ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מזרחי יצחק נגד מלון חוף רון בע"מ :

פסק-דין בתיק עע"ם 7801/02 בבית המשפט העליון

בפני: כבוד השופטת ד' דורנר (בדימ')

כבוד השופט א' ריבלין

כבוד השופטת מ' נאור

המערער:
מזרחי יצחק (אקא)

נ ג ד

המשיבות:
1. מלון חוף רון בע"מ

2. הועדה המקומית לתכנון ובניה - טבריה

3. הועדה המחוזית לתכנון ובניה - צפון, משרד
הפנים

4. המועצה הארצית לתכנון ובניה

ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 15.5.2002 בתיק עת"מ 124/01 שניתן על ידי כבוד השופטת ד"ר נ' אפל-דנון

תאריך הישיבה:
כ' בטבת התשס"ד
(14.01.04)

בשם המערער:
עו"ד הצובאי זיסי-חדוה; עו"ד אייל גונן

בשם המשיבות:
עו"ד וילצ'יק אליעזר; עו"ד מיה רויכמן

עו"ד ערן אטינגר

עו"ד רני גורלי

פסק-דין

השופטת מ' נאור:

1. עניינו של ערעור מינהלי זה - בניה נוספת לגובה במלון הניצב על שפת ים הכנרת. למשיבה מס' 1, מלון רון בע"מ (להלן – המלון), חלקות קרקע על שפת הכנרת. על הקרקע בנוי, מזה שנים רבות, מלון. למערער, יצחק מזרחי, חלקה הנמצאת בעורפו של המלון. עניינו של העותר, כבעל מקרקעין שבעורף המלון, הוא במניעת הסתרת נוף הכנרת. המערער פנה לבית המשפט לעניינים מינהליים בענין בניה נוספת על המלון, ועתירתו נדחתה (כבוד השופטת נ' אפל-דנון). מכאן ערעורו לפנינו.

2. בעתירה המתוקנת התבקש בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת להורות על הפסקת עבודות בניה שביצעה המשיבה 1 המהוות תוספת קומה במלון; עוד ביקש המערער להכריז על בטלות תוכנית ג/8957 (להלן - התוכנית) בכל הקשור לגובה המותר לבניה, ולדרך מדידת הגובה, באשר הם עומדים, לטענתו, בסתירה לתכנית מיתאר ארצית לחופים הידועה כתמ"א 13; העותר ביקש להצהיר על בטלות החלטות הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז צפון ושל ועדת המשנה לעניינים תכנוניים עקרוניים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה (להלן – הולנת"ע) המתייחסת לתוכנית, ולהביא את התוכנית לדיון מחדש ברשויות התכנון, זאת עקב שינויים שחלו, לטענתו, בתוכנית לאחר הפקדתה ופרסומה.

3. ביסוד טענות המערער עומדת חוקיותה של תוכנית ג/8957 והיחס בינה לבין תמ"א 13. המערער הבהיר כי אין הוא מבקש שבית משפט לעניינים מינהליים (או בית משפט זה) יתערב בשיקול דעתן של רשויות התכנון. הוא סומך טענותיו על אי חוקיות הקיימת לטענתו בהליכי התכנון, ועל אי התאמה בין התוכנית לתמ"א 13.

4. אין חולק על כך כי השטח כפוף להוראת תמ"א 13. התוכנית מצויה במקטע 5 של התמ"א הנוגע לטבריה, בקטע חוף המסומן כ-5.3 כאזור "מרכז נופש". המלון (בלא הקומה הנוספת) כך יצויין – קדם לתמ"א. הוא הוקם בשנת 1977.

על גלגוליה של התוכנית

5. תכנית ג/8957 הופקדה ביום 20.3.96. היא הוכנה, במקורה, כתוכנית מפורטת לתכנית ג/8100 (מרחב תכנון טבריה). נזכיר כבר עתה כי תכנית ג/8100 לא קיבלה מעולם תוקף.

6. לאחר הפקדת התוכנית – הגיש המערער התנגדות לתוספת הבניה לגובה שהוצעה בתוכנית. המערער טען כי הבניה לגובה תיפגע פגיעה ממשית בערך חלקתו שלו, ובאפשרות ניצולה. בהתנגדותו טען, בין השאר, שהתוכנית נוגדת את ההוראה הקבועה בסעיף 4.1 של התמ"א הקובעת:

"איסור חסימת מראה החוף והנוף העורפי:
הוועדה המחוזית או הוועדות המקומיות יבטיחו בהתאם לחוק בתכניות מיתאר מקומיות או בתכניות מפורטות, לרבות תכניות להתווית דרכים, אי חסימת מראה חוף הכנרת ומראה הנוף העורפי, הכל לפי ההוראות החזותיות המסומנות בתשריטים, בהתאם לנספח א'."

המערער ניסה לפרש הוראה זו (וכך הוא עושה גם בפנינו) כקובעת איסור מוחלט על הסתרת מראה החוף מהנוף העורפי.

7. ועדת המשנה לעררים ולהתנגדויות של הועדה המחוזית דנה, ביום 9.10.96, בהתנגדות, ואף קיימה סיור בשטח. הועדה החליטה ביום 29.1.97 לקבל באופן חלקי את ההתנגדות. הועדה קבעה שיש צורך להתחשב, לענין גובה המלון, בבניה עתידית. על כן קבעה כי תנאי למתן תוקף לתוכנית ג/8957 הוא הקטנת גובה הבניה המקסימלי ל-10 מטר. הגובה – כך קבעה - יימדד ממפלס הקרקע הגבוה ביותר שבתוכנית, דהיינו מרחוב ברק. בכפוף לכך ולתיקונים נוספים - התוכנית תקבל תוקף.

8. המערער הגיש עתירה מינהלית קודמת שתקפה את ההחלטה לאשר את התוכנית (עת"מ 350/97 בבית המשפט המחוזי בנצרת – להלן: העתירה הקודמת); הוא טען, בין השאר, כי התוכנית נוגדת את תמ"א 13. כן העלה טענות תכנוניות לפיהן אישור התוכנית פוגע בחלקתו.

9. העתירה הקודמת לא הגיעה לכלל בירור. בא-כוח הועדה המחוזית הציע בדיון שהתקיים בבית המשפט להחזיר את הדיון בתוכנית לולנת"ע "על מנת שייבדק התסריט של תוכנית ג/8100 לעומת התסריט של התוכנית נשוא הדיון . . ." נקבע גם שהצדדים ימתינו לאישורו של שר הפנים לתוכנית. עוד הוסכם כי כל טענות המערער שמורות לו. העתירה נמחקה.

10. ביום 13.3.00 המליצה הועדה המחוזית למועצה הארצית לתת הקלה בקו בניין מקו המים בהתאם למבנים הקיימים בשטח (30 מטר במקום 50 מטר) וזאת לצורך הוספת קומה למבנה הקיים. עוד ציינה הועדה כי השימוש במלון נדון במועצה הארצית במסגרת התכנית ג/8100 ואושר על ידי המועצה הארצית.

11. על-פי בקשת הועדה המחוזית החליטה הולנת"ע ביום 27.6.00 ליתן הקלה לתוכנית; בהחלטה צויין כי תוספת הקומה תהיה בגובה המינימלי הנדרש על פי חוק. עוד נקבע כי באזור תכנון "מרכז הנופש" תבוטל קבוצת שימוש מס' 17 – מגורים ובמקומה תיכנס קבוצת שימוש מס' 2 – אכסון אכסטנסיבי. נקבעו תנאים נוספים. החלטה זו עומדת במרכז הדיון בעתירה. ההחלטה טעונה הסבר, והוא יובא אגב דיון בטענותיו של המערער. בשלב זה אביא את ההחלטה כלשונה:

"1. תוספת הקומה למבנה הקיים תהיה בגובה המינימלי הנדרש עפ"י חוק.
2. המעברים הציבוריים שיוקצו מצפון ומדרום למלון יהיו ברוחב של 10 מ'. במעברים אלו תובטח זיקת הנאה לציבור הרחב. תנאי לבניית הקומה השניה יהיה ביצוע המעברים הציבוריים. טיילת לאורך החוף (בין שני המעברים) תשאר ברוחב כפי שמופיע בתשריט אשר הוועדה המחוזית המליצה עליו.
3. באזור תכנון מרכז הנופש תבוטל קבוצת שימוש מס' 17 – מגורים ובמקומה תכנס קבוצת שימוש מס' 2 – אכסון אקסטנסיבי.
4. יבוש הים מבוטל.
5. לאשר הקלה בקו בנין מקו המים לבניית התוספת מעל המבנה הקיים ובניית הטיילת."

12. ב-1.8.00 אישרה מליאת המועצה הארצית את החלטת הולנת"ע, ושר הפנים אישר את התוכנית ביום 19.11.00. עתירתו המינהלית של המערער נדחתה ומכאן הערעור שבפנינו.

טענות המערער

13. לאחר ששקלתי את טענות המערער ותשובות המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה, שבכפוף לענין טכני מסויים שאזכיר - יש לדחות את הערעור. אתמקד בטענותיו המרכזיות של המערער המצריכות, לדעתי, התייחסות.

טענות שבסדרי דין

14. המערער קובל על כך שעתירתו המינהלית נדחתה בעקבות דיון מוקדם, אליו הוזמנו הצדדים, והכל בלי קבלת תשובות בכתב של המשיבים ובלי הסכמה מצדו שהעתירה תידחה בעקבות הדיון המוקדם. דין טענותיו אלה של המערער להידחות. אין כל פגם בסדרי הדין בהם נקט בית המשפט לעניינים מינהליים. "דיון מוקדם" בעתירה מינהלית איננו בגדר "קדם משפט" בהליך אזרחי. טענות מעין אלה שהעלה המערער חוזרות ונשנות בערעורים מינהליים. לחלקם של המתדיינים ישנה, לעתים, ציפייה שבעקבות "דיון מוקדם" עליו הורה בית המשפט לעניינים מינהליים יתקיים עוד דיון, וזאת לאחר שבית המשפט יורה על הגשת כתבי תשובה. לא כך הוא, וראוי להעמיד דברים על דיוקם:

15. סעיף 8 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 קובע:

"עילות, סמכויות וסעדים
8. בית משפט לענינים מינהליים ידון בעתירה מינהלית ובערעור מינהלי בהתאם לעילות, לסמכויות ולסעדים שלפיהם דן בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בשינויים המחויבים לגבי עתירה מינהלית ולגבי ערעור מינהלי."

תקנות 7 ו-8 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 קובעות:

"עיון בעתירה

דיון מוקדם בעתירה
7. עתירה תובא, בהקדם האפשרי, לעיון בית המשפט, והוא רשאי –
(1) להורות למשיב להגיש תגובה מקדמית
לעתירה או לענינים שקבע, בתוך מועד
שקבע;
(2) למחוק או לדחות עתירה – כולה או מקצתה – על הסף, על-פי כתב העתירה בלבד או לאחר שקיבל תגובה מקדמית, אם, על פניה, אינה מגלה עילה להתערבות בית המשפט;
(3) …
(4) להורות לעותר להגיש תצהיר משלים או הודעה משלימה בענינים שקבע, או להגיש נוסח מתוקן של העתירה באופן שהורה;
(5) לקבוע כי יתקיים דיון מוקדם בעתירה במעמד הצדדים, ומשעשה כן, יגישו המשיבים את תגובתם לעתירה או לענינים שקבע (להלן – כתב תגובה); כתב התגובה יוגש לבית המשפט ויומצא לשאר בעלי הדין במועד שקבע בית המשפט; לא קבע מועד, יוגש כתב התגובה לבית המשפט ויומצא לשאר בעלי הדין לא יאוחר מארבעה ימים לפני מועד הדיון;
(6) לקבוע כי משיב יגיש כתב תשובה לפי תקנה 10 (להלן – כתב תשובה);
ורשאי הוא להגדיר את הענינים הטעונים תשובה.

8. בדיון מוקדם רשאי בית המשפט –
(1) לתת כל הוראה שרשאי הוא לתת לפי תקנה 7;
(2) בהסכמת המשיב, לדון ולהכריע בעתירה כאילו הוגש בה כתב תשובה;
(3) למחוק או לדחות את העתירה, כולה או מקצתה;
(4) להורות כל הוראה אשר יש בה כדי לייעל את הדיון, ובכלל זה להורות על ניהול הדיון בעתירה בדרך של סיכום טענות בכתב."

16. סדרי הדין הנוהגים בבתי המשפט לעניינים מינהליים דומים, בעיקרם, לסדרי הדין בבית המשפט הגבוה לצדק. כדי לדחות עתירה על הסף, כלל אין הכרח בקבלת תגובה מקדמית; ועוד: ניתן גם לדחות עתירה או למחוק אותה, כולה או מקצתה, בעקבות דיון מוקדם (תקנה 8(3) שצוטטה לעיל); לענין זה אין בית המשפט נזקק, כלל ועיקר, להסכמת הצדדים. לעומת זאת כדי לקבל עתירה בעקבות דיון מוקדם בלא שהוגש כתב תשובה יש צורך בהסכמת המשיב (השוו – תקנה 7(ג) לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984). ודוק: נדרשת הסכמת המשיב – ולא הסכמת העותר.

17. במקרים רבים, רבים עד למאוד, הבאים בפני בתי המשפט לעניינים מינהליים, נדחות עתירות בעקבות דיון מוקדם בדיוק כשם שעתירות רבות בפני בית המשפט הגבוה לצדק נדחות בלא שבית המשפט הוציא צו על תנאי והורה על הגשת תצהיר תשובה. על העותרים לבית משפט לעניינים מינהליים לכלכל איפוא צעדיהם, כך שמלוא התשתית הנדרשת להכרעה תיכלל, מראש, בעתירתם. עליהם לצפות את האפשרות השכיחה לפיה "הדיון המוקדם" יהיה גם הדיון הסופי או אפילו שהעתירה תידחה על הסף בלא דיון מוקדם ובלא הגשת כתב תגובה.

18. אין יסוד, איפוא, לטענות המערער בענין סדרי הדין בהם נקט בית המשפט. בבחינת למעלה מן הצורך אעיר כי בית המשפט איפשר למערער להגיש עתירה מתוקנת, וכך נעשה. לגוף הענין, ואפילו שגה המערער בהבנת ההליך, איני סבורה כי נגרם לו עיוות דין כלשהו.

הטענה – לא ניתן היה להתיר את הבניה לגובה בדרך של הקלה

19. בטענה זו ראינו את מרכז הכובד של טענותיו של המערער. על כן – בהחלטתנו מיום 4.8.03 ציינו כי "השאלה המרכזית הנראית לנו צריכה לפנים היא, האם ניתן היה, על דרך של הקלה, לאשר קומה נוספת". המערער טען, וחזר וטען בניסוחים שונים, כי כדי לאפשר את הקמת הקומה הנוספת צריך היה להכין ולהפקיד תוכנית חדשה המשנה את התמ"א ולהעביר את התוכנית את כל שלבי אישורה של תמ"א. בהחלטה מיום 4.8.03 הורינו גם על צירופה של המועצה הארצית כצד הכרחי שמלכתחילה צריך היה לצרפו לעתירה, ועל קבלת תגובתה.

20. מתגובתה של המועצה הארצית לתכנון ולבניה עולה כי ההקלה שנדרשה - הקלה בגינה היה צורך להביא את התוכנית בפני הולנת"ע והמועצה הארצית - כלל לא נגעה לגובה המבנה, אלא לסוגיית המרחק מקו החוף. נבאר: לגבי המקטע הרלבנטי (קטע חוף 5.3) התמ"א איננה כוללת, כפי שציין בצדק בית המשפט המחוזי, כל הוראות מגבילות בנוגע לגובה המבנים. לעומת זאת במקטעים אחרים (קטע חוף 5.4 ו-5.6) קיימות מגבלות גובה. מדובר איפוא בהסדר שלילי. ענין הגובה במקטע 5.3 הושאר בתמ"א 13 למוסדות התכנון המקומיים, ללא הגבלת שיקול דעתם. לכאורה, עניין הקומה הנוספת כשלעצמו לא צריך להביא את התוכנית לדיון במועצה הארצית. כזכור, נעיר במאמר מוסגר, התוכנית הובאה בפני הולנת"ע בעקבות העתירה הראשונה שהגיש המערער. המועצה הארצית מסבירה בתשובתה כי הסיבה לכך שהתוכנית הובאה בפני הולנת"ע לא נבעה מהבניה לגובה: המלון שהוקם לפני התמ"א, בנוי במרחק של 30 מטר מקו המים ולא 50 מטר כנדרש בסעיף 2.1.1 לתמ"א. ועוד: השימוש שנעשה במבנה – מלונאות – לא תאם את השימושים המותרים בתמ"א בקטע חוף זה (התמ"א אפשרה שימוש למגורים ועוד, אך לא למלונאות). סעיף 1.6.3 לתמ"א קובע כי שימוש בפועל שהיה חוקי עד יום תחילת תוקפו של התוכנית לא ייהפך לבלתי חוקי עם אישורה, אלא יהיה שימוש חריג שהותר. המשיבה 1 ביקשה, כזכור, לבנות קומה נוספת לגובה. בניה זו היא, מטבע הדברים בקו בו מצוי המלון, 30 מטר מהחוף. על כן, כך מסבירה המועצה הארצית בתשובתה, לשם אישור התוכנית נדרש אישורם של מוסדות התכנון הארציים, בהתאם להוראות התמ"א. ההחלטה ליתן הקלה ניתנה בהתאם לסעיף 1.6.8 לתמ"א המורה:

"בתכנית מיתאר מחוזית, או מקומית, או בתכנית מפורטת, לרבות שינויים של אלה, מותר לשנות גבולות ייעודים ולתת הקלות מהתכנית ובלבד שיקויימו תנאים אלה:
א. ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים של המועצה הארצית תחליט שהשינויים או ההקלות המוצעים אינם משפיעים על התוכנית כולה באופן מהותי, מתייחסים לשטחים קטנים יחסית ונחוצים לצורך התאמת התוכנית לנתונים מקומיים.
ב. המועצה הארצית תאשר את השינויים או ההקלות."

21. סעיף 1.6.8 הוא "הוראת הגמישות" בתוכנית ("להוראת גמישות" בתוכניות ראו: ע"א 1054/98 חוף הכרמל נופש ותיירות (1989) בע"מ נ' עמותת אדם טבע ודין פ"ד נו(3), 385; ע"א 8116/99 אדם טבע ודין נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, שומרון פ"ד נה(5), 196). בשלב הראשון מתקיימים ההליכים הרגילים ברמה המקומית או המחוזית, לרבות הגשת התנגדויות. בשלב השני מתקיימים דיון והחלטה בולנת"ע ואחר כך – נדרש אישור של המועצה הארצית עצמה. המועצה מדגישה בתשובתה כי לענין הגובה החמירה הולנת"ע יותר מהועדה המחוזית והחליטה כי הקומה הנוספת לא תעלה על הגובה המינימלי הנדרש בחוק, שהוא 2.5 מטר; עוד ביטלה הולנת"ע את השימוש המותר (למגורים ועוד) והכניסה במקומו את קבוצת שימוש 2 שהיא "אכסון אכסטנסיבי". המועצה מסכימה כי המינוח הנכון צריך היה להיות "מלונאות אכסטנסיבית". בכך גם התשובה לטענה אחרת של המערער לפיה "המצאת" יעוד שאינו קיים בתמ"א (אכסון אכסטנסיבי) מצריכה שינוי התמ"א. עם זאת, לדעתי טעות הקולמוס בהגדרת היעוד מצריכה תיקון בידי גורם התכנון. לכך אשוב בהמשך הדברים.

22. המועצה מוסיפה ומסבירה כי החלטת הולנת"ע מיום 27.6.00 קבעה (כפי שכבר צוטט) תנאי להקלה לפיו מצפון ומדרום למלון יוקצו מעברים ציבוריים של 10 מטר ובין המעברים הללו תוקם טיילת. בכך נשמרה וחוזקה הגישה של הציבור לחוף (לענין חשיבות שמירת החופים בעבור הציבור ראו והשוו ע"א 1054/98 הנ"ל). מדובר בשינויים נקודתיים שאינם משפיעים באופן מהותי על התוכנית, והם נחוצים להתאמת התוכנית לנתונים הקיימים. כזכור, נתון קיים הוא שהמלון היה קיים במקום עוד לפני התמ"א.

23. לסיכום שאלת ההקלה: בתוכנית נשוא הדיון לא ניתנה הקלה בענין הגובה. נהפוך הוא: מוסדות התכנון קבעו מגבלות גובה. ה"מגורים" – הומרו במלונאות, אך על כך אין המערער מלין, ונקבעו זיקות הנאה לטובת הציבור. גם על כך אין המערער מלין. טענות המערער בעתירתו ובערעורו נסובו על ענין הבניה לגובה. בדין דחה איפוא בית המשפט לעניינים מינהליים את טענות המערער בענין ההקלה שניתנה באמצעות הולנת"ע והמועצה הארצית. בנסיבות שתוארו לא היה איפוא צורך בהפקדת תמ"א חדשה על כל השלבים המתחייבים מאישור תוכנית זו. מדובר בענין שניתן לתת לגביו הקלה, ולמעשה התנתה הולנת"ע את מתן ההקלה בתנאים המכבידים על המשיבה 1.

הטענה: התמ"א אוסרת על פגיעה בנוף

24. המערער סומך טענתו בענין איסור פגיעה בנוף העורפי על סעיף 4.1 לתמ"א, אותו נחזור ונצטט:

"איסור חסימת מראה החוף והנוף העורפי:
הוועדה המחוזית או הוועדות המקומיות יבטיחו בהתאם לחוק בתכניות מיתאר מקומיות או בתכניות מפורטות, לרבות תכניות להתווית דרכים, אי חסימת מראה חוף הכנרת ומראה הנוף העורפי, הכל לפי ההוראות החזותיות המסומנות בתשריטים, בהתאם לנספח א'."

התשובה לטענה זו של המערער פשוטה היא: המגבלות הקבועות בסעיף אינן מוחלטות. הן כפופות להוראות החזותיות והתשריטים שבנספח א'. בצדק מצביעים המשיבים על כך שבמקטע הרלבנטי אין הוראות חזותיות לענין איסור חסימת מראה החוף והנוף העורפי.

העדר תוקף סטטוטרי לתכנית ג/8100

25. אכן, התוכנית נשוא הדיון הופקדה מלכתחילה כשינוי לתוכנית ג/8100. התוכנית האחרונה - לא קיבלה תוקף. ואולם תוכנית ג/8957 קיבלה, כשלעצמה, תוקף בהליכים שתוארו. אין צורך לבחון את היחס בין תוכנית ג/8957 ותוכנית ג/8100 כיוון שזו האחרונה לא קיבלה תוקף. תוכנית ג/8957 עומדת לבחינה מול הוראות התמ"א, וכפי שהוסבר, לאחר מתן ההקלה, היא עומדת בבחינה זו.

טענות תכנוניות

26. המערער קובל, וניתן להבין ללבו, על הפגיעה הנופית, שיש בה כדי להוריד מערך חלקתו. ואולם זוהי שאלה תכנונית מובהקת והמערער לא הראה עילה בדין להתערב בהחלטות מוסדות התכנון.

תוצאת הפגם – טעות הסופר

27. כמבואר, בהחלטת הולנת"ע שאושרה במועצה הארצית נפלה טעות סופר: במקום "מלונאות אכסטנסיבית" שהוא יעוד המוזכר בתמ"א, צוינה קטגוריה לא קיימת של "אכסון אכסטנסיבי". זוהי טעות סופר. לדעתי אין להשאיר את הטעות כפי שהיא, ויש לתקנה. תוכניות לפי חוק התכנון והבניה הן חיקוק: ע"א 3213/97 נקר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הרצליה פ"ד נג(4) 625. אין להשאיר בחיקוק טעויות סופר. מי שיזקק בעתיד לתוכנית אינו חייב לאתר פסק דין זה כדי לעמוד על כך שיש בתוכנית טעות סופר. מה הדרך לתקף את הטענות? לדעתי, הדרך הנכונה לתיקון טעות סופר היא הבאת הענין מחדש בפני הולנת"ע לשם מתן החלטה מתקנת; ואחר כך הבאת ההחלטה המתקנת לאישור המועצה הארצית ושר הפנים. כן נדרש פרסום מחדש של התיקון (ראו והשוו: ע"א 119/01 פרץ אקונס ו-17 אח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 817, 862-859).

זכות השמיעה

28. המערער קובל על כך שלא נקרא להשמיע את טענותיו בפני הולנת"ע. לכאורה – זכות להישמע גם בפני הולנת"ע אינה קיימת למי שהגיש התנגדות לתוכנית (ראו והשוו בג"צ 888/92 רוזמרין נ' שר הפנים (לא פורסם; פיסקה 2 לפסק הדין), בג"צ 594/94 מועצה איזורית ערבה תיכונה ואח' נ' המועצה הארצית לתיכנון ולבנייה ואח' פ"ד מד(1) 558, 564, וראו גם ביקורת בענין זה - בג"צ 288/00 אדם טבע ודין נ' שר הפנים פ"ד נה(5), 673, 692). אולם – איני רואה צורך לקבוע מסמרות בדבר. כפי שבואר, החלטתה של הולנת"ע בענין הגובה איננה החלטה המעמידה את העותר במצב נחות לענין מצבו על פי התוכניות הקיימות, זאת כיוון שבקטע הרלבנטי לתמ"א לא נקבעה מגבלת גובה. הועדה המחוזית הגבילה את הגובה, וכזכור אף הורתה הולנת"ע שתוספת הקומה תהיה בגובה המינימלי הנדרש בחוק. במובן זה החלטתה של הולנת"ע נוחה יותר למערער מהחלטת הועדה המחוזית בפניה הגיש התנגדות.

29. בשאר טענותיו של המערער לא מצאתי ממש.

לסיכום

30. בכפוף להערתי בדבר הצורך לתקן טעות סופר יש, לדעתי, לדחות את הערעור, בלא צו להוצאות.

ת

השופט א' ריבלין:

אני מסכים.

השופטת ד' דורנר (בדימ'):

אני מסכימה.

ת

הוחלט כאמור בפסק דינה של כבוד השופטת מ' נאור.

ניתן היום, א' באייר תשס"ד (22.4.2004).

ט ת


מעורבים
תובע: מזרחי יצחק
נתבע: מלון חוף רון בע"מ
שופט :
עורכי דין: