ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין לירון הלל נגד מדינת ישראל :

החלטה בתיק בש"פ 3205/04

בפני: כבוד המשנה לנשיא א' מצא

העורר:
לירון הלל

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביבי-יפו
מיום 2.3.04 בב"ש 90478/04 שניתנה על-ידי כבוד
השופט ח' כבוב

תאריך הישיבה: כ"ז בניסן תשס"ד (18.4.04)
בשם העורר: עו"ד א' כהן, עו"ד ר' אבישר
בשם המשיבה: עו"ד ד' ביניש

בבית המשפט העליון

החלטה

העורר הועמד לדין ביחד עם שני אחרים (אריק אבישר ואלון זקס). באישום השלישי של כתב האישום, שהוא היחיד המתייחס גם לעורר, הואשמו השלושה בסחיטה בכוח וכן בסחיטה באיומים שהביאו לעשיית מעשה וכן בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. עם הגשת כתב האישום התבקש בית-המשפט המחוזי לעצור את שלושת הנאשמים עד לתום בירור המשפט. בית-המשפט המחוזי הורה לעצור את אבישר וכן את העורר, ואילו את הנאשם זקס החליט לשחרר בערובה ובתנאים מגבילים.

בערר שלפניי משיג העורר על צדקת מעצרו, כשעיקר הטענה הוא כי שחרורו של הנאשם זקס צריך היה להביא גם לשחרורו הוא. הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. המדובר במעשי סחיטה שעשו שלושת הנאשמים כלפי המתלונן, במטרה לאלצו לפרוע חוב כספי לנאשם אבישר. משטען כי אין בידו לפרוע את החוב הובילוהו אבישר וזקס אל משרדו של אבישר ושם, בהשתתפותו של העורר, הפליאו השלושה את מכותיהם במתלונן. ביחס לחלקו של העורר בתקיפת המתלונן נטען בכתב האישום כי הוא תפס את המתלונן בחולצתו, הושיבו על כיסא ואז החל להכות אותו באגרופים אל פניו, בעט בבטנו, אחז בצווארו בשתי ידיו וחנק אותו ואחר-כך הוסיף לחנוק אותו ולהכות אותו באגרופים, ולא חדל מכך עד שהתרשם שהמתלונן מאבד את הכרתו. אחר-כך חויב המתלונן על-ידי אבישר להתקשר לבני משפחתו בניסיון לגייס מהם כסף לפירעון חובו. בעוד הוא משוחח עם אמו בטלפון המשיכו השלושה להכותו. כשהתברר כי לא עלה בידו להשיג מאמו את הסכום הנדרש, החזירו העורר וזקס את המתלונן לכיסאו ושם תקפו אותו ביחד במהלומות אל פניו תוך שהם מאיימים עליו מה יעוללו לו אם לא ישיג את הכסף. במהלך האירועים הללו דרש העורר ולקח מרשותו של המתלונן שטר בסך חמישים ₪ שהיה ברשותו. מקובל עליי, כפי שהיה מקובל גם על השופט המלומד בבית-המשפט המחוזי, כי חלקו של העורר בתקיפה האלימה של המתלונן לא היה גדול מחלקו של זקס. השופט המלומד אף היה מוכן להניח כי חלקו של זקס בתקיפה האלימה היה אף יותר גדול מחלקו של העורר. אף-על-פי-כן סבר כי לעניין המעצר יש להבחין בין השניים. הפן המחמיר את מצבו של העורר לעומת מצבו של זקס התבטא באלה: לחובת העורר יש הרשעות קודמות רבות בעבירות אלימות; ובמועד ביצוע העבירות הנוכחיות היה הוא אסיר ברישיון, ששוחרר ממאסרו זמן קצר קודם לכן. כן יצוין כי בבצעו את העבירות הללו הפר העורר את תנאיהם של שני גזרי-דין קודמים בהם הוטלו עליו עונשי מאסר על-תנאי, שיהיו בני הפעלה כלפי העורר אם וכאשר יורשע בדינו הנוכחי. לנאשם זקס, לעומת זאת, יש הרשעות קודמות בעבירות רכוש אך לא בעבירות אלימות ומעולם לא הוטל עליו עונש מאסר בפועל. נראה לי כי על רקע הבדלים משמעותיים אלה בין העורר לנאשם זקס, רשאי היה בית-המשפט המחוזי להורות על מעצרו של העורר חרף מסקנתו כי את הנאשם זקס ניתן לשחרר בתנאי חלופה.

הסניגור המלומד השיג גם על מוצקותה של התשתית הראייתית. בעיקר הסתמך על העובדה כי תלונת המתלונן על הנאשמים נמסרה למשטרה רק יותר מחודשיים לאחר האירוע; ואף זאת, לא מיוזמתו של המתלונן אלא בהשפעת אדם אחר שבתגובה על תלונת הנאשם אבישר נגדו, כי הוא סוחט ממנו כספים, גמל לאבישר בחשיפת הפרשה הקשורה במתלונן והניע את המתלונן להתייצב במשטרה ולמסור את גרסתו. הסניגור סבור כי הימנעותו של המתלונן מהגשת תלונה מיוזמתו גורעת ממשקל עדותו. כן טען, כי מן העובדה שעד למועד הגשת תלונתו לא חזר העורר לפגוע בו ניתן וראוי להסיק כי העורר איננו מסכן את שלומו של המתלונן. אינני סבור שיש בטענות הללו כדי להועיל לעורר. אדרבא, הימנעותו של העורר מהגשת תלונה למשטרה על תקיפתו האלימה בידי שלושת הנאשמים יכולה אך ללמד מה גדולה הייתה חרדתו מפניהם. גם מכך שהעורר לא חזר לפגוע במתלונן עד למועד הגשת תלונתו לא ניתן ללמוד מאומה לזכות העורר, שמטבע הדברים אכן ציפה שהמתלונן יוסיף לשתוק.

הערר נדחה.

ניתנה היום, ה' באייר תשס"ד (26.4.04).

המשנה לנשיא


מעורבים
תובע: לירון הלל
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: