ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איתן אשבל נגד מתג שיווק :

לפני:

כבוד השופטת דגית ויסמן
נציג ציבור (מעסיקים), צבי שוויגר

התובע
איתן אשבל
ע"י ב"כ עו ה"ד שלו וגראנד
-
הנתבע
מתג שיווק
ע"י ב"כ עו"ד יוגב

פסק דין

1. התובע הועסק בנתבע במשך כחמש שנים עד שפוטר.

הנתבע הוא עסק להתקנת אזעקות ומערכות מיגון אלקטרוניות ( עוסק מורשה) המצוי בבעלותם של מר מרווין סליט ( להלן – סליט) ומר יעקב שליט, בנו.

התובע היה נשוי לבתו של מרווין ( אחותו של יעקב שליט).

על רקע זה עלינו לדון בתובענה שבפנינו, לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, הפרשי פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, דמי גמולים לקרן פנסיה והפסד מס עקב כלילת עמלות בתלוש השכר.

2. כאמור, בין הצדדים היו קשרי משפחה ועובדה זו מהווה רקע רלוונטי להתקשרות בין הצדדים ( ולגרסת התובע אף לסיומם). בהקשר זה מצאנו להביא מדבריו של סליט ( עמוד 21 לפרוטוקול, שורות 26-31):

"ש. נכון שהתובע עשה שימוש בכרטיס אשראי שלך?
ת. כן. מיום שנתתי את זה לבת שלי. הוא גם היה גר אצלי בבית 4 שנים. כרטיס האשראי היה אצלו כמעט מיום שהתחיל לעבוד. לא התחשבנתי אתו על ההוצאות האלה זאת משפחה שלי. הוא לא היה מוכן לחתום על חוזה עבודה ואז הלכנו לדרכנו ושילמתי לו פיצויים וגם שילמנו לו הודעה מוקדמת. עם כל מה שהיה עשיתי הכל כדי שיקבל את כל מה שמגיע לו כי הילדים שלו ישארו הנכדים שלי עד היום האחרון."

3. רקע עובדתי:
א. הנתבע הוא עוסק מורשה המופעל כשותפות, על ידי סליט ובנו, יעקב שליט.
ב. עד לשנת 2007 העסק הופעל באמצעות סליט ומר יזהר שבתאי. בהמשך חלקו של שבתאי נמכר לסליט, כששבתאי המשיך לעבוד בעסק עד שנת 2011.
ג. הנתבע עוסק בשירותי התקנת מערכות אזעקה, מערכות גילוי עשן, אינטרקום וטלויזיה במעגל סגור.
ד. התובע הועסק בנתבע מיום 1.8.04 ושימש כמנהל המוקד הטלפוני העירוני והמוקד הביטחוני עד סוף שנת 2008.
ה. המוקד הטלפוני הופעל על ידי הנתבע בשיתוף עם חברת האבטחה " יבטח" (להלן – יבטח), שהעניקה שירותי מוקד עירוני (106) לרשויות מקומיות וללקוחות פרטיים, בהתאם להסכם התקשרות עליו חתמו הנתבע ו"יבטח" ביום 15.11.04 ( להלן - המיזם המשותף, נספח א' לתצהיר התובע). נוסף על פעילות זו, הנתבע ניהל באותו מתחם מוקד שירות ומכירות ללקוחותיו שלו, שאינם חלק מהמיזם המשותף.
ו. יבטח העמידה לרשות התובע רכב צמוד, במסגרת פעילותו כמנהל המוקד.
ז. בסוף שנת 2008 סיים התובע את תפקידו כמנהל המוקד, לאור דרישתה של יבטח ( עדות התובע בעמוד 8 לפרוטוקול, שורות 4-7).
ח. במשך השנים, אשת התובע ( בתו של סליט) ניהלה עסק של גרפיקה ( הנפקת כרטיסי ביקור ועיצוב יומנים), והנפיקה ללקוחותיה חשבוניות של הנתבע.
ט. בשנת 2008 עלו היחסים בין התובע ואשתו על שרטון והם נפרדו. בהמשך שבו להתגורר יחד, אך בסופו של דבר, בחודש יולי 2009, בני הזוג התגרשו.
י. על פי תלושי השכר של התובע, מתחילת עבודתו בנתבע ועד לחודש אפריל 2009 התובע השתכר משכורת חודשית קבועה ( תחילה הסכום עמד על 6,00 ₪ נטו ולאחר מכם הועלה ל – 6,271 ₪ נטו). החל מחודש מאי 2009 שולם לתובע שכר בסיס של 5,624 ₪ ברוטו ובנוסף שולמה לו עמלת מכירות בסכומים משתנים.
יא. מחודש יוני 2009 ועד לסיום עבודתו של התובע נוכו משכרו סכומים שונים בגין מספר רכיבים: מפרעה, טלפון ודלק.
יב. עובר לסיום עבודתו של התובע, התגלעה מחלוקת בינו ובין סליט, בין היתר לאור העובדה שהתובע לא היה זמין טלפונית ולא ענה לשיחות.
יג. כחודש לפני סיום עבודתו, הרכב ומכשיר הטלפון הנייד שהועמדו לרשות התובע נלקחו ממנו, על רקע היעדרות בלתי מוסברת של מספר ימים. בסופו של דבר, הצדדים יישרו ההדורים ביניהם.
יד. ביום 21.9.09 התקיימה פגישה בין התובע ובין מרווין ויעקב, בבית הקפה " ארומה" בהוד השרון. בפגישה זו הוצגה בפני התובע טיוטת חוזה עבודה ( נספח ג' לתצהיר התובע) וזו לשונה:

"הסכם עבודה - ( טיוטה בלבד 21/9/09)
בין מתג שיווק- מרוין סליט ת.ז.
יעקב סליט ת.ז.

ובין איתן אשבל – ת.ז. XXXX869
מתג ימשיך להעסיק את איתן אשבל כשכיר לפי התנאים:
איתן אשבל יקבל-
בסיס של 5000 ₪ לחודש (4000 בסיס מכירות+ 1000 טיפול מוקד).
שימוש בטלפון סלולרי עד 300 ₪ וכל חריגה תקושש משכרו החודשי.
כרטיס ( לדלק) סכום מעל 1500 ₪ יקוזז משכרו החודשי.
עמלה של מכירות של 10% ברוטו. (לפני מע"מ)
עמלה עבור שירות ללקוח פחות עלות הציוד, של 30% ברוטו ( לפני מע"מ)
עבור חיבור מינוי חדש למוקד לשנה ראשונה תנתן עמלה של חודש דמי מינוי.
כל עמלות לפי חשבוניות ( לפני מע"מ) ישולם לפי תאריך התשלום של הלקוח.
על איתן לדווח על כל שינוי בסטטוס שלו אשר עלול להפריע בביצוע עבודתו, במיידית.
מתג יאשרו לאיתן שימוש ברכב לעבודה.
9א. על כל נזק לרכב על איתן לשלם את ההשתתפות העצמית לחברת הביטוח. כל נזק לגוף התחתון ולצמיגים ( לא כולל בלאי) על אחריות איתן.
איתן יהיה זמין ופנוי לעבודה כל יום ( א עד ה) מ- 8:30 עד 17:30.
איתן מתחייב לא להעביר מידע על פעילות מתג לשום גורם ולשמור על האינטרס של מתג.

נחתם היום_______________

_____________ ______________
איתן אשבל מתג שיווק"

טו. התובע סירב לחתום על החוזה שהוצג לו ( לטענתו מדובר היה בהרעה בתנאי עבודתו לאור אופן תשלום העמלות והגבלת שיחות הטלפון). לאחר דין ודברים הודיע לו סליט כי הוא מפוטר מעבודתו ומסר לו מכתב פיטורים ( נספח יב' לתצהיר התובע).

4. להלן תמצית טענות התובע:
א. התובע שימש כמנהל המוקד מיום 1.8.04 והנתבע שילם לו שכר חודשי של 6,000 ₪ נטו וכן עמלות מכירה ששולמו לו במזומן, באמצעות שימוש בכרטיס אשראי של העסק על ידי התובע ובני משפחתו וכן בשימוש בכרטיס התדלוק של החברה ברכבה של אשת התובע.

כך, מידי חודש בחודשו העביר התובע דוחות מכירה לסליט ובהתאם שולמו לו עמלות המכירה.

ב. מחודש מאי 2008 החל הנתבע לנכות משכרו של התובע סכומים שונים בגין הוצאות דלק וטלפון שלא כדין ובניגוד להסכמות הצדדים, שלא כללה הגבלה על צריכת הדלק של התובע ועל השימוש בטלפון הנייד. על כן התובע זכאי להחזר בגין ניכויים מהשכר שלא כדין ממועד זה ועד לסיום עבודתו.
ג. בחודש מאי 2009 חלה פגיעה נוספת בתנאי העסקתו של התובע שעה שהנתבע פיצל את שכרו לשכר בסיס הנמוך מזה ששולם לו בעבר והעמידו על 5,000 ₪ נטו בלבד ולרכיב עמלות שקודם לכן שולם לתובע בערכי נטו. על כן התובע תבע את " הפסד המס" בגין תשלום העמלות בערכי ברוטו וכלילתם בתלוש השכר.
ד. בחודש אוגוסט 2009 התובע פנה לסליט ודרש לקבל הבהרות בנוגע לניכויים שבוצעו בשכרו והשינוי בתנאי שכרו, אך נענה כי זהו מבנה השכר החדש וכי הוחלט להגביל את היקף השימוש בדלק ובטלפון.
ה. התובע פנה לסליט שנית וביקש לקבל החזר בגין הניכויים שבוצעו משכרו. סליט הבהיר לו כי לא ישיב לו את הסכומים שנוכו משכרו, קילל אותו וטרק בפניו את דלת הרכב בו השניים ישבו.

בהמשך היום, התובע התקשר לסליט שאיים עליו כי הוא " עוד ישלם על ההתנהגות שלו".
ו. התובע פוטר משיקולים נקמניים, על רקע גירושיו מאשתו, על אתר מבלי שנערך לו שימוע כדין ומשכך הוא זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ועגמת נפש.
ז. כמו כן זכאי התובע להפרשי פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת בהתאם לשיעור העמלות ששולם לו בשנה האחרונה לעבודתו.

5. להלן תמצית טענות הנתבע:
א. שכרו של התובע תאם למפורט בתלושי שכרו ואין בסיס לטענה לפיה שולמו לו עמלות עובר לחודש מאי 2009, כטענתו. אכן, סליט סייע לבתו ולחתנו דאז, התובע, אך זאת במסגרת הקרבה המשפחתית. כך למשל, סליט העניק לבתו ולחתנו אפשרות להשתמש בכרטיס האשראי שבבעלותו, אולם מדובר היה בעזרה משפחתית ואין כל בסיס לטענה לפיה מדובר בתשלום שהיווה חלק משכרו של התובע.
ב. עד לסוף שנת 2008 שימש התובע כמנהל המוקד וכלל לא עסק במכירות ואין בסיס לטענת התובע לפיה הציג בפני הנתבע דוחות מכירה כלשהם במהלך עבודתו עד לחודש מאי 2009.
ג. הנתבע הגביל את הוצאות הדלק והטלפון של כל העובדים בעסק. התובע עשה שימוש מופרז וחריג בדלק ובטלפון שלא לצרכי העבודה, אלא לטובת עסקו הפרטי. על כן בחודשים האחרונים לעבדותו נוכו משכרו הסכומים החורגים.
ד. הנתבע לא ידע שלתובע ישנם עסקים פרטיים ולא אישר לו לעבוד בהם, אלא שהדבר התגלה נוכח היעדרויותיו הרבות, חוסר זמינותו והשימוש שעשה בכלים שהועמדו לרשותו לטובת העבודה ( הטלפון והרכב).
ה. אשת התובע, בתו של סליט, היא שעשתה שימוש בחשבוניות של העסק לצורך עסק גרפיקה שהיא ניהלה ולא התובע.
ו. התובע נדרש לחתום על חוזה ששיקף את תנאי עבודתו הקיימים, אולם סירב לכך מאחר שנדרש לפעול לטובת העסק ולהודיע לנתבע על כל שינוי במעמדו, להיות זמין לעסק ולמעשה לא לבצע עבודות פרטיות בזמן העבודה.

6. ההליך
א. ביום 24.2.11 נמחק ההליך מחוסר מעש, וביום 1.3.11 בוטלה ההחלטה בדבר מחיקתו. בהמשך, ביום 5.4.11, ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבע אשר בוטל ביום 10.11.11.

ב. מטעם התובע העידו בפנינו התובע בעצמו ומר יזהר שבתאי. שבתאי לא התייצב לדיון ההוכחות הראשון שהתקיים ומשכך התובע חויב בהוצאות, שתשלומן נדחה לסיום ההליך.

ג. התובע הגיש חוות דעת חשבונאית מטעם רו"ח אילון כספי, אולם הנתבע ויתר על חקירתו של מצהיר זה. רוב חוות הדעת מבוססת על טענות עובדתיות שנטענו על ידי התובע והוכחשו על ידי הנתבע. כפי שנפרט להלן, מצאנו לדחות את טענות התובע בנושא ומשכך אף אין ליתן משקל לחוות הדעת.

מטעם הנתבע העידו בפנינו סליט ובנו ( יעקב שליט).

ד. ביחס לעדותו של שבתאי, ראוי לציין שמדובר בעד המצוי בסכסוך עסקי עם הנתבע ואף הגיש נגדו תביעה בבית דין זה ( ס"ע 49716-03-12). שבתאי לא התייחס לעניין זה בתצהירו והסביר זאת בעובדה שהתצהיר נחתם טרם הגשת התביעה על ידו ( עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 4-6). איננו מקבלים הסבר זה, מאחר שהתצהיר נחתם כחצי שנה לאחר הגשת התביעה על ידי שבתאי, ביום 19.9.12.

מעדותו של שבתאי בכללותה ניכר היה כי הוא עוין את הנתבע ( ר' עדותו בעניין פירוק השותפות עם סליט, בעמוד 11 לפרוטוקול, שורות 6-15), ומשכך לא מצאנו ליתן משקל רב לעדותו.

ה. לאחר תום ישיבת ההוכחות התובע הגיש דיסק שעליו קובץ אקסל המפרט מכירות שביצע ואת העמלה המגיעה לו לטענתו, החל מחודש מרץ 2007. ביום 2.7.13 הוחלט כי ביחס לראיה זו שהוצגה באיחור, משקלה יקבע במסגרת פסק הדין ( ר' להלן בסעיף 19 לפסק הדין).

דיון והכרעה
7. בהליך זה מתעוררות מספר שאלות עובדתיות הדרושות הכרעה: מה היה תפקידו של התובע עד לשנת 2009 ומה היה שכרו הקובע ( האם זה שפורט בתלושי השכר או כטענת התובע, הוא קיבל סכומים נוספים שלא פורטו בתלושי השכר, בגין עמלות). כפועל יוצא מכך – האם התובע זכאי להפרשי פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, הפרשות לקרן פנסיה או לפיצויים בגין " הפסד מס" בשל כלילת העמלות במסגרת תלושי השכר בתקופה האחרונה לעבודתו.

בנוסף, הצדדים נחלקו ביחס לנסיבות סיום עבודתו של התובע. לטענת התובע, הוא פוטר מעבודתו על רקע גירושיו מאשתו ( שירעד), בתו של סליט, מבלי שנערך לו שימוע כדין. לעומת זאת לגרסת הנתבע, התובע פוטר מעבודתו משסרב להתחייב להקדיש את מלוא זמנו ומרצו לטובת הנתבע ולחדול מלנהל את עסקיו הפרטיים על חשבון עבודתו בנתבע.

נדון להלן בכל אחד מרכיבי התביעה.

עמלות מכירה
8. לטענת התובע, עם תחילת עבודתו בנתבע הוא שימש בתפקיד מנהל המוקד והיה אמון על ניהול המוקד והפעלתו וכן על תחום המכירות ועריכת מכרזים ( סעיפים 2 - 5 לתצהיר התובע). בנוסף, נטען שהתובע עמל על הקמת מערך השיווק של מערכות האזעקה ללקוחות הפרטיים של הנתבע ( המערך שפעל באותו מתחם בו הופעל המוקד העירוני, סעיפים 6-7 לתצהיר התובע).

עוד נטען ששכרו של התובע היה 6,000 ₪ נטו בצירוף עמלות בשיעור של 10% מסכום המכירות החודשי שביצע בתוספת שווי עלות דמי מנוי לחודש אחד ( סעיף 15 לתצהיר התובע). התובע טען שהעמלות שולמו לו בשלושה אופנים משתנים - במזומן, באמצעות שימוש בכרטיס האשראי של העסק לצרכיו הפרטיים ולצרכי בני משפחתו ובאמצעות שימוש בכרטיס הדלק של העסק ברכבה הפרטי של אשתו ( סעיף 15 לתצהיר התובע).

9. סליט טען כי במסגרת תפקידו של התובע כמנהל המוקד, התובע לא עסק במכירות ללקוחות של הנתבע, אלא רק במכירות ללקוחות המיזם המשותף ובגין כך לא היה זכאי לעמלה. בהקשר זה נטען שעבודתו של התובע במוקד המשותף החלה מספר חודשים לאחר שנקלט לעבודה בנתבע ואין בסיס לטענה לפיה ביצע מכירות ללקוחות הנתבע. רק עם סיום תפקידו כמנהל המוקד, בסוף שנת 2008, החל לשמש כמנהל מכירות ללקוחות מתג ( סעיפים 3-5 ו – 23-25 לתצהיר סליט).

10. ראוי לציין שהתובע התקבל לעבודה לאחר שנישא לבתו של סליט ועל רקע קרבת המשפחה בין הצדדים ולא הוחתם על חוזה עבודה. במקרים רבים כשעסקינן בקרובי משפחה המתקשרים בהתקשרות עסקית, הצדדים אינם נוהגים באופן פורמלי כצדדים הזרים זה לזה. על רקע זה, אין תימה שהועברו כספים בין הצדדים, במסגרת יחסי המשפחה, ואנו מקבלים את גרסת הנתבע לפיה אין מדובר בתשלום שכר או עמלות במסגרת העבודה. מכל מקום, הוצגו בפנינו תלושי שכר המהווים ראיה באשר לאמיתות תוכנם ( ע"ע ( ארצי) 42463-09-11 גולן - נגריית שירן בע"מ, 18.3.13). מכאן שנקודת המוצא היא כי שכרו של התובע הוא זה שפורט בתלושי השכר ועל התובע, הטוען אחרת, להוכיח את טענותיו, תוך הצגת ראיות מספקות.

נקודת המוצא לדיון בנושא זה היא כי על פי תלושי השכר, עד חודש מאי 2009 לא שולמו לתובע עמלות, אלא משכורת קבועה שתחילה הועמדה על 6,000 ₪ נטו ולאחר מכן עלתה ל – 6,271 ₪ נטו.

11. מעדות התובע עצמו עולה כי אין בסיס לטענותיו בדבר אופן תשלום העמלות ( עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 8-18, ההדגשה הוספה - ד.ו.):
"ש. אני מפנה לס' 15 ב' לתצהירך – אתה מתכוון לכרטיס האשראי של מרווין ?
ת. אני לא יודע על שם מי היה הכרטיס.
ש. אז למה אתה אומר שזה הכרטיס של הנתבעת?
ת. אני לא יודע של מי היה הכרטיס, אבל כל שימוש ירד מעמלות שלי.
ש. לגבי שימוש בכרטיס דלק שמוזכר, התשובה תהיה זהה?
ת. גרושתי קיבלה כרטיס דלק, אני מניח שזה היה של הנתבעת וכל ערך השימוש ירד מהעמלות שלי.
ש. איזה אינטרס אתה חושב שהיה למנדי לשלם לך עמלות בשחור, הוא יכול להזדכות על זה מול רשויות המס ?
ת. אין לי את התשובה לכך. מה שסוכם סוכם לגבי גובה העמלות ואיך הן מתקבלות, ז"א שהן תהיינה נטו ולא ברוטו."

התובע לא הבהיר איזה כרטיס אשראי שימש אותו - אם כרטיס האשראי הפרטי של סליט או של העסק. אף לא הוצגה אסמכתא בנושא השימוש בכרטיס הדלק של העסק על ידי אשתו של התובע ונראה כי טענותיו של התובע בעניין זה מהוות סברה בלבד.

מנגד, סליט העיד באופן עקבי וברור שהעמיד לרשות התובע ומשפחתו את כרטיס האשראי שלו והעניק לבתו את כרטיס הדלק של העסק כעזרה משפחתית ונוכח יחסי הקרבה בין הצדדים. על פי עדותו, אותה אנו מקבלים, גם לאחר שהתובע ובתו התגרשו, שיקולי שלמות המשפחה והעובדה כי התובע הוא אבי נכדיו עמדה לנגד עיניו (עמוד 21 לפרוטוקול שורות 26-32):

"ש. נכון שהתובע עשה שימוש בכרטיס אשראי שלך?
ת. כן. מיום שנתתי את זה לבת שלי. הוא גם היה גר אצלי בבית 4 שנים. כרטיס האשראי היה אצלו כמעט מיום שהתחיל לעבוד. לא התחשבנתי איתו על ההוצאות האלה זאת משפחה שלי. הוא לא היה מוכן לחתום על חוזה עבודה ואז הלכנו לדרכנו ושילמתי לו פיצויים וגם שילמנו לו הודעה מוקדמת. עם כל מה שהיה עשיתי הכל כדי שיקבל את כל מה שמגיע לו כי הילדים שלו ישארו הנכדים שלי עד היום האחרון. אחרי הפגישה בבית הקפה לקחנו אותו הביתה ואז לקחנו את האוטו ואת הטלפון."

בנוסף, סליט הכחיש באופן עקבי ומהימן בעינינו כי שילם לתובע כסף מזומן "בשחור" (עמוד 21 לפרוטוקול, שורות 24-25) ולאור כל האמור אנו קובעים כי התובע לא הוכיח שהנתבע שילם לו עמלות "בעין" או במזומן כנטען על ידו.

12. גם לגופם של דברים, טענת התובע לפיה היה זכאי לעמלות מכירה לא הוכחה. התובע לא הציג ולו ראשית ראיה בדבר מכירות שביצע למנויים של העסק (מתג), אף שטען שטיפל בלקוחות אלה בעצמו (סעיף 6 לתצהיר התובע). כל שהוצג הם מסמכים שנערכו עד סוף שנת 2008 והם נושאים לוגו של חברת יבטח. התובע העיד בעניין זה באופן מתחמק (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 18-20):

"ש. תראה לי טופס הזמנת מנוי שנושא לוגו של הנתבעת מלפני 11/08, יש לך כזה?
ת. אתה מתקיל אותי עם זה. "

ור' גם בהמשך (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 8-11):

"ש. טופס הזמנה עם לוגו של הנתבעת מלפני 11/08, יש לך להראות?
ת. כנראה שאין לי.
ש. עד אז כולם של חב' יבטח ?
ת. כן, ועליהם קיבלתי עמלות."

13. העובדה שהתובע, כמנהל המוקד, חתום על טפסי הזמנה של לקוחות ( הנושאים לוגו של יבטח) אין פירושה כי הוא הגורם אשר ביצע את המכירה. מכל מקום, התובע לא הוכיח שהיה זכאי לעמלת מכירה בגין המיזם המשותף.

עדותו של סליט שנשאל לגבי טפסי ההזמנה ואשר לא זיהה אותם כטפסים של הנתבע מקובלת עלינו ( עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 22-28).
14. ראוי להזכיר בהקשר זה, שבעוד שלטענה בדבר זכאות התובע לעמלות אין עיגון במסמכים חיצוניים, בחוזה שנחתם בין הנתבע ובין יבטח נקבע מנגנון " עמלת סוכן" (סעיף 15.3 לחוזה):

"הגדרת ' עמלת סוכן' בעבור מכירה - עמלה בגובה 15% ( חמישה עשר אחוזים) ובתוספת מע"מ ביחס להיקף המכירה אשר תמסר למקדם העסקה מוגדרים בהסכם זה שלושה מצבים של חלוקת עמלת סוכן:

  1. עסקת מכירה שהובאה, קודמה, תומחרה ונסגרה ע"י מתג - מתג יקבלו 15% עמלה ובתוספת מע"מ.
  2. הזדמנות שהובאה ע"י יבטח אולם המכירה בוצעה בפועל על ידי מתג (' פתיחת דלת')- יבטח יקבלו 5% ומתג 10% ובתוספת מע"מ.
  3. עסקה שהובאה במלואה ע"י יבטח - יבטח 10% ומתג 5% ובתוספת מע"מ"

‏ור' גם סעיף 15.4 לחוזה: "הגדרת ' עמלת סוכן' בעבור חיבור מינוי - עמלה בגובה 1 חודש דמי מנוי אשר תשולם למקדם העסקה."

כאמור, מדובר בחוזה המסדיר את מערך היחסים שבין יבטח לנתבע ובכל מקרה אין בו להצמיח זכות לתובע ( ר' עדותו הבהירה של סליט בעמוד 18 לפרוטוקול, שורות 1-14).

מעבר לכך, קבלת טענות התובע משמעותה שאם ביצע מכירות כטענתו, תוצאת הדבר היא שהתובע זכאי לקבל לידיו את מלוא הרווח בגין המכירה, מבלי שהנתבע עצמו ייהנה מכך ואין כל הגיון במנגנון תגמול מעין זה. בהקשר זה אין בידינו לקבל עדותו המתחמקת והמגמתית של שבתאי ( עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 1-5).

15. בתמיכה לטענותיו לגבי ביצוע מכירות, התובע הציג הצעות מחיר מודפסות ( שאינן חתומות) הנושאות לוגו של הנתבע ועליהן מופיעים שמו של התובע ומספר הטלפון שלו מהתאריכים הבאים: 1.7.08, 16.1.09, 29.3.09 ו – 2.6.09.

איננו סבורים שיש במסמכים אלה להצביע על כך שהתובע אכן ביצע מכירות בפועל. לראיה, אף התובע העיד לגבי אחת מהצעות המחיר שצורפה ( הצעה שנשלחה למנהל הרכש בעיריית טייבה ביום 29.3.09) כי הוא אינו יודע אם הוא הגורם שערך מסמך זה ( עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 22-26).

16. עוד הוצגו שלושה טפסי הזמנה שנערכו בכתב יד משנת 2009, אשר על גבי שניים מהם נכתב כי התובע הוא הסוכן. טפסים אלה אינם קריאים ולא פורטו בהם הצעות המחיר, ומשום כך לא מצאנו כי יש בהן כדי לתמוך בגרסת התובע.

17. התובע טען שמדי חודש בחודשו הוא העביר לנתבע קובץ אקסל בו פורטו המכירות שביצע ובהתאם לקובץ זה שולמו לו העמלות ( נספח ד' לתצהיר התובע). לחיזוק טענתו התובע הציג תכתובת דואר אלקטרוני שנשלחה מתיבת הדואר[email protected] ( נספח ח' לתצהיר התובע).

התכתובת שהוצגה היא מיום 8.2.09, שעוסקת בחשבונית עסקה ואין בה ציון של עמלות, הודעת דוא"ל של התובע מיום 9.2.09, שבה נרשם:

"תשלח לי את שתי החשבוניות מחדש ותגיד לי כמה לרשום בדוח מכירות את הסכום הסופי של הבית בצור יגאל."

ותשובת המוקד ( השגיאות במקור – ד.ו.):

"הבית בצור יגאל קיבלתה כל העמלה
תסתקל בדו"ח אוגוסט "

והתכתבות נוספת מיום 16.3.09 בנוסח הבא:

"מוקד: (מה אם התשלום מא.ד מנעולים - קובי
שהוא עושה לי עבודה הוא לוקח תשלום בסיום העבודה "
התובע: "תשלח לי פירוט בבקשה"
מוקד: RE מצוין תשלום מזומן בדוח שנשלח אלי".

להודעה צורף קובץ אקסל" איתן_מחודש_מרץ_07".

לטענת התובע, הודעה זו מצביעה על כך שהוא קיבל עמלות מכירה עובר לחודש מאי 2009. כאמור לעיל, עותק מקובץ האקסל שנשלח לטענתו במצורף להודעה זו הוגש לאחר שהסתיימה שמיעת העדויות.
18. אנו סבורים כי לא ניתן לדעת מיהו הגורם ששלח את הודעת הדוא"ל. מדובר בכתובת כללית " מוקד מתג", וסליט העיד באופן ברור ומהימן כי מדובר בתיבת הדואר של המוקד המשמשת את כל עובדי העסק וכן הבהיר כי תכתובת זו אינה מוכרת לו ( עמוד 18 לפרוטוקול, שורות 27-31 ור' בהקשר זה גם את עדותו של יעקב שליט בעמוד 14 לפרוטוקול, שורות 10-12).

בנוסף, ראוי לציין כי על פני הדברים, לא הוצגה בפנינו התכתובת המלאה והחלקים שהתובע בחר להציג ממנה אינם ברורים.

בנסיבות אלה, אין בידינו לקבל הטענה לפיה היא נשלחה מגורם מוסמך בנתבע או מסליט עצמו, כטענת התובע, ואיננו סבורים שיש בה לתמוך בטענות התובע בנושא העמלות.

19. אשר לקובץ האקסל שהתובע הציג לאחר שמיעת העדויות, הנתבע טען כי אין ליתן לו משקל, מאחר שלא ברור אם מדובר באותו קובץ שנשלח במצורף להודעה מחודש מרץ 2009 ומכל מקום ניתן לראות כי הקובץ נערך בסמוך למועד הגשתו. עוד נטען שעצם הצגת הקובץ לאחר שהסתיימה חקירתו של התובע אף היא יש בה טעם לפגם והתובע לא אפשר לנתבע לבחון את הנתונים באותו קובץ ( ר' תגובת הנתבע לבקשה צירוף ראיה וכן ר' החלטה מיום 2.7.13, באותו נושא). טענות הנתבע בעניין מקובלות עלינו.

התובע הצביע על כך שהמועד בו המסמך נשמר לאחרונה הוא אותו מועד שבו הודעת הדוא"ל נשלחה לכתובת המייל הפרטית שלו (17 במרץ 2009, בשעה 6:29). עובדה זו היא למעשה העובדה היחידה הקושרת בין הודעת הדוא"ל שצורפה לתצהיר התובע כנספח ח' ובין טבלת האקסל שהוגשה לאחר שמיעת העדויות.

לאור זאת, אנו נוטים לקבל את טענת התובע כי זהו המסמך שנשלח, יחד עם זאת, אין בכך להועיל לתובע, כפי שנפרט להלן.

ראשית וכאמור, על פי העדויות שנשמעו, הכתובת [email protected] שימשה את כל העובדים במוקד ובאותה מידה יתכן שמדובר בקובץ אישי של התובע שהוא עצמו שלח לכתובתו הפרטית ( [email protected] eshbal).

שנית, מעיון בתוכן המסמך ( טבלת האקסל), נראה שמדובר ברישום עצמי של סכומים שונים שהתובע קיבל או שהיה חייב למאן דהוא: יתרה, אשראי, עמלה, הבראה, פלאפון, מוסך צמרת, סלקום, דלק, פלאפון, מי עדן, יעקב, דפוס, העברה, מזומן, שירעד דלק. על פי שמות הסעיפים המנויים באותה טבלה, כלל לא ברור שמדובר בסכומים שהתובע קיבל במסגרת עבודתו בנתבע. ראוי להדגיש בהקשר זה שבטבלה כלל לא נרשמו סכומים ששולמו לתובע על חשבון משכורת הבסיס לה היה זכאי, גם לשיטתו, והדבר מעורר תהיות. בנוסף, היתרה מדי חודש בחודש מועברת, על פי אותה טבלה, לחודש הבא, כך שבסופו של דבר, על פי הנתונים באותה טבלה, בפברואר 2009 עומד לזכות התובע סכום של 799 ₪ בלבד ולא הסכומים בהם נקב בתביעתו.

לאור כל האמור לעיל, איננו סבורים כי יש בטבלת האקסל הנוספת שהתובע צירף לאחר ישיבות ההוכחות, לשנות את מסקנתנו לפיה התובע לא הוכיח שהיה זכאי לעמלות לפני תחילת שנת 2009.

20. לזאת יש להוסיף כי בהתאם לחוזה בין יבטח לנתבע, הפעילות עם עיריית בני ברק אינה מהווה חלק מהמיזם המשותף. חרף הסכמה זאת, דוחות האקסל שהתובע ערך כוללים גם מכירות לעיריית בני ברק (20.3.05, 28.6.05, 18.9.05). כלומר, הנתונים העולים מהדוחות אינם מתיישבים עם שאר הראיות שהוצגו ביחס לעמלות ונתון זה שוקל לחובת התובע.

21. התובע הציג דו"ח נוסף ( נספח ה' לתצהיר התובע), בו פורטה יתרת העמלות המגיעה לו לטענתו מחודש ינואר 2007 והוא כולל ניכויים שבוצעו משכרו. לדבריו, מסמך זה נערך על ידי סליט ( עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 10-14). סליט הכחיש טענה זו ולא מצאנו סיבה להעדיף את עדותו של התובע בעניין זה על פני עדותו של סליט. כלומר, גם טענה זו לא הוכחה.

22. בסוף 2008 חדל התובע מלשמש כמנהל המוקד המשותף, לאור דרישתה של יבטח ( עדות התובע בעמוד 7 לפרוטוקול, שורות 27-28). החל מחודש ינואר 2009, התובע החל לעסוק במכירות, אך על פי תלושי השכר, רק מחודש מאי 2009 התובע קיבל עמלות.

סליט העיד בעניין זה כך ( עמוד 19 לפרוטוקול שורות 1-6):

"ש. ממתי לטענתך התובע התחיל לקבל עמלות מכירה?
ת. הוא התחיל לקבל ברגע שקרה הדרישה של יבטח שהוא יפסיק את תפקידו. הוא התחיל לקבל את העמלות מיום 1.1.09.
ש. אז מדוע אני לא רואה את העמלות באות לידי ביטוי בתלושים?
ת. כי לא נתת לי להשלים את התשובה. כדי לא לפגוע באיתן סגרנו איתו שאנו שומרים לו אותה הכנסה מובטחת, עד שהוא יעבור את הסף של עמלות שהוא יקבל יותר. ברגע שזה קרה זה התחיל להופיע אחרי בערך 3 חודשים ואז זה גם גדל וגדל."

הסבר זה הגיוני ומשכנע ונוכח כלל הראיות בנושא, כפי שפורטו לעיל, אנו מקבלים את גרסת הנתבע לפיה רק מתחילת 2009, כאשר התובע עבר מתפקיד מנהל המוקד ומכירות, הנתבע החל לשלם לו עמלות.

23. לסיכום, לא הוכח מנגנון של תשלום עמלות לתובע, לפני תחילת 2009 ובנוסף, התובע לא הוכיח שקיבל מהנתבע סכומים כלשהם – במזומן או בשווה ערך, על חשבון עמלות.

לאור מסקנה זו, נדחית התביעה ברכיבים המבוססים על טענה לתשלום עמלות שזכרן לא בא בתלושי השכר.

נסיבות סיום עבודתו של התובע
24. בתקופה האחרונה לעבודתו, התובע ניהל עסק פרטי לממכר רהיטים, במקביל לעבודתו אצל הנתבע. אין חולק כי במסגרת זו עשה שימוש במכשיר הטלפון שהועמד לרשותו על ידי הנתבע ( ר' כרטיס ביקור של התובע, נספח ב' לתצהיר סליט ועדות התובע בעמוד 4 לפרוטוקול, שורה 20 עד עמוד 5, שורה 4).

התובע הסביר את העובדה שעשה שימוש במכשיר זה לצורך עסקו הפרטי, בכך שדבר קיומו של העסק הנוסף שניהל היה ידוע לכל. יחד עם זאת, מהעדויות עולה כי העסק הפרטי של התובע שהיה ידוע, הוא עסק בתחום גרפיקה שהפעילה גרושתו ( עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 5-16) ולא ממכר רהיטים.

25. על פי העדויות מטעם הנתבע, התובע הסתיר את העובדה כי הוא מנהל עסק פרטי, על חשבון זמן העבודה וכי הוא משתמש במשאבי הנתבע לצורך כך ( סעיפים 8-9, 18-20 לתצהיר סליט).

התובע העיד באופן מגמתי ומתמם שכן ברי שסליט היה מודע לעסק הגרפיקה של בתו והיא אף מסרה חשבוניות של מתג ללקוחותיה ( ר' גם עדות שבתאי בעמוד 12 לפרוטוקול, שורה 4). בנסיבות אלה ולאור עדותו של סליט שלא נסתרה, הגענו למסקנה שהנתבע לא היה מודע לכך שהתובע נהל עסק לממכר רהיטים וכי התובע עשה שימוש במשאבי הנתבע לצורף פיתוח עיסוקו הפרטי.

26. ביום 21.9.09 התובע זומן לפגישה עם סליט ועם בנו, יעקב שליט. בפגישה זו ביקשו השניים להחתים את התובע על חוזה עבודה, ומשהתובע סירב, הוא פוטר מעבודתו בנתבע.

לטענת התובע הוא פוטר ממניעים נקמניים, בשל גירושיו מאשתו ( עמוד 12 לפרוטוקול שורות 1-5) וכי לא היתה סיבה אחרת לפיטורים. אף סליט אישר שהתובע עשה חיל בעבודתו והשיא את רווחי העסק, כך שעל פני הדברים, לא היתה סיבה לפטרו.

27. לטענת התובע, הוא סירב לחתום על החוזה שהוצג לו כיוון שזה כלל שינוי בתנאי עבודתו. על פי הסברו, הדרישה החדשה שהועלתה בחוזה היתה תשלום העמלות בערכי ברוטו, תוך פירוט מלא שלהם בתלושי השכר, תחת תשלום עמלות בערכי " נטו" כפי שנהגו קודם לכן ( עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 12-18). כפי שציינו לעיל, גרסת התובע לפיה שולמו לו עמלות שלא פורטו בתלושי שכרו ( בערכי נטו), נדחתה. על כן, גם הסברו כי זהו השינוי שלא הסכים לו בחוזה החדש שהוצג לו, נדחה.

28. על פי עדות התובע, היה שינוי נוסף בחוזה החדש, שלא הסכים לו והוא הגבלת הוצאות הדלק והשימוש בטלפון ( סעיף 42 לתצהיר התובע). טענה זו אינה מתיישבת עם טענה אחרת של התובע, לפיה עוד בחודש אוגוסט 2009 הובהר לו כי קיימת מגבלה על כמות הדלק המוקצבת לו ( סעיף 35 לתצהיר התובע). מכל מקום, התובע חזר בו מטענה זו במסגרת חקירתו הנגדית ( עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 12-18) והדבר רק מעיד על חולשת גרסתו של התובע.

29. לטענת הנתבע, התובע פוטר נוכח סירובו לחתום על חוזה עבודה וכי הדרישה היחידה לגביה היתה מחלוקת בין הצדדים היא הגבלת פעילותו של התובע במסגרת עסקו הפרטי, כאשר הנתבע דרש שהתובע יהיה זמין לעבודתו בהיקף מלא ( וכלשונה של טיוטת ההסכם: "על איתן לדווח על כל שינוי בסטטוס שלו אשר עלול להפריע בביצוע עבודתו, במיידית").

דרישה זו הועלה על רקע היעדרויותיו התכופות של התובע מעבודתו, בחודשיים האחרונים לעבודתו, והעובדה שלא היה זמין טלפונית, הן ללקוחות העסק והן למנהליו ( סעיפים 8-11 לתצהיר סליט). כאמור, סליט הבהיר שהתובע השיא את רווחיו של העסק ועשה חיל במכירות כך שלא היתה סיבה לפטרו, אלא שנוכח התנהלותו של התובע והיעדרויותיו התכופות, הוא נדרש לבצע את תפקידו ולהיות זמין לעבודה כמצופה ממנו וכנדרש מכל עובד.

30. גרסתו של הנתבע לגבי היעדרויותיו של התובע ואי זמינותו לעבודה נתמכת בראיות שהוצגו.

התובע אישר שבתקופה האחרונה לעבודתו לא היה זמין ולא ענה לשיחות טלפון מהממונים עליו. לגרסתו הדבר אירע פעמים בודדות בלבד, בשל תקלה במכשיר הטלפון ( עמוד 10 לפרוטוקול, שורה 24 עד עמוד 11 שורה 5, וכן שם בשורות 15-23). ככל שאכן היתה תקלה במכשיר הטלפון של התובע, היה מצופה ממנו לתקנה, במיוחד נוכח אופי עבודתו שהצריכה זמינות וניידות ( משהתובע נדרש להגיע ללקוחות שונים במהלך היום). נוכח עדותו זו של התובע ובשים לב לגרסתו העקבית והמהימנה של סליט, אנו קובעים כי עובר לסיום עבודתו, התובע לא היה זמין לשיחות מהממונים עליו ואף מלקוחות הנתבע.

31. אין מחלוקת כי עובר לפיטורי התובע, יעקב שליט נטל מחזקתו את הרכב ואת מכשיר הטלפון הנייד שהועמדו לרשותו. לאחר שהצדדים יישרו ביניהם את ההדורים, הם הוחזרו לחזקתו של התובע.

על פי גרסת הנתבע, הדבר אירע כחודש עובר לפיטוריו וזאת לאחר שהתובע נעדר מעבודתו למספר ימים מבלי שיצר קשר עם הממונים עליו וניתק עמם קשר ( סעיף 10 לתצהיר יעקב שליט, סעיף 14 לתצהיר סליט).

התובע העיד בעניין זה באופן מתחמק וטען שהאירוע התרחש כארבעה - חמישה חודשים עובר לפיטוריו, על רקע ניסיון להחתימו על חוזה עבודה חדש והתנגדותו לכך ( עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 3-21). עדותו בעניין זה היתה מתחמקת וגרסתו בנושא הועלתה לראשונה במסגרת חקירתו הנגדית. לטעמנו, לא בכדי נמנע התובע מלהצהיר על אירוע דרמטי זה במסגרת תצהיר עדות ראשית שנתן. על רקע זה, אנו מקבלים את גרסת הנתבע לפיה הדברים אירעו כחודש לפני פיטורי התובע ויש בהם להעיד על התנהגותו של התובע, אשר בסופו של דבר הביאה לפיטוריו מהנתבע.

32. זאת ועוד, התובע נעדר מעבודתו מספר ימים עובר לאירוע בו הרכב והטלפון נלקחו ממנו, מבלי שקיבל על כך אישור.

התובע העיד שבין סוף חודש אוגוסט לתחילת ספטמבר 2009 יצא לחופשה עם ילדיו. לדבריו, "יצאה הודעה שאני לוקח חופשה", "עד כמה שזכור לי, דרך המייל. אין לי את המייל כאן" (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 9-12). גרסת התובע היתה מתחמקת והתובע לא הבהיר כיצד הודיע על יציאתו לחופשה. ככל שאכן שלח הודעה בדוא"ל, מצופה היה שיציג את ההודעה, כשם שהציג את ההתכתבות הנטענת בעניין העמלות, אשר נערכה חודשים רבים קודם לכן.

33. מן המקובץ עולה כי בחודשים האחרונים לעבודתו התובע נעדר מהעבודה, ללא אישור, ולא היה זמין אף באמצעות הטלפון. הנתבע הביע במפורש ובאופן ברור את מורת רוחו מהתנהגות התובע, כאשר נטל מהתובע את הרכב הצמוד ואת הטלפון שנמסרו לו.

34. סליט ובנו העידו שבתקופה האחרונה לעבודתו של התובע הם קיימו עמו שיחות רבות בנושא. עדותם היתה עקבית ומהימנה. העדים הבהירו שלא תיעדו את השיחות מן הטעם שמדובר בבן משפחה, כמו גם העובדה שאותה עת לא היתה סיבה נראית לעין לתעד את השיחות, מהטעם שלא היתה כל כוונה לפטר את התובע ( סעיפים 8-9 לתצהיר שליט ועדותו בעמוד 15 שורות 23-25 סעיפים 12-13 לתצהיר סליט ועדותו בעמוד 20 שורות 31-32). טענתם בנושא מקובלת עלינו, במיוחד בהתחשב שמדובר בבן משפחה.

35. בראות עינינו, דרישת הנתבע שהתובע יעדכן אותו במקרה של " שינוי במעמדו" וכן הדרישה כי יקדיש את מלוא זמנו ומרצו לעבודה בעסק היא לגיטימית בנסיבות העניין ואף מתבקשת, נוכח התנהלות התובע בחודשים האחרונים לעבודתו.

למעשה, הנתבע לא ביקש לשנות את תנאי עבודתו של התובע, אלא ביקש לעגן את תנאי עבודתו הקיימים. התובע סירב לכך, ומסיבה זו פוטר מעבודתו. בנסיבות העניין, מדובר בצעד לגיטימי שלא מצאנו בו פסול. יתרה מכך, אף אם הנתבע ביקש להחתים את התובע על חוזה עבודה חדש ( ולא כך הוא), לא נפל בכך כל פסול ועצם פיטוריו על רקע זה אינו מהווה חוסר תום לב כטענת התובע, אלא מהלך מתבקש וענייני נוכח סירובו של התובע לחתום על החוזה ( השוו: בג"ץ 239/83 מילפלדר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מא (2) 210 (1987).

36. לסיכום האמור בחלק זה, נדחית הטענה כי התובע פוטר שלא כדין. בהתאם, נדחית התביעה לפיצוים בגין פיטורים שלא כדין.

הפרשי פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת
37. הנתבע שילם לתובע פיצויי פיטורים בסך 40,500 ₪.

מאחר שהחל מתחילת שנת 2009 התובע עבר לתפקיד חדש ובהתאם, מחודש מאי 2009 החל לקבל עמלות, יש לחשב את פיצויי הפיטורים על פי שתי תקופות עבודה. מאחר שרק החל מחודש 5/2009 החלו להשתלם לתובע עמלות, יש לחשב את תקופת העבודה הראשונה בהתאם ( מאוגוסט 2004 ועד מאי 2009, 57 חודשים). ביחס לתקופה זו, משכורתו האחרונה של התובע היתה 7,446.5 ₪. כלומר, בגין תקופה זו התובע זכאי לפיצוי פיטורים בסך 35,371 ₪ (12/ 57 חודשים X 7,446.5 ₪).

בתקופה השניה ( חמישה חודשים), שכרו של התובע עמד על 5,624 ₪ ועוד ממוצע עמלות של 6,276 ₪. היינו, משכורת קובעת לפיצויי פיטורים, בסך 11,900 ₪. בגין פרק זמן זה, התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך 4,958 ₪ (12/ 5 X 11,900 ₪).

בסך הכל התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך 40,329 ₪ ומכיוון שהתובע קיבל סכום העולה על סכום זה, אינו זכאי להפרשי פיצויי פיטורים.

38. בהתאם לאמור לעיל, משקבענו שהמשכורת האחרונה לתובע היא 11,900 ₪, התובע גם זכאי להפרשים בגין תמורת הודעה מוקדמת, על פי החישוב שיפורט להלן.

עבודתו של התובע הסתיימה ביום 21.9.09 והשכר בגין חודש זה שולם לתובע במלואו 5,606 ₪). בנוסף, שולמה לו תמורת הודעה מוקדמת בסך 3,197 ₪ בחודש אוקטובר 2009. כלומר, סך הכל, התובע קיבל תמורת הודעה מוקדמת בסך 8,803 ₪. על כן הוא זכאי להפרש בסך 3,097 ש"ח (8,803 ₪ - 11,900 ₪).

דמי גמולים לפנסיה
39. אין חולק כי הנתבע לא שילם דמי גמולים לפנסיה בגין רכיב העמלות ששולם לתובע. ברכיב זה נתבעו הן חלק המעביד בתגמולים (5%) והן חלק המעביד לפיצויים ורכיב אבדן כושר עבודה.

כיוון שהתובע קיבל את פיצויי הפיטורים מהנתבע, על פי הסכום לו הוא זכאי על פי הדין, אין הוא זכאי לקבל גם את חלק המעביד בפיצויים, באשר מדובר בתשלום כפל.

ביחס לרכיב אבדן כושר עבודה, מדובר ברכיב ביטוחי שהוא " ריסק" טהור ומסיבה זו, גם אם הנתבע לא הפריש סכומים אלה, אין מקום לפסוק אותם לזכות התובע, באשר אינם מהווים חסכון.

נותר לדון בשאלת חוב דמי הגמולים בגין חלק המעביד לתגמולים, בגין העמלות.

40. משהגענו למסקנה שהתובע אינו זכאי לעמלות מלבד אלה ששולמו לו ואשר פורטו בתלושי השכר, יש לדחות את התביעה ככל שהיא מתייחסת לתקופה שעד מאי 2009.

ביחס לתקופה שממאי 2009, ראוי לציין כי על פני הדברים, בהעדר חוזה בכתב, אין ראיה לגבי הסכמת הצדדים לגבי גובה השכר המבוטח בביטוח פנסיוני או השאלה אם הוסכם שאף העמלות יהיו חלק מהשכר המבוטח. מאחר שעל פי הדין, ניתן לראות בעמלות כשכר, ולא הוכח אחרת, אנו מקבלים את הטענה הבסיסית לפיה גם בגין העמלות התובע היה זכאי לביטוח פנסיוני. יחד עם זאת, בהעדר ראיות בדבר תוכן ההסכמה לגבי גובה השכר המבוטח, נפנה אל הוראות צו ההרחבה הכללי במשק מינואר 2008, המורה כי הביטוח הפנסיוני יהיה עד תקרת השכר הממוצע במשק ( סעיף 6( ג) לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק). בהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, התובע זכאי להפרשים על פי הנתונים הבאים:
השכר הממוצע במשק בחודש מאי 2009 עמד על 7,827 ₪, בחודש יוני 2009 – 8,472 ₪, בחודש יולי 2009 – 8,414 ₪ ובחודש אוגוסט 2009 – 8,086 ₪. כלומר, התובע זכאי לחלק המעביד בתגמולים בגין ההפרש בין תקרת השכר הממוצע במשק לשכרו המבוטח (על פי המצוין בתלוש השכר).
בהתאם, התובע זכאי לחלק המעביד בתגמולים בגין העמלות כדלקמן:
חודש מאי 2009 - 87 ₪ ( 5% מ - 1,741 ₪)
חודש יוני 2009 – 142 ₪ (5% מ – 2,848 ₪)
חודשים יולי ואוגוסט 2009 – 140 ₪ בכל חודש (5% מ – 2,790 ₪)
חודש ספטמבר 2009 – 16 ₪ (5% מ – 310 ₪).
סך הכל, התובע זכאי ברכיב זה ל – 525 ₪.
41. ניכויים מהשכר
כפי שפירטנו לעיל, לא הוכחו טענות התובע ביחס לתשלומים שלא על פי תלושי השכר, ובהתאם גם נדחות הטענות לגבי קיזוזים שלא מצאו ביטוי בתלושי השכר.
שונה הדבר ביחס לניכויים המופיעים בתלושי השכר. בחודשים יוני עד אוגוסט 2009 נוכו משכרו של התובע 8,254 ₪ בגין מפרעות, דלק וטלפון.

ביחס לניכויים אלה מצאנו שהנתבע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל על שכמו להוכיח שמדובר בניכויים כדין, וזאת למרות שהתרשמנו שכלל עובדי הנתבע הוגבלו בצריכת דלק ובשימוש בטלפון וכי התובע חרג מהדרישות בנושא.

מהראיות עולה שבתקופה בה התובע הועסק כמנהל המוקד ( עד לסוף שנת 2008), חברת יבטח היא שנשאה יבטח בעלות הרכב שהועמד לרשות התובע והתובע לא הוגבל בשימוש בדלק ( עדות התובע בעמוד 9 לפרוטוקול, שורה 19 עד עמוד 10, שורה 3). גם מעדותו של סליט עולה שעד שנת 2009 יבטח נשאה בעלות הרכב של התובע ואם הוא עשה בו שימוש חריג, העניין כלל לא הובא לידיעתו.

את הניכויים משכרו של התובע בתקופה שלאחר מכן, סליט הסביר בכך שהתובע עשה שימוש חריג בטלפון וברכב שהועמדו לרשותו לצרכי עבודה, וזאת לצרכי עסקו הפרטי, (עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 10-24, עוד בעניין זה ר' גם עדות בנו, יעקב שליט, בעמוד 14 לפרוטוקול שורות 20-22).

ויודגש, אף שבתאי עצמו אישר את גרסת הנתבע לפיה כל העובדים השכירים בעסק, לרבות הוא עצמו, הוגבלו בצריכת הדלק והשימוש בטלפון הנייד (עמוד 11 לפרוטוקול, שורה 28). בנוסף, התובע אישר שבחודש אוגוסט 2009 סליט הבהיר לו את העניין ( סעיף 35 לתצהיר התובע).
לאור דברים אלה, גרסתו של סליט מקובלת עלינו וכאמור אף התובע עצמו אישר כי עשה שימוש ברכב ובטלפון לצורך קידום עסקו הפרטי, מבלי שקיבל את אישור הנתבע לכך. עם זאת, הנתבע לא הציג אסמכתאות להוכחת הסכומים שנוכו משכר התובע, כגון חשבוניות דלק או טלפון, לא הובהרה תקרת השימוש וגם לא הובהר בגין איזו מפרעה נוכו הסכומים משכרו של התובע. בנסיבות אלה, מצאנו שדין התביעה ברכיב זה להתקבל, כך שהניכויים משכרו של התובע, המפורטים בתלושי השכר, יוחזרו לו.
42. שי לחג - ברכיב זה נתבעו 450 ₪ בטענה כי התובע פוטר שלושה ימים לאחר ראש השנה וכי הוא זכאי לשווי השי לחג, ככל עובדי הנתבע. כיוון שהתובע כלל לא התייחס לרכיב תביעה זה בתצהירו, למעשה לא הובאה כל ראיה בתמיכה לטיעונו זה של התובע ומשום כך דין התביעה ברכיב זה להדחות.

43. סוף דבר - התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א. 3,097 ₪ כהפרשי תמורת הודעה מוקדמת;
ב. 525 ₪ בגין חלק המעביד לדמי גמולים לפנסיה;
ג. 8,254 ₪ החזר ניכויים שלא כדין משכרו של התובע.

כל הסכומים המפורטים לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.09 ועד לתשלום בפועל.

לאור הפער בין סכום התביעה (188,055 ₪) ובין תוצאת פסק הדין ובהתחשב בעובדה שהתובע כבר חויב בהוצאות בסך 5,000 ₪ בגין אי התייצבות העד מטעמו ( החלטה מיום 28.2.13), כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ד, (13 אוגוסט 2014), בהעדר הצדדים.

צבי שוויגר, נציג ציבור (מעסיקים)

דגית ויסמן, שופטת


מעורבים
תובע: איתן אשבל
נתבע: מתג שיווק
שופט :
עורכי דין: