ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דוד אבנעים נגד קצין התגמולים :

החלטה בתיק רע"א 3597/14

לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז

המבקש:
דוד אבנעים

נ ג ד

המשיב:
קצין התגמולים - משרד הביטחון

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 17.4.2014 בע"ו 21203-03-14 שניתן על-ידי כבוד השופטת ר' למלשטריך-לטר)

בשם המבקש:
עו"ד רובין שי

בשם המשיב:
עו"ד שרון מן אורין

בבית המשפט העליון

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 17.4.2014 (ע"ו 21203-03-14, השופטת ר' למלשטריך-לטר). בפסק דין זה נדחה ערעורו של המבקש על החלטתה של הוועדה הרפואית העליונה הפועלת מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים) מיום 5.2.2014.

רקע והליכים קודמים

2. המבקש, יליד 1960, נפצע במהלך שירותו הצבאי בשנת 2000 בשריר השוק של רגלו השמאלית ובשנת 2005 בברך שמאל. בגין פציעות אלו הוא הוכר כנכה לפי חוק הנכים בשיעור של 21%.

3. בספטמבר 2011 הוא הגיש בקשה להכיר בפגימה שנוצרה אצלו בברך הימנית (סינוביטיס ושינויים במיניסקוס הפנימי ובסחוס הפיקה של הברך) כנכות מוסבת, בהתאם לתקנה 9 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), התש"ל-1969 (להלן: תקנות הנכים), על בסיס הטענה שזוהי נכות מאוחרת הנובעת מהנכות המוכרת. ביום 21.11.2011 קבעה הוועדה המחוזית שדנה בבקשה כי הממצאים בברך ימין אינם קשורים לנכות המוכרת ודחתה את הבקשה. המבקש הגיש ערעור על החלטה זו לוועדה הרפואית העליונה, ולאחר מכן חזר בו מערעור זה.

4. בדצמבר 2012 הגיש המבקש בקשה נוספת לוועדה המחוזית בעניין הפגימה בברך הימנית, זהה בעיקרה לבקשה הקודמת. ביום 18.2.2013 דחתה הוועדה המחוזית את בקשתו של המבקש לאחר שקבעה כי הפגימה בברך הימנית היא מחלה ראשונית שאינה קשורה לנכות המוכרת בברך השמאלית וכי בספרות הרפואית לא מתואר קשר מסוג זה. על ההחלטה האמורה הגיש המבקש ערעור לוועדה הרפואית העליונה בטענה שקיימת אסכולה רפואית התומכת בקשר בין הפגימה בברך הימנית לבין הנכות הקודמת בברך השמאלית. את טענתו תמך המבקש בחוות דעת מומחה של ד"ר צבי גורן (להלן: ד"ר גורן) אשר קבעה כי העברת עומסים מהברך החולה לברך הבריאה השפיעה על תפקוד הברך הנגדית, וכן שעל פי הבדיקות ניתן ללמוד על קשר סיבתי בין המצב בברך שמאל לזה של ברך ימין. בחוות דעתו הפנה ד"ר גורן למספר מאמרים שתומכים בטענה של קשר בין שתי הפגיעות כתולדה של שינויים בדריכה ושל העברת העומסים בין הרגליים.

5. הוועדה הרפואית העליונה דנה בטענות המבקש, עיינה במסמכים הרפואיים שהגיש וכן ערכה לו בדיקות בדיוניה בערעור ביום 1.8.2013 וביום 2.1.2014. כמו כן, הוועדה הרפואית בחנה את המאמרים שאליהם הפנה ד"ר גורן וקבעה כי אין בהם הוכחה לכך ששינויים בברך אחת גורמים לשינויים בברך הנגדית, וכי הם אינם מבססים אסכולה רפואית התומכת בטענות המבקש. בהמשך לכך, ביום 5.2.2014 דחתה הוועדה הרפואית העליונה את הערעור.

6. על החלטת הוועדה הרפואית העליונה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 17.4.2014 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור וחייב את המבקש בהוצאות המשיב, קצין התגמולים, בסך 5,000 שקל. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי קביעתה של הוועדה הרפואית העליונה באשר לקשר נטען בין נכות מוכרת לנכות מוסבת לפי תקנה 9 לתקנות הנכים היא קביעה רפואית מובהקת המסורה לשיקול דעתה המקצועי. בית המשפט המחוזי עמד על כך שהוועדה הרפואית העליונה בחנה את המסמכים הרפואיים ואת חוות הדעת שהגיש המבקש והגיעה למסקנה כי אין לקבל את חוות דעתו של ד"ר גורן, תוך שהיא מבקרת את האמור במאמרים אליהם הפנה. עוד צוין כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח כי קיימת אסכולה רפואית התומכת בטענתו. לבסוף, ציין בית המשפט המחוזי כי המבקש לא העלה טענה משפטית המלמדת על פגם שנפל בהתנהלותה או בהחלטתה של הוועדה הרפואית העליונה ובנסיבות אלו אין מקום להתערבות בשיקול דעתה.

בקשת רשות הערעור

7. בקשת רשות הערעור שלפני נסבה על פסק דין זה, תוך שהמבקש מעלה בבקשתו את עיקרי הטענות שאותן שטח גם בפני בית המשפט המחוזי. לטענת המבקש, בית המשפט המחוזי והוועדה הרפואית העליונה שגו בקביעתם כי אין תימוכין לטענתו לכך שהפגימה בברכו הימנית היא נכות מוסבת של הנכות המוכרת שלו בברך השמאלית. המבקש מציין כי הוועדות הרפואיות עצמן הכירו לא אחת בקשר בין פגימה בברך אחת לנכות מוסבת שנובעת ממנה ומפנה למספר החלטות שהתייחסו לכך (ובהן למשל: ע"ו 17263-11-09 כהן נ' קצין התגמולים (31.12.2009)).

8. בנוסף, מעלה המבקש טענות כנגד נטל ההוכחה המחמיר שהוטל עליו להוכחת קיומה של אסכולה רפואית התומכת בטענתו על הקשר בין הברכיים, וגורס כי יש במאמרים שאליהם הפנה ד"ר גורן די כדי ללמד על קיומו של קשר כזה.

9. לבסוף, טוען המבקש כי יש לבטל או לפחות להפחית את סכום ההוצאות הגבוה שהושת עליו, מאחר שלא הגיש ערעור חסר כל סיכוי בהתחשב בתימוכין הקיימים לטענתו ובעובדה שטענות כמו אלה שלו הוכרו בעבר על-ידי הוועדות הרפואיות. המבקש עומד על כך שמצבו הכלכלי קשה מאד והוא אינו יכול לשאת בסכום ההוצאות שנפסק לחובתו. בא-כוחו של המבקש מציין בהקשר זה כי סייע למבקש בהתנדבות בשל מצבו הכלכלי.

10. יצוין כי המבקש הגיש לבית משפט זה גם בקשה לפטור מאגרה ומעירבון, ואליה צירף מסמכים שהעידו על מצבו הכלכלי הלא קל ועל נסיבותיו האישיות. ביום 2.7.2014, ולאחר שהמשיב התנגד לבקשה זו, קבע הרשם ג' שני כי החומר שהוצג מטעם המבקש אינו מצדיק מתן פטור מלא, אך למרות זאת ובשים לב למהות ההליך, פטר את המבקש מתשלום אגרה, והעמיד את גובה העירבון על סכום נמוך יחסית של 3,000 שקל.

11. ביום 24.7.2014 הוריתי למשיב להגיש תגובתו בכל הנוגע לבקשה בעניין ביטול או הפחתת סכום ההוצאות שנפסקו לזכותו בבית המשפט המחוזי, בשים לב לנסיבות האישיות של המבקש כפי שעלו ממכלול המסמכים שהוגשו ולטיבו של ההליך אשר הוליד את הבקשה. ביום 31.7.2014 הגיש המשיב את תגובתו ובה עמד על כך שלשיטתו אין זה המקרה המתאים לוויתור על הוצאות שנפסקו לטובת המבקש בבית המשפט המחוזי, בשים לב לכך שהערעור נסב על קביעה מקצועית של הוועדה הרפואית וכן מאחר שהמבקש אף לא קיבל פטור מלא מעירבון בבית משפט זה. לצד זאת, ציין המשיב כי לפנים משורת הדין הוא מסכים לוותר על חלק מההוצאות שנפסקו לחובת המבקש בבית המשפט המחוזי, באופן שהסכום אשר הופקד כעירבון בבית משפט זה ישמש לגבייתן של ההוצאות שנפסקו על-ידי בית המשפט המחוזי והמשיב יוותר על יתרת הסכום.

דיון והכרעה

12. לאחר שבחנתי את הדברים אני סבורה כי דינה של בקשת רשות הערעור להידחות, בכפוף להסכמת המשיב לוויתור על חלק מסכום ההוצאות שנפסקו לחובת המבקש בבית המשפט המחוזי.

13. כלל נקוט במשפטנו הוא שרשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם של בעלי הדין הספציפיים או במקרים שבהם נדרשת התערבות לשם מניעת עיוות דין (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא מצאתי כי הבקשה מצדיקה מתן רשות ערעור בשים לב לאמת מידה מצמצמת זו.

14. במקרה דנן, המבקש כלל לא טען שבקשתו עומדת באמת המידה האמורה להענקתה של רשות ערעור, אלא מיקד את טענתו בכך שהוועדה הרפואית העליונה כמו גם בית המשפט המחוזי טעו בדחיית טענתו בדבר הקשר הקיים לשיטתו בין הפגימה בברך הימנית לנכות בברך השמאלית לנוכח החלטות במקרים אחרים, ובהתחשב בחוות דעתו של ד"ר גורן ובמאמרים אליהם הפנה. ראשית, יש לומר כי טענות אלו הן טענות קונקרטיות שאינן מצדיקות הענקתה של רשות ערעור. כידוע, אף טעות בקביעותיה של הערכאה הקודמת – ואינני קובעת כי כך היה – אינה מקימה כשלעצמה, עילה למתן רשות לערער בגלגול שלישי (ראו למשל: רע"א 8768/13 גרמה נ' עוזיר, בפסקה 11 (‏12.1.2014) וההפניות שם). שנית, וזה העיקר, הקביעה שלגביה חולק המבקש היא קביעה מובהקת הנתונה לשיקול דעתן המקצועי של הוועדות הרפואיות שזוהי מומחיותן. בית משפט זה אינו מתערב בקביעות מקצועיות מסוג זה, כל עוד לא נפלו בהליך פגמים של ממש (ראו למשל: 2666/13 קרפלס נ' קצין תגמולים, פסקה 9 (‏28.7.2013) וההפניות שם).

15. באשר לטענות שהעלה המבקש בעניין ההוצאות שנפסקו לחובתו יש לומר כי ככלל ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בסכום ההוצאות שהושת על ידי בית המשפט קמא ומכל מקום מקובל כי זו אינה טענה המקימה עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: רע"א 1687/10 אביטן נ' המועצה המקומית בנימינה - גבעת שדה, פסקה 12 (28.7.2010)). לצד זאת, בשים לב למצבו הכלכלי של המבקש (כפי שמשתקף מהמסמכים שהוגשו לבית משפט זה) ולמהות ההליך שבו עסקינן, טוב עשה המשיב כשהסכים להפחתת ההוצאות שהושתו על המבקש. בהתאם לכך, ובהסכמתו של המשיב, אני מורה כי סכום ההוצאות שהושת על המבקש בבית המשפט המחוזי יעמוד על סכום של 3,000 שקל.

16. סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' באב התשע"ד (31.7.2014).

ת


מעורבים
תובע: דוד אבנעים
נתבע: קצין התגמולים
שופט :
עורכי דין: