ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד דרור בניזרי :

בפני כבוד השופט אמיר דהאן

מבקשת

מדינת ישראל

נגד

משיב

דרור בניזרי (עציר)

נוכחים:
המבקשת באמצעות ב"כ עו"ד עדי פנחסי
המשיב, הובא באמצעות שב"ס וב"כ עו"ד דוד גולן

החלטה

בפני בקשת המאשימה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו .

המשיב דרור בניזרי ת.ז. XXXXXX505 , יליד 25/12/1990, מהעיר אשקלון, נעצר ביום 19/5/14 וכתב האישום הוגש נגדו ביום 25/5/14.

כתב האישום:
כתב האישום מייחס למשיב כי ביום 17/2/14 נענה לבקשתו של סוכן משטרתי לספק לו חשיש תמורת 2,000 ₪. ואכן באותו היום הגיע הסוכן לבית הוריו של המשיב ומשם למקום מפגש שבו כך אמר המשיב: "חביב יביא לך", ואכן בהמשך הגיע חביב חדידה למקום, ונתן לסוכן חצי פלטת חשיש במשקל של 49.3 גרם.

כתב האישום מייחס עוד למשיב כי ביום 18/2/14 ביקש הסוכן המשטרתי לרכוש מן המשיב פלטה של חשיש, המשיב תיאם איתו שיגיע למקום מפגש, המשיב וחביב חדידה הגיעו למקום המפגש, ואז מסר חביב לידיו של הסוכן פלטת חשיש במשקל של 95.9 גרם והסוכן נתן לחביב 3,750 ₪.

באישום השלישי מייחס כתב האישום למשיב כי ביום 21/2/14 התקשר אליו הסוכן המשטרתי וביקש ממנו פלטת חשיש ואז אמר לו המשיב, "אני אחזור אליך ואגיד לך לאן צריך להגיע".
לאחר מכן שוחח הסוכן עם חביב חדידה וחביב מסר לו כי יש לו חצי פלטה.
בהמשך התקשר הסוכן לטלפון של המשיב, השניים סיכמו את המחיר ואז הגיע הסוכן למקום בתאום עם המשיב ועם חביב, המשיב הגיע עם רכב, נפגש בסוכן, עלה לדירתו בקומה הרביעית, את הדלת פתח חביב, שקל את הסם על משקל אלקטרוני, ונתן לסוכן 46 גרם חשיש והסוכן שילם למשיב 2,000 ₪.
בסיום העסקה נשארה בידיהם של המשיב ושל חביב חדידה, חצי פלטה של סם.

ראיות לכאורה:
הסניגור הסכים כי ישנן ראיות לכאורה אך טען בטוב טעם ודעת לפגמים בעניין הראיות לכאורה והם :
פגמים בהפעלת הסוכן הפוגעים במהימנותו .
פער של 100 ₪ באחת העסקאות שאינן קשורות למשיב.
חשד לכך שהסוכן, בתקופת הפעלתו, באירוע שאינו קשור למשיב, היה קשור בעבירות נוספות.
חביב חדידה המעורב באישומים כנגד המשיב, מעורב באישומים נוספים שאינם קשורים למשיב.
עימות שנערך בין הסוכן ובין המשיב לגבי האישום השלישי ובו היה המשיב רהוט וברור בהכחשתו והסוכן מגומגם וסובל מפערים בזיכרון .
העסקה בפרט האישום הראשון הייתה למעשה מול חביב חדידה ולא מול המשיב .
בעסקה השנייה לא נתן המשיב סם ולא קיבל כסף אלא נקט לכאורה תיווך אינפורמטיבי ולא פעיל.
המשיב לא נכלל ברשימת יעדים למבצע זה ועל כן הדחתו למכירת סם פסולה מיסודה.

ראיות לכאורה בשלב המעצר עד תום ההליכים – המסגרת הנורמטיבית:
בדיקת חומר הראיות בשלב המעצר עד תום ההליכים משמשת לשלוש תכליות:
ראשית : על פיו נקבעת מידת ההסתברות שהנאשם יימצא אשם.
שנית, על-פי אותו חומר ראיות נקבע אם קיימת עילת מעצר ואיזו עילה .
שלישית, החומר האמור משמש גם כראיה העיקרית שעל פיה מחליט בית המשפט אם אפשר להסתפק בחלופת מעצר.

מלאכתו של בית המשפט בבדיקת הראיות לכאורה בשלב זה היא מורכבת ומבוססת על אומדנאות ועל עדים שלא נשמעו בפניו, בית המשפט אינו מצווה לקבל באופן מכני את כל הראיות בכתב המצביעות על אשמת הנאשם כאילו הנאמר הוא אמת ומשקלו מלא ולדחות את הראיות המזכות כראיות שאינן מתאימות לשלב זה של ההליך.
פסיקת בית המשפט העליון בנושא היא מורכבת יותר ועוסקת בתמונה כוללת של ראיות והערכתו של פוטנציאל סביר להרשעה. גם התוצאה המתקבלת אינה בהכרח בינארית אלא מצוייה על רצף של הערכת סיכויי הרשעה ובקיעים בחומר הראיות המכונים בפסיקה "ספקות מובנים".
אף שנתקבל בסופו של דבר מבחן ה"סיכוי הסביר להרשעה" של כבוד הנשיא ברק ונדחה המבחן של "הספק הסביר" שהציעה כבוד השופטת דורנר עדיין נדרשת זהירות יתרה בבחינת חומר הראיות הכולל עדויות סותרות .
ספק מובנה, אף אם אינו מכרסם בראיות עד כדי שלילת הסיכוי הסביר להרשעה, עשוי להביא, אם לא לשלילת סף הראיות לכאורה הרי שיביא להעדפת חלופת מעצר מקום שלא הייתה מועדפת בהינתן תשתית ראייתית חזקה יותר .

עמד על כך בית המשפט העליון בהלכת זאדה :
.14נקודת המבט של השופט, המכריע בשאלת המעצר עד תום ההליכים, היא כוללת. עליו לעיין בחומר החקירה כולו, לרבות חומר החקירה התומך בעמדת הנאשם. אין עלי לצמצם עצמו לחומר הראיות המפליל בלבד. עליו לפרוס לפניו את מלוא התשתית הראייתית כפי שזו מופיעה בחומר החקירה, לרבות ראיות ההגנה ......אם על יסוד חומר החקירה הכולל - כפי שהוא נתפס בשלב המעצר עד תום ההליכים - אין סיכוי סביר להוכחת האשמה בסיום המשפט, אין בסיס להיווצרותה של עילת מעצר. ......על-כן, אם עולה מתוך מכלול חומר החקירה כי קיים כבר עתה כירסום של ממש בגירסת התביעה, באופן שאין סיכוי סביר להרשעת הנאשם בסוף המשפט, לא מתקיימת הדרישה בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה. עמד על כך השופט שמגר בציינו כי בשלב המעצר ... עליו להעריך סיכויים. עליו להניח הנחות באשר לאמון ולמשקל. עליו להיות מודע לאופי הלכאורי של החלטתו. בדיקתו היא מעצם הדברים כללית וכוללנית....... היעדר מימצא בדבר מהימנות מוסר האמרה אינו מוביל למסקנה כי כל האמרות הן שוות מעמד ושוות משקל........הבחינה הראייתית אינה "טכנית" ואינה "סכמאטית". בית המשפט צריך לבחון את הפוטנציאל הראייתי הטמון בחומר החקירה. הוא צריך לבחון את מהותן הפנימית של הגירסאות ואת מידת הסתירות הפנימיות המצויות בהן. הוא צריך להעריך את ה"עיבוד" שחומר "גולמי" זה יעבור במהלך המשפט. על יסוד כל אלה עליו להחליט, אם קיים כיום סיכוי סביר זהו הליך נפרד ומיוחד, שבו נבחנת שאלת הראיות לכאורה להוכחת האשמה בסוף המשפט .......

לעניין הסתירות הוסיף וכתב כבוד השופט בך שם כך:
"אך אם השופט מגיע למסקנה כי עדות מסוימת, אם כי מפלילה היא לכאורה את הנאשם, אין היא עונה על דרישות ההיגיון הבריא או ניסיון החיים, או שהיא מהווה עדות כבושה ללא הסבר סביר, או שהיא עומדת בסתירה מהותית לאמרות אחרות של אותו עד, או שקיימת ראיה בדבר הבעת כוונתו של עד התביעה המרכזי להעליל עלילה על הנאשם, והשופט מגיע על סמך כל אלה למסקנה כי אין סיכוי סביר להוכחת האשמה, כי אז נקבעת עמדתו זו על סמך שיקולים הנוגעים להערכתו הלכאורית בדבר "משקל הראיות ואמינות העדים".

עוד צוטט בעניין הסתירות ב"ש 322/80 מדינת ישראל נ' אוחנה . ונאמר כי בית המשפט :
יבחן בין היתר, אם אין סתירות או פירכות הגלויות על פניהן, או אם אין ליקויים בסיסיים בהצגת הדברים ובהגיונם, שיש בהם כדי להפחית באופן מהותי ממשקלם הלכאורי של הראיות..."

אכן, משנדחה מבחן הספק הסביר שהציעה כבוד השופטת דורנר בבש"פ זאדה הנ"ל, הרי שמציאת ספק סביר בחומר הראיות הכולל – אין די בה כדי לשלול את הסיכוי הסביר להרשעה.
כבוד השופטת דורנר עמדה על הפער הלוגי בין נטלי הוכחה שונים בשלב הראיות לכאורה ובשלב המשפט, ולעניות דעתי שלי היה הצדק עימה, אלא שדבריה לא נתקבלו להלכה ולא עוד אלא שההלכה בדבר נטלי ההוכחה השונים במעצר עד תום ההליכים ובהליך העיקרי השתרשה בבית המשפט העליון והיא כמובן הלכה מחייבת בבית משפט זה .

אלא שבית המשפט העליון איזן ומיתן במקצת את המבחן של "סיכוי סביר להרשעה".
פסיקת בית המשפט העליון שאחרי הלכת זאדה הכירה ב"מקבילית כוחות" בין עוצמת הראיות לכאורה ובין מידת ההגבלה על חירות הנאשם ונקבע כך [בש"פ 5564/11 - פלוני]:
ככל שעוצמת הראיות קטנה יותר ובחינת חומר החקירה, אפילו בשלב הלכאורי, מעוררת ספקות וסתירות, כך תגדל הנכונות לשחרר לחלופת מעצר. ולהיפך, ככל שהראיות לכאורה חזקות וחד-משמעיות יותר, ובהתקיים שאר התנאים להורות על מעצר, כך תקטן הנכונות להסתפק בחלופת מעצר .
הלכה זו, אשר אסמכתאות רבות לה מציין בית המשפט העליון ב- בש"פ 5564/11 - פלוני הנ"ל מתייחסת לתכלית השלישית של בחינת הראיות לכאורה .

טענת סוכן מדיח בשלב הראיות לכאורה – מסגרת נומטיבית :
ע"פ 1244/07 - בלדב ואושרו בשנית גם בע"פ 1201/12 – קטיעי "אל למשטרה לשגר סוכן מדיח לאדם אלא אם בידה מידע אמין המחשידו כמי שנוהג לבצע פשעים חמורים מן הסוג המהווה נושא לחקירה, וכאשר השימוש בסוכן הכרחי לצורך קידומה. כן מקובל הכלל כי אל לו לסוכן סמוי להפעיל אמצעי לחץ ושכנוע מוגזמים כדי לשכנע חשוד לבצע עבירה" (פרשת בלדב שם, בפסקה 67 ע"פ 470/83 מורי).

טענת סוכן מדיח בעניינו של המשיב שבפניי :
התובעת אישרה כי המשיב לא היה מצוי ברשימת היעדים הראשונה של הסוכן שאול חיות, אלא שהיה מצו י ברשימת היעדים השנייה – הסופית. רשימה זו נושאת את התאריך 24/02/2014 , שלושה ימים לאחר שהופעל הסוכן כנגד המשיב בפעם האחרונה .
לפיכך, לאחר השלמה בחן בית המשפט אם לכאורה התקיימה כאן חריגה מכללי ההפעלה שקבע בית המשפט העליון בעניין סוכנים מדיחים. בית המשפט הציג את השאלה בפני הצדדים, והתביעה הציגה בפני בית המשפט מידע מודיעיני מיום ההפעלה הראשון והוא יום 17/2/13 אשר לפיו התקבל מידע כי המשיב סוחר בסמים. משום כך הוכנס המשיב לרשימת היעדים השניה אך נעשה ליעד מרגע קבלת המידע.

אמנם הכללתו של אדם ברשימת יעדים והפעלת סוכן מדיח בו ביום מעוררת תחושת אי נוחות אך אין בתחושה זו כדי לפסול את ההפעלה עצמה או להוריד מכוחה הראייתי מחמת הגנה מן הצדק.

לפיכך לא מצאתי פגם באישום הראשון ובהפעלת הסוכן על מנת ליצור את העיסקה של האישום הראשון.

לגבי העסקאות נשוא האישום השני והשלישי, אין לחשוש לתקלה בהפעלה, שכן העסקה הראשונה סיפקה בוודאי את המידע הנחוץ להפעלה, ומכאן היה וודאי מקום להפעיל את הסוכן פעם נוספת על מנת לאשר את המידע שנצבר כי המשיב סוחר סמי ם.

אישום ראשון:
(17/02/2014): הראיות לכאורה ( אמרת שאול חיות מיום 17.02.2014 וכן דוח פעולה מיום 18.02.2014 מאת אליעזר בוסקילה, דוח פעולה מיום 17.02.2014 מאת רומן פיירמן, תמליל שיחה מיום 17.02.2014 בין דרור בניזרי לבין שאול חיות ) מצביעות על מעורבות עקיפה בסחר בסמים ולא רק בתיווך . המשיב קיבל את ההזמנה קבע את המחיר , את הסם סיפק אומנם שותפו לדירה חביב חדידה (קיבלתי את טענת הסנגור שהמונח "שותף" המופיע בשיחות) ספק אם מתייחס לשותף עסקאות סמים או שותף לדירה. חביב חדידה הוא גם האיש שגם נטל את הסם וגם ביצע עסקאות קודמות עם חיות, אך המשיב לא ידע על עסקאות אלה וא ך הסביר מדוע לא ידע לשאול חיות כשהוא מנמק זאת בצורך לשמור על חשאיות כדי להמנע מההפללה.

בחנתי את שאלת ההפצרה וההדחה ומצאתי כי אמנם הסוכן הפציר במשיב אך לא הייתה זו הפצרה במידה שתצדיק הגנה מן הצדק מדיני הסוכן המדיח.

אישום שני:
(18/02/2014): הראיות לכאורה מצביעות על כך שהמשיב היה שותף לעסקה, הייתה לו יד בקביעת המחיר, בקביעת המפגש והוא היה זה שתיאם את המפגש, גם באישום זה נמסר הסם על ידיד חביב אך הראיות לכארוה מצביעות על כך שהמשיב היה נוכח בעת המסירה.

אישום שלישי :
(21/02/2014) הראיות לכאורה מצביעות על כך שהסוכן המשטרתי עמד בקשר הן עם המשיב והן עם חביב חדידה אך המחיר סוכם עם המשיב באותה עסקה עלו השניים לדירתם של המשיב ושל חביב חדידה וחביב חתך את הסם ומסר לידיו של המשיב תמורת המחיר שסוכם.

גם אם לא נתקיימו התנאים האמורים בפסיקה בדבר סוכנים מדיחים עדיין נותר לבחון אם המשיב זכאי להנות מהגנה מן הצדק כבר בשלב זה של ההליך .
לדעתי לשם החלת מנגנון של הגנה מן הצדק בשלב המעת"ה יש צורך בהתנהגות קשה ושערורייתית של הרשות כנאמר בפסיקה. לצורך זה יש חשיבות לשאלה האם מדובר באדם תמים שהודח לדבר עבירה בדרכים לא הוגנות של פיתוי והשאה .
לאחר עיון בחומר הראיות ושמיעת השיחות ועימותים לא מצאתי כי כך הוא המצב שבפני . המשיב מגלה לכאורה התמצאות בעולם הסמים, קובע את המחירים את זמני האספקה ומעורב בעסקאות בהיקף גדול , ברצף , בפער זמנים קטן בין ההזמנה לאספקה דבר המעיד על קיום מלאי ועל החזקת סמים על דרך של עיסוק .

אמנם קשה להפריד בין פעילותו של המשיב לבין פעילותו של חביב חדידה אך מעורבותו של המשיב מקיימת סיכוי סביר להרשעתו למצער בתיווך בסם מסוכן באישום הראשון ובסחר בסם מסוכן בשני האישומים האחרים.

ניתנה היום, ג' תמוז תשע"ד, 01 יולי 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: דרור בניזרי
שופט :
עורכי דין: