ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עודד קורקין נגד יעקב קורקין :

החלטה בתיק רע"א 3873/14

לפני: כבוד השופט נ' סולברג

המבקשים:
1. עודד קורקין

2. מיכאל קורקין

3. טל רות גידולי שדה

נ ג ד

המשיב:
יעקב קורקין

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 24.04.2014 בת"א 10508-06-12 (השופטת ר' רונן)

בשם המבקשים:
עו"ד אביחי נ. ורדי

בבית המשפט העליון

החלטה

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"א 10508-06-12, השופטת ר' רונן) מיום 24.4.2014, שבה נקבע כי הליך גילוי המסמכים והתשובות לשאלונים הסתיים.

עיקרי העובדות וההליכים
2. המבקשים 1 ו-2 והמשיב הם אחים ובעלי המניות בחלקים שווים במבקשת 3, חברה משפחתית העוסקת במתן שירותים חקלאיים (להלן: החברה). ההליך העיקרי נוגע לתביעה שהגיש המשיב נגד המבקשים 1 ו-2 בגין הפרת חובת נאמנות וחובת זהירות ובגין קיפוחו כבעל מניות מיעוט והתעלמות מזכויותיו. לטענת המשיב, המבקשים 1 ו-2 רימו וגזלו במשך שנים כספים מהחברה.

3. בהחלטת בית המשפט המחוזי (השופטת ד' קרת-מאיר) מיום 31.12.2012 נקבע בין היתר כי על המבקשים להמציא למשיב אסמכתאות בנוגע לתשלומים ששולמו בשמה של החברה. עוד נקבע שם כי אם "לא יועברו האסמכתאות כנדרש – יישאו [המבקשים] בגין כל יום של איחור בתשלום קנס של 2,000 ₪".

4. ביום 8.1.2014 פנה המשיב לבית המשפט המחוזי בבקשה שכללה מספר עניינים, ובכללם, להפעיל את הסנקציה בגין אי-המצאת האסמכתאות הנ"ל למשיב, ולחייב את המבקשים בסכום של 1,036,000 ₪ בגין האיחור, בהתאם להחלטה מיום 31.12.2012. בהחלטת בית המשפט המחוזי (השופטת ר' רונן) מיום 13.2.2014 נקבע כי יש להיעתר לבקשת המשיב, משום שהמבקשים לא התייחסו כלל בתגובתם לנושא המצאתן של האסמכתאות. יחד עם זאת, ניתנה למבקשים ארכה בת שבוע להמצאת המסמכים החסרים, שאם יעשו כן, יהיו פטורים מלשלם את הסכום האמור אשר נועד לשמש כסנקציה לצורך הבטחת הגילוי.

בעקבות החלטה זו הגישו המבקשים בקשה לעיון מחדש, ובה טענו בין היתר כי הציגו בעבר מספר פעמים את האסמכתאות המבוקשות, והם חזרו וצירפו אותן, בפעם הרביעית, לבקשתם לעיון מחדש.

5. בהחלטת בית המשפט המחוזי (השופטת ר' רונן) מיום 24.4.2014 נקבע כי אין מקום "לעיין מחדש" בהחלטה ביחס לאסמכתאות (מיום 8.1.2014). עם זאת, נקבע כי "יש לבחון את השאלה האם אכן מסרו [המבקשים] את האסמכתאות שהיה עליהם להציג אם לאו, לצורך בחינת השאלה האם יש להפעיל את הסנקציה שנקבעה [בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 31.12.2012]". בית המשפט המחוזי פנה לבחון את האסמכתאות שצורפו על-ידי המבקשים אל מול רשימת 15 האסמכתאות החסרות לפי טענת המשיב. לאחר שנוכח לדעת כי ארבע האסמכתאות הראשונות שצורפו, לפי סדר הגשתן, אינן תואמות את רשימת האסמכתאות החסרות, קבע בית המשפט המחוזי כי אין צורך להוסיף ולבחון גם את יתר המסמכים שצורפו. בית המשפט המחוזי קבע כי האופן שבו פעלו המבקשים אינו מאפשר להסיק שפעלו כנדרש והמציאו את האסמכתאות שהיה עליהם להמציא, וכי לא ניתן למצוא את הקשר בין האסמכתאות שצורפו לבין האסמכתאות שנדרשו: האסמכתאות שצורפו הן בלתי-קריאות; המבקשים לא ציינו ביחס לכל אסמכתא לאיזו מדרישות המשיב היא מתייחסת; סדר הגשתן אינו תואם את רשימת האסמכתאות המבוקשת; והמבקשים לא הפנו באסמכתאות עצמן לתאריך ולסכום הרלוונטי. מאחר ולא ניתן לקבוע כי המבקשים צירפו את האסמכתאות החסרות באופן שיפטור אותם מהתשלום מושא ההחלטה הנ"ל, נקבע כי חיובם בתשלום האמור בסך של 1,036,000 ₪ יעמוד בעינו.

נגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

עיקרי טענות המבקשים
6. לטענת המבקשים, שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו לחייבם בסנקציה הכספית שכן האסמכתאות המבוקשות הוגשו על-ידם לתיק בית המשפט מספר פעמים, אלא שסודרו בהתאם לדרישת המשיב מיום 23.4.2013, ולא בהתאם לדרישתו מיום 17.6.201, שעל-פיה בחן בית המשפט המחוזי את האסמכתאות שצורפו. לשיטתם, בית המשפט המחוזי לא קבע כי האסמכתאות לא הוגשו, אלא רק מצא שאין קורלציה בין ארבע האסמכתאות הראשונות שנדרשו לבין ארבע האסמכתאות הראשונות שצורפו. המבקשים מוסיפים וטוענים כי שגה בית המשפט המחוזי כשלא התייחס לכך שהאסמכתאות לגביהן נקבעה הסנקציה בהחלטה מיום 31.12.2012, אסמכתאות מיום 22.10.2012 ועד יום 4.11.2012 בלבד, לטענתם, אינן האסמכתאות שנתבקשו שלגביהן הופעלה הסנקציה. כמו כן, לטענת המבקשים גם אם היה מתברר כי אכן לא הומצאה אסמכתא כלשהי, הרי שהחלטת בית המשפט לחייבם בסכום כה גבוה (מעל מיליון ₪), בהחלטת ביניים בשלב מקדמי בתיק, בנוגע לסנקציה כספית, בגין אי-המצאת אסמכתאות הנוגעות לביצוע תשלומים בסך כולל של כ-148,000 ₪ בלבד, אינה סבירה באופן קיצוני. לשיטתם, לכל היותר היה על בית המשפט לחייבם בתשלום סכומי הכסף של האסמכתאות אשר לגביהן נקבע שלא הומצאו, כשהתשלום צריך להיות מנותב לקופת החברה, ולא לכיסו של המשיב.

דיון והכרעה
7. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי להיזקק לתשובת המשיב. כידוע, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב לגבי נושאים דיוניים-ניהוליים, וערכאת הערעור תתערב בהחלטות בעניינים אלה רק במצבים חריגים בהם ההחלטה מנוגדת לדין או שנגרם בעטיה עיוות דין לאחד מן הצדדים (רע"א 2365/12 וינברג נ' אברהם, פסקאות 5-6 (9.5.2012); רע"א 948/08 ויזל נ' מוסדות ויזניץ אמרי חיים, פסקה 8 (9.8.2009); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 203-204 (מהדורה שלישית, 2012)). לא מצאתי כי ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור נמנית על החריגים המצדיקים התערבות ערעורית בשלב זה.

8. בקשת רשות הערעור מופנית נגד חיובם של המבקשים בסנקציה כספית. הבקשה אינה מופנית נגד ההחלטה מיום 31.12.2012 בדבר עצם קיומה של הסנקציה ושיעורה – קנס בסך של 2,000 ₪ בגין כל יום של איחור בהמצאת האסמכתאות – כי אם נגד החלטה שניתנה למעלה משנה לאחריה בדבר הפעלתה של אותה סנקציה. לפיכך, איני רואה מקום להתייחס בשלב הזה לטענות המבקשים בדבר שיעורה של הסנקציה ומידת סבירותה. ככל שהיו בידי המבקשים טענות לגבי עניינים אלה, היה עליהם להעלותן בשלב מוקדם יותר, נגד ההחלטה מיום 31.12.2012.

9. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 31.12.2012 נקבע כי על המבקשים "לעמוד באופן מדוייק בהתחייבות העברת האסמכתאות המהוות בסיס לדרישה לחתימה על שיקים", בהתאם להסכמת הצדדים מיום 24.7.2012, אשר ניתן לה תוקף של החלטה. על-פי החלטה זו, נקבע כי המשיב יחתום על כל ההמחאות הנוגעות לניהול החברה, כפי שנהג עד אותו שלב, ויהיה זכאי לקבל מהמבקשים אסמכתאות בדבר התשלומים שבוצעו. החלטה זו לא הוגבלה לתקופה המסויימת שמיום 22.10.2012 ועד ליום 4.11.2012 בלבד (תקופה שנקבע בהחלטה כי גם לגביה לא הומצאו למשיב כל האסמכתאות הרלוונטיות), כטענת המבקשים, אלא החילה חובה כללית על המבקשים לספק למשיב "את האסמכתאות מכל תשלום מחשבון [החברה]" (החלטת בית המשפט המחוזי מיום 3.4.2013). נראה שלא בכדי חזר המשיב והגיש בקשות לקבלת אסמכתאות על תשלומים עובר ולאחר התקופה האמורה, והמבקשים סיפקו, לכאורה, אסמכתאות גם לתשלומים הללו. ראוי לציין כי ממילא אחת מהאסמכתאות החסרות, בהתאם לרשימת המשיב, עניינה בשיק מיום 30.10.2012, אשר נוגע לתשלום במסגרת התקופה האמורה.

10. לאור האמור עד כה, אנו נותרים עם השאלה אשר אותה בחן בית המשפט המחוזי, "האם אכן מסרו [המבקשים] את האסמכתאות שהיה עליהם להציג אם לאו, לצורך בחינת השאלה האם יש להפעיל את הסנקציה שנקבעה". לאחר עיון באסמכתאות שצורפו על-ידי המבקשים, עולה כי אכן חסרות אסמכתאות רלוונטיות, לפחות לגבי חלק מאותם 15 התשלומים שפורטו בסעיף 155 לתשובת המשיב מיום 16.4.2014 (סעיף 1.3- שיק ע"ס 2,500 ₪ מיום 16.9.2012; סעיף 1.6- שיק ע"ס 11,900 ₪ מיום 30.10.2012; סעיף 1.14- שיק ע"ס 4,000 ₪ מיום 21.3.2013; סעיף 1.18- שיק ע"ס 4,000 ₪ מיום 30.4.2013; סעיף 1.22- שיק ע"ס 4,000 ₪ מיום 30.5.2013). לגבי חלק מהאסמכתאות התאריך הנקוב אינו תואם את התאריך המופיע ברשימת המשיב לאסמכתאות הנדרשות או שאינו מופיע כלל (סעיף 1.1- שיק ע"ס 1,291 ₪ מיום 8.6.2012, בנספח 11(3) נקוב התאריך 12.3.2012; סעיף 1.7- שיק ע"ס 28,755 ₪ מיום 15.11.2012, בנספח 11(36) לא מצוין תאריך; סעיף 1.11- שיק ע"ס 5,791 ₪ מיום 4.2.2013, בנספח 11(48) נקוב התאריך 23.12.2012).

11. כאן המקום לציין כי התנהלות המבקשים לאורך ההליך בכל הנוגע לצירוף האסמכתאות אינה ראויה, מעידה על זלזול בהליך השיפוטי ועולה חשש שמא היה ניסיון להתל בבית המשפט. נראה שלא הייתה דרך פשוטה יותר להוכיח את טענתם של המבקשים מלהגיש את האסמכתאות בסדר הנכון, ולכל הפחות להפנות אל העמודים המתאימים בנספח האסמכתאות שהוגש לבית המשפט, תוך קישורם לסעיפים שברשימת דרישות המשיב. הדבר ודאי נכון כאשר המבקשים הגישו שוב פעם ופעמיים אותן אסמכתאות לבית המשפט לאחר שכבר חויבו בסנקציה האמורה (בבקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי ובבקשת רשות הערעור שלפני), ואף לאחר שלכאורה "התבררה" להם אותה טעות שבגינה סודרו האסמכתאות בסדר שונה מזה שנדרש. למרות זאת, צורפו בנספחי המבקשים שהוגשו בבקשה דנא 60 אסמכתאות, על אף שהמשיב טען ל-15 אסמכתאות חסרות בלבד; גם כעת, האסמכתאות אינן מופיעות בסדר הנכון ומבלי שהמבקשים ציינו ביחס לכל אסמכתא לאיזו מדרישות המשיב היא מתייחסת; אסמכתאות רבות אינן קריאות; וברובן המבקשים נמנעו מלהפנות לתאריך ולסכום הרלוונטי. לא ניתנה כל הבהרה לעניינים אלה במסגרת טענות המבקשים. התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם התנהלות תמת לב של צד להליך משפטי, אשר חיוב בסנקציה של מעל מיליון ₪ עומד לפתחו, לטענתו בשגגה. מן הראוי לציין כי איני רואה ממש בהאשמות שהטיחו המבקשים במשיב על כך ששינה את סדר דרישותיו בין כתבי בית הדין שהגיש "באופן מכוון... בכדי ליצור בלבול", וראוי היה שטענות מעין אלה לא ייטענו כלל. המשיב סידר את התשלומים לגביהם נדרשות אסמכתאות בסדר כרונולוגי מבחינת התאריכים הנקובים בהם, תוך שרשימת האסמכתאות הנדרשות שטרם הומצאו מעודכנת לאורך ההליך בכתבי הטענות שהגיש. עניין זה אף מעלה תמיהות נוספות לגבי התנהלותם של המבקשים, אשר סידרו את האסמכתאות, לכאורה, בהתאם לרשימה שהופיעה בבקשת המשיב מיום 23.4.2013, ולא בהתאם לרשימה העדכנית יותר מיום 17.6.2013, עליה גם חזר המשיב בכתבי טענותיו המאוחרים יותר (מיום 8.8.2013 ומיום 16.4.2014).

12. לאור כל האמור, על אף שסכום הסנקציה שהוטל אינו פעוט כלל וכלל, הרי שאין למבקשים למי להלין על הטלתו אלא על עצמם. המבקשים לא צירפו את האסמכתאות אותן נדרשו להמציא משך תקופה ארוכה, לאחר שניתנו מספר החלטות אשר חייבו אותם לצרפן וקבעו סנקציה לצדן, ואף לאחר שנקבע הסכום הנ"ל שעליהם לשלם, לצד מתן ארכה של שבוע להגשת האסמכתאות החסרות, כאשר נקבע כי במידה ואלה יוגשו לא יהיה על המבקשים לשלם את הסכום האמור. נראה שבית המשפט המחוזי הלך כברת דרך ארוכה על מנת לאפשר למבקשים להגיש את האסמכתאות החסרות, ואלא נמנעו, מסיבותיהם שלהם, שוב ושוב מלהגישן. גם כעת, בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, בנוגע לעיון מחדש על ההחלטה לחייבם בסנקציה האמורה, לא צירפו המבקשים את כלל האסמכתאות הנדרשות ולא סיפקו הסבר להניח את הדעת על כך. יוער כי הסנקציה הכספית שנקבעה נצברה לאורך תקופה ארוכה החל משנת 2012 ועד ליום 8.1.2014, כאשר המבקשים לא נקטו לכל אורך תקופה זו בצעד אקטיבי ומספק למניעת מצב בו יוטל הקנס שנקבע.

13. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית. ממילא, נמחקת הבקשה לעיכוב ביצוע.
משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏ד' באב התשע"ד (‏31.7.2014).


מעורבים
תובע: עודד קורקין
נתבע: יעקב קורקין
שופט :
עורכי דין: