ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מאיר סלמה נגד היועץ המשפטי לממשלה :

בפני: כבוד השופטת פאני גילת כהן

מבקש
מאיר סלמה, ת.ז. XXXXXX075

משיב
היועץ המשפטי לממשלה

פסק דין

המבקש שלפניי רשום כיום במרשם האוכלוסין כיליד שנת 1948 והוא עותר בבקשתו לקבוע את תאריך לידתו כ- 17.5.1945.

המבקש מצהיר בבקשתו כי מטרת הבקשה הינה לצורך קבלת קצבת זקנה מן המוסד לביטוח לאומי בהתאם לגילו המקורי.

פתח-דבר:

1. ביום 9.7.2013 הגיש המבקש באמצעות בא-כוחו בקשה לקביעת גיל עפ"י חוק קביעת גיל, תשכ"ד-1963.

2. ב"כ המשיב בתגובתו מיום 16.10.2013 התנגד לעתירת המבקש .

3. המבקש ועדיו נשמעו ביום 7.4.2014 ובאי כוח המבקש והמשיב סיכמו טענותיהם בע"פ בתום שלב הבאת הראיות.

תמצית טענות המבקש:

4. המבקש טוען כי נולד וגדל במרוקו, וכי תאריך לידתו המקורי הינו 17.5.1946, ובמקום אחר בבקשה טוען, כי תאריך הלידה המקורי שלו הינו 17.4.1945.

5. לטענת המבקש, הוא עלה ארצה עם חלק מבני משפחתו בגלי העלייה הראשונים במסגרת עליית יהודי צפון אפריקה.

6. במסגרת הבקשה מוסיף וטוען המבקש, כי מועד עלייתו ארצה היה ביום 22.12.1965 בהיותו נער כבן 20 במבצע העלאת שארית הפליטה, אשר מומן ובוצע, בין היתר, ע"י אנשי הסוכנות היהודית במרוקו.

7. כן טוען המבקש, כי במסגרת הליך רישום שנת הלידה שלו שעה שהגיע ארצה נפלה טעות ונרשם כי הוא ליד 00.00.1948 בעוד תאריך הלידה המקורי שלו הינו 17.4.1945.

8. אליבא דידו, החופזה בה עלו הוא ואחרים ארצה בשנת הקמת המדינה ולאחריה בצירוף העובדה כי הגיע אז ארצה מספר רב של עולים גרמו לבעיות רבות ברישומם של העולים ושל תאריכי לידתם המלאים והמדויקים במרשם האוכלוסין. זאת בשל העובדה שחלק ניכר מן העולים לא נשא עמו מסמכים המעידים על גילם, בין אם משום החיפזון בו נאלצו לעזוב את ארצות הולדתם, ובין אם משום שמדובר היה במדינות נחשלות אשר רישום התושבים בהן היה לוקה בחסר או לא היה קיים כלל.

9. לטענת המבקש לאחר פטירת אמו בשנת 2005 נמצא בדירתה מסמך אשר הונפק ע"י משרד הפנים המרוקני ביום 14.2.1963 ממנו עולה כי הוא נולד ביום 17.4.1945, וכי מסמך זה תורגם והתרגום אומת ע"י נוטריון ישראלי. לשיטת המבקש, מסמך זה הינו בעל ערך ראייתי רב.

10. עוד טוען המבקש, כי פער הגילאים בינו ובין אחיו, מר יוסף סלמה, העומד על כ- 10 שנים, מבסס אף הוא את טענתו בדבר גילו האמיתי.

11. המבקש הצהיר בבקשתו, כי עיקר מטרתה, הינו לאפשר לו לקבל את קצבת הזקנה לה הוא זכאי מן המוסד לביטוח לאומי בהתאם לגילו האמיתי ולא עפ"י הגיל המופיע במרשם האוכלוסין כיום.

תמצית טענות היועמ"ש:

12. המסמך עליו מבסס המבקש את בקשתו, ונחזה כתעודת לידה מקורית ממרוקו, אינו קביל, וזאת עפ"י "נוהל תעודה ציבורית ואימותה – תעודה ציבורית שניתנה בחו"ל" (נוהל מס' 1.3.0001).

13. לטענת ב"כ היועמ"ש ממילא מסמך זה אינו תעודת הלידה המקורית של המבקש, כי אם "תעודה מינהלית המתייחסת לרישום בספר העדה היהודית" שנערכה ביום 14.2.1963 ולא ברורים טיבו ונסיבות הנפקתו.
14. אין בראיות אשר צורפו ע"י המבקש, ובכללן תצהירו של אחיו הצעיר, מר יוסף סלמה, (שהינו צעיר ממנו ואינו יכול להעיד מכלי ראשון אודות גילו של המבקש בעוד למבקש אחות מבוגרת ממנו, ותצהירה לא צורף לבקשה) והתרגום הנוטריוני של המסמך המדובר לעיל, כדי לסתור את גילו הרשום של המבקש ולהוכיח את הגיל שלטענתו הוא גילו האמיתי.

15. כל המסמכים בתיק המרשם של המבקש מעידים כי שנת לידתו היא 1948, ובהם שאלון רישום העולה (משנת 1965), תעודת הנישואין (משנת 1977), בקשה להנפקת תעודת זהות עקב אובדן (משנת 1978) ותעודת הגירושין (משנת 1995).

16. נוכח העובדה כי האינטרס שבבסיס הבקשה הוא כלכלי מובהק, יש להטיל על המבקש נטל הוכחה מוגבר.

17. נטל הוכחה זה לא הורם ולמצער גם נטל ההוכחה הנדרש בתביעה אזרחית, ולכן אין לקבל הבקשה.

המסגרת הנורמטיבית:

18. על המבקש לשנות את גילו מוטל נטל הבאת ראיות לשכנוע בית המשפט באמיתות גרסתו.
בעניין זה נפסק כי:

"זוהי תביעה אזרחית ועל התובע לשכנע את בית המשפט במידה כזו שתהא לו אפשרות לבסס את מסקנותיו על סמך הוכחות במידה הדרושה במשפטים אזרחיים".

ראו: ע"א 283/61 דוראני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד טו 1935, 1938;
וכן: ע"א 355/59 הרינג נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יג 2058.

על המבקש תיקון גיל להרים את נטל ההוכחה בשני עניינים: האחד, כי הגיל המופיע במסמכים רשמיים הינו שגוי, והשני, מהו הגיל הנכון.
המדובר בתנאים מצטברים.

ראו: ע"א 171/60 סולטנה נ' היועמ"ש, פ"ד יד 2177;
וכן: 176/60 קעשה נ' מד"י, פ"ד טו 1933.
בנוסף נפסק כי כאשר לתובע אינטרס כספי כלשהו בשינוי גילו, ואינטרס זה הוא שעומד ביסוד בקשתו, נטל ההוכחה המוטל עליו הינו נטל מוגבר.

ראו למשל: תמ"ש (ת"א) 75250/98 מולנקדוב בוריס נ' פמ"מ, פורסם במאגרים האלקטרוניים.

ומן הכלל אל הפרט:

19. בפני בית המשפט מצויים לצורך ההכרעה בבקשה המסמכים שצורפו על ידי הצדדים, עדותו של המבקש ועדותו של אחיו הצעיר ממנו, מר יוסף סלמה.

מספר הערות מקדימות:

20. כבר בראשית הדברים ייאמר, כי בבקשה שבפניי על צרופותיה טענות שונות, אשר אינן מתיישבות זו עם זו.

21. בפרק המבוא והרקע העובדתי לבקשה מציין המבקש, כי תאריך לידתו המקורי הוא 17.5.1946 בעוד שבגוף הבקשה הוא טוען , כי עפ"י המסמך המתורגם שכותרתו "אישור מינהלי הקשור לתעודת הלידה" ואשר הונפק ע"י עיריית אלעראאש (שייקרא להלן לשם הנוחות ופישוט הדברים: "האישור"), תאריך הלידה שלו הוא 17.4.1945. בד בבד עם שתי טענות אלו מציין המבקש על גבי "טופס 44" המצורף לבקשה כמצוות תקנות הסד"א, ומהווה תצהיר מטעמו, כי תאריך הלידה שהוא מבקש לקבוע במסגרת הליך זה הינו 17.5.1945.
הנה כי כן, די בהתבוננות על הבקשה ממעוף הציפור כדי להבחין בכך שהמבקש עצמו מציין שלושה תאריכי לידה שונים כתאריך הלידה המקורי שלו.

22. גם לאחר שמיעת הראיות לא התייחס המבקש לעניין זה בסיכומיו, ולא הבהיר איזה מבין שלושת המועדים הנקובים לעיל הוא תאריך הלידה אותו הוא מבקש לרשום כתאריך הלידה המקורי שלו.

23. אף אם ניתן להניח כי המבקש סומך ידיו על האישור ועל תאריך הלידה הנקוב בו , מובן, שאין בית המשפט יכול להתחקות אחר כוונתו, והבקשה עצמה לוטה בערפל בעניין שהוא לב לבה.

24. זאת ועוד, בבקשה מציין המבקש בפרק המבוא והרקע העובדתי, כי היגר לישראל בגלי העלייה הראשונים, וכי אחת הסיבות לכך שנוצרה בעיה ברישום העולים ארצה ותאריכי לידתם המלאים והמדויקים, הינה כמות העולים העצומה בשנת הקמת המדינה ובשנים שלאחריה, ובד בבד עם זאת טוען בהמשך כי עלה ארצה בימיה האחרונים של שנת 1965.
הגם שהמבקש לא הביא ראיות בעניין זה, דהיינו בנוגע למספר העולים שהגיעו ארצה ממרוקו בשנת 1965, הרי שאין חולק כי המבקש עלה ארצה למעלה מ- 17 וחצי שנים לאחר הקמת המדינה, וכלל לא ברורה טענתו בנוגע לאופן בו בוצע רישום פרטיהם האישיים של העולים בזיקה למועד הקמת המדינה ו/או בשנים שלאחריו.

25. והערה אחרונה להשלמת ההקדמה הינה בדבר הטענה בבקשה, כי המבקש עלה ארצה בהיותו נער כבן 20. אף כי לכאורה עניין לנו בסמנטיקה, הרי שאדם אשר על פי הנטען מלאו לו כבר 20 שנה, אינו נחשב עוד נער.

עדות המבקש:

26. המבקש העיד, ובחקירתו טען, כי תאריך הלידה אשר הוא מבקש כי יירשם במרשם האוכלוסין הינו 17.4.1945. לטענתו היה ער לכך שתאריך הלידה אשר נרשם בעת עלייתו ארצה היה שגוי כבר בעת רישומו, דהיינו בשלהי שנת 1965.

27. המבקש נשאל אודות השיהוי לכאורה בהגשת הבקשה שבפניי. תשובתו לפיה ניסה לעשות כן במשרד הפנים, אולם בהעדר מסמכים להוכחת גילו האמיתי, לא עלה הדבר בידו, אלא רק לאחר שנתגלה האישור בדירת אמו המנוחה לאחר פטירתה ואגב פינויה בשנת 2005-2006, מתקבלת על הדעת. אף כי מאז ועד למועד הגשת הבקשה בחודש יולי 2013,חלפו להן מספר לא מבוטל של שנים, איני זוקפת הדבר לחובתו.

28. המבקש נשאל בחקירתו האם שירת בצבא והשיב:
"לא, לא יכולתי להתגייס כי לא קיבלו אותי כי שברתי את הרגל בשנת 1967". עמ' 2 לפרוטוקול שורות 15-16.

קודם לכן נשאל בחקירתו לאיזו כיתה נכנס עם הגיעו ארצה והשיב:
"כבר הייתי בגיל 20, לא עשיתי בית ספר. עשיתי אולפן ואחרי זה התחלתי לעבוד בכל מיני מקומות, שהיה את המיתון". עמ' 2 לפרוטוקול שורות 13-14.

29. תשובות אלו של המבקש אינן מתיישבות זו עם זו.
וכל כך למה?
לו אכן הוחלט שלא לשלבו בבית ספר תיכון משום שהיה כבר בן 20 שנה, אזי שאלת גיוסו לצבא בשנת 1967, כטענתו, עת היה כבר בן 22 עפ"י אותו חישוב, איננה רלבנטית, שכן מדובר בגיל שהוא מעבר לשנות שירות החובה בצה"ל.

דווקא שחרור המבקש משירות חובה בצה"ל עקב שבירת הרגל בהיותו בן 19 שנה בהתאם לגיל הרשום, הינה הגיונית יותר.

30. גם בהמשך עת נשאל המבקש בנוגע לעובדה כי לו ולאחיו יוסף היה דרכון משותף, "לפי השאלון רישום עולה של מאיר ושל יוסף, שניהם הגיעו עם אותו מס' דרכון, מס' 4913. האם אתה יודע משהו על הדרכון הזה, יש אותו בידך?"

השיב
"אין לי אותו, אחי היה קטן ולא יכלו לתת לו דרכון ואני הייתי נער. אחותי הייתה בוגרת ממני אז כן הנפיקו לה".
עמ' 3 לפרוטוקול שורות 24-27.

31. לו אכן היה המבקש, כטענתו, בן 20 במועד העלייה ארצה, הרי שמדובר בבגיר, וכלל לא ברור מדוע לא הונפק לו דרכון עצמאי כשם שהנפיקו לאחותו. המבקש עצמו טוען, כי היה נער אותה עת, להבדיל מאחותו , ומשום כך שימש אותו ואת אחיו, שהיה לכל הדעות קטין במועד העלייה ארצה , דרכון אחד.

הנה כי כן, לפי תשובת המבקש מתקבל יותר על הדעת כי במועד העלייה ארצה היו עדיין יוסף והוא קטינים, בעוד אחותם הייתה כבר בגירה.

32. יתר תשובותיו של המבקש בעדותו עת נשאל בנוגע לגילו בתחנות שונות בחייו ו/או לגילם של בני משפחתו עולות בקנה אחד עם טענתו כי נולד בשנת 1945.

33. עם זאת, שעה שאין לצפות מאדם כי יזכור את נסיבות הולדתו, הרי שגם במקרה שבפנינו כמו במקרים דומים אחרים, נשענת גרסתו, פרט לתוכן האישור, על דברים ששמע מאמו המנוחה ומיתר בני המשפחה, אשר לא העידו בפניי.
ראו עמ' 4 לפרוטוקול שורות 11-14.

34. המבקש טוען, כי לאחיו יש תאריכי לידה מדויקים ואולם דווקא לו אין. לא עלה בידו להבהיר את פשר העניין, והדבר נותר בגדר חידה.
ראו עמ' 4 לפרוטוקול שורות 14-15.
35. יתר על כן, תשובה זו אינה עולה בקנה אחד עם הנטען בבקשה כי בנסיבות בו עלו המבקש והאחרים (ובהם, כמובן, בני משפחתו אשר עלו יחד עמו) ארצה לא נרשמו פרטיהם ותאריכי הלידה שלהם כראוי ונפלו טעויות רבות ברישום.
לא זו אף זו, עיון בהעתק תעודת הזהות של האח יוסף סלמה אשר צורף לבקשה מעלה כי גם לאחר יוסף אין תאריך לידה מדויק, ותאריך הלידה המופיע בו הינו 00.00.1955 (כשהמבקש עצמו טוען שיוסף נולד בשנת 1954).

36. המבקש העיד כי משפחת המוצא שלו מונה 4 אחים, כאשר הוא שלישי בסדר הלידה , ולו שתי אחיות מבוגרות ממנו. האחת מתגוררת בצרפת ואילו השנייה, לוסי, שלטענתו נולדה בשנת 1941, מתגוררת באשדוד. המבקש לא הגיש תצהיר מטעמה של האחות לוסי ואף לא זימנה להעיד מטעמו, אף כי יכולה הייתה לשפוך אור על המועד בו נולד, ובפרט שעה שהוריו אינם בין החיים.
עת נשאל אודות אי זימונה של האחות לוסי למסור עדות השיב המבקש, כי היא לא רצתה לבוא, משום שאינה מרגישה בנוח כשהיא מגיעה לביהמ"ש.
ראו: עמ' 3 לפרוטוקול שורות 1-2.

37. ההלכה היא, שאי זימון עד לעדות, פועל כנגד הצד שאמור היה לזמנו, ראו: ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (פורסם במאגרים האלקטרוניים):

"...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".
וכן: ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה(1)736, 760 המצוטט בע"א 2275/90 בנין דור בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2)605, 614.

38. מובן, אפוא, כי אי זימונה של האחות לוסי להעיד מטעם המבקש מכרסמת משמעותית בגרסתו, שכן היא היחידה אשר יכולה הייתה, כאמור, לשפוך אור על מועד הולדתו בלא טרחה מרובה, ואין בטיעון כי אינה חשה בנוח עם מסירת עדות בבית משפט משום הסבר סביר להימנעות מזימונה.
דברים אלה מקבלים משנה תוקף נוכח טענת המבקש, כי לשתי אחיותיו הבוגרות, ובהן האחות לוסי, תאריכי לידה מדויקים, משום שבשנים בהן נולדו התבצע הרישום באופן טוב יותר.
למותר להוסיף, כי המבקש לא הציג כל ראיה שהיא בנוגע לתאריך הלידה של האחות לוסי.
תוקף האישור:

39. המבקש סומך ידיו על האישור.
אכן צודק ב"כ היועמ"ש כי אין די בתרגום המאושר ע"י נוטריון.
האישור נחזה כתעודה ציבורית שניתנה בחו"ל, וככזו חל לגביה נוהל 1.3.0001.
משכך, היה על התעודה להיות מאומתת באופן המפורט בנוהל זה, תנאי בו לא עמד המבקש.

40. ואם לא די בכך, הרי שאף התרגום אשר הוגש לבית המשפט אינו עומד בתנאים הקבועים בחוק הנוטריונים, התשל"ו-1976, שם נקבע בסעיף 15 לחוק, כי סמכות נוטריון לאשר נכונותו של תרגום מותנית בכך שהוא שולט בשפה שבה נערך המקור ובשפה שאליה תורגם, והוא עצמו ערך את התרגום או בדק את נכונותו.

41. במקרה שבפנינו אין חולק כי הנוטריון אך קיבל את ההצהרה מפי מתרגם המסמך, ומובן כי הדבר אינו עומד בתנאים הקבועים בדין, ולכן התרגום כלל אינו קביל.

42. למעלה מן הצורך יוער, כי גם לו הייתי קובעת שאין מדובר במסמך שאינו קביל בשל אי עמידתו בכללים הנקוטים בכל הנוגע להגשת תעודות נוכריות כראיה , ויש בכך כדי לפגוע במשקלו, עדיין מתעוררות שאלות בנוגע למסמך זה ולקבלתו כראיה לאמיתות תוכנו.

43. לית מאן דפליג, כי גם עפ"י תרגום המסמך, הוא הונפק בשנת 1963 ולא בעת הולדתו של המבקש.
המבקש נשאל אודות פשר הדבר והשיב בהגינותו, כי אין לו הסבר לכך.
ראו עמ' 2 לפרוטוקול שורות 8-9.

44. הנה כי כן אין המדובר בתעודת לידה כי אם במסמך הנחזה, כאמור, כאישור מינהלי, אשר לא הובהר מדוע הונפק במועד בו הונפק, ואף לא ברור מעמדו ותפקידו של מנפיקו.

45. נוכח כל האמור לעיל אני קובעת, כי האישור איננו קביל כראיה לאמיתות תוכנו וכי אין בו כדי לסייע בידי המבקש לבסס טענתו.

עדות האח:

46. אחיו של המבקש, מר יוסף סלמה, הצעיר ממנו, העיד מטעמו.

47. האח העיד כי הוא צעיר מהמבקש בתשע שנים, ואת זאת הוא יודע מתוך הנרטיב המשפחתי. לשון אחר: עדות האח אינה מכלי ראשון כי אם מתוך דברים שנאמרו לו, כטענתו, מפי בני המשפחה. ראו עמ' 5 לפרוטוקול שורות 16-17.

לדבריו הוא נולד בשנת 1954 אף כי במרשם האוכלוסין מופיע כי שנת לידתו הינה 1955.
לטענתו, יש בידו תעודה זהה לזו שבידי המבקש, אולם בתעודה שבידו מופיעה שנת הלידה 1955, הגם שהשנה בה נולד היא 1954. יצוין, כי תעודה זו לא הוצגה בפני בית המשפט.
ראו עמ' 5 לפרוטוקול שורות 30-32.

48. די בטענה זו כדי לשמוט את הקרקע תחת מהימנותו של הרישום עליו משליך המבקש יהבו, אף כי כפי שפורט לעיל, ממילא מדובר במסמך שאיננו קביל ואינו עומד בדרישות הדין.

49. זאת ועוד וכפי שפורט לעיל, בהעתק תעודת הזהות של אח-המבקש אשר צורף לבקשה מופיע כי תאריך לידתו הוא: 00.00.1955, בעוד הוא השיב במהלך חקירתו הנגדית כי תאריך הלידה שלו הוא 12.4.1955.

50. עת נשאל אח-המבקש אודות פועלו של המבקש עם הגעת המשפחה ארצה, השיב כי הוא יודע שבדיוק פרצה מלחמת ששת הימים, אז הגיעו לאשדוד.
ראו עמ' 5 לפרוטוקול שורות 18-20.

51. למותר לציין, כי מלחמת ששת הימים פרצה בחודש יוני 1967, כשנה וחצי לאחר הגעת המבקש ובני משפחתו ארצה.

52. העולה מן המקובץ הוא, אפוא, כי אין בעדותו של אח המבקש כדי לבסס את גרסת המבקש, והמשקל שהיא מוסיפה לה, אם בכלל, הינו מזערי.
האח נולד מספר שנים בלתי מבוטל אחרי המבקש (גם עפ"י הרישומים במרשם האוכלוסין פער הגילאים ביניהם הוא 7 שנים) וודאי אינו עד לנסיבות הולדתו, ומכאן שעדותו הינה מפי השמועה; בעת עלייתו ארצה היה אח המבקש ילד צעיר, ואך טבעי הוא הדבר שבחלוף 5 עשורים כמעט מאז עלו ארצה, העובדות תהיינה מעורפלות בזיכרונו.

סוף דבר:

53. נוכח כל האמור לעיל אני קובעת כי לא עלה בידי המבקש להניח בפניי התשתית העובדתית הנדרשת לשם הוכחת התובענה ברמה הנדרשת בהליך אזרחי , והנסתר רב על הגלוי.

54. ודוק: מסקנתי הינה שהמבקש לא עמד בנטל ההוכחה הכפול הנדרש ממי שמבקש כי גילו יתוקן, לא כל שכן שעה שמדובר בבקשה שמטרתה העיקרית, שלא לומר היחידה, הינה כלכלית-כספית , אז מדובר, כאמור, בנטל מוגבר.

55. התוצאה, לפיכך, הינה כי דין הבקשה להידחות.

56. לפנים משורת הדין אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ד, 13 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מאיר סלמה
נתבע: היועץ המשפטי לממשלה
שופט :
עורכי דין: