ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יצחק ביטון נגד ביטוח חקלאי :

החלטה בתיק ע"א 8781/02

בפני: כבוד הנשיא א' ברק

כבוד השופט א' ריבלין

כבוד השופט א' גרוניס

המערער:
יצחק ביטון

נ ג ד

המשיבה:
ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ

ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 14.8.2002 בתיק א' 7069/99 שניתן על ידי כבוד השופטת ר' יפה-כ"ץ

בשם המערער: עו"ד אברהם שינדלר
בשם המשיבה: עו"ד יהודה ליאונל אשכנזי

בבית המשפט העליון בירושלים

פסק דין

השופט א' ריבלין:

1. המערער, יליד 11.5.1951, נפגע בתאונת דרכים, ביום 22.6.1998. מומחה בתחום הכירורגיה האורטופדית, שמונה על ידי בית המשפט קמא, קבע למערער נכות צמיתה בשיעור 20% בגין שבר ריסוק תוך פרקי של עקב רגל שמאל, וכן 5% נכות צמיתה בגין שבר דחיסה קל בחוליה L1. נכותו הרפואית הצמיתה המשוקללת של המערער הועמדה איפוא על שיעור של 24%.

עובר לתאונה עבד המערער כמנהל יצור במפעל "עוף קור". תפקיד זה, כך קבע בית המשפט המחוזי, דרש מן המערער עמידה ממושכת, הליכה ופעילות פיזית. בעקבות התאונה שוב אין הוא יכול לעמוד בהן. על כן, העריך בית המשפט המחוזי את מידת פגיעתו התפקודית של המערער בשיעור של 30%. יוער, כי פגיעה תפקודית זו התייחסה אך ורק לשבר ממנו סבל המערער בעקבו. בית המשפט קמא קבע כי אחוזי הנכות הרפואית שנקבעו למערער בגין השבר בחוליה L1, אינם באים לידי ביטוי תפקודי.

2. לצורך חישוב הפסדי ההשתכרות שנגרמו למערער העמיד בית המשפט קמא את שכרו הממוצע עובר לתאונה על סכום של 11,537 ש"ח ברוטו, שהם, כך קבע בית המשפט קמא, 7,186 ש"ח נטו. כן העריך בית המשפט את ההטבות שקיבל המערער ממעבידו בכל חודש (כגון רכב שניתן לו לשימושו) בסכום של 1,582 ש"ח לחודש. לסכומים אלה הוסיף בית המשפט המחוזי סכום של 950 ש"ח בפיצוי בגין אובדן הפרשות המעביד לקרן ביטוח מנהלים לזכות המערער. זאת, לאחר שניכה מהפרשות אלה מס הכנסה. לאחר שיערוך העמיד בית המשפט המחוזי את שכר הבסיס הכולל של המערער על סך של 13,269 ש"ח. עם זאת, לאור ראיות שהביאה המשיבה, לפיהן חל קיצוץ בשכרם של כל עובדי מפעל "עוף קור" בשנת 2000, העמיד בית המשפט המחוזי את שכרו של המערער לצורך חישוב הפסדי ההשתכרות על סכום של 10,000 ש"ח לחודש. על בסיס זה, פסק בית המשפט המחוזי למערער פיצוי בגין הפסדי השתכרות מיום 1.1.1999 ועד יום מתן פסק הדין בשיעור פגיעתו התפקודית, בסכום כולל של 132,000 ש"ח. כן קבע בית המשפט המחוזי כי המערער זכאי לפיצוי בגין תקופה של שישה חודשים, בה סבל מאי כושר מלא לעבוד, בסך 60,000 ש"ח. בגין הפסדי השתכרות בעתיד, פסק בית המשפט קמא למערער, בהסתמך על קביעותיו שלעיל, סך של 322,350 ש"ח; על כך הוסיף "פיצוי גלובלי" בגין עזרת צד ג' בעבר ובעתיד בסך 25,000 ש"ח.

3. המערער מלין, בין היתר, על כך שבית המשפט הורה על ניכוי הפרשי ריבית בגין תשלומים תכופים שקיבל בעבר ולא פסק למערער הפרשי ריבית על הפסדי השתכרותו בעבר. לטענת המערער, טעה בית המשפט המחוזי משניכה את התשלומים התכופים שנפסקו למערער יחד עם שכר הטרחה שנפסק בגינם. המערער סבור גם כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר ניכה מס הכנסה בשיעור גבוה מ- 25% משכר הבסיס שנקבע לחישוב הפסדי השתכרות, ומשניכה מס הכנסה מסכום הפיצויים בגין הפסדי הפרשות לקרן ביטוח מנהלים. המערער טוען עוד כי בית המשפט המחוזי פסק לו פיצויים נמוכים יתר על המידה בגין הוצאות רפואיות, בגין עזרת צד שלישי ובגין הוצאות ניידות. המשיבה, לעומתו, סומכת ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

4. דין הערעור להתקבל בחלקו. מתוך כל הטענות הכלולות בערעור יש להתייחס לטענות הבאות: צודק המערער בטענתו כי בית המשפט המחוזי הפחית מהשכר הממוצע של המערער, כפי שחושב על ידו, למעלה מ- 25% בגין ניכויי מס הכנסה. כמו כן, לא היה מקום לנכות מס הכנסה מסכום הפרשות המעביד לקרן הפנסיה. אלא, שמאידך גיסא, טעה בית המשפט קמא גם בחישוב שיערוך הסכומים השונים הצריכים לפסיקת הפיצויים בגין הפסדי ההשתכרות. בעניין זה, פסק בית המשפט למערער מעבר לראוי. בהתחשב בכל אלה ובחישוב כולל יש להוסיף לשכר הבסיס, שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, סכום של 500 ש"ח לחודש, כך שהוא יעמוד על 10,500 ש"ח. בהתאם לכך, יש לתקן את הפיצוי שנפסק למערער בגין הפסדי השתכרות בעבר באופן שלסכום שנפסק יתווסף הסכום של 9,600 ש"ח, נכון ליום פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

בית המשפט המחוזי אף טעה בחישוב שערך לעניין הפסדי ההשתכרות בעתיד. גם על פי הנתונים בהם השתמש בית המשפט המחוזי, קרי לפי שכר בסיס של 10,000 ש"ח לתקופה המסתיימת בהגיע המערער לגיל 65 שנים, היה על בית המשפט המחוזי לפסוק למערער סכום של כ- 400,000 ש"ח בגין הפסדי השתכרות בעתיד, ולא סכום של 322,350 ש"ח כפי שנפסק. המדובר בטעות אריתמטית שעליה, כשלעצמה, לא יכולה להיות מחלוקת ואין להותירה במקומה. משהעמדנו את שכר הבסיס של המערער על סך של 10,500 ש"ח, חישוב זה משתנה ממילא, ויש לתקן את פסק הדין של בית המשפט המחוזי כך שלפיצוי בגין ראש נזק זה יתווסף סכום של 96,834 ש"ח נכון ליום פסק הדין בבית המשפט קמא.

5. למערער טענות, כאמור, גם ביחס לניכוי התשלומים התכופים והדין עימו. בית המשפט קמא ניכה את התשלומים התכופים בסכומים הכוללים את שכר טרחת עורך דין ועל כל אלה הוסיף וניכה סכומים אשר ככל הנראה לא מתייחסים רק לשערוך התשלומים התכופים כי אם גם לריבית הנלווית להם. הואיל ובית המשפט קמא לא פסק ריבית על הפיצויים שנפסקו בגין הפסדי השתכרות בעבר, שסכומם דומה לסכום התשלומים התכופים, לא היה מקום לנכות ריבית על התשלומים התכופים. המערער זכאי גם לתשלום שכר טרחת עורך דין בגין התשלומים התכופים. בענייננו, נפסקו התשלומים התכופים לפי הסכמת הצדדים מחוץ לבית המשפט, וללא הליכים משפטיים. לפיכך, זכאי המערער לתשלום שכר טרחת עורך דין בגובה של 8% מסך התשלומים התכופים ולשכר טרחת עורך דין בשיעור 13% על יתרת סכום הפיצויים. על פי הנתונים שבפסק הדין עולה כי סך כל התשלומים התכופים שיש לנכותם עומד על 147,025 ש"ח, נכון למועד פסק הדין בבית המשפט המחוזי. סכום זה יופחת מהפיצויים שנפסקו למערער, לאחר שישולמו 8% ממנו למערער כשכר טרחת עורך דין, ועל היתרה תשלמנה המשיבות למערער שכר טרחת עורך דין בשיעור 13%.

במובנים אלה מתקבל הערעור. המשיבה תשא בהוצאות הערעור וכן בשכר טרחת עורך-הדין בסכום של 15,000 ש"ח.

הנשיא א' ברק:

אני מסכים.

א

השופט א' גרוניס:

אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' ריבלין.

ניתן היום, כ"ו באייר תשס"ד (17.5.2004).

ט


מעורבים
תובע: יצחק ביטון
נתבע: ביטוח חקלאי
שופט :
עורכי דין: