ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סולטאן סביחאת נגד מדינת ישראל :

החלטה בתיק בש"פ 553/04

בפני: כבוד השופטת א' חיות

העורר:
סולטאן סביחאת

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בב"ש 4599/03 מיום 15.1.04 שניתנה על ידי כבוד השופט י' כהן

תאריך הישיבה: ד' בשבט תשס"ד (27.1.04)
בשם העורר: עו"ד בדר אלדין אגברייה
בשם המשיבה: עו"ד גלי פילובסקי

בבית המשפט העליון

החלטה

1. העורר עומד לדין לפני בית המשפט המחוזי בחיפה בגין עבירות של סחיטה באיומים והדחה בחקירה שבוצעו כלפי שני מתלוננים שונים. כמו כן, מואשם העורר בהחזקת דולרים מזויפים, בשינוי זהות של רכב וקבלת רכב גנוב וכן בעבירות של שיבוש מהלכי משפט והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בהחלטתו מיום 15.1.04 הורה בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' כהן) על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בקובעו כי קיימות בעניינו של העורר ראיות לכאורה להוכחת האישום הראשון והאישום השני, שעניינם סחיטה באיומים והדחה בחקירה כלפי המתלונן מואייד אסעייד מכפר סאלם. כמו כן קבע בית המשפט המחוזי כי בעניין האישום השלישי בו מיוחסות לעורר עבירות של סחיטה באיומים והדחה בחקירה כלפי המתלונן אחמד קבהה מכפר קרע, קיימות ראיות לכאורה אם כי אין בהן כדי לבסס עבירה מושלמת אלא ניסיון בלבד. בנוגע לאישום הרביעי ציין בית-המשפט כי עלול להתעורר ספק האם ידע העורר כי הדולרים שהוא מחזיק מזויפים, אך הדגיש כי באשר לרכב הגנוב קיימות ראיות לכאורה לעניין רכישתו וזיופו על ידי העורר. לבסוף קבע בית המשפט המחוזי כי האישום החמישי בדבר שיבוש מהלכי משפט והפרעה לשוטר במילוי תפקידו מבוסס אף הוא בראיות לכאורה. אשר לעילות המעצר קבע בית משפט קמא כי נוכח ניסיונותיו של העורר לחבל בחקירת המשטרה ולהשפיע על העדים, כמפורט באישום השני ובאישום החמישי, קיים חשש לשיבוש הליכי המשפט. עוד קבע בית המשפט כי פרשיות הסחיטה באיומים המפורטות באישום הראשון והשלישי מעידות, לכאורה, שהעורר בחר לעסוק לפרנסתו בגביית חובות בדרכים לא כשרות ויש בכך כדי ללמד על הסכנה הנשקפת ממנו לציבור. זאת בייחוד נוכח הרשעותיו הקודמות בעבירות מאותו סוג שהאחרונות שבהן, מיום 14.11.00, עניינן ניסיון להשחתת גופו של אדם, סחיטה באיומים, איומים, והחזקת נשק שלא כדין ובגינן נידון העורר למאסר בפועל למשך שנתיים וכן נגזרה עליו שנת מאסר על תנאי. בית משפט קמא הדגיש כי העבירות המיוחסות לו עתה, בוצעו על ידי העורר כחודשיים בלבד לאחר ששוחרר ממאסר אותו ריצה, כאמור, בגין עבירות דומות ובעוד המאסר המותנה תלוי ועומד נגדו, ובכך מצא תימוכין למסוכנותו המופלגת של העורר. בהתחשב במכלול הנסיבות המתוארות לעיל, קבע בית המשפט כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בעניינו של העורר בדרך של חלופת המעצר שהוצעה, בבית הוריו.

2. על החלטה זו מלין העורר בפנינו. העורר אינו חולק על כך שקיימות ראיות לכאורה להוכחת האישום הראשון המייחס לו סחיטה באיומים של המתלונן מואייד, ואולם, בכל הנוגע ליתר האישומים, טוען העורר כי שגה בית-משפט בקובעו שקיימות ראיות לכאורה נגדו. כמו כן, טוען העורר כי הרשעותיו הקודמות מתייחסות לעבירות שבוצעו בשנת 1998 וכן לעבירה נוספת של הסעת שוהים בלתי חוקיים, ולטענתו אין הן רלוונטיות לעניין המעצר עד תום ההליכים שבכאן. עוד מדגיש העורר כי שוחרר למעצר בית מלא מיום 21.11.2003 ועד ליום 1.12.2003, ולא הפר את תנאי השחרור, וכי נידאל מחאג'נה, אשר הואשם בכתב-אישום נפרד, בין היתר, בפרשת הסחיטה באיומים נגד מואייד, שוחרר בתנאים מגבילים. לבסוף, מלין העורר על כך שנדחתה חלופת המעצר שהוצעה, מבלי שנחקרו הוריו.

3. בחנתי את הטענות שהעלה העורר ואינני סבורה כי יש מקום להתערב בהחלטתו המפורטת והמנומקת היטב של בית משפט קמא. כאמור, אין העורר חולק על כך שקיימות ראיות לכאורה לביסוס האישום הראשון בדבר סחיטה באיומים של מואייד. אשר להדחתו של מואייד בחקירה, כמפורט באישום השני, מדובר בפעולות הדחה שאותן ביצע העורר, לכאורה, מתוך בית המעצר בכך שהתקשר אל מואייד מספר פעמים, תיחקר אותו בעניין חקירתו במשטרה וכן הודיע לו כי יגיע לביתו אדם אשר ידריך אותו מה עליו למסור בחקירה. אישום זה מבוסס על הודעות של מואייד וכן על בדיקה שנערכה בטלפון הנייד, אשר נמצא בתאו של העורר, המאמתת את גירסתו של מואייד. האישום השלישי שעניינו סחיטה באיומים והדחה בחקירה שבוצעו כלפי אחמד, מבוסס על ראיות לכאורה העולות מן ההודעה שמסר אחמד בה סיפר, בין היתר, כי אנשים ובהם העורר הגיעו לביתו בטנדר מסוג מגנום שהוא סוג הרכב ששימש את העורר, לכאורה, גם באירוע נשוא האישום הראשון. אחמד אף זיהה את העורר במסדר זיהוי תמונות ובביתו של העורר נתפסו צ'קים של אחמד. באשר לאישום החמישי קיימות ראיות לכאורה המלמדות כי ביום 16.12.03, בעת שהעורר הובא להארכת מעצר בבית משפט השלום בנצרת העביר חברו ויסאם עוביד זואבי לכיסו של העורר מכשיר פלאפון מסוג נוקיה בעת שחיבקו, בניגוד להוראות השוטר, ואף הסתיר את הדבר מן השוטר בעת שזה שאל אותו האם נמסר לו דבר מה. מכשיר הטלפון הנייד נתגלה בכיסו של העורר בחיפוש שנעשה אצלו והדברים נתמכים בדו"ח פעולה של השוטר ויסנר וכן בפרוטוקול הדיון בבית המשפט, לאחר שנמסרו מפי השוטר לשופט סמוך להתרחשותם. ויסאם זואבי אף אישר בהודעתו מיום 16.12.03 כי מכשיר הפלאפון שנתפס אצל העורר שייך לו, אם כי הכחיש שהעביר אותו לכיסו של העורר. לא ראיתי צורך להרחיב את הדיבור בעניין האישום הרביעי, שכן אין חולק שאישום זה, אילו עמד לעצמו, לא היה בו כדי לבסס עילת מעצר. לא כן הדבר באשר ליתר האישומים. מדובר, כאמור, באישומים חמורים ביותר של סחיטה באיומים, הדחה בחקירה, שיבוש מהלכי משפט והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. עבירות מסוג זה הן עבירות מובהקות המקימות עילת מעצר, הן בשל המסוכנות הכרוכה בהן לציבור והן בשל החשש כי מי שעבירות כאלה מיוחסות לו, יפריע למהלך התקין של ניהול המשפט וימנע את בירור האמת, בין היתר, בהפעלת השפעה פסולה על העדים. במקרה שלפנינו, וכפי שקבע בצדק בית משפט קמא, מתחזקת מסקנה זו לנוכח עברו המכביד של העורר בעבירות מאותו סוג, בגינן סיים לרצות עונש מאסר סמוך מאד למועד שבו ביצע, לכאורה, את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום נשוא הערר. בנסיבות אלה, אכן נראה כי ניתן לא להפיג את המסוכנות הנשקפת לציבור מן העורר או את החשש לשיבוש הליכי משפט הנשקף ממנו, בדרך של חלופת מעצר.

הערר נדחה.

ניתנה היום, ה' בשבט תשס"ד (28.1.2004).


מעורבים
תובע: סולטאן סביחאת
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: