אטיאס שניסה אף הוא לבצע את הרצח ביחד עם המשיב 2 אך נכשל. ניסיון שלישי שבוצע באמצעות הטמנת מטען מתחת לרכבו של סיבוני נכשל אף הוא, ולבסוף צלחה המזימה באמצעות ירי שביצעו לעברו של סיבוני שני אנשים, הכל בהתאם להוראתם של המשיבים 1 ו-2. בכתב האישום המאוחד אף יוחסו למשיבים 1 ו-2 ולשני נאשמים נוספים מעשה הרצח של מוריס רביבו, שקודם לכן יוחס לאטיאס לבדו, וכן מעשה הרצח של יצחק גבאי, ביחד עם המשיב 3. זאת, כמי שיזמו את שני מעשי הרצח ושילמו לאטיאס עבור ביצועם. למשיב 2 יוחסה גם עבירה של החזקת נשק שלא כדין. משיבים 1 ו-2 נעצרו עד תום ההליכים בגין חלקם בפרשות אלה, יחד עם המעורבים האחרים.

4. ביום 10.12.2003 שוחרר לחלופת מעצר בתנאי "מעצר בית מלא" קיסוס אשר לו מיוחסת מעורבות בקשירת הקשר לרציחתו של מאיר אברג'יל. בקשה לעיון חוזר שהגישו המשיבים 1 ו-2 בעקבות שחרורו של קיסוס ובעקבות התמשכות הליכי המשפט נדחתה.

מאז הוגש כתב האישום חלפו כשנתיים. במהלך תקופה זו הוארך מספר פעמים מעצרם של המשיבים בהחלטות של בית משפט זה, בהן הודגשו מסוכנותם ועברם הפלילי המכביד של המשיבים, כמו גם מורכבותו של המשפט. ההחלטה האחרונה על הארכת מעצרם של המשיבים ניתנה ביום 20.10.2004, ובה ציינה חברתי השופטת א' פרוקצ'יה את הדברים הבאים:

המדובר הוא בהליך משפטי מורכב ומסובך במיוחד. מעורבים בו שורה ארוכה של נאשמים המואשמים בפרשיות פשע שונות. מטבע הדברים, ניהולו של משפט שמעורבים בו מספר ניכר של נאשמים, העוסק בפרשיות רבות, מצריך זמן דיוני רב, ומיגבלת תשעת החודשים הקבועה בחוק אינה מתיישבת עמו...
אופי האישומים וראיות התביעה מצביעים לכאורה על מעורבות המשיבים בעבירות הקשות והחמורות ביותר על ספר החוקים. מיוחסות להם סדרת עבירות רצח ונסיונות לרצח בפרשות שונות, במסגרת פשיעה מאורגנת המפילה את חיתתה על הציבור, שבה נטילת חיים הוא דרך טבעית לחיסול חשבונות ואמצעי מקובל בשיגרת התנהלותם של אותם גורמים. המדובר בהתנהלות פלילית החורגת באופן קיצוני גם מן המסגרות הפליליות המוכרות למערכת אכיפת החוק. חריגות זו מחייבת התייחסות מיוחדת גם במאזן השיקולים הנוגע לסוגיית הארכת המעצר לצורך ניהול המשפט. האינטרס בהגנת שלום הציבור בפני הסיכונים הטמונים משחרורם של המשיבים נושא משקל רב במיוחד במקרה זה, והוא גובר באופן ניכר על אינטרס המשיבים בשחרורם נוכח התארכות הדיון המשפטי הצפוי עוד להימשך זמן רב. חלופות מעצר כאלה ואחרות אינן יכולות לספק תשובה הולמת למסוכנות המשיבים האופיינית לפשיעה מאורגנת, החורגת ממסוכנות נאשם אינדיבידואלי הפועל לבדו בביצוע עבירה אינדיבידואלית...

עתה, משתקופת ההארכה עליה הורה בית משפט זה בהחלטה האמורה עומדת להסתיים, שבה המדינה ועותרת להאריך את מעצרם של המשיבים.

5. מהלך העניינים במשפט זה הוא אכן ארוך במיוחד וזו תמציתו: תחילה נקבע התיק לשמיעה בפני הרכב בראשות השופט דר, במשך שלושה ימים בשבוע, כעשר שעות מדי יום, ובשל המתכונת המיוחדת של הדיונים והצורך להיערך לקראתה נקבעה תחילתם לחודש אוקטובר 2003, כתשעה חודשים לאחר הגשת כתב האישום. בהמשך שונה המותב, וכתוצאה מכך נדחתה פתיחת המשפט בחודש לערך. בעקבות הגשת כתב האישום השני כפי שפורט לעיל, עתרה המשיבה לאיחוד שני כתבי האישום, והדיון נדחה שוב על מנת לאפשר לבאי כוח הנאשמים ללמוד את חומר הראיות הנוסף. בינואר 2004, נענה בית המשפט לבקשת חלק מבאי כוח הנאשמים והעניק להם ארכה נוספת בת כחודש וחצי ללימוד החומר, וביום 15.2.2004 נתקבלה בקשת המדינה לאיחוד שני כתבי האישום שהוגשו ולהפרדת עניינו של אטיאס. בעקבות כך ביקשו באי כוחם של המשיבים 1 ו-2 להתפטר מייצוגם. בית המשפט נעתר לבקשה, וקבע כי המשיבים 1 ו-2 ייוצגו על ידי הסניגוריה הציבורית. בית המשפט אף קבע 18 מועדים להוכחות החל מיום 11.3.2004, אולם לבקשת באי כוח הנאשמים, שב בית המשפט ודחה את שמיעת הראיות לחודש מאי אותה שנה. בקשה נוספת שהגישו באי כוח המשיבים 1 ו-2 נתקבלה אף היא ובית המשפט דחה את שמיעת הראיות בחודש נוסף. שמיעת הראיות החלה לבסוף ביום 13.6.2004, ומאז התקיימו שש עשרה ישיבות. במהלך תקופת הארכת המעצר האחרונה החלה להישמע עדותו של עד המדינה העיקרי אטיאס, ועתה מצוי המשפט בשלבים התחלתיים של חקירתו הנגדית. הישיבה הבאה צפויה להתקיים ביום 6.1.2005, ובית המשפט המחוזי הבהיר כי ישיבות ההוכחות יתקיימו מעתה פעמיים בשבוע, בימי ראשון וחמישי, עד לסיום שמיעת הראיות.

6. בבקשה שבפניי מציינת המדינה כי מסוכנותם של המשיבים היא כה רבה עד שאין מקום להורות על שחרורם, וזאת למרות התמשכות ההליכים בעניינם. המשיבים, מצדם, מתנגדים לבקשה ולטענתם אין להשלים עם מצב שבו לאחר כשנתיים מיום הגשת כתב האישום מצוי המשפט רק בעיצומה של פרשת התביעה, כשמתוך 170 עדי תביעה העידו שניים וכעת נשמעת עדותו של העד השלישי. המשיבים מציינים כי כבר עתה ניתן לקבוע שהמשפט לא יסתיים בתוך תקופת ההארכה שנתבקשה ותידרשנה הארכות נוספות על מנת לסיים את המשפט בעודם עצורים. המשיבים טוענים עוד כי תנאי המעצר הקשים בהם הם מוחזקים לאורך זמן כה ארוך מצדיקים אף הם את שחרורם. המשיבים 3 ו-4 מוסיפים וטוענים כי אין לזקוף לחובתם את הצורך בניהול משפט מורכב וארוך ובהקשר זה טוען המשיב 3 כי כל שמיוחס לו בכתב האישום הוא מעורבות שולית באישום אחד הנוגע לרציחתו של יצחק גבאי, ואילו המשיב 4 טוען אף הוא כי המעורבות המיוחסת לו נוגעת למעשה רציחתו של שלום אזולאי אולם לא לשאר האישומים.

7. אכן, לא בכל יום עומדים אנו בפני מצב שבו חלפו כשנתיים מאז תחילת המשפט מבלי ששמיעתו הסתיימה, ולמעשה מצויים אנו בתחילת פרשת התביעה ואחרית דבר מי ישורנה. במקרה שבפניי לא ניתן לייחס את התמשכות ההליכים להתנהלותם של מי מן הצדדים: אמנם, המבקשת ערכה שינויים של ממש בכתב האישום לאחר שהוגש והדבר תרם להתארכות המשפט, אולם שינויים אלה נדרשו נוכח התפתחויות שאירעו בחקירה. דחיות שביקשו באי כוח הנאשמים גרמו אף הן לעיכוב של מספר חודשים בשמיעת המשפט, אולם נוכח הצורך ללמוד חומר ראיות כה רב איני סבורה כי ניתן לזקוף זאת לחובתם. כך או כך, נראה כי עניינים אלו אינם הגורם העיקרי להתארכות ההליך, אותה יש לזקוף להיקפו החריג של המשפט ולמורכבותו הרבה בהיותו נוגע לתשעה נאשמים ולסדרה של אישומים במעשי רצח ובניסיונות רצח, המצריכים שמיעה של כ-170 עדי תביעה. הליך בהיקפים בלתי שגרתיים כאלה מצדיק היערכות חריגה, ויש לקוות, אפוא, כי החלטת המותב הדן בתיק כי המשפט יישמע בפניו יומיים בכל שבוע עד לתום שמיעת ההוכחות תתרום להתקדמות המשפט באופן ניכר. דומה כי במסגרת האילוצים המערכתיים הקיימים, ונוכח העומס המוטל על מערכת בתי המשפט כמו גם על התביעה הכללית, אפשרות זו הינה בבחינת הרע במיעוטו, ומסכימה אני לדברי חברתי השופטת פרוצ'יה שהעירה בהקשר זה כי פרק זמן של תשעה חודשים שקצב המחוקק לסיום משפטו של מי שנתון במעצר, אינו יכול, על פני הדברים, להספיק לניהול משפט מסוג כזה. מכל מקום, סופו של המשפט אינו נראה לעין בטווח הקרוב, והעובדה כי בנסיבות הייחודיות של המקרה נראה כי התארכות זו היא בלתי נמנעת, אינה פוטרת מלהביא בחשבון מושכלות ראשונים והם כי המשיבים כולם נהנים מחזקת חפות כל עוד לא הורשעו בדינם, וכי מצב שבו למעלה משנתיים הם נתונים במעצר אינו מניח את הדעת, בלשון המעטה. באיזון שבין מכלול השיקולים סבורני כי אין לגזור דין אחד לכל המשיבים. למשיבים 1 ו-2 מיוחסת מעורבות בכל האישומים כמי שיזמו ולעיתים היו שותפים ישירים ממש בביצוע של מרבית ניסיונות הרצח ומעשי הרצח. אכן, הקלות הבלתי נסבלת של נטילת חיי אדם ושימוש בנשק ככלי ליישוב סכסוכים בין עבריינים באופן שיטתי, כנטען בכתב האישום, מעלה חשש ממשי כי אם ישוחררו המשיבים 1 ו-2 ימשיכו בדרך המיוחסת להם ויסכנו את חיי הציבור. עברם הפלילי של משיבים אלה שהינו מכביד ביותר מצביע אף הוא על כך שאין עליהם מורא חוק, והמעורבות העמוקה המיוחסת להם בפרשה מעלה חשש להימלטות מאימת הדין. לפיכך, סבורני כי מכלול השיקולים מצדיק להורות על הארכת מעצרם של המשיבים 1 ו-2. הוא הדין לגבי המשיב 4: למשיב זה מיוחס אמנם אישום אחד בלבד, אולם אישום זה שעניינו מעשה הרצח של שלום אזולאי הינו חמור במיוחד, ומעיד לכאורה על דבקותו של המשיב 4 במטרה הרצחנית, שכן גם לאחר כישלונו של ניסיון הרצח הראשון לא הרפו המשיב 4 ואטיאס מקורבנם, ועל פי הנטען ביצעו את המעשה כשמונה חודשים לאחר מכן. העובדה שהרצח בוצע לאור היום בעת שהנרצח ישב במקום ציבורי מעצימה את המסוכנות שיש לייחס למשיב 4, ואת המסקנה הלכאורית כי אין עליו מורא חוק.

שונה מאלה עניינו של המשיב 3. אמנם, גם משיב זה מעורב לכאורה במעשה רצח, העבירה החמורה ביותר שבספר החוקים. יחד עם זאת חלקו בפרשות נשוא כתב האישום מוגבל לאישום אחד, ומעורבותו באותו מעשה אינה מרכזית כמו זו של האחרים. לא אכחד כי אילולא היה ברור שהמשפט עתיד להימשך עוד זמן רב לא הייתי סבורה כי יש להורות על שחרורו של משיב זה, אולם העובדה כי כבר עתה הוא נתון במעצר במשך שנתיים וסיומה של תקופה זו אינו קרוב, מצדיקה לדעתי את שחרורו ובלבד שייקבעו לכך תנאים הולמים וביניהם: הרחקתו לחלופה שאינה קרובה למקום מגוריו; "מעצר בית" מלא; פיקוח מהימן ורצוף; התייצבות יומית בתחנת המשטרה הסמוכה למקום שהותו; תנאים כספיים ממשיים ביותר; וצו עיכוב יציאה מן הארץ.

8. בטרם סיום ראיתי להעיר כי יש צדק בטענת המשיבים לפיה נוכח הזמן הארוך והחריג שבו הם שוהים במעצר, על המבקשת לעשות מאמץ על מנת להיטיב את תנאי מעצרם, ולקרבם ככל שהדבר אפשרי לתנאי מאסר של מי שהורשעו בדינם ומרצים את עונשם. ייתכן שיש מקום לנסות ולגבש פתרון מערכתי למקרים כגון דא, על מנת שלא ילקו המשיבים פעמיים הן במעצר לפרק זמן ארוך במיוחד והן בתנאים קשים.

9. אני מקבלת, אפוא, את הבקשה ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים 1 ו-2 בתשעים ימים החל מיום 1.1.05, וכן על הארכת מעצרו של המשיב 4 בתשעים ימים החל מיום 15.1.05, או עד למתן פסק דין בעניינם של המשיבים, בתיקים המאוחדים ת"פ 104/03, ת"פ 15/03, לפי המוקדם מביניהם. עניינו של המשיב 3 יובא בהקדם בפני בית המשפט המחוזי, על מנת שיקבע את תנאי שחרורו לחלופת מעצר על פי שיקול דעתו ובהתאם להנחיות שנקבעו לעיל. המבקשת תוכל לעתור לתנאים מגבילים נוספים ככל שתמצא לנכון. עד להחלטת בית המשפט המחוזי בעניינו יישאר משיב 3 במעצר.

ניתנה היום, כ"ב בטבת, התשס"ה (3.1.2005).

ת


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: יעקב קקון
שופט :
עורכי דין: