ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ישראל בן אהרון נגד יאיר בן דוד :

החלטה בתיק רע"א 1706/14
בבית המשפט העליון

לפני: כבוד השופט י' דנציגר

המבקש:
ישראל בן אהרון

נ ג ד

המשיב:
יאיר בן דוד

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 10.02.2014 בע"א 2421-11-13 שניתנה על ידי כבוד השופטת נ' בן אור

בשם המבקש: עו"ד מרדכי וייס
בשם המשיב: עו"ד עמיר פישר

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת נ' בן אור) בע"א 2421-11-13 מיום 10.2.2014. במסגרת ההחלטה הורה בית המשפט לעכב בהסכמת בעלי הדין את הליכים בערעור שהגיש המשיב, אך הותיר את הסעדים הזמניים שהוטלו על המבקש בעבר על כנם. כן הוחלט להשאיר את שאלת ההוצאות שהושתו על המשיב לדיון עתידי שיתקיים בערעור.

רקע עובדתי

1. הבקשה דנא הינה חוליה נוספת בשרשרת ההליכים שמתנהלים בין בעלי הדין. העובדות הצריכות למקרה דנא פורטו על ידי במסגרת הליכים קודמים שהתנהלו בין בעלי הדין והגיעו, בין היתר, לבית משפט זה [רע"א 3522/10, רע"א 9417/10, פסק הדין ניתן על ידי השופטים א' רובינשטיין, ס' גובראן ועל ידי ביום 6.3.2012]), ואלו הן:

2. המשיב הועסק כעוזר מנהל של חברת גני עינב (בניה מעולה) בע"מ (בפירוק מרצון) ושל חברת גני נעלה בע"מ (בפירוק על ידי ביהמ"ש) (להלן: החברות), אשר המבקש היה בעליהן בשיעור של 50%, כנטען. לגרסת המשיב, החברות חייבות לו כספים בגין שכר עבודה שלא שולם לו וכן בגין הלוואות שהעמיד לטובתן ואשר החוב בגינן לא נפרע. על רקע סכסוך כספי זה פנו בעלי הדין לבוררות שהתנהלה בבית הדין האזורי לדיני ממונות בגוש עציון. בפסק הבוררות שניתן ביום 18.10.2006, ואשר הצדדים לו היו מצד אחד המשיב ומצד שני החברות, המבקש וכן בעל המניות הנוסף בחברות, מר יצחק מנדלסון (להלן: מנדלסון), נקבע כי החברות ומנדלסון חייבים להשיב את הכספים למשיב. אשר למבקש, נקבע כי הוא אינו חייב לשלם למשיב דבר שכן לא הוכח כי הוא קיבל עליו אחריות אישית לפירעון ההלוואה (להלן: פסק הבוררות). משלא הוגשה התנגדות, אושר פסק הבוררות על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 17.10.2007.

3. ביום 9.7.2007 הגיש המשיב תביעה לבית משפט השלום בירושלים (ת.א. 13962-07) כנגד המבקש, במסגרתה ביקש לבצע כלפיו הרמת מסך ולחייבו באופן אישי בסכומים שנפסק כי על החברות לשלמם לו, זאת לנוכח אחריותו האישית כבעל מניות וכדירקטור בחברות. תביעה זו נדחתה ביום 16.9.2013 (השופטת ת' בר-אשר צבן). בית המשפט קבע במסגרת פסק הדין כי כל העיקולים על נכסי המבקש אשר נקבעו בהחלטות שונות שניתנו במסגרת התביעה, מבוטלים. כמו כן, נקבע כי המשיב ישא בשכר טרחת בא-כוחו של המבקש ובהוצאות המשפט שהוציא המבקש, בסך של 100,000 ש"ח.

4. המשיב הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים. במקביל, הגיש המשיב בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בבית משפט השלום. ביום 10.11.2013 הכריע בית המשפט (השופט מ' סובל) בבקשה לעיכוב ביצוע, וקבע כי לאור מאזן הנוחות, "ובהתחשב בנחיצות העיקולים הזמניים למניעת הכבדה על ביצוע פסק הדין, כאשר מנגד ההכרעה בערעור אינה צפויה להארך זמן רב", יש לעכב את ביטול העיקולים על נכסי המבקש עד למתן פסק דין בערעור. לעומת זאת, נקבע כי תשלום הוצאות המשפט שנפסקו לטובת המבקש לא יעוכב, שכן מדובר בחיוב כספי, שלגביו ההלכה הפסוקה היא כי טענה בדבר העדר יכולת תשלום אינה גוברת על זכות הצד הזוכה לממש את זכייתו ללא דיחוי.

להשלמת התמונה יצוין כי החברות הגישו, כל אחת בנפרד, בקשות לבטל את פסק הבוררות. בבקשות הוגשו סיכומי תשובה והן ממתינות להכרעה. עוד יצוין כי לבקשת המבקש ובהסכמת המשיב שמיעת הערעור שהגיש המשיב עוכבה עד להכרעה בבקשות שהגישו החברות (החלטת השופטת נ' בן אור מיום 10.2.2014).

החלטת בית המשפט המחוזי

5. במסגרת הערעור שהגיש המשיב לבית המשפט המחוזי הגיש המבקש בקשה לעיין מחדש בהחלטה להותיר את העיקולים הזמניים שהוטלו עליו על כנם. לחלופין, עתר המבקש להורות כי העיקולים הזמניים לא יחולו על קצבת הפנסיה ועל קופות הגמל שלו. כמו כן ביקש המבקש להורות כי ככל שהמשיב לא ישלם את מלוא ההוצאות בהן חויב במסגרת פסק הדין של בית משפט השלום תוך 30 ימים מיום מתן ההחלטה, יימחק ערעורו. בית המשפט (השופטת נ' בן אור) דחה ביום 10.2.2014 את הבקשה מהטעמים שפורטו בתגובת המשיב. בנוסף, קבע בית המשפט כי שאלת ההוצאות תידון במסגרת הערעור, ככל שבסופו של דבר יהיה טעם בקיומו - לאור עיכוב הדיון בו עד לאחר ההכרעה בבקשות שהגישו החברות.

מכאן בקשת רשות הערעור.

תמצית נימוקי הבקשה

6. המבקש שב ומבקש להתנות את שמיעת ערעורו של המשיב בתשלום מלוא הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך-דין שהוטלו עליו בפסק הדין של בית משפט השלום, ולקבוע כי ככל שלא ישולמו ההוצאות תוך 30 ימים מיום מתן ההחלטה, יימחק הערעור. לטענת המבקש, חרף העובדה שפסק הדין ניתן לפני כחצי שנה ובקשת המשיב לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחתה, המשיב טרם שילם את הסכום שהוטל עליו. לדברי המבקש, המשיב עצמו טען במסגרת הליך קודם כי כאשר צד שהפסיד בערכאה קמא לא משלם את ההוצאות שהוטלו עליו, אין לדון בערעור שהגיש. משכך, לדעתו, קיים השתק שיפוטי כלפי המשיב המונע ממנו מלטעון כעת טענות הפוכות. המבקש מוסיף כי זכותו הקניינית חזקה יותר מזכות הערעור של המשיב, במיוחד לאור טענת ההשתק השיפוטי ובהתחשב במהות הערעור, שמבחינה מהותית כמוהו כ"גלגול שלישי" של ההליך, ובעובדה שמצבו הכלכלי של המשיב שפיר.

7. המבקש טוען גם כי לאור שינוי הנסיבות המהותי מאז ההחלטה שניתנה ביום 10.11.2013 יש לקבוע כי מאזן הנוחות נוטה כעת לטובתו: קיומן של בקשות לביטול פסק הבוררות ועיכוב הדיון בערעור עד להכרעה בהן, מהווים שינוי נסיבות משמעותי המצדיק עיון מחדש ושינוי ההחלטה המותירה את העיקולים הזמניים שהוטלו עליו, על כנם. המבקש טוען עוד כי עצם ההנחה של בית המשפט קמא לפיה "לא ניתן להעריך את סיכויי הערעור" צריכה עיון, שכן טענותיו העובדתיות של המשיב נדחו הן בפסק הבוררות והן בפסק דינו של בית משפט השלום, לאחר דיוני הוכחות רבים.

8. לחלופין, מבקש המבקש להורות כי עיכוב הביצוע לא יחול על קצבת הפנסיה ועל קופות הגמל שלו. המבקש, בן 69, עמל כל ימיו לפרנסתו, ולעת זקנתו, קצבת הפנסיה, שלמענה חסך עשרות שנים, נמנעת ממנו. לפיכך הוא מבקש לקבוע כאמור, כי העיקול הזמני אינו חל על הגמלאות להן הוא זכאי מקרן הפנסיה ומקופות הגמל.

תמצית תשובת המשיב

9. בהתאם להחלטתי מיום 4.5.2014 הגיש המשיב את תשובתו לבקשת רשות הערעור. המשיב סבור כי פסק הדין של בית משפט השלום בטעות יסודו. את טענותיו פירט בהרחבה במסגרת הערעור שהגיש והדיון בו עוכב לבקשת המבקש ובהסכמתו. המשיב טוען כי לא שילם את סכום ההוצאות שהוטל עליו שכן אין ביכולתו לשלם סכום זה. לטענת המשיב הוא חסר כל, חי מקצבת נכות ומתגורר עם רעייתו ושלושת ילדיו באוהל. ואולם, לא ניתן לשלול את זכותו לערער על פסק הדין בשל העדר יכולתו הכלכלית. אשר לטענת ההשתק השיפוטי, טוען המשיב כי מעולם לא טען שיש לשלול זכות ערעור בשל העדר יכולת כלכלית, אלא שטען בהליך קודם כי מן הראוי היה להתנות את הארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, כפי בקשת המבקש, בתשלום ההוצאות שנפסקו לחובת המבקש באותה החלטה (בש"א 8247/10, החלטת הרשמת ד' כהן-לקח מיום 16.12.2010).

10. המשיב מוסיף כי טענת המבקש בעניין מאזן הנוחות היא טענה חדשה שלא נטענה בערכאה הדיונית ורק מטעם זה דינה להידחות. לגופם של דברים נטען כי טענות המבקש בנוגע למצבו הכלכלי של המשיב חסרות כל עיגון במציאות. המשיב טוען עוד כי אין נסיבות חדשות המצדיקות שינוי ההחלטה לטובת המבקש בנוגע לעיקולים הזמניים. לטענתו, לפסק דין שיינתן בקרוב בתביעות החברות יהיו השלכות ביחס לערעורו שעוכב לבקשת המבקש. המשיב מציין כי לשם גביית הוצאות שנפסקו בעבר לטובתו הוא נאלץ לפתוח נגד המבקש מספר תיקי הוצאה לפועל ולממש עיקולים שנתפסו אצל צדדים שלישיים. בנוסף, טוען המשיב כי בית המשפט קבע בהליך נפרד שהמבקש הבריח נכסים. לבסוף, מציין המשיב כי מדובר בעיקולים זמניים שהוטלו לפני שנים רבות, וכי בהתחשב בהתנהלותו, הנזק שייגרם למבקש כתוצאה מהותרת העיקולים על כנם נמוך מהנזק שייגרם למשיב כתוצאה מביטולם. המשיב מציין שאביו חתם על כתב הערובה לשיפוי כל נזק שייגרם למבקש מהטלת העיקולים הזמניים, ככל שאלה יבוטלו.

אשר לתחולת העיקולים, טוען המשיב כי לבקשת המבקש לא צורף תצהיר וכי בקשתו נעדרת כל פירוט ענייני המאפשר לדעת באיזה כספים מדובר.

תמצית תגובת המבקש לתשובה

11. המבקש ביקש להתיר לו להגיש תגובה לתשובת המשיב וביום 16.6.2014 נעניתי לבקשתו. המבקש חוזר על טענתו לפיה בית משפט השלום דחה לחלוטין את גרסת המשיב מבחינה עובדתית, ולכן, לדעתו, סיכויי הערעור נמוכים. המבקש מבהיר כי הדיון בערעור עוכב לבקשתו - בהסכמת המשיב. המבקש מוסיף כי המשיב הוא חקלאי, בעליו של עדר צאן, ולכן לדעתו, יש לדחות את טענותיו כאילו הוא חסר כל. די בכך, לדעת המבקש, כדי לחייב את המשיב לשלם את הסכום בו חויב בפסק הדין של בית משפט השלום כתנאי לשמיעת ערעורו. המבקש מבהיר כי את טענותיו בדבר השתק שיפוטי ומאזן הנוחות העלה בערכאה דלמטה, ושב וטוען כי הוא זקוק לקצבת הפנסיה המעוקלת בעיקול זמני.

המשיב ביקש להוציא את התשובה לתגובה ולחייב את המבקש בהוצאות לדוגמה. המבקש תמה על הגשת בקשה זו, ביקש לדחותה על הסף ולחייב את המשיב בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך-דין.

דיון והכרעה

12. לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה לה ובתגובה לתשובה על צרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

13. כידוע, סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) קובע כי רשות ערעור על "החלטה אחרת" של בית משפט מחוזי:

"תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה".

הרציונאל העומד בבסיס כלל זה הוא כי המועד להשיג על החלטות שונות של הערכאה הדיונית הוא בתום הדיון בתובענה כולה, וזאת במקרים בהם אין להחלטה השפעה מכרעת על זכויות הצדדים או על אופן ניהול הדיון. כל זאת, בכפוף לכך כי ככל שיתברר בסופו של הדיון שאכן התקיימו הליכים מיותרים או כי נגרם כתוצאה מההחלטות נזק שאינו בלתי הפיך ניתן יהיה לפצות על כך את הצד הנפגע באמצעות השתת הוצאות לזכותו של הצד שכנגד או מתן כל סעד מתאים אחר [ראו: רע"א 1481/13 גבעון נ' לוי פסקה 6 (3.4.2013)].

14. יש לזכור גם את ההלכה הפסוקה שלפיה בית משפט זה בשבתו כערכאת ערעור ימעט להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, וכי התערבות כזו תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד [השוו: רע"א 7507/13 מ.י שחם נדל"ן בע"מ נ' ברקן אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית של משקי חרות (6.11.2013)]; רע"א 5711/12 נ. מצה בע"מ נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ פסקה 10 והאסמכתאות הנזכרות שם (25.2.2013)]. עם זאת, כאשר מדובר בסעד זמני אשר עשויה להיות לו השלכה המשפיעה על זכויות בעלי הדין באופן המשנה את המצב הקיים, יהיה לעתים מקום להקדים את הבחינה הערעורית כדי למנוע נזק בלתי הפיך [ראו: רע"א 2676/13 ישי נ' שלום פסקה 8 להחלטתי (9.9.2013)]. אינני מוצא כי המקרה דנא הינו חריג במידה כזו המצדיקה את התערבות בית משפט זה בהחלטת בית המשפט המחוזי בשלב זה של ההליך [השוו: רע"א 4783/13 עו"ד יוסי כהן נ' יצחק (7.7.2013)]. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

15. אוסיף בקצרה גם לגופו של עניין. כידוע, בבוא בית המשפט לדון בבקשה למתן סעד זמני עליו לשקול שני שיקולים עיקריים: הראשון, האם הניח המבקש ראיות לקיומה של זכות לכאורה - מבחן "סיכויי התביעה"; והשני, האם מבקש הסעד הוכיח כי אם לא ינתן לו הסעד הזמני יגרם לו נזק בלתי הפיך - מבחן "מאזן הנוחות". לצד שני אלו, על בית המשפט לבחון גם שיקולי יושר וצדק [ראו: רע"א 3285/13 ד.כ חנויות להשכרה בהרצליה הצעירה בע"מ נ' חברת אברהם כהן ושות' חברה קבלנית בע"מ (3.7.2013)); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 521 (מהדורה עשירית, 2009)]. במקרה דנא, אשר לסיכויי הערעור שהגיש המשיב, אצא גם אני מנקודת המוצא של בית המשפט קמא שלפיה "אין בידי לומר כי סיכויי הערעור משופרים, מצד אחד, או קלושים מצד שני, עד כדי כך שניתן לבסס את ההכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע על שיעורם של סיכויים אלו" [דברי השופט מ' סובל בהחלטה מיום 10.11.2013]. משכך, השיקול המכריע במקרה דנא הוא אפוא מאזן הנוחות.

16. בנסיבות העניין, לטעמי, מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב. ראשית אציין כי העיקולים הזמניים הוטלו על המבקש לפני זמן רב ולמעשה, אינם משנים את המצב הקיים בין בעלי הדין למרות שעוכבו לתקופה קצרה. עיקולים אלה נועדו למנוע הכבדה על ביצוע פסק הדין משתינתן הכרעה סופית בהליך. יש לזכור בהקשר זה כי שמיעת הערעור שהגיש המשיב עוכבה לבקשת המבקש עד לאחר הכרעה בבקשות לביטול פסק הבוררות שהגישו החברות אשר עומדות לפני הכרעה. הכרעה זו תשליך כצפוי, על הדיון בערעור המעוכב, ככל שיהיה טעם בקיומו; אז גם תידון שאלת ההוצאות שהוטלו על המשיב במסגרת פסק הדין. בנוסף, כפי שטען המשיב, אביו ערב לשיפוי כל נזק שייגרם למבקש מהטלת העיקולים הזמניים, ככל שאלה יבוטלו. בנסיבות אלה, בהינתן מכלול השיקולים, תוך התחשבות בהתנהלות המבקש כפי שנטענה על ידי המשיב, ובעובדה שהמבקש לא פירט את בקשתו החלופית (אלא במקצת במסגרת תצהיר שצירף לתגובתו לתשובת המשיב), נדמה כי בדין דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש, ואיני מוצא בנימוקי בקשתו כל הצדקה להתערב בהחלטה זו.

בשולי הדברים אעיר כי טוב יעשה בית המשפט קמא אם ינמק להבא את החלטתו בפירוט למען יֵקַל לבוחנה.

17. לנוכח כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך של 5,000 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ב בתמוז תשע"ד (20.7.2014).


מעורבים
תובע: ישראל בן אהרון
נתבע: יאיר בן דוד
שופט :
עורכי דין: