ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חג'אר חדית' בוויראת נגד הוועדה המקומית לתכנון ובניה עירון :

החלטה בתיק עע"מ 3300/14

לפני: כבוד השופטת א' חיות

המערערים:
1. חג'אר חדית' בוויראת

2. חוגר חדית' בוויראת

3. ווראד חדית' בוויראת

4. פסל חדית' בוויראת

5. עניזה חדית' בוויראת

6. ח'דירה חדית' בוויראת

נ ג ד

המשיבים:
1. הוועדה המקומית לתכנון ובניה עירון

2. יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה עירון

3. עיריית אום אל פחם

4. עזבון המנוח שריף אלבויראת

5. רביע אלבויראת

6. פראס אלבוויראת

7. סולימאן אלביראת

בקשה לסעד זמני לתקופת הערעור מיום 10.6.2014

בשם המערערים: עו"ד קייס נאסר
בשם המשיבים 2-1: עו"ד רסמי דקה
בשם המשיבה 3: עו"ד מוסטפא קבלאוי
בשם המשיבים 7-5: עו"ד דרגאם עתאמנה

בבית המשפט העליון

החלטה

זוהי בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה 3, עיריית אום אלפחם (להלן: העירייה), לבצע כל עבודת חפירה או בניה או סלילה או כל פעולה אחרת המשנה את המצב הקיים במקרקעין הידועים כחלקה 1 גוש 12155 באום אלפחם (להלן: המקרקעין) עד להכרעה בערעור שבכותרת.

1. ביום 15.2.2007 הופקדה להתנגדויות תוכנית מתאר מפורטת (להלן: תוכנית המתאר) בנוגע למקרקעין הכוללת, בין היתר, דרך המכונה בתוכנית דרך מספר 7 (להלן: דרך מספר 7) והמיועדת להוביל לבתיהם של המשיבים 7-5 (להלן: המשיבים). המבקשים 6-1 אינם רשומים כבעלי הזכויות במקרקעין ולטענתם הם מחזיקים בה בירושה מאביהם המנוח, אשר רכש את המקרקעין ועל כן רשומה לטובתו הערת אזהרה בהם. המבקשים הקימו מבנים במקרקעין ובשל הימצאות חלק מביתו של המבקש 1 וכן מחסן בתוואי דרך מספר 7 הם הגישו התנגדות לתוכנית המתאר. התנגדות זו נדחתה ובתגובה הגיש המבקש 2 עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה התוקפת את דחיית ההתנגדות (עת"מ 4440/07). ביום 7.7.2009, לאחר שתוכנית המתאר אושרה למתן תוקף ביום 6.4.2009, הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין (כבוד השופט א' קיסרי), לפיו המבקשים יהיו רשאים "להגיש תוכנית מפורטת על מנת למצוא פתרון לעניין שבעטיו הוגשה העתירה", וזו תיבחן לגופה על-ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובניה (להלן: העתירה הראשונה).

המבקשים לא הגישו תוכנית מפורטת וביום 17.1.2012 הודיעה המשיבה 1, הוועדה המקומית לתכנון ובניה עירון (להלן: הוועדה המקומית) על כוונתה להפקיע את השטח הדרוש לסלילת דרך מספר 7 וביקשה מהמבקשים למסור את החזקה במקום. במקביל ומשהתמהמה העירייה בסלילת הדרך, אף שהוועדה המקומית הוציאה לשם כך היתר בניה כבר ביום 22.11.2011, הגישו המשיבים בחודש ספטמבר 2012 עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה בדרישה להורות לעירייה לסלול את דרך מספר 7 (עת"מ 45801-09-12) (להלן: העתירה השנייה). בית המשפט לעניינים מנהליים (כבוד השופטת י' וילנר) קיבל את העתירה בקובעו כי טענת העירייה שברצונה להשהות את סלילת הדרך בשל החשש מהתנגדות יתר בעלי הזכויות בחלקה אינה סבירה וכי העיכוב בסלילת הדרך פוגע בהסתמכות הלגיטימית של המשיבים על כך שתוכנית המתאר תיושם. המבקשים, שלא צורפו כצד לדיון בעתירת המשיבים, הגישו עתירה מנהלית התוקפת את פסק הדין שניתן בעתירת המשיבים (עת"מ 40330-08-13). במסגרת הדיון בעתירה זו הגיעו הצדדים להסכמה, שקיבלה תוקף של פסק דין ביום 2.9.2013 (כבוד השופט א' קיסרי), להגיש ערעור מוסכם על פסק דינה של השופטת וילנר ולבקש מבית המשפט העליון שיחזיר אליה את הדיון על מנת שתשמע את טענות המבקשים. הצדדים פעלו בהתאם, ובית משפט זה הורה על ביטול פסק הדין בעתירה הראשונה והשבת הדיון לבית המשפט קמא (עע"ם 6148/13).

2. ביום 23.1.2014 ולאחר ששמע את טענות המבקשים שב בית המשפט לעניינים מנהליים וקיבל את עתירת המשיבים. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את טענת המבקשים כי ניתן להסתפק בתוואי דרך אחר שהציעו (להלן: דרך מספר 8) כפתרון מספק עבור המשיבים, בקבלו את עמדת הוועדה המקומית שטענה כי דרך זו אינה פותרת את בעיות הנגישות שהתעוררו באזור. עוד קבע בית המשפט לעניינים מנהליים כי ככל שלמבקשים טענות נגד ההפקעה, עליהם לפתוח בהליך נפרד ואין הם רשאים להעלותן בכובעם כמשיבים בעתירה שלפניו.

בעקבות כך, עתרו המבקשים לבית המשפט לעניינים מנהליים בדרישה לבטל את ההפקעה (עת"מ 50346-01-14). בית המשפט לעניינים מנהליים (כבוד השופט מ' רניאל) דחה את טענת המבקשים כי לא ניתנה להם הזדמנות להתנגד להפקעה, בקובעו כי כאשר הפקעה נעשית מכוח תוכנית מתאר המועד להתנגד לה הוא במסגרת הליכי אישור תוכנית המתאר ולא במסגרת הליכי ההפקעה. משהתנגדו המבקשים לתוכנית המתאר ומשהתנגדותם זו נשקלה ונדחתה, קבע בית המשפט כי אין חובה להעניק להם זכות טיעון נוספת. עוד קבע בית המשפט לעניינים מנהליים כי במסגרת הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בעתירה הראשונה, ניתנה למבקשים הזדמנות נוספת לשנות את מיקום הדרך על-ידי הגשת תוכנית מפורטת מטעמם, אולם תוכנית כזו הוגשה על ידם רק ביום 18.11.2013, שמונה עשר ימים לאחר שדבר הפקעת המקרקעין פורסם וחמישים ושניים חודשים לאחר כריתת הסכם הפשרה בעתירה הראשונה. לשיטת בית המשפט לעניינים מנהליים, מדובר בשיהוי ניכר החורג ממסגרת הזמן הסביר, והוא הוסיף וקבע כי הוועדה המקומית בחנה את התוכנית החלופית שהוצעה ופסלה את דרך מספר 8 כפתרון ראוי למצוקת הנגישות באזור ולגישתו אין מקום להתערב בשיקול דעתה המקצועית של הוועדה המקומית בעניין זה. עם זאת, קבע בית המשפט לעניינים מנהליים כי תוכנית המתאר קובעת כי "מבנה או חלקו שאושר כחוק והנמצא בתחום שטח דרך על פי תוכנית זו ייראה כשימוש חורג שיאושר על פי פרק ז' לחוק", ומשמחסן שבנו המבקשים ניצב בתחום דרך מספר 7 הרי שיש ליתן לו אישור לשימוש חורג ואין להורסו עד תום תקופת השימוש החורג. בכפוף להערה זו לגבי מחסן המבקשים, דחה בית המשפט לעניינים מנהליים את עתירתם והוא הוסיף והדגיש כי לפי לשון תוכנית המתאר אין היתר לשימוש חורג למבנים שבנו המבקשים במקרקעין ללא היתר בניה.

3. על פסק-דין זה הוגש הערעור דנן וכחודש לאחר הגשתו הוגשה הבקשה שבפניי למתן סעד זמני בערעור.

לטענת המבקשים בית המשפט קמא לא דן בטענותיהם לגבי ההפקעה ופסק הדין נושא הערעור לא מאפשר את סלילתה של דרך מספר 7 שכן נקבע בו כי לא ניתן להרוס את המחסן הניצב בתוואי הדרך ולו היתר לשימוש חורג. המבקשים מוסיפים כי היתר הבנייה שניתן לסלילת דרך מספר 7 אינו בתוקף וכי ביצוע העבודות תוך הריסת המבנים השייכים להם יגרום לנזק בלתי הפיך, וכי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו גם אם הערעור שהגישו יתקבל. עוד נטען על ידי המבקשים כי באפשרותה של העירייה לסלול את דרך מספר 8 לבתיהם של המשיבים מבלי לפגוע במבנים השייכים למבקשים. עיון בהודעת הערעור שהגישו המבקשים מעלה כי בנוסף לטענות דלעיל, טוענים המבקשים כי בניגוד לקביעת בית המשפט קמא הועדה המקומית לא הפעילה שיקול דעת בעניין ההפקעה ולא נימקה מדוע יש לסלול דווקא את דרך מספר 7 ולא את דרך מספר 8 וכי בית המשפט קמא לא התייחס לטענותיהם כי הועדה המקומית כבלה את שיקול דעתה מראש והתנהגה בחוסר תום לב. עוד נטען על ידי המבקשים כי לא היה מקום לקבוע כי אין להם זכות להתנגד להפקעה וכי בית המשפט קמא לא דן ולא הכריע בסעד הרביעי אותו ביקשו לטענתם - מדוע לא תבוטל החלטת העירייה לסלול את דרך מספר 7 לפני ההכרעה בתכנית המפורטת שהגישו המבקשים לביטול דרך זו.

4. המשיבים 7-5 טוענים בתגובה כי הבקשה לוקה בשיהוי, שכן הערעור על פסק הדין קמא הוגש ביום 11.5.2014 ואילו הבקשה הוגשה כחודש לאחר מכן ומוסיפים כי היתר הבנייה לסלילת דרך מספר 7 הינו בתוקף. המשיבים מוסיפים כי המחסן שלטענת המבקשים ניצב בתוואי סלילת הדרך ולא ניתן להורסו אינו בעל היתר לשימוש חורג משום שאינו בנוי במקום המיועד לו בהיתר. עוד טוענים המשיבים כי סיכויי הערעור קלושים וזאת שכן הטענות בערעור, לרבות הטענה בדבר התאמתה של דרך מספר 8, כבר הועלו ונדחו הן בפסק הדין של בית המשפט קמא והן בעתירה השנייה. אשר למאזן הנוחות נטען כי זה נוטה לטובת המשיבים, שכן הם נאלצים להגיע לביתם דרך כביש לא חוקי באזור הררי רצוף מכשולים שאינו עביר בימי החורף, דבר שאף הסב לטענתם בעבר פגיעות בגוף לבני משפחותיהם. עוד נטען כי נוכח אי חיבורם לתשתית הכבישים העירייה אינה מפנה אשפה מביתם, הסעות בית הספר אינן עוברות דרך ביתם וחברת החשמל מסרבת לחבר את בתיהם לתשתית החשמל. המשיבים מוסיפים כי ניתן להכשיר ולו חלק מהדרך מביתם לכיוון הכביש המתואר בהיתר הבנייה ויש להעדיף אופציה זו על פני אי סלילת הכביש בכללותו עד להכרעה בערעור.

העירייה טוענת כי היא התקשרה עם קבלן לביצוע עבודות הסלילה והיתר הבנייה שיש בידיה הוא בתוקף. לשיטתה של העירייה סיכויי הערעור קלושים, אולם היא מציינת כי במידה ולא יינתן צו המניעה המבוקש והערעור יתקבל, העירייה היא זו שתתבקש להשיב את המצב לקדמותו באופן שיביא לבזבוז משאבים ציבוריים ולכך היא מתנגדת. המשיבות 2-1 השאירו את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט.

בתשובתם, חוזרים המבקשים על טענותיהם ומוסיפים כי תגובתה של העירייה מלמדת כי היא מסכימה למעשה למתן הסעד הזמני. עוד נטען כי הבקשה אינה לוקה בשיהוי שכן היא הוגשה נוכח ההודעה שקיבלו ממשטרת ישראל כי בכוונת העירייה לסלול את דרך מספר 7. המבקשים מוסיפים וטוענים כי בניגוד לטענת המשיבים לא נקבע בפסק הדין קמא כי דרך מספר 8 אינה מהווה תחליף לדרך מספר 7.

5. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה על צרופותיהן, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. על המבקש סעד זמני בערעור להראות כי סיכויי הערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן שהנזק שייגרם לו אם לא יינתן הסעד הזמני יהיה בלתי הפיך. ככל שמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש ניתן להקל בדרישת סיכויי הערעור, ולהיפך (ראו למשל: עע"מ 7142/13 אבן עמי הנדסה אזרחית בע"מ נ' עיריית ירושלים, פסקה 12 (19.11.2013)). בענייננו נראה כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המבקשים. הסעד הזמני המתבקש הינו לאסור על העירייה או מי מטעמה לבצע כל פעולה המשנה את המצב הקיים במקרקעין ובין היתר להרוס את המבנים שבחזקת המבקשים המצויים על תוואי הדרך המתוכננת. בהינתן העובדה שאחד המבנים הינו מבנה מגורים וכן בהינתן ההערכה המבוססת כי הריסת המבנים וסלילת דרך מספר 7 בשלב זה, עלולים לסכל את הדיון בערעור (השוו: ע"פ 9019/09 שויקי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (25.11.2009)), נראה כי יש בכך כדי להכריע את הכף בשלב זה לטובת המבקשים, ככל שהדבר נוגע לסעד הזמני. זאת אף בלא להידרש בהרחבה לסיכויי הערעור.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת והמשיבה 3 או מי מטעמה יימנעו מביצוע כל פעולה המשנה את המצב במקרקעין עד להכרעה בערעור, ובלבד שהמבקשים יפקידו עד ליום 20.8.2014 ערבות בנקאית אוטונומית וצמודה למדד המחירים בסך 75,000 ש"ח להבטחת נזקי המשיבים 7-5 היה והערעור יידחה. עוד יצוין, כי משהוגשה הבקשה בשם כל המבקשים, על כל אחד מהם להגיש כתב התחייבות עצמית חתום ואין די בכתב ההתחייבות של המבקש 1. אף זאת יבוצע עד יום 20.8.2014.

המזכירות תקבע את הדיון בערעור זה בהקדם האפשרי ולא יאוחר מיום 1.1.2015.

אין צו להוצאות בבקשה.

ניתנה היום, ‏ד' באב התשע"ד (‏31.7.2014).

ת


מעורבים
תובע: חג'אר חדית' בוויראת
נתבע: הוועדה המקומית לתכנון ובניה עירון
שופט :
עורכי דין: