ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שלמה עבאדי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת רחל בר"ג-הירשברג

המערער
1. שלמה עבאדי ת.ז. XXXXXX928
ע"י ב"כ: עו"ד כרמית טל
-
המשיב
1. המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מוניר ח'יר

פסק דין

  1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בענף נפגעי עבודה מיום 17.1.2013 , אשר קבעה כי למערער לא נותרה נכות מתאונת העבודה בה היה מעורב ביום 22.1.2010 .
  2. בישיבת הערכה מוקדמת שקיים בית הדין באו הצדדים לכלל הסכמה לפיה הערעור ידון על דרך של סיכומים בכתב. להסכמה ניתן תוקף של החלטה, נקצבו המועדים להגשת הסיכומים ומשהוגשו, נסללה הדרך למתן פסק הדין.

רקע עובדתי
3. המערער, יליד 1961, נהג אוטובוס בעיסוקו, היה מעורב בתאונת דרכים אשר אירעה ביום 22.1.10. התאונה הוכרה על ידי המשיב ( להלן: המוסד) כתאונת עבודה. פקיד התביעות הכיר בפגימות הבאות כנובעות מהתאונה: חבלה בגב תחתון וכאבי צוואר.
4. ועדה מדרג ראשון התכנסה ביום 20.7.2011 ולאחר שבדקה את המערער באה לכלל מסקנה כי: "..מצבו סופי וקובעת נכות בשיעור 20% מיום 11.10.10 לפי סעיף 37 (5)( ב)" לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי ( קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, המלמד על הגבלת תנועות בעמוד השדרה הצוארי בצורה בינונית. הוועדה ציינה כי מאחר והמערער חזר לעבודתו היא אינה מפעילה את תקנה 15. כן הוסיפה וקבעה נכות זמנית בשיעור 100% מיום 1.6.2010 ועד 10.10.10, תקופה בה נותח המערער בצווארו.
5. על החלטת הוועדה מדרג ראשון ערר המוסד מטעמים אלה: נקבעה נכות זמנית לתקופה בה עבר ניתוח אשר אינו קשור בתאונה מיום 22.1.10; לא נוכה מצב קודם מהנכות הצמיתה; תאריך תחולת הנכות צריך להיות 23.1.2010 .
6. ועדה לעררים התכנסה בשלושה מועדים: 19.12.2011; 3.5.2012 ו – 31.5.2012. במועד התכנסותה הראשון בדקה הוועדה את המערער, עיינה בתיקו הרפואי וביקשה לצורך סיכום הדיון " את הביקור הראשון אצל רופא בו מופיעים לראשונה תלונות של כאבי צוואר לאחר התאונה, וכן הצילומים עצמם אם בוצעו סמוך לתאונה ( בתיק קיים צילום רק מחודש 6/10)... יסוכם בהעדרו". ביום 3.5.12 ביקשה הוועדה לקבוע מועד דיון נוסף ומיוחד בו יידון עניינו של המערער בלבד, לנוכח מורכבותו וריבוי החומר הרפואי שהונח בפניה. מועד נוסף נקבע ליום 31.5.2012. במועד אחרון זה סיכמה הוועדה את מסקנותיה כך:
"הוועדה עיינה בתיקו הרפואי טרם התאונה ולא מצאה רקע קודם של תלונות בגין הצוואר (ההדגשה שלי – ר.ב.ה). כמו כן ערב התאונה עבד כנהג אוטובוס והתאונה אירעה בזמן נהיגה באוטובוס, אולם התובע בזמן התאונה ועד 5 חודשים אחריה עד 7.6.10 טופל בגין בעיות גב ולא מופיעות ברישומים תלונות כלשהן הקושרות הצוואר לתאונה. בעיית הצוואר כפי שמסתמנת מהברור הענף שביצע התובע לאחר מועד זה מכוון בעיקר לבעיה ניוונית ולא טרואמתית ( כך במקור – ר.ב.ה) ולפיכך מקבלת הועדה (את ערר המוסד – ר.ב.ה) ורואה בה בעיה מאוחרת בת 5 חודשים ללא קשר לתאונה הנדונה כך שהוועדה מקבלת את ערר המוסד ואין נכות הקשורה לתאונה הנדונה הנוגעת לצוואר".
7. על החלטת ועדת העררים הגיש המערער ערעור קודם לבית דין זה ( ב"ל 23978-06-12). במסגרת ההליך באו הצדדים לכלל הסכמה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין ביום 19.9. 2012, ולפיה:
"1. מוסכם על הצדדים כי התיק יוחזר לוועדה רפואית לעררים על מנת שתבחן מחדש החלטתה בעניינו של המערער תוך התייחסות לחוות הדעת הרפואית מאת ד"ר סלטי ( מיום 27.11.11 – ר.ב.ה.); מוסכם על הצדדים כי החלטת הועדה הרפואית תהיה מפורטת ומנומקת .
2. מוסכם על הצדדים כי הועדה הרפואית תזמן את המערער לדיון באמצעות באת כוחו, ותאפשר לו לטעון בפניה...".
8. בהתאם, שבה והתכנסה ועדת העררים ביום 17.1.2013 בנוכחות המערער ובאת כוחו. לאחר שנשמעו טענותיהם סיכמה הוועדה את ממצאיה כך:
"הועדה התכנסה בעקבות פס"ד מיום 19.9.12 בו הוועדה התבקשה לבחון מחדש את החלטתה בעניינו של המערער בהתייחס לחו"ד רפואית של ד"ר סלטי 27.11.11 ובו מציין את בעיות הצוואר של התובע כולל ממצאי הדמיה אך אין אזכור כלל בחוו"ד לעברו של התובע ולעובדה שהממצאים בבדיקות ההדמיה מעידים על תחלואה נוונית ואין בהם כדי ללמד על פגיעה טרואמטית. כמו כן בוועדה מיום 31.5.12 הוועדה מציינת כי עיינה בתיקו הרפואי של התובע טרם התאונה ומצאה תלונות של כאבי צוואר (ההדגשה שלי – ר.ב.ה) וכן נרשם שתקופה ממושכת של מספר חודשים עד 7.6.10 הטיפול שניתן לתובע היה בגין בעיות גב ולא בגין הצוואר. על כן לאור הממצאים הרנטגניים המעידים על מחלה ארוכת טווח ותחילת הטיפולים בעיית צוואר 5 חודשים לאחר הארוע התאונתי הנדון הועדה בדעה שאין לקשור בין הניתוח שעבר לבין התאונה הנדונה וחוזרת על קביעתה מיום 31.5.12".
החלטה זו היא מושא הערעור שבפניי.
טענות הצדדים
9. בהודעת ערעור ארוכה מונה המערער, אחד לאחד, את כל המסמכים הרפואיים שברשותו ממועד התאונה ועד היום, ואף מצרף אותם להודעת הערעור המחזיקה לא פחות מ – 160 עמודים! כן מתאר המערער את השתלשלות העניינים וההחלטות בוועדות מן הדרגים השונים, בהן נבדק. המערער מדגיש, כי עקב טעות שחלה אצל הסגל הרפואי, פורשו הכאבים מהם החל לסבול כשבוע לאחר מועד התאונה ככאבים שמקורם לבבי, בעוד שמקורם הוא בעמוד השדרה הצווארי ובתאונת הדרכים – תאונת העבודה. בנסיבות אלה לא בוצעו סמוך לתאונה צילומים של עמוד השדרה הצווארי והבעיה בצוואר לא אותרה במועד, אלא רק בחודש יוני 2010.
אשר למסקנות הוועדה נשוא הערעור מיום 17.1. 2013, עורך המערער רשימה ובה טעויות בהן טעתה הוועדה, לשיטתו, ושעיקרן העדר התייחסות לטענתו על אודות האיחור באבחון מצבו הרפואי - טענה המוצאת ביטויה במסמכים הרפואיים השונים; העובדה שהדיון המשלים בעניינו התקיים בהעדרו, ומבלי שנמסרה לו הודעה על כך; העדרו של " מצב קודם" מתועד; התעלמות הוועדה מכך שבערר המוסד כלל לא התבקשה התערבות באחוזי הנכות.
10. המוסד, בהגינותו, הודיע בסיכומיו כי לאחר ששב ועיין בכלל החומר בא לכלל מסקנה כי אכן יש מקום להשיב את עניינו של המערער לפתחה של הוועדה באלה: הצורך בהבהרת קביעותיה הסותרות של הוועדה בסיכום מסקנותיה מיום 31.5.2012 לעומת סיכום מסקנותיה ביום 17.1.2013 ביחס לקיומם או העדרם של ממצאים ורקע קודם בגין תלונות בצוואר; העדר התייחסות מצד הוועדה לטענת המערער בדבר האיחור באבחון הבעיות מהן הוא סובל בעמוד השדרה הצווארי לנוכח הסברה המוטעית כי מדובר בבעיות מרקע קרדיאלי. עניינים אליהם התייחס ד"ר סלטי במפורש בחוות דעתו; העדר סמכותה של הוועדה להפוך את קביעתו המפורשת של פקיד התביעות באשר לקשר הסיבתי בין כאבי הצוואר לתאונת העבודה, ועל כן גם חוסר סמכותה לקבוע 0% נכות כבר למחרת יום הפגיעה בעבודה. עם זאת טען המוסד כי רשאית הוועדה לקבוע שאין קשר סיבתי בין הניתוח שעבר המערער בחלוף מספר חודשים לבין הפגיעה בעבודה ובלבד שהחלטתה תהא מנומקת.
11. בתשובה לסיכומי המוסד הודיע המערער כי הוא אינו מסתפק בהסכמות המוסד האמורות, וכי לדידו אין להתיר את המשך הדיון בערר המוסד על החלטת הוועדה מדרג ראשון שכן הוא בטל מעיקרו. זאת על שום שהוגש תוך חריגה מסמכות, כלומר בסתירה להחלטת פקיד התביעות בדבר הקשר הסיבתי בין התאונה לפגימה בצוואר, ובשים לב לעובדה שהמוסד כלל לא ערר על גובה הנכות. לחלופין, נטען כי יש להשיב את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר בפניה יועמד פרוטוקול הוועדה מדרג ראשון וכי יקבע כי אם תחליט לסטות ממצאי הדרג הראשון תעשה כן תוך הנמקה מספקת.
דיון והכרעה
12. לאחר עיון בכלל החומר שהונח בפניי ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים דעתי היא כי דין הערעור להתקבל מטעמי המוסד ואבאר.
13. תמימת דעים אני עם המוסד כי הטעויות המשפטיות עליהן הצביע בסיכומיו הן אכן הטעויות שנפלו בהנמקת הוועדה והמחייבות את השבת עניינו של המערער לפתחה. אוסיף, כי בנסיבות אלה ברור הוא כי פסק דינו של בית דין זה מיום 19.9.2012 לא קוים כדבעי, שהרי שאלת קיומן או אי קיומן של הוראות פסק הדין היא המסגרת בה יש לבחון ערעור זה והיא המגבילה את גדרי ביקורתו השיפוטית של בית הדין. עם זאת, תמימת דעים אני עם המערער כי לנוכח מכלול נסיבות המקרה על מורכבותו, ומשעניינו כבר הוחזר לאותה ועדה על פי הוראות פסק דין ונפלו בהחלטתה החוזרת שלל טעויות משפטיות נוספות, כפי שציין המוסד עצמו, יש מקום להעביר את ברור עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר.
14. אשר לטענת המערער כי יש להורות על הפסקת הדיון והותרת אחוזי הנכות שקבעה הוועדה מדרג ראשון, לנוכח בטלות הערר שהגיש המוסד על מסקנות הדרג הראשון אומר כי דינה דחייה. קודם שאפרט את טעמיי למסקנה זו נדמה שיש מקום לחזור ולעמוד על חלוקת התפקידים והסמכויות בין פקיד התביעות לבין הוועדה הרפואית, כפי שנקבע בפסיקתו של בית הדין הארצי בעניין עב"ל ( ארצי) 472/07 ביטרן – המוסד לביטוח לאומי (18.1.2009) ולאחרונה גם בעב"ל ( ארצי) 25181-12-11 המוסד לביטוח לאומי – רוזנבלום (27.10.2013):
"11. בבסיס הדיון עומד העיקרון המשפטי, המבוסס בהוראות חוק הביטוח הלאומי בתקנות שהותקנו מכוחו ובפסיקה ענפה של בית דין זה, ולפיו " המוסד לביטוח לאומי ( פקיד התביעות) או בית הדין הם הקובעים אם אירוע זה או אחר הוא בגדר תאונה בעבודה, ולוועדה הרפואית הסמכות לקבוע אם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין הנכות, ובאיזו מידה קיים הקשר" (ד"ר שאול קובובי, רמ"ח ושס"ה- סוגיות בתאונות עבודה, הוצאת לשכת עורכי הדין 1994, עמ' 138, וכן ראו במאמרו של יצחק אליאסוף, ועדות רפואיות וועדות עררים במסגרת הביטוח הלאומי, שנתון משפט העבודה ו' עמ' 47, בעמ' 51).
היקף סמכותה של הוועדה הרפואית בקביעת דרגת נכות נקבע בהוראת ס' 118 לחוק הביטוח הלאומי שזו לשונו:
"קביעת דרגת נכות
(א) רופא או ועדה רפואית, יקבעו לפי כללים שנקבעו בתקנות -
(1) אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה;
(2) את דרגת הנכות לענין סימן זה, לפי מבחנים ובהתאם לעקרונות שהשר קבע לאחר התייעצות עם שר הבריאות.
(א1) קביעה כאמור בסעיף קטן ( א) תיעשה אם המבוטח הגיש תביעה לפי סעיף 104( א) וכן אם המוסד או הנכה הגישו תביעה לקביעה מחדש של דרגת הנכות."
12. בבסיס ההכרה של פקיד התביעות או של בית הדין ב"אירוע" כפגיעה בעבודה עומד קיומו של " נזק" למבוטח, וקביעה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין האירוע לבין הנזק. עם זאת, ברור הדבר כי לא כל פגיעה בעבודה שהוכרה ככזו, מזכה באחוזי נכות. בהתאם לכך נקבע בפסק הדין דב"ע 98/ 01-2 באלי – המוסד לביטוח לאומי פד"ע ל"ג 284 (1999) מפי סגן הנשיא ( בדימוס) יצחק אליאסוף כי:
"9. יש להבחין בין הכרה באירוע כ"פגיעה בעבודה" הנעשית על ידי " פקיד תביעות" של המוסד לביטוח לאומי, על פי סעיף 298( א) לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], תשנה-1995 - לבין קביעת דרגת נכות מפגיעה בעבודה הנעשית על ידי רופא או ועדה רפואית לפי סעיף 118( א) לחוק הביטו הלאומי.
ההכרה באירוע כ"פגיעה בעבודה" מזכה את המבוטח ל"גימלאות בעין" לפי סעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי וכן ל"דמי פגיעה" על פי סימן ד' לפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי.
לא כל פגיעה בעבודה גוררת בעקבותיה " נכות". לפיכך משמעותה של ההכרה כאמור אינה בהכרח גם הכרה ב"נכות", וכן בכך שהנכות נובעת מפגיעה בעבודה ובאיזו מידה. קביעה זו היא מתחום סמכותם של הרופא או ועדה רפואית לפי סעיף 118( א) לחוק הביטוח הלאומי..." (דב"ע 98/ 01-2 באלי- המוסד לביטוח לאומי פד"ע לג' (1999) 284, 288 וכן ראו דב"ע נב/ 0-93 שכטר- המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ה, 39 בעמ' 40,41 דב"ע מא/ 01-560 נחמיאס ארמנד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ט"ו, 144)".
משהנחנו עיקרים אלה נחזור לענייננו.
13. עיון חוזר בערר המוסד, שאת פרטיו הבאנו בפרק העובדתי, מלמד כי המוסד לא חלק במסגרתו על קביעת פקיד התביעות שהכיר בתאונת הדרכים כבתאונת עבודה ואף לא על הפגימות בהן הכיר, לרבות בצווארו של המערער, ועל כך חזר גם בסיכומיו. הערר כיוון עצמו בעיקר לנכות הזמנית שקבעה הוועדה, ובתוך כך לשאלה האם אכן תאונת העבודה הותירה " נכות" באותה תקופה. בנוסף טוען המוסד למצב קודם, והשאלה האם מדובר בטענה מבוססת אם לאו היא לוועדה הרפואית לקבוע, ואין פסול בהעלאתה כל עוד הדבר נעשה בתום לב. ככל שתתקבל טענת המוסד בדבר העדרה של נכות זמנית בתקופת הניתוח אזי לתיקון מועד תחולת הנכות שקבעה הוועדה בהתאם. הנה כי כן, לא נפל כל פגם בערר המוסד ואין בו משום סתירה לקביעות פקיד התביעות או נסיון לערער עליהן. מעבר לדרוש ולשם שלמות הדברים נוסיף, כי על פי פסיקת בית הדין הארצי אין מניעה כי בערר המוסד תכלל הנמקה כללית ותמציתית ( עב"ל ( ארצי) 179/09 ואינדיג – המוסד לביטוח לאומי (7.4.2010)).
14. אשר לטענה ולפיה המוסד כלל לא ערר על אחוזי הנכות שקבעה הוועדה מדרג ראשון, ועל כן טעתה הוועדה עת קבעה למערער 0% נכות, נדמה שהמערער נתפס לכלל טעות. הלכה פסוקה היא כי:
"אין... מקום להשקיף על הוועדה לעררים כעל ערכאת ערעור " טיפוסית", שכל תפקידה מתמצה בקיום ביקורת על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון. אדרבה ההליך בפני הוועדה לעררים, על-פי הסמכויות הרחבות שהוקנו לוועדה זו, מחייב כניסה מחדש לעובי הקורה וקביעת מימצאים עדכניים, על-פי מכלול הנתונים המובאים בפניה ועל-פי הבדיקות שהיא מקיימת.
...
מאפיינים אלה של הוועדה לעררים הם העומדים ביסוד ההלכה שלפיה רשאית הוועדה לבחון מומים וחוליים, שלא נכללו במסגרת הערר שהוגש על-מנת שתתקבל תמונה מלאה על אודות מצב הנפגע לאשורו... ואף להפחית את דרגת הנכות שנקבעה לנפגע, אם המימצאים מצדיקים זאת, אפילו לא הוגש ערעור מאת הצד שכנגד. .." (בג"ץ 1082/02 המוסד לביטוח לאומי נ' שטרן פ"ד נז(4) 443 (2003)).
מן האמור עולה אפוא, כי הוועדה לעררים מוסמכת לפעול כוועדה לבדיקה מחדש של דרגת נכותו של הנפגע, קביעת דרגת נכותו האמיתית על פי ממצאיה מבלי שתהא כבולה בהכרח לנושאי הערעור. הנה כי כן, רשאית הוועדה לעררים להפחית את אחוזי הנכות שקבעה הוועדה מדרג ראשון ואף לכדי 0% בין אם הוגש בעניין זה ערר ובין אם לאו.
15. סוף דבר – על יסוד כל האמור הערעור מתקבל והריני מורה על השבת עניינו של המערער לפתחה של הוועדה לעררים בהרכב אחר, על מנת שתשוב ותדון בדרגת נכותו של המערער כתוצאה מהתאונה מיום 22.1.2010, תוך התייחסות מפורטת לחוות הדעת של ד"ר סלטי מיום 27.11.11. המערער ובאת כוחו יוזמנו להופיע בפני הוועדה ולשטוח טענותיהם.
בפני הוועדה בהרכבה החדש יעמוד תיקו הרפואי המלא של המערער, פרוטוקול הדיון של הוועדה מדרג ראשון מיום 20.7.2011, ערר המוסד על החלטתה וסעיף 15 לפסק דין זה בלבד.
לנוכח הסכמת המוסד לקבלת הערעור, שניתנה לאחר הגשת נימוקי הערעור, וכמקובל בנסיבות אלה, הריני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.
על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ד, (27 יולי 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: שלמה עבאדי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: