ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף קוזוקין נגד מדינת ישראל :

החלטה בתיק בש"פ 3440/04

בפני: כבוד השופטת מ' נאור

העורר:
יוסף קוזוקין

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בב"ש 6273/04 מיום 1.4.2004 שניתנה על ידי כבוד השופטת י' הכט

תאריך הישיבה: ל' ניסן, תשס"ד (21.4.2004).

בשם העורר: עו"ד יאיר גולן
בשם המשיבה: עו"ד שאול כהן

בבית המשפט העליון

החלטה

1.1. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת י' הכט) מיום 1.4.04, לפיה נעצר העורר עד לתום ההליכים.

2.2. ביום 12.3.04 הוגש נגד העורר ושלושה אחרים כתב אישום אשר ייחס להם עבירות של הריגה, חבלה בכוונה מחמירה ושיבוש הליכי משפט. בכתב האישום נטען כי הנאשמים פרצו לדירה של חבורה יריבה כאשר הם מצוידים בסכינים וכלי משחית אחרים, והחלו לתקוף את יריביהם במטרה לגרום להם חבלות חמורות. כתוצאה מהתקיפה, דימם אחד הפצועים למוות.

נגד ארבעת הנאשמים הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בא כוחו של העורר טען כי חלקו של מרשו בפרשה היה שולי – "הוא נכח באירוע, אך לא תקף ולא דקר איש" – ולכן אין לעוצרו. טענתו של העורר נדחתה, ובית המשפט נעתר לבקשת המדינה. בית המשפט קבע, על יסוד אחת ההודעות שמסר העורר, שהעורר הגיע עם החבורה לדירה מצוייד במברג, לאחר שקודם לכן מסר למעורב אחר סכין עם להב כפול. העורר ציין, בהודעתו, כי החבורה עליה הוא נמנה הגיעה לדירה "כדי להחזיר להם מכות". כן קבע בית המשפט כי העובדה שלא ניתן לקבוע כעת, בטרם יתקיים המשפט, את אשר עשה כל אחד מהנאשמים, אין בה כדי לגרוע מאחריותם של הנאשמים לתוצאות הקשות של התקיפה כשהתקיפה נעשתה בצוותא. עוד נקבע - נוכח הראיות העומדות לחובתו של העורר - כי אין לשחררו למעצר בית. לפיכך, על אף עברו הנקי של העורר, הורה בית המשפט על מעצרו עד לתום ההליכים.

3.3. בא-כוח העורר טען בעררו כי בית משפט קמא "לא חלק על הטיעונים" באשר לחלקו השולי של העורר באירוע, "אולם לא ייחס לכך משקל בשאלת המעצר". בכך, לפי הטענה, טעה בית המשפט אשר התעלם מן החובה לבחון את מסוכנותו של העורר "באופן אינדבידואלי". עוד טוען העורר, כי מסקנות תסקיר המבחן שגויות בהתייחסן לנטען בכתב האישום כעובדות מוכחות. לבסוף, טוען העורר כי החלטתו של בית המשפט שלא לשחררו אינה מאזנת באופן ראוי בין הפגיעה בעורר כתוצאה מישיבתו בכלא, לבין מידת מסוכנותו לציבור.

5.4. אכן, אין ראיה לכך שהעורר, במו ידיו, תקף או שהוא השתמש בפועל בכלי משחית. לצורך הדיון אצא מההנחה הנוחה לעורר (וזוהי הנחה בלבד) שלא יעלה בידי המאשימה לקשור את העורר לעבירת ההריגה. אך גם בהנחה זו, ובשים לב לדברים בהם הודה העורר, יש הצדקה להחזקתו במעצר. העורר הודה בכך שהגיע עם אחרים לדירה "כדי להחזיר מכות" לבני החבורה השניה. הוא הודה בכך שהוא ואחרים היו מצויידים בכלי משחית. הטענה שכלי המשחית נועדו להגנה עצמית אינה יכולה, לכאורה, להישמע מפיו של מי שיצא למלחמה. העובדות בהן הודה העורר מעידות על מסוכנות, גם בהנחה שהעורר יורשע בעבירה קלה מזו שהואשם בה. בנוסף, וכפי שציינה הערכאה הראשונה, יש גם ראיות לכאורה לשיבוש מהלכי משפט.

5. סוף דבר: אני דוחה את הערר.

ניתנה היום,‏‏‏א' אייר, תשס"ד (22.4.2004).

ת


מעורבים
תובע: יוסף קוזוקין
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: