ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בנק הפועלים נגד יעקב חזית :

בפני כבוד השופטת הדס פלד

תובע

בנק הפועלים

נגד

נתבעים

1.יעקב חזית
2.רינת נופוסי

פסק דין

רקע

1. זוהי תביעה ע"ס 89,114 ₪ שהגיש התובע (להלן גם: " הבנק"), כנגד הנתבעים, בגין ערבותם לחובות פינטו חזית אסתר (בתו של הנתבע 1 ואחותה של הנתבעת 2 ) ובן זוגה פינטו יעקב (להלן: "החייבים העיקריים").

2. הנתבע 1 חתם ביום 13/10/08 על כתב ערבות (ת/3) להבטחת הלוואה ע"ס 40,000 ₪. ו הנתבעת 2 חתמה ביום 06/08/09 על כתב ערבות (ת/6), להבטחת הלוואה ע"ס 60,000 ₪.

3. הנתבעים הינם ערבים מוג נים כמשמעות מונח זה בחוק הערבות התשכ"ז- 1967 (להלן-"חוק הערבות"),

4. כנגד החייבים העיקריים הוגשה ביום 24/11/10 תביעה ע"ס 208,863 ₪ .

5. ביום 21/06/12 ניתנו כנגד החייבים העיקריים צווי כינוס נכסים במסגרת הליכי פשיטת רגל (צווי כינוס צורפו לכתב התביעה).

טענות התובע

6. החייבים העיקריים חתמו על כתבי התחייבות וערבו ת ת/2, ת/5, לפיהם קיבלו מהבנק הלוואות על סך 40,000 ₪ ו-60,000 ₪ והתחייבו להחזירן ב שיעורים חודשיים (להלן: "ההסכמים).

7. החייבים העיקריים פיגרו בתשלום האשראי והלוואות אחרות שקיבלו מהתובע, ועל כן הועמד מלא האשראי לפ ירעון מידי (בין היתר בהתאם לסעיף 13 להסכמים).

8. ביום 24/11/10 הוגשה תביעה כנגד החייבים העיקריים (ת.א 45804-11-10) וביום 02/01/11 ניתן פסק דין כנגדם ונפתח תיק הוצל"פ (01-XX505-11-4.

9. הריבית הנהוגה בבנק ביום הגשת התובענה היא בשיעור 15.35% לשנה, מחושבת לתקופות של שלושה חודשים ומצטברת לקרן מידי שלושה חודשים.

10. ביום 08/07/12 עמדה יתרת חובם של החייבים העיקריים בתיק ההוצל"פ על סך 289,571 ש"ח, ובהתאם חושב חובם של הנתבעים כערבים.

11. חלקו של הנתבע 1 מסך החוב בהוצל"פ הינו 7.67%, ולפיכך עומד במועד הגשת התביעה ע"ס 22,114 ₪. חלקה של הנתבעת 2 מסך החוב בהוצל"פ הינו 23.138% ולפיכך עומד במועד הגשת התביעה ע"ס 67,000 ₪. על אף דרישת התובע, לא פרעו הנתבעים את חובם.

12. הנתבעים חתמו על ההסכמים כערבים סולידארית עם החייבים העיקריים לסילוק האשראי על פי תנאי ההסכ מים. בהתאם להוראות חוק הערבות, ולאור מתן צווי כינוס כנגד החייבים העיקריים, רשאי התובע ל הגיש תביעתו כנגדם.

טענות הנתבעים

13. סכום התביעה שגוי ומטעה ואופן החישוב נוגד את הוראות חוק הערבות . התובע גזר את סכומי התביעה כנגד הנתבעים מכלל החוב של החייבים העיקריים בתיק ההוצאה לפועל, כאשר סך החוב בהוצל"פ כולל חיובים נוספים של החייבים העיקריים הנובע מהלוואות נוספות ואשראי נוסף שניתן להם, וכן כולל שכ"ט והוצאות בגין מלא סכום החוב ולא רק בגין סכומי הערבויות.
אף שיעורי הריבית הנטענים הינם בשיעורים המרביים.

14. לאחר חתימת כתבי הערבות נשוא התביעה, העמיד התובע ל חייבים העיקריים הלוואות נוספות לכיסוי או לפריסת חובות, וזאת מבלי ליידע את הנתבעים כי החייבים העיקריים נקלעו למצוקה כלכלית ומפרים את התחייבויותיהם כלפי התובע.

15. חודשים לאחר חתימת כתב הערבות ע"י הנתבע ולאחר שהחייבים הפרו התחייבויותיהם לתובע, העמיד התובע לחייבים הלוואה נוספת למטרת כיסוי ופריסת חובות בחשבון, הלוואה זו הינה נשוא כתב הערבות עליו חתמה הנתבעת 2.

16. כ-11 חודשים לאחר חתימת כתב הערבות ע"י הנתבעת 2, העמיד התובע ל חייבים העיקריים הלוואה נוספת, ללא ערבים.

17. במהלך תקופה של שנתיים, העניק התובע לחייבים העיקריים 3 הלוואות בסך כולל של 192,000 ₪ למטרת פריסת וכיסוי חובות, ללא שיידע את הנתבעים, שהינם ערבים מוגנים, אודות התנהלותם של החייבים העיקריים.

18. התובע מאשר כי פנה לנתבעים לראשונה, לאחר שכל חובותיהם של החייבים העיקריים הועמדו לפ ירעון מידי. הנתבעים כופרים אף בהודעה זו אשר לא נשלחה לכתובת מגוריהם.

19. אילו ידע הנתבע 1 כי הועמדה לחייבים העיקריים הלוואה נוספת בגינה חתמה ערבות הנתבעת 2, יכ ול היה לדרוש כי ההלוואה הנוספת תשמש בראש ובראשונה לפירעון ההלוואה לה ערב. אי לו ידעו הנתבעים כי הועמדה לחייבים הלוואה שלישית, יכלו לדרוש כי שתכסה תחילה את ההלוואות להן ערבו.

20. נזקי הנתבעים מהתנהלות התובע עולים כדי סכום התביעה כנגדם, ועל כן הם מופטרים מערבותם.

21. העמדת הלוואות נוספות לאחר חתימת כתבי הערבות, הרע את מצבת התחייבויותיהם של החייבים העיקריים עד כדי הפיכתם לחדלי פירעון.

22. התובע לא ידע את הנתבעים אודות מצב החשבון ותקופות הפיגור בהלוואות (סעיף 15 לתצהיר הנתבע וסעיף 16 לתצהיר הנתבעת). לו היה הדבר מובא לידיעת הנתבעים, יכלו לפנות לחייבים העיקריים, ולוודא כי ישלמו את החוב ות בגינם חתמו הנתבעים ערבות, קודם לפשיטת הרגל (סעיף 20 לתצהיר הנתבע).

23. בטרם העמדת ההלוואות לפירעון מידי היה על התובע ליתן הודעה לנתבעים , ולאפשר להם לפחות 15 יום מראש , להודיע כי ברצונם ל היכנס לנעלי החייבים העיקריים ולפרוע את ההלוואות נשוא כתב הערבות בתשלומים על פי תנאי ההלוואות.

24. בית מגוריהם של החייבים העיקריים נמכר בהליכי כינוס הנכסים ובמסגרת הליכי פשיטת הרגל עתידים הנושים לקבל סך של כ- 700,000 ₪. על התובע לזקוף את הסכום שיתקבל, תחילה על חשבון חוב הערבים ורק לאחר מכן על חשבון יתרת חובותיהם של החייבים העיקריים.

הראיות

25. הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהירים.

26. מטעם התובע הוגש תצהירו של שלמה לבנה, פקיד ביחידת הגביה בתובע, על נספחיו. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי הנתבעים, וכן תצהירה של אסתי חזית פינטו החייבת העיקרית שהינה כאמור בתו של הנתבע 1 ואחות הנתבעת 2 .

דיון

27. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב עמידת התובע בחובות המוטלות עליו כלפי הנתבעים כ ערבים, מכוח הוראות חוק הערבות, עובר לחתימת הנתבעים על כתבי הערבות ועד העמדת ההלוואות לפירעון מידי.

28. כל אחד מהנתבעים עונה על הגדרת ערב יחיד בסעיף 19 לחוק הערבות שהינו לאור סכומי הערבות (סעיף 19 (1)) גם ערב מוגן.

חובות הגילוי עובר לחתימת כתבי הערבות

30. סעיף 22 לחוק הערבות קובע חובת גילוי כלפי הערבים טרם כריתת חוזה הערבות , וסעיף 23 לחוק הערבות קובע את תוצאות אי הגילוי כדלקמן :

"22. (א) נושא יגלה לערב יחיד, לפני כריתת חוזה הערבות, את כל הפרטים הבאים, כפי שנקבעו בחוזה שבינו לבין החייב:
(1) הסכום הנקוב בחוזה שבין הנושה לבין החייב (להלן – הקרן);
(2) שיעור הריבית השנתי, בחישוב המביא בחשבון ריבית דריבית בהתאם למועד הפרעון;
(3) תקופת החיוב, סכומי הפרעון של הקרן ושל הריבית ומועדי הפרעון;
(4) היתה הריבית משתנה - שיעור הריבית בעת כריתת החוזה בהתחשב בריבית דריבית בהתאם למועד הפרעון בעת כריתת החוזה, ודרך השינוי;
(5) היות הקרן או הריבית צמודות, ובסיס ההצמדה;
(6) תוספות שנקבעו לפי סעיף 25(א)(4);
(7) שיעור ריבית בשל איחור בפרעון וכן כל תשלום שיחויב בו החייב בשל אי קיום החיוב הנערב.
(ב) נושה יגלה לערב יחיד, לפני כריתת חוזה הערבות, בנוסף לפרטים לפי סעיף קטן (א), את הפרטים הבאים:
(1) היות הערב ערב יחיד או ערב מוגן;
(2) מספר הערבים וחלקו היחסי של הערב בחיוב;
(3) היות הערבות ערבות לחיוב קיים או לחיוב המחליף חיוב קיים;
(4) שיעור הריבית כמשמעותה בסעיף 25(א)(2).
(ג) גילוי הפרטים המפורטים בסעיף קטן (א)(1), (3) ו-(4), יהא כפי שהם מעודכנים למועד כריתת חוזה הערבות.
(ד) גילוי הפרטים שבסעיף קטן (א) לגבי ערבות לחיוב עתיד לבוא, יהא כפי שהם ידועים לנושה בעת כריתת חוזה הערבות או כפי שניתן לקבוע אותם במועד האמור."

"23 (א) לא גילה הנושה לערב יחיד את הפרטים המפורטים –
(1) בסעיף 22(א)(1) - פטור ערב יחיד מערבותו אם בעת כריתת החוזה היה פער משמעותי בין סכום הערבות לסכום ההלוואה;
(2) בסעיף 22(א)(2) - ימלא ערב יחיד את ערבותו לפי שיעור הריבית המינימלי המקובל בחוזים מאותו סוג;
(3) בסעיף 22(א)(4) - ימלא ערב יחיד את ערבותו לפי שיעור הריבית המינימלי המקובל בחוזים מאותו סוג;
(4) בסעיף 22(א)(3), (5), (6) או (7) ובסעיף 22(ב)(2) - ימלא ערב יחיד את ערבותו לפי אומד דעתו בעת כריתת חוזה הערבות;
(5) בסעיף 22(ב)(1), (3) או (4) - פטור ערב יחיד מערבותו.
(ב) הוכיח הנושה שערב יחיד ידע פרט מהפרטים הקבועים בסעיף 22, לא יחול סעיף קטן (א) בכל הנוגע לאותו פרט."

כבוד הנשיא ברק (כתוארו אז) דן ברציונל של סעיף 22 לחוק הערבות בע"א 4080/04 אורנה גילת נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (פורסם בנבו, 09.10.2005):

"סעיף זה אינו עומד לבדו. הוא חלק ממערכת דינים מקיפה שתפקידה להגן על ערבים ביחסם עם הבנקים. עם אלה נמנה סעיף 17א לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (המחיל את חובות הבנק כלפי לקוחותיו גם על ערבים), והחובות הכלליות החלות על הבנק מכוח דיני החוזים ודיני הנזיקין (פרשת פייבושביץ, בעמ' 377). מתוקף חובות אלה מחויב הבנק לפעול בתום לב; לא להטעות את מקבל השירות, לגלות כל פרט בעל חשיבות לשירות הניתן והסיכונים הכרוכים בו (ע"א 1570/92 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' ציגלר, פ"ד מט(1) 369; ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' צבאח, פ"ד מח (2) 573; ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145, 150)"

31. הנתבעים טוענים כי המידע הרלוונטי בנוגע להתנהלותם של החייבים העיקריים בחשבון והיקף התחייבויותיהם, לא הובא לידיעתם עובר לחתימתם על כתבי הערבות.

32. מתצהיר החייבת העיקרית אשר הוגש במסגרת תצהירי הראיות מטעם הנתבעים, עולה כי עובר לקבלת ההלוואה הראשונה נשוא ערבותו של הנתבע 1, היו בחשבון שלוש הלוואות נוספות. הלוואה ע"ס 70,000 ₪ מיום 08/10/07 לתקופה של 5 שנים; הלוואה ע"ס 100,000 ₪ מיום 20/11/07 לתקופה של 5 שנים; הלוואה ע"ס 20,000 ₪ מיום 11/06/07 לתקופה של 3 שנים. לטענת החייבת העיקרית, לאחר שלא עמדו בהחזרי ההלוואות, יעץ להם התובע ליטול את ההלוואה נשוא הדיון . במסמכי ההלוואה צוין כי מטרת ההלוואה הינה " כיסוי יתרת חובה" (ת/2).

33. מתצהיר החייבת העיקרית, עולה כי עובר לקבלת ההלוואה השנייה נשוא ערבותה של הנתבעת 2, היו בחשבון 5 הלוואות בגינן נאלצו החייבים העיקריים לשלם תשלומים בהיקף של אלפי שקלים בכל חודש, בהם לא יכלו לעמוד, וזאת בנוסף ל החזרים בחשבונם העסקי (סעיפים 8, 9 לתצהיר החייבת העיקרית). במסמכי ההלוואה צוין כי ההלוואה מיועדת ל"כיסוי חובות בח-ן העסקי והפרטי" (ת/6).

34. עיון במסמכי ההלוואה מעלה כי בכתב ההתחייבות ערבות עליו חתם הנתבע 1, צוין כי ההלוואה ניתנת למטרת כיסוי יתרת חובה ואילו בטופס גילוי המידע, צוין בסעיף 4 (ב) כי הערבות הינה לחוב נערב המחליף חוב קיים בבנק אשר אינו נפרע כסדרו. בכתב ההתחייבות ערבות עליו חתמה הנתבעת 2 , צוין כי ההלוואה ניתנת למטרת כיסוי חובות בחשבון העסקי והפרטי ובטופס גילוי המיד ע צוין כי הערבות הינה לחוב קיים בבנק , אשר אינו נפרע כסדרו .

35. המצהיר מטעם התובע אישר בחקירתו הנגדית כי עובר לחתימת ערבותו של הנתבע 1, היו בחשבון 4 הלוואות (עמ' 7 שורות 12-13) לדבריו ההלוואה בסך 40,000 ₪ נשוא כתב הערבות פרעה חלקית הלוואה אחת מתוך ההלוואות בחשבון, שיתרתה עמדה אותה עת ע"ס 60,000 ₪ (עמ' 7 שורות 26-28). עובר לחתימת הערבות הוחזרו שני שיקים בחשבון החייבים , וחריגה ממסגרת האשראי (עמוד 6, שורה 10 ועד עמוד 7 שורה 16) . עוד אישר המצהיר כי הלוואה בגינה חתם הנתבע 1 ערבות, נועדה בחלקה לפרוע הלוואה קודמת (עמוד 7, שורות 23-28). המצהיר אישר בחקירתו הנגדית כי עובר להעמדת ההלוואה נשוא ערבותה של הנתבעת 2 היו חריגות ממסגרת האשראי בחשבון וכי על מנת לאפשר את החריגות הועמדו מעת לעת מסגרות אשראי זמניות.

36. על פניו, המידע בכתבי ההתחייבות ערבות עליהם חתומים הנתבעים ובטפסי גילוי המידע, אינו שלם, אינו מפורט דיו, ואינו עומד בדרישות שנקבעו בפסיקה להיקף ואופן הגילוי. פקיד הבנק בפניו חתמו הנתבעים על כתב הערבות, לא זומן לעדות ע"י מי מהצדדים . אילו היו הנתבעים טוענים טענה זו במסגרת כתבי הטענות, היה הנטל על הבנק, להוכיח כי קיים את הוראות 22 לחוק הערבות, בין היתר באמצעות הפקיד אשר החתים את הנתבעים על כתבי הערבות.

37. עם זאת צודק התובע בטענתו, לפיה הטענה לעני ין אי גילוי המידע עובר לחתימת כתבי הערבות וההפטר לו טוענים הנתבעים כפועל יוצא מאי הגילוי בטרם חתימת כתבי הערבות, לא נטענ ה ע"י הנתבעים במסגרת הבר"ל והועלתה לראשונה בסיכומיהם .

38. הנתבעים הטוענים כי רק לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית וקבלת תדפיסי החשבון , התברר מצבם החמור של החייבים העיקריים, אינם יכולים להישמע בטענה זו. הנתבעים יכולים היו לעתור לגילוים של דפי החשבון הרלוונטיים בטרם הגשת הבר"ל, ואף לתקן את הבר"ל במידת הצורך אף לאחר שהוגש. יתירה מכך, גם מסגרת ההליכים המקדמיים ניתן היה לעתור לגילוי המסמכים ובהתאם לעתור לתיקון כתב ההגנה. אלא שבקשת הנתבעים לגילוי מסמכים הוגשה בסמוך למועד בו היה על יהם להגיש תצהירי ראיות , תוך שהנתבעים מציינים, כי הם שומרים על זכותם להגיש תצהירים משלימים לאחר קבלת המסמכים.

39. מסגרת הדיון נקבעה בהחלטה מיום 4/2/13 לפיה ניתנה לנתבעים הרשות להגן, תוך שנקבע כי "טענות המבקשים לפיהן הבנק לא ידע אותם בזמן את כי החייבים כשלו בפרעון ההלוואות, כמו גם נסיבות מתן ההלוואות הנוספות, טעונות בירור עובדתי".

חובת הגילוי לאחר החתימה על כתבי הערבות

41. הנתבע 1 טוען כי לא הודע לו על ההלוואה השנייה נשוא ערבותה של הנתבעת 2 וכי נועדה לכסות גם את יתרת החובה בגין ההלוואה לה ערב הוא עצמו וכי ביום 04/07/10 ניתנה ל חייבים העיקריים הלוואה נוספת בסך 92,000 ₪ (נספח א' לבר"ל) , למטרת "פריסת חוב מחדש", אשר נועדה למחזר את ההלוואות הקודמות בחשבון, המעידה גם היא, על הרעה בכושר הפירעון של החייבים ובמצבם הכלכלי, והכל ללא שניתנה לערבים כל הודעה על כך. הערבים טוענים כי החייבים העיקריים חרגו באופן מהותי ממסגרות האשראי שהועמדו להם.

42. סעיף 26 לחוק הערבות קובע:

"26. (א) לא קיים החייב את חיובו, יודיע על כך הנושה לערב יחיד תוך 90 ימים מיום שהיה על החייב לקיים את החיוב; לא הודיע כאמור, יופטר הערב כדי הנזק שנגרם לו בשל כך.
(ב) בהודעה כאמור בסעיף קטן (א), יפרט הנושה את תוכן הוראות סעיף קטן (ד)(2) ו-(3) ואת תוכנן של הוראות סעיפים 27 ו-29.
(ג) שר המשפטים רשאי, בהתייעצות עם נגיד בנק ישראל, לקבוע סוג וסכום של חיובים שלגביהם פטור הנושה מלהודיע לערב על אי-קיום החיוב כאמור בסעיף קטן (א).
(ד) (1) ביקש נושה להעמיד לפרעון מוקדם הלוואה לפרעון בתשלומים, בשל איחור בפרעון, יודיע על כך לערב יחיד לפחות 15 ימים מראש; לא הודיע הנושה כאמור, לא יהיה הערב היחיד חייב בפרעון המוקדם;
(2) הודיע הערב היחיד על רצונו לפרוע את ההלוואה בתשלומים, רשאי הוא לפרוע את ההלוואה בהתאם לתנאי ההלוואה ולתנאי פריסת התשלומים כפי שנקבעו בחוזה שבין הנושה לחייב, וזאת מבלי לגרוע מזכויותיו כערב מוגן;
(3) לא הודיע הערב היחיד על רצונו לפרוע את ההלוואה כאמור בפסקה (2)
תוך 15 ימים מיום שקיבל את ההודעה של הנושה כאמור בפסקה (1), יהיה הנושה רשאי להעמיד את ההלוואה לפרעון מוקדם.
(ה) הודעה של נושה לפי סעיפים קטנים (א) ו-(ד)(1) תישלח בדואר רשום לפי המען שמסר הערב לנושה; דרך מסירת הודעה של ערב יחיד לפי סעיף קטן (ד)(2) תיקבע בתקנות."

43. חוק הערבות מחייב את הנושה למסור הודעה לערב במסגרת זמנים מוגדרת , אודות אי קיום החיוב. הסנקציה בגין מחדל בהודעה כאמור, הינה הפטר ערב יחיד כדי הנזק שנגרם ל ו.

44. עוד קובע החוק, כי על הנושה המבקש להעמיד הלוואה לפירעון מוקדם בגין איחור בפ ירעון, חלה חובה להודיע לערבים לפחות 15 ימים מראש, תוך שלערבים ניתנת האפשרות (מבלי לגרוע ממעמדם כערבים מוגנים) להיכנס לנעלי החייבים ולפרוע את ההלוואות בהתאם לתנאיהן לרבות לעניין פריסת התשלומים (ע"א 1756/11 עו"ד קרול חבה נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 08/04/13) (להלן: " פרשת קרול"). הסנקציה בשל אי מתן הודעה כאמור הינה כי הערבים לא יהיו חייבים בפ ירעון המוקדם (רוי בר קהן ערבות (2006) עמ' 602 ).

45. התובע צרף לתצהיר הראיות מטעמו, מכתבים מיום 9/1/11 ומיום 9/11/10. המכתב מיום 9/1/11 מפרט את יתרת הערבות. תוכנו אינו עולה עם הנדרש בסעיף 26 לחוק הערבות. המכתב מיום 9/11/1 0, הינו ממועד הסמוך להגשת התביעה כנגד החייבים העיקריים. עיון במכתב מעלה כי באותו מועד כבר הועמדו ההלוואות לפירעון מידי.

47. הנתבעים טוענים כי לא קיבלו מהבנק כל הודעה, ובכלל זאת הודעות אודות יתרת החוב בערבותם, זאת חרף הנטען בתצהיר מטעם התובע, אליו צורף מכתב מיום 09/01/11.

48. ב"כ התובע טען (עמוד 4, שורות 14-19), כי בחודש אפריל 2012, הוגשה בקשה למיצוי הליכים כנגד החייבים העיקריים אשר נמסרה לנתבעים, ו כי למצער במועד זה ידעו הנתבעים כי החייבים העיקריים אינם פורעים את חובם ויכולים היו אז לממש את זכויותיהם . התובענה דנן הוגשה שלושה חודשים מאוחר יותר.

49. בהתאם להוראות סעיף 26 לחוק הערבות היה על התובע להודיע לנתבעים על הפיגור בתשלום, בטרם העמדת ההלוואות לפירעון מידי ולנתבעים עמדה אפשרות להיכנס לנעלי החייבים (סעיפים 26(ד) (1) (2) לחוק הערבות). זאת לא נעשה. במועד הגשת התביעה כנגד החייבים העיקריים, פיגרו החייבים העיקריים בפירעון של תשלום אחד בלבד, מתשלומי ההלוואות נשוא כתבי הערבות (עמוד 2, שורות 19-22).

50. בפרשת קרול, עמד בית המשפט על תכלית הוראותיו של סעיף 26 לחוק הערבות וקבע כי תכליתן של חובות היידוע הקבועות בסעיף 26 היא לתת בידי הערב היחיד הזדמנות למנוע מראש, או לפחות לצמצם, שינויים לרעה במצבו של החוב שלקיומו ערב.

"...במה דברים אמורים? הנזק שבו מדבר סעיף 26, ושאותו הוא מבקש למנוע מן הערב, הוא נשיאת חובו של החייב העיקרי. בהתאם לכך, התוצאה הנלווית להפרתן של חובות היידוע המוטלות על הנושה מכוחו של סעיף 26, ובכלל זה גם החובה המעוגנת בסעיף 26(ד), היא הפטרתו, החלקית או המלאה, של הערב מערבותו, כמידת הנזק שנגרם לו בשל אי-מתן ההודעה. תוצאה זו מותנית, אם כן, בשניים: נזק שנגרם לערב וקשר סיבתי בין אי-מתן ההודעה לבין הנזק (בר-קהן, בעמ' 604-603)). מסיבה זו, אי-מתן הודעה יניב הפטר מלא של הערב מערבותו רק במקרים שבהם יש בידו להראות כי לו היה יודע על הפרת החיוב העיקרי, היה יכול להביא לפירעונו (ראו למשל: רע"א 1044/02 עמר נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ [פורסם בנבו] (17.12.02) (להלן: עניין עמר), בפסקה 5; רע"א 5047/08 לוגק נ' בנק "טפחות" למשכנתאות [פורסם בנבו] (19.10.2008), בפסקה 6). רציונל זה משתקף גם בתוצאות הפרתה של החובה, כפי שהן מוגדרות ב סעיף 26(ד)(3) לחוק: "לא הודיע הנושה כאמור, לא יהיה הערב היחיד חייב בפרעון המוקדם". והגיונם של הדברים ברור: תשלומו המיידי של החוב שמועד פירעונו הוקדם הוא-הוא הנזק שמפניו מבקש סעיף 26(ד) לתת לערב הזדמנות להתגונן, ומקום בו לא ניתנה לו הזדמנות כזו – פוטר אותו החוק מנשיאה בתוצאות.

51. כאמור, במועד הגשת התביעה כנגד החייבים העיקריים נרשם פיגור של תשלום אחד בלבד בפירעון ההלוואות. אולם הנזק לנתבעים בענייננו, אינו מתמצה בהעמדת ההלוואות לפירעון מידי וזה בלבד .

52. מהראיות עולה כי חשבונם של הנתבעים התנהל תוך חריגה ממסגרות האשראי. התובע אפשר לחייבים את החריגות תוך העמדת מסגרות אשראי זמניות. המצהיר מטעם התובע אישר כי אילו לא הועמדו מסגרות האשראי הזמניות לא ניתן היה לכבד משיכות מהחשבון (עמ' 9 שורות 14-16). מכאן ניתן להסיק כי הלכה למעשה פרעו החייבים העיקריים את תשלומי ההלוואות, באמצעות הגדלת מצבת החובות בחשבונם תוך שהתובע מאפשר חריגות ממסגרת האשראי ואף מעמיד מסגרות אשראי זמניות .
בכל אותם מועדים בהם היה ברור מהתנהלות החשבון, כי אין לחייבים היכולת לעמוד בהתחייבויותיהם, המשיך התובע והעמיד להם אשראי נוסף ולא מסר כל הודעה לנתבעים.

53. התובע אף לא מסר הודעה כאשר לא כיבד התובע שיקים שנמשכו על ידי החייבים (עמ' 8 שורות 1-20), וכאשר העמיד לנתבעים הלוואות נוספות נוכח החריגות המשמעותיות ממסגרות האשראי כאשר מצבת חובותיהם הלכה ותפחה (נספח ג' לתצהיר הנתבע 1 הלוואה ע"ס 92,000 ₪ מיום 4/7/10 ). אילו ידעו הנתבעים בזמן אמת על מצב החשבון לאשורו, יכלו לעמוד על כך כי האשראי הנוסף יפרע את ההלוואות להן ערבו.

55. עדותה של החייבת העיקרית, לפיה נאמר לה כי ההלוואה ע"ס 92,000 ₪ , נועדה למחזר הלוואות קיימות (סעיף 10 לתצהירה), לא נסתרה (עמ' 10 שורות 11-17) . ת/1 מכתב ב"כ החייבים ב מסגרת המו"מ להסדר, הינו ממועד המאוחר בשנה, למועד העמדת ההלוואה ואין בו כשלעצמו כדי לסתור טענת החייבת. מטרת ההלוואה הנוספת כפי שאף צוין בסעיף 2 לכתב ההתחייבות, הינה פריסת חוב מחדש.

סכום התביעה
56. סכום התביעה כנגד כל אחד מהנתבעים הועמד על פי כתב התביעה , על שיעור מיתרת חובם של החייבים העיקריים ב תיק ההוצל"פ (7.67% מסך חוב ההוצל"פ סך 22,114 ₪ לנתבע 1, ו- 23.138% מסך חוב ההוצל"פ סך 67,000 ₪ לנתבעת 2) .

57. בסעיפים 8.2 ו-8.3 לתצהיר התובע מפרט התובע את יתרות החובה בגין כל הלוואה למועד הגשת התביעה כנגד החייבים. ומכאן מחשב את סכומי התביעה כנגד הנתבעים, באחוזים מיתרת חובם של החייבים בתיק ההוצל"פ (סעיפים 7 ו-8 לכתב התביעה, סעיף 8.5 לתצהיר התובע).

58. התביעה העיקרית כנגד החייבים העיקריים, כוללת את מלוא חובם לרבות החוב בגין ההלוואה הנוספת, ה חוב בחשבון העו"ש, והחוב בכרטיסי אשראי (ראו מכתב התובע מיום 9/11/10 נספח לתצהיר התובע). בתיק ההוצאה לפועל מחושבת ריבית פיגורים בשיעורים מרביים על מלא סכום החוב. לא ניתן לגזור את חובם הנטען של הנתבעים מסכום של 289,571 ₪ כפי שנעשה.

59. סכומי התביעה כנגד הנתבעים אינם יכולים להיגזר מהיתרות בתיק ההוצל"פ כנגד החייבים העיקריים . את התוספות לסכום הערבות ניתן להוסיף רק בהתאם להוראות חוק הערבות ובכלל זה סעיף 25 לחוק לעניין גובה הריבית .

סוף דבר

60. ממכלול העדויות והראיות נמצא כי התובע לא מסר לנתבעים בזמן אמת מידע על ההתנהלות הבעייתית של החייבים העיקריים בחשבון ממנה ניתן ללמוד על הרעה במצבם ובכושר הפרעון שלהם. לא זו אף זו התובע אף לא מסר לנתבעים הודעה טרם העמדת ההלוואות לפירעון מידי.

61. נזקם של הנתבעים אינו מתמצה בהעמדת ההלוואות לפירעון מידי. אילו ידעו הנתבעים על מצב החשבון, יכולים היו להביא לפירעון החיוב. קיים קשר סיבתי בין מחדלי התובע אשר לא קיים חובותיו בדין לנזק שנגרם לנתבעים.

62. מהמקובץ עולה כי יש להפטיר את הנתבעים מערבותם ולדחות את התביעה.

63. התובע ישא בשכ"ט עו"ד הנתבעים בסך 10,000 ₪ בתוך 30 י מים מהיום.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ד, 27 יולי 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בנק הפועלים
נתבע: יעקב חזית
שופט :
עורכי דין: