ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד רן הרשקוביץ :

בפני כבוד השופט יוסי טופף

המאשימה:
מדינת ישראל
באמצעות ב"כ עו"ד עידן שחר ועו"ד איציק אלפסי
שלוחת תביעות אילת

נגד

הנאשם:
רן הרשקוביץ, ת.ז. XXXXXX946
באמצעות ב"כ – עו"ד שלמה יובל

גזר דין

האישום וההרשעה

1. ביום 23.2.2014 הורשע הנאשם לאחר שמיעת ראיות, בביצוע עבירות של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

בבסיס ההרשעה, דברי איום שהשמיע הנאשם כלפי מעסיקו לשעבר, שמעון גרין (להלן: "המתלונן") ותקיפתו, בשל מחלוקת כספית שנתגלעה ביניהם. כפי שנקבע בהכרעת הדין, המאשימה הוכיחה ברף הראייתי הנדרש בפלילים כי הנאשם איים על המתלונן שיכה אותו ויפגע בו. כשלושה שבועות לאחר מכן, בתאריך 28.11.2010, ניגש הנאשם למתלונן בקרבת מרכז מסחרי באילת וחבט את פניו בעזרת קסדה שאחז בידו. בסמוך לכך, שב הנאשם לאיים על המתלונן באומרו: "מה שעשיתי לך פה זה עוד כלום, יהיה עוד המשך".

ראיות וטיעוני הצדדים לעונש

2. ב"כ המאשימה, עו"ד שחר עידן, עתר למתחם ענישה שבין 4 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר בפועל. בנסיבות המקרה זה, עתר התובע להטיל על הנאשם עונש של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר מותנה, קנס, פיצוי והתחייבות. התובע עמד על חומרת העבירות שביצע הנאשם ועל הצורך להילחם בתופעות אלימות בדרך של ענישה מרתיעה. בהתייחסו לנסיבות ביצוע העבירה, הדגיש ב"כ המאשימה כי הנאשם תקף את המתלונן באמצעות קסדה, כך שלמעשה היה פוטנציאל לקרות נזק רב מכפי שארע. חומרה יתרה יש במעשי הנאשם היות ולוו בדברי איום כלפי המתלונן. נטען כי הנאשם ניסה להכשיל את בית המשפט, משהעלה טענת אליבי חסרת בסיס. התובע הפנה לאסמכתאות משפטיות והסתייג מהמלצת שירות המבחן לענישה בדרך של צו של"צ ופיצוי.

3. ב"כ הנאשם, עו"ד שלמה יובל, אישר בטיעוניו לעונש כי ניתנה בעניינו של הנאשם "הכרעת דין מאד מפורטת ונכונה", וטען כי העונש הראוי לו, הינו צו של"צ בהיקף 140 שעות ופיצוי למתלונן, כפי המלצות שירות המבחן. באשר לנסיבות ביצוע העבירות, טען הסנגור כי אין לראות בשימוש בקסדה לתקיפת המתלונן, כאלמנט של תכנון מוקדם, היות והנאשם אחז בקסדה משום שבדיוק ירד מאופנועו. הסנגור הציג את האירוע באופן מקל וטען כי כל דבר שנשמע רע כלפי מישהו עשוי להיחשב כאיום וכל נגיעה במישהו עשויה להיחשב כתקיפה. הסנגור הפנה לתסקיר באשר לרקעו המשפחתי המורכב של הנאשם שיש בו לשיטתו כדי להסביר את התנהגותו ואף את דרך ניהול ההליך, לרבות שינוי בגרסאות הנאשם והעלאת טענת האליבי. הסנגור ציין כי הנאשם נעדר עבר פלילי והוא שואף לנהל אורח חיים נורמטיבי ועל כן יש לעודדו להמשיך בכך.

במסגרת ראיות ההגנה לעונש, נשמעה עדותו של מר עופר גולן, נציג של ארגון יוגה עולמי ומדריך היוגה של הנאשם במשך כשלוש שנים. העד מסר שמהרגע שהכיר את הנאשם זיהה אצלו נתינה אינסופית, חמלה, אהבה ורוח התנדבות. העד אישר שפרטי המקרה בגינו הועמד הנאשם לדין אינם ידועים לו, וציין שלא נתקל בהפגנת אלימות מצד הנאשם.

4. הנאשם עצמו ציין שהוא אדם לא קונבנציונאלי, בעל רגישות יתרה שקשה לשלוט עליה וציין את שאיפתו לנהל אורח חיים נורמטיבי. הנאשם מסר שהוא נבוך ומבויש על מעשיו ועבר תהליך אישי במהלך המשפט. הנאשם הודה במיוחס לו בכתב האישום וטען כי כיום אירועים אלה רחוקים שנות אור מאופיו האמיתי. עוד הודה הנאשם כי זלזל ופגע בכבוד בית המשפט ובתהליך המשפטי. לדבריו קבלת ההחלטות שלו הייתה מזעזעת, מגוחכת ומלאת אגו. הנאשם סיפר כי כיום הוא מתגורר עם בת זוגתו בישוב קהילתי בערבה, משמש כמורה ליוגה, מציל ועוזר לילדים. הנאשם הביע רצון להתנצל בפני המתלונן ולפצותו.

דיון והכרעה

5. תיקון 113 לחוק העונשין שעניינו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה" התווה את עקרון ההלימה כעיקרון מנחה בענישה לפיו נדרש יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו (ס' 40ב לחוק העונשין).
מלאכת גזירת הדין מורכבת משלושה שלבים עיקריים:
תחילה, אקבע את מתחם העונש ההולם לעבירות שביצע הנאשם, על בסיס שיקולים נורמטיביים ואובייקטיבים, בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בערכים אלה, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות כמפורט בסעיף 40ט לחוק העונשין (סעיף 40ג לחוק העונשין);
לאחר מכן, אבחן האם ראוי לחרוג מן המתחם לקולא בשל שיקולי שיקום (סעיף 40ד לחוק העונשין) או לחומרה בשל שיקולי הגנה על שלום הציבור (סעיף 40ה לחוק העונשין);
לבסוף, אקבע את העונש המתאים שיושת על הנאשם, בהתחשב בצורך בהרתעת הנאשם (סעיף 40ו לחוק העונשין), בצורך בהרתעת הרבים (סעיף 40ז לחוק העונשין) ובנסיבותיו האישיות של הנאשם שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40יא לחוק העונשין), כמו גם בנסיבות אחרות ככל שתמצאנה רלוונטיות (סעיף 40יב לחוק העונשין).
[ראו: ע"פ 2918/13 דבס נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 18.7.2013); ע"פ 1903/13 עיאשה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 14.7.2013); ע"פ 1323/13 חסן נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.6.2013)].

מתחם העונש ההולם

6. מתחם העונש ההולם יקבע בהתאם לעקרון ההלימות כפי שהוגדר בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין. על מנת ליישמו בית משפט יתחשב בשלושת אלה: ראשית, בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ובמידת הפגיעה בו; שנית, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ומידת אשמו של הנאשם; שלישית, במדיניות הענישה הנהוגה (ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.8.2013). אעמוד להלן על מרכיביו השונים של מתחם העונש ההולם.

7. הנאשם הורשע כאמור בעבירות של תקיפה סתם ואיומים. סעיף 40יג(ב) לחוק העונשין קובע כי משהורשע נאשם במספר עבירות, המהוות מספר אירועים, יקבע בית המשפט מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לכל אירוע בנפרד.

האיומים

8. הערכים החברתיים שנפגעו - בביצוע עבירת איומים, לצידה קבע המחוקק עונש מרבי של 3 שנות מאסר, נפגעים ערכים חברתיים של שלוות נפשו של הקרבן, חופש הפעולה והבחירה שלו ואין לאפשר מצב בו איום הופך להיות כלי או אמצעי לפתרון סכסוך כזה או אחר, בפרט כאשר קיים חשש ממשי שדברי איום יובילו לכדי פגיעה פיסית של ממש.

בענייננו, הנאשם איים על המתלונן במספר הזדמנויות, בכתב ובעל פה, לפני ואחרי שתקף אותו פיזית ובכך הביא את דברי האיום לכלל מימוש. בבחינת מידת הפגיעה בערכים המוגנים ניתן לומר כי במעשיו פגע הנאשם בעוצמה גבוהה בשלוות נפשו ובביטחונו של המתלונן, הן בשל ריבויים בהזדמנויות שונות והן בשל תוכנם.

ראו בעניין זה ע"פ 103/88 ליכטמן נ' מדינת ישראל , פ"ד מג(3) 373, לאמור:

"...אינטרס החברה הוא להגן על שלוות נפשו של הפרט... מפני מעשי הפחדה והקנטה שלא כדין. אינטרס חברתי נוסף אף הוא מוגן בעקיפין בעבירה זו, והוא נוגע לחופש הפעולה והבחירה של הפרט... בידוע הוא, שבמקרים רבים מושמעים איומים Per se כמסר מוסווה להתנהגות המצופה מן המאוים. נמצא, כי סעיף 192 מקדים רפואה למכה ומונע מלכתחילה פגיעה עתידית בחירות הפעולה של הזולת".

וכן, רע"פ 2038/04 לם נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(4) 96, שם נקבע כי:

"האיום הוא, אפוא, ביטוי שהמשפט מטיל עליו מגבלות תוך פגיעה בחופש הביטוי וזאת, כדי להגן על ערכים אחרים ובהם שלוות נפשו, בטחונו וחירות פעולתו של הפרט. האיום מסכן את חירות פעולתו של הפרט שכן, פעמים רבות, כרוך האיום גם בציפייה להתנהגות מסוימת מצד המאוים שהמאיים מבקש להשיג באמצעות השמעת האיום".

9. באשר לנסיבות ביצוע עבירת האיומים, סבורני כי יש לשקול לחומרה את העובדה כי דברי האיום הופנו כלפי מעסיקו לשעבר של הנאשם כדרך לפתרון סכסוך שכר שנתגלע ביניהם. מדובר בדברי איום חמורים, לפגיעה בגופו של המתלונן, שנועדו להטיל עליו חשש ומורא כדי לאלצו להעביר לידי הנאשם את כספי המריבה, על רקע טענת הנאשם, שהמתלונן חב לו דמי שכר שטרם שולמו. ניתן להצביע על תכנון מקדים למעשים, היות וחלק מהאיומים הופנו למתלונן בכתובים באמצעות מסרון לטלפון. הנאשם יכל להבין היטב את הפסול שבמעשיו והוא לא היה קרוב לסייג לאחריות פלילית.

10. בבחינת מדיניות הענישה בעבירת האיומים עולה כי בתי המשפט הטילו עונשים במנעד רחב התלוי בנסיבות המעשה והעושה. כך למשל:

א. בעפ"ג (מחוזי מרכז) 1608-01-08 עלאונה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 30.4.2008), הורשע הנאשם לאחר שמיעת ראיות בעבירת איומים כלפי עובדת סוציאלית. על הנאשם, בעל עבר פלילי, הוטלו 8 חודשי מאסר בפועל ומאסר מותנה.

ב. בת"פ (שלום אילת) 47527-11-12 מדינת ישראל נ' פלוני (ניתן ביום 1.4.2014) הורשע הנאשם לאחר שמיעת ראיות בעבירת איומים כלפי אשתו כי יפגע בילדם ונקבע מתחם ענישה שבין מאסר מותנה לבין 12 חודשי מאסר בפועל. על הנאשם הוטלו 4 חודשי מאסר בפועל, פיצוי והתחייבות.

ג. בת"פ (שלום כ"ס) 41196-05-10 מדינת ישראל נ' משה גידו (ניתן ביום 15.7.2012), הורשע הנאשם על יסוד הודאתו בעבירת איומים לרצח על רקע ויכוח על חנייה. על הנאשם, בעל עבר פלילי, הוטלו 8 חודשי מאסר מותנה, קנס ופיצוי.

ד. בת"פ (שלום רח') 1811/09 מדינת ישראל נ' ארביב (ניתן ביום 6.6.2012), הורשע הנאשם על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של איומים נגד עובדת סוציאלית. על הנאשם, בעל עבר פלילי ישן, הוטלו 6 חודשי מאסר על תנאי והתחייבות כספית.

ה. בת"פ (שלום צפת) 21596-08-11 מדינת ישראל נ' ירון סננס (ניתן ביום 22.5.2012), הורשע הנאשם על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירת איומים, בכך שאמר למתלוננת כי יהרוג אותה על רקע סכסוך כספי. על הנאשם, בעל עבר פלילי, הוטלו 3 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי.

ו. בת"פ (שלום ב"ש) 10/09 מדינת ישראל נ' רוזין (ניתן ביום 11.2.2010) הורשע הנאשם על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בשתי עבירות איומים. על הנאשם, בעל עבר פלילי, הוטלו 4 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, הופעל מאסר מותנה, כך שהוטלו על הנאשם 6 חודשי עבודות שירות ומאסר מותנה.

11. מכל המקובץ, בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנהוגה, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, תוצאותיהן והיחס ההולם בין חומרת מעשי העבירות בנסיבותיהם ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש שיש להטיל עליו, סבורני כי מתחם העונש ההולם לאירוע הראשון בו הורשע הנאשם בעבירת איומים כלפי מעסיקו לשעבר נע בין מאסר מותנה לבין 12 חודשי מאסר בפועל.

התקיפה והאיומים

12. בביצוע עבירה של תקיפה סתם, אשר לצדה עונש מרבי של שנתיים מאסר, נפגעים ערכים החברתיים של סטנדרט התנהגות שנועד להגן על תחושת הביטחון, שלמות הגוף והכבוד של כל פרט בציבור מפני תופעת האלימות, לרבות זו הכרוכה בשימוש בחפצים.
במקרה דנא הנאשם עשה שימוש בכלי נשק קר מאולתר (קסדה) ובדרך זו פגע בערך חברתי רם מעלה של זכות האדם להגנה על שלומו ועל שלמות גופו, וזכותו לתחושת בטחון בכל מקום בו הוא נמצא. אין צריך להרחיב באשר למוגנות הנדרשת לכל אדם מפני מעשי אלימות ובנקל ניתן לדמיין את עצמת המכה שנגרמת באמצעות חפץ קשיח וכבד כמו קסדת אופנוע בפניו של המתלונן. מידת הפגיעה בערך חברתי זה הינה ממשית.

באירוע זה, מלבד התקיפה, איים כאמור הנאשם על המתלונן בכך שאמר לו, אחרי התקיפה "מה שעשיתי לך פה זה עוד כלום, יהיה עוד המשך". מלבד האמור בסקירת האירוע הראשון, אוסיף כי באירוע זה מידת הפגיעה בערכים החברתיים המוגנים בשל ביצוע עבירת האיומים הייתה ברף הגבוהה שכן האיום לווה בתקיפה.

13. בימים אלה, כאשר האלימות גואה ברחבי הארץ, אנשים נדקרים ונפצעים קשה, לעיתים למוות, בשל סיבות של מה בכך, החל מוויכוח על סכומי כסף פעוטים או שימת ליבה של בחורה ועד למלחמות עבריינים המוציאים להורג אלה את אלה, אין תמה על כך שעבירות אלימות באמצעות נשק קר או חם הוגדרו בפסיקה כעבירות חמורות ביותר, ובתי המשפט ביטאו לא אחת את העמדה לפיה גם מי שאין לו עבר פלילי, וזו לו העבירה הראשונה, ראוי לענישה מחמירה ומרתיעה אם ביצע עבירת נשק כלשהי. בבוא בית המשפט לשקול את הענישה בעבירות מסוג זה, עליו לתת משקל נכבד לאינטרס הציבורי ולצורך בהרתעת עבריינים בכוח מלבצע עבירות דומות, על פני הנסיבות האישיות של העבריין (ראו לדוגמא: רע"פ 2718/04 אבו דאחל נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.3.2004); ע"פ 5066/98 מדינת ישראל נ' ניעמן דחלה ואח' , תק-על 99(3), 1574; ע"פ 371/08 מדינת ישראל נ' דסטה ביטאו (ניתן ביום 27.10.2008).

14. בבחינת הנסיבות הקשורות בביצוע עבירות התקיפה והאיומים (האירוע השני) עולה כי מדובר בעבירות אלימות קשות שהתרחשו על רקע סכסוך כספי פעוט בין הצדדים. מעשיו של הנאשם התרחשו ללא כל התגרות פיזית מצד המתלונן שזה עתה פגש באקראי ברחוב ואשר אף דומה, על סמך האמור בכתב האישום ובהכרעת הדין, כי ניסה ללבן את המחלוקות שנתגלעו ביניהם. כפי שנקבע בהכרעת הדין, הנאשם פגש במתלונן באקראי ברחובות העיר, ניגש אליו, תקף אותו בראשו באמצעות קסדה ואיים עליו כי מה שעשה לו זה עוד כלום ועוד יהיה לכך המשך.

סביר כי למעשה לא קדם תכנון מוקדם, שכן הוא ארע באופן ספונטני בפגישה אקראית בסמוך למרכז מסחרי באילת. חלקו של הנאשם באירוע התקיפה המלווה באיומים מרכזי ובלעדי, שכן לא נודע על כל אלימות מצד המתלונן כלפי הנאשם. מדובר בתקיפה שלא גרמה לחבלה, אך היה לה פוטנציאל לנזק משמעותי, שעה שהנאשם הטיח קסדה שתכליתה להגן על ראשו של אופנוען והפך אותה לכלי נשק עימו פגע בראשו של המתלונן. הלכה מושרשת היא, כי "נשק" אינו רק כלי שיועד מלכתחילה להוות "נשק" וכי גם כלי או חפץ שנוצר לשימוש תמים ולא יועד לשמש למטרה אלימה, עשוי להיחשב כ"נשק" אם בפועל נעשה בו שימוש ככזה [ראו: ע"פ 371/08 מדינת ישראל נ' דסטה ביטאו (ניתן ביום 27.10.2008)]. בהקשר זה נפסק בע"פ 187/76 מדינת ישראל נ' אסרף (ניתן ביום 7.10.1976), כך: "כל כלי או מכשיר (מחוץ לנשק חם) העלול להמית או לחבול הוא בחזקת נשק קר, בין אם יוצר לצורך כך, כמו פגיון, ובין אם לא יוצר לצורך כך, אבל מחזיקו הועיד אותו למטרה המזיקה, ולכן נשא אותו בשעת מעשה".
הנאשם יכל להבין את הפסול שבמעשיו ולהימנע מהם בכל רגע ולא עשה כן. לא נודע על התגרות מצד המתלונן. הנאשם לא היה במצוקה נפשית או קרוב לסייג לאחריות פלילית.

15. בבחינת מדיניות הענישה באירועים דומים עלה כי על הנאשמים הוטלו עונשים במנעד רחב התלוי בנסיבות ביצוע העבירה, בנסיבותיו של הנאשם עצמו ובקיום עבירות נלוות. כך למשל:

א. בע"פ (מחוזי נצרת) 47731-04-14 עראזקשתיוי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 18.6.2014) הורשע הנאשם על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של תקיפה סתם ואיומים. נקבע מתחם ענישה שבין חודשיים מאסר בפועל שיכול וירוצה בעבודות שירות לבין 8 חודשי מאסר בפועל. על הנאשם, נעדר עבר פלילי, הוטלו 5 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסרים מותנים, פיצוי והתחייבות. ערעורו של הנאשם נדחה.

ב. בעפ"ג (מחוזי מרכז-לוד) 1079-04-14 נגוסה יטזב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 17.6.2014) הורשע הנאשם לאחר שמיעת ראיות בעבירות של תקיפה סתם ואיומים. נקבע מתחם ענישה הולם שבין מאסר מותנה לבין 8 חודשי מאסר בפועל ועל הנאשם, בעל עבר פלילי, הוטלו 5 חודשי מאסר בפועל, הופעל מאסר מותנה בן 6 חודשים לריצוי באופן חופף בחלקו, כך שעל הנאשם לרצות 9 חודשי מאסר, מאסר מותנה, קנס ופיצוי. ערעורו של הנאשם נדחה.

ג. בת"פ (שלום רח') 3995-06-12 מדינת ישראל נ' סלומון שלמה לוי (ניתן ביום 29.1.2014) הורשע הנאשם, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של איומים ותקיפה סתם בכך שאיים על אחר כי יהרוג אותו והכה בפניו במכת אגרוף. בית המשפט קבע כי מתחם ענישה הולם נע בין מאסר מותנה לבין 10 חודשי מאסר בפועל והטיל על הנאשם, בעל עבר פלילי, מאסר מותנה של 6 חודשים, פיצוי וקנס.

ד. בת"פ (שלום י-ם) 21519-12-12 מדינת ישראל נ' יקיר סופיר (ניתן ביום 3.11.2013) הורשע הנאשם על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של תקיפה סתם ואיומים בכך שהכה את המתלונן באגרוף בפניו שלוש פעמים ואיים עליו. בית המשפט אישר את המתחם המוסכם בין הצדדים בין מאסר על תנאי ל-6 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות והטיל על הנאשם, בעל עבר פלילי, 40 ימי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות ומאסרים מותנים.

ה. בת"פ (שלום אילת) 1506/12 מדינת ישראל נ' ח'ורי (ניתן ביום 23.1.2013) הורשע הנאשם לאחר שמיעת ראיות בעבירות של תקיפה סתם ותקיפת שוטר כדי להכשילו בתפקידו בכך שהכה את המתלונן באגרוף ואיים על השוטרים. נקבע מתחם ענישה הולם בשל ביצוע עבירת התקיפה בלבד שבין 3 -15 חודשי מאסר בפועל. על הנאשם, בעל עבר פלילי, הוטלו ביחס לשתי העבירות 8 חודשי מאסר בפועל, הופעלו מאסרים מותנים, כך שעל הנאשם נגזרו 16 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה והתחייבות.

ו. בת"פ (שלום ת"א) 15900-02-10 מדינת ישראל נ' שי ביטון (ניתן ביום 13.7.2011) הורשע הנאשם על יסוד הודאתו בעבירה של תקיפה סתם, בכך שהניף לעבר המתלונן קסדה בצורה מאיימת ובעט בחוזקה בכתפו עד שנזקק לטיפול רפואי. לנאשם נגזרו שני חודשי מאסר בפועל בעבודות שירות, מאסר מותנה פיצוי וקנס.

16. מכל המקובץ, סבורני כי מתחם העונש ההולם לאירוע בו איים ותקף הנאשם את המתלונן נע בין 5 חודשי מאסר (שיכול וירוצו בעבודות שירות) לבין 15 חודשי מאסר בפועל.

האם יש מקום לחריגה מגבולות מתחם הענישה

17. כאמור, על בית המשפט לבחון האם ראוי לחרוג מן המתחם בשל שיקולי שיקום המהווים שיקול לקולא (סעיף 40ד לחוק העונשין) או מאידך בשל הצורך להגנה על שלום הציבור, המהווה שיקול לחומרא (סעיף 40ה לחוק העונשין).

בנסיבות המקרה שלפניי לא מצאתי כי קיים פוטנציאל שיקומי המצדיק חריגה ממתחם הענישה לקולא. מנגד, לא הונחה בפניי תשתית עובדתית ממנה ניתן להסיק על רמת סיכון גבוהה או חשש ממשי שהנאשם יחזור ויבצע עבירות דומות ועל כן אינני מוצא מקום לחצות את רף מתחם הענישה לחומרה, משיקולי הגנה על שלום הציבור.
בסופו של יום, סבורני כי השיקולים השונים, ינחוני בקביעת העונש המתאים בתוך גדרי מתחם הענישה ההולם לצד שיקולי הרתעת הנאשם והרתעת הרבים מפני ביצוע עבירות נוספות (ר' סעיף 40ו לחוק העונשין).

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה

18. לאחר קביעת מתחם העונש ההולם לאירוע בגינו הורשה הנאשם, אקבע את העונש המתאים לנאשם שמלפניי במתחם העונש ההולם. בגזירת העונש המתאים לנאשם וכמצוות סעיף 40יא לחוק העונשין, יש מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות, אשר אינן קשורות בביצוע העבירות, כגון: גיל, עבר פלילי, נטילת האחריות, פגיעת העונש במשפחתו, נסיבות חיים קשות שהייתה להן השפעה על ביצוע העבירה, שיתוף הפעולה עם רשויות החוק ועוד. נסיבות אלה נלמדות בין היתר בענייננו מהאמור בתסקיר שירות המבחן, מדברי הנאשם, מהטיעונים והראיות לעונש ומחוות דעת הממונה על עבודות שירות. בדרך זו חידד תיקון מס' 113 לחוק העונשין את הצורך בהמשך נקיטת שיטת ענישה אינדיווידואלית, הבוחנת נסיבותיו של כל מקרה ואדם המובא לדין (ע"פ 433/89 אטיאס נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(4) 170; ע"פ 5106/99 אבו ניג'מה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 350; רע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.5.2009)).

19. הנאשם יליד 1977 ללא הרשעות קודמות.

20. ביום 15.6.2014 הוגש תסקיר שירות המבחן במסגרתו נסקרו קורות חייו של הנאשם ותולדות משפחתו. מהתסקיר עולה כי הנאשם חווה ילדות קשה אשר אותותיה ניכרים גם בתקופה זו של חייו. בשל צנעת הפרט אמנע מלפרט מעבר לנדרש. מהתסקיר עולה כי בתקופה זו של חייו, מתגורר הנאשם עם בת זוגו ועובד כמדריך יוגה וכמציל. הנאשם אישר בפני שירות המבחן שהתגלע סכסוך כספי בינו לבין המתלונן, בנוגע לשכר המגיע לו, אך הכחיש כי נקט באלימות כלפיו כפי הנטען בכתב האישום. הנאשם הביע צער על התנהלותו במשטרה שאופיינה לדבריו ביהירות ובהתנשאות. הנאשם מסר כי בחר שלא להגיש ערעור על הרשעתו, בשל רצונו לסיים את ההליך הפלילי ולהמשיך בחייו. הנאשם שלל שימוש בסמים או אלכוהול והביע עמדות השוללות אלימות כדרך להתמודדות ולפתרון סכסוכים. שירות המבחן התרשם מהנאשם כאדם נורמטיבי, בעל יכולת טובה בשליטה על כעסים שאינו נוטה לנקוט באלימות כדרך לפתרון סכסוכים. להערכת שירות המבחן הסיכון להישנות ביצוע עבירות דומות מצד הנאשם הינו נמוך. בנסיבות אלה, המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם צו של"צ בהיקף של 140 שעות ופיצוי למתלונן.

21. שיקולים לחומרה: בבסיס השיקולים לחומרה עומדת המדיניות המשפטית שתוארה לעיל באשר לענישה בעבירות בהן הורשע הנאשם. רבות דובר בפסיקה בדבר הצורך להילחם בנגע האלימות שפשה בחברה הישראלית ולעוקרו מן השורש באמצעות ענישה הולמת ומרתיעה. מעשיו של הנאשם אלימים וחמורים ועליו לתת את הדין עליהם. עבירות חמורות אלה, כל אחת לחוד ובעיקר שילובן זו בזו, הינן עבירות ששומה על בית המשפט למגר בענישה מרתיעה ומשמעותית. הנאשם תקף בברוטאליות את המתלונן שחש ברע ובמקום להושיט לו עזרה לסייע לו, המשיך לאיים עליו כי ישוב לפגוע בו ואף בדרך קשה יותר. לשיקול ההלימה יש לתת משקל בכורה על מנת לגמול לנאשם על מעשיו, להגן על הציבור ו להרתיע את נאשם והרבים משלוב ולבצע עבירות דומות .

הנאשם לא הודה בביצוע העבירות שיוחסו לו, כך שלשם מתן הכרעת הדין נשמעו ראיות מטעם הצדדים ונשמעו טיעוניהם. אבהיר כי לא זקפתי לחובת הנאשם את ניהול המשפט על ידו (כפי הוראות סעיף 40יא(6) לחוק העונשין). עם זאת, הנאשם אינו זכאי להקלה לה זכאים נאשמים אשר לוקחים אחריות למעשיהם, מביעים חרטה וחוסכים מזמנו של בית המשפט, התביעה והעדים. אין להחמיר עם נאשם בשל כך שעמד על חפותו בניהול הוכחות. עם זאת, במקרה דנא, התנהלות הנאשם לאורך כל ההליך הייתה חמורה במיוחד. הנאשם, כפי שהודה בעצמו בסמוך לגזירת הדין, ואף כפי שאישר סנגורו בשלב הטיעונים לעונש, ניסה להטעות את בית המשפט בהעלאת טענת אליבי משוללת יסוד והגיון. הנאשם אף זימן את אמו לתת עדות שהאמת לא הייתה נר לרגליה. בהתנהלותו זו ניסה הנאשם להכשיל את בית המשפט ולחמוק מלתן את הדין על מעשיו.

הנאשם התקשה לקבל אחריות על מעשיו ולהפנים את הפסול שבהם, כפי העולה מתסקיר שירות המבחן. בנסיבות אלה, גובר החשש להישנות מעשי אלימות מצדו ועל כן יש להמחיש עבורו את חומרת מעשיו בענישה הולמת ומרתיעה. מצאתי להביא בכלל חשבון את הצורך להגן על הציבור מפני הנאשם ועברייני אלימות כמותו, שכן בהכחשת ביצוע העבירות אף לאחר ההרשעה, יש חשש להישנות ביצוע עבירות דומות מצידו.

22. שיקולים לקולא: הבאתי בחשבון כי הנאשם לא הורשע בעברו ולנסיבותיו האישיות והמשפחתיות, כפי שפורטו בתסקיר שירות המבחן ולמאמציו לנהל אורח חיים נורמטיבי. נתתי דעתי לכך שביש ורת האחרונה, טרם מתן גזר הדין, ניאות הנאשם להביע צער וחרטה על מעשיו והכיר בטעותו בכך שהציג גרסה שלא שיקפה מהימנה את אשר ארע.

23. לא נעלמה מעיני המלצת שירות המבחן, אשר משמשת כלי חשוב לבית המשפט בבואו לגזור את הדין. ברם, ידוע הוא כי אין בית המשפט כפוף להמלצות שרות המבחן בהיותו אמון על שקילת מכלול האינטרסים בענישה וסבורני כי מעשיו של הנאשם מקשות על אימוץ המלצות שירות המבחן (ראו: ע"פ 4833/07 אבו פנה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 25.9.2007)). בנסיבות דנא, סבורני כי ריצוי עונש מאסר על דרך של עבודות שרות יאזן נכונה בין האינטרסים השונים, יאפשר לנאשם מתן תרומה נרחבת מטעמו מצו של"צ בעבור החברה שנפגעה ממעשיו לצד פיצוי הולם למתלונן וענישה מרתיעה. בדרך זו, ככל שהנאשם אכן מעוניין, באמת ובתמים, לשקם את אורחות חייו, הרי שעל הדבר להיעשות מתוך מניעים פנימיים איתנים, ובדרך של הימנעות מכליאתו ניתנת לו בזאת הזדמנות לתרום לחברה שנפגעה ממעשיו ולפצות את המתלונן.

24. הנאשם הביע הסכמה לבצע עבודות שירות ונמצא מתאים לכך, כפי המפורט בחוות דעת הממונה מיום 11.6.2014.

העונש המתאים לנאשם

25. מכל הנתונים והשיקולים שפירטתי לעיל, באיזון ביניהם ובשים לב לפסיקה הנוהגת, סבורני כי מן הראוי להשית על הנאשם בשל העבירות שביצע, עונש כדלקמן:

א. מאסר - מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים, אשר תרוצה בביצוע עבודות שירות, לפי חוות דעת הממונה מיום 11.6.2014. הנאשם מוזהר כי כל הפרה בתנאי עבודות השירות יכולה ותביא להפקעתן המנהלית ולריצוי העונש במתקן כליאה. הנאשם יתייצב לתחילת העבודות במועד האמור בחוות דעת הממונה.

ב. מאסר על תנאי - מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מהיום יבצע כל עבירת אלימות מסוג פשע.

ג. מאסר על תנאי - מאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מהיום יבצע כל עבירת אלימות מסוג עוון, לרבות איומים, למעט תגרה.

ד. פיצוי למתלונן (עת/3) בסכום של 5,000 ₪, אשר ישולם על דרך הפקדתו במזכירות בית משפט בתוך 90 יום. המזכירות תעביר את סכום הפיצוי לידי המתלונן, לפי כתובתו המפורטת בכתב האישום. פיגור בתשלום יחייב את הנאשם בתוספת פיגורים כחוק.

ה. קנס - קנס בסך 600 ₪, או מאסר למשך 5 יום תחתיו; הקנס ישולם בתוך 90 יום. פיגור בתשלום יחייב את הנאשם בתשלום תוספת פיגורים כחוק.

ו. התחייבות - הנאשם יחתום על התחייבות בסכום של 6,000 ₪, להימנע מלעבור במשך שלוש שנים מהיום על כל עבירת אלימות, לרבות איומים, למעט תגרה. היה והנאשם לא יחתום על התחייבות כאמור בתוך 7 ימים, ייאסר בגין כך למשך 45 ימים.

ז. מוצגים - ניתן בזאת צו להשמדה/חילוט/השבה של המוצגים, לפי שיקול דעת המאשימה.

26. העתק גזר הדין יישלח לממונה על עבודות שירות ולשירות המבחן.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ד, 27 יולי 2014, במעמד הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: רן הרשקוביץ
שופט :
עורכי דין: