ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ציפורה ענבר נגד המאגר הישראלי ביטוח רכב :

פסק-דין בתיק ע"א 8458/02

בפני: כבוד הנשיא א' ברק

כבוד השופט א' ריבלין

כבוד השופט א' גרוניס

המערערים:
1. ציפורה ענבר

2. אריה ענבר

נ ג ד

המשיבה:
המאגר הישראלי ביטוח רכב (הפול)

ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 2.9.2002 בתיק א' 1549/94 שניתן על ידי כבוד השופט א' סטרשנוב

בשם המערערים: עו"ד אבי אלבינצר
בשם המשיבה: עו"ד צבי רפפורט

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

פסק-דין

השופט א' ריבלין:

1. המערערת 1 (להלן: המערערת), ילידת שנת 1951 והמערער 2 (להלן: המערער), יליד שנת 1950, הינם בעל ואשה אשר נפגעו, שניהם, בתאונת דרכים ביום 14.4.1994.

כתוצאה מהתאונה, נחבלה המערערת ברגלה וכן נזקקה לטיפול פסיכיאטרי. המומחים הרפואיים, שמונו על ידי בית המשפט המחוזי, קבעו כי למערערת נותרה נכות רפואית בתחום האורטופדי בשיעור 20%, בתחום הכירורגיה הפלסטית בשיעור 19% וכן נכות נפשית בשיעור 40% כאשר 30% ממנה נבעו מהתאונה עצמה. בית המשפט קמא אימץ את חוות דעת המומחים באשר לשעורי הנכות והעמיד את נכותה הרפואית המשוקללת של המערערת על 53.5%. הפגיעה התפקודית של המערערת, וכתוצאה מכך אובדן כושר השתכרותה, הוערכה על ידי בית המשפט ב-30%. שכר הבסיס שנקבע לשם חישוב פיצוי אובדן ההשתכרות, הן לעבר והן לעתיד, הועמד על 4,700 ש”ח, זאת לאחר שיערוך. את הפיצוי בגין אובדן השתכרות לעתיד ביסס בית המשפט על ההנחה שהמערערת עתידה היתה לעבוד עד גיל 65, וכי נותרו לה 13 שנות עבודה. בית המשפט סבר, כי לא הוכח שהמערערת נדרשת לעזרת צד ג', למעט עזרה לה נזקקה בתקופה שבסמוך לתאונה וקבע לעניין זה פיצוי בסכום גלובלי, לעבר ולעתיד, בסך 50,000 ש”ח. בגין ההוצאות הרפואיות בעבר, נפסק למערערת פיצוי בסכום גלובלי של 25,000 ש”ח. טענת המערערת לפיצוי בגין ראש הנזק של ניידות נדחתה מהטעם שאין לה כל מגבלה להשגת רשיון נהיגה לרכב ולנסיעה ברכב ציבורי. מסך כל הפיצוי שנפסק נוכו תגמולי המוסד לביטוח לאומי והתשלומים התכופים.

עיסוקו של המערער, הוא בתחום - כך העיד על עצמו בבית המשפט קמא - ההמצאות והפטנטים. כתוצאה מהתאונה הוא סובל, לטענתו, מכאבים חזקים בכל גופו, כאבי ראש, סחרחורות וקושי בריכוז. מומחה בתחום הנוירולוגיה שמונה על-ידי בית המשפט, קבע למערער 5% נכות בתחום זה. מומחה בתחום האורטופדיה, קבע למערער 7% נכות – זאת עקב פגיעה קלה בעמוד השדרה. בית המשפט קמא, קבע כי לא ניתן לקשור את תלונותיו השונות של המערער לפציעתו הקלה בתאונה ולכן לא נקבעה לו כל נכות תפקודית. לאור זאת, נפסק למערער פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 21,381 ש”ח ופיצוי גלובלי בגין אובדן השתכרות בסך של 7,500 ש”ח.

2. המערערת סבורה, כי שגה בית המשפט קמא בקביעת הפגיעה התפקודית, בשיעור של 30% בלבד וכי שגה בית המשפט בהערכת הכנסותיה קודם לתאונה. לטענתה, שגה בית המשפט בכך שהתעלם מן העובדה שמשך תקופה ממושכת סבלה המערערת מאי כושר מוחלט לעבוד, אושפזה לתקופה ממושכת ונקבעו לה אחוזי נכות זמניים גבוהים בתחומים שונים. לאור זאת, סבורה המערערת כי לא היה מקום לפסוק את הפיצוי על בסיס דרגת הנכות אלא על בסיס ההפסד בפועל. מיום התאונה עד למועד פסק הדין חלפו, כך היא מציינת, כ-102 חודשים ואילו בית המשפט בפסק הדין התייחס לתקופה קצרה מזו. כיוון שהיא ילידת 1951 עומדות בפניה – כך ציינה המערערת – עוד 14 שנות עבודה ולפיכך טעה בית משפט קמא גם בהתייחסו ל-13 שנות עבודה בלבד. בפי המערערת טענות נוספות ביחס לראשי נזק אחרים.

3. גם המערער סבור, כי בית המשפט קמא קיפח אותו בקביעת סכום הפיצוי המגיע לו, משקבע כי אין כל השפעה תפקודית לנכות שנקבעה למערער, ובהתעלמו מכך שהמערער היה באי כושר עבודה מוחלט משך תקופה של מספר חודשים. לטענתו, שגה בית המשפט קמא גם בכך שלא פסק שכר טרחת עורך דין גם על התשלומים התכופים אשר שולמו ונוכו על-ידי בית המשפט מסכום הפיצוי שנפסק.

4. אכן, נפלו טעויות חשבוניות אחדות בחישוב הפסדיה של המערערת. הן באשר לתקופת הפסד ההשתכרות בעתיד והן באשר למשך התקופה בה סבלה מפגיעה בשיעור ההשתכרות בעבר. טעויות אלה הקטינו את סכום הפיצוי. אלא שהדבר מתקזז בסכומים היתרים שנפסקו לטובת המערערת, בנוגע לשערוך שכר העבודה הבסיסי כפי שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי, ובכל הנוגע לשיעור ניכוי מס ההכנסה מן השכר.

מאידך גיסא, נראה כי מן הראוי היה לפסוק למערערת פיצוי, אף כי מתון, בשל מגבלות הניידות שלה וזאת בהתחשב במהות הפגיעה האורטופדית ממנה היא סובלת. בנסיבות העניין, ראוי היה, בהעדר נתונים אחרים, לאמוד את הנזק בהקשר זה באורח גלובלי ובסכום כולל של 80,000 ש"ח לעבר ולעתיד גם יחד. סכום זה כולל את הריבית המתלווה לנזק שנתגבש בעבר.

אין עילה להתערב בקביעותיו, בממצאיו ובמסקנותיו של בית המשפט המחוזי באשר לדמי הנזק אותם ראוי היה לפסוק למערער.

הערעור מתקבל במובן זה שיתווסף לסכום שנפסק בבית המשפט המחוזי הסך של 80,000 ש"ח נכון למועד מתן פסק הדין בבית משפט קמא.

שכר טרחת עורך הדין, שהמערערים זכאים היו לו ביום פסק דינו של בית המשפט קמא, הינו בשיעור 13% על כל הסכום שנפסק, לרבות התשלומים התכופים, ולמעט התשלומים התכופים ששולמו לפני הגשת התביעה, אשר בגינם זכאים המערערים להחזר שכר טרחת עורך דין בשיעור של 8%.

בנסיבות העניין לא הייתי עושה צו להוצאות.

הנשיא א' ברק:

אני מסכים.
א

השופט א' גרוניס:

אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' ריבלין.

ניתן היום, ז' באייר תשס"ד (28.4.2004).

ט


מעורבים
תובע: ציפורה ענבר
נתבע: המאגר הישראלי ביטוח רכב
שופט :
עורכי דין: