ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד המאם גורביה :

43269-06-14
בפני כבוד השופט אמיר דהאן
המאשימה
מדינת ישראל

נגד
הנאשמים
1. המאם גורביה

2. פואד גורביה


נוכחים:
המאשימה באמצעות ב"כ עו"ד עדי פנחסי
הנאשם 2, הובא באמצעות שב"ס וב"כ עו"ד אוחנה

פרוטוקול

הערת בית המשפט:
בית המשפט קורא לנאשם את כתב האישום המתוקן בשפה הערבית.

ב"כ הנאשם 2:
הנאשם מודה בכתב האישום המתוקן. זה נכון.

הנאשם 2:
אני מודה בכתב האישום המתוקן.

הכרעת דין
על יסוד הודאת הנאשם בכתב האישום, אני מרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לי שראל תשי"ב – 1952.
התחזות כאדם אחר במטרה להונות, עבירה לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.
שימוש במסמך מזוייף, עבירה לפי סעיף 420 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

ניתנה והודעה היום ג' תמוז תשע"ד, 01/07/2014 במעמד הנוכחים.

אמיר דהאן, שופט

ב"כ המאשימה:
לנאשם אין עבר פלילי מכל סוג.
הנאשם נותן את הדין היום בגין עבירות של כניסה לישראל כשלא כחוק ועבירות נוספות בגין התחזות לאדם אחר כדי להונות.
רבות דובר ונכתב כבר על עבירות חוק הכניסה לישראל. מדובר בעבירה המקימה אינטרס ציבורי מובהק של הרתעה ומסר הולם כלפי השוהים שלא כדין בישראל.. כחלק מהמאבק ביום זה נלחמים שלטונות המדינה כנגד המצאם של שוהים בלתי חוקיים בתחומיה, שכן קיימת סכנה ממשית כי ביניהם יסתננו גם פעילי טרור שתוצאות מעשיהם הרות אסון. במסגרת מאבק זה על בטחונה של מדינת ישראל, שומה על בתי המשפט להירתם למאמץ ולהשית עונשים מרתיעים, בהתאם לאיזונים שנעשו זה מכבר בפסיקת ביהמ"ש העליון.
הנאשם בתיק זה הגדיל לעשות והחזיק תעודת זהות מזוייפת ואף הציגה בפני השוטרים ובכך יש רמיסה נוספת של מוסדות החוק בישראל והרשויות, בתקופה זו בה מדינת ישראל מדינת ישראל מתמודדת עם איום בטחוני מתמיד הנשקף לשלום אזרחיה, יש סכנה ממשית מבין אלו שנכנסים מבלי שעברו את העין הבוחנת של רשות החוק, יכנסו גם פעילי טרור, בתי משפט צריכים להטיל עונשים מרתיעים, בעקבות תיקון 113 לחוק העונשין, לחובתו יש לשקול את עברו הנקי, אך מאידך יש לשקול את חומרת העבירה ואת העבירות הנלוות.
מדיניות הענישה בעבירת השהייה הבלתי חוקית הינה מאסר בפועל שנע בין שלושה חודשים לשמונה חודשים עבור כלל העבירות. כפי שנקבע בפסיקה שאציג להלן.
מפנה לע"פ 41708-07-12, עפ"ג 57019-07-12, ת"פ 17139-10-12.
נבקש להשית מעצר בפועל בהתאם למתחם לו אנו טוענים וכן מאסר על תנאי והתחייבות.

ב"כ הנאשם:
הנאשם נותן את הדין בגין כתב אישום המייחס לו כניסה לישראל שלא כחוק ועבירות נלוות.
הנאשם יליד 1963 ונעדר כל עבר פלילי, אינו צעיר, אב ל-7 ילדים וסבא לחמישה נכדים, ניכרת מכובדתו של האיש העומד בפני בית משפט, עם זאת מעשיו כפי שמתוארים בכתב האישום מעידים על מצוקה יוצאת דופן, שבר כלכלי קשה מנשוא שאילץ אותו לעבור את העבירה, כפי שרואים העבירות הנלוות לא נועדו כדי לבצע עבירות פשע, אלא כדי ליישם את העבירה של כניסה לישראל כדי לעבוד, לצורך זה, אני כבר מצטט ממה שקבע כבוד השופטת רובין לביא ממעצר הימים שלו: לעניין עברו של חשוד 1 מבוגר יותר, יליד 63 והודה ששילם כסף גדול...כדי לעבוד ולפרנס את משפחתו. מדובר בתופעה שלמה של... התופעה קשה בעיקר לשוהים עצמם שנאלצים להכנס כדי לשבור שבר, אך מוכרת ודורשת טיפול רשויות.

אותם עבירות נלוות נעשו כדי לשבור שבר וכפי שקבע בית שפט בעניינו של שביתה בת"פ 2438-11-13 מדובר במידת אשם של כניסה לישראל ברמה הנמוכה ביותר וזה צריך לבוא בידי ביטוי בהלימה, גם גזר דינו ועונשו.
כפי שעולה כבר מעת חקירתו הראשונה הנאשם הודה בכל המיוחס לו, כולל בעניין הצגת התעודה המזוייפת, אני לא מסכים בעליל למתחם הענישה לו עותרת חברתי, לפי תיקון סעיף 113 לחוק העונשין, מבקש להציג פסיקה של בית משפט שלום שלא מחייב אולם זה, אך מציג את יריעת הפסיקה המוכרת והנהוגה בבתי המשפט בחתך המחוזות השונים, כשר בכל הפסיקה עם אותו סל עבירות נלוות, מימים ספורים ועד להסתפק בימי המאסר בלבד.
אבקש שבית משפט יגלה מידת חסד ורחמים במיוחד לאור חג הרמדאן שהחל בתחילת החודש ולתת לנאשם להיות עם משפחתו ולשהות בביתו לפחות חלק מתקופת החג ולהקל עליו במעט את עונשי.

הנאשם בעצמו:
תהיו בריאים.

ב"כ המאשימה:
לפנים משורת הדין, אנו מסכימים, הואיל ומדובר לסב לנכדים וזו לו העבירה הראשונה ומועד ביצע גזר הדין יידחה לאחר הרמדאן וזאת בתנאי של הפקדת סך של 5,000 ₪ אשר יוחזרו עם התייצבותו לביצוע עונשו.


גזר דין
(בעניין נאשם 2)

כתב האישום:
הנאשם, פואד גורביה ת.ז. XXXXXX358-10 יליד 1963 מ צאנור, נעצר ביום 17-6-14 וביום 1 7/06/2014 הוגש נגדו כתב אישום בבית משפט זה, כתב אישום מתוקן הוגש היום.
כתב האישום שבו הודה הנאשם מייחס לנאשם כי באותו תאריך נכנס למדינת ישראל ללא היתר, וכאשר נתפס על ידי שוטר הציג לו תעודת זהות מזוייפת והתחזה כאדם אחר במטרה להונות את השוטר.

ראיות התביעה לעונש וטיעוני התביעה לעונש:
הנאשם שהה במדינת ישראל ללא היתר פעם אחת.
התביעה טענה כי מתחם הענישה הראוי הינו 3 חודשי מאסר וכן מאסר מותנה, קנס והתחייבות.
התביעה טענה בהרחבה לגבי רמת הענישה הראויה ויסודותיה.

ג. ראיות ההגנה לעונש וטיעוני ההגנה לעונש:
הסנגור טען כי נאשם חפץ לעבוד ולהביא שבר לביתו.
הסנגור טען כי לנאשם אין הרשעות קודמות ויש להתחשב בכך לטובתו.
הסנגור טען כי רמת הענישה המקובלת במחוז בעבירות שב"ח, המבוצעות ממניעים כלכליים בלבד הינה עונש הכולל 31 ימי מאסר בפועל והתחייבות – ללא קנס.
הסניגור טען כי מדובר בעבירה של שהייה בלבד, וכי הנאשם לא התכוון לעבור עבירות נוספות.
הסניגור טען כי הנאשם מבוגר, אב לשבעה ילדים וסב לשמונה , ויש לקחת בחשבון את נסיבות אלה בין שיקולי הענישה.
הסנגור ציין כי הנאשם התחרט על העבירות, הודה הודאה מפורטת בביהמ"ש במיוחס לו בהזדמנות הראשונה, עוד בשלב המעצר, בלי שהובטח לו דבר. עובדה זו מעידה, לדברי הסנגור, על חרטה, ויש להתחשב בה בעת גזירת העונש.
הסניגור הצהיר כי מרשו מסכים למעצר עד תום ההליכים, הודה בעבירה וביקש לעבור לתיק העיקרי.
הסנגור טען כי עברו של המשיב נקי.

ד. עקרונות מנחים כלליים בשיקול הדעת לעונש:
הסנגור והתובעת טענו את טענותיהם, בכפוף לסעיף 40י לחוק העונשין (נוסח חדש) התשל"ז 1977 . סעיף זה, אשר הוא חלק מתיקון 113, כולל בתוכו דיני ראיות חדשים ומעגן דיני ראיות ישנים, והכל בעניין הוכחת הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה.
בכפוף לכך לא קיבל ביהמ"ש טענה מטענות הצדדים, אלא ככל שעלתה בקנה אחד עם כתב האישום או עם הסכמתם שלהם .
בקביעת העונש הראוי שקל בית המשפט את השיקולים המפורטים והמאורגנים על פי חוק העונשין (תיקון מס' 113) התשע"ב 2012 . תיקון זה עוסק בהבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה.
קדמה לתיקון הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 92) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה) התשס"ו – 2006 ונוסחה ועקרונותיה שימשו מאז את בית המשפט כתבנית מתאימה לשם הבנייה נכונה לוגית ושקופה של שיקולי ענישה מאז פרסומה ועד פרסומו של החוק שבא בעקבותיה .

העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין העונש המוטל על עבירה שהנאשם ביצע, לבין חומרת מעשה העבירה ואשמו של הנאשם. במסגרת יישום עקרון זה נאמר כי העבירה אשר בוצעה כללה בתוכה יסוד של הפרת הסדר הציבורי עניין זה ניתן לשקול משני כיוונים כיוון האחד הינו הכיוון ההומניטארי, אשר מביא בית המשפט להזדהות עם הנאשם החפץ לבקר את משפחתו הקרובה ולהתאחד אמן.
מנגד, מדינת ישראל זכאית, ככל מדינה, לקבוע מי יהיו הנכנסים בשעריה, ומי לא יכנס בהם.
ביהמ"ש התחשב בערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובמדיניות הענישה הראויה, וכן התחשב, לצורך הערכת חומרת מעשי העבירות שביצע הנאשם ומידת אשמו, בנסיבות המקלות והמחמירות הקשורות בביצוע העבירה.
בשלב ראשון: קובע בית המשפט כי הנאשם חטא באירוע אחד.
בשלב השני: קובע בית המשפט את מתחם הענישה הראוי על פי הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, על פי רשימת סוגי הנסיבות שהורה המחוקק אף אם אינה רשימה סגורה. שלב זה כפוף לשני חריגים שיש בכוחם לפרוץ את מתחם הענישה הראוי, והם הגנה על שלום הציבור מחד ושיקולי שיקום מאידך.
בשלב השלישי: אומד בית המשפט את השפעת הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה על פי רשימת סוגי הנסיבות שהורה המחוקק אף אם אינה רשימה סגורה.
בית המשפט מתייחס בקביעת מתחם הענישה למדיניות הענישה הנהוגה במחוזנו – מחוז הדרום.

מן הפסיקה עולה רמת ענישה אשר לפיה יש לגזור בעבירות דומות עונש הכולל מאסר בפועל הנע סביב 31 ימי מאסר בפועל לעבירה יחידה מע"ת והתחייבות. העונש המדויק נקבע בהתאם לדקויות של הנסיבות המקלות או המחמירות לפי העניין וזהו גם התחום הנכון לקביעת מתחם ענישה.

חלקו השני של גזר הדין יפרט בית המשפט את רשימת הנסיבות בהן התחשב ביהמ"ש לפי הסדר הבא:
הנסיבות המקלות והמחמירות הקשורות בביצוע העבירה:
בית המשפט מצא כי מתוך הרשימה הקבועה בחוק רלוונטיות לעניינו הנסיבות הבאות:
הנזק שנגרם מביצוע העבירה (העדרו).
הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה.

לכך יש להוסיף את הנסיבות הקובעות המיוחדות לעבירה זו שעולות מתוך הפסיקה והן:
מספר העבירות שבוצעו ברצף בהתחשב בעובדה שמדובר בעבירה נמשכת.
התחכום שבביצוע העבירות והאם היה מעורב בהן תיעוד מזויף.
האם העבירה הושלמה או שנשארה בגדר ניסיון.

הנסיבות המקלות והמחמירות שאינן קשורות בביצוע העבירה:
בית המשפט מצא כי מתוך הרשימה הקבועה בחוק רלוונטיות לעניינו הנסיבות הבאות :
(4) נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו.;
(6) שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק;
(8) נסיבות חיים קשות של הנאשם שהייתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה;
(10) חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה;
(11) עברו הפלילי של הנאשם.

מן הכלל אל הפרט :
הנסיבות המקלות הקשורות בביצוע העבירה:
היעדר נזק פיזי ממשי:
ביהמ"ש שקל לקולא כי לא נגרם נזק ממעשיו של הנאשם ופוטנציאל הנזק הגלום במעשיו הינו נמוך יחסית למדרג בעבירות מסוג זה.
ביהמ"ש שקל לקולא את העובדה שהנאשם נקט אמצעים של זיוף תעודות, לשם ביצוע עבירת הכניסה לישראל שלא כחוק, ורכש את התעודה המזוייפת לשם כך.

הסיבות שהניעו את הנאשם לבצע את העבירה:
ביהמ"ש שקל לקולא כי מניעי העבירה היו כולם כלכליים. הנאשם חפץ בפרנסה בלבד ומחומר הראיות עולה כי הנאשם לא התכוון לבצע עבירות נלוות.

הנסיבות המקלות שאינן קשורות בביצוע העבירה:
העדר עבר פלילי:
בית המשפט שקל את העובדה שלנאשם אין עבר פלילי.
נסיבותיו המשפחתיות של הנאשם:
בית המשפט שקל את עובדת היותו של הנאשם אדם מבוגר ובעל משפחה גדולה.

התנהגות הנאשם בהליכי החקירה והמשפט:
לשם הגשמת שיקול ענישה זה הביא בית המשפט בחשבון לקולא כי הנאשם הודה במיוחס לו וחסך מזמנו היקר של בית המשפט. הודאה זו באה כבר בישיבת הקראה שבמסגרת הדיון בבקשה למעצרו של הנאשם עד תום ההליכים.

התנהגות זו משקפת חרטה, היסוס וחזרה וחשיבות רבה נודעת להתנהגות כזו לעניין העונש . בעניין חשיבותו של שיקול זה ראוי להביא מספר פסקי דין בערכאות איו"ש, וישראל :
לדעתי, להודאה בהזדמנות הראשונה יש ליתן משקל משמעותי לקולא. זאת, ממספר טעמים, שכן היא גורמת לחסכון משמעותי בזמן שיפוטי, ומהווה גם ראשיתה של חרטה ולקיחת אחריות מצדו של הנאשם על מעשיו, וכבר נאמר במקורותינו: "מודה ועוזב – ירוחם".
........קיים אינטרס ממשי לציבור ולמערכת המשפטית כי התיקים המובאים בפני בית המשפט יסתיימו במהרה, בשל החשיפה המהירה של האשם ופענוח העבירה. אין דומה נאשם שעונשו נגזר במהרה, לנאשם שעונשו נגזר לאחר שנתיים. ככל שמתרחקים ממועד ביצוע העבירות, מוקהה האפקט ההרתעתי, גם מהבחינה הציבורית וגם מהבחינה האישית של אותו נאשם.
ת.פ (יהודה) 5618/06 התוב"צ נגד האני רג'וב :
מצד אחד, עונש הניתן בריחוק זמן מביצוע העבירה מאבד הרבה מאד מכוח ההרתעה שלו, ומאידך גיסא - הנאשם כבר נטל חלק לא קטן מעונשו כאשר חרב הדין התהפכה מעל לראשו - והוא במצב שאינו יודע מה גורלו - במשך תקופה החורגת מכל מידה סבירה"
בע"פ 786/84 מדינת ישראל נ' הלוי, פ"ד לט(2), 714 ,עמ' 716-717.

על החשיבות של סיום מהיר של ההליכים נאמר בע"פ 1523/05 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(1), 2813 ,עמ' 2826:
"על שיקולים אלה יש להוסיף את האינטרס הציבורי בשימור כוחו ההרתעתי של מנגנון האכיפה הפלילית, על ידי שבירורן של עבירות פליליות ומיצוי הדין עם מי שנמצא אשם ייעשה מהר ככל הניתן (ע"פ 2848/90 אסא נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 837, 840). צדו האחר של שיקול זה הינו החתירה לסיום מהיר של ההליכים מפאת חובתה של החברה לקורבנות העבירה".

מן האמור לעיל אנו למדים כי המודה בהזדמנות הראשונה לא רק חוסך מזמנו של בית המשפט, ולא רק שמביע בכך חרטה, אלא גם משרת את האינטרס הציבורי בעשיית צדק ומיצוי הדין עם עבריין במהירות. מכיוון שהנאשם הוא זה המסייע לעניין זה, בהודאתו, ראוי הוא להקלה ממשית. אין פירושו של דבר שהקלה זו צריכה לאיין את מעשיו, את הצורך בענישה מרתיעה או את הצורך בגמול הולם, וודאי שיהיו מקרים, כגון בעבירות רצח, בהם חומרת המעשים הינה כזו שהשיקולים הללו יהיו חסרי משקל. יחד עם זאת, במרבית המקרים, יש ליתן משמעות ממשית להודאה בהזדמנות הראשונה, וכך הוא הדבר גם בענייננו.

ברוח זו ניתן להוסיף כי להודאה בהזדמנות הראשונה בבתי המשפט יש ליתן, לטעמי, משקל ממשי נוסף, בייחוד לנוכח העומס הבלתי רגיל המוטל לפתחו של בית משפט זה יש לעודד נאשמים לקחת אחריות מהירה על מעשיהם, ולהביא לחסכון בהליכים השיפוטיים. בכך הן האינטרס האישי של הנאשם והן האינטרס הציבורי יזכו למיצוי הטוב והמירבי, בהקלה לנאשם מצד אחד, וגזירת עונשו של אשם בשלב מוקדם וקרוב יחסית למועד ביצוע העבירות, יחד עם יעילות הטיפול בתיקים רבים אחרים מהם תיקי עצורים, מצד אחר.

דברים אלה יפים לענייננו והדרך אותה נקט הנאשם מן הדין שתפעל לטובתו בהמשך.

הנסיבות המחמירות שאינן קשורות בביצוע העבירה הן אלה:
הצורך בהרתעת עבריינים פוטנציאליים מפני ביצוע עבירה מסוג העבירה שביצע הנאשם, בשל מהות העבירה או שכיחותה:
בית המשפט שקל לחומרא כי העבירה ומאפייני ביצועה הינם שכיחים למדי ויש להרתיע את הציבור המועד הכולל אנשים ובתנאיו של הנאשם מביצוע עבירות דומות.
הדברים אמורים גם בעניין זיוף התעודות ורכישתן.
עיון בהלכת פרג'ין מביא את ביהמ"ש לידי מחשבה שאכן שיקולים נוספים של הרתעת הרבים עמדו בפני בית המשפט העליון בקובעו את רמת הענישה שם.
שמא הגיעה העת לשנות את האיזון בתמהיל הענישה ?

ביהמ"ש העליון בפרשת פרג'ין האמורה לעיל, אמר את הדברים הבאים:
"אין צורך להיות מומחה בביטחון על מנת להבין כי לשהייה בלתי חוקית אוסף מגרעות, ראשית היא הפרת החוק, וזו רעה חולה, ולא זו בלבד, אלא יש בה פוטנציאל ברור לסיכון ביטחוני והיו דברים מעולם ואין מדינה עלי חלד שלא תאבק בנכנסים לשטחה באופן בלתי חוקי, לא כל שכן אם יש מהם העלולים לסכן את ביטחונה ואף סיכנוהו...
איזו היא הדרך שיבור לו ביהמ"ש בבואו להידרש לשאלת השוהים הבלתי חוקיים? והרי אין הוא חי בבועה או באולימפוס וברי הצורך במאבק בכניסה ובשהייה בלתי חוקית, מנגד נעיר לנו גם האידך גיסא, מצוקה, חיפוש פרנסה, ובמקרים רבים עבר נקי. מהו האיזון הנכון? איזון הוא השמו של היעד השיפוטי".

ומפי השופט דנציגר יש לצטט:
"אכן מדינת ישראל מתמודד עם איום ביטחוני מתמיד הנשקף לשלום אזרחיה. כחלק מהמאבק באיום זה נלחמים שלטונות המדינה כנגד הימצאותם של שוהים בלתי חוקיים בתחומיה שכן קיימת סכנה ממשית כי ביניהם יסתננו גם פעילי טרור שתוצאות מעשיהם הרות אסון. במסגרת מאבק זה על ביטחונה של מדינת ישראל שומה של ביהמ"ש להירתם ולהשית עונשים מרתיעים".

י. פסיקתא:
בשים לב לשיקולים אלו אשר נמנו גוזר בית המשפט על הנאשם את העונשים הבאים:
15 ימי מאסר בפועל לריצוי מיום מעצרו.
45 ימי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך 18 חודשים מיום שחרורו עבירה בה הורשע בתיק זה או ניסיון לעבור עבירה כאמור.
קנס כספי על סך 1,500 ₪ או 45 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד ליום שחרורו של הנאשם ממאסר וכתנאי לשחרור . – ולאחריו יחולו הוראות סעיף 71 חוק העונשין (נוסח חדש) התשל"ז 1977.
מועד ביצוע המשך המאסר ירוצה החל מיום 3/8/14 בשעה 12:00, הנאשם יתייצב במזכירות בית המשפט בשעה 12:00.
על פי הסכמת הצדדים, ישוחרר הנאשם היום 1/7/14 אם יפקיד סך של 5,000 ₪ במזומן שיהוו תנאי לשחרור ולהבטחת התייצבותו להמשך ריצוי המאסר.
המזכירות תרשום את יום מועד תשלום הקנס כיום גזר הדין ובשל כך שהקנס מובטח במאסר אני מורה כי לא יחולו על הקנס הפרשי ריבית והצמדה .

בשל שאילתות שעלו בעניין זה בתיקים קודמים, ממזכירות בית המשפט ומן השב"ס ועל מנת להסיר תקלה העלולה לעלות חלילה בשלילת חירות אני מביא את נוסח הסעיף הרלוונטי: מיום 8.2.1980 תיקון מס' 9
ס"ח תש"ם מס' 959 מיום 8.2.1980 עמ' 61 ( ה"ח 1414)
70. קנס שלא שולם במועדו, יחולו על גבייתו הוראות פקודת המיסים (גביה) -פרט לסעיף 12 שבה- כאילו היה מס כמשמעותו באותה פקודה.

71. (א) בית המשפט הדן אדם לקנס, רשאי להטיל עליו מאסר עד שלוש שנים למקרה שהקנס כולו או מקצתו לא ישולם במועדו .........

(ג) נשא אדם מאסר לפי סעיף קטן (א), לא יחוייב בתשלום הקנס והתוספת; נשא חלק מתקופת המאסר, לא יחוייב בתשלום חלק הקנס היחסי לתקופה שנשא עליו מאסר, והתוספת שיהיה חייב בה תחושב לפי אותו חלק מן הקנס שלא נשא עליו מאסר.

(ד) הוטל מאסר לפי סעיף קטן (א) ולפני שנסתיימה תקופת המאסר שולם חלק מן הקנס תקוצר התקופה לפי היחס שבין הסכום ששולם לבין הקנס כולו.

מתיר למשיב ביצוען של 5 שיחות טלפון בהתאם לנהלי שב"ס.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום ג' תמוז תשע"ד, 01/07/2014 במעמד הנוכחים.

אמיר דהאן, שופט


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: המאם גורביה
שופט :
עורכי דין: