ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סועאד מח'ול נגד מפעלי אנקורי בעמ :

בפני כבוד הרשם בכיר אדי לכנר

המשיבה

מפעלי אנקורי (1971) בעמ

נגד

המבקשת

סועאד מח'ול

בית המשפט העליון סיכם את ההלכה הפסוקה הנוהגת ב-ע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, 9.12.09), וכך אמר:

פסק דין

העובדות:
בפני בקשת רשות להתגונן שהמבקשת הגישה במסגרת בקשת התנגדות לביצוע שטר.
המבקשת הינה אדם פרטי אשר בתה לומדת בבית ספר שבבעלות הנתבעת, בית הספר הינו בית ספר מלאכותי והלימודים הינם בתשלום מדי שנה. המבקשת טוענת שאינה חייבת את הסכומים שהמשיבה טוענת שהמבקשת חייבת לה.

טענות המבקשת:
המבקשת טוענת שהבת שלה גנא מחול למדה בתיכון אנקורי בשנים תשע"א ו - תשע"ב.

המבקשת טוענת שבתביעה לא פורטו הסכומים ששולמו, וענתה כמה פעמים למשיבה על מנת לקבל פירוט התשלומים שאכן בוצעו אך נענתה בשלילה ונאמר לה שאת הפירוט ניתן לקבל רק דרך משרד עורך דין מושה דוד המייצג את התובעת.

המבקשת טוענת שפנתה מספר פעמים לעורך דין והוא סירב לתת לה פירוט התשלומים שבוצעו.

המבקשת טוענת שהמשיבה תבע ה אותה על סך 1 4,277 ₪ בתוספת ריבית וזאת לטענתה על חשבון שכר הלימוד במשך שנתיים, בקשר לחוב משנת הלימודים תשע"א: המבקשת טוענת שבעלה עסאם מחול נתבע על אותה יתרת חוב בתיק הוצל"פ מס' 17-06745-13-6 והוא נתבקש לשלם 7012 ₪ אשר שולמו במלואם. בקשר לחוב משנת הלימודים תשע"ב : בהתאם לחוזה התחייבות של 18,100 ₪ אמור היה להתבצע ב 15 תשלומים החל מתאריך 16.10.2011 בבירור עם הבנק התברר ששולמו 10 תשלומים מתוך 15 ובסך כולל של 12,368.21 ₪ מתוך 18100 ₪ דהיינו הסכום הנותר לתשלום הינו 5732 ₪ ולא 7973 ₪ כפי שצוין בכתב התביעה, וזאת מבלי לקחת בחשבון סכומים שיתכן ושולמו במזומן או בשיקים. וזאת מאחר המשיבה לא נענ תה לבקשת המבקשת לפרט את הסכומים אשר שולמו.

המבקשת טוענת שסך של 1674 ₪ שולמו באמצעות שובר בתאריך 22.1.2014 על מנת לבטל צו הבאה.

המבקשת טוענת שסך כל החוב לתשלום הינו 4057.79 ₪ בלבד.

המבקשת טוענת שעל בית המשפט לחייב את המשיבה להגיש לה את פירוט כל התשלומים.

המבקשת טוענת שעל בית המשפט לבטל את כל ההליכים נגדה מאחר והיא אינה חייבת בסכומים ש משיבה מבקשת ממנה, ובנוסך לחייב את המשיבה בכל ההוצאות .

דיון :

בדיון שנערך בפני המבקשת חזרה על טענתה הכללית לפיה הסכום הנתבע אינו נכון ולא נכנסה לפרטי הגנתה גם כשצורפה כרטסת התשלומים ממנה ניתן לראות כי קיים חוב למשיבה.

המבקשת אף לא נתנה כל טעם מיוחד לאיחור בהגשת בקשת ההתנגדות וטעם לאי ביצוע החלטת בית המשפט המורה לה להפקיד 4,000 ₪

דין בקשת הרשות להתגונן להידחות :

1. בקשת הרשות להתגונן לא הוגשה בזמן ובפועל הוגשה כמעט באיחור של שנה, דבר אשר מעיד על זלזול בבית המשפט ובסדרי הדין הקבועים בחוק ובנוסף לא הועלתה שום סיבה משכנעת אשר מבררת את מהות האיחור וכמו כן לא הוגשה שום בקשה להארכת מועד , ועל כן אני רואה כזלזול חמור במערכת במשפט ובתקנות סדר הדין האזרחי. כמו כן המבקשת לא טענה שום טענה אשר מצדיקה את קיומו של טעם מיוחד לאי הגשת בקשת הרשות להתגונן וזאת בהתאם להלכה הפסוקה, הקובעת שיש לברר במסגרת בקשה לביטול פס"ד בהיעדר הגנה את שתי השאלות הנ"ל, בבחינת תנאים מצטברים לביטול פסה"ד, אולם די בקביעה שלא מתקיים אחד משני התנאים כדי לדחות את הבקשה ובמקרה כזה אין צורך בבחינת התקיימות התנאי השני (ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, 2.2.09); רע"א 6379/09 פלוני נ' פלונית (פורסם באתרים משפטיים, 19.8.09); רע"א 4861/09 שחיבר נ' לוי (פורסם באתרים משפטיים, 4.10.09). כך, למשל, באותן הלכות ( רע"א 2201/09 + 6379/09 + רע"א 4861/09) קובע בית המשפט העליון כי כאשר בחינת הדברים מלמדת שמחדלו של בעל הדין להתגונן נגוע בזלזול בהליכים המשפטיים הרי שדי בכך כדי להביא לדחיית בקשתו לביטול פסה"ד ואין צורך לבחון כלל את שאלת סיכויי ההצלחה; וכך גם, למשל, בהלכה הנ"ל ב-רע"א 6379/09 קובע בית המשפט העליון כי בהיעדר כל הסבר למחדל אי-ההתגוננות במועד, אין להידרש לסיכויי ההגנה.
לפיכך אני דוחה את בקשת המבקשת ,וזאת בגין חריגה קיצונית בת כמעט שנה ממועד 30 הימים החוקי הקצוב להגשת בקשת רשות להתגונן וזאת בדגש על היעדר טעם מיוחד לאיחור זה (המבקשת אף לא התיימר ה לטעון לקיומו של טעם מיוחד ובנסיבות נראה שהוא לא קיים ממילא .

3. מאחר שכאמור חלים בענייננו דיני סדר הדין המקוצר, יוצגו להלן הדינים החלים על דיון בבקשת רשות להתגונן.

בית המשפט העליון סיכם את ההלכה הפסוקה הנוהגת ב-ע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, 9.12.09), וכך אמר:

התביעה בסדר דין מקוצר מעמידה בפני הנתבע "משוכה" דיונית טרומית, בדמות הצורך בקבלת רשות להתגונן. הואיל ומשוכה זו מפרה את האיזון הדיוני בין התובע לנתבע, הבקשה למתן רשות להתגונן תידחה רק כאשר ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו: ע"א 1471/06 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' רבינוביץ (טרם פורסם, 6.3.2008); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 675 (מהדורה שביעית 1995); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 309 (מהדורה תשיעית 2007)). בפסיקה הענפה שנתגבשה במהלך השנים, נקבע כי עול ההוכחה המוטל על המבקש להתגונן הינו קל: "בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה..." ( ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 (1992)). הנתבע יקבל רשות להתגונן גם אם הסתפק בהעלאת טענה בעל-פה שיש בה כדי לסתור מסמך בכתב (ע"א 390/59 רוז'ינסקי נ' וייט, פ"ד יג(3) 2149 (1959)). החובה המוטלת על הנתבע, במסגרת הבקשה, הינה לאשר את טענותיו בתצהיר. משעשה כן, "עומדות, איפוא, טענות ההגנה בחזקת אמת, ובית המשפט שואל את עצמו: בהנחה שהגנת הנתבע אמת היא היכול הנתבע לזכות במשפט? אם התשובה על כך היא 'כן' נותנים לנתבע רשות להתגונן". זאת ועוד, "בדונו בבקשה למתן רשות להתגונן, אין השופט, או הרשם, רשאי לקבוע עובדות, כדרך שעובדות נקבעות בתצהיר לצורך הליכי ביניים. לא זו מטרתו של סדר הדין המקוצר. אין השופט רשאי, בשלב זה לשקול את מהימנות העדות ולסרב לנתבע רשות להתגונן מפני שאינו נותן בו אמון". נובע מכך, "כי אין הנתבע חייב לשכנע את השופט שטענותיו בתצהיר – אמת הן. די לו להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן" (זוסמן, 654-677 והאסמכתאות שם; והשוו לע"א 527/07 נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ (טרם פורסם, 18.2.08) (להלן – עניין נחום) ול ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסם, 25.11.93) (להלן – עניין פטלז'אן).

חרף כללים מקלים אלה, שנועדו למנוע נעילת שער בפני מי שהגנה אפשרית בפיו, נקבע כי "לא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא 'הגנת בדים'..." ( ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721, 722 (1988)). לעניין זה, הכלל הוא כי טענת הגנה שבתצהיר המתבדית מניה וביה, בין אם עקב חקירתו הנגדית של הנתבע ובין אם על יסוד החומר שהובא בפני בית המשפט, לא תשמש עילה למתן רשות להתגונן (עניין פטלז'אן; זוסמן, 676).

בפסיקתו של בית משפט זה מן השנים האחרונות הנטייה היא, ככלל, ליתן רשות להתגונן כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך של בירור התובענה לגופה (ראו: ע"א 620/06 סילבר נ' אטלי (טרם פורסם, 18.11.08) (להלן – עניין סילבר); ע"א 2113/06 סלימאן נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (טרם פורסם, 18.6.08) (להלן – עניין סלימאן)). נטייתו זו נובעת, בין השאר, ממעמדה של הזכות להתגונן: "זכות זו, ביסודה, שקולה כזכות דיונית בעלת מימד חוקתי, בדומה, וכפועל נגזר, מזכות הפנייה לערכאות של התובע, אשר הוכרה במשפטנו כבעלת אופי חוקתי"; לכן נקבע כי "בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן" ( ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (טרם פורסם, 15.6.09), פסק-דינה של השופטת פרוקצ'יה (להלן – עניין ששון)).

במסגרת נטייה זו של הפסיקה להרחיב במתן הרשות להתגונן, שמירת האיזון הנדרש בין מתן הרשות להתגונן לבין הזכות להגיש תביעה בסדר דין מקוצר (בהתקיים התנאים המאפשרים זאת), יכול שתיעשה במספר דרכים: דחיית בקשה המבוססת כולה על "הגנת בדים"; התנאת הרשות להתגונן במתן ערובה (עניין נחום); או הטלת הוצאות "ככל שמתברר בסופו של דבר כי הרשות שניתנה להתגונן רשות סרק היא" (עניין ששון, פסקה ה' לפסק-דינו של השופט רובינשטיין).

ויש להזכיר גם את ההלכה הכללית, לפיה "אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענת ההגנה שלו" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט (3) 41 (2004)) ולפיה "לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו" ( ע"א 13/80 הסמינר למורות ובית-ספר מקצועי בית רבקה נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד ל (1) 267 (1982); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב (1) 721 (1988)).

מסקנות:

במקרה דנן המבקשת לא פירטה מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתה, והסתפקה בהעלאת טענות כלליות שלא נכנסות לפרטי העובדות שעליהן היא מבססת את טענות ההגנה שלה.
בנוסף התנהגותה של המבקשת בכך שלא הגישה את הבקשה בזמן המיועד לפי תקנות סדר הדין האזרחי מהווה זלזול בהליכי בית המשפט.
כמו כן אי מילוי אחר הוראות בית המשפט מהווה וזלזול בהחלטות בית המשפט ויחד עם העובדה שהבקשה איננה מפורטת בהתאם להלכה הפסוקה מצדיקה דחיית הבקשה .
לאור האמורה לעיל אני מחליט לדחות בקשת הרשות להתגונן ולחייב את המבקשת בהוצאות משפט על סך 500 ₪ .

לסיכום,

בקשת רשות להגן נדחית.
הליכי הוצאה לפועל יימשכו כסדרם.

ניתן היום, ג' תמוז תשע"ד, 01 יולי 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סועאד מח'ול
נתבע: מפעלי אנקורי בעמ
שופט :
עורכי דין: