ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ארקש מלכיאל נגד קשת ציון :

בפני כבוד השופטת שושנה ליבוביץ

תובע

ארקש מלכיאל
עו"ד א' אבראהים

נגד

נתבעים

1.קשת ציון
2.אגד אג"ש לתחבורה בישראל בע"מ
3.איילון חב' לביטוח בע"מ
עו"ד נ' צרפתי

פסק דין

התובע יליד 3.4.79 נפגע בתאונת דרכים ביום 13.12.07. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת חבות הנתבעים לפצות את התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב התאונ ה. המחלוקת מתמקדת בגובה הפיצוי לו הוא זכאי בשל כך .

הנכות הרפואית
לבדיקת התובע מונו על ידי בית המשפט שני מומחים; פרופ' י' ליטוין בתחום האור תופדיה וד"ר ר' דורסט בתחום הנפשי. ד"ר ליטוין קבע כי לתובע נכות צמיתה עקב התאונה בשיעור של 10% בגין פגיעה בעמוד שדרה צווארי לפי סעיף 37(1)(5) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות המל"ל) ונכות צמיתה בשיעור 5% בגין עמוד שדרה מתני לפי מחצית סעיף 37(1)(7) לתקנות המל"ל. עוד נקבע על ידו כי התובע שהה באי כושר במשך חודשיים. ד"ר דורסט קבעה כי התובע סבל מנכות נפשית זמנית בשיעור 10% עד לסוף חודש אוקטובר 2009 לפי סעיף 34(ב) לתקנות המל"ל ומעבר לכך לא נותרה לו נכות נפשית צמיתה בגין התאונה. הצדדים לא ביקשו לזמן את המומחים למתן עדות.
הנתבעים משיגים על חוות דעתו של ד"ר ליטוין שכן לטענתם חרף קביעתו כי לתובע רקע תחלואתי בגב התחתון מלפני התאונה, הדבר לא נשקל על ידו במסגרת הערכת הנכות. אין בידי לקבל טענה זו. אין מחלוקת כי המומחה היה ער למצבו הרפואי הקודם של התובע. המומחה קבע שהפגיעה בעמוד השדרה המתני עקב התאונה החמירה את מצבו של התובע והוא העמיד את שיעור הנכות על 5%. על פני הדברים, שיעור נכות זו יוחסה לתאונה בה עסקינן. ככול שהנתבעים סברו כי קיימת אי בהירות בעניין זה, היה עליהם להפנות למומחה שאלות הבהרה מתאימות או לזמנו לחקירה. משלא פעלו כאמור, אין בסיס לקבוע כי יש לייחס חלק מהנכות למצבו הרפואי של התובע לפני התאונה. במצב דברים זה, ובהסתמך על חוות הדעת, אני קובעת כי לתובע נכות רפואית אורתופדית צמיתה בשיעור משוקלל של 14.5%.

הנזק
התובע היה בן 28 עת נפגע בתאונה. כיום הוא בן 35 ושלושה חודשים . לטענתו, לפני התאונה הפסיק את עבודתו בעקבות מותו של אביו. לפני כן, עבד כמורה מחליף בבית ספר תלמוד תורה. לאחר התאונה עבד באופן חלקי כאחראי על ניקיון בבית ספר. עקב סגירת מחלקות עבודה שונות אשר הופעלו על ידי מעסיקו, הוא פוטר מעבודתו ומאז אינו עובד.

כאב וסבל
לפי אמות המידה שנקבעו בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976 אני פוסקת לתובע פיצוי בגין כאב וסבל על בסיס נכות בגובה 14.5% בצירוף ריבית מיום התאונה.

כושר השתכרות, הפסדי שכר לעבר וגריעה מכושר ההשתכרות לעתיד התובע הצהיר כי סיים תיכון בפנימייה מקצועית במגמת דפוס וגרפיקה. הוא התגייס לשירות צבאי ממנו שוחרר שחרור מוקדם, לטענתו בשל מצבו הרפואי של אביו. בהמשך, הוא למד במספר ישיבות תורניות ובמקביל עבד בעבודות שונות. בגיל 23 נישא ועבד כמורה מחליף בבית ספר תלמוד תורה. לאחר התאונה עבד באופן חלקי כאחראי על ניקיונות בבית ספר חורב בסנהדריה. לטענת התובע, ניתן היה להגדיל את היקף משרתו אולם עקב נכותו לא היה באפשרותו לעשות כן. לטענתו, בחודש יוני 2010 הוא פוטר מעבודתו בשל סגירת מחלקות שונות אשר הופעלו על ידי מעסיקו. התובע טוען כי מעסיקו בחר לפטר דווקא אותו בשל מגבלותיו הרפואיות.
בין הצדדים קיימת מחלוקת בנוגע לכושר השתכרותו של התובע. התובע טוען כי הוא החל לעבוד בגיל 17, ולאחר שחרור מוקדם מהשירות הצבאי הסדיר, הוא עבד באופן רציף למעט הפסקות קצרות עד לתאונה. לעומת זאת, לטענת הנתבעים, התובע עבד לסירוגין במקומות עבודה שונים ולמשך תקופות קצרות בלבד. הנתבעים מפנים בהקשר זה לדו"ח המוסד לביטוח לאומי בתחום רציפות ביטוח (להלן: דוח רציפות ביטוח או הדוח ). הנתבעים מוספים וטוענים כי מנתונים בדבר עבודתו לפני התאונה עולה שפוטנציאל השתכרותו הוא בשיעור של 1,000 ₪ לחודש.
מהנתונים בדו"ח המוסד רציפות ביטוח עולה כי טענות הצדדים אינן משקפות לאשורו את הפרופיל התעסוקתי של התובע לפני התאונה. בשנת 2004 עבד התובע 8 חודשים, בשנת 2005 עבד כל השנה, בשנת 2006 עבד חצי שנה כהמשך ישיר לשנת 2005 (סה"כ שנה וחצי) ובשנת 2007 עבד שבעה חודשים (התאונה אירעה בסוף השנה בזמן שלא עבד). שכרו החודשי הממוצע, בחודשים בהם עבד לפני התאונה , עמד על סך של כ-2,600 ₪ (נומינאלי). לאחר התאונה, עבד התובע חודש בשנת 2008, בשנת 2009 עבד 11 חודש ובשנת 2010 חצי שנה, ומאז אינו עובד . נוכח נתונים אלה, מחד גיסא, אין לקבל את טענת הנתבעים כי לפני התאונה התובע עבד במשך תקופות קצרות בלבד. מאידך גיסא, יש לדחות גם את טענת התובע לפיה עבד באופן רציף למעט הפסקות קצרות. כפי שניתן להתרשם מנתוני הדו"ח, התובע עבד תקופות לא קצרות (בפרט שנה וחצי משנת 2005 עד אמצע 2006) אולם בין תקופות אלה היה מובטל מעבודה במשך תקופות לא קצרות.
למותר להזכיר כי "מושכל ראשון בקביעת יכולת השתכרותו הפוטנציאלית של הנפגע בעתיד הוא לבחון את השתכרותו בפועל ערב הפגיעה" (דוד קציר פיצויים בשל נזקי גוף 59 (מהדורה חמישית, 2003). אכן, כלל זה אינו חזות הכול, ויש לשקול בכל מקרה לגופו האם השכר שהשתכר נפגע לפני התאונה משקף נכונה את יכולת ההשתכרות של ו. ברם במקרה דנן, לא מצאתי שהסבריו של התובע בנוגע לסיבות לכך שלא עבד במשך פרקי זמן משמעותיים לפני התאונה מצדיקים לסטות מכלל זה. התובע לא היה בתחילת דרכו התעסוקתית בעת שנפגע בתאונה. במועד התאונה הוא היה בן 28 ועבד משך מספר שנים מעת שחרורו המוקדם מצה"ל בשנת 2000. כמו כן, הוא היה כבר בעל משפחה שהיה עליו לדאוג לפרנסתה. נוכח האמור, אין בידי לקבל את טענתו לפיה יש להעמיד את כושר השתכרותו על כפל שכרו לפני התאונה מהטעם שעבד במשרה חלקית בלבד לפני התאונה. שכרו הממוצע לפני התאונה עמד על 3,000 ₪ לחודש (ממודד). שכר זה ישמש לבחינת הפסדי שכרו של התובע לעבר. בשים לב לגילו של התובע בעת שנפגע, ולכך שאין לשלול את האפשרות ששכרו היה משביח במהלך השנים, כושר ההשתכרות של התובע, לצורך חישוב הפסדי שכרו לעתיד, יעמוד על סך של 3 ,500 ₪ לחודש.
אין מקום להכביר מילים בנוגע לתפקודיות הנכות שנקבעה לתובע. מדובר בנכות אורתופדית אשר בדרך כלל תואמת את הנכות הרפואית. לא הובאו ראיות לסתור הנחה זו ולפיכך לא מצאתי לסטות מכך.
אשר לגריעה מכושר ההשתכרות. בשים לב לתקופות בהן עבד התובע, כמפורט לעיל, אין מקום לקבל את טענת הנתבעים כי התובע בחר באורח חיים אשר אינו משלב עבודה ולפיכך אין משמעות לגריעה מכושר השתכרותו. לפני התובע שנות עבודה רבות ויתכן כי נכותו מגבילה את קשת המקצועות הפתוחים לפניו. כך במיוחד לאור העובדה שהתובע הוא בוגר תיכון מקצועי ללא בגרות מלאה וממילא אפיקי תעסוקה רבים אינם פתוחים לפניו . יחד עם זאת, בהתחשב בשיעור הנכות וטיבה, קשה לקבל את עמדת התובע כי חרף מאמציו הוא לא מצא עבודה המתאימה למצבו. יש ממש בטענת הנתבעים כי קיימים לא מעט אפיקי תעסוקה אשר הוא יכול להשתלב בהם בנקל. כמו כן, אין להתעלם מהרקע התעסוקתי הקודם של התובע, אשר ממנו עולה כי גם לפני התאונה לא עבד התובע באופן רציף. זאת ועוד, לפי עדותו, הוא לא נזקק לעבוד באופן מלא לצורך פרנסת משפחתו מהטעם שיש בידו מקורות הכנסה אחרים. הפסדי שכרו של התובע לעבר והגריעה מכושר השתכרותו לעתיד, יחושבו, אם כן, בשים לב למכלול שיקולים אלה.
חישוב הפסדי שכר לעבר ולעתיד
הפסדי שכר לעבר
כאמור לעיל, המומחה קבע כי התובע שהה באי כושר מלא במשך חודש יים אשר לגביהם היה תיעוד של חופשת מחלה. בתקופה זו התובע לא עבד ולפיכך אין מקום לפסוק לו הפסדי שכר. ד"ר דורסט קבעה לתובע נכות נפשית זמנית בשיעור 10% משך תקופה של כשנתיים מיום התאונה. בגין החודשים בהם התובע לא עבד (מעבר לתקופה בה שהה באי כושר) או חודשים בהם שכרו ירד מממוצע שכרו לפני התאונה, מצאתי לפסוק לתובע הפסדי שכר לעבר בסך של 20,000 ₪ (הסכום נכון להיום). סכום זה מתבסס על שכר בסך 3,000 ₪, שיעור נכותו הזמנית של התובע ויתר השיקולים אשר נמנו לעיל.
גריעה מכושר ההשתכרות לעתיד
נוכח מכלול הנסיבות שהוזכרו לעיל, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד בסך של 125,000 ₪ (סכום זה משקף תחשיב אקטוארי מלא עד גיל 67 לפי שכר של 3,500 ₪ ונכות בשיעור 14.5%).

הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות
על פי צו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן: "צו ההרחבה") (ראו ילקוט הפרסומים 6302, כ"ח באלול התשע"א), מחויב כל מעסיק בביטוח פנסיוני את עובדיו החל מיום 1.1.08. נקבע כי הפרשות העובד, כמוהן הפרשות המעביד, יועלו בהדרגה החל משנת 2008 ועד לשנת 2014, כך שהחל מיום 1.1.14 יפריש המעביד סך הכול, ולרבות הפרשה למרכיב הפיצויים, 12% מן השכר המבוטח (ראו: השופטת י' וילנר בת.א. (מחוזי חיפה) 16951-04-10 ע .מ.מ. נ' ע.מ.ר (31.12.2013); השופט י' עמית ע"א 7548/13 שפורן נ' תורגמן פסקה 5 (27.1.2014)). בשים לב לכך שחלק מהפיצוי ניתן בגין תקופה שלפני 1.1.14, הפיצוי בגין הפסדי פנסיה וזכוי ות סוציאליות יועמד על סך של 16,000 ₪.

עזרת צד ג'
התובע אינו טוען כי הוא נאלץ להעסיק עזרה בשכר בתקופה שלאחר התאונה. על פני הדברים, העזרה שהוענקה לו לטענתו על ידי בני משפחתו לאחר התאונה אינה חורגת מהעזרה הניתנת לבני משפחה במסגרת חובתם המוסרית לסעוד זה את זה. כמו כן, אין סיבה להעריך כי התובע אינו מסוגל כיום לסייע לאשתו בעבודות הבית ואפילו לבצע תיקונים קלים, חרף נכותו. עם זאת, בשים לב לטיב הנכות ולשיעורה, על מנת שלא לקפח את התובע, ובשל החשש כי ככול שיתבגר יזדקק התובע עקב נכותו לסיעוד העולה מעט על אדם שלא נפגע בתאונה, אני פוסקת, על דרך האומדן, סכום בסך 10,000₪ בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד (הסכום נכון להיום).

הוצאות
לטענת התובע נגרמו לו הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בגין התאונה, ברם הוא לא השכיל לשמור את מלוא הקבלות. יש להניח כי נגרמו לתובע הוצאות רפואיות מסוימות עקב התאונה (התאונה אירעה לפני כניסתו לתוקף של חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010, תשס"ט-2009). כמו כן, יש להניח כי לתובע נגרמו הוצאות בגין נסיעות לטיפולים. לפיכך אני פוסקת לתובע פיצוי על דרך האומדן בגין הוצאות רפואיות ונסיעות, בסך של 2,000₪ (הסכום נכון להיום).

ניכויים
לטענת הנתבעים התאונה היא גם תאונת עבודה שכן בגיליון השחרור מיום התאונה נכתב כי התובע היה בדרכו לעבודה. כמו כן, התובע ביקש מהרופא בקופת חולים אישורי אי כושר ואלה ניתנו לו. לפיכך, לפי הנטען יש לנכות מהפיצוי שייפסק לתובע את המענק התיאורטי שהיה יכול התובע לקבל מהמוסד לביטוח לאומי ואת דמי הפגיעה שיכול היה לקבל אילו היה מגיש בקשה לקביעת דרגת נכות.
אף אם אניח כי הנתבעים עמדו בנטל להוכיח שעסקינן בתאונת עבודה, ואיני סבורה שאלה הם פני הדברים, דין הטענה להידחות. התובע לא נפגע ב"רכב מעביד" ולפיכך אין מדובר בנסיבות המצדיקות עריכת "ניכוי רעיוני" (ראו: תא (י-ם) 6491/99 זערור יעקב נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (28.1.2007)). מכל מקום, לפי דו"ח רציפות ביטוח הוא לא עבד בתקופה זו, מכאן שלא היה בנמצא מעביד אשר ידווח למוסד לביטוח לאומי על התאונה . אוסיף, כי ספק בעיני אם ניתן לטעון בו בעת כי מדובר בתאונת עבודה וכי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין הפסדי שכר עבור תקופה זו שכן לא עבד במהלכה.

הערה לסיום
למען הסדר הטוב יובהר, כי לא ראיתי מקום לדון בטענות הצדדים בנוגע לטעמים בגינם שוחרר התובע מהשירות הסדיר, לשאלה מדוע לא עבד בעת התאונה ולגבי מהימנותו. איני סבורה שהדיון בסוגיות אלה נדרש שכן הקביעות לגבי כושר השתכרותו של התובע התבססו בעיקר על דו"ח רציפות ביטוח, אשר שני הצדדים הסתמכו עליו, ואשר משקף את דפוס עבודתו של התובע והשתכרותו במשך מספר שנים לפני התאונה.

תוצאה
על הסכום שנפסק לתובע כמפורט בסעיפים 5, 12, 13, 14, 15 ו-16 יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.34%. כמו כן יישאו הנתבעים בהוצאות משפט בהן נשא התובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה.
את הסכומים שנפסקו על הנתבעים לשלם לתובע תוך 30 יום מהיום. ימי הפגרה יבואו במניין הימים.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ד, 27 יולי 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ארקש מלכיאל
נתבע: קשת ציון
שופט :
עורכי דין: