ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סאלח ג'מאל נגד מדינת ישראל :

החלטה בתיק רע"פ 4979/14

לפני: כבוד השופט א' שהם

המבקשים:
1. סאלח ג'מאל

2. איווה ג'מאל

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 24.6.2014, בעפ"א 5157-06-14, שניתן על-ידי כבוד השופטת ת' נאות פרי

בשם המבקשים: עו"ד ביקי מוראד

בבית המשפט העליון

החלטה

1. לפניי בקשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ת' נאות פרי) בעפ"א 5157-06-14, מיום 1.7.2014, בגדרו נדחה ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מקומיים (כבוד השופטת ג' בסול) (להלן: בית המשפט לעניינים מקומיים), בת"פ 843/09, מיום 27.5.2014.

רקע והליכים קודמים

2. ביום 14.7.2010, הורשעו המבקשים, על יסוד הודאתם, בעבירה של בניה ללא היתר, לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. בית המשפט לעניינים מקומיים גזר על המבקשים את העונשים הבאים: קנס בסך 1,500 ש"ח; תשלום כפל אגרת בניה, בסך 748 ש"ח; התחייבות כספית, בסך 3,000 ש"ח; וכן צו המורה להם להרוס את הבניה הבלתי חוקית, עד ליום 30.6.2011.

3. המבקשים עשו מאמצים חוזרים ונשנים להכשיר את הבניה, ללא הצלחה. לא כאן המקום לסקור בפירוט את כל ההליכים וההחלטות התכנוניות שניתנו בעניינם של המבקשים, ונסתפק באזכור של שתי החלטות מרכזיות, אשר ניתנו על-ידי ועדת הערר המחוזית בחיפה (להלן: ועדת הערר). ביום 21.10.2010, דחתה הועדה ערר שהוגש על ידי המבקשים, ונקבע כי אין אפשרות להכשיר את הבניה, ממספר נימוקים, ובהם אופן חישוב השטח; שיפוע הגג שנבנה, בניגוד לדין; חוסר התאמה לתכנית החלה במקום; ומטרדים הנגרמים כתוצאה מהבניה. המבקשים סברו כי בהחלטה זו נפלה שגגה, ווהמשיכו בניסיונותיהם להכשיר את הבניה. ביום 8.12.2013, ניתנה החלטה נוספת של ועדת הערר, ובה נקבע באופן חד-משמעי, כי לא ניתן לאשר את הבקשה במתכונת בה הוגשה. לצד זאת, הופנו המבקשים להוראות דין שונות, אשר ייתכן והן עשויות להתיר פעולות בניה מסויימות במקום. החלטות אלה יכונו להלן ההחלטה הראשונה ו-ההחלטה השניה, בהתאמה, אך מן הראוי להדגיש, כי בעניינם של המבקשים ניתנו החלטות נוספות, על-ידי מוסדות התכנון. בתוך כך, עוכב ביצוע צו ההריסה, עד ליום 31.3.2014.

4. ביום 27.5.2014, דחה בית המשפט לעניינים מקומיים בקשה נוספת לעיכוב ביצוע צו הריסה. המבקשים ערערו על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בחיפה. ביום 24.6.2014, התקיים דיון בערעור, ובמהלכו הודיע בא-כוח המשיבה, כי יום קודם לכן, בתאריך 23.6.2014, נדונה ונדחתה בקשתם של המבקשים להכשיר את הבניה, בהתאם להמלצתו של משרד מהנדס העיר. ביום 13.7.2014, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור. בית המשפט הדגיש, כי "היעתרות לבקשת ארכה תיעשה במקרים חריגים ויוצאי דופן, כאשר הדגש המרכזי יינתן לשאלה האם היתר הבניה נמצא 'בהישג יד מיידי' של המבקש". נקבע, כי עניינם של המבקשים איננו נכנס בגדר מקרים אלה, שכן בחלוף שלוש שנים של ניסיונות להכשרת הבניה, "קיימים סימני שאלה מהותיים באשר לאופק התכנוני הנטען", מה גם שהוועדה המקומית החליטה לדחות אף את בקשתם המתוקנת של המבקשים לקבלת היתר. עוד הדגיש בית המשפט, כי השגותיהם של המבקשים במסגרת ההליך התכנוני אינן רלוונטיות לצורך הדיון, שכן היה עליהם לקבל היתר כדין לפני שהחלו בבניה.

הבקשה לרשות ערעור

5. בבקשה שלפניי, מתבקש בית המשפט "להורות על עיכוב ביצוע צו ההריסה השיפוטי לשלושה חודשים, על מנת לאפשר למבקשים למצות את ההליכים העומדים לרשותם". עיקר טענתם של המבקשים, מופנית כלפי העיתוי שבו התקבלה החלטתה האחרונה של הוועדה המקומית, ערב הדיון בערעור. בין היתר, טענו המבקשים, כי בקשה זו טרם הומצאה לידיהם, אך בד בבד טענו המבקשים גם טענות המופנות לכאורה נגד גוף ההחלטה, כגון היותה עומדת בסתירה להחלטתה השניה של ועדת הערר. עוד נטען, כי מדובר בטענה מפתיעה, אשר הועלתה מצד המשיבה במהלך הדיון, ופגעה באפשרותם להתגונן. המבקשים טענו, כי בכוונתם להגיש ערר על החלטתה האחרונה של הוועדה המקומית, ותחושת הצדק עלולה להיפגע, במידה שביצוע ההריסה לא יעוכב עד אשר תתקבל הכרעה בערר זה. לשיטתם, סיכויי הערר להתקבל הם טובים ביותר.

דיון והכרעה

6. לאחר עיון בבקשה לרשות ערעור ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה. בניגוד לטענתם של המבקשים, הבקשה שלפניי סובבת כולה סביב עובדות המקרה הקונקרטי, ואין בה דבר החורג מעניינם הפרטי של המבקשים. גם לא מצאתי כי נגרם למבקשים עיוות דין כלשהו. יתרה מכך, ניתן לראות בבירור, כי ניתנו למבקשים הזדמנויות רבות, במשך תקופה ממושכת, להכשיר את הבניה הבלתי חוקית שבוצעה על-ידם, אך הם העלו חרס בידם. אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור איננה עומדת באמות המידה שנקבעו לשם כך בפסיקתו של בית משפט זה, ולפיכך דינה להידחות (רע"פ 4902/14 ‏צבאן נ' מדינת ישראל (16.7.2014); רע"פ 4803/14 מזרחי נ' מדינת ישראל (15.7.2014); רע"פ 4224/14 ברונשטיין נ' מדינת ישראל (24.6.2014)).

7. למעלה מן הצורך אציין, כי דינה של הבקשה להידחות גם לגופה. כידוע, משוכה גבוהה עומדת בפניו של נאשם, אשר מבקש מבית המשפט להורות על עיכוב ביצוע צו הריסה (רע"פ 1288/04 נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה, ירושלים (9.3.2004); רע"פ 4007/14 ספיר-קדמת עדן בע"מ נ' מדינת ישראל - הועדה המרחבית לתכנון ולבניה שרונים‏ (12.6.2014)). בענייננו, משוכה זו היא משמעותית עוד יותר, כיוון שהבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה בחלוף שנים ארוכות מן המועד שבו ניתן גזר הדין.

8. ככלל, במקרים המתאימים, עשוי בית המשפט להורות כי צו הריסה ייכנס לתוקף בחלוף פרק זמן מסויים, בו תינתן לנאשמים הזדמנות להכשיר את הבניה הבלתי-חוקית. יחד עם זאת, יש לדחות מכל וכל את הסברה, לפיה ביצוע צו ההריסה יעוכב, כל עוד עומדים על הפרק הליכים תכנוניים כלשהם. בענייננו, ניתנו למבקשים שנים ארוכות, ואולי ארוכות מדי, להסדיר את אישור הבניה. משלא עלה בידם לעשות כן, אין כל מקום להמשיך ולהורות על עיכוב ביצוע ההריסה. יובהר, כי גם כיום, אין דבר המונע מן המבקשים להמשיך ולנקוט הליכים תכנוניים כדין, על מנת לקבל היתר בניה; ואולם, הבניה הבלתי חוקית, אשר בוצעה על-ידי המבקשים לפני למעלה מארבע שנים, דינה להיהרס. אין בידי המבקשים זכות קנויה ליהנות מפרי העבירה במשך זמן נוסף, עד אשר תתקבל החלטה בערר שאותו הם מתכוונים להגיש, ונזכיר כי מדובר בערר שלישי במספר.

9. גם בכל הנוגע להחלטתה האחרונה של הוועדה המקומית, התקשיתי לקבל את טענותיהם של המבקשים. ראשית, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס על מספר אדנים יציבים, ולכאורה גם אלמלא היתה מתקבלת החלטה טרם הדיון בערעור, לא היה מצבם של המבקשים מן המשופרים. שנית, לא נהירה לי עד תום, טענתם של המבקשים, לפיה הם הופתעו מן ההחלטה. יצויין, כי כבר ביום 26.5.2014, במסגרת תשובת המשיבה לערעור, צורף מזכר, ובו הביע מהנדס העיר את עמדתו, לפיה דינה של הבקשה המתוקנת להידחות, מאחר שאין הבדל משמעותי בינה לבין הבקשה המקורית. שלישית, דומה, כי המבקשים השליכו את מלוא יהבם על החלטתה השניה של ועדת הערר, ובהסתמך עליה קיוו, כי הוועדה המקומית תאשר את הבקשה המתוקנת. אלא שבניגוד לאופן בו הוצגה ההחלטה השניה של ועדת הערר על-ידי המבקשים, כאילו הערר התקבל, הרי שהלכה למעשה, הבהירה ועדת הערר בהחלטתה כי "הערר נדחה ברובו", ונאמר ברחל בתך הקטנה, כי "לא ניתן לאשר את הבקשה במתכונת בה הוגשה". מבלי להביע עמדה לגופו של הדיון התכנוני, יצויין כי ועדת הערר אמנם הפנתה את המבקשים להוראות חוקיות אשר עשויות להתיר הקמה של "אלמנטים (קירוי/פרגולה/סוכך)", אך מסופקני אם בכך הביעה ועדת הערר את עמדתה בנוגע לאפשרות להכשיר את הבניה הקיימת.

10. לאור האמור, הבקשה נדחית בזאת.

עיכוב הביצוע עליו הוריתי, בהחלטתי מיום 16.7.2014, מבוטל בזאת, וצו ההריסה ייכנס לתוקף ביום 23.7.2014.

ניתנה היום, ‏כ"ב בתמוז התשע"ד (‏20.7.2014).


מעורבים
תובע: סאלח ג'מאל
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: