ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין באלק פאניה נגד NEWAYS INC :

החלטה בתיק רע"א 8998/03

בפני: כבוד השופט א' ריבלין

המבקשות:
1. באלק פאניה

2. פוליגון בע"מ

3. ילנה לוי

4. טור קומפני בע"מ

5. אנה אפשטיין

6. אירנה גורביץ

7. הלן מרקטינג בע"מ

נ ג ד

המשיבות:
1. NEWAYS INC

2. ניו ווייס בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 588/02, 883/02 מיום 5.9.2003 שניתנה על ידי כבוד השופטת שולמית וסרקרוג

בשם המבקשות: עו"ד אברהם לוי
בשם המשיבות: עו"ד יוסף בנקל

בבית המשפט העליון בירושלים

החלטה

1. זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ש' וסרקרוג) לפיה נדחתה בקשת המבקשות למינוי בורר להכרעה במחלוקות שבינן לבין המשיבות.

המשיבה 1 היא חברה לייצור מוצרי "בריאות וטיפוח" אשר מקום מושבה במדינת יוטה שבארצות הברית. את מוצריה היא מוכרת ברחבי העולם באמצעות מפיצים מקומיים עצמאיים. המבקשת 1 התקשרה בחוזים שונים עם המשיבה 1, ושימשה, באמצעות בנותיה המבקשות 3, 5 ו-6, וכן באמצעות חברות זרות הנשלטות על ידן – המבקשות 2, 4 ו-7, כמפיצה עצמאית של מוצרי המשיבה 1 ברוסיה, במזרח אירופה, במזרח הרחוק ובישראל, וכן כספקית של מוצרי המשיבה ברוסיה. כל ההסכמים שנכרתו בין המבקשות לבין המשיבה 1 (אשר רק עימה התקשרו המבקשות – על אף שהן בחרו לצרף לתביעתן גם את המשיבה 2), כללו תנייה אשר הקנתה סמכות שיפוט לבתי המשפט של מדינת יוטה. בין המבקשות לבין המשיבה 1 נתגלעו סכסוכים. המבקשות עתרו לבית המשפט המחוזי בבקשה שימנה בורר להכרעה במחלוקות, בהתאם להוראת סעיף בוררות, אליו כפופה, לטענתן, המשיבה 1. בית המשפט קמא דחה את הבקשה.

2. בית המשפט קמא קבע כי ישראל אינה הפורום הראוי לבירור המחלוקות שבין הצדדים. לפי פסק הדין, המחלוקות שבין הצדדים, מתייחסות ברובן לארועים שארעו מחוץ לישראל, ואין להן קשר למדינת ישראל. זאת, הואיל והמחלוקות נסבות בעיקר סביב תפקודן של המבקשות כמפיצות במזרח אירופה. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי מקום מושבן של חלק מהמבקשות כלל אינו בישראל, והעובדה שמקום מושבן של האחרות הוא כיום בישראל, אינה מהווה גורם חשוב בכלל המערך העסקי אשר הוא נושא המחלוקת בתיק זה. הפורום הטבעי לבירור מחלוקות אלה הוא, כך קבע בית המשפט, מדינת יוטה – שבה נמצא לב הפעילות העסקית של המשיבה. עוד קבע בית המשפט כי בכל מקרה, יש לכבד את תניית השיפוט המוסכמת שבין הצדדים, אשר מייחדת את סמכות השיפוט לבתי המשפט של מדינת יוטה (שם כבר מתנהל דיון בתביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקשות בקשר לאותן מחלוקות). לבסוף, פסק בית המשפט קמא, שאף לו מצא כי בית משפט ישראלי הוא הפורום הראוי לדיון בתביעת המבקשות, הרי שדין התביעה היה להדחות לגופה. זאת בשל שתניית הבוררות, עליה מסתמכת התביעה, לא הופיעה בחוזים להם היו המבקשות צד. תנייה זו הופיעה אך בחוזים שנכרתו מטעמה של המשיבה 2, והמבקשות, כאמור, כלל לא התקשרו עם משיבה זו. כנגד החלטה זו מכוונת הבקשה שבפניי.

המבקשות סבורות כי שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי ישראל אינה הפורום הנאות לבירור טענותיהן. לשיטתן, מרבית הארועים המהווים נושא למחלוקת שבין הצדדים, קשורים לישראל – וזאת, בעיקר, בשל שהמבקשות הן ישראליות. המבקשות מדגישות עוד כי מרבית העדים והעדויות נמצאים בישראל.

המשיבות תומכות בהחלטת בית המשפט קמא. הן טוענות כי המבקשות לא הצביעו על כל נסיבה שתצדיק את אי כיבוד תניית השיפוט שנכללה בחוזה עליו חתמו המבקשות. לעניין טענת הפורום הבלתי נאות, מציינות המשיבות כי התובענות נעדרות זיקה כלשהי למדינת ישראל, באשר הן נוגעות לניהול עסקיה של המשיבה 1 – תאגיד זר.

3. לאחר שעיינתי בבקשה, על כל עמודיה ועל כל נספחיה, ובתשובה שהוגשה עליה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. בדין קבע בית המשפט קמא כי אין מקום לדון בתובענת המבקשות במדינת ישראל. ההלכה שנקבעה לאחרונה ברע"א 3144/03 אלביט הדמייה רפואית בע"מ נ' Harefuah Serviços de Saude S/C Ltda., פ"ד נז(5) 414, באשר לתניות שיפוט מוסכמות ולטענת פורום בלתי נאות, די בה על מנת לרוקן את האוויר ממפרשי טענות המבקשות. המבקשות היו צד לתניית סמכות שיפוט ייחודית זרה. אין כל נסיבה שתצדיק במקרה שבפנינו את אי כיבוד התנייה. המבקשות מבקשות את בית המשפט הישראלי לדון בסכסוכים הנוגעים למערך ההפצה של תאגיד אמריקאי במדינות מזרח אירופה. כל זאת, רק בשל שחלקן היו, בשלב מסויים, לאזרחיות ישראל, אשר ממנה ניהלו חלק מעסקיהן. בכך, מובן שאין די. אכן, צדק בית המשפט קמא בקובעו כי בכל מקרה, ישראל אינה הפורום הנאות לבירור התובענה. מוקד היחסים שבין המפיצות לבין החברה האמריקאית, נמצא במדינת יוטה, אף אם לכמה מן ההחלטות אשר התקבלו במדינת יוטה היו השפעות על הנעשה במדינת ישראל.

4. במאמר מוסגר יוער, כי אין לקבל את טענות המבקשות לפיהן חיובן להתדיין במדינת יוטה מטיל עליהן נטל בלתי הוגן. על אף מדיניות חלוקת האשרות החדשה הנוהגת בארצות הברית, ואשר מעוררת, משום מה, חשש בליבן של המבקשות, עדיין אין לומר כי בית המשפט קמא שילח את המבקשות להתדיין במדינה בה לא יוכלו להשמיע טענותיהן. זאת ועוד, המבקשות מנהלות עסקים חובקי עולם, וקשה עד מאוד לקבל עתה טענה המושמעת מפיהן של מי שהתקשרו עם חברה אמריקאית לצורך הפצת מוצריה ברחבי העולם, כי אין זה הוגן לחייבן להתדיין מחוץ לגבולות מדינת ישראל.

לבסוף, איני יכו7ל שלא להתייחס לאופן בו הוגשה ונוסחה בקשת רשות הערעור. המבקשות הגישו בקשת רשות ערעור המשתרעת על פני עשרות עמודים הכוללת חזרות רבות ואף, שלא לצורך, הטחת האשמות בשופטת בית המשפט המחוזי. הראיות הנוספות שהגשתן נתבקשה לאחר הגשת בקשת רשות הערעור נסבו על שאלות עובדתיות שהמקום לבררן היה בבית המשפט המחוזי. לא מצאתי מקום להתיר את הוספת הראיות בהליך שבפניי, שכן, כאמור, אין זה ההליך המתאים לבירורן של טענות עובדתיות.

הבקשה נדחית. המבקשות ישאו בהוצאות המשיבות בסך 15,000 ש"ח.

ניתנה היום, כ"א באדר תשס"ד (14.3.2004).


מעורבים
תובע: באלק פאניה
נתבע: NEWAYS INC
שופט :
עורכי דין: