ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בסמה חרב נגד אסעד נדים :

בפני כבוד השופטת דנה עופר

המבקשת

בסמה חרב

נגד

המשיב

אסעד נדים

החלטה

לפניי התנגדות לביצוע תובענה בסכום קצוב, ובקשה להארכת מועד להגשתה. דיון בבקשות התקיים לפניי היום.

1. עסקינן בתובענה על סך 32,674 ₪, שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בעכו ביום 3.6.08.

בכתב התביעה נטען, כי התובע, הוא המשיב, ביצע הסעות עבור בעלה של המבקשת, שהוא הנתבע מס' 1, ובגינן נותר הלה חייב לו כספים. כן נטען, כי בנובמבר 2002 נכנס בעלה של המבקשת לכלא, ואז המבקשת החלה לנהל את העסק במקומו. המשיב מחזיק בידיו 10 שיקים, שסכומם הכולל והמשוערך הינו בסכום התביעה, שניים מהם משנת 2002, ושמונה – משנת 2006.

עוד צוין בכתב התביעה, כי בשנת 2006 חתם בעלה של המבקשת על מסמך, בו הוא מודה בקיומו של חוב על סך 28,000 ₪, ומתחייב לשלמו.

2. המבקשת הגישה ביום 9.2.14 את בקשותיה. לטענתה, לאחרונה החלה לפעול על מנת לסלק את חובותיה השונים, ואז גילתה, כי לתביעה זו מצורפים שיקים, ומיוחסת לה חתימה על השיקים, אך זו מזויפת.

3. בדיון שהתקיים לפניי היום נחקרה המבקשת על תצהירה, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. לאחר הסיכומים ביקש ב"כ המבקשת להוסיף ולהעיד את פקיד ביהמ"ש, אשר שמו מתנוסס על אישור המסירה של האזהרה כמי שביצע אותה, וזאת לאחר שבחקירתה הנגדית טענה המבקשת, כי גם החתימה המיוחסת לה על אישור המסירה מזויפת.

על אף העדר חתימת המוסר על אישור המסירה, אישר פקיד ביהמ"ש, כי הוא אכן ביצע את המסירה, כפי שנרשם.

4. נקודת המוצא תהא, אפוא, כי אזהרת ההוצאה לפועל הומצאה למבקשת כדין, בשנת 2009, ומכאן יש לדון בבקשתה להארכת מועד להגשת ההתנגדות, אשר בפועל הוגשה ארבע שנים לאחר מכן.

5. טענתה של המבקשת באשר לבקשה להארכת מועד היא, כי למעשה לא הייתה מודעת לכך שהיא נתבעת, ולא רק בעלה, וכי התביעה נגדה מבוססת על חתימה מזויפת על השיקים של בעלה. המבקשת הייתה מודעת לקיומו של החוב, ואכן ניסתה להסדיר אותו, אך זאת מתוך ידיעה כי מדובר בחוב של בעלה, ולא בחוב שלה.

המשיבה טוענת, מנגד, כי המבקשת הייתה מודעת היטב לאורך השנים לקיומו של החוב, והיא עצמה ניהלה משא ומתן לסילוקו. כנגד המבקשת ננקטו הליכי הוצל"פ שונים, והמבקשת אף הגישה בקשה להכריז עליה כעל חייבת מוגבלת באמצעים ולאחד את תיקיה. לטענת המשיבה, אין לאפשר למבקשת, בחלוף זמן רב כל כך, להתנער מחובה.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי יש להאריך את המועד להגשת ההתנגדות, ולהורות על קבלתה. ישנם מקרים, אשר מקרה זה נמנה עליהם, בהם עצם ההגנה לגופה מהווה טעם מיוחד להארכת המועד, כדרישת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ראה, למשל, רע"א 3588/00 מכלוף נ' סעדיה, פורסם בנבו). במקרה דנן, יש להעדיף את זכות הגישה לערכאות של המבקשת, המהווה אחת מזכויות היסוד במשפטנו, על פני זכותו של המשיב לסופיות הדיון, כאשר הפגיעה בזכות האחרונה ניתנת לתיקון באמצעות פסיקת הוצאות הולמות.

7. טענת הזיוף שבפי המבקשת היא טענת הגנה טובה לכאורה, וטענה זו עמדה במבחן החקירה הנגדית של המבקשת. יצוין, כי שמה של המבקשת, כפי שהוא רשום בתעודת הזהות שלה, הוא "בסמה". כך גם חתמה המבקשת את שמה על התצהיר שלה, וכך גם חתמה בפני ביהמ"ש במהלך הדיון (מוצג מש/1). החתימה המיוחסת לה על השיקים היא "באסמה", כלומר – בתוספת האות א'. לא ניתן לשלול זיוף מכוון מטעם המבקשת, אך לצורך מתן רשות להתגונן, בוודאי שיש הגנה לכאורה, המוצאת חיזוק בכך שהחתימה על השיקים שונה מהאופן שבו נרשם שמה של המבקשת בתעודת הזהות שלה.

יתר על כן, אין מדובר בטענה לזיוף חתימה על שיקים של המבקשת, אלא טענה לזיוף חתימה על שיקים המשוכים מחשבון הבנק של בעלה של המבקשת, כאשר המבקשת אינה שותפה בחשבון זה. לכאורה אין למבקשת זיקה לשיקים אלו, והיא אינה צריכה לספק הסבר מיוחד כיצד יצאו מרשותה השיקים, וכיצד התאפשר הזיוף. כידוע, נטל הוכחת החתימה מוטל על התובע, ולא על הנתבעת הנטל להוכיח, כי אין זו חתימתה.

8. מעבר לכך, יש להתייחס גם לפרטי התביעה, ולנספחים שצורפו אליה. נראה כי בכתב התביעה נכרכו אלה באלה שיקים שנושאים, לכאורה, חתימת המבקשת לצד חתימת בעלה, ושיקים שאינם נושאים חתימה של המבקשת, אלא חתימה אחת בלבד.

כפי שצוין לעיל, התביעה הוגשה בגין שני שיקים משנת 2002, טרם מאסרו של בעלה של המבקשת, ושמונה שיקים משנת 2006. על השיקים משנת 2002 ישנה חתימה אחת בלבד, וסכומם מהווה חלק מסכום התביעה. על פני הדברים, אין בשיקים אלו עילת תביעה כלפי המבקשת. אף לשיטת המשיב, התערבותה של המבקשת בניהול העסק של בעלה החלה לאחר שהוא נאסר, ולא קודם לכן, והוא אינו טוען כי היא התחייבה כלפיו בתשלום כל שהוא לפני מאסרו של בעלה.

כך גם לא ניתן למצוא חתימה המיוחסת למבקשת על חלק מהשיקים משנת 2006 (שיקים מתאריכים 3.3.06, 3.4.06 שמספרו 5650870, 3.5.06 ו-3.6.06).

נמצא, איפוא, כי מתוך 10 שיקים שמסתכמים בסכום התביעה, על ארבעה שיקים בלבד מתנוססת החתימה "באסמה" לצד חתימת בעלה, מושך השיקים.

אף אם יש באמור לעיל כדי לחזק את מהימנות החתימות הקיימות (שהרי – אם מצא לנכון המשיב או מי מטעמו לזייף את חתימת המבקשת, יכול היה בנקל לעשות כן על כל השיקים, ולא על חלקם בלבד), הרי שקיים קושי במישור עילת התביעה נגד המבקשת.

בהקשר זה יש לציין, כי בכתב התביעה כלל לא נטען מפורשות, כי המבקשת חתומה על השיקים. כל שנטען ביחס אליה הוא, כי היא החלה לנהל את העסק של בעלה לאחר שזה נכלא. עוד נטען, כי המשיב קיבל לידיו שיקים "מטעם החייבים", מבלי להתייחס לעובדה, שהשיקים משוכים מחשבון שאינו משותף, אלא הוא חשבון הבעל בלבד, ומבלי להתייחס לכך שרק חלק מהשיקים חתומים לכאורה על ידי "באסמה".

אם יש בפי המשיב טענה, כי המבקשת חתומה על השיקים, לצד חתימת המושך או בחתימה אחרת, הרי שטענה זו כלל לא נטענה מפורשות בכתב התביעה.

9. לאור כל האמור, הרי שבפי המבקשת הגנה כזו, המצדיקה שיינתן לה יומה בביהמ"ש, אף תוך הארכת מועד של מספר שנים בהגשת ההתנגדות. הגשת ההתנגדות באיחור כאמור, כאשר בינתיים עושה המשיב מאמצים על מנת לגבות את החוב, ומוציא לשם כך הוצאות, מצדיקה חיוב המבקשת בתשלום הוצאות, לצד מתן הרשות להתגונן.

10. אני מורה על קבלת ההתנגדות. הליכי ההוצאה לפועל מעוכבים.
התצהיר ישמש כתב הגנה.

אני מחייבת את המבקשת בהוצאות המשיב, בגין הגשת ההתנגדות באיחור, בסך של 2,000 ₪. סכום זה על המבקשת לשלם, תוך 30 יום מקבלת החלטה זו, ללא קשר להמשך ההליך המשפטי, והוא מעבר לסכום הפיקדון.

11. נוכח סכום התביעה היא תידון בסדר דין מהיר.

התובע יגיש תצהיר לאימות העובדות ותצהיר מסמכים מטעמו, יחד עם העתקי המסמכים, בהתאם לתקנה 214ב1(1), תוך 30 יום מקבלת החלטה זו. אם לא יוגש תצהיר מטעם התובע, תוך המועדים שנקבעו לעיל, תימחק התביעה נגד המבקשת, והיא תימחק מתיק ההוצאה לפועל.

עם העברת התביעה מלשכת ההוצאה לפועל לבית המשפט עשוי להיווצר הפרש אגרה, אותו על התובע לשלם תוך 30 יום מקבלת דרישת הגזברות, שאם לא כן תימחק התביעה נגד המבקשת, והיא תימחק מתיק ההוצאה לפועל.

12. לסיום, יצוין כי בדיון היום נטען שהמבקשת הפקידה פיקדון בסך 5,000 ₪ בקופת ביהמ"ש, בהתאם להחלטה קודמת (בתיק הממוחשב עדיין לא ניתן לראות כי הפיקדון הופקד).

ככל שהופקד הפיקדון כאמור, ישמש הוא ערובה על פי תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

ככל שתבוא הסכמה מצד המבקשת, כי פיקדון זה יועבר לידי המשיב, על חשבון חובו של בעלה, תודיע על כך לביהמ"ש, והפיקדון יועבר בהתאם.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, ג' תמוז תשע"ד, 01 יולי 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בסמה חרב
נתבע: אסעד נדים
שופט :
עורכי דין: