ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נסים דיין נגד מייקל סקוט אונגר :

החלטה בתיק בש"א 1843/04

בפני: כבוד הרשם עודד שחם

המבקשים:
1. נסים דיין

2. אורנה דיין

נ ג ד

המשיבים:
1. מייקל סקוט אונגר

2. אנתוני דיוויד אונגר

3. דניאל עופר

4. חברת חלקה 21

5. אסתר סטלה כהן ו-7 אח'

6. יהודה שלום

7. צבי אשל

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור

בבית המשפט העליון בירושלים

החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. הבקשה הוגשה ביום 22.2.04. פסק דינה של הערכאה הקודמת הומצא לבאי כוח המבקשים ביום 27.11.03. בהתחשב בתקופת העיצומים בבתי המשפט, אשר הסתיימה ביום 5.1.04, החל מירוץ המועדים להגשת ההליך לבית משפט זה ביום 6.1.04, ומכאן, כי המועד האחרון להגשת ההליך היה ביום 19.2.04 – יום עבודה אחד לפני המועד בו הוגשה הבקשה שבפניי. בבקשה נטען, כי באת כוח המבקשים בדקה את מועד הגשת ההליך באמצעות תוכנה המשמשת לכך, וכי תוצאת הבדיקה היתה כי המועד האחרון הינו ביום 20.2.04, ונוכח היותו של יום זה יום ו' בשבוע – יום 22.2.04. במצב זה, טוענים המבקשים כי לא החמיצו את המועד להגשת ההליך ביום 22.2.04, ולחילופין – כי יש מקום להאריך את המועד להגשת ההליך.

ככל שהדברים נוגעים בבקשה לקבוע כי ההליך הוגש במועד, דין הבקשה להידחות. תקנה 397 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי יש להגיש ערעור תוך 45 מיום מתן ההחלטה נשוא הערעור. על פי תקנה 402 לתקנות סדר הדין האזרחי, מקום בו לא ניתנה ההחלטה בפני בעל הדין, יראו את יום מתן ההחלטה כיום בו הומצא לידיו העתק של ההחלטה. יום זה היה, במקרה שבפניי, בעת תקופת העיצומים בבתי המשפט, עליה הודיע מנהל בתי המשפט.

על פי תקנה 5 לתקנות בתי המשפט, בתי הדין לעבודה ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין בתקופת שביתה או השבתה) התשמ"א-1981, ימי העיצומים לא יובאו בחשבון במניין הימים להגשת הליך. יוצא, כי התקנה הנ"ל קובעת כי היום בו נתקבל כתב בי הדין בידי בעל הדין לא יובא במניין הימים להגשת ההליך. הוראת סעיף 10(א) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, קובעת, באופן דומה, כי "מקום שנקבעה תקופה קצובה במספר ימים או שבועות מיום פלוני, אותו יום לא יבוא במניין". גם מהוראה זו עולה, כי יום קבלת כתב בי הדין ביד המבקשים לא יובא במניין הימים לנקיטת ההליך.

ברם, אין למצוא בהוראה זו תמיכה לטענת המבקשים, כאילו אין למנות גם את יום העבודה הראשון שבו לא חלה עוד ההודעה על עיצומים בבתי המשפט. אכן, היום ממנו יש למנות את מניין הימים היה יום קבלת כתב הערעור ביד המבקשים. יום זה לא מובא בחשבון במניין הימים, בין על יסוד הוראת תקנה 5 הנ"ל ובין על יסוד הוראת סעיף 10(א) לחוק הפרשנות הנ"ל. בכך מתמצה פועלה של הוראת סעיף 10(א) במקרה שבפניי, הן על פי לשונה, והן על פי לשונה של תקנות 397 ו – 402, הקובעות את המועד בו יחל מניין הימים להגשת ההליך.

גם על פי הגיון הדברים, קשה למצוא טעם שלא להביא בחשבון את יום 6.1.04, הוא היום בו פג תוקפה של ההודעה על העיצומים, במניין הימים, שכן יום זה עמד, כל כולו, לרשות המבקשים לשם קידום ההליך שהיה עליהם להגיש. במצב זה, ההתבססות על חישוב באמצעות תוכנה זו או אחרת, אשר כלל לא הוברר אם היא מתייחסת למצב המיוחד של ימי שביתה, אינה יכולה להועיל למבקשים, ולהוציא את המקרה שבפניי מגדר מקרה של איחור בנקיטת הליך.

חרף דברים אלה, יש מקום לדעתי להיעתר לבקשה להאריך את המועד להגשת הערעור. המדובר באיחור של יום עבודה אחד בלבד. האיחור היה נעוץ בטעות בדין של באי כוח המבקשת, אשר לא אוכל להגדירה כטעות בלתי סבירה, על רקע אי בהירות בדין. לא הוצבע על כל פגיעה בציפייה ראויה להגנה של המשיבים, או על שינוי מצב לרעה שלהם על יסוד אי הגשת ההליך עד ליום 19.2.04. הגישה הנוהגת לעניין זה סוכמה על ידי כבוד השופט ריבלין ברע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תקדין עליון 2002(1) 746, שם צוין כי:

"לאחרונה חל ריכוך של ההלכה הנוקשה שנהגה עד כה בסוגיית הארכת המועד מחמת טעות. כך נפסק, כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד. כך יהיה, למשל, מקום בו נתן בעל הדין הודעה לבעל הדין האחר ביחס לכוונתו להגיש ערעור או עתירה לדיון נוסף. לעתים, חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה ..... כל מקרה ונסיבותיו."

נוכח אי הבהירות הנזכרת בדין, המצטרפת למידת האיחור המזערית במקרה זה, בו הוגשה הבקשה שבפניי ביום העבודה הראשון שלאחר חלוף המועד להגשת ההליך, אני סבור כי על פי גישה זו יש מקום להיעתר לבקשת הארכה שבפניי. עמדתי אינה משתנה גם נוכח הודעת המבקשים לבית המשפט המחוזי, במסגרת בקשה שהגישו לעיכוב ביצוע, בה הודיעו כי "...מייד עם תום העיצומים המתקיימים בימים אלה בבתי המשפט יגישו המבקשים את ערעורם לבית המשפט העליון". אכן, המבקשים לא נהגו על פי הצהרה זו. ברם, אין בה כדי לגרוע מזכותם למצות את מלוא התקופה להגשת ההליך הערעורי לבית משפט זה, ומכל מקום, לא הוכח שינוי מצב לרעה של המשיבים או מי מהם, הנוגע לאיחור של יום עבודה אחד בלבד ביחס לתקופה האמורה. הדברים אמורים ביתר שאת נוכח טענת המבקשים, כי המשיבים הועמדו באופן מפורש על כוונת המבקשים לנקוט בהליך ערעורי בבית משפט זה.

במצב זה, אין ביד המשיבים להצביע על אינטרס כבד משקל שלהם, היכול לעמוד כנגד עניינם של המבקשים במיצוי זכותם היסודית לערער, ויש להאריך את המועד, כמבוקש.

הבקשה מתקבלת. הערעור יוגש תוך 7 ימים מקבלת החלטה זו, ובהם ימי פגרה. המבקשים, אשר מחדלם גרם לצורך בהליך זה, ישאו בהוצאות המשיבים 1 – 2 בהליך זה בסך של 1,500, ובהוצאות משיב 13 בסך של 1,000 ₪. לסכומים אלה יש לצרף מע"מ כחוק. קבלת הערעור לרישום מותנית בהמצאת אישור על ביצוע התשלומים הנ"ל. החלטה זו תועבר לצדדים ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה.

ניתנה היום, כ"ח באדר תשס"ד (21.3.2004).


מעורבים
תובע: נסים דיין
נתבע: מייקל סקוט אונגר
שופט :
עורכי דין: