ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף לויפר נגד ממשלת ישראל :

פסק-דין בתיק בג"ץ 963/04

בפני: כבוד השופטת ד' ביניש

כבוד השופט א' ריבלין

כבוד השופטת א' חיות

העותר בבג"ץ 963/04:
יוסף לויפר

העותר בבג"ץ 967/04:
יוסף נעמאן נאסר

נ ג ד

המשיבים בבג"ץ 963/04:
1. ממשלת ישראל

2. היועץ המשפטי לממשלה

3. המטרופוליט אירינאוס

המשיבים בבג"ץ 967/04:

  1. צוות השרים שמונה לענייני בחינת מינוי הפטריארך היווני-אורתודוקסי
  2. ממשלת ישראל
  3. שר הפנים
  4. היועץ המשפטי לממשלה
  5. המטרופוליט אירינאוס סקופוליטיס

עתירה למתן צו על-תנאי

תאריך הישיבה:
ג' באדר התשס"ד (25.2.2004)

בשם העותר בבג"ץ 963/04:
עו"ד דן אבי יצחק

בשם העותר בבג"ץ 967/04:
עו"ד גיאת נאסר

בשם המדינה:
עו"ד ענר הלמן

בשם המשיב 3 והמשיב 5: בבג"ץ 967/04
עו"ד גלעד שר ועו"ד אפרים שמיידלר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

פסק-דין

השופטת ד' ביניש:

בפנינו שתי עתירות אשר נשמעו במאוחד ואשר מופנות כנגד החלטת הממשלה מיום 25.1.04 לאשר את בחירתו של המשיב 3, המטרופוליט אירינאוס, אשר נבחר בידי הסינוד הקדוש של הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים, לכהונת הפטריארך של הכנסייה. טענות העותרים כנגד החלטת הממשלה הן משני סוגים עיקריים. סוג אחד של טענות מתמקד בכשירותו של המשיב 3 לכהן כפטריארך העדה היוונית-אורתודוקסית בשל אופיו והתנהגותו ואילו הסוג האחר, מתמקד בתקינות הליך שקיימה הממשלה לאישור המינוי.

1. העותר בבג"ץ 963/04, יוסף לויפר (להלן: לויפר), המציג עצמו כעותר מן הציבור, טוען כי המשיב 3 אינו כשיר לכהונה מן הטעם שהוא מעורב בפלילים. כן טוען הוא שהמשיב 3 הנו אנטישמי שנתן ביטוי לדעותיו האנטישמיות במכתבים שהפיץ ובאופי קשריו עם הרשות הפלסטינית. עתירתו של לויפר היא שלישית במניין העתירות שהוא מגיש בעניינו של המשיב 3. שתי העתירות הקודמות נועדו למנוע את מינויו ונדחו, בין היתר, בשל השלב בו הוגשו ואילו העתירה הנוכחית הוגשה מיד לאחר אישור הממשלה, אישור הנדרש על-פי דין לשם הכרה בפטריארך הנבחר. העתירה מפרטת בפירוט רב את התשתית העובדתית לטענות המועלות כנגד המשיב 3 ועל יסוד העובדות הנטענות, מבקש העותר כי נורה ליועץ המשפטי לממשלה ולמשטרה להמשיך בחקירה נגד הפטריארך הנבחר ולהעמיק אותה בכיוונים שהעותר מצביע עליהם בעתירתו. עוד טוען העותר כי צוות השרים שהוקם להמליץ בפני הממשלה בעניין אישור המינוי, וכן גם הממשלה עצמה אשר אישרה במליאתה את המינוי, לא היו מודעים לעובדות אותן שטח העותר בפנינו, ולפיכך נתקבלה החלטה בלתי סבירה.

כאמור, נשמעה העתירה במאוחד עם העתירה בבג"ץ 967/04 אותה הגיש העותר יוסף נאסר - סופר ומשורר, דמות בולטת בעדה היוונית-אורתודוקסית - ועתירתו מבוססת על העניין שיש לו כבן העדה, בשמירה על טוהר המינוי ובחשיבות שראש העדה הדתית שהוא משתייך אליה יהיה אדם הראוי לכך. אף טענותיו העיקריות של עותר זה סבות סביב חשדות פליליים שהועלו כנגד המשיב 3 וסביב הטענה כי קופחה זכותו להשמיע טענותיו בפני ועדת השרים הממליצה. מוסיף וטוען הוא כי אילו הייתה הממשלה מודעת למכלול טענותיו, יש להניח כי אישור המינוי היה נמנע. הנה כי כן, אם כי ממניעים שונים, עיקר נימוקיהם של העותרים דומים המה.

האירועים שקדמו להחלטת הממשלה

2. פרשת אישור מינויו של המשיב 3 עברה גלגולים שונים אשר בעטיים התמשך הליך המינוי זמן ניכר. לפני מספר שנים הלך לעולמו הפטריארך דיאודורוס שכיהן כפטריארך היווני-אורתודוקסי של ירושלים. הליך הבחירה של יורשו היה מורכב. בשלב הראשון, במהלך המחצית הראשונה של שנת 2001, נדונה שאלת התנגדותה של מדינת ישראל לאישור חמישה מתוך חמשה-עשר מועמדי הכנסייה לתפקיד. עתירה שהוגשה לבית משפט זה על-ידי כמה מראשי הכנסייה, ביחס לחמשת המועמדים אשר נפסלו על-ידי הממשלה, נמחקה, לאחר שהודיעה המדינה כי בעקבות שקילה נוספת של הדברים, כל המועמדים שהוצעו מטעם הכנסייה אושרו להתמודדות על התפקיד. ביום 13.8.01 נערכו הבחירות על-ידי הסינוד הקדוש של הכנסייה היוונית-אורתודוקסית והמשיב 3 הוא שנבחר לכהן כפטריארך היווני-אורתודוקסי של ירושלים. על-פי דין, בחירתו של פטריארך חדש מצריכה קבלת אישורה של ממשלת ישראל והשלמת המינוי כפופה למתן "כתב הכרה" מטעמה של הממשלה. בשלב זה הוגשה עתירתו הראשונה של לויפר, בה התעוררה שאלת הדין החל על בחירתו של הפטריארך. לאחר שנתקבלה עמדת היועץ המשפטי לממשלה בדבר הדין החל על בחירתו של הפטריארך, נדחתה העתירה גם לעניין הפגמים שניטען כי נפלו בהליך הבחירה וגם באשר לטענות בדבר יושרו של המשיב 3 שהועלו כבר באותה עתירה. העותרים שלפנינו פנו פעם נוספת לבית משפט זה בטענות הנוגעות לכשירותו של הפטריארך הנבחר (בג"ץ 7249/01 ובג"ץ 8345/01), ובשלב זה נדחו העתירות עקב היותן מוקדמות. ההליכים הכרוכים באישור המינוי נדונו בחודש אפריל 2002, עת החליטה הממשלה להקים צוות שרים שיחליט על דעת הממשלה בכל הנוגע לאישור מינויו של הפטריארך הנבחר. ביום 15.4.02 החליט צוות השרים לאשר את המינוי, אולם זמן קצר לאחר מכן, ביום 21.4.02, החליטה הממשלה להשעות את החלטת צוות השרים כדי לדון פעם נוספת בעניין. כחלוף הזמן הוגשו תלונות למשטרה כנגד הפטריארך הנבחר ובהן הועלו חשדות שונים שנקשרו בשמו. בין היתר, יוחסה למשיב 3 פעילות עבריינית הקשורה במסע הבחירות שערך ובמסגרתה נכללו טענות חמורות ביותר. כמו כן, קיבלה על עצמה המשטרה לחקור את התלונות בעניין הפצת המכתבים האנטישמיים שאחד מהם יועד ליושב ראש הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת. תלונות נוספות הוגשו מטעמו של נאסר ואלה מתייחסות לחשד לגניבה ומעילה בכספי הכנסייה. מנגד, הגיש המשיב 3 תלונה כנגד יריביו בחשד לזיוף מסמכים שנחתמו לכאורה בשמו ועוד טענות מטענות שונות.

3. כעולה מתגובת המדינה לעתירות הנוכחיות, ערכה המשטרה חקירה מסועפת בקשר לחשדות האמורים, ולא מצאה בסיס להאשמות החמורות שהוטחו במשיב 3. המשיב 3 עצמו הכחיש בחקירה את המיוחס לו ולטענת המדינה, העדים אשר העלו גרסאות מפלילות כנגדו, לא נמצאו אמינים גם על-פני הדברים. לאחר הקמת הממשלה הנוכחית, הקימה הממשלה צוות של חמישה שרים בראשות שר החוץ וסגן ראש הממשלה, על-מנת שיביא בפניה המלצה לעניין ההכרה הנדרשת במעמדו של המשיב 3. בישיבתו הראשונה של הצוות הביע בפניו היועץ המשפטי לממשלה עמדתו כי ראוי לצוות להמתין עד לסיומה של החקירה הפלילית וקבלת מסקנות המשטרה, בטרם יגבש עמדתו. ביום 31.12.03 ניתנה החלטת היועץ המשפטי לממשלה, לאחר קבלת המלצת הפרקליטות, ולפיה אין תשתית להאשמה פלילית כנגד הפטריארך הנבחר. לקראת ישיבת צוות השרים הינחה היועץ המשפטי לממשלה את עוזרו הבכיר, להופיע מטעמו בפני צוות השרים, ולהודיע לצוות כי במישור הפלילי אין עוד מניעה להמשיך בהליכים לאישור מינויו של הפטריארך הנבחר. על-פי האמור בתגובת המדינה, בהמשך להנחייתו זו, הבהיר היועץ המשפטי לממשלה "שאינו מביע דעה כלשהי בנוגע לשיקולים אחרים". צוות השרים קיים שתי ישיבות בנושא, ביום 11.1.04 וביום 18.1.04. באי-כוח העותרים ביקשו להעלות טענותיהם בפני צוות השרים, אולם על-פי החלטת השרים לא אושרה השמעת טענותיהם בעל-פה בפני הצוות אשר סבר שאין מקום להופעת באי-כוח העותרים בפניו. בדיוני הצוות ביום 18.1.04 הוחלט שלא לעכב עוד את המלצותיו לממשלה, נוכח התמשכות הליכי המינוי מאז נבחר המשיב 3 ביום 13.8.01. הצוות היה בדעה כי החומר והפרטים שנמסרו לו, די בהם כדי לגבש את המלצתו לממשלה. בדיון שנתקיים במועד האמור, הופיע בפני הצוות עוזרו הבכיר של היועץ המשפטי לממשלה, אשר עדכן את צוות השרים ביחס לממצאי המשטרה בתלונות השונות ובהחלטתו לסגור את תיקי החקירה מחוסר אשמה. עוד נשמעו באותו דיון בפני הצוות סקירות שונות. יודגש כי נציגי המערכות הביטחוניות השונות אשר בשנת 2001, לפני בחירתו של המשיב 3, העלו התנגדויות כנגד המינוי הסירו התנגדותם אשר ככל הנראה הייתה קשורה באותם חשדות שלא הוכחו. בסיום הדיון ביום 18.1.04 החליט צוות השרים ברוב של שלושה מתוך חמישה ובהתנגדות שני חברים להמליץ לממשלה על אישור בחירתו של המשיב 3. ביום 25.1.04 הובאה המלצת הצוות לדיון בפני הממשלה בישיבתה השבועית. גם במעמד זה פירט עוזרו הבכיר של היועץ המשפטי לממשלה את עיקרי הממצאים ומטעם השרים המתנגדים אף נשאלו שאלות הקשורות במידע המחשיד המועלה כיום בעתירתו של לויפר. בסיום הדיון בממשלה החליטה הממשלה, ברוב של 11 שרים לעומת 6 מתנגדים ו - 2 שרים נמנעים, לאשר את בחירתו של המשיב 3 ולהסמיך את שר הפנים להעניק לו את "כתב ההכרה" מטעמה של הממשלה. כנגד החלטה זו מופנות העתירות שבפנינו.

הטיעון המשפטי

4. הדין החל בישראל לעניין בחירתו של הפטריארך היווני-אורתודוקסי של ירושלים, נקבע בתקנות הקיסריות העות'מאניות לשנת 1875, כפי שתוקנו בדברי חקיקה מנדטוריים מהשנים 1935 ו - 1936. על-פי תקנות הקיסרות, כפי שתוקנו בתקופת המנדט הבריטי, בין יתר הכישורים הנדרשים ממועמד למשרה, נזכר כי "התנהגותו ואופיו צריכים להיות נקיים משם רע" וכן כי על הפטריארך הנבחר ליהנות מאמון הממשלה (במקור נזכר הקיסר או המלך, ובשינויים המחויבים מאז קום המדינה - הממשלה). על רקע תנאי כשירות אלה, טוענים העותרים כי על-פי החשדות הרבים הכרוכים בשמו של המשיב 3, אין הוא ראוי לאמונה של הממשלה.

כאמור, הטענה המרכזית של העותרים הינה כי נפל פגם בהליך קבלת ההחלטה, שכן לא היו בפני צוות השרים והממשלה כל הנתונים והמידע שבידי העותרים וכי אילו ניתנה להם הזדמנות נאותה לשטוח טענותיהם בפני הגורם הממליץ או המחליט, הייתה מתקבלת החלטה אחרת. בעתירה המתוקנת מפנה לויפר לטענות חמורות נוספות כנגד המשיב 3 המעוגנות, לדבריו, בגרסאות שמסרו עדים אשר לא נחקרו במשטרה, או שהמשטרה לא עשתה מאמץ מספיק כדי לקבל מהם את כל הידוע להם בקשר להתנהגותו של המשיב 3. לפיכך, טוענים העותרים כי היה מקום להעמיק את החקירה וכן ליתן לבאי-כוחם זכות טיעון ואף להופיע בפני צוות השרים כדי להעמידם על חומרת הטענות ופרטיהן.

5. לא ראינו לקבל את טענותיהם של העותרים הן בנוגע לדרישתם להעמיק את החקירה והן באשר לזכות השימוע. התלונות החמורות שהועלו כנגד המשיב 3 הועברו לחקירת המשטרה ובתגובת המדינה הובאו עיקרי מסקנות החקירה ביחס לכל אחת מההאשמות החמורות. כלל הוא בידינו כי היקף התערבותנו בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה לסגור תיק חקירה ולהימנע מלהעמיד לדין הנו מצומצם ובמיוחד כך כאשר מדובר בהיעדר ראיות לביצועה של עבירה. על הלכה זו עמד בית המשפט לא פעם בפסקי הדין שיצאו מלפניו. די אם נזכיר לדוגמא את פסק דינו של השופט מצא בדנג"ץ 7516/03 נמרודי נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' (טרם פורסם), אשר בו מובאת שורה ארוכה של פסקי דין באותה רוח:

"...כללי ההתערבות בהחלטותיו של היועץ המשפטי לממשלה זהים בעיקרם לגבי כל שלביו של ההליך הפלילי, וכי אין לעניין זה הבדל בין החלטה על אי-העמדה לדין לבין החלטה על אי-פתיחה בחקירה (ראו למשל: בג"ץ 560/03 ארגון נפגעי הטרור הערבי נ' ראש הממשלה אריאל שרון, תק-על 2003(2) 3376; בג"ץ 6302/01 דרעי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נו(6) 725, בפסקה 10 לפסק-דינה של השופטת דורנר; בג"ץ 3087/99 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נד(1) 414, בפסקה 4 לפסק-דינו של הנשיא; בג"ץ 8179/99 יאנוס נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 2000(3) 2551; בג"ץ 2644/94 פרצ'יק נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מח(4) 341, בפסקה 3 לפסק-דינו של הנשיא)... בית-המשפט הבהיר לא אחת שנכונותו להתערב בהחלטות היועץ המשפטי הנוגעות לדיות הראיות תהיה נמוכה במיוחד, ואף צוין כי "עד כה לא היה, ככל הנראה, ולו אף מקרה אחד בו התערב בית משפט זה בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא להגיש אישום בשל חוסר ראיות" (בג"ץ 8121/99 האגודה לזכות הציבור לדעת נ' פרקליטות המדינה, תק-על 2000(2) 2048). דברים אלה נאמרו, אמנם, לגבי אי-העמדה לדין, אך נראה כי הם יפים גם לגבי אי-פתיחה בחקירה (הגם שהרף הראייתי הדרוש בכל אחד מהשלבים עשוי להיות שונה)".

ממכלול הפרטים שעלו בתגובת המדינה נראה כי המשטרה לא נתנה אמון, אף לא לכאורי, בגרסאות שבאו מפי העדים שהעידו נגד המשיב 3 וכי מסקנותיה לעניין זה היו מקובלות על היועץ המשפטי לממשלה. יצוין עוד כי בא-כוחו של לויפר, עורך הדין ד' אבי-יצחק, הרחיב טיעוניו כנגד ההחלטה להמנע מלבקש לקיים חיקור דין ביוון כדי לחקור את העד אשר לטענתו, הנו עד מפתח היכול לזרות אור על הפרשיות הנטענות.

השאלה האם לקיים חיקור דין מחוץ לישראל היא שאלה מובהקת, המסורה לשיקול דעתן של רשויות התביעה והחקירה, וההכרעה בה היא בידי היועץ המשפטי לממשלה. שאלה כזו מערבת שיקולים של צרכי חקירה, כדאיות ויעילות החקירה ואף שיקולים של מדיניות חוץ, כיוון שכרוכה בה בקשה לקיים הליך בידי שלטונות זרים או באמצעותם. בעניין שלפנינו אף מסתבר כי העד הפוטנציאלי חושש מחקירה רשמית בפני שלטונות יוון ואינו מוכן להגיע להיחקר בישראל. האפשרות לקיים חקירה כזו ללא סמכויות אכיפה, שלא באמצעות הממשלה הזרה שבתחומה מתבקשת החקירה, אף היא מעוררת קושי ממשי. ככל הנראה, על פני הדברים, העד אשר העותר מבקש כי ייחקר, אינו מעורר מלכתחילה את אמון המשטרה ומתקבל הרושם כי המשטרה חושדת שדווקא הוא ואולי גם עדים פוטנציאליים אחרים, הם שהיו מעורבים או אף המבצעים של המעשים החמורים שהעותרים מייחסים למשיב 3. משנחה דעתו של היועץ המשפטי לממשלה כי נתקיימה חקירה יסודית, וכאשר סבר כי אין מקום לקיים הליכי חקירה מחוץ לישראל, הרי בשים לב למורכבותו של הליך כזה ולהיבטים החקירתיים-מקצועיים ומדיניים שלו, לא ראינו עילה המצדיקה התערבותנו בהחלטה שלא לקיים את החקירה המבוקשת. על יסוד כל אלה, לא ראינו כי הונח בסיס מספיק לנקיטה בצעד כה יוצא דופן, של התערבות בשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה.

6. אשר לטענת העותרים לפיה לא היה כל המידע הרלוונטי בידי הגורם המחליט, לא שוכנענו כי טענה זו מבוססת כראוי. מהעתירה של לויפר עולה כי בא-כוחו העלה על הכתב פניותיו ליועץ המשפטי לממשלה ולצוות השרים וכי הגורמים המחליטים היו מודעים היטב לטענות החמורות בדבר גילויי האנטישמיות והמעשים הפליליים שהוא מייחס למשיב 3.

גלגוליה של פרשת המינוי, כפי שתוארו לעיל, אף הם מלמדים כי עוצמת ההתנגדות הן של לויפר והן של נאסר הייתה ידועה לשרי הממשלה וליועץ המשפטי לממשלה. על רקע זה ראוי להדגיש, כי עוד בעתירה הקודמת שהגיש לויפר עמד בית משפט זה על כך שלהחלטה המשמשת נושא לעתירה היבטים שונים. מחד גיסא, יש להביא בחשבון כי הממשלה איננה הגורם הבוחר את הפטריארך. בעניין זה כבר נאמר, כי תכליתן של הוראות הדין החל על בחירת הפטריארך היא שימור האוטונומיה הדתית-רוחנית של הקהילה שהפטריארך עומד בראשה ואשר הנמנים עליה פזורים גם בירדן ובשטחי הרשות הפלסטינית. מאידך גיסא, על הממשלה להבטיח כי הפטריארך הנבחר יהיה מהימן עליה והליך ההכרה בו נועד להבטיח את האינטרסים של מדינת ישראל (ראו בג"ץ 6322/01 לויפר נ' הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית (לא פורסם)). שיקולים אלה, על-פי טיבם, יש להם היבטים מדיניים ובכגון דא, שיקול הדעת של הממשלה רחב הוא. על רקע נסיבות אלה אין לומר כי קופחה זכות השימוע של העותרים. אשר ללויפר, כעותר מן הציבור, ספק אם יש בידו זכות להליך של שימוע. אך מכל מקום, מוכנים אנו להניח שכך הוא ולו מן הטעם שראויות הן טענותיו להישמע ולהיבחן. אך דברו בא לידי ביטוי הן במכתבי בא-כוחו, הן בחקירת המשטרה אשר עסקה בבירור עיקרי תלונותיו ובנוסף לכך, כפי שנמסר לנו, אף העלו השרים שהתנגדו להחלטת הממשלה, טענות עובדתיות אותן העלה לויפר בעתירתו. אשר לטענותיו של נאסר – הרי טענתו כי כבן העדה, מייחס הוא חשיבות מירבית לבחירתו של פטריארך ראוי ומתאים, היא טענה כבדת משקל; אך יש לזכור כי לא הממשלה היא הבוחרת את הפטריארך, אלא הסינוד הקדוש של העדה. עם זאת חשוב לציין כי גם עיקרי טענותיו של נאסר היו ידועים לשרים המחליטים. למעשה המשטרה היא ששימשה כגורם מקצועי אשר בחן טענות אלה. בתגובתה טוענת המדינה כי לנאסר ניתנה הזדמנות להמציא את טענותיו וראיותיו בכתב לצוות השרים אך הוא בחר שלא לנצל את ההזדמנות שניתנה לו. בפנינו טען בא-כוחו של נאסר בהרחבה כי ההזדמנות שניתנה לו לא הייתה הזדמנות נאותה ואמיתית. על-פי הטענה, בשל לוח הזמנים הקצר ובשל העובדה שחומר החקירה לא נמסר לו במועד ואף לא ניתן לו בעוד מועד אישור להצגת החומר שקיבל, הרי לא היה בידו סיפק להכין את ראיותיו כדי להתמודד עם מסקנות המשטרה ולהציג את טיעוניו בפני צוות השרים. איננו רואים צורך לבחון את המחלוקת הנוגעת לטיבה של ההזדמנות שניתנה לנאסר עקב הזמן הקצר שנקצב לו. נראה כי בידי שני העותרים היה חומר רב, וכי ניתן היה להעבירו לעיונם של השרים; אולם באי-כוח העותרים עמדו, משום מה, על דעתם כי יש לאפשר להם טיעון בעל-פה. כעולה מתגובת המדינה, הממשלה וועדות השרים הפועלות מטעמה, אינן נוהגות לזמן עדים בפניהן ונתונים המשמשים בסיס להחלטותיהן מוצגים להם באמצעות נושאי תפקידים רלוונטיים המניחים חומר כתוב הנאסף או מוגש באמצעותם. נוכח טיבן של החלטות ממשלתיות ואופיין המדיני, אין כל פסול בעקרונות שקבעה לעצמה הממשלה בכל הנוגע להכנת התשתית העובדתית לקבלת החלטותיה. על הליך קבלת ההחלטות במסגרת הממשלה עמדנו בבג"ץ 3975/95 קניאל ואח' נ' ממשלת ישראל ואח', פ"ד נג(3), 459, 493):

"בבואו לבחון את שאלת תקינות הליך קבלת ההחלטות על-ידי הרשות, על בית-המשפט להביא בחשבון את סוג ההחלטה, את טיבו של הגוף המחליט, ובהתאם לכך יבחן את השאלה אם נתקיים הליך הולם וסביר של קבלת החלטות. כאשר מדובר בגוף קולקטיבי, ובמיוחד בגוף קולקטיבי בעל סמכות לשקול מגוון של שיקולים ואינטרסים כממשלת ישראל, מתמקדת הביקורת הנוגעת לתקינות ההליך בבחינת השאלה אם הנתונים הקשורים להחלטה המיועדת נמסרו באופן סביר; אם הועלו כל השיקולים הרלוונטיים והוצג משקלם היחסי ואם הייתה למשתתפים בקבלת ההחלטה הזדמנות נאותה לקבל החלטה ראויה וסבירה (השוו פסק-דינו של השופט ברק בבג"ץ 1843/93 פנחסי נ' כנסת ישראל, בעמ' 713. לעניין ייחודה של הממשלה, נוכח מעמדה והרכבה, בהפעילה את סמכויותיה ראו בג"ץ 2624/97 רונאל נ' ממשלת ישראל, בעמ' 94, בפסק-דינו של השופט זמיר)". [ההדגשות אינן במקור – ד.ב.]

כך הדבר גם בעניין שלפנינו, בו אין ההחלטה נוגעת לפגיעה קונקרטית בזכות מזכויות העותרים, אלא בעניין בו מבקשים העותרים להביא מידע לממשלה לשם הגנה על אינטרס הציבור. כאמור, אופיו של המידע וטיבן של ההאשמות המועלות כלפי המשיב 3, היו בידיעת צוות השרים הממליץ ובידיעת הממשלה במליאתה. נוכח חשיבות ורגישות המידע השלילי שהועלה כנגד המשיב 3, אכן השהתה הממשלה החלטתה עד לקבלת ממצאי חקירת המשטרה. מאליו מובן כי אין לממשלה כלים לדון בפרטי תיק החקירה, מה גם שנמסר לה כי ייתכן שחקירה זו תניב פעולות חקירה נוספות כנגד מעורבים אחרים בפרשה הנדונה, בנסיבות אלה גם אין להציג את תיק החקירה במלואו בפני חברי הצוות.

המידע הדרוש נמסר לצוות הממליץ ולממשלה מטעם היועץ המשפטי לממשלה ואף נשמעה עמדת גורמי הביטחון. לפיכך, אם סברה הממשלה בהסתמכה על יועציה המקצועיים, כי טיבה של ההחלטה ואופיה המדיני אינם מצריכים קבלת פרטים נוספים מעבר לאלו שנמסרו על-ידי הגורמים המקצועיים המוסמכים, רשאית הייתה להחליט כן.

מפי בא-כוחו של לויפר נשמעה בפנינו גם השגה על משמעותה של הנחיית היועץ המשפטי לממשלה לעוזרו הבכיר אשר הביא את דברו בפני הצוות הממליץ, ולפיה אין היועץ המשפטי לממשלה נוקט עמדה באשר לשיקולים אחרים שאינם בתחום החקירה הפלילית. איננו רואים כי הנחיה זו מעוררת קושי כנטען. היועץ המשפטי לממשלה חיווה דעתו בפני הגורמים הממליצים והמחליטים בכל הנוגע לראיות למעורבותו של המשיב 3 במעשים פליליים. עניין זה אכן נמצא בתחומו המובהק. השיקולים האחרים הינם מן הסוג המצוי בתחום שיקול הדעת הרחב של הממשלה והם נוגעים ליחסיה של ישראל עם העדה היוונית אורתודוקסית בארץ ובעולם, ולפיכך לא היה פסול בכך שהיועץ נמנע מלחוות דעתו ביחס אליהם.

נוסיף עוד כי מבין השיטין של עתירת לויפר עלו רמזים כאילו מניעים פסולים עמדו בבסיס ההחלטה או שימשו להניע את השרים ליתן החלטתם. רמיזות אלה בכתב ובעל-פה הועלו ללא שמץ של תשתית עובדתית ולפיכך לא היה מקום להעלותם כלל במסגרת הדיון שלפנינו.

7. לסיכום, נשוב ונאמר כי אין ספק שהיה על הממשלה להתייחס לטענות החמורות אשר הועלו כנגד המשיב 3, הן באשר לעבירות לכאורה שייחסו לו העותרים והן לטענות החמורות בדבר התבטאויות אנטישמיות. אולם ההליכים שקוימו מלמדים על כך שהטענות נבדקו על-ידי משטרת ישראל, אשר בידה הכלים המקצועיים לבדיקתן, והמסקנות בתחום זה נבחנו על-ידי הדרג הבכיר ביותר, היועץ המשפטי לממשלה. בשים לב לקווים אשר הנחו את הממשלה בהחלטתה - שמירה על האוטונומיה של העדה היוונית-אורתודוקסית ואי-התערבות בהליכי הבחירה שקיימה למשרה הבכירה ביותר בקרבה; וכמו כן בהתחשב בשיקולי מדיניות החוץ אשר מטבע הדברים אינם פרושים בפנינו במלואם - אין לומר כי החלטת הממשלה חורגת ממתחם הסבירות בהתאם לשיקול הדעת הרחב המסור בידיה. הוראות הדין הרלוונטיות הובאו לידיעת הממשלה. צוות השרים והממשלה הודרכו לשקול הן את ההיבט הנוגע ליושרו של המועמד והן את ההיבט הנוגע לאמון שעליה לתת בו. יש לזכור כי אין מדובר במשרה שהממשלה עצמה ממנה בה מועמד מטעמה וסמכותה לכן היא סמכות אישור והכרה בלבד. מאופייה של הסמכות, נגזר אופי האמון הנדרש מצד ממשלת ישראל כלפי הפטריארך הנבחר. על-פי הכלל הנקוט בידינו, באשר להיקף הביקורת השיפוטית המצומצמת שאנו מפעילים, כאשר ההחלטה העומדת לביקורת היא החלטת ממשלה הנוגעת בעיקרה לשיקולים שהם מתחום מדיניות החוץ של ישראל, לא ראינו עילה להתערב בהחלטה לאשר את בחירת הפטריארך היווני האורתודוקסי של ירושלים.

אשר על כן, העתירות נדחות.

ניתן היום, י"א באדר התשס"ד (4.3.2004).

ט ת


מעורבים
תובע: יוסף לויפר
נתבע: ממשלת ישראל
שופט :
עורכי דין: