ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד לואי אלעביד -בעצמו :

בפני כבוד השופטת אורית ליפשיץ
המבקשת
מדינת ישראל
ע"י החוקר חיים דידי
נגד

החשוד
לואי אלעביד (עציר)-בעצמו
ע"י ב"כ עו"ד דיוויס

פרוטוקול

נציג המבקשת, לאחר שהוזהר כחוק:
חוזר על הבקשה ומצהיר כי כל האמור בה אמת.
הבנתי את האזהרה. אני מתחייב לומר את האמת.
חוזר על הבקשה ומצהיר כי כל האמור בה אמת.
קיימת הצהרת תובע לפי סעיף 17 (ד) לחוק.
המבקשת תגיש כתב אישום עד יום 29.7.14.

מבקש להגיש לעיון ביהמ"ש את תיק החקירה, אני טוען שמדובר בהפרה שניה של מעצר בית של המשיב, בגין הפרה הראשונה הוגש כתב אישום ביום 4.3.14 והוא שוחרר בתנאים של מעצר בית בפיקוח של אימו ואחותו אם אני לא טועה.
וכעת מדובר בהפרה נוספת.

נציג המבקשת משיב לשאלות בא-כוח המשיב:
ש. היכן הוא נתפס?
ת. מחוץ לבית.
ש. במרחק קצר מהבית נכון, כמה מטר מהבית?
ת. הוא לא היה בבית, יש החלטה מיום 3.2.14 לפיה נקבעו לנאשם תנאי שחרור במ"ת 40966-09-13 שהנאשם ישהה במעצר בית לילי בין השעות 20:00 עד 07:00 למחרת.

לשאלת ביהמ"ש איפה הוא נתפס, אני משיב כאשר השוטרים היו בתאריך הזה החשוד לא היה בבית, למחרת שבאו השוטרים מצאו אותו בבית וביצעו את המעצר שלו.

ש. אתה לא יודע באיזה זמן הוא התרחק מהבית?
ת. אני לא יודע.
ש. האם יש לך בבית משפט עכשיו את תיק החקירה של ההפרה הראשונה או כתב אישום?
ת. לא אין את זה בפניי.
ש. באיזה שעה ביקרו השוטרים ולא מצאו אותו בבית?
ת. בשעה 22:17.
ש. נכון שיש כבר הסדר טיעון שהחשוד יבצע עבודות שירות בתיק המקורי?
ת. כן יש הסדר אבל הבנתי שהוא צריך ללכת לראיון כלשהוא.
ש. האם החשוד הודה?
ת. כן שהיה מחוץ לבית בשעה שהיה צריך להיות במעצר בית.

נציג המבקשת מסכם:
חוזר על הבקשה ומבקש להיעתר לה.

בא-כוח המשיב מסכם:
מונח בפני ביהמ"ש הנכבד בקשה למעצר שלא מגלה עילת מעצר.
החשוד מודה ואין עם זה מחלוקת שאכן לא היה במעצר בית חד פעמי, בלילה אחד, הוא נתן הסביר הניח את הדעת להפרה הזו. בשלב זה אני יכול לומר שלא מדובר בעבירה פלילית ואכן הוא הפר את תנאי השחרור, הסיבה לכך לפי החשוד הייתה שהוא הלך לקנות סיגריות, לא יצא ממעצר בית לדבר עם עדי תביעה, לבצע עבירה אחרת וכדומה. מדובר בהפרה אחת ויחידה תמימה. אני מבקש שביהמ"ש הנכבד יתעלם מהצהרתו של חברי החוקר לעניין הפרה קודמת. הכלל הוא שביהמ"ש בדיון של מעצר ימים יכול לקבוע ממצאים ע"פ הראיות המונחות בפניו בדר"כ בתיק החקירה. במקרה הזה לא הונח בפני ביהמ"ש הנכבד תיק החקירה של ההפרה הראשונה.
ולכן יש להתעלם מהפרה הזו. כך שניתן לומר שיש רק הפרה אחת ולא אמורה שאיננה מצדיקה המשך מעצר. ההשלכות לחשוד יכולות להיות חמורות אם הוא ישאר במעצר,. הרי יש הסדר בין הסניגור לבין התובע שהחשוד יבצע עבודות שירות בתיק המקורי, אם ישאר במעצר הסדר לא יוותר על כנו והחשוד ירצה מעצר בפועל. מטרת המבקשת איננה כזו דהיינו לגרום לכך שההסדר אכן לא יתקיים. בכל אופן אני חוזר ואומר שאין כאן עילת מעצר וניתן לשחרר את החשוד ולו בתנאים נוספים. למותר לציין כי מדובר בחשוד אשר במשך חודשים שמר על תנאי השחרור ולא הפר אותם.


החלטה

בפני בקשה לעצור את המשיב למשך 3 ימים על פי הקבוע בסעיף 17 (ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996 (להלן: "החוק").

על-פי הנטען בבקשה, מיוחס למשיב חשד כי ביום 25.7.14 הפר את תנאי מעצר הבית שנקבעו לו בתיק פלילי 40964-09-13 על פי החלטת בית המשפט מיום 3.2.14.

ב"כ המשיב טען, כי יש לשחרר את המשיב לביתו בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 3.2.14 לטענתו מדובר באירוע מינוארי אשר במהלכו לא ביצע המשיב כל עבירה.
כמו כן טען כי יש להתעלם מטענת המבקשת לפיה מדובר בהפרה שניה של המשיב את תנאי מעצר הבית היות והמבקשת לא הציגה בפני ביהמ"ש עותק מתיק החקירה בתיק 54251-03-14.

לאחר שבחנתי את הבקשה ובכלל זה את חומר החקירה, שוכנעתי, כי מתקיימים התנאים שבסעיף 17 (ד) לחוק, היינו כי יש עילה לכאורה לבקש את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים - בשים לב לקיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב ולקיומה של עילת מעצר כנגדו, בשל מסוכנותו וזאת לאחר שנמצא כי קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את בטחונו של אדם או את בטחון הצבור.

יאמר מיד, כי לעניין החשד הסביר שהמשיב עבר את העבירות המיוחסות לו אכן מדובר בחשד, שיש לו אחיזה בחומר החקירה ואין המדובר בהשערה בעלמא.

לנוכח מסוכנותו של המשיב, כפי שזו עולה מהבקשה, לא מצאתי כי יש להעדיף, בשלב זה, את שחרורו של המשיב בערובה על פני מעצרו.

לפיכך ומכל האמור, הנני מורה על מעצרו של המשיב עד ליום 28.7.14 בשעה 14:00.

זכות ערר כחוק.

ניתנה והודעה היום כ"ט תמוז תשע"ד, 27/07/2014 במעמד הנוכחים.

אורית ליפשיץ , שופטת

קלדנית: נוי וינברגר


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: לואי אלעביד -בעצמו
שופט :
עורכי דין: