ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מלונות הים התיכון בע"מ נגד אינה פודורוז'נסקי :

החלטה בתיק בש"א 1429/04 בבית המשפט העליון בירושלים

בפני: כבוד הרשם עודד שחם

המבקשת:
מלונות הים התיכון בע"מ

נ ג ד

המשיבים:
1. אינה פודורוז'נסקי

2. גנדי פודורז'נסקי

בקשה להארכת מועד

החלטה

בפניי בקשה לקבוע כי ערעור שכנגד שהוגש על ידי המבקשת הוגש במועד, ולחילופין – ליתן ארכה של יום אחד להגשתו. הערעור שכנגד הגיע לבית המשפט ביום 5.2.04. לטענת המבקשת, הוא הגיע במועד, שכן מרוץ המועדים להגשתו החל, לשיטתה, עם יום 6.1.04, לאחר שהעיצומים עליהם הוכרז בבתי המשפט הסתיימו ביום 5.1.04. עוד טוענת המבקשת, כי במניין הימים אין להביא בחשבון את יום 6.1.04 האמור, שכן סעיף 10(א) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, קובע כי "מקום שנקבעה תקופה קצובה במספר ימים או שבועות מיום פלוני, אותו יום לא יבוא במניין".

ככל שהדברים נוגעים בבקשה לקבוע כי ההליך הוגש במועד, דין הבקשה להידחות. תקנה 434 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי יש להגיש הודעת ערעור שכנגד תוך שלושים ימים מן היום שבו הומצא למשיב בערעור כתב הערעור. אין המבקשת מציינת מהו היום בו נתקבל בידה כתב הערעור עליו היא מבקשת להגיש ערעור שכנגד, ואולם די בכך שעולה מבקשתה כי הכתב נתקבל בידה בתקופת העיצומים הנזכרת לעיל. על פי תקנה 5 לתקנות בתי המשפט, בתי הדין לעבודה ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין בתקופת שביתה או השבתה) התשמ"א-1981, ימי העיצומים לא יובאו בחשבון במניין הימים להגשת הליך. יוצא, כי התקנה הנ"ל קובעת כי היום האמור בו נתקבל כתב בי הדין לא יובא במניין הימים. הוראת סעיף 10(א) הנ"ל לחוק הפרשנות קובעת הוראה דומה, לפיה יום קבלת כתב בי הדין ביד המבקשת לא יובא במניין הימים לנקיטת ההליך.

ואולם, אין בהוראה זו כל תמיכה לטענת המבקשת, כאילו אין למנות גם את יום העבודה הראשון שבו לא חלה עוד ההודעה על עיצומים בבתי המשפט. אף אין בדין כל סימוכין לטענת המבקשת, כאילו יש לראות את יום העבודה הראשון הנ"ל כיום בו נתקבלה ביד בעל הדין הודעת הערעור, או כל מסמך אחר. אכן, היום ממנו יש למנות את מניין הימים היה יום קבלת כתב הערעור ביד המבקשת. יום זה לא מובא בחשבון במניין הימים, בין על יסוד הוראת תקנה 5 הנ"ל ובין על יסוד הוראת סעיף 10(א) לחוק הפרשנות הנ"ל. בכך מתמצה פועלה של הוראת סעיף 10(א) במקרה שבפניי, הן על פי לשונה, והן על פי לשונה של תקנה 434 הקובעת את המועד בו יחל מניין הימים להגשת ההליך. גם על פי הגיון הדברים, קשה למצוא טעם שלא להביא בחשבון את יום 6.1.04, הוא היום בו פג תוקפה של ההודעה על העיצומים, במניין הימים, שכן יום זה עמד, כל כולו, לרשות המבקשת (או כל בעל דין אחר) לשם קידום ההליך שהיה עליו להגיש, ובמצב זה, לא ברור על מה מבוססת הטענה כי אין להביאו בחשבון הימים.

עם זאת, יש מקום להיעתר לבקשה להאריך את המועד להגשת הערעור שכנגד. המדובר באיחור של יום אחד בלבד. האיחור היה נעוץ בטעות בדין של באי כוח המבקשת, אשר לא אוכל להגדירה כטעות בלתי סבירה, על רקע אי בהירות בדין. לא הוצבע על כל פגיעה בציפייה ראויה להגנה של המשיבים, או על שינוי מצב לרעה שלהם על יסוד אי הגשת ההליך עד ליום 4.2.04. אכן, הגישה הנוהגת סוכמה על ידי כבוד השופט ריבלין ברע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תקדין עליון 2002(1) 746, שם צוין כי:

"לאחרונה חל ריכוך של ההלכה הנוקשה שנהגה עד כה בסוגיית הארכת המועד מחמת טעות. כך נפסק, כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד. כך יהיה, למשל, מקום בו נתן בעל הדין הודעה לבעל הדין האחר ביחס לכוונתו להגיש ערעור או עתירה לדיון נוסף. לעתים, חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה ..... כל מקרה ונסיבותיו."

הדברים אמורים ביתר שאת במקרה זה, בו קיים ממילא הליך ערעורי תלוי ועומד, אשר בקשר אליו מבוקש להגיש ערעור שכנגד. בהצטרף טעמים אלה למידת האיחור המזערית במקרה זה, בו הגיע הערעור שכנגד לבית המשפט ביום 5.2.04, ובו הוגשה הבקשה שבפניי ימים אחדים אחרי כן (12.2.04), יש מקום להיעתר לבקשת הארכה שבפניי.

אוסיף, כי מתגובת המשיבים עולה כי נעשו מצגים, לרבות כלפי בית המשפט, לפיהם אין באי כוח המבקשת מייצגים אותה. מצג כזה נעשה אף במכתב שהופנה לבית המשפט ביום 18.1.04. ברם, מהחומר שבפניי עולה כי ביום 3.2.04, בו נשלח הערעור שכנגד לבית המשפט, ייצגו באי כוחה של המבקשת אותה. המועד הרלוונטי לעניין שבפניי הוא אותו מועד, שכן בו אירעה הטעות בדין עליה מבוססת בקשת הארכה שבפניי. במצב זה, גם אם אירעו תוך התקופה מאז הגשת הערעור העיקרי תהפוכות כאלה או אחרות ביחסי המבקשת עם באי כוחה לעניין הייצוג בהליך זה, איני סבור כי יש בהם כדי להשליך על מתן הארכה המבוקשת.

התוצאה היא, כי ניתנת ארכה כמבוקש. הערעור שכנגד יוגש תוך 5 ימים מקבלת החלטה זו. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י' באדר תשס"ד (3.3.2004).


מעורבים
תובע: מלונות הים התיכון בע"מ
נתבע: אינה פודורוז'נסקי
שופט :
עורכי דין: