ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סלים ג'יריס נגד כרמל אנרגיה בע"מ :

בפני כבוד השופט אבישי רובס

התובע

סלים ג'יריס

נגד

הנתבעים

  1. כרמל אנרגיה בע"מ
  2. אליאס חווא

פסק דין

1. התובע, רואה חשבון במקצועו, הגיש כנגד הנתבעים תביעה כספית על סך של 184,478 ₪, בגין חוב שכ"ט עבור שירותים שנתן להם.

2. הנתבעת מס' 1 הינה חברה בע"מ, אשר עוסקת בניהול והפעלה של תחנת דלק (להלן "החברה") ואילו הנתבע מס' 2 הינו מנהלה ובעל המניות היחיד בה (להלן "הנתבע").

התובע טען, כי בתחילת שנת 2005 פנו הנתבעים למשרדו לצורך קבלת שירותי ראיית חשבון, לרבות עריכת דו"חות אישיים לנתבע וייצוגו בפני רשויות המס והמוסד לביטוח לאומי. לטענתו, סוכם שהתובע יערוך דו"חות אישיים של הנתבע לרשויות המס עבור שנים קודמות בהן לא הוגשו דו"חות וכן, דו"חות שוטפים. בנוסף, סוכם כי התובע יערוך דו"חות הנהלת חשבונות חדשיים של החברה ומאזנים שנתיים.

נטען, כי תנאי שכר טרחתו של התובע סוכמו הן בעל פה והן בכתב. בגין שירותיו של התובע עבור החברה בשנים 2007 - 2009 סוכם כי ישולם שכ"ט חדשי בסך של 500 דולר בצירוף מע"מ וכן, שכ"ט בסך של 7,500 דולר בצירוף מע"מ, עבור הכנת מאזן שנתי (על פי שער דולר יציג, שלא יפחת מ - 4.5 ₪ לדולר). התובע הדגיש, כי הטיפול בענייניה של החברה כלל, מעבר להנהלת חשבונות, גם ייצוג למול המוסדות השונים וכן, שירותי חשבות החל מחודש מאי 2009. התובע הבהיר, כי מדובר היה בחברה פעילה אשר בשנת 2008 בלבד נרשמו אצלה למעלה מ - 36,000 תנועות. התובע צרף לכתב התביעה הסכם שכר טרחה מיום 12.2.2008.

התובע טען, כי עד לחודש נובמבר 2008 שלמה החברה מידי חודש בחדשו את שכה"ט המוסכם בסך של 2,250 ₪ ומע"מ. אולם, החל מהמועד הנ"ל ואילך, חדלה מלשלם את שכר הטרחה ונותר חוב בסך של 5,220 ₪ עבור הטיפול השוטף בגין שנת 2008.

התובע טען, כי נוכח שינוי באופי הפעילות של החברה, שהתמקדה בהשכרת נכסים, נחתם בין הצדדים ביום 1.4.2009 הסכם שכר טרחה חדש לפיו, החל מאותו מועד שכר טרחתו עבור הטיפול החדשי בענייני הנתבעים והכנת המאזן השנתי, יעמוד על סך של 3,000 ₪ לחודש, בצירוף מע"מ. נטען, כי עקב טעות בהדפסה, נשמטה מההסכם המילה "לחודש" אולם, היה ברור לצדדים כי מדובר בשכ"ט חודשי.

התובע טען, כי ערך את כל הדווחים השוטפים עבור הנתבעים לחדשים נובמבר 2008 עד אוקטובר 2010 וכן, הגיש עבור החברה מאזנים לשנים 2007 ו - 2008. בנוסף, טען התובע כי ערך לנתבע דו"חות ודווחים אישיים למס הכנסה לשנים 2005 - 2008 וכי סוכם שעבור שירותים אלו יעמוד שכר טרחתו של התובע על סך של 500 דולר ומע"מ לשנה ובסה"כ 8,000 ₪ ומע"מ עבור התקופה כולה.

עוד טען התובע, כי לבקשתם של הנתבעים, הוא נכח בפגישות שקיימו עם חברת סונול, חברת "נובר דלקים" וחברת "דלק" במועדים שונים שפורטו על ידיו, לאחר שהודיע להם כי שכר טרחתו בעד השתתפותו בפגישות יעמוד על סך של 500 דולר בצירוף מע"מ לכל פגישה. התובע טען, כי הוא זכאי לסך של 8,000 ₪ נוספים בגין השתתפותו בפגישות אלו.

3. התובע טען, כי החל לייצג את החברה בפועל בתחילת חודש מרץ 2005 וכי החברה שלמה את שכר טרחתו לשנים 2005 - 2006, בעוד שהנתבע נותר חייב שכ"ט עבור הכנת דו"חות אישיים לשנים 2005 ואילך. נטען, כי חובותיהם של הנתבעים בגין שכ"ט מסתכמים לסך נומינלי של 173,635 ₪ (כולל מע"מ), על פי הפירוט שלהלן:

א. הכנת מאזן החברה לשנת 2007 - 36,754 ₪
ב. הכנת מאזן החברה לשנת 2008 - 39,150 ₪
ג. יתרת חוב בגין טיפול שוטף לחברה לשנת 2008 - 5,220 ₪
ד. יתרת חוב בגין טיפול שוטף לחברה לשנת 2009 - 39,150 ₪
ה. יתרת חוב בגין טיפול שוטף לחברה לשנת 2010 - 34,800 ₪
ו. השתתפות בפגישות - 9,280 ₪
ז. הכנת דו"חות אישיים לנתבע לשנים 2005 - 2008 - 9,280 ₪

התובע עתר לחייב את הנתבעים בסכומים הנ"ל, כשהם משוערכים, ולחילופין, לחייבם בתשלום שכ"ט ראוי בסך של 180,000 ש"ח, עבור השירותים שספק להם, הן מכח חוק החוזים והן מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

4. הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי הנתבע אכן רשום כמנהל החברה אולם בפועל, עו"ד נעים ג'יריס, אחיו של התובע, הוא שנהל אותה בפועל והיה הרוח החיה בה החל משנת 2006. נטען, כי הנתבעים מעולם לא פנו לתובע לצורך קבלת שירותיו וכי עו"ד ג'יריס הוא שבחר בתובע כרו"ח של החברה. בסעיף 9 לכתב ההגנה נטען, כי סוכם ששכה"ט יעמוד על סך של 1,200 ש"ח לחודש, בגין ניהול חשבונות שוטף והכנת דו"ח שנתי. מאידך, בסעיף 19(יד) נטען, כי עו"ד ג'יריס הבהיר להם כי שכה"ט של התובע עבור הטיפול השוטף יעמוד על סך של 1,200 ש"ח ואילו עבור הכנת מאזן, יעמוד שכה"ט על סך של 3,000 ש"ח. הנתבעים טענו כי מעולם לא סוכם דבר לעניין הנתבע.

הנתבעים טענו, כי בשנת 2006 נקלעה החברה לקשיים ופנתה לעו"ד ג'יריס, אחיו של התובע, לצורך טיפול בענייניה. נטען, כי עו"ד ג'יריס התנה את קבלת הטיפול בקבלת שליטה מלאה על ניהול עסקי החברה. הם טענו, כי עו"ד ג'יריס שלט במערך הכספי של החברה והוציא ממנה כספים באמצעות פנקסי שיקים חתומים שהופקדו בידיו. נטען, כי בשנת 2009 משך עו"ד ג'יריס מחשבונה של החברה סך של 500,000 ש"ח, לאחר שנטלה הלוואה. עוד נטען, כי עו"ד גי'יריס משך את הסכום הנ"ל בהמחאות שנרשמו לפקודת קרובי משפחה של הנתבע, הוסבו על החלק והופקדו כולם בחשבונו של עו"ד ג'יריס. נטען, כי חתימת ההיסב נעשתה על ידי עו"ד ג'יריס עצמו. הנתבעים טענו, כי באופן זה נמשכו מאות אלפי שקלים לטובת התובע ואחיו.

הנתבעים טענו, כי לאור גילויין של עובדות אלו, נותקו היחסים עם עו"ד ג'יריס והתובע. הם הוסיפו וטענו, כי ביום 20.5.2010 העביר עו"ד ג'יריס לתובע מתוך כספים של החברה סך של 122,557 ₪, אשר לא נזכר בכתב התביעה.

הנתבעים עתרו, אפוא, לדחות את התביעה.

5. התובע הגיש כתב תשובה לכתב ההגנה. הוא כפר בטענות שהועלו כנגד עו"ד גי'ריס, למעט העובדה שהנתבעים פנו במקביל לעו"ד גי'ריס, על מנת שייצג אותם במסגרת מספר תביעות, לרבות תביעה למימוש משכנתא ותביעות בגין חובות שהוגשו כנגד הנ"ל. עוד נטען, כי הנתבע ובניו, הם ששלטו בחברה והם שנתנו הוראות לתובע.

התובע טען, כי למיטב ידיעתו, עו"ד ג'יריס טפל בתביעה למימוש משכנתא שהוגשה על ידי חברת "דלק" כנגד הנתבעים. במסגרת הליך זה הושגה פשרה לפיה, כנגד תשלום סך של 1,100,000 ₪ יבוטלו הליכי מימוש המשכנתא. הנתבעים העבירו לעו"ד ג' יריס חלק מהסכום, בסך של 450,000 ₪, באמצעות המחאות מוסבות וזה האחרון העביר את הכספים לחברת "דלק", הכל בהתאם להנחיית הנתבע ובניו. עוד הדגיש התובע, כי לא הוגשה על ידי הנתבעים תביעה כנגד עו"ד ג'יריס וכי הוא אינו בעל דין בתביעה דנן.

התובע טען, כי רק לאחר שחלץ את הנתבעים מחובותיהם ומסכנת אבדן תחנת הדלק, בעזרת עו"ד ג'יריס, הפנו אליו הנתבעים עורף והתכחשו להתחייבויותיהם כלפיו.

עוד טען התובע, כי הסך של 122,557 ₪ הועבר לחשבונו בגין שכ"ט עבור טיפולו בענייניו של מר עבדאללה חווא, אחיו של הנתבע, אשר השכיר לנתבעים נכסים בשטח תחנת הדלק. נטען, כי מר עבדאללה חווא המחה חלק מדמי השכירות המגיעים לו מהנתבעים לטובת התובע, ע"ח שכר הטרחה המגיע לו ממנו.

6. מיד לאחר הגשת תביעתו של התובע, הוגשה על ידי החברה תביעה נפרדת כנגדו (ת.א. 11478-02-11), במסגרתה עתרה להורות לו להמציא לידיה את כלל מסמכי הנהלת החשבונות שלה, המצויים בידיו. הדיון בשתי התביעות אוחד, בהתאם להחלטת כבוד השופטת ג'דעון מיום 21.6.2011. לאור הסכמות שהושגו בין הצדדים במהלך ישיבת קדם המשפט שהתקיימה בפני ביום 17.7.2011, נמחקה התביעה בת.א. 11478-02-11.

7. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. התובע הגיש תצהיר מטעמו ואילו הנתבעים הגישו את תצהירו של הנתבע. הצדדים הגישו חוות דעת מומחים בנוגע לשכ"ט ראוי. לאחר הגשת התצהירים, נעתרתי לבקשתם של הנתבעים לתקן את כתב ההגנה מטעמם, על ידי הוספת טענה בדבר קיזוז והשבה של כל סכום שנגבה ביתר על ידי התובע. הנתבעים לא נצלו את ההזדמנות שניתנה להם ולא הגישו כתב הגנה מתוקן, כאמור.

במהלך דיון ההוכחות נחקרו המצהירים והמומחים. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב. הנתבעים צרפו לסיכומיהם ראיות נוספות, בדמות תצהירים שנחתמו על ידי צדדים שלישיים לאחר דיון ההוכחות ומסמכים אחרים. הלכה היא, כי צירוף ראיות לסיכומים, ללא הסכמת הצד שכנגד וללא רשות בית המשפט, אינה דרך כשרה להגשת ראיות וצד שלא הגיש ראיה בשלב דיון ההוכחות אינו רשאי לצרפה לסיכומיו ולהסתמך עליה ( ע"א 226/87 זועבי נגד ניקולא, פ"ד מג(1) 714, ע"א 675/82 מרגלית פלדמן - אסדי נגד צמח כהן ואח', פ"ד לח(4) 449 וע"א 3771/90 עומר נגד פ"ש נצרת (30.3.1993)). מדובר במהלך בלתי תקין מצד הנתבעים ולכן, לא אתייחס בפסק הדין לראיות שלא הוגשו במהלך דיון ההוכחות.

דיון והכרעה

8. כפי שיפורט להלן, לאורך השנים, מאז החל התובע ליתן שירותיו המקצועיים לנתבעים, נכרתו בין הצדדים הסכמים שונים, בין בעל פה ובין בכתב, בנוגע לשכרו של התובע. במצב דברים זה, זכאי התובע לשכ"ט, על פי ההסכמים ולא לפי שכר ראוי. רק במדה ולא קיים הסכם בדבר גובה שכרו של התובע בעד טיפולו בעניין מסויים או במדה ובצע חלק מן העבודה הכלולה בהסכמים, ואין הוראה מיוחדת לכך בהסכמים, יש לקבוע את שיעור השכר הראוי לו הוא זכאי, מכח סעיף 46 ל חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973. הוראה זו מקורה בדיני עשיית עושר ולא במשפט, והגיונה טמון בעיקרון כי אדם זכאי לשכר בגין עמלו, שאם לא כן יימצא מקבל השירות מתעשר שלא כדין (ראה ע"א 136/92 ביניש - עדיאל עורכי דין ואח' נגד דניה סיבוב חברה לבניין בע"מ, פ"ד מז(5) 114 וכן, ע"א 499/89 רמת אביבים בע"מ ואח' נגד מירון, בן - ציון ופריבס עורכי - דין, שותפות רשומה, פד מו(4) 586).

9. החל משנת 2005, נתן התובע לנתבעים שירותי ראיית חשבון, לרבות עריכת דו"חות אישיים לנתבע, ייצוגו בפני רשויות המס, עריכת דו"חות הנהלת חשבונות חדשיים של החברה ומאזנים שנתיים.

10. באותה עת, הנתבעים היו נתונים בקשיים כלכליים, עמדו כנגדם חובות בסכומים גבוהים כלפי רשויות המס וגורמים אחרים, הוגשו כנגדם תביעות ונפתחו כנגדם תיקי הוצאה לפועל. אמנם, הצדדים חלוקים באשר לגובה החובות, אולם אין לכך חשיבות אמיתית לצורך הכרעה בתיק זה. התובע טען, כי חובותיהם של הנתבעים עמדו באותה עת על סך של כ - 7 מיליון ₪ וצרף לתצהירו מסמכים חלקיים המעידים על חלק מהחובות כאמור. בחקירתו הנגדית, פרט לבקשת ב"כ הנתבע, אחד לאחד, את סכומי החובות לגורמים השונים (עמ' 15, שורות 28 - 31 ועמ' 16, שורות 1 - 2 לפרוטוקול). הנתבע מצידו, טען בתצהירו כי חובותיהם שלו ושל החברה עמדו על סך של כ - 2.7 מיליון ₪ בלבד , כתוצאה ממעשה עוקץ של צד שלישי. הנתבע לא יכול היה לפרט מהו הבסיס לסכום החוב בו נקב בתצהירו, אולם אישר בחקירתו הנגדית, כי רבצו כנגד החברה וכנגדו חובות והוגשו כנגדם תביעות בסכומי גבוהים, המגיעים כדי מיליוני שקלים (עמ' 25, שורות 24 - 31 ועמ' 26, שורות 1 - 24 לפרוטוקול).

11. אין חולק, כי בד בבד, פנו הנתבעים גם לעו"ד ג' יריס, אחיו של התובע, לצורך טיפול בענייניהם, עקב החובות אליהם נקלע ו. עם זאת, הנתבעים לא הניחו בפני תשתית ראייתית מינימאלית להוכחת טענתם לפיה, עו"ד ג'יריס קבל שליטה מלאה על ניהול עסקי החברה, כתנאי לטיפולו בענייניה או כי שלט במערך הכספי שלה. יתירה מזאת, כל הטענות שהועלו כנגד עו"ד ג'יריס, לרבות הטענה לפיה משך מהחברה כספים שלא כדין, הינן במישור היחסים בין הנתבעים לבינו והן אינן נוגעות ליחסים בין התובע לבין הנתבעים. במסגרת ההליך שבפני, לא הוכח כי עו"ד ג'יריס משך מחשבונה של החברה כספים שלא כדין וממילא, לא הוכחה, ולו לכאורה, מעורבותו של התובע בקבלת כספים מהחברה בדרך זו.

חוב נטען בגין הכנת דו"חות אישיים לנתבע בשנים 2005 - 2008

12. התובע טען, כי החל לייצג את החברה בפועל בתחילת חודש מרץ 2005 וכי החברה שלמה את שכר טרחתו לשנים 2005 - 2006, בעוד שהנתבע נותר חייב שכ"ט עבור הכנת דו"חות אישיים שלו לשנים 2005 ואילך, בסך של 9,280 ₪.

13. הצדדים לא ערכו הסכם בכתב בנוגע להכנת דו"חות אישיים לנתבע. התובע טען, כי סוכם שישולם לו שכ"ט בסך של 500 דולר לשנה בגין עריכת הדו"חות, בעוד שהנתבעים טענו, כי לא סוכם עם התובע דבר וכי שכה"ט השוטף ששולם לתובע, כולל גם את שכרו בעד עריכת הדו"חות האישיים.

במחלוקת שבין הצדדים, אני מבכר את עמדתם של הנתבעים. ראשית, לאורך כל השנים לא שולם שכר טרחה נפרד בעד עריכת הדו"חות האישיים של הנתבע והתובע מצידו, לא דרש שכר טרחה בעניין זה. דרישתו הראשונה באה לעולם אך בחודש אוקטובר 2010, כחמש שנים לאחר תחילת ההתקשרות בין הצדדים וגם אז, הועלתה באופן כללי, מבלי שננקב סכום כלשהו בעניין זה (ראה סעיף 6 למכתבו של התובע מיום 21.10.2010 - נספח י' לתצהירו). יש בכך כדי ללמד כי התובע עצמו לא ראה מקום לדרוש שכ"ט נוסף בעד עריכת הדו"חות האישיים, מעבר לסכומים ששולמו לו בפועל, וכי הסכים לכך ששכר הטרחה ששולם לו כולל גם את שכרו בעד עריכת הדו"חות האישיים. שנית, כפי שיפורט בהמשך, גם על פי שני ההסכמים בכתב שנחתמו על ידי הצדדים בשנים 2008 ו - 2009, לא הופרד עניינו של הנתבע מעניינה של החברה ושכר הטרחה בעד הטיפול בשני המישורים נקבע כשכר טרחה כולל. התובע לא עמד על הפרדת עניינו של הנתבע מעניינה של החברה גם במסגרת הסכמים אלו והוא מוחזק כמי שהסכים לכך ששכרו כולל גם את טיפולו בהכנת דו"חות אישיים של הנתבע, כבעל מניות בחברה. שלישית, עיון במסמכים שצורפו על ידי התובע בעניינו של הנתבע, מעלה כי מדובר בדו"חות פשוטים, הכוללים נתונים מינימאליים בלבד. אני מקבל בעניין זה את עמדתה של רו"ח ג'השאן, המומחית מטעם הנתבעים, לפיה יש לכלול את השירות שניתן לנתבע, כבעל מניות בחברה, בגין הגשת דו"חות שנתיים למס הכנסה, כחלק מהשירות שניתן לחברה שבבעלותו, כל עוד לא הוסכם אחרת, כבענייננו.

14. אני דוחה, אפוא, את דרישתו של התובע לתשלום שכ"ט בסך של 9,280 ₪ בגין עריכת הדו"חות האישיים של הנתבע.

חוב בגין הכנת מאזנים לשנים 2007 ו - 2008

15. תנאי שכרו של התובע לא הוסדרו בהסכם בכתב עד לחודש פברואר 2008. במהלך השנים 2005 ו - 2006, כמו גם חודש ינואר 2007, שולם לתובע מידי חודש סך של כ - 1,300 ₪ מידי חודש. בנוסף, שלמה החברה לתובע במהלך חודש ספטמבר 2006 סך של 12,994 ₪ בגין הכנת מאזן לשנת 2005 (ראה נספח יג' לתצהירו של התובע וכן, נספח א' לחוות דעתה של רו"ח ג'השאן, המומחית מטעם הנתבעים).

16. החל מחודש פברואר 2007 שלמה החברה לנתבע תשלום שוטף חדשי בסך של כ - 2,500 ₪ (500 דולר ומע"מ). בנוסף, שולם לתובע ביום 22.11.2007 סך של 34,650 ₪ (כולל מע"מ) (7,500 דולר לפי שער יציג נכון לאותו מועד), בחמש המחאות מעותדות שנפרעו, בגין הכנת מאזן לשנת 2006 (ראה נספח יג' לתצהירו של התובע). הנתבעים שלמו את הסכומים הנ"ל באמצעות המחאות של החברה ולא הלינו בזמן אמת על גובה שכר הטרחה ששולם. הנתבע אף אשר בחקירתו הנגדית, כי שלם לתובע מדי חודש סך של 500 דולר (עמ' 26, שורות 27 - 28 לפרוטוקול). התשלומים השוטפים בשנת 2006, לרבות התשלום בעד הכנת המאזן, מעידים על הסכמה שהושגה בין הצדדים בעניין זה.

אעיר, כי רו"ח ג'השאן לא התייחסה בחוות דעתה לעצם התשלום בסך של 34,650 בעד הכנת מאזן 2006 ולא נטען על ידה כי הסכום הנ"ל אינו משקף שכ"ט ראוי בגין השירות שניתן על יד התובע במישור זה.

17. ביום 12.2.2008 נחתם בין הצדדים הסכם שכ"ט ראשון בכתב לפיו, התחייבה החברה לשלם לתובע תשלום חדשי בסך של 500 דולר ומע"מ בגין "טיפול חודשי" וכן, סך של 7,500 דולר ומע"מ בגין הכנת מאזן שנתי.

במהלך חקירתו הנגדית, העלה הנתבע לראשונה טענה לפיה, הוא לא חתום על ההסכם הנ"ל (עמ' 27, שורה 27 לפרוטוקול). אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, מדובר בטענה המהווה הרחבת חזית אסורה. ככל שהפכתי בכתב ההגנה, לא מצאתי בו טענה לפיה, החברה לא חתמה על ההסכם מיום 12.2.2008 או כי חתימתה על גבי ההסכם זוייפה. גם בתצהיר עדותו הראשית, נמנע הנתבע מלטעון באופן מפורש כי החברה לא חתמה על ההסכם או כי החתימה על גבי חותמת החברה בהסכם אינה חתימתו. מאידך, הוא כפר בחתימתו על מסמכים אחרים, הנוגעים לעו"ד ג'יריס. ניתן לצפות, אפוא, כי במדה ואכן לא חתם על הסכם שכר הטרחה מיום 12.2.2008, היה מעלה טענה זו במפורש בכתבי טענותיו, דבר שלא נעשה על ידיו. שנית, גרסתו של הנתבע בלתי קוהרנטית והיא נגועה בסתירה פנימית. מחד, אשר כי עד לשנת 2008 לא היה הסכם (משמע, החל משנת 2008 היה הסכם) ומאידך, טען כי ההסכם משנת 2008 לא חתום על ידיו. יתירה מזאת, בסעיף 13 סיפא לתצהירו , התייחס הנתבע להסכם הנ"ל ולמעשה, טען כי ההסכם קויים. גם בהמשך חקירתו הנגדית, אשר למעשה הנתבע כי על פי ההסכם בין הצדדים היה על החברה לשלם לתובע מידי חודש סך של 500 דולר וכן, שכ"ט עבור המאזן. לשאלת בית המשפט השיב לראשונה, כי היה על החברה לשלם לתובע סך של 13,000 ₪ בלבד עבור הכנת המאזן (עמ' 28, שורות 1 - 3 לפרוטוקול). משמע, על פי גרסה זו, רק חלק מההסכם מבטא את ההסכמות בין הצדדים. שלישית, רו"ח ג'השאן, המומחית מטעם הנתבעים לא הזכירה בחוות דעתה או בחקירתה הנגדית, כי הנתבעים כופרים למעשה בהסכם מיום 12.2.2008 והיא התייחסה אליו כאל הסכם שהיה על הצדדים לקיימו, הן בחוות דעתה והן בחקירתה הנגדית (עמ' 23, שורה 1 לפרוטוקול). סביר להניח, כי לו היה בסיס לטענה כה מהותית לפיה, ההסכם מיום 12.2.2008 לא נחתם על ידי החברה, היה הנתבע מעלה אותה בפני המומחית מטעמו. ראוי להדגיש, כי רו"ח ג'השאן לא טענה בחוות דעתה כי שכר הטרחה שנקבע בהסכם אינו סביר, בכל הנוגע להכנת המאזנים לשנים 2007 ו - 2008.

אני דוחה, אפוא, את הטענה לפיה, ההסכם לא נחתם על ידי החברה, באמצעות הנתבע. אני קובע, כי על פי ההסכם שנחתם על ידי הצדדים ביום 12.2.2008, סוכם כי החל מאותו מועד שכרו של התובע בעד הכנת מאזנים יעמוד על סך של 7,500 דולר ומע"מ.

18. אין חולק, כי המאזן לשנת 2007 הוכן על ידי התובע והוגש בחודש נובמבר 2008 ולכן, הסכם שכר הטרחה חל עליו. בנוסף, אין חולק כי התובע הכין עבור החברה גם את המאזן לשנת 2008 (עמ' 17, שורה 11 לפרוטוקול). החברה לא שלמה לתובע את שכרו בעד הגשת המאזנים לשנים 2007 ו - 2008. חובה של החברה כלפי התובע בגין הכנת מאזן לשנת 2007 עמד על סך של 36,597 ₪ (כולל מע"מ), נכון ליום 23.11.2008 ואילו חובה כלפיו בגין הכנת מאזן לשנת 2008 עמד על סך של 39,150 ₪ (כולל מע"מ), נכון ליום 13.9.2010 (ראה חשבונות שכה"ט, כחלק מנספח יב' לתצהירו של התובע). הסכומים הנ"ל עומדים כיום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, על סך של 88,034 ₪.

יתרת חוב בגין טיפול שוטף בענייני החברה בשנת 2008

19. כאמור, על פי ההסכם מיום 12.2.2008 ואף לפי שיטתם של הנתבעים, התחייבה החברה לשלם לתובע תשלום חדשי בסך של 500 דולר ומע"מ בגין שירותיו.

20. החברה לא שלמה לתובע את שכרו בגין החדשים נובמבר ודצמבר 2008 (ראה נספח י' לתצהירו של התובע ונספח א' לחוות דעתה של רו"ח ג'השאן, המומחית מטעם הנתבעים).

21. לפיכך, חובה של החברה כלפי התובע בגין השירותים שספק לה בחדשים נובמבר ודצמבר 2008, עמד על סך של 5,220 ₪, נכון לחודש ינואר 2009. הסכום הנ"ל עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, על סך של 6,371 ₪.

יתרת חוב בגין טיפול שוטף בענייני הנתבעים בשנים 2009 ו - 2010

22. אין חולק, כי במהלך שנת 2009 השתנתה פעילותה של החברה והיא התמקדה בהשכרת נכסים. ביום 1.4.2009 נחתם על ידי הצדדים הסכם שכר טרחה חדש לפיו, "הלקוח (הנתבעים - א.ר.) מתחייב לשלם סך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ (שלושת אלפים ש"ח) עבור הנהלת חשבונות של חברת כרמל אנרגיה בע"מ, מאזנים של החברה ודו"חות אישיים של אליאס חווא. הסכום הנ"ל כולל מאזן שנתי של חברת כרמל אנרגיה בע"מ". הן החברה והן הנתבע עצמו חתומים על ההסכם, כצדדים לו.

התובע טען, כאמור, כי עקב טעות בהדפסה, נשמטה מההסכם המילה "לחודש" אולם, היה ברור לצדדים כי מדובר בשכ"ט חודשי. הוא טען, כי החל מאותו מועד שכר טרחתו עבור הטיפול החדשי בענייני הנתבעים והכנת המאזן השנתי, הועמד על סך של 3,000 ₪ לחודש, בצירוף מע"מ.

23. הנתבעים לא כפרו בהסכם שנחתם בין הצדדים ביום 1.4.2009 , אולם טענו בכתב ההגנה, כי לא נפלה טעות קולמוס בהסכם וכי היה עליהם לשלם לתובע סך של 3,000 ₪ ומע"מ בלבד לשנה בעד שירותיו. טענה זו נזנחה על ידם והנתבע לא שב והעלה אותה בתצהיר עדותו הראשית.

24. אף בהתעלם מהעובדה שהנתבעים זנחו טענותיהם בעניין ההסכם מיום 1.4.2009, אני מקבל את טענתו של התובע לפיה, כוונת הצדדים על פי ההסכם, היתה כי התובע זכאי לשכ"ט בסך של 3,000 ₪ ומע"מ לחודש ולא לשנה.

ראשית, התובע לא נשאל ולו שאלה אחת בנוגע לטענותיו בעניין ההסכם מיום 1.4.2009 וגרסתו בנושא זה לא נסתרה במאומה. שנית, לצורך הוכחת טענתו, צרף התובע לתצהירו פרוטוקול אסיפה כללית שלא מן המניין של החברה, מיום 18.4.2009, במסגרתו אושרה התקשרותה של החברה עם התובע, לרבות תשלום שכ"ט שנתי בסך של 36,000 ₪ ומע"מ, בהתאם להסכם מיום 1.4.2009. הפרוטוקול נחתם על ידי הנתבע והוא לא זכה להתייחסות כלשהי בתצהיר עדותו הראשית. לפיכך, מוחזקים הנתבעים כמי שאשרו את אותנטיות המסמך והסכימו לתוכנו. פרוטוקול האסיפה הכללית מבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי הסכם שכר הטרחה קבע ששכר טרחתו של התובע יעמוד על סך של 36,000 ₪ ומע"מ, קרי - סך של 3,000 ₪ ומע"מ לחודש, כפי שטען התובע. שלישית, שכר טרחה בסך של 3,000 ₪ ומע"מ לשנה עבור שירותי הנהלת חשבונות, דו"חות כספיים, לרבות מאזן לחברה וטיפול בענייניו של הנתבע, כולל עריכת דו"חות אישיים שלו, הינו נמוך באופן בלתי סביר. אף רו"ח ג'השאן, המומחית מטעם הנתבעים, סברה בחוות דעתה כי הפעולות אותן בצע התובע במהלך שנת 2009, שלא כללו התאמות בנקים ועריכת דו"חות כספיים, הצדיקו שכר טרחה גבוה מזה שנדרש בהסכם, עבור כלל הפעולות.

אני קובע, אפוא, כי על פי ההסכם מיום 1.4.2009, הועמד שכר טרחתו של התובע החל מאותו מועד, עבור הטיפול החדשי בענייני הנתבעים והכנת המאזן השנתי, על סך של 3,000 ₪ לחודש, בצירוף מע"מ.

25. אין חולק, כי בשנים 2009 - 2010 לא בצע התובע התאמות בנקים, הוא לא הכין עבור החברה מאזנים ולא הגיש דו"חות כספיים שלה. בנוסף, התובע לא הגיש לרשויות המס את הדו"חות האישיים של הנתבע.

התובע טען, כי אי ביצוע התאמות הבנקים והגשת הדו"חות נבעה מחוסר שיתוף פעולה של הנתבעים, אשר לא ספקו לו את המסמכים והאסמכתאות הנדרשים. לטענתו, התאמות הבנקים והכנת המאזנים היוו חלק זניח בלבד מהשירותים שנתן לנתבעים באותה עת. הנתבעים מצידם, טענו כי התובע אחז בידיו קוד גישה לחשבון הבנק של החברה וכי היו בידיו כל הנתונים הרלבנטיים.

אינני רואה צורך להכריע במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים באשר לסיבה בעטיה לא ערך התובע התאמות בנקים ודו"חות כספיים לחברה. ההסכם שנכרת בין הצדדים קבע שכ"ט מסויים בעד שורה של שירותים מוגדרים. בסופו של דבר, התובע לא בצע חלק מהשירותים הנזכרים בהסכם. לכן, הוא אינו זכאי לשכר טרחה בעד שירותים אלו שלא סופקו.

אינני מקבל את טענתו של התובע לפיה, התאמות הבנקים ועריכת המאזנים היוו חלק זניח מהשירותים אותם היה עליו לספק לנתבעים בשנים 2009 ו - 2010. לאורך כל השנים נתן התובע דגש בשכר טרחתו לנושא הכנת המאזנים והדו"חות הכספיים של החברה. אף לשיטתו, שכר טרחתו בעד הכנת המאזנים הווה לאורך השנים למעלה מ - 55% מכלל שכר הטרחה השנתי שגבה. התובע והמומחה מטעמו לא נתנו הסבר כלשהו, שלא לומר הסבר מניח את הדעת, מדוע דווקא בשנים 2009 ו - 2010, הכנת המאזנים והדו"חות הכספיים הפכו למטלה שולית וזניחה. לכן, יש להתייחס לשיעור שכר הטרחה בגין המאזנים לשנים 2009 ו - 2010, כחלק מכלל שכר הטרחה באותן שנים, בהתאם לשנים הקודמות. בנוסף, יש לקחת בחשבון את העובדה שהתובע לא ערך את הדו"חות הכספיים האישיים של הנתבע בשנים 2009 ו - 2010 וכי קשרי העבודה בין הצדדים הסתיימו בחודש אוקטובר 2010. לפיכך, זכאי התובע לשכר טרחה יחסי, המוערך על ידי בשיעור של 35% מכלל שכר הטרחה שאמור היה לקבל לו בצע את כלל השירותים הנזכרים בהסכם בין הצדדים, ובסה"כ 23,142 ₪ (כולל מע"מ), החל מחודש אפריל 2009 ועד לחודש אוקטובר 2010 (19 חדשים), אז הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים. סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, על סך של 25,754 ₪. מאחר ובפועל לא ניתנו לנתבע שירותים מקצועיים בשנים 2009 - 2010, הרי שעל החברה בלבד לשאת בתשלום הסכום הנ"ל לתובע.

השתתפות בפגישות

26. התובע טען, כי לבקשתם של הנתבעים, הוא נכח בפגישות שקיימו עם חברת סונול, חברת "נובר דלקים" וחברת "דלק" במועדים שונים שפורטו על ידיו, במסגרת מו"מ שנוהל בין הצדדים בקשר להסכם שכירות של תחנת דלק. התובע פרט בתצהיר עדותו הראשית את מועדי הפגישות בהן נכח, בתאריכים 9.3.2009, 2.4.229, 19.4.2009 ו - 23.4.2009. לטענתו, הוא השתתף בפגישות לאחר שהודיע לנתבעים כי שכר טרחתו יעמוד על סך של 500 דולר בצירוף מע"מ לכל פגישה. התובע עתר, אפוא להורות לנתבעים לשלם לו סך של 8,000 ₪ ומע"מ בגין שכ"ט עבור השתתפותו בפגישות עם הגורמים העסקיים הנ"ל. התובע לא נחקר בחקירתו הנגדית בנוגע לטענותיו אלו וגרסתו בעניין זה לא נסתרה במאומה.

27. יתירה מזאת, הנתבעים אמנם הכחישו בכתב ההגנה את טענותיו של התובע במישור זה. עם זאת, הנתבע לא התייחס לכך בתצהיר עדותו הראשית ואף סיכומיהם של הנתבעים חסרים התייחסות לטענותיו של התובע בעניין זה.

28. גרסתו של התובע בנוגע לסיכום שהושג בין הצדדים בנודע לשכר טרחתו עבור השתתפותו בפגישות העסקיות של נציגי החברה עם צדדים שלישיים לא נסתרה. לפיכך, זכאי התובע מהחברה לשכ"ט בסך של 8,000 ₪ ומע"מ בגין השתתפותו בפגישות העסקיות. סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, על סך של 11,248 ₪.

מהות התשלום בסך של 122,000 ₪

29. הנתבעים טענו, כאמור, בכתב ההגנה כי ביום 20.5.2010 העביר עו"ד ג'יריס לתובע מתוך כספים של החברה סך של 122,557 ₪, אשר לא נזכר בכתב התביעה.

30. התובע טען, כי טיפל גם בענייניו של מר עבדאללה חווא, אחיו של התובע, וכי היה זכאי לשכר טרחה, על פי הסכם שנחתם על ידי עבדאללה ביום 6.6.2006 (נספח ז' לתצהירו של התובע). שכר הטרחה לו היה זכאי התובע מעבדאללה בעד הטיפול בענייניו, פורט במסמך נוסף בכתב יד (כנספח להסכם שכר הטרחה), אשר נחזה להיות חתום על ידי עבדאללה וכן, על ידי חנא חווא, הנתבע והחברה. אמנם, הנתבע טען כי לא חתם על מסמך זה אולם, גם אם אקבל טענה זו, אין בכך כדי לאיין את תוקף התחייבותו של עבדאללה כלפי התובע. על פי הסכם שכר הטרחה, התחייב עבדאללה לשלם לתובע בגין הטיפול בענייניו סך של 23,580 דולר.

התובע הבהיר בחקירתו הנגדית, כי עת בקש לקבל את שירותיו בשנת 2006, היה נתון עבדאללה בחובות לרשויות המס, עקב אי הגשת דו"חות ואיחור בהגשת דו"חות בגין חלק מהשנים. הקנסות שהוטלו עליו הגיעו כדי מאות אלפי שקלים ובסופו של התהליך למול רשויות המס, בוטלו רב הקנסות שהושתו עליו (עמ' 15 לפרוטוקול).

31. אין חולק, כי החל מחודש אוקטובר 2006 שכרה החברה מעבדאללה מספר נכסי מקרקעין בשטח תחנת הדלק, בהתאם להסכם שכירות מיום 22.9.2006, בתמורה לדמי שכירות בסך של 2,000 דולר לחודש (נספח ח' לתצהירו של התובע). על פי סעיף 15 להסכם, היה על החברה לשלם מידי חודש סך של 500 דולר ואילו היתרה אמורה היתה להיות משולמת לצורך סגירת חובותיו של עבדאללה. הנתבעים לא חלקו על תוקפו של ההסכם ולמעשה, אשרו אותו במסגרת תצהירו של הנתבע.

32. התובע צרף לתצהירו מסמך הנושא כותרת "אישור שכר טרחת רואה חשבון", מיום 11.6.2008 (נספח ט'1), במסגרתו חזר והתחייב עבדאללה לשלם לתובע את הסך של 122,557 ₪ (23,580 דולר) על פי הסכם שכר הטרחה המקורי. במסגרת אותו מסמך, המחה עבדאללה את זכותו על פי הסכם השכירות מיום 22.9.2006 לטובת התובע ונתן הוראה בלתי חוזרת לקזז מתוך הכספים המגיעים לו מהחברה את הסך הנ"ל לצורך תשלום שכר טרחתו של התובע. המסמך נחזה להיות חתום על ידי עבדאללה וכן, על ידי חנא חווא והנתבע עצמו, כעדים. בנוסף, אושרו החתימות על ידי עו"ד נעים ג'יריס. בשונה ממסמכים אחרים, הנתבע לא כפר בתצהירו בחתימתו על המסמך הנ"ל וממילא, לא כפר בחתימתו של עבדאללה. המסמך הוגש על ידי התובע ללא התנגדות מצידם של הנתבעים והוא מהווה ראיה לאמיתות תכנו.

בנוסף, צרף התובע לתצהירו מסמך מאותו יום, הנושא כותרת "הוראה לתשלום שכ"ט" (נספח ט'2), במסגרתו נתן הנתבע, כמנהלה של החברה, הוראה בלתי חוזרת לעו"ד נעים ג'יריס לשלם לתובע סך של 122,557 ₪ בעד השירותים החשבונאיים שנתן לאחיו עבדאללה חווא, על פי הסכם שכר הטרחה. הנתבע לא כפר בחתימתו על המסמך, אלא, הסתפק בטענה לפיה, חסר אישור של עוה"ד לחתימתו. עצם העובדה שעוה"ד לא אשר את החתימה, אין בה כדי לאיין את תוקפו של המסמך, המאשר העברת הכספים לידיו של התובע.

אעיר, כי הנתבעים לא הציגו ראיה כלשהי לכך ששלמו בפועל בדרך אחרת את דמי השכירות החדשיים לידי עבדאללה חווא. יתירה מזאת, הסכום שהועבר לידי התובע ביום 13.6.2008 (ולא ביום 20.5.2010, כפי שטענו הנתבעים בסעיף 19(כ) לכתב ההגנה), קרי - 122,557 ₪, אף היה נמוך מכלל דמי השכירות שאמורה היתה החברה לשלם לעבדאללה חווא מאז תחילת תקופת השכירות בחודש אוקטובר 2006.

עם העברת הסך של 122,557 ₪ לידיו, הוציא התובע חשבונית מס כדין וקבלה, ע"ש חווא עבדאללה, בגין שירותים מקצועיים (ראה נספחים י'1 ו - י'2 לתצהירו של התובע).

33. אמנם, הנתבעים כפרו בזכותו של התובע לקבל מעבדאללה את שכר הטרחה האמור, אולם חרף טענותיהם בעניין זה, הם בחרו, מטעמים השמורים עמם, שלא לזמן לעדות את עבדאללה או מי מהחתומים האחרים על הסכם שכר הטרחה ויתר המסמכים המפורטים לעיל. הלכה היא כי הימנעות מלהביא ראיה שיכולה היתה לתמוך בטענתו של בעל דין, מקימה חזקה שבעובדה כי היה באותה הראיה לפעול לחובת אותו בעל דין (ע"א 2275/90, (ע"א 2275/90 לימה נגד רוזנברג, פ"ד מז (2) 606) ו ע"א 641/87 קלוגר נגד החברה הישראלית לטרקטורים ואח', פ"ד מד(1) 239). הימנעותם של הנתבעים מלהביא לעדות את העדים הרלבנטיים בעניין זה, ובפרט את עבדאללה חווא, אחיו של הנתבע, אשר לכאורה יכול היה לשפוך אור על ההתקשרות בינו לבין התובע ולשיטתם, להפריך את טענותיו של התובע, הנתמכות במסמכים שצרף לתצהירו, פועלת לרעתם במישור הראייתי.

34. אני דוחה, אפוא, את טענותיהם של הנתבעים בעניין זה. מנגד, אני מקבל את גרסתו של התובע וקובע, כי הסך של 122,557 ₪ שולם לתובע בגין שכ"ט עבור שירותים שנתן למר עבדאללה חווא, על פי המחאת זכות שניתנה לטובתו.

35. סיכומו של דבר, התובע זכאי לקבל מהנתבעת מס' 1 (החברה) בגין שכ"ט בעד שירותים שספק לה, את הסכומים המפורטים להלן:

עבור הכנת מאזנים לשנים 2007 ו - 2008 - 88,034 ש"ח יתרת חוב בגין טיפול שוטף בענייני החברה לשנת 2008 - 6,371 ש"ח יתרת חוב בגין טיפול שוטף בענייני החברה לשנים 2009 ו - 2010 - 25,754 ש"ח עבור השתתפות בפגישות - 11,248 ש"ח
סה"כ - 131,407 ש"ח

36. מאחר ולא קיימת עילה לחייב את הנתבע מס' 2 באופן אישי בחוב שכר הטרחה הנ"ל ומאחר ונדחו טענותיו של התובע בנוגע לחוב בגין הכנת דו"חות אישיים לנתבע בשנים 2005 - 2008, הרי שדין התביעה כנגד הנתבע מס' 1 להידחות.

סיכום

37. לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומורה כדלקמן:

א. אני מחייב את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע סך של 131,407 ₪. בנוסף, תשלם הנתבעת מס' 1 לתובע את אגרות המשפט, שכ"ט המומחה מטעמו (5,240 ש"ח) וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 14,000 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים, שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ב. התביעה כנגד הנתבע מס' 2 נדחית.

ייצוגם של הנתבעים הינו משותף ומובהר, כי בפסיקת שכר הטרחה, כמפורט לעיל, נלקחה בחשבון העובדה שהתביעה כנגד הנתבע מס' 2 נדחתה.

המזכירות תמציא לצדדים העתק מפסק הדין.

ניתנה היום, י"ז אב תשע"ד, 13 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סלים ג'יריס
נתבע: כרמל אנרגיה בע"מ
שופט :
עורכי דין: