ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דני מזרחי נגד עיריית תל אביב :

לפני:

כבוד השופטת דגית ויסמן
נציג ציבור (מעבידים), מר עודי שינטל

התובע
דני מזרחי
ע"י ב"כ עוה"ד פינצ'וק ופוקר-קפואנו
-
הנתבעת
עיריית תל אביב - יפו
ע"י ב"כ עו"ד פרי-שרון

פסק דין

1. בתביעה שלפנינו עותר התובע כי נורה על השבתו לעבודה בנתבעת, עיריית תל אביב – יפו (להלן – העירייה), וכי הוא יקלט למסלול שיקנה לו קביעות. לחלופין נתבעו פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש וכן נתבעו הפרשי שכר.

2. רקע עובדתי:
א. התובע הועסק באגף החופים ( בשמו הקודם - מחלקת החופים) של העירייה כעובד עונתי. תחילה בתפקיד פקח ובהמשך כעובד ניקיון.
ב. אגף החופים הוא חלק מחטיבת התפעול בעירייה. פעילותו מוסדרת, בין היתר, בחוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ"ד – 1964 והצווים שהוצאו מכוחו, לרבות צו הסדרת מקומות רחצה ( סדרים ואיסורים במקומות רחצה מוכרזים), תשכ"ה - 1965.
ג. האגף מפקח על חופי הים שבתחום שיפוטה של העירייה ופעילותו מחולקת לארבעה תחומים מרכזיים: הצלה, פיקוח, תחזוקה וניקיון.
ד. האגף פועל במתכונת מתוגברת במהלך עונת הרחצה המוכרזת ( מיום א' באייר ועד ליום כ"ט באלול) ובמהלכה נשכרים עובדים עונתיים שעובדים באותה תקופה בנוסף לעובדים המועסקים באגף במהלך השנה כולה.
ה. עד שנת 2009 הופעל תחום הניקיון בחלוקה לחופים (13 במספר). בהתאם, כל אחד מעובדי הניקיון הוצב בחוף מסוים ופעל תחת הממונה האחראי בחוף.
ו. עקב רה - ארגון באגף, חל שינוי בתחומי הפיקוח, התחזוקה והניקיון. תחומי הפיקוח והניקיון רוכזו ב"מתחמים" (שישה במספר), כשכל מתחם מאגד תחתיו מספר חופים ובכל מתחם ישנו מנהל מתחם ורכז חוף האחראים על פעילות עובדי הניקיון וסיירי החוף. תחום התחזוקה פועל באופן " רוחבי" ומספק שירותים לכל המתחמים ושאר יחידות האגף ( ר' תרשים מבנה האגף - נת/1).
ז. התובע הועסק בעירייה כעובד עונתי, רק בעונות הרחצה ( כלומר, כששה חודשים מדי שנה קלנדרית). בשנים 2001-2004 שימש התובע כפקח ( בשנים 2002-2001 עבד בחוף הילטון ובשנים 2003-2004 עבד בחוף ירושלים).
ח. בשנת 2005 התובע הגיש את מועמדותו לעבודה כעובד עונתי באגף, אולם נדחה.
ט. בשנת 2006 התובע נקלט לשורות העירייה כעובד ניקיון עונתי. אותה שנה התובע הוצב בחוף תל ברוך. בשנת 2007 התובע הוצב בחוף הצוק צפון, בשנת 2008 הוצב בחוף גבעת עליה, בשנת 2009 - בחוף מציצים ובשנת 2010 התובע הוצב בחוף הדתיים ( באותה שנה רכז החוף היה מר אילן בנימין, שהוא חברו של התובע מתקופת השירות הצבאי). בשנת 2011 התובע הוצב במתחם תל ברוך אותו ניהל מר מנחם דרורי.
י. התובע חתם על חוזי עבודה מדי שנה. עם קבלתו לעבודה, בשנת 2004, התובע חתם על חוזה ( נספח ג'5 לתצהיר התובע), שזו לשונו –

"1. העובד יועסק בתפקיד סדרן חוף עונתי ב- 100% משרה חולפת.
2. משכורתו של העובד תשלום לפי דרגה 5 של הדירוג המינהלי החל בתאריך ( קליטה לעבודה)
3. תקופת חוזה מיוחד זה הוא החל בתאריך 8.4.04 ועד תאריך 14.10.04. אם לא יוארך תוקף החוזה תופסק עבודתו של העובד בתום תקופת החוזה ללא הודעה נוספת.
4. ידוע וברור לעובד כי בכל מקרה בו יוארך תוקף החוזה, תקופת ההעסקה בעירייה במשרה חולפת לא תעלה על 2 עונות רצופות ולא תוארך עוד.
5. העובד מתחייב למלא את כל ההוראות בנוגע לעבודתו כפי שיינתנו לו ע"י מנהל היחידה ו/או מי מטעמו.
6. העובד מצהיר שידוע לו כי תקופת העסקתו בעירייה היא עונתית בלבד ואינה נושאת זכות לקבלת קביעות בעירייה.
7. העירייה רשאית להעסיק את העובד במשמרות ולהטיל עליו כל תפקיד בהתאם לשיקול דעתה.
8. העובד, מצהיר ומתחייב כי על אף נוהלי העבודה בעירייה, לא תהיה לו כלפי העירייה בדבר קבלת קביעות בדבר קבלת קביעות בעבודה, או כל טענה לזכויות סוציאליות, שעובדים קבועים נהנים מהם.
9. ...
10. על אף האמור לעיל, רשאי ראש העירייה או מי שהוסמך מטעמו ( להלן ' ראש העירייה') להפסיק את שירותו של העובד בכל עת, ע"י מתן הודעה מוקדמת בכתב בהתאם.
11. למרות האמור לעיל, רשאי ראש העירייה או מי שהוסמך מטעמו, להפסיק את שירותו של העובד בכל עת וללא הודעה מוקדמת, במקרה של הפרת אמונים חמורה, או אם עבר עבירה פלילית שיש עמה קלון או המטילה דופי מוסרי בעובד או העובד מסרב לעמוד בבדיקה רפואית או נמצא בלתי מתאים מבחינה רפואית לשרת בתפקיד כנזכר בסעיף1.
12. על אף האמור לעיל רשאי העובד להפסיק את שירותו לפני תום תקופת החוזה. ...
13. בנוסף לאמור לעיל יחולו על העובד/ת כל ההוראות, הכללים והחוקים התקנות וכיוצא בזה המוחלים על העובדים בעירייה, כפי שהם בתוקף מזמן לזמן והוראות אלו תחשבה חלק בלתי נפרד של חוזה מיוחד זה."

יא. בהמשך חתם התובע על חוזים בעלי תוכן דומה, בין היתר חוזה מיום 27.9.11 ( נספח ג' 10 לתצהיר התובע) -
"הואיל והעירייה מעוניינת כי העובד יועסק אצלה בתפקיד עובד אחזקה וניקיון יומי לתקופה קצובה ובלתי קבועה והואיל והעירייה קבעה את שכרו ותנאי העסקתו של העובד כך ששכרו ישולם לפי שעות עבודה בפועל כמפורט בחוזה להלן והואיל והעובד הבין כי העסקתו בתפקיד המוצע הינה לפי שעות עבודה בפועל ולזמן קצוב ואינה קבועה והואיל והעובד הביע את רצונו לעבוד בתפקיד בהתאם לתנאי השכר וההעסקה כמפורט בחוזה זה והואיל והעובד מצהיר כי הוא כשיר, מסוגל ומסכים לבצע עבור העירייה את העבודה כמפורט בחוזה זה ...
העובד יועסק בתפקיד אחזקה וניקיון בעונת הרחצה מתאריך 01.5.11 ועד לתאריך 27.10.11 ( להלן: 'תקופת ההעסקה'). מובהר כי ככל ולא תוארך תקופת ההעסקה, תיפסק עבודתו של העובד בתום תקופת עבודתו של העובד בתום תקופת ההעסקה ללא הודעה נוספת, בכפוף לכל דין.
...
8. ידוע לעובד ומוסכם עליו כי בכל מקרה תקופת עבודתו בעירייה לא תעלה על שתי עונות רחצה ורצופות ולא תוארך עוד, והעובד מצהיר כי לא יטען כל טענה ו/או ידרוש כל דרישה בניגוד להסכמה זו.
9. העובד מצהיר ומסכים בזאת, כי תקופת העסקתו בעירייה היא זמנית, הנמשכת, אם בכלל, בעונת הרחצה בלבד, כי תקופת עבודתו אינה נושאת זכות לקבלת קביעות בעירייה, וכי הוא אינו נמנה על תקן עובדי העיריה."

יב. במהלך חודש אוגוסט 2011 החלו חיכוכים בין התובע למנהלו הישיר, מר דרורי, בין היתר עקב סירובו של התובע לעסוק בניקוי השירותים בחוף, ביום בו היה מחסור בכח אדם בחוף.
יג. ביום 24.8.11 התקיימה פגישה בחוף תל ברוך בין התובע, מר דרורי, מר גואטה, רכז המתחם ומר אבי נעמן, יו"ר ועד עובדי הפיקוח והמטה באגף החופים. באותה פגישה התפרץ התובע בקולניות ( צעק) על נעמן.
יד. ביום 27.8.11 שלח מר דרורי מכתב לסגן מנהל אגף החופים, מר יאיר מוהר, ובו קבל על התנהגות התובע, לרבות התנהגותו בפגישה מיום 24.8.11 ( נת/3).
טו. ביום 30.8.11 הוזמן התובע לשיחת בירור עם מר יאיר מוהר, סגן מנהל האגף, שהבהיר לו כי קבלתו לאגף בעונת 2011 היתה מתוך רצון לסייע לו, אף שכל מנהלי המתחמים סירבו לקבלו לשורותיהם. בשיחת הבירור הוצגו בפני התובע טענות הממונים עליו והובהר לו כי אין שביעות רצון מתפקודו. התובע ענה לטענות אלה ובסיום השיחה הובהר לתובע כי מר דרורי, כמו יתר מנהלי המתחמים, אינו מעוניינים לעבוד עמו וכי תשקל המשך העסקתו באגף ( נת/4).
טז. ביום 7.9.11 התקיים מפגש בין התובע, מר אבי ליכט, מנהל האגף, סגנו מר מוהר ומנהל בקרה ואיכות באגף, מר שלום ונטורה, בנושא המשך דרכו של התובע באגף. באותו מפגש הובהר לתובע כי כל מנהלי המתחמים אינם מעוניינים שהתובע יעבוד בכפיפות אליהם. בסופו של דבר סוכם כי עד סיום העונה, התובע ישתלב במערך התחזוקה תחת ניהולו של מר אלפסי ( ר' סיכום שיחה נספח יד' לתצהיר התובע).
יז. התובע עבד במחלקת התחזוקה עד לסיום העונה - 28.10.11, בכפיפות למר אלפסי שחתם על הערכת הממונה בעניינו ( נספח א' 3 לתצהיר התובע).
יח. ביום 24.10.11 זימן מר ליכט את כלל עובדי הניקיון באגף והודיע להם על הפסקת עבודתם:
"זימנתי אתכם למשרדי לקראת תום עונת הרחצה, כידוע לכם בזמן ראיון העבודה טרם העונה נאמר לכם כי העבודה היא עונתית ותסתיים ביום 27/10/11.
כמו כן, כולכם חתמתם על חוזה העסקה שמסתיים ביום 27/10/11.
אשמח לשמוע את חוות דעתכם על העונה הצעות ובקשות.
כמו כן, כל מי שרוצה לשוחח איתי באופן אישי או שיש לו בקשה או הסתייגות כל שהיא מוזמן להציג אותה".

באותה פגישה העלו עובדי הניקיון העונתיים בעיות והערות טכניות שונות בכל הנוגע לעבודתם ולמצב החוף.
יט. בסיום הפגישה נועד התובע עם מר ליכט באופן אישי.
כ. בתום עונת 2011 קיבל התובע פיצויי פיטורים בגין עונות 2011-2010.
כא. ביום 6.3.12 הגיע התובע ל"ועדת קליטה" – במסגרתה רואיינו מועמדים לתפקיד פועלי ניקיון עונתיים. מועמדותו נדחתה ובהתאם נשלח לתובע מכתב ( נספח טו' לתצהיר התובע).

3. להלן תמצית טענות התובע:
א. התובע עבד במשך כ-10 שנים בעיריית תל אביב. העובדה כי הועסק כעובד עונתי אינה קוטעת את רצף ההעסקה בעירייה.
ב. העירייה קלטה את התובע לשורותיה מידי שנה בשנה ובכך יצרה מצג לפיו בכוונתה להמשיך ולהעסיקו וכן יצרה הסתמכות מצדו של התובע בעניין.
ג. התובע פוטר מעבודתו ממניעים זרים על מנת להתחמק ממתן קביעות בעירייה ומבלי שנערך לו שימוע כדין.
ד. העירייה העסיקה את התובע במסגרת זמנית בלתי לגיטימית.
ה. החוזים עליהם חתם התובע הם חוזים מקפחים שתכליתם היתה התחמקות מהענקת הגנות הניתנות לכלל עובדי העירייה, לרבות ההסכמים הקיבוציים החלים בה.
ו. העירייה אינה קובעת קריטריונים ברורים לצורך קבלת קביעות ומפעילה שיקולים שאינם ענייניים בהענקת קביעות לעובדיה.
ז. על העירייה כגוף ציבורי חלה חובה לנהוג בכלל עובדיה באופן שיוויוני ומשכך, היה עליה להעניק לתובע קביעות ולחדול מלהעסיקו במתכונת זמנית מקפחת, זאת אף לאור הנפסק בעב ( ת"א)2595/01 אלפסי - עיריית תל אביב, במסגרתו הוענקה קביעות לעובד עונתי.
ח. התובע ביצע עבודתו בצורה טובה ולא היתה כל סיבה עניינית לפיטוריו. הטענות בדבר בעיות בתפקודו עלו לאחר שזכאותו לקבלת קביעות השתכללה, נוכח וותקו בעירייה.
ט. התובע זכאי לפיצוי בגין עגמת נפש ולפיצוי בגין הפסד השתכרות לתקופה של 12 חודשים.
י. העירייה מנעה מהתובע מלעיין בתיקו האישי ואף השמיטה מהתיק מסמכים חשובים שהוצגו בהליך.
יא. העירייה הפחיתה את שכרו של התובע בעונת 2011 באופן חד צדדי והתובע זכאי להפרשי שכר בגין הפחתה זו.

4. להלן תמצית טענות הנתבעת:
א. התובע הועסק כעובד עונתי, לשם תיגבור מערך החופים בעונת הרחצה ולא כ"עובד זמני".
ב. לתובע הובהר כי לא קמה לו כל זכות לקבלת קביעות בעירייה ואף בשנת 2005 מועמדותו נדחתה על מנת להימנע מטענה זו של קביעות ורצף תעסוקתי באגף.
ג. התובע לא עבד במסלול לקבלת קביעות, כלומר לא הועסק לאורך כל השנה. גם מבחינה עניינית, לא היה מקום לשקול קביעות לתובע, מאחר שהוא תפקד באופן לקוי לאורך כל תקופת עבודתו: התובע לא ביצע המטלות שנדרשו ממנו, הסתכסך עם עובדים, לאורך השנים עבודתו התאפיינה במעבר תדיר בין חופי הים, נוכח חוסר שביעות רצון מצד הממונים עליו.
ד. בשנת 2011 סירב התובע לבצע את המטלות שדרש ממנו הממונה עליו, מר דרורי, בעקבות התנהלותו הבעייתית ולאחר שהתפרץ לעבר מר נעמן, נציג ועד העובדים, סוכם כי עבודתו כעובד ניקיון תופסק וכי עד תום העונה ימלא תפקיד שונה מזה שלשמו נקלט, במחלקת התחזוקה.
ה. העירייה ערכה לתובע שימוע כדין, הן ביום 7.9.11 והן ביום 24.10.11.
ו. עבודתו של התובע הגיעה לסיומה משהסתיימה עונת הרחצה 2011.
ז. העירייה לא היתה מחוייבת לקבל את התובע לעבודה בשנת 2012 ולא יצרה בפניו מצג לפיו תמשיך להעסיקו ללא הגבלה.
ח. במועד סיום עבודתו של התובע לא היו תקנים פנויים אליהם ניתן היה לקולטו, מה גם שהתובע לא עבד במסלול המיועד לקביעות, שכן רק עובדים המועסקים לאורך השנה כולה זכאים להתקבל למסלול קביעות בעירייה. מכל מקום שיקולי תקינה מסורים למעביד ובית הדין אינו נוהג להתערב בהם.
ט. עניינו של התובע שונה מהנפסק בעניין אלפסי.
י. בהתאם להוראות ההסכם קיבוצי מיום 16.3.11, עובדים שהועסקו לאורך השנה כולה על בסיס שעות עברו להעסקה על חודשי. הסכם זה אינו רלוונטי לתובע שהועסק כעובד עונתי בעונת הרחצה בלבד.

5. הליכים
א. תחילתו של ההליך בבקשה לצו מניעה זמני שהגיש התובע, במסגרתו עתר לבטלות פיטוריו ולהצבתו כעובד ניקיון בעירייה. ההליך הזמני אוחד עם ההליך העיקרי.
ב. העירייה הגישה כתב הגנה מתוקן לתיק וזה יהא גדר המחלוקת שלפנינו.
ג. בדיון שהתקיים לפנינו העיד התובע. מטעם הנתבעת העידו מר מוהר, סגן מנהל האגף, מר נעמן, מנהל מתחם הילטון ומציצים ויו"ר ועד עובדי הפיקוח והמטה באגף, מר שלום ונטורה, מנהל בקרה ואיכות באגף החופים וכן מר מנחם דרורי הממונה על התובע בשנת 2011. תצהירו של מר דרורי הוגש סמוך למועד הדיון והתובע התנגד להגשתו, אולם נוכח נחיצותו לבירור המחלוקת שלפנינו הוא התקבל לתיק.

דיון והכרעה
6. התובע שימש כעובד ניקיון עונתי בשש השנים שקדמו להגשת התביעה. בתום עונת 2011 ובהתאם לחוזה ההעסקה עליו חתם, העסקתו בעירייה הסתיימה. אין חולק שהתובע לא התקבל לעבודה בעונת 2012. לטענת התובע, יש לראות בו כמי שפוטר מעבודתו בשנת 2012, בעוד שעל פי טענת העירייה, מדובר בסיום חוזה לתקופה קצובה. עוד נטען על ידי העירייה, שאין לראות באי קבלתו לעבודה בעונה הבאה כפיטורים.

7. בפתח הדברים נציין כי הגענו לכלל הכרעה לפיה דין התביעה להידחות, הן מהטעם שהתובע לא הועסק במסלול המקנה קביעות והיה מודע לכך שאין לו זכות קנויה לקבלת קביעות והן מן הטעם שההחלטה על אי קבלתו של התובע לעבודה היתה עניינית, לאור חוסר שביעות רצונה של העירייה מתפקודו.

8. לטענת התובע, נוכח הזמן הממושך שהעסיקה אותו העירייה, קמה לו זכות להסתמכות לגיטימית שהעירייה תמשיך להעסיקו וכי לא היה מקום לפטרו מהעבודה. על כן, כך טוען התובע, יש להשיבו לעבודה בעירייה ולשבצו לתפקיד במסלול שיקנה לו קביעות.

9. בפתח הדברים נבקש להעמיד דברים על דיוקם. הגם שהתובע חזר וטען שעבד 10 שנים בעירייה, למעשה עבד בשתי תקופות שונות. תחילה עבד ארבע שנים כעובד עונתי – פקח. בשנת 2005 לא עבד בעירייה והוא שב לעבודה כעובד עונתי באגף החופים, בתפקיד עובד נקיון. בין שתי תקופות העבודה חלפה כשנה וחצי, הקוטעת את הרצף התעסוקתי. עוד ראוי להדגיש שבין שתי התקופות גם חל שינוי מהותי בתפקידו של התובע ( עובד ניקיון לעומת פקח), הן מבחינת דרישות התפקיד והן מבחינת תנאי שכרו ( ר' עדות התובע בעמוד 9 לפרוטוקול, שורות 13-31).

10. על פי ההלכה הפסוקה, עצם חלוף הזמן אינו מקנה לעובד קביעות ( ע"ע ( ארצי) 388/99 חסון - מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון, פד"ע לט 358, 363-364 (2003) ור' גם דב"ע לב/44-9 קראוני - מדינת ישראל פד"ע ה' 11, 16-18 (1973); ע"ע ( ארצי) 116/03 מדינת ישראל- חג'בי, 2.2.06; דב"ע מד/ 3-7 גיא – עיריית תל אביב, פד"ע טו 409 (1984)).
ר' לעניין זה גם בפסיקת בית דין זה, מותב בראשות כבוד השופט לובוצקי ( עב ( ת"א) 6017/03 אהרון – עיריית תל אביב – יפו, 4.5.06) שם נקבע במפורש כי חלוף הזמן אינו יכול להעביר עובד עונתי בעירייה למעמד של עובד קבוע.

11. עם קליטתו של התובע לעבודה הובהר לו כי הוא עובד עונתי וכי יועסק בעונת הרחצה בלבד. במסגרת חוזי ההעסקה עליהם חתם מידי שנה בשנה, הובהר כי עבודתו אינה מקנה לו זכות לקבלת קביעות. כמו כן, מדי שנה בשנה עבר התובע הליכי קליטה מחודשים ( עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 14-29). נוסף על כך, בשנת 2005 הגיש התובע מועמדות לתפקיד עובד עונתי באגף, אולם נדחה מהסיבה שהעירייה ביקשה למנוע מצב שידרוש קביעות.

זאת ועוד - התובע עצמו הבהיר כי היה מודע לכך שאינו מועסק במסלול המקנה קביעות ואישר את טענת העירייה, לפיה רק עובדים המועסקים על ידה במהלך השנה כולה נמצאים במסלול מיועד לקבלת קביעות, בשונה מעובדים עונתיים ( עמוד 8 לפרוטוקול, שורה 30 עד עמוד 9, שורה 2; ההדגשה הוספה - ד.ו.) -

"ש. מפנה לסעיף 39 לתצהירך, ולסעיף 53 לתצהיר בצו הזמני, תאשר לי שאתה יודע שכדי לקבל קביעות בענף החופים צריך לעבור תקופת ניסיון בתפקיד כעובד שנתי, כלומר עובד שעובד כל השנה, לפחות שנה.
ת. לא הבנתי את השאלה. כשאני נשאל שוב אני משיב שאם זה נכון או לא נכון... יש מצב שכן, אנחנו צריכים לעבוד כל השנה. אני יודע שזו הפרוצדורה."

12. התובע גם העיד כי לאורך השנים, הגיש מועמדות לאגף החופים כעובד עונתי, אולם לא ניסה להתקבל לתפקידים אחרים בעיריית תל אביב כעובד המועסק באופן סדיר לאורך כל השנה באגף הפיקוח או באגף שפ"ע ( עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 2-12).

בהקשר זה יש לציין, שבניגוד לעדותו של התובע, לפיה פנה לממונים עליו לשם קבלת קביעות אולם לא נענה ( סעיף 103 לתצהיר התובע), מוהר הצהיר כי עד להגשת התביעה, התובע לא טען כי הוא זכאי לקביעות ( סעיף 12 לתצהיר מוהר). לא מצאנו לקבוע מסמרות בשאלה האם התובע פנה לאורך השנים לקבלת קביעות, הגם שטענה זו אינה מתיישבת עם גרסתו לפיה ידע מהו " מסלול הקביעות" ולא ביקש להשתבץ לתפקיד שעשוי להקנות לו קביעות. מכל מקום, גרסת התובע לפיה פנייתו לקבלת קביעות לא נענתה, סותרת טענתו לפיה היה זכאי לקבל קביעות וכי העירייה יצרה בפניו מצג לפיו ימשיך בעבודתו ללא הגבלה.

13. לסיכום האמור לעיל, הגענו למסקנה שהתובע היה מודע לכך שאינו מועסק במסלול המקנה קביעות וכי אין לו זכות מוקנית להמשיך ולעבוד בעירייה ללא הגבלת זמן. לפיכך, נדחית טענת התובע כי העירייה יצרה בפניו מצג, עליו הסתמך, כי בבוא היום יקבל מעמד של עובד קבוע בעירייה.

14. העירייה לא הבהירה מהם הקריטריונים לקבלת מעמד של " עובד קבוע" (קביעות), אם כי הטיעון לפו רק עובדים המועסקים לאורך השנה כולה רשאים להכנס למסלול של קביעות, מתיישב עם עדותו של מר ונטורה. על פי עדות זו, התקנים באגף מתייחסים לעובדים שנתיים ואילו העסקת עובדים עונתיים נעשית על פי תקציב נפרד ( עמוד 20 לפרוטוקול, שורות 4-7):

"התקנים של העובדים בניקיון ובאחזקה אלה עובדים שנתיים שעובדים כל השנה ולא קשורים לעונה. אנחנו במהלך העונה מצרפים עובדים נוספים, 20-30, כמה שמתאפשר וכמה שניתן לנו להעסיק, לא בתקנים, על פי סל כספי גלובאלי וזה לא בתקנים והם נקראים עובדים יומיים או שעתיים, כמו שהתובע הועסק במשך שנים."

15. לטענת התובע, העירייה לא קבעה קריטריונים ברורים לקבלת קביעות והיא קיבלה לשורותיה עובדים שהועסקו תקופה קצרה בלבד כקבועים, משיקולים בלתי ענייניים ועל רקע קשרים אישיים, בעוד שפיטרה אותו ולא העניקה לו קביעות חרף וותקו ( סעיפים 41-43 לתצהיר התובע ור' גם בעמוד 16 לפרוטוקול, שורות 5-9).

טענת התובע בדבר הפעלת שיקולים זרים מצד העירייה מהווה סברה בלבד והיא לא הוכחה. נציין כי מר ונטורה נחקר בעניין העובדים שקיבלו קביעות באגף ( עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 13-28), ולא ניתן ללמוד מעדותו שהעירייה הפעילה שיקולים בלתי לגיטימיים בהענקת קביעות לחלק מעובדי האגף.

16. התובע הוסיף וטען כי לאור הנפסק בע"ב ( ת"א) 2595/01 אלפסי - עיריית תל אביב יפו, 27.4.03, שם נקבע כי מר אלפסי שהועסק כעובד עונתי זכאי לקבלת קביעות, יש לראות גם בו כעובד עונתי שהשתכללה זכותו לקביעות, נוכח חובתה של העירייה לנהוג באופן שיוויוני עם כלל עובדיה.

אין בידינו לקבל טענה זו, שכן עניינו של התובע שונה מעניינו של מר אלפסי. בעניינו של מר אלפסי נקבע כי העירייה התחייבה לקולטו, יחד עם שני אחיו כעובד קבוע, וזאת כחלק מ"עסקת חבילה" – הסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים בבית משפט השלום בתל אביב. במקרה שלפנינו, העירייה לא התחייבה לקלוט את התובע כעובד קבוע. נהפוך הוא, העירייה הבהירה לתובע שאינו עובד קבוע ואף פיטרה אותו בשנת 2005 על מנת שלא יעלה טענות מסוג זה. כמו כן, בשונה מענייננו, בעניין אלפסי לא היתה מחלוקת כי העירייה היתה מרוצה מתפקודו ( ר' סעיף 10 לפסק הדין) ובאותו מקרה העירייה נמנעה מלהעניק לאלפסי קביעות בשל העובדה ששני אחיו הועסקו אף הם באגף החופים ( סעיף 11 לפסק הדין).
מכאן נעבור לבחינת טענות התובע לפיהן הוא פוטר מהעבודה שלא כדין.

17. כאמור, לטענת התובע, העובדה שלא התקבל לעבודה בשנת 2012 מהווה למעשה מעשה פיטורים. לטענתו, הוא פוטר שלא כדין. לא נערך לו שימוע כדין והנימוקים לפיטורים לא היו עניינים ( ניסיון להתחמק מהענקת קביעות).

לטענת העירייה, עבודתו של התובע הגיעה לסיומה בשנת 2011, בתום עונת הרחצה, בהתאם לחוזה ההעסקה עליו חתם ולא היתה לו כל זכות מוקנית להיקלט לעבודה בעונת הרחצה העוקבת. כמו כן, ההחלטה בעניין אי קבלתו לעבודה בשנת 2012 התקבלה על רקע אי שביעות רצון מתפקודו לאורך השנים, ובמיוחד לאור האירועים שהתרחשו בקיץ 2011, ומכל מקום לא היו באגף תקנים פנויים בהם התובע יכול היה להיקלט.

כפי שיפורט להלן, מצאנו כי אכן, העירייה לא היתה מרוצה מתפקודו של התובע וכי הודיעה לו על כך והבהירה לו כי אינה מעוניינת להמשיך ולהעסיקו עובר לתום עונת הרחצה 2011.

18. בתמיכה לטענות התובע לפיהן הוא ביצע את עבודתו נאמנה וכי העירייה היתה מרוצה מתפקודו, הוא צירף מכתב תודה שכתב גב' תלמה " בשם קבוצה של אנשים הבאים בקביעות בחוף מציצים וחוף הדתיים" (נספח א'1 לתצהיר התובע). עוד הוגשו טפסי הערכת ממונה לשנים 2010-2011. טופס לשנת 2010 נערך על ידי מר אילן בנימין רכז חוף הדתיים, שהוא חברו של התובע מתקופת השירות הצבאי, דרכו הגיע התובע לעבודה באגף החופים. טופס הערכה לשנת 2011 נערך על ידי מר אריה אלפסי, האמון על תחום התחזוקה באגף החופים, עמו עבד התובע בסמוך לתום עונת הרחצה, לפרק זמן קצר של כחודש וחצי ( נספח א'3 לתצהיר התובע).

19. לא מצאנו ליתן משקל רב למסמכים שצירף התובע.

מכתב התודה נכתב באופן כללי לעובדי האגף בחוף, ולא לתובע עצמו. בהקשר זה טען מוהר ( ולא נסתר) כי חוף תל ברוך הוא מהחופים הנקיים ביותר בעיר, וזאת ללא קשר לתפקודו של התובע, שכן הוא לא היה העובד היחיד בחוף ( סעיף 25 לתצהיר מוהר).

20. בנוסף, לא מצאנו כי טפסי ההערכה משקפים נכונה את התנהגות התובע.

התובע טען כי בשנת 2010 הוצב לעבודה בחוף מציצים בדומה לשנה קודמת, אולם עבר לעבוד בחוף הדתיים תחת פיקוחו של חברו, מר אילן בנימין, לבקשת בנימין. לדבריו, בנימין היה מרוצה מתפקודו, כעולה מטופס הערכת עובד שערך, אך בעונה העוקבת עבר לעבוד בחוף אחר, חוף תל ברוך, מאחר שחוף הדתיים נסגר עקב שיפוצים.

מוהר הכחיש את טענות התובע וטען שמר אילן בנימין לא היה מרוצה מתפקודו של התובע ובסוף העונה ביקש שלא להמשיך לעבוד עם התובע בשנת 2011 ( סעיף 21 לתצהיר מוהר). מוהר הבהיר כי חוות הדעת החיובית שניתנה בעניינו של התובע עמדה בניגוד לדברים שמסר לו בנימין באופן ישיר: "זה בדיוק משקף את ההתנהלות שאנחנו מנסים לשנות מזה שנים באגף. זה אומר שבמקרה הזה מי שמילא את חוות הדעת הזו זה אילן בנימין שהוא חבר טוב של התובע עוד מהצבא מזה 5 שנים, ומה שיותר משעשע בסיפור הזה שלעונת הרחצה 2011 , אילן סרב לקבלו לעבודה והוא אמר לי ' את דני אל תחזיר אליי', וזה למרות שהוא מילא עליו חוות דעת מצוינת." (עמוד 28 לפרוטוקול, שורות 4-7).

עדותו של מוהר היתה בהירה ועיקבית ולאור תוכנה לא מצאנו ליתן משקל של ממש לחוות דעתו של בנימין. בהקשר זה נעיר שגם הטענה לגבי סגירת חוף הדתיים לשיפוצים הוכחשה על ידי מוהר בתצהירו, והוא לא נשאל על כך בחקירתו הנגדית. כך שלכל הפחות, טענות התובע בדבר הסיבות להעברתו בין החופים לא הוכחו.
גם נעמן הצהיר שבנימין לא רצה לעבוד עם התובע על רקע חריגה מנהלים, לאחר שהתובע הדליק מנגל בחוף בשעה 7:30 בבוקר ( סעיף 5 לתצהיר נעמן, עליו לא נחקר).

21. אשר לחוות הדעת שכתב מר אלפסי, נציין שהתובע עבד בכפיפות אליו לתקופה קצרה, וזאת לאור חוסר שביעות רצון מתפקודו כעובד ניקיון. גם אלפסי עצמו הבהיר שלא עבד עם התובע קודם לכן וכי המלצתו לתת לתובע קביעות, היא נוכח " ההמתנה" הארוכה, אולם לא משיקולים עניינים.

22. בשולי הדברים נציין שנראה כי קיימת יריבות בקרב העובדים באגף, על רקע הבחירות לראשות הוועד, וליתר דיוק על רקע העובדה שמר נעמן נבחר להחליף את מר אלפסי בתפקיד יו"ר ועד עובדי התחזוקה והמטה באגף ( ר' עדותו של נעמן בעמוד 18 לפרוטוקול, שורות 17-27 וכן ת/1 שיצא ממשרדו של אלפסי). על רקע זה, וגם מאחר שהתובע עבד פרק זמן קצר מאד עם אלפסי, נראה שאין ליתן משקל רב לחוות הדעת שאלפסי נתן לתובע.

23. ערים אנו לעובדה שבחוזי העבודה עליהם חתם התובע לאורך השנים תקופת העסקה נקצבה לשתי עונות רצופות בלבד, אולם בפועל התובע עבד במשך תקופה ארוכה יותר: ארבע עונות ולאחר הפסקה, שש עונות רצופות. מוהר הבהיר כי באגף לא הקפידו על עניין זה ( עמוד 27 לפרוטוקול, שורות 16-17). כמו כן, מוהר העיד כי העירייה, כרשות ציבורית הפעילה שיקולים שאינם כלכליים גרידא בהחלטתה בעניין קבלת התובע לעבודה ( ההדגשה הוספה - ד.ו.; עמוד 27 לפרוטוקול שורות 4-12)-

"ש. ז"א שלמרות שהוא היה עובד כ"כ בעייתי, למרות שהיה כתוב בהסכם של העובדים העונתיים האלה שלא יעסיקו אותם מעבר ל 2 עונות רצופות, כל עונה היית יושב מולו בעצם מחליט - לקבל אותו שוב פעם, מדוע?
ת. אני לא מנהל חברת הייטק, אצלנו זו עיריית ת"א ואנחנו עובדים עם מערכת מורכבת שאנחנו רואים בראייה כללית, אנחנו לא בוחנים לפי ציונים ויש לנו מערכת של שיקולים. כשבאים אלינו עובדים ומתחננים ופונים אליי על רקע יחסים אישיים עם התובע, והמבחן שלנו אצלי לפחות הוא לא היה אף פעם שחור או לבן והייתי מוכן תמיד לתת עוד הזדמנות, אנחנו מערכת ציבורית ואנחנו רוצים לעזור לאנשים בכוונה טובה, אבל יש מצב שזה מגיע לרמה שזה ' עד פה', ואי אפשר יותר. אם עובד מאוד מוצלח, הוא לא יגיע למצב ש - 10 שנים הוא עובד לטענתך לטענתנו 6 – זה לא יגיע למצב שלא נקבל אותו למערכת שלנו באופן קבוע. זה אומר בעצם שאנחנו סחבנו אותו למרות הכל. אנחנו מתחשבים ובאים אליי עובדים שלי שמבקשים ממני, אז יש לי מערכת שיקולים שלי."

עדותו היתה כנה ובהירה והיא מקובלת עלינו.

24. מכאן נעבור לבחון את ראיות העירייה ביחס לתפקודו של התובע.

כאמור, תחילת דרכו של התובע באגף היתה כפקח ובהמשך עבר לשמש כעובד ניקיון. ניתן לראות כי בתפקידו כפקח, התובע לא עבד באופן קבוע באותו חוף. גם לאחר שהתובע החל לשמש כעובד ניקיון, הוא עבר מחוף אחד למשנהו מידי שנה בשנה. לטענת התובע, מדובר היה בעניין שגרתי, אולם לאור עדותו העקבית והברורה של מוהר, לפיה התובע עבר תדיר מחוף אל חוף על רקע אי שביעות רצון מתפקודו, אנו מקבלים את גרסת העירייה בנושא ( סעיפים 19 – 17 לתצהיר מוהר ועדותו בעמוד 26 לפרוטוקול, שורה 25). אף התנהלות התובע בעונת הרחצה 2011 והמסמכים שהוצגו בהליך מחזקים מסקנתנו זו.

25. נעמן, שהיה ממונה על התובע בשנת 2010, טען כי לא היה מרוצה מתפקודו וביקש שלא לעבוד עמו. לטענתו לא ערך רישום כתוב בנושא על מנת שלא לפגוע בסיכויי התובע להתקבל לעבודה בעתיד ( סעיף 3 לתצהירו). נעמן לא נחקר על האמור בתצהירו ומשכך יש לקבוע כי זה לא נסתר. עוד טען נעמן כי התובע התקבל לעבודה בשנת 2011 בעקבות לחץ שהפעיל עובד האגף, מר שלומי אהרון, על מר מוהר באמצעותו. נעמן העיד כי פנה למר מוהר באופן אישי וביקש שיקבלו את התובע לעבודה ומוהר מסר לו כי מדובר ב"תחנה האחרונה" של התובע באגף ( סעיף 6 לתצהיר נעמן ועדותו בעמוד 18 לפרוטוקול, שורות 29-31).

גם מר דרורי הצהיר כי בטרם קלט את התובע לעבודה בשנת 2011 הבהיר לו כי מדובר בהזדמנות האחרונה שתנתן לו לעבוד באגף החופים ( סעיף 3 לתצהיר דרורי). כמו כן טען דרורי כי לא היה מרוצה מתפקוד התובע וכי התובע סירב לבצע המטלות שנתבקש, במיוחד במקרים בהם נעדרו חבריו עקב מחלה או אבל ( ר' סעיפים 2-6 לתצהיר דרורי), אולם כלל לא נחקר בנושא ורק מן הטעם הזה יש לקבוע כי גרסתו לא נסתרה.

26. גרסת העירייה בעניין חוסר שביעות רצון מתפקוד התובע מתיישבת עם כלל הראיות שהוצגו בהליך כמו גם עם גרסת התובע עצמו.

אין חולק כי במהלך חודש אוגוסט 2011 סירב התובע לבצע חלק מעבודות הניקיון בחוף. ברגיל עבדו בחוף שלושה עובדי ניקיון, אך במהלך אותו חודש חלה אחד מעמיתיו לעבודה של התובע ועל כן מטלות הניקיון התחלקו בין התובע ובין עובד נוסף. התובע טען כי אינו מעוניין לנקות את השירותים שבחוף ( סעיף 5 לתצהיר דרורי). התובע אישר גרסה זו, אלא שלטענתו, סירב לבצע המטלה מאחר שקטע החוף בו עבד היה גדול מזה של חברו והתובע ביקש לחלק את העבודה בצורה שיוויונית ( סעיפים 45-49 לתצהיר התובע).
התובע ניסה לגמד את האירוע ואת העובדה שסירב לבצע המטלה שביקש ממנו מר דרורי, בטענה שמדובר ב"חילוקי דעות שגרתיים" (ר' סעיף 45 לתצהיר התובע ועדותו בעמוד 10 לפרוטוקול, שורות 13-20), אך עדותו בעניין היתה מתחמקת והיא אינה מקובלת עלינו.

27. בעקבות אירוע זה, התקיימה ביום 24.8.11 פגישה שיזם מר דרורי בחוף תל ברוך, בו הועסק התובע. בפגישה נועדו התובע, מר דרורי, מר מאיר גואטה, רכז המתחם ומר אבי נעמן כנציג ועד העובדים. באותה פגישה התפרץ התובע בקולניות ( צעק) על נעמן לאחר שזה שאל אותו האם הוא רואה עצמו ממשיך לעבוד באגף החופים בעירייה ( ר' סעיף 51 לתצהיר התובע, סעיף 7 לתצהיר נעמן).

28. לאחר שיחה זו, ביום 27.8.11, פנה מר דרורי למר מוהר במכתב במסגרתו קבל על חוסר שביעות רצונו מתפקודו של התובע ( נספח נת/3 לתצהיר מוהר). בפתח המכתב הובהר כי נאמר לתובע עם תחילת העונה כי " חוף תל ברוך זה המקום האחרון לקבלתו לעבודה. בעבר עבד אצלי דני והיו לי אתו בעיות בסירוב קבלת עבודות קיימתי אתו פגישה ואמרתי לו שאני מוכן לקבל אותו לעבודה אצלי עקב המצב שאם אני לא מקבל אותו אין אף אחד שיקח אותו ( רחמנות) ושיעשה כל עבודה שנדרשת ממנו".

במכתב זה פירט דרורי את חוסר שביעות רצונו מהתובע נוכח העובדה שלאורך העונה כולה מסרב לגרוף פסולת מקו המים, כמו כן פורט אירוע נקודתי בו סירב לבצע עבודה מסוימת ( טיטוא ירידה דרומית) וכן פורט אירוע מיום 23.8.11 במהלכו סירב התובע להירתם ולנקות את השירותים בחוף, לאחר שעמיתו לעבודה נעדר עקב מחלה. בנוסף, פורטה השתלשלות האירועים בפגישה מיום 24.8.11. דרורי אף הבהיר כי לאחר הפגישה המשיך התובע בשלו וסירב לנקות את השירותים בחוף בימים 25.8.11-26.8.11 ואף ביום 27.8.11, שעה שאחד העובדים נעדר עקב אבל על מות אביו וחרף מחסור בכח אדם, התובע הבהיר כי לא ינקה את השירותים אלא את החוף.

דרורי הבהיר כי קיימת מתיחות בין העובדים עקב התנהגות התובע, דרש את פיטוריו המיידיים והוצאתו מחוף תל ברוך.

29. במאמר מוסגר נציין כי התובע טען שמכתב זה, כמו גם מכתבים נוספים הקשורים למחלוקת בין הצדדים ( סיכום שיחת בירור מיום 30.8.11 וסיכום שיחה מיום 7.9.11) לא נמצאו בתיקו האישי, בטרם הגיש את התביעה לבית הדין ( סעיפים 76-78 לתצהיר התובע). העירייה הבהירה כי הדבר אירע עקב תקלה משרדית ( סעיף 40 לתצהיר ונטורה). טענתו זו אינה מעלה ואינה מורידה לצורך ההכרעה שלפנינו משהתובע עצמו אישר נכונות תוכנם של מסמכים אלו.

30. ביום 30.8.11 נועד מר מוהר, סגן מנהל האגף, עם התובע וקיים עימו " שיחת בירור". להלן סיכום השיחה ( נת/4):

"הנדון: שיחת בירור עם דני מזרחי
בהמשך למזכר שהגיע ממנהל מתחם תל ברוך באשר להתנהגותו של העובד דני מזרחי, הוזמן העובד לשיחת בירור עם סגן מנהל האגף בתאריך 30/8/11.
סגן מנהל האגף העלה בפני דני מזרחי את הטענות נגדו וכנגד התנהגותו.
העובד הסביר שהוא אחראי על ניקיון של שני קילומטר בחלק הדרומי של תל ברוך וכשהוא מגיע חזרה הוא רואה שכולם כבר סיימו את עבודתם וכי לדעתו חלוקת הנטל אינה צודקת לשאלת סגן מנהל האגף ענה מר דני מזרחי כי הוא עובד בפועל כ 5-6 שעות מתוך יום עבודה ושאר הזמן זה מנוחה.
העובד ציין כי הוא נגרר במילים ונסחף אחרי התנהגות בוטה מצד אבי נעמן בעת שהתבטא באופן שאינו הולם.
הובהר לעובד כי בזמן הראיונות לעונת הרחצה לא היה אף מנהל מתחם/ רכז חוף שרצה אותו וכי גם את העונה הקודמת סיים באוירה שלילית מול מנהלו ולמרות זאת הוחלט לקבלו לעבודה ולשבצו בחוף תל ברוך מתוך כוונה לסייע לו. כמו כן הובהר לעובד כי מנהל המתחם מר דרורי אינו מעוניין שיעבוד תחתיו יותר וכי לאור העובדה שהשמועות אודות תפקידו והתנהגותו נפוצו לכל עבר לא נראה סביר שמישהו ממנהלי המתחמים ירצה שיעבוד תחתיו.
נמסר לעובד שתתקיים התייעצות בהנהלת האגף לקבלת החלטה בנושא להמשך העסקתו.
בברכה
יאיר מוהר
סגן מנהל אגף החופים"
התובע אישר את האמור בסיכום השיחה, להוציא הטענה לפיה הוא עובד 5-6 שעות ביום בלבד ( עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 4-20; ובניגוד לנטען בתצהירו – סעיף 50). כלומר, התובע אישר את הטענה לפיה היה מודע לחוסר שביעות רצון מתפקודו וידע כי מנהלי המתחמים אינם מעוניינים לעבוד עמו וכי הנהלת האגף מבקשת להביא לסיום עבודתו.
ניתן לראות כי בשיחה זו נפרשו בפני התובע הטענות בדבר חוסר שביעות הרצון וניתנה לו הזדמנות מלאה להשמיע את טענותיו. ויודגש, התובע לא סתר את טענותיו של מוהר בדבר סירובו לבצע המוטל עליו, אלא שתירץ מעשיו בטענה שחלוקת העבודה אינה שיוויונית.
31. ביום 7.9.11 זומן התובע לפגישה עם מנהל האגף, אבי ליכט, בהשתתפות מר מוהר ומר שלום ונטורה, מנהל בקרה ואיכות שסיכם את הפגישה:
"רקע
לפני שלושה שבועות התחילו להגיע תלונות ממנהל מתחם תל ברוך על בעיית התנהגות, אי השמעות להוראות המנהל וקללות של העובד דני מזרחי, כמו כן כאשר יו"ר הועד התערב קילל גם אותו.
מר דני מזרחי הוזמן לשיחה אצל סגן מנהל האגף ולמרות זאת לא היה שינוי בהתנהגותו"

כעולה מסיכום השיחה, התובע השיב לכל טענות נציגי האגף, לדבריו האירועים ה"בעייתיים": אי הישמעות למנהל ויציאה מוקדמת ללא תיאום עם המנהל, היו חד פעמיים ולטענתו, חלוקת העבודה בחוף אינה שיוויונית. בסיום השיחה סוכם כך ( נת/5):

"סיכום מנהל האגף
בעקבות האירועים איננו יכולים להחזירך לחוף, באפשרותנו לשלבך עם צוות האחזקה בניהולו של אריה אלפסי למשרה מלאה של 7 שעות בלבד ( ללא שעות נוספות) מיידית.
דני
אני מסכים.
..."

התובע אישר את האמור בסיכום זה ( עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 27-32) ואף שעדותו היתה מתחמקת, הבהיר כי ניתנה לו אפשרות אמיתית לשטוח טענותיו בפני הנתבעת ( עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 5-18).

מכאן שהתובע היה מודע לחוסר שביעות רצון הממונים עליו והובהר לו באופן סופי כי מנהלי המתחמים אינם מעוניינים לעבוד עמו. כך, התובע שובץ במחלקת תחזוקה, בתפקיד שונה מזה שביצע לאורך השנים, וזאת עד לסוף העונה.

32. ביום 24.10.11 התקיימה פגישה בין מנהל האגף אבי ליכט, לכלל עובדי הניקיון העונתיים ובמסגרתה הודיע להם על סיום העסקתם בהתאם לחוזי ההעסקה עליהם חתמו. באותה פגישה העובדים העלו בעיות טכניות שונות שהתעוררו בחופים, והציעו הצעות ייעול שונות.

מעבר להודעה הקולקטיבית שנמסרה על סיום העסקתם של העובדים, ניתנה לעובדים הזמנות להיוועד באופן אישי עם מנהל האגף. אף התובע ניצל הזדמנות זו ושוחח עם מר ליכט באופן אישי. יש להדגיש כי מדובר בעניין מהותי, אשר נטען על ידי התובע לראשונה בדיון ההוכחות שהתקיים ( עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 1-17).

בהקשר זה מצאנו להדגיש כי נוכח העובדה שאחת מטענותיו המרכזיות של התובע היא כי הוא פוטר מבלי שנערך לו שימוע כדין, העובדה שהתובע נמנע מלפרט את אשר אירע בפגישה מיום 24.10.11 מחלישה באופן משמעותי את טענותיו ויש בה טעם לפגם.

33. הפגישה מיום 24.10.11, כמו יתר השיחות שנוהלו עימו ביום 7.9.11 ואף ביום 30.8.11, סותמות את הגולל על טענת התובע לפיה לא נערך לו שימוע כדין. בפני התובע נפרשו כלל הטענות כנגדו והתאפשר לו לטעון באופן חופשי בנושא.

34. המסקנה מהמתואר לעיל היא שהעירייה ערכה לתובע שימוע כדין בטרם פוטר מעבודתו בשנת 2011 והבהירה לו כי לא תעסיקו כעובד ניקיון באגף, לאחר שניתנו לו מספר הזדמנויות לשנות דרכיו.

עבודתו של התובע הגיעה לסיומה בשנת 2011 בהתאם לחוזה ההעסקה עליו חתם, אף שהעירייה ביקשה להביא לסיום עבודתו עוד לפני סיום העונה, והמשיכה להעסיקו בתפקיד שונה מזה שלשמו נשכר ושביצע לאורך השנים.

35. ביום 6.3.12 הגיש התובע מועמדות לתפקיד עובד ניקיון עונתי, כמפורט בפרוטוקול הועדה ( נספח כד' לתצהיר התובע; ההדגשה הוספה - ד.ו.):

"גר בחולון, עובד מ- 2006 ברציפות, עונה קודמת התחיל בתל ברוך, היו בעיות בחודשי יולי- אוגוסט ולכן עבר לעבוד אצל אריה. העובד טוען שהיו אי הבנות ומאוד מעוניין לעובד טוען שמי שיחיעם, חזי ושוקי ירצו אותו תחתם. מעדיף משמרת בוקר. לאור חוו"ד של מנהל מתחם תל ברוך ולאור השימוע שנערך לעובד במהלך עונת הרחצה 2011, לא המליץ ס' מנהל לקלוט אותו לעונה נוספת החלטת הועדה: לא התקבל"

מוהר וונטורה שהיו חלק מועדת קליטת הפועלים העידו שהתובע לא התקבל לעבודה נוכח חוסר שביעות רצון מתפקודו בעונות קודמות ובמיוחד בעונת 2011 ( סעיף 37 לתצהיר מוהר, עדותו בעמוד 27 לפרוטוקול, שורות 13-15, סעיף 37 לתצהיר ונטורה).

כאמור, שוכנענו כי אכן לעירייה היו טענות ביחס לתפקודו של התובע ונוכח האמור בפרוטוקול, נראה שעניין זה היה הנימוק לאי קבלתו של התובע לעבודה בפתח עונת 2012.

36. בנסיבות אלה יש לדחות טענת התובע לפיה הוא פוטר ממניעים בלתי עניינים, על מנת מלהתחמק ממתן קביעות. ראשית, אף לגרסת התובע עצמו הוא לא הועסק במסלול המקנה קביעות. שנית, כמפורט לעיל, התובע לא פוטר בתחילת עונת 2012, אלא לא התקבל לעבודה, באשר בכל השנים היה עובד עונתי שעבד רק ששה חודשים בשנה. מכל מקום – בין שמדובר בפיטורים או באי קבלה לעבודה, העירייה שקלה שיקולים ענייניים - חוסר שביעות רצון מתפקודו של התובע בעונות הקודמות, ולא הוכח כל שיקול זר בשיקוליה של העיריה.

לאור כל המקובץ, נדחית התביעה המבוססת על נסיבות סיום עבודתו של התובע.

37. למעלה מן הצורך ומאחר שהצדדים הרחיבו בנושא, מצאנו לדון בטענת העירייה לפיה בכל מקרה, במועד סיום עבודתו של התובע היו באגף 22 תקנים לעובדי ניקיון וכי לא היו בנמצא תקנים פנויים אליהם התובע היה להיקלט. התובע טען כי באגף היו 28 תקנים לעובדי ניקיון וזאת בהסתמך על מסמכים שערכה העירייה בעצמה ( נספח יט' לתצהיר התובע).

הצדדים הציגו בפנינו מסמכים שונים בעניין המבנה הארגוני של האגף. התובע הציג את מבנה אגף החופים שהועבר אליו במסגרת תצהיר גילוי מסמכים ( נספח יח' לתצהיר התובע), מבנה תקינה מיום 15.6.09 ( נספח יט' לתצהיר התובע), העתק מדברי ההסבר להצעת תקציב העירייה לשנת 2013 ( נספח כ' לתצהיר התובע) והעתק מהתדפיסים של משרות לפי תקן באגף ( נספח כא' לתצהיר התובע). העירייה הציגה את תרשים מבנה אגף החופים ( נת/1) ואת דברי ההסבר להצעת תקציב האגף לשנת 2012 ( נת/2). הצדדים נחלקו בשאלה אם במועד פיטורי התובע היה תקן פנוי אליו יכלה העירייה לקולטו.

יש לציין כי ישנו הבדל בין תרשים המבנה הארגוני נספח יח' לתצהיר התובע לזה שהציגה הנתבעת ( תוספת מזכירה וכן תקן נוסף בתחום ההצלה באגף). בהקשר זה העידו מר ונטורה ומר מוהר כי השינוי הארגוני באגף נבנה באופן תהליכי וחלו בו שינויים רבים ממועד סיום עבודתו של התובע ועד היום ( עדות ונטורה בעמוד 20 לפרוטוקול, שורות 4-32, עדות מוהר בעמוד 26 לפרוטוקול שורות 6-7).

על פני הדברים, נראה שהתרשים שצירף התובע לתצהירו במסגרתו פורטו 28 משרות לעובדי ניקיון מהווה נוסח בלתי סופי ( ר' מחיקות ורישומים בכתב יד על גבי התרשים הארגוני שצורף). כלומר, תרשים התקינה שהציג התובע אינו רלוונטי למועד סיום עבודתו ורק מן הטעם הזה יש לדחות טענתו ולקבל גרסת העירייה. מה גם שכאמור, התובע כלל לא עבד במסלול לקביעות, ונוכח חוסר שביעות רצונה של העירייה מתפקודו לא היה מקום להעניק לו קביעות.

38. התובע טוען כי הגדרתו כעובד עונתי שללה ממנו למעשה את הגנת ארגון העובדים והביאה לפגיעה בשכרו. עוד נטען שהעירייה הפחיתה באופן חד צדדי את שכרו של התובע בעונת 2011 לעומת שנים עברו ( בשיעור של 6.67 ₪ לשעה). לבקשתו, העלתה העירייה את שכרו בסכום מזערי (1.67 ₪ לשעה) ונתבעו הפרשי שכר בגין ההפחתה.

מנגד, העירייה טענה שעקב טעות, שהתגלתה רק בשנת 2011, שולם לתובע שכר על פי הסכם מקומי, למרות שאינו עובד ותיק (על פי הסכם מרץ 99' שהסדיר את חריגות השכר בשלטון המקומי; סעיפים 22-26 לתצהיר ונטורה). על כן, נטען שלעירייה זכות קיזוז בגין הסכומים ששולמו לתובע בטעות ואשר לא קוזזו בגין העבר.

כיוון שמר ונטורה לא נחקר על האמור בתצהירו בנושא זה, טענות העירייה בנושא לא נסתרו ( ר' עדות מוהר בעמוד 29, שורות 17-18). על כן, אין מקום לפסוק לתובע הפרשי שכר – בין משום שלא הוכח שהפחתת השכר נעשתה שלא כדין ובין לאור טענת הקיזוז של העירייה.

39. סוף דבר - התביעה נדחית.

התובע ישא בהוצאות הנתבעת, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ד, (27 יולי 2014), בהעדר הצדדים.

עודי שינטל, נציג ציבור, (מעבידים)

דגית ויסמן, שופטת


מעורבים
תובע: דני מזרחי
נתבע: עיריית תל אביב
שופט :
עורכי דין: