ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איילת שושני ג'ינו נגד עו"ד מיכאל בלום מבקש להצטרף להליך :

ניתן ביום 07 אוגוסט 2014

עיריית רמת השרון
המערערת
-

איילת שושני ג'ינו
המשיבה

עו"ד מיכאל בלום מבקש להצטרף להליך

לפני: השופט עמירם רבינוביץ, השופטת לאה גליקסמן, השופט אילן סופר

בשם המערערת – עו"ד סיגל פעיל ועו"ד זוהר גיפס
בשם המשיבה – עו"ד אילן סובל
בשם המבקש להצטרף – עו"ד יוסי חביליו

פסק דין

השופט עמירם רבינוביץ
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (ס"ע 46609-01-11 ) אשר הורה בהחלטה (להלן: ההחלטה) מיום 11.8.11 על הוצאת צו לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט (להלן: צו הבזיון). במסגרת הצו הושתו על המערערת (להלן: העירייה) קנסות על-אתר וקנסות על תנאי בגין בזיון החלטת בית הדין מיום 4 באפריל 2011.
השאלות העומדות לפנינו בערעור זה הן: האם פסק דינו של בית הדין האזורי בטל, נוכח טענת המערערת לחוסר סמכות עניינית, הנובעת מהעובדה, כי ההחלטה התקבלה במותב ולא ע"י השופט לבדו, בדיון והחלטה בהליך מכוח סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, בניגוד לסעיף 38 לחוק בית הדין לעבודה. כמו כן עומדת השאלה, האם נפלה טעות בהחלטת בית הדין האזורי כאשר נתן החלטה בצו הבזיון כנגד עובדים אשר לא היו צד לבקשה לצו הבזיון.
להלן תמצית העובדות והשתלשלות העניינים:
המשיבה, עורכת דין במקצועה, הועסקה על-ידי העירייה במשך כ - 15 שנים כממונה על נכסי העירייה.
ביום 7.7.2010 התקיימה ישיבת שימוע טרם פיטורים בפני ועדת פיטורים בהתאם לסעיף 171(א)(2) לפקודת העיריות [נוסח חדש] בהשתתפות המשיבה. למחרת היום, החליטה ועדת הפיטורים על פיטורי המשיבה. החלטת הפיטורים שהתקבלה ביום 8.7.2010 נכנסה לתוקף ביום 15.12.2010, מועד בו התקבלה החלטתו של מבקר המדינה כי אין בכוונתו להיענות לבקשת המשיבה למתן צו הגנה כנגד פיטוריה.
ביום 25.1.2011 הגישה המשיבה תביעה לבית הדין האזורי, בעילה של פיטורים שלא כדין, בצירוף בקשה למתן צו עשה זמני להשבתה לעבודתה בעירייה.
בהחלטתו מיום 4.4.2011 קיבל בית הדין האזורי את עתירת המשיבה תוך שהורה כי "המבקשת תושב לעבודתה ולתפקידים אשר ביצעה עובר לפיטוריה על-אתר" (להלן: החלטת ההשבה לעבודה).
בהחלטה מיום 14.4.2011 דחה בית דין זה בקשת רשות ערעור שהגישה העירייה על החלטת ההשבה לעבודה (בר"ע 22318-04-11).
המשיבה חזרה לעבודתה בעירייה ביום 27.4.2011. עם זאת, הוסיפה העירייה והגישה לבית הדין האזורי בקשה לעיון מחדש בהחלטת ההשבה לעבודה, ולשינוי הצו הזמני שניתן, או ביטולו, בטענה לקיומן של נסיבות חדשות המצדיקות את ביטול ההחלטה.
הבקשה לעיון מחדש נדחתה על הסף בהחלטת בית הדין האזורי מיום 1.6.2010. בקשה נוספת שהגישה העירייה לעיון מחדש בהחלטת ההשבה לעבודה, נדחתה אף היא, בהחלטת בית הדין האזורי מיום 2.6.2011. בקשת רשות ערעור שהגישה העירייה על שתי החלטותיו של בית הדין האזורי לעיון מחדש, נדחו על ידי בית דין זה בהחלטה מיום 13.6.2011 (בר"ע
10313-06-11 ).
ביום 8.5.2011 הגישה המשיבה לבית הדין האזורי בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט בהתייחס להחלטת ההשבה לעבודה. בבקשתה טענה, כי העירייה הפרה את החלטת בית הדין האזורי במעשים ומחדלים אלה: החזרתה לעבודה נעשתה באיחור; משהוחזרה לעבודה צומצמו סמכויותיה; הוגבלה גישתה למאגרי מידע, לכלים מקצועיים שונים ולמידע הדרוש לה לשם ביצוע עבודתה; מוּנָה עובד אחד כאיש קשר בינה לבין יתר עובדי העירייה, עמם נאסר עליה לבוא במגע; עובדות מחלקת הנכסים סירבו לסור למרותה; העירייה סירבה לשלם עבורה דמי החבר ללשכת עורכי הדין וביטוח אחריות מקצועית, כפי שנהגה במשך שנים.

החלטת בית הדין האזורי על מתן צווים לפי פקודת בזיון בית המשפט בית הדין האזורי קיבל את בקשת המשיבה למתן צווים לפי פקודת בזיון בית המשפט, ובהחלטתו מיום 11.8.2011 קבע כך:
התרשמנו כי היסוד העובדתי הנדרש התקיים גם התקיים והמבקשת [המשיבה בהליך דנא – ע.ר.] אף שהושבה לעבודתה דה-יורה, לא הושבה לתפקידה דה-פקטו. התרשמנו כי מהמבקשת ניטלו סמכויות אשר היו בידיה עובר לפיטוריה והושמו עליה מגבלות בגישה לחומרי עבודה, הגבלות שלא היו ממין העניין וללא כל הצדקה. עוד התרשמנו כי המשיבה [העירייה בהליך דנא – ע.ר.] בודדה את המבקשת מבחינה חברתית עובדה אשר פגעה ביכולתה לעבוד אך נדמה כי עיקר מטרת הבידוד הייתה להשפיל את המבקשת ולהתנכל לה. נוסף על כך התרשמנו כי המשיבה מיאנה לשלם את דמי החבר בלשכת עורכי הדין וביטוח אחריות מקצועית למבקשת, זאת לראשונה במערכת יחסי העבודה בין הצדדים, לאחר שבמשך 15 שנות עבודה עשתה כן. האמור לעיל יצר בפנינו את הרושם כי ציוויו של בית הדין בדבר השבת המבקשת לעבודתה הופר. המבקשת הושבה לעבודה אומנם, אך הדבר נעשה מן השפה ולחוץ כאשר בפועל צעדי המבקשת הוצרו, היא הושמה בבידוד, יכולתה לעבוד הייתה מוגבלת ביותר ונעשו מאמצים רבים להתנכל לה, להשפילה ולשבור את רוחה.
הואיל והתרשמנו כי נעשו מאמצים מכוונים להתנכל ולהשפיל את המבקשת, ממילא הוכח היסוד הנפשי הנדרש. גורם כלשהו במשיבה ביקש לפגוע במבקשת וליתן לה תחושה שהיא אינה רצויה ושהיא לא תחזור לעבודה, על אפו ועל חמתו של בית הדין. לכך נדרשת כוונת מכוון וברי כי אותו גורם ידע על צו בית הדין והתכוון להפר אותו".

בהתייחס לעירייה, הורה בית הדין האזורי:
מוטל על העירייה קנס בסך 20,000 ש"ח;
על העירייה "להשיב את המבקשת [המשיבה בהליך דנא – ע.ר.] לעבודתה כפי שהייתה עובר לפיטוריה. המשיבה תעמיד לרשות המבקשת עובדים, כפי שעמדו לרשותה, עובר לפיטוריה, את זהות אותם העובדים רשאית המשיבה לבחור לפי שיקול דעתה, ככל שהם מתאימים לעבודה". העירייה נדרשה לפעול כאמור בתוך שלושה ימים מיום המצאת ההחלטה, שאם לא כן, יושת עליה קנס בסך 1,000 ש"ח בגין כל יום איחור;
העירייה נדרשה להעמיד לרשות המשיבה כל אמצעי מקצועי ומנהלי אשר עמד לרשותה עובר לפיטוריה בכפוף לאילוצי שיפוצים הנערכים בימים אלו בבנין העירייה. העירייה נדרשה לפעול כאמור בתוך שלושה ימים מיום המצאת ההחלטה, שאם לא כן, יושת עליה קנס בסך 1,000 ש"ח בגין כל יום איחור;
העירייה נדרשה לשלם למשיבה ללא דיחוי אגרת לשכת עורכי הדין וביטוח אחראיות מקצועית, בתוך יום אחד מיום המצאת ההחלטה, שאם לא ייעשה כן, יושת על העירייה קנס בסך 1,000 ש"ח בגין כל יום איחור.
על העירייה ועל כל בעל תפקיד בה, הוטל קנס על תנאי בסך 25,000 ש"ח, אשר יופעל בכל מקרה בו יווכח בית הדין כי הופרה החלטתו מיום 4 באפריל 2011 או כל החלטה אחרת בתובענת המשיבה.
בית הדין האזורי הוסיף והורה להסתדרות העובדים הלאומית (להלן: ההסתדות הלאומית) כי תפעל כאמור בהתחייבות שמסרה במסגרת סיכומים שהגישה בהליך. בהתאם, נדרשה ההסתדרות להודיע לכלל עובדי העירייה כי עליהם לאפשר למשיבה לבצע עבודתה ותפקידיה כרגיל. בנוסף הטיל על ההסתדרות, קנס על תנאי בסך 25,000 ש"ח, ככל שמי מבעלי התפקידים בה יורה על הפרת ציווי בית הדין (להלן: ההחלטה בצו הבזיון ).
בקשה שהגישה העירייה ביום 16.8.2011 לעיכוב ביצוע ההחלטה בבקשת צו הבזיון נדחתה על ידי בית הדין האזורי.
על החלטתו של בית הדין האזורי בבקשת הבזיון, הגישה העירייה ערעור לבית דין זה, וכן בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בערעור.
ביום 4.9.2011 קיבל בית דין זה בראשות הנשיאה נ ילי ארד, את בקשתה של העירייה, והורה על עיכוב ביצוע החלטת בית הדין האזורי מושא הליך זה.
נציין, כי עוד טרם נדון הערעור, ניתן פסק דין בהליך העיקרי, ובו קבע בית הדין האזורי כי אין לאכוף את יחסי העבודה בין העירייה לבין המשיבה, אלא לחייב את העירייה בתשלום פיצוי כספי למשיבה. נוכח פסק דינו של בית דין האזורי, החלטה לעכב ביצוע ההחלטה מושא הליך זה וההלכה שלפיה הליכי ביזיון בית משפט צופים פני עתיד, כמעט לא הייתה נפקות מעשית להליך זה. למרות האמור, העירייה עמדה על הכרעה בערעור. כמו כן, סברנו כי מן הראוי להבהיר את נושא הסמכות הע ניינית.

טענות המערערת
המערערת טוענת בתמצית טענות אלה: החלטת בית הדין האזורי בטלה מעיקרה מאחר שניתנה על-ידי מותב ולא על-ידי דן יחיד, בניגוד להוראת סעיף 38 לחוק בית הדין לעבודה; החלטת בית הדין האזורי התבססה בעיקרה על נימוקים הנוגעים ליחסים שבין המשיבה לבין עובדי מחלקת הנכסים . זאת, למרות שבית הדין סירב לבקשת העירייה להגיש תצהיריהן של העובדות הללו ולשמוע עדותן בהקשר זה; החלטת בית הדין האזורי ייחסה בזיון בית דין לעובדים מסוימים בעירייה, לארגון עובדי העירייה וליו"ר ועד עובדי העירייה, למרות שלא היו כלל צד לבקשה ומבלי שניתנה להם אפשרות להתגונן ; בית הדין האזורי התעלם מהעדויות שנשמעו, לרבות לענין עילת הכרזת סכסוך העבודה בעירייה, יחסה של המשיבה לעובדותיה, לסמכויות שמאי העירייה, ולענין תשלום דמי החבר בלשכת עורכי הדין וביטוח האחריות המקצועית; בית הדין האזורי לא יכול היה להעניש את העירייה בקנס על-פי פקודת בזיון בית המשפט, שכן המדובר בהליך נושא פני עתיד.
טענות המשיבה
המשיבה טוענת כי העירייה נוהגת בחוסר תום לב ומנועה מלטעון כי החלטת הבזיון ניתנה על-ידי מותב בחוסר סמכות . זאת, משניהלה את ההליך כולו בפני מותב ללא עוררין, והעלתה טענותיה רק לאחר שניתנה החלטה שאינה לשביעות רצונה ; לפי ההלכה הפסוקה, ניתן להטיל קנס על-אתר מבלי להמתין להפרות נוספות, באשר מטרת הקנס אינה ענישתית אלא הרתעה מפני הפרה בעתיד; בדין התעלם בית הדין האזורי מעדויות העירייה מכיוון שהיו מכוונות ליחסי העבודה בשנים קודמות, ואינן רלוונטיות לענין הבזיון; הלכה פסוקה היא כי לבית הדין סמכות רחבה על-פי פקודת בזיון בית משפט להשית עיצומים ועונשים על כל גורם שהוכח, כי פעל ופועל לסיכול החלטות בית הדין.

דיון
19. סעיף 38 חוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן – חוק בית הדין לעבודה או החוק) קובע: "לשופט יהיו כל הסמכויות על פי סעיפים 5 עד 8 לפקודת בזיון בית המשפט בשינויים המחוייבים, ולענין סעיף 8 לפקודה יהיו לבית הדין הארצי, במותב של שלושה שופטים, הסמכויות של בית המשפט העליון". על פי סעיף זה ברור לחלוטין כי החלטה בבקשה לבזיון בית משפט שניתנה במותב עם נציגי ציבור, היא החלטה שניתנה בחוסר סמכות, ולפיכך היא על פניה בטלה מעיקרא. כך גם פסק בית דין זה במפורש בדב"ע נד/3-210 יצחק קרספל - נחושתן מעליות בע"מ (לא פורסם).
20. השאלה הנשאלת היא - האם אי העלאת טענה זו בעת הדיון מכשירה את ההחלטה ומשתיקה את המערערת מלהעלות טענה זו. אני סבור שהתשובה לכך היא שלילית. הליך לפי פקודת בזיון בית המשפט הוא הליך אזרחי בעל גוון פלילי. כהליך "מעין פלילי" אין לתמוה על כך שהסמכות לדון בו יוחדה לשופט לבדו ללא נציגי ציבור בבית הדין האזורי ולשלושה שופטים לבדם ללא נציגי ציבור בבית הדין הארצי. זאת, כפי שיוחדה לשופט לבדו הסמכות לדון בעבירות פליליות על פי סעיף 24(ב) לחוק בית הדין לעבודה ולשופטי בית הדין הארצי לבדם ללא נציגי ציבור בערעורים פליליים לפי סעיף 26 (ב) לחוק בית הדין לעבודה.
21. אכן, על פי הפסיקה צד המופיע בכל ישיבות בית הדין, ואינו מעלה טענה נגד דיון בפני דן יחיד לא ישמע בטענה התוקפת את המותב החסר, מאחר ומדובר בסמכות התלויה בהסכמה ובהחלטה להבדיל מחוסר סמכות מהותית. יחד עם זה מקום שדן או פסק בית הדין האזורי במותב עם שלושה נציגי ציבור, ראה בית דין זה בכך פגם מהותי, שתוצאתו פעולה בחוסר סמכות, שאין לה תוקף והיא בטלה. כמו כן, בוטל פסק דין עת חתם עליו נציג ציבור שלא השתתף במותב ששמע את העדויות בהליך .
22. במקרה הנוכחי אין מדובר בויתור על נציגי ציבור במותב, פעולה אפשרית על פי החוק בנסיבות מסוימות, אלא בהוספת נציג ציבור, דיון ופסיקה ביחד איתו, מקום שעל פי החוק סמכות הדיון והפסיקה היא לשופט לבדו ללא נציגי ציבור. פעולה זו תוצאתה דיון ופסיקה ללא סמכות המהווה פגם מהותי היורד לשורשו של עניין שצריך להוביל למסקנה שהפסיקה בטלה. על פי סעיף 38 לחוק, אין כל אפשרות לתקן את הפגם , בשונה מהוראות סעיפים 18(ב)(2) ו- 22(א) לחוק בית דין לעבודה, המאפשרים בנסיבות המנויות בהן כי מותב בית הדין יהיה השופט לבדו או מותב בו משתתף נציג ציבור אחד ולא שניים. במקרה הנדון ההוספה של נציג ציבור בניגוד להוראות החוק גורעת.
23. לא ניתן לקבוע שהעלאת הטענה לגבי הרכב בית הדין רק בשלב הערעור נגועה בחוסר תום לב. סבירה בהחלט טענת המערערת, לפיה רק בשלב הבקשה לעיכוב ביצוע הסתבר לה כי הרכב בית הדין היה שגוי. לעניין זה מן הראוי להדגיש כי גם בית - הדין האזורי שגה בעניין זה של הרכב בית הדין.
24. לא נעלמה מעיני הפסיקה העניפה, לפיה אין ממהרים ליתן סעד של בטלות על פסיקה שנתנה מחוסר סמכות עניינית, כאשר הבקשה לביטולה הוגשה לאחר מתן פסק הדין. יחד עם זה , כל מקרה יש לבחון על פי נסיבותיו. במקרה זה הפגם בהחלטת בית הדין האזורי הוא כה מהותי, ומנגד התנהלות המערערת אינה מעידה על חוסר תום לב של ניצול טענה בדיעבד כמעשה מתוכנן כדי לגרום לביטול פסק הדין או שינה על זכויות , אלא על טעות משפטית. בנסיבות אלה הכף נוטה לביטול פסק הדין ולא לקיומו.
25. סוף דבר: לאור האמור לעיל אין לנו צורך לדון בכל שאר הטענות. הערעור מתקבל ללא צו להוצאות ופסק דינו של בית הדין האזורי בטל.

ניתן היום, י"א אב תשע"ד (07 אוגוסט 2014), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

עמירם רבינוביץ,
שופט, אב"ד

לאה גליקסמן,
שופטת

אילן סופר,
שופט


מעורבים
תובע: איילת שושני ג'ינו
נתבע: עו"ד מיכאל בלום מבקש להצטרף להליך
שופט :
עורכי דין: