ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין וחיד חטאר נגד מדינת ישראל :

החלטה בתיק בש"פ 686/04 בבית המשפט העליון

בפני: כבוד השופטת א' חיות

העורר:
וחיד חטאר

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בב"ש
2617/03 מיום 4.12.03 שניתנה על ידי כבוד השופט
א' אמינוף – סגן נשיא

בשם העורר: עו"ד אביגדור פלדמן
עו"ד אבים יריב
עו"ד ששון בר-עוז

בשם המשיבה: עו"ד נעמי כץ

החלטה

1. העורר, אזרח ישראלי תושב הכפר ירכא שבגליל, עומד לדין בבית המשפט המחוזי בנצרת בשני אישומים. האישום הראשון, מגולל פרשה של ייבוא סמים מסוג הרואין במשקל של כשלושה ק"ג מלבנון לישראל. על-פי הנטען בכתב-האישום, קשר אחי העורר, סאמי חטאר (להלן: סאמי) קשר עם תושב לבנון המכונה "אבו זוז", לייבא את הסם ולצורך כך, פנה לאדם המכונה "חביב" (להלן: חביב), אשר לאמיתו של דבר פעל כסוכן משטרתי סמוי, על-מנת שזה ישמש בלדר להעברת הכספים ללבנון. העברת הכספים לצד הלבנוני וקבלת הסמים מעבר לגדר המערכת, בוצעה על-ידי אדם המכונה "מוחמד מוחמד" (להלן: מוחמד). ביום 9.10.03 קיבל מוחמד מידי אנשים בעבר השני של גדר המערכת תיק ובו חמש חבילות סם מסוג הרואין במשקל כולל של 2885.54 גרם. את התיק העביר מוחמד למשטרת ישראל, ואנשי המשטרה הטמינו אותו במחבוא ליד מטעי קיבוץ ברעם. כעבור מספר שעות, כך נטען, נסעו העורר וסאמי, בנפרד, אל תחנת הדלק בכפר חורפיש. העורר נהג ברכב פולסווגן פסאט כסופה (להלן: הרכב) ואילו סאמי נהג ברכב אחר. בתחנת הדלק פגשו השניים בחביב. סאמי התקשר, למוחמד וקבע להיפגש עמו, בעוד העורר נותר בתחנת הדלק וממתין לשובו של סאמי, כדי ללוותו לאחר קבלת הסם וכדי "לבדוק את הדרך". סאמי אסף את מוחמד, אשר כיוון אותו אל מקום המחבוא של התיק, ובהגיעם למקום נטל מוחמד את התיק והניח אותו ברכבו של סאמי, בתא המטען. בדרכו חזרה אל תחנת הדלק, הבחין סאמי במחסומי משטרה שהוצבו במקום מבעוד מועד, ולאחר מרדף הצליח להימלט ולהחביא את התיק. בינתיים, משלא שב סאמי עזב העורר את תחנת הדלק בשעה 00:50 לערך. ביום המחרת, הביא העורר את הרכב אל מגרש מכוניות וביקש מבעל המגרש למכור אותו, על אף שהרכב נרכש באותו מקום ימים ספורים קודם לכן. בגין המעשים הללו מיוחסות לעורר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ייבוא סם מסוכן, סחר בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד, שיבוש מהלכי משפט והסתייעות ברכב לביצוע פשע.

על פי האישום השני מיוחסות לעורר עבירות של הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט בשל כך שבבוקר יום המחרת זימנו סאמי והעורר, על-פי הנטען, שניים מתושבי ירכא לפגישה דחופה בביתם, ושם, בנוכחות עורכי דין ובני משפחה נוספים, ניסו לתאם עמם אליבי שקרי, לפיו שהה סאמי במחיצתם במהלך הלילה הקודם, וכן כי באותו לילה נגנב רכבו. בחקירתו הכחיש העורר כל נוכחות בזירת האירוע נשוא האישום הראשון ולאורך מרבית החקירה בחר בזכות השתיקה.

2. ביום 4.12.2003 הורה בית-המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא א' אמינוף) על מעצר העורר עד תום ההליכים. בית-המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר לגבי המעשים המיוחסים לו וציין כי על-פי הודעתו של חביב הגיע לתחנת הדלק יחד עם סאמי בחור נוסף, גבוה מסאמי ובעל עור כהה מעט, שנסע ברכב פולקסווגן פסאט בצבע כסף, שאת מספרו רשם, ועליו אמר לו סאמי כי "הוא איתו ויודע במה מדובר". בהודעה נוספת סיפר חביב כי בהיותם בתחנת הדלק שמע את סאמי אומר לעורר "תבדוק את הדרך ואנחנו הולכים להביא את הדברים-הסמים", ולשאלתו של חביב השיב סאמי כי "זה אח שלו בא לקחת את הסמים איתו" וכי "כבר עשו סיור למעלה". חביב סיפר עוד כי יום לפני המפגש בתחנת הדלק הודיע לו סאמי שאדם נוסף יצטרף אליו בבואו לאסוף את הסמים. בית המשפט הוסיף וציין כי חביב זיהה את העורר כמי שהתלווה לסאמי ונהג ברכב, במסדר זיהוי תמונות שנערך לו ובהתייחסו לטענת העורר לפיה קיימות סתירות בין שתי הודעותיו של חביב, ציין בית-המשפט כי ההבדלים בין ההודעות נובעים מכך שבהודעה הראשונה תיאר חביב את העסקה בקווים כלליים, ואילו בהודעתו השניה נתן פרטים מדויקים יותר לגביה. בית המשפט ציין עוד כי מוחמד מסר שסאמי תידרך אותו להמתין לאדם שיגיע מטעמו לאסוף את הסמים וכן הוסיף כי גיסתו של העורר קשרה אותו אף היא לעבירות המיוחסות לו, בכך שסיפרה כי בבוקר האירוע נשוא כתב האישום שאל ממנה העורר את הרכב. בית המשפט אף היפנה בהחלטתו אל פלטי השיחות שבוצעו במכשירי הטלפון הסלולאריים של סאמי ושל העורר מהם עולה כי בשעות הערב והלילה של ה- 9.10.2003, מספר שעות קודם לקבלת הסמים מלבנון, התקשר סאמי אל העורר מספר פעמים, והעורר התקשר לסאמי פעם אחת, זאת בניגוד לדבריו של העורר בהודעתו מליל האירוע, כי לא שוחח עם סאמי כלל באותו ערב. בית-המשפט המחוזי קבע עוד כי גם לגבי העבירות המיוחסות לעורר באישום השני, קיימות ראיות לכאורה נגדו, שכן שני אנשי הכפר שהוזמנו על ידי סאמי והעורר לשיחה אישרו בהודעותיהם כי נתבקשו על-ידם למסור למשטרה גרסה שקרית לפיה היה סאמי יחד עמם בשעות הלילה.

אשר לעילת מעצר קבע בית-המשפט המחוזי כי קמה כנגד העורר חזקת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, וכי חזקה זו לא הופרכה על-ידו. נוכח אופי העבירות המיוחסות לעורר, וכן נוכח עברו הפלילי הכולל עבירות סמים, לא מצא בית-המשפט המחוזי מקום להורות על חלופת מעצר.

3. במהלך הדיון בערר הודיע בא-כוח העורר כי לצורך שלב המעצר מוכן העורר להסכים כי קיימות ראיות לכאורה בדבר נוכחותו בזירת האירוע נשוא האישום הראשון. עם זאת, שב העורר וטוען כי קיימות סתירות בהודעותיו של חביב, בהדגישו כי על פי אותן ההודעות מעורבותו בפרשה מבוססת בעיקר על דבריו של סאמי לחביב. העורר מציין כי הודעות אלה נגבו מחביב כשלושה שבועות לאחר האירועים נשוא כתב האישום, ומסדר הזיהוי- שלא היה מסדר חי- נערך כחודש לאחר אותם אירועים. לטענתו יש בכך להפחית ממשקלן של ראיות אלה ולכרסם בעוצמתן. אשר לחלופת מעצר מציין העורר כי לאחר שנעצר לצורכי חקירה, הוחלט תחילה להגיש כתב אישום נגד סאמי בלבד ואילו הוא שוחרר, ורק בחלוף זמן ולאחר שנגבו הודעותיו של חביב הוחלט להגיש גם נגדו כתב אישום, ובעקבות כך שבה המשיבה ופעלה למעצרו. העורר סבור כי השתלשלות עניינים זו ובעיקר העובדה שהיה משוחרר, יש בה כדי להעיד על היעדר מסוכנות מצידו.

4. דין הערר להידחות. אכן, קיימים הבדלים מסוימים בין שתי הודעותיו של חביב ואין ספק כי הודעתו השניה מפורטת מן הראשונה. יחד עם זאת, עיקרי הגרסה ותיאורו של האדם הנוסף דומים בשתי ההודעות, ובעיני אין בהבדלים שבין ההודעות כדי לכרסם במשקלן כראיות לכאורה המבססות את האישום נגד העורר, לצורך שלב המעצר. אשר למועד גביית הודעותיו של חביב, ציינה המשיבה כי העיכוב בגבייתן נבע מכך שחוקרי המשטרה ביקשו תחילה שלא לחשוף את זהותו של חביב כסוכן ולפיכך, הוחלט שלא להגיש כתב אישום נגד העורר. בעקבות הערכת מצב מחודשת שונתה ההחלטה והוגש כתב אישום נגד העורר. על כן, נגבו הודעותיו של חביב בשלב מאוחר יותר מזה שבו נגבו יתר ההודעות, כמפורט במזכר החוקר צהל שבו מיום 12.11.03. טענת בא-כוח העורר לפיה היה על המשטרה לגבות הודעה מחביב ולו תחת חיסיון, עוד טרם הוחלט להגיש כתב-אישום נגד העורר, אף אם ראויה היא להישמע- ולא ראיתי צורך לחוות דעתי בעניין זה לצורך שלב המעצר- מכל מקום אין בה כדי לפגוע בטיבן של ההודעות כראיות לכאורה. להודעותיו של חביב מצטרפים התנהגותו המחשידה של העורר ושקריו בשלב החקירה. בהודעתו מליל האירוע מנה העורר את כל כלי הרכב שברשות משפחתו אך לא הזכיר את הרכב; בבוקר שלאחר האירוע וכארבעה ימים בלבד לאחר שנרכש, ניסה העורר למכור את הרכב (זכ"ד של רס"מ עזרא אליהו מיום 10.10.03); העורר טען כי הקשר בינו לבין סאמי באותו ערב התמצה בכך שניסה להתקשר לסאמי בשעה 22:00, אך לא נענה, ואילו פלט השיחות מלמד כי סאמי התקשר לעורר מספר פעמים באותו ערב. כל אלה, וכן העובדה שבחקירתו שמר העורר רוב הזמן על זכות השתיקה ולא ניסה לתת הסבר כלשהו לנוכחותו במקום המפגש, להתנהגותו החשודה ולשקריו, יש בהם כדי לבסס ראיות לכאורה ברמה ובעוצמה הנדרשת לצורך מעצר עד תום ההליכים.

5. אשר לעילת המעצר. עבירות הסמים מקימות חזקת מסוכנות סטאטוטורית וחזקה זו לא הופרכה על ידי העורר, כפי שציין בצדק בית-המשפט המחוזי. בית משפט זה הדגיש וחזר והדגיש את פגיעתן הרעה של עבירות הסחר בסמים ואת הסכנה הטמונה בהן לשלום הציבור ולביטחונו (בש"פ 3927/03 אבי לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אופיין זה של עבירות הסחר בסמים משליך, ככלל, גם על מידת הנכונות לשקול שחרור לחלופת מעצר (ראו: בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' רחאל ואח' פ"ד מט(3) 164; בש"פ 1025/02 מדינת ישראל נ' רפי סיטון (לא פורסם)), והדברים נכונים במיוחד כאשר המדובר בנאשם בעל עבר פלילי בעבירות סמים, כמו במקרה שלפנינו. בנסיבות אלה, אין מקום להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר, וזאת למרות העובדה ששוחרר ממעצר עד שהוחלט לחשוף את זהותו של חביב כסוכן משטרתי ולהגיש כתב אישום נגד העורר. אוסיף כי העורר אינו מלין כנגד קביעותיו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לראיות לכאורה הקיימות נגדו לגבי האישום השני ולא למותר לציין כי המעשים המיוחסים לו באישום זה מקימים נגדו עילת מעצר נוספת, בשל החשש לשיבוש הליכי משפט.

הערר נדחה.


מעורבים
תובע: וחיד חטאר
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: