ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נזמייה טאטור יונס נגד 1 המועצה המקומית רינה :

13 אוגוסט 2014
לפני: כבוד הנשיאה ורד שפר

המבקשת:
נזמייה טאטור יונס
ע"י ב"כ: עו"ד טאטור יונס טייב

-
הנתבע:
1 המועצה המקומית רינה
ע"י ב"כ עו"ד ריחאן נג'אר
2 מדינת ישראל
ע"י ב"כ: הפרקליטות

החלטה

1. האם נפל פגם לכאורה בהחלטת המועצה המקומית המשיבה (להלן: "המועצה"), לפטר את המבקשת מעבודת ה בשירותה, והאם יש ליתן צו זמני אשר יורה למועצה לבטל את החלטתה בדבר פיטורי המבקשת עד למתן החלטה בתביעה העיקרית (שנכון למועד מתן החלטה זו טרם הוגשה!), ולהשיבה לעבודה?
אלה השאלות בהן שומא על בית הדין להכריע בהחלטה זו.

2. נפרט להלן את הרקע העובדתי והנסיבות הצריכות לענייננו, אשר עיקרן אינו שנוי, למעשה, במחלוקת בין הצדדים –
א. המבקשת, ילידת 1951, עובדת כמזכירה במחלקת המנגנון של המועצה מיום 01/03/95.
ב. המבקשת הוזמנה ביום 15/06/14 לשימוע בו הודע לה כי המועצה שוקלת לפטרה על רקע תכנית הבראה והתייעלות שהמועצה מחויבת בה.
ג. ביום 01/07/14 קוים למבקשת שימוע בפני ועדת פיטורים בה היו חברים עו"ד אימן סוויד , נציג היועץ המשפטי של המועצה (שמצוי בהשעיה זמנית מטעם לשכת עורכי הדין בשל כתב אישום שהוגש נגדו), גזבר המועצה, ומזכיר המועצה, ובשימוע נכחו גם יו"ר ועד העובדים וחבר נוסף של הוועד.
המבקשת הופיעה לשימוע יחד עם עו"ד, וטענה ארוכות את נימוקי התנגדותה לפיטורים.
ד. ביום 17/07/14 החליטה ועדת הפיטורים כי יש לפטר את המבקשת, וזאת מאחר ומשרתה איננה חיונית, לא תתקבל כל עובדת אחרת במקומה, והפיטורים מתחייבים מתכנית ההתייעלות בה מצויה המועצה.
הועדה ציינה כי היא לוקחת בחשבון גם את העובדה שהמבקשת זכאית לפנסיה.
ה. ביום 19/07/14 נמסר למבקשת מכתב פיטורים בו הודע לה כי החא מפוטרת וכי עבודתה תסתיים ביום 20/08/14.
ו. ביום 31/07/14 הוגשה בקשה זו.

3. להלן תמצית טענותיה העיקריות של המבקשת, ככל שניתן לדלותן מבקשתה עמוסת הפרטים והטענות ללא אבחנה בין עיקר לטפל ובין טענות עובדתיות למשפטיות -

א. ההזמנה לשימוע לא היתה מפורטת כנדרש ולא נכללו בה מכלול השיקולים שבבסיס ההחלטה לפטרה.

ב. ההחלטה לפטר את המבקשת דווקא נגועה בהפליה מחמת גיל.
כמו כן, ההחלטה נבעה משיקולים זרים של נקמנות פוליטית בשל העובדה שהמבקשת ומשפחתה תמכו בבחירות במועמד מתחרה לראש המועצה הנבחר.

ג. ועדת השימוע לא הוסמכה לקיים את השימוע, ובנוסף נפל פגם בהרכבה במובן זה שלא נכלל בה היועץ המשפטי של המועצה עצמו.

ד. לא היתה כל טענה כנגד תפקודה של המבקשת בעבודה.

ה. ההתייעצות עם ועד העובדים לא התקיימה כנדרש, ולא נפרשה בפני הועד מלוא התשתית הנדרשת לצורך מתן החלטה.

ו. היה מקום לפטר עובדים אחרים לפני שתפוטר המבקשת.

ז. החלטות ועדת הפיטורים חרגו מהעקרונות שהתוותה מליאת המועצה ומתכנית ההבראה.

ח. ועדת הפיטורים לא התייחסה לטענות המבקשת בשימוע.

4. להלן תמצית טענותיה העיקריות של המועצה בתגובתה הראשונית לבקשה -

א. בעקבות מצב כלכלי קשה ביותר של המועצה הגירעון מצטבר של מעל 52 מליון ₪, מונה לה חשב מלווה והיא נדרשה להכין תכנית הבראה הכוללת ירידה דרסטית בהוצאות.
המועצה הכינה הסדר הבראה שנחתם כדין ע"י הגורמים המוסמכים וקיבל אישור כדין של מליאת המועצה ושל ועד העובדים.

ב. המבקשת באופן אישי מוגדרת כמזכירה וטלפנית, ועבודתה אינה נחוצה זה מכבר, שכן אין עוד צורך בתפקיד.

ג. הרכב ועדת הפיטורים היה בהתאם להוראת סעיף 171א לפקודת העיריות אשר חל גם על המועצות המקומיות.

ד. ועדת הפיטורים שקלה את השיקולים הרלבנטיים בנסיבות העניין.

ה. בישיבת השימוע ניתן למבקשת יומה והיא טענה באריכות את הנימוקים כנגד פיטוריה.
ו. ההחלטה בדבר פיטורי המבקשת לא היתה קשורה לגילה ואין מדובר בכפיית פרישה אלא בפיטורי צמצום והתייעלות.
טענותיה של המבקשת בכל הנוגע לרדיפה פוליטית נטולות אחיזה במציאות.

ז. מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה, שכן האילוץ להמשיך ולהעסיק את המבקשת יפגע בסיכויי המשיבה לעמוד ביעדי תכנית ההבראה, וכתוצאה מכך לפגיעה שקבלת כספים שיצילו אותה מקריסה.
לעומת זאת, ככל שלא יינתן סעד זמני ותביעה עיקרית תתקבל – ניתן יהא לפצות את המבקשת פיצוי כספי.

5. הדין החל -

התנאים למתן צו מניעה זמני, גובשו ב הלכה הפסוקה.
השאלה הראשונה היא "אם מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי להצדיק את התערבותו של בית-המשפט בשלב מוקדם לפני בירור התביעה" (י' זוסמן [סדרי הדין האזרחי (מהדורה שישית) סעיף 462,494]), שעה שהכלל הוא שצו כאמור יינתן אם יהיה צורך לשמור על מצב קיים, שאם יחול בו שינוי עד לגמר הדיון, עלול התובע לקפח את זכותו.
בשלב מקדמי זה של הדיון, ינתן משקל נכבד לבחינת מאזן הנוחות, מבחן אשר כפי שהוא מיושם בבתי-הדין לעבודה, אינו בא לבחון את השאלה "למי ייגרם נזק גדול יותר", אלא להבטיח שלא ייווצר מצב שבו ירוקן ההליך העיקרי מתכנו, כך שאם יזכה התובע - לא יוכל לקצור את פרי זכייתו, ומאידך - לאפשר למעביד להמשיך את פעולתו באופן סביר (ראה, דבע מז/149 - 3 שקם בע"מ - גילה רוזין פד"ע יט 141).

בבית הדין הארצי לעבודה ובבתי משפט הכלליים, נקבעו התנאים המצטברים למתן סעד זמני וזאת כמפורט להלן:
"שלושה הם התנאים העקריים הנדרשים לשם מתן הסעד הזמני:
א. על מבקש הסעד להוכיח עילת תביעה המתבססת על זכות שלכאורה קנויה לו. למותר לציין כי לצורך מתן סעד זמני די בראיות לכאורה לצורך הוכחות העובדות השנויות במחלוקת ולא נדרש שכנוע במידה הדרושה להכרעה בהליך.
ב. על בית הדין לבחון האם קיימים שיקולים שלא להעתר לבקשה, היינו: האם בא המבקש ביושר, בניקיון כפיים או שמא העלים עובדות חשובות מידיעת בית הדין והבקשה לוקה בשיהוי.
ג. על בית הדין לשקול את מידת הנזק העשוי להיגרם לכל אחד מבעלי הדין אם יינתן הצו אם לאו והשוואתם זה לזה".
(ראו, דב"ע 98/ 77-3 ג'אסר אבו עראר-המועצה המקומית ערערה, עבודה ארצי לא(2), 149).

זה מכבר ניתן פסק דין בבית הדין ארצי אשר סקר בהרחבה את שקול הדעת שיופעל מקום בו מבוקשים צווי מניעה או צווי עשה זמניים, וכך נאמר - "כאשר מוגשת בקשה למתן סעד זמני עלינו לבחון קיומם של שני תנאים מצטברים עיקריים: קיומה של זכות לכאורה, הנבחנת באמצעות בדיקתם של סיכויי התביעה העיקרית, וקיומה של הצדקה למתן סעד טרם בירור התביעה לגופה, הנבחנת באמצעות "מאזן הנוחות" (תקנה 362 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, החלה בבתי הדין לעבודה מכוח תקנה 129 ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991). בין התנאים "מתקיים יחס המוכר כ"מקבילית כוחות". היינו, ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכוייו של מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות; כך גם להיפך... יחד עם זאת, ברי כי הן הזכות לכאורה והן מאזן הנוחות חייבים לעמוד ברף מינימאלי, שאם לא כן לא יהיה מקום למתן סעד זמני" (רע"א 706/09 קופת חולים מאוחדת נ. המרכז הכירורגי ירושלים, מיום 10.3.09). שאלות משנה המסייעות להכרעתנו נוגעות להתנהגותם של בעלי הדין, תום ליבם, מועד הפנייה לבית הדין והאם הנו נגוע בשיהוי, דרך הפנייה לבית הדין לרבות ניקיון כפיים, והאם מתן סעד זמני הנו צודק ומידתי בהתחשב בכלל נסיבות העניין. כלשון מחוקק המשנה – עלינו לבחון "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש" (תקנה 362(ב)). מבחנים אלה רלוונטיים, ככלל, לא רק לצו מניעה זמני אלא גם לצו עשה זמני; יש לזכור בהקשר זה כי "מי שמשנה את הוויית המציאות אינו בהכרח התובע המבקש סעד זמני כנגד הנתבע... ההסתכלות צריכה להיות מורכבת יותר. מי שמשנה או עשוי לשנות את הוויית המציאות הוא הנתבע דווקא, והתובע הוא זה המבקש תרופה כנגד שינוי זה" (דודי שוורץ, סעדים זמניים – קווים מנחים להפעלת שיקול הדעת השיפוטי, מחקרי משפט י"ג 441 (1996).
(וראו גם - עע 30914-04-10 שמחה בוסי ואח'- רשת הגנים של אגודת ישראל ניתן ביום 12/09/10).

6. לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין וטענות הצדדים, ולאור ההלכה הפסוקה שהובאה לעיל, באתי לידי המסקנה שדין הבקשה להידחות, וזאת מהנימוקים המצטברים שדלקמן –

א. ראשית דבר, נזכיר שמצויים אנו בשלב מקדמי של דיון בבקשה למתן צו זמני, ובהתחשב בכך אין בית הדין מברר לעומקן את ראיות הצדדים אלא דן בהם במישור הלכאורי בלבד, ולצורך הכרעה בשאלה זו בלבד.

ב. בענייננו, ולמרות חלוף כחודש ממועד ההודעה על הפיטורים וכשבועיים מיום הגשת הבקשה למתן הסעד הזמני – טרם הוגשה תביע ה עיקרית.
יוער כי מתן צו זמני בלא הגשת תביעה עיקרית, הינו עניין יוצא דופן ובדרך כלל, לא ייתן בית המשפט צו זמני אלא אם כן כבר הוגשה התביעה ותלויה ועומדת לפניו, והוא אף יעיין בתיק התביעה, כדי לעמוד על טיב העניינים. נפסק, אם כן, כי בית המשפט ייעתר לבקשה מעין זו רק בנסיבות יוצאות דופן ומיוחדות (ראו למשל רע"א 2805/90 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט , פד"י מה (3) 45).
המבקשת לא התיימרה להצביע על נסיבות יוצאות דופן בהקשר זה.

ג. נראה כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המשיבה.
המבקשת לא חלקה על הטענה החשובה לפיה משרתה בוטלה, ומכל מקום המשיבה התחייבה שלא לקלוט כל עובדת אחרת במקומה.
מכאן שאם וכאשר תוגש תביעה עיקרית וככל שתתקבל, הרי שלא תהא כל מניעה להשיב את המבקשת לעבודתה, ולחייב את המשיבה ליתן לה פיצוי כספי בגין התקופה בה נותרה ללא הכנסה.

ד. אין חולק כי המשיבה מצויה בהליך של הבראה שנכפה עליה עקב מצבה הכלכלי הקשה.
אין חולק שנחתם הסדר הבראה, שאושר ע"י משרד הפנים, מליאת המועצה וועד העובדים, שאף אישר את ההחלטה לפטר את המבקשת.
טענותיה של המבקשת בדבר פגמים בסדרי העדיפויות ביישום תוכנית ההבראה, פגמים בהפעלת שיקול הדעת לעניינה, בשיתוף ועד העובדים, וודאי שבנוגע להפליה או רדיפה פוליטית – הינן טענות כבדות משקל שלא ניתן לבררם כדבעי בשלב לכאורי וראשוני זה של הדיון.

ה. גם טענות המבקשת בדבר פגמים בהרכב ועדת השימוע ובניהול פרוטוקול השימוע - אינן בעלות יסוד מוצק לכאורה ואין בהן כדי להצדיק אכיפת העסקתה כבר בשלב זה של הדיון.

7. אשר על כן ונוכח האמור לעיל – הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין החלטתי שלא ליתן צו להוצאות, אולם ככל שתוגש תביעה עיקרית – שמורה הזכות למועצה לבקש ליתן משקל להליכים אלה לעניין הוצאות המשפט.

ניתנה היום, י"ז אב תשע"ד, (13 אוגוסט 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: נזמייה טאטור יונס
נתבע: 1 המועצה המקומית רינה
שופט :
עורכי דין: