ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רחל הרשקוביץ נגד בית הדין הרבני האזורי פתח-תקוה :

פסק-דין בתיק בג"ץ 10769/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בפני: כבוד הנשיא א' ברק

כבוד השופט א' מצא

כבוד השופט מ' חשין

העותרת:
רחל הרשקוביץ

נ ג ד

המשיבים:
1. בית הדין הרבני האזורי פתח-תקוה

2. בית הדין הרבני הגדול לערעורים

3. עמית הרשקוביץ

עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים

תאריך הישיבה:
י"ח באדר התשס"ד
(11.03.2004)

בשם העותרת:
עו"ד מנשה בר שלטון; עו"ד ינון בר שלטון

בשם המשיבים מס' 1 ו-2:
עו"ד שמעון יעקבי

בשם המשיב מס' 3:

עו"ד בצלאל הוכמן

פסק-דין

הנשיא א' ברק:

העובדות וההליכים

1. העותרת ומשיב מספר 3 (להלן: המשיב) נישאו בשנת 1984, ומנישואיהם נולדו שלוש בנות. יחסיהם של בני הזוג עלו על שרטון והעותרת הגישה (ביום 12.8.01) תביעה בנושאי מזונות, רכוש ומשמורת לבית משפט לענייני משפחה בכפר סבא. בסמוך לכך (ביום 23.8.01) הגיש המשיב תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי בפתח-תקוה. הדיון הראשון בתביעת הגירושין התקיים בפני מותב תלתא בראשות הרב פופוביץ והדיינים אוחנונה ובוארון (ביום 28.11.01) (להלן: הישיבה הראשונה). בישיבה זו שמע בית הדין את טענות המשיב ואת חומר הראיות שהוא מתעתד להציג בפני בית הדין ובין היתר בחן תמונות שונות. כן שמע בית הדין את טענות העותרת, תוך שהוא מפנה לה שאלה בעניין התמונות. בית הדין החליט, לאור דיון זה, לקבל חוות דעת של יועצת שטיפלה בזוג ולקבוע מועד לדיון הוכחות. הישיבה הבאה התקיימה כעבור כשנה (ביום 27.11.02), כאשר במקום הרב בוארון ישב בדין הרב רוזנטל, לצד הרבנים פופוביץ ואוחנונה (להלן: הישיבה השניה), בלא שניתן לשינוי זה כל הסבר. בדיון זה נחקרה העותרת על ידי בא כוח המשיב והעידו עדים מטעם המשיב, בהם צלם התמונות וחוקר פרטי ששכר. לאחר הגשת סיכומי הצדדים נתן בית הדין (ביום 5.5.03) את פסק דינו, מפי הרכב הדיינים שישב בישיבה הראשונה. בית הדין התבסס בהנמקתו על חומר הראיות והעדויות שהוצגו בשתי הישיבות וקבע, כי העותרת חייבת לקבל גט ואין היא זכאית לדמי כתובתה ומזונותיה.

2. על פסק הדין הגישה העותרת ערעור לבית הדין הרבני הגדול. לצד הטענות נגד פסק הדין גופו העלתה העותרת טענה כנגד החלפת הרכב הדיינים בישיבה השניה ומתן פסק הדין על ידי ההרכב המקורי. המשיב גרס, כי מאחר שהעותרת לא העלתה טענה זו כבר בישיבה השניה ואף לא בסיכומיה, יש בכך כדי לרפא את הפגם שנפל. בית הדין הרבני הגדול (מפי כבוד הנשיא הרב עמאר והדיינים הרב דיכובסקי והרב בר שלום) דחה את הערעור ככל שהוא נגע לבטלות פסק הדין בשל ההרכב המשתנה. בית הדין הרבני הגדול התייחס להלכה לפיה דיון בהרכב משתנה מביא לפסלות פסק הדין (בג"ץ 8754/00 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד נו(2) 625), תוך שהוא מבקש לערוך איזון בין זכותם של צדדים להתדיין בפני אותו הרכב לבין הצורך למנוע עינוי דין ממתדיינים שנאלצים להמתין תקופות ארוכות עד אשר יתאפשר להרכב המקורי לדון בתיק. בית הדין עמד בהחלטתו על מקרים בהם אין אפשרות לקיים דיון בפני אותו הרכב, למשל עקב פרישה לגימלאות או פטירה של אחד הדיינים. על רקע זה נפסק כי יש להגביל את הלכת הבטלות למקרים בהם ניתן היה לקיים דיון בהרכב המקורי ועם זאת נערך דיון בפני הרכב שונה שדן בדברים מהותיים, כאשר לא ניתנה לכך הסכמת הצדדים. לאורה של עמדה זו קבע בית הדין הרבני הגדול, כי הלכת הבטלות לא חלה על המקרה דנן, וזאת משני נימוקים. ראשית, די היה בשמיעת הטענות והראיות שהובאו בפני בית הדין הרבני האזורי בישיבה הראשונה, כדי לחייב את העותרת בגט. שנית, אי העלאת טענה על ידי העותרת כנגד שינוי ההרכב בעת הדיון בישיבה השנייה ובזמן הגשת הסיכומים מעידה על הסכמת הצדדים לדיון בהרכב משתנה. יחד עם זאת, הורה בית הדין הרבני הגדול על החזרת התיק לבית הדין הרבני האזורי לצורך מתן פתרון למזונות עבור העותרת, עד למתן החלטה סופית בעניין חלוקת הרכוש בין הצדדים (בבית המשפט לענייני משפחה).

העתירה

3. העותרת הגישה עתירה לבית משפט זה בבקשה לבטל את פסק דינו של בית הדין האזורי בפתח תקווה ואת פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול, בשל חוסר סמכות פונקציונאלית. טענתה היא, כי פסק הדין בטל מאחר שהמותב שנתן אותו שונה מן המותב שישב בישיבה השניה. ביום 6.2.04 ניתן צו על תנאי. כן ניתן צו ביניים האוסר על בית הדין האזורי לדון בעניינם של בני הזוג עד להחלטה סופית בעתירה.

המסגרת הנורמטיבית

4. סעיף 8(ה) סיפא לחוק הדיינים, תשט"ו- 1955, קובע כי, על בית הדין הרבני לדון בשלושה. כפי שכבר פסק בית משפט זה, הכלל הינו כי החובה המוטלת על בית הדין הרבני לדון בשלושה חלה על כל שלבי הדיון, החל מתחילת שמיעת הטענות ועד למתן פסק הדין (ראו למשל: בג"ץ 3520/95 צוברה נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד נ(5) 50, 53; בג"ץ 8754/00 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד נו(2) 625, 663-665; כן ראו: תקנה ד לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים, תשנ"ג; לחריג לכלל ראו: בג"ץ 6334/96 אליהו נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב, פ"ד נג(2) 153, 169 (להלן: אליהו)). החלטה או פסק דין שניתנו בעקבות הפרת כלל זה מהווים חריגה מסמכות פונקציונאלית ולכן בטלים (ראו: ע"א 7/83 ביארס נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה, פ"ד לח(1) 673, 687-688 (להלן: ביארס); בג"ץ 1750/91 מסילתי נ' בית הדין האזורי פתח-תקווה, פ"ד מה(5) 360, 362 (להלן: מסילתי)). כחלק מהחובה לדון בהרכב של שלושה לאורך כל שלבי הדיון, מחויב אותו הרכב דיינים שנותן את פסק הדין לשבת בכל הישיבות שמתקיימות בעניינה של עילת התביעה. כך, "במקרה שהדיון בבית-הדין נמשך על פני ישיבות מספר, המשמעות של החובה לקיים את כל הישיבות בפני הרכב מלא אינה רק שכל ישיבה וישיבה צריכות להתקיים בפני שלושה דיינים, אלא שכל ישיבה וישיבה צריכות להתקיים בפני אותם שלושה דיינים" (אליהו, 168). קיום חלק מהדיונים שלא בפני ההרכב שהחל בשמיעת טענות הצדדים ונתן את פסק הדין מהווה פגם היורד לשורש סמכותו הפונקציונאלית של בית הדין הרבני האזורי ודינו בטלות מעיקרא, מאחר שזהו פסק דין נטול סמכות (ראו: פרשת ביארס, 688; פרשת מסילתי, 363; פרשת אליהו, 168; פרשנת פלונית, 664; השוו: י' זמיר, "הרכב חסר בבתי דין מנהליים", משפטים ד (תשל"ב-תשל"ג) 585, 608; אך ראו: א' שוחטמן, "דיון בהרכב חסר ופסיקה לקויה בשאלת טובת הילד בבית-הדין הרבני – עילה להתערבות בג"צ ?", משפטים טו (תשמ"ו) 287, 294-302).

דיון

5. עיון בפרוטוקול של הישיבה הראשונה והשניה מגלה, כי הדיונים התמקדו כולם בעניין אחד - תביעת הגירושין של המשיב. בשתי הישיבות שמעו הדיינים את טענות הצדדים והתרשמו מחומר הראיות בעניין עילת הגירושין. בישיבה השניה ישב הרב רוזנטל תחת הרב בוארון. משכך הם פני הדברים, הישיבה השניה, בה ישב בדין הרכב משתנה של דיינים, נגועה בפגם היורד לשורש סמכותו הפונקציונאלית של בית הדין וגורר את בטלותו של פסק הדין (פרשת פלונית, 170; פרשת מסילתי, 362; השוו: ע"א 410/85 חמד נ' חמד, פ"ד מ(1) 110, 112). עשיית צדק, ואף מראית פני הצדק, מחייבים כי ההרכב הראשון שהחל להידרש לתביעה ישמע את כל הטענות ופרשת ההוכחות עד תום. לפיכך, יש לקבל את העתירה, במובן זה שפסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה (מיום 5.5.03) בטל. ממילא מתבטל פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול (מיום 21.10.03). הדיון בתביעת הגירושין של המשיב 3 כנגד העותרת יוחזר לבית הדין הרבני האזורי בפתח תקוה.

6. הטרידה אותנו השאלה, אם יש לפתוח בהליך חדש בפני דיינים שלא השתתפו בישיבה הראשונה ובישיבה השניה, או שמא יש להחזיר הדיון להרכב המקורי שדן בו בישיבה הראשונה (תוך שישמע הראיות שהושמעו בישיבה השניה) או להרכב שדן בו בישיבה השניה (תוך שישמע הראיות שהושמעו בישיבה הראשונה). ההכרעה בשאלה זו אינה קלה. באיזון הכולל נראה לנו, כי ראוי הוא להחזיר את העניין לשלב שקדם לפגם שנפל בדיוניו של בית הדין האזורי. משמעות הדבר הינה החזרת העניין להרכב המקורי שדן בישיבה הראשונה, אשר ישמע את הראיות שהוגשו בפני ההרכב שדן בישיבה השניה, וכל ראיה נוספת שימצא לנכון. משוכנעים אנו כי הדיינים פופוביץ אוחנונה ובוארון ישקלו עמדתם מחדש, בלב פתוח, כפי שעושה כל שופט או דיין, שמקצועם בשפיטה.

7. אשר על כן, אנו עושים את הצו על תנאי למוחלט במובן זה שפסק הדין הרבני האזורי והגדול מתבטלים, והתיק יוחזר להרכב הדיינים פופוביץ, אוחנונה ובוארון, כאמור בפסק דיננו.

א

השופט א' מצא:

אני מסכים.

השופט מ' חשין:

אני מסכים לחוות-דעתו של חברי הנשיא ברק ככל שעניינה בבטלות פסק-דינו של בית-הדין הרבני האזורי בפתח תקווה. בטלות פסק-דינו של בית הדין הרבני האזורי, למותר לומר, גוררת אחריה אל עמק-הבטלות את פסק-דינו של בית הדין הרבני הגדול. ואולם נתקשיתי לקבל את החלטתו של חברי להחזיר את הדיון להרכב המקורי שדן בענייניהם של בני-הזוג, הוא ההרכב שלסופו של דיון הכריע בדין. מאותו טעם עצמו לא הייתי מורה על החזרת הדיון להרכב השני אף-הוא.

אכן, בבטלנו החלטה של טריבונל פלוני, ובהוסיפנו כי נושא הסיכסוך בין בעלי-הדין יחזור להמשך דיון לפני אותו טריבונל, מעשה-שיגרה הוא שאנו מורים על החזרת העניין לאותו הרכב שדן בסיכסוך מלכתחילה, קרא, לאותו הרכב שאנו מבטלים את החלטתו. כך הוא בבתי-משפט, כך הוא בבתי דין למיניהם ולסוגיהם, כך הוא בגופים מעין-שיפוטיים. ואולם לא תמיד כך. יש שאנו מורים להחזיר דיון שלא לאותו הרכב שביטלנו את החלטתו, מחשש שמא לא יזכו בעלי הדין - או אחד מהם - לדין צדק. המקרה שלפנינו בא בגדר סוג עניינים אחרון. אין זה, חלילה, משום שחברי ההרכב הראשון אינם ראויים לשבת בדין. ראויים הם גם ראויים. השאלה אינה אלא אם בנסיבות העניין הספציפי שלפנינו יכולים הם הדיינים לשבת לדין ולשקול בלב פתוח ובנפש חפצה את עניינם של בעלי-הדין תוך שהם משוחררים מהכרעתם הקודמת. תשובתי לשאלה היא כתפילתו של המאמין: אל תביאנו לידי ניסיון.

חברי הנשיא לא פירט בחוות-דעתו טיבו של אותו "שירטון" שחיי הנישואים של בני-הזוג עלו עליו, ולא בכדי כך. גם אני לא אפרט. ארמוז אך באומרי כי הסכסוך בין בני-הזוג סיכסוך עדין וטעון הוא, עדין וטעון הוא עד-למאוד, עדין וטעון הוא כדי-כך שאתקשה להאמין כי הדיינים לא ניגעו בו. ואם נותר ספק בלב מי, יעיין נא בפסק-הדין שיצא מלפני ההרכב הראשון וישאל עצמו ביושר, אם מי שכתבו דברים שנכתבו באותו פסק-דין יכולים לשנות מדעתם. והנה עתה מוצע לנו להפקיד בידי אותו הרכב את ההכרעה בדין. על צידי שלי אומר, שלו אני דיין תחת אותם דיינים, הייתי מתקשה במאוד - בנסיבות העניין - לחזור בי מהחלטתי הקודמת. כך הוא האדם. ודיין, כמוהו כשופט, הוא אדם. כפי שאמרתי לעיל, מאותם טעמים עצמם לא הייתי מורה על החזרת הדיון להרכב השני אף-הוא.

לו נשמעה דעתי כי-אז היינו מחזירים את הדיון לבית הדין הרבני האזורי לדיון מבראשית ובלבד שמותב בית הדין לא יכלול דיין שישב בו עד-כה.

הוחלט, ברוב דעות, כאמור בפסק-דינו של הנשיא א' ברק.

ניתן היום, ‏כ"ג ניסן, תשס"ד (14.04.04).

ט


מעורבים
תובע: רחל הרשקוביץ
נתבע: בית הדין הרבני האזורי פתח-תקוה
שופט :
עורכי דין: