ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זרועה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נגד יהודה כהן :

בפני כבוד השופטת אורית ליפשיץ

תובעים

זרועה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ

נגד

נתבעים

יהודה כהן

פסק דין

פתח דבר

1. לפני תביעה למתן פסק דין הצהרתי המורה כי החל משנת 2014 , הנתבע אינו זכאי לכל מכסת מים נוספת של מי שפד"ן, מעבר למכסתו שלו, עד שיציג לתובעת, אישור מטעם חברי האגודה, שהעבירו לו את מכסת המים והקרקע שלהם ועד למכסה של 15 חברים, וזאת בהתאם לאמור בפסק הבורר, שקיבל תוקף של פסק דין.

2. ראשיתה של תובענה זו, בבקשה למתן פסק דין הצהרתי אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כהמרצת פתיחה, ואשר בגדרה התבקש בית המשפט לתת החלטה בשאלת פרשנות פסק בוררות שניתן ואשר קבל תוקף של פסק דין ביום 26/6/13 , בכל הנוגע להקצאת מי שפד"ן לנתבע לשנת 2014 ואילך.
בהחלטת בית המשפט המחוזי, מפי כבוד השופט ואגו, אשר ניתנה ביום 13/1/14, הועברה התובענה לבית משפט השלום ומתבררת בפני , כתובענה למתן פסק דין הצהרתי.

3. לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן, הגיש הנתבע בקשה לצו עשה, תחת הכותרת "בקשה דחופה ובהולה למתן סעד זמני ולהוספת המשיבה מס' 2 כנתבעת", שעניינה בקשה מטעם הנתבע להורות לתובעת, היא המשיבה לבקשה, לעדכן באופן מיידי את רישומי מכסת המים של המבקש אצל המשיבה מס' 2 בהתאם לפסק הבורר, ועל פי פרשנותו את פסק הבורר. כן עתר הנתבע, הוא המבקש, להורות למשיבה 2, שטרם צורפה להליך, להימנע מניתוק אספקת המים לשדותיו.

4. בדיון שנערך בפני במעמד הצדדים ביום 8/6/14, הוחלט והוסכם בין הצדדים, כי הדיון בבקשה למתן צו ה -עשה ובתיק העיקרי, יאוחד והצדדים יגישו את סיכומיהם בסוגיה שבמחלוקת.

רקע עובדתי

5. התובעת הינה אגודה שיתופית המאוגדת בהתאם לפקודת האגודות השיתופיות, והתקנות הנלוות לה, והנתבע הינו חבר אגודה בתובעת.

6. ראשיתה של התובענה בסכסוך בין הצדדים, בין היתר, בשל מחלוקת בין הצדדים בגין הקצאת מים לנתבע לצורך עיבוד חקלאי ומכסת קרקע. לאחר שהוגשה התובענה לבית משפט השלום בבאר שבע (ה"פ 10634/11/12) הועבר הסכסוך בין הצדדים, להכרעתו של כבוד הבורר, עו"ד אריק נצר.

7. ביום 25/6/13, ולאחר התדיינות ממושכת, כך כעולה מדברי הבורר וכעולה מהפסק, ניתן פסק הבורר אשר עסק, בין השאר, בהקצאת מי שפד"ן ומים שפירים לנתבע עבור שנת 2013 ואילך.
ביחס להקצאת מכסת המים, מצוין בפסק הבוררות כלהלן:

"...לתובע יוקצו 8 מכסות, בהיקף 10,000 קו"ב כל אחת ובסה"כ 80,000 קו"ב עליהם יחוייב ועליהם ישולם תעריף בסיסי כמקובל עבור צריכת מי שפד"ן .
בנוסף, יוקצו לתובע 40,000 קו"ב מים שפירים בתעריף המקובל...
האמור לעיל יחול בשנת 2013, כאשר בשנים הבאות תוקצה לתובע הקצאת מכסת מים וקרקע באותו היקף....
התובע יוכל להגדיל את צריכת המים שלו עד להיקף מכסה השווה למכסתם היחסית השווה של 15 משקים... מגבלה זו תעמוד בתוקפה בשנים 2014, 2015 ו- 2016 בלבד".

זאת ועוד:

"החל משנת 2014 יהיה על התובע להציג לאגודה אישור מטעם חברי האגודה שהעבירו לשימוש את מכסת המים והקרקע שלהם, כתנאי להקצאת מי השפד"ן כאמור".

8. פסק בורר זה, כאמור, אושר על-ידי בית משפט השלום ביום 26/6/13 וניתן לו תוקף של פסק דין.

9. בין הצדדים התגלעו מחלוקות כאלו ואחרות באשר לאופן מימוש פסק הבורר, לנוכח סירובו של הנתבע להמציא לתובעת אישורים של חברי אגודה, אשר העבירו לו את מכסת המים והקרקע.

בסופו של יום הוגשה על-ידי התובעת בקשה לבורר, עו"ד אריק נצר, להבהרת פסק דינו וזאת באשר לתנאים הנדרשים ע"י הנתבע, לצורך קבלת הקצאת מי שפד"ן לשנת 2013 מעבר למכסתו שלו.

10. לאחר שהוגשה התנגדות הנתבע להבהרת פסק הבורר, ניתנה החלטת הבורר ביום 22/8/13, ובה קבע הבורר כי הוא מוסמך ליתן הבהרה באשר לפסק דינו, וכן הבהיר הוא למען הסר ספק, כי פסק כלהלן, בכל הנוגע להקצאת מכסת המים:

"באשר לשנת 2013- התובע חייב להעביר אישור מטעם 8 חברי אגודה שהעבירו אליו את מכסת המים. עבור כל מכסה שתועבר אליו יקבל החבר מכסה בהיקף של 10,000 קוב.
באשר לשנת 2014- התובע מחוייב להעביר לאגודה אישור מטעם חברי האגודה שהעבירו אליו את מכסת המים והקרקע שלהם כתנאי להקצאת מכסה מעבר למכסתו, זאת הן עבור 8 המכסות הראשונות והן עבור המכסות הנוספות ולא יותר מ-15 מכסות של חברי האגודה."

11. הנתבע עתר לבית משפט השלום לביטול פסק הבורר המתוקן. בהחלטת בית המשפט מיום 16/10/13, מפי כבוד השופט גד גדעון, בוטל פסק הבורר המתוקן, בנימוק כי אין המדובר בהבהרה, אלא בהוראות מהותיות ובכללן, הוראה להגשת אישורים מטעם 8 חברי אגודה , כתנאי להעברת המכסות לשנת 2013, וכי הדבר מהווה חריגה מסמכות.
וכך קבע כבוד השופט גד גדעון:

"במסגרת ההחלטה האמורה, מיום 22/8/13 פירט הבורר הנכבד, הוראות מהותיות ובכללן הוראה להגשת אישורים מטעם 8 חברי אגודה כתנאי להעברת המכסות לשנת 2013. זאת על אף שבפסק הבוררות לא נכלל תנאי כאמור, אלא נקבע ביחס לשנת 2013 כי "לתובע יוקצו 8 מכסות בהיקף של 10000 קו"ב כל אחת..." ללא תנאי או סייג. סבורני כי תוספת מעין זו, אינה יכולה להיחשב כתיקון של השמטה מקרית, טעות סופר וכיו"ב. המדובר בתוספת של תנאי משמעותי, המטיל על התובע, חובה שלא נכללה בפסק הבוררות המקורי...ויודגש, מהחלטת הבורר הנכבד עצמו נלמד, כי אין המדובר בתניה מפורשת שנכללה בהסכמת הצדדים, ונשמטה מפסק הדין, אלא בהוראה, אשר שיקפה, לדעת הבורר הנכבד, את אומד דעת הצדדים ביחס להעברת המכסות בשנת 2013...".

נוכח זאת, הורה כבוד בית המשפט על ביטול ההוראות שפורטו בהחלטת הבורר מיום 22/8/13 , ונקבע כי הם אינם חלק מפסק דינו של הבורר.

12. מתוך כתבי הטענות עולה כי אכן בשנת 2013 קיבל הנתבע את הקצאת מי השפד"ן, בהתאם לפסק דינו של כבוד השופט גד גדעון, ללא תנאי וסייג.

13. היות והצדדים חלוקים אף לגבי פרשנות פסק הבורר באשר להקצאת מי שפד"ן לשנת 2014 ואילך, הגישה התובעת תביעה זו, למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי על פי פסק הבורר משנת 2014 ואילך, הנתבע אינו זכאי לכל מכסת מים נוספת של מי שפד"ן, מעבר למכסתו, וזאת עד שיציג לתובעת אישור מטעם חברי האגודה שהעבירו לו את מכסת המים והקרקע שלהם, ועד ל-15 מכסות, וזאת בהתאם לאמור בפסק הבורר המקורי, שקיבל תוקף של פסק דין.

14. כעולה מכתב התביעה המתוקן, עניינה של התובענה דנא הינה מחלוקות ביחס לפרשנות הפסק שניתן ביום 25/6/13, וזאת בהיבט של הקצאת מי שפד"ן לנתבע משנת 2014 ואילך.

15. הנתבע הגיש בתגובה, בקשה לדחיית התביעה על הסף בטענה, כי קיים מעשה בית דין המחייב את הצדדים, הוא פסק דינו של כבוד השופט גדעון ואשר קבע כי פסק דינו של הבורר ברור ויש לקיימו כלשונו. בהמשך, כאמור, הגיש הוא בקשה למתן סעד זמני. כאמור לעיל, במועד הדיון שנערך בפני במעמד הצדדים, מיום 8/6/14 , הוחלט בהסכמתם, כי הדיון בצו העשה ובתיק העיקרי יאוחד, וכי הצדדים יגישו לתיק את עמדתם בשאלת פרשנות פסק הבורר.

סלע המחלוקת בין הצדדים

16. גדר המחלוקת בין הצדדים, כעולה מכתבי טענות הצדדים ומטיעוניהם בפני, הינו ביחס לפרשנות פסק הבוררות, בהיבט של חלוקת מי שפד"ן, דהיינו, מהי מכסת המים שמחויבת האגודה להעביר לנתבע מכוח פסק הבורר, לשנת 2014 ואילך.

תמצית טענות הצדדים

17. טוענת האגודה, כי מפסק הבורר, עולה באופן ברור ומפורש כי באשר לשנת 2013, התובע חייב להעביר אישור מטעם 8 חברי אגודה שהעבירו אליו את מכסת המים, ועבור כל מכסה שתועבר אליו יקבל החבר מכסה בהיקף של 10,000 קו"ב, ואילו החל מ-2014, התובע מחוייב להעביר לאגודה אישור מטעם חברי האגודה שהעבירו אליו את מכסת המים והקרקע שלהם כתנאי להקצאת מכסה מעבר למכסתו, וזאת הן עבור 8 המכסות הראשונות והן עבור המכסות הנוספות, ולא יותר מ-15 מכסות של חברי האגודה.

18. פסק הבורר, טוענת האגודה, הינו נהיר מאוד, ולפיו מ- 2014, על הנתבע להציג אישורים, ואך ורק בהתאם לכך, לקבל מכסות מעבר למכסתו:
אמנם, טוענת האגודה, הבהרת פסק הבורר בוטלה ע"י כבוד השופט גד גדעון, אך זאת אך ורק מסיבה פרוצדוראלית. לפיכך, בהחלט ניתן להקיש מהבהרת הבורר לפסק על אומד דעתו של הבורר ועל כוונתו, וכן על אומד דעת הצדדים, היות וכפי שעלה במפורש , כוונתו של הבורר לא היתה על דעתו בלבד אלא גילמה את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים יחדיו , לאחר התדיינות ממושכת ולא מבוטלת ביניהם.

19. לא זו אף זו, טוענת התובעת, כי ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים אף עולות בקנה אחד עם השכל הישר, ההיגיון הבריא, ועם התקנות אליהן מחוייב הנתבע ככל חבר באגודה.

20. הנתבע , מצדו , טוען כי קיים בתיק מעשה בית דין, ומפנה לכך כי כבוד הש ופט גד גדעון קבע מפורשות שפסק דינו של הבורר ברור, אינו דורש פרשנות ויש לבצעו כלשונו. לטענתו, בית משפט השלום, קבע מפורשות כי לגבי שנת 2013 זכאי הנתבע לקבל 8 מכסות של מי שפד"ן, ללא תנאי וסייג, והיות ופסק הבורר קובע כי "האמור לעיל יחול בשנת 2013, כאשר בשנים הבאות תוקצה לתובע מכסת מים וקרקע באותו היקף", הרי שאת 15 המכסות של מי שפד"ן זכאי הנתבע לקבל ללא תנאי וסייג גם משנת 2014 ואילך כפי שנקבע לג בי שנת 2013. יצויין בהערת אגב כי הנתבע זנח טענה זו בסיכומיו (ראה סעיף 1 ב לסיכומי הנתבע). לחילופין , טען הוא, שהינו זכאי לקבל 8 מכסות של מי שפד"ן גם בשנת 2014 ואילו את 7 המכסות הנותרות, עם הצגת אישורים של חברי האגודה המסכימים למסור לו את מכסתם.

21. בכתבי טענותיו ובדיון בפני , טען הנתבע טענות הנוגעות להיקף המכסה לחקלאי, לשימוש שעושה האגודה במים וכן להתנהלות חברי הוועד כלפי הנתבע, התנהלות שהינה קלוקלת, כך לטענתו, ואשר מטרתה להערים עליו קשיים.

22. בסיכומיו מפנה הנתבע לכך שאין עסקינן אך ורק במחלוקת בהבנת הנקרא בין הצדדים: לדבריו, התובעת הגיעה למסקנה כי עשתה מקח טעות בעת חתימתה על הסכם הפשרה עימו, נמלכה בה בדעתה, וכך, לאחר החתימה, החליפה את בא כוחה ומאז פועלת היא ככל שבידה בכדי להביא לביטול ההסכם, כשלמעשה, לטענתו, יודעת היא היטב כי כוונת הצדדים בפועל, היתה שונה מכפי שעולה בטיעוניה כעת.

23. הנתבע מפנה לכך כי אין כל הגיון בכך שיחתום הוא על הסכם המבטיח לו מכסה בודדת, המגיעה לו בכל מקרה, כך שלטענתו, אימוץ פרשנות התובעת, לא יספק הסבר נאות מה קבל הוא לידיו במסגרת ההסכם אליו הגיעו הצדדים בפני הבורר, בסופו של יום, ומדוע נאות הוא לחתום על הסכם הבוררות.

24. וכך, לטענתו, יש לקרוא את פסק הבורר באופן אחר: לטענתו, בכוונת מכוון, הפסק מחולק ל-7 פסקאות, ולא בכדי, והעובדה כי מלים מסוימות לא שולבו וכי פסק הבורר על פסקאותיו ערוך כפי שערוך, מלמדת כי טענות התובעת לוקות בהעדר תום לב, ובין היתר מפנה הוא לחלוקה הברורה והמכוונת לפסקאות, וכן לאמור- "...בשנים הבאות תוקצה לתובע הקצאת מים וקרקע באותו היקף", ללא כל התנייה בסעיף עצמו.

25. לפיכך ובהתאם לאמור, טוען הנתבע, אין עליו להעביר אישור מטעם חברי האגודה כתנאי להקצאת מכסה מעבר למכסתו, וכן טוען הוא כי הינו זכאי להקצאת מי שפד"ן מעבר למכסתו ועד ל- 8 ו/או 15 מכסות ללא תנאי וסייג.

26. מוסיף ומדגיש הנתבע בסיכומיו, כי אין עסקינן אך ורק בהכרעה שעניינה הבנת הנקרא המונחת בפני בית המשפט. לטענתו, על מנת שבית המשפט יגיע להחלטה הנכונה, ועל מנת לפרש את האמור בפסק הבוררות ואת אומד דעת הצדדים כפי שהיתה בעת חתימתם על ההסכם, עליו להבין את נסיבות הפרשה ואת גדרי המחלוקת וההליכים הקודמים בין הצדדים.

27. הנתבע מפנה בכך להתנהלות האגודה לאורך שנים בנושאים שונים, התנהלות אשר לטענתו הינה בגדר עבירה על החוק ועל הנחיות רשם האגודות, בין היתר בכך שניידה מים והוציאה אותם לגורמים שהם אינם חברי האגודה, ובכך קפחה זכויותיו כחקלאי החבר באגודה. לדבריו, הוא הגיש תביעה כנגדה בנושא, ודבר זה הוא שהוביל, לטענתו, למסכת העובדתית נשוא המחלוקת שבפנינו, ולפשרה אליה הגיעו יחדיו בפני הבורר, פשרה אשר במסגרתה הסכימה האגודה להגדיל את מכסתו עד ל- 8 מכסות ובלבד שלא יחרוג מ-15, והוא הסכים למחוק תביעתו כנגדה.

28. עוד טוען הנתבע כי משפסק הבורר המתוקן בוטל, אין האמור בו יכול לשמש כראייה בהליך שיפוטי, ובית המשפט מתבקש להתעלם מהבהרה זו לחלוטין.

29. עוד מפנה הנתבע להעדר תום לב מצד התובעת בכך שאינה עומדת בפרטי ההסכם, גם לא אלו המצויים במחלוקת, לא מקיימת התחייבויותיה, ובכך שעושה היא ככל שבידה בכדי להביא לביטולו.

דיון והכרעה

30. לאור האמור והמפורט לעיל, יוצא כי הצדדים חלוקים ביניהם על הפרשנות של פסק הבורר, ביחס לכמות האישורים שעל הנתבע להציג על מנת לקבל הקצאת מי שפד"ן מעבר למכסתו שלו, וזאת לגבי שנת 2014 ואילך. לטענת התובעת פסק הבורר הינו ברור , וקובע שהנתבע יהיה זכאי למכסת מים אחת, ככל חבר אחר המעבד קרקעות במושב, וכי תנאי לקבלת מכסה מעבר למכסתו ועד ל-15 מכסות, הוא המצאת אישורים מטעם חברי אגודה שהעבירו לשימושו את מכסת המים והקרקע שלו. מאידך, לטענת הנתבע, משנת 2014 הוא זכאי ל-8 מכסות מי שפד"ן ללא סייג ותנאי. על מכסה זו, לטענתו, כאמור לעיל, בסיכומיו, יוכל להוסיף עד ל-15 מכסות, בכפוף להמצאת 7 אישורים של חברי המושב, להעברת מכסתם.

31. לאחר שעיינתי חזור ושנה ודקדקתי בפסק הבורר, ולאחר שהופיעו הצדדים בפני ועיינתי בכתבי טענותיהם ובסיכומיהם, ועיינתי לעומק בפסק דינו של כבוד השופט גד גדעון, אני קובעת, כי לשון פסק הבורר הינה ברורה ואינה משתמעת לשני פנים, וכי משנת 2014, תנאי להקצאת מי שפד"ן לתובע, מעבר למכסתו הבודדת, היא הצגת אישור מטעם חברי האגודה על הסכמתם להעבירו לו את מכסת המים והקרקע שלהם.

32. אני קובעת כי הן פרשנות תכליתית והן פרשנות מילולית מובילה להבנה של פסק הבורר כלשונו, וזאת מבלי להידרש כלל להבהרה שהוסיף הבורר בהמשך ההליך ואשר בוטלה ע"י בית המשפט:

33. כבר בראשית הדברים יובהר, כעולה מכתבי הטענות של התובעת, כי הקצאת מי השפד"ן נעשית על יסוד רישיון הפקה והספקה של מים מספר 7252 שניתן למושב, על ידי רשות המים ביום 17/2/14, ועל פיו עומד היקף מכסה בודדת לחקלאי על 7151 קוב מים בלבד לשנת 2014 . יצויין כי על פי פסק הבורר , מכסת בודדת לחקלאי לשנת 2013 עמדה על סך של 10000 קוב מים.

34. ההסכמות שבפסק הבוררות, התייחסו הן להיבט הקצאת הקרקע אשר הזכויות בה שייכות לאגודה והן להיבט הקצאת מכסות המים, מתוך סך ההקצאה שמקבל המושב. ההסכמות הושגו הן ביחס לשנת 2013 אשר נכון למועד מתן הפסק היתה בעיצומה, והן ביחס לשנים הבאות- 2014, 2015 ו- 2016.

35. בהקשר זה יצויין ויודגש כי לטיעוניו של הנתבע בסיכומיו, כי אין כל הגיון בכך שייתן ידו להסכם, לאחר התדיינות ממושכת, אשר בו הוא זוכה לקבל את אשר מגיע לו ממילא- קרי, המכסה האחת הבודדת - אין כל נפקות של ממש, היות ופסק הבורר עסק במספר סוגיות אשר בין הצדדים, וההסכם אליו הגיעו הצדדים כלל חלקים נוספים, הנוגעים אף להקצאת הקרקע ועוד.

36. פסק הבורר בכל הנוגע לשנת 2013 קבע כי הנתבע זכאי להקצאת 8 מכסות של מי שפד"ן לשנת 2013, ללא כל תנאי וסייג, וזאת לאור החלטת בית המשפט השלום. אכן פסק הבורר כי הקצאת המים והקרקע לשנת 2013 תחול גם בשנים הבאות, אולם לגבי חלוקת מי השפד"ן , החל מ- 2014, סייג הבורר באופן מפורש את הכלל לעיל וקבע כי ההקצאה של מי שפד"ן תבוצע אך ורק, תמורת אישורים מטעם חברי האגודה, שהעבירו לשימושו של התובע את מכסת המים והקרקע שלהם.

37. ויודגש, פסק הבורר, אשר עסק הן בהקצאת קרקע והן בהקצאת מים ( שפירים ושפד"ן) קבע הוראות לשנת 2013 וקבע כי הן תחולנה גם לגבי שנת 2014. אולם הבורר סייג באופן ברור ומפורש את תחולת הכלל לגבי הקצאת מי שפד"ן, אשר לגביהם קבע הבורר באופן מפורש ביותר תנאי וסייג, והוא הצגת האישורים של חברי האגודה.

38. לפיכך יוצא שפרשנותה של התובעת, לפיה זכאי הנתבע למכסת מי שפד"ן מעבר למכסתו, רק באם יציג אישור מטעם חברי האגודה שהעבירו לשימושו את מכסת המים והקרקע לשלהם, היא הפרשנות הנכונה והמשקפת את כוונתו והלך הרוח של פסק הבורר.

39. לא רק זאת אלא שפרשנות זו עולה בקנה אחד עם ההיגיון הבריא והשכל הישר, והנוהג הקיים והמתבקש באגודות שיתופיות, בין החברים, תוך שמירה על עיקרון השוויון ומניעת אפלייה אסורה בין חבר לחבר.

40. הדברים האמורים בפסק הבורר הינם כה ברורים ומפורשים עד כי לא ברור, איפוא, מה מצא הנתבע להלין על אי בהירות בפסק הבורר , כאשר ההסתייגות ביחס לשנת 2014 מצויה בבירור בפסק עצמו, שחור על גבי לבן.

41. יתירה מכך, בכתבי טענותיו, טען והודה הנתבע עצמו מפורשות, שחור על גבי לבן, כי חלה עליו החובה למסור אישורים עבור שנת 2014 (ראה ה"פ 10634-11-12, כתבי טענות הצדדים, בקשת הנתבע לביטול החלטת הבורר מיום 21/8/13, סעיף 5 ), וזאת במלים הבאות:

"פנתה המשיבה לבורר ביום 21/8/13 ב"בקשת הבהרה מטעם הנתבעת" ובה בקשה להורות למבקש כי ימסור את הפרטים של חברי האגודה המעבירים לו את מכסותיהם בשנת 2013 וזאת למרות הדברים הברורים המופיעים לעיל, לפיהם המבקש צריך להעביר אישורים כאלה רק משנת 2014...".

צא ולמד כי היא הנותנת.

42. האגודה, מצידה, עמדה בהוראות פסק הבוררות ביחס ל-2013 ומילאה אותן במלואן וכלשונן. יוצא כי המצב הנוכחי, בו הנתבע עושה דין לעצמו, ומפרש את פסק הבורר כרצונו, מאיימת לפגוע בחלוקת מכסות המים ליתר החקלאים ולהוביל לנזק כלכלי לענף החקלאות בישוב כולו.

43. אני קובעת כי פרשנותו של הנתבע את פסק הבורר, כפי שהוא טוען, ולפיה הוא זכאי ל – 8 מכסות ללא תנאי, אינה עולה בקנה אחד עם לשון פסק הבוררות, עם כוונת הבורר, עם אומד דעת הצדדים, עם הבנת חברת "מימי הנגב" את התנהלות הדברים, ואף לא עולה בקנה אחד עם התבטאויותיו שלו עצמו במסגרת התנהלות התובענה.

44. כאמור לעיל, מקבלת אני את טענות האגודה כי פרשנות זו של הנתבע אף אינה מתיישבת עם השכל הישר:
ברור כי האגודה אינה רשאית לעשות במכסות המים המוקצות לה ככל שבידה, ואינה רשאית למסור אמצעי יצור, קרי, משאב חיוני ויקר כמים, המוקצה לחברים האחרים, לכל דורש, וזאת ללא שתתקבל ותוכח הסכמת החברים לכך. אין ספק כי התנהלות אחרת, כפי שמבקש הנתבע, עלולה לפגוע בעיקרון השוויון והיא אף בחזקת אפלייה אסורה.

45. למותר לציין, כי פרשנות הנתבע את הוראות פסק הבורר לגבי הקצאת מי שפד"ן לשנת 2014 משמעה כי 14 חברים אחרים של האגודה, אשר זכאים גם הם למכסה בודדת של מי שפד"ן, לא יזכו לקבלה שכן היא תועבר ללא הסכמתם לנתבע. התנהלות זו, אינה ראויה, אינה הגיונית ופוגעת בצדדים שלישיים, שכלל לא היו צד לבוררות ולא נתנו הסכמתם לכך שהנתבע ייקח את מכסת המים שלהם ו/או שהאגודה תעביר את מכסתם לנתבע.

46. מוצאת אני כי חיזוק איתן לכך שפרשנות התובעת מתיישבת הן עם מילות הסכם הבוררות והן עם כוונתו וההיגיון הבריא, ניתן אף למצוא בפסק דינו של השופט גד גדעון.

47. במה דברים אמורים? כפי שצוין לעיל, החלטת הבורר באשר להבהרת פסק דינו, התייחסה הן לשנת 2013 והן לשנת 2014 ואילך, וקבע הוא לגבי שתי תקופות אלה כי לצורך הקצאת מי השפד"ן לנתבע מעבר למכסתו, נדרש הנתבע להמציא אישור מטעם חברי האגודה על כך שהעבירו לו את מכסת המים והקרקע שלו.

כבוד השופט גד גדעון התייחס בפסק דינו, אשר ביטל את החלטת הבורר מיום 22/8/13 , רק לשנת 2013 , וקבע לגביה כי מכסת מי השפד"ן שהוקצתה לנתבע על פי פסק הדין לשנה זו בלבד , היתה ללא תנאי וסייג. צא ולמד, כי על אף שהחלטת הבורר שבוטלה על ידו התייחסה גם לשנת 2014 , וקבעה כי גם לשנה זו ואילך נדרש הנתבע להציג אישור מטעם חברי האגודה, לא מצא הוא לנכון לציין בפסק דינו ולקבוע כי לשנת 2014 הקצאת המי השפד"ן לתובע הינה ללא תנאי וסייג. מה-"הן" ניתן להקיש על ה -"לאו", ומכך מסיקה אני, כי גם כבוד השופט גד גדעון סבר גם הוא , כי לגבי שנת 2014 ואילך, פסק הבורר סייג את ההקצאה של מי השפד"ן, בתנאי של הצגת אישור של חברי האגודה, כאמור לעיל. כל פרשנות אחרת, יש להניח, היתה מוצאת ביטוי מפורש בפסק דינו.

48. בניגוד לטענת הנתבע בפני (ראה פרוטוקול הדיון בפני מיום 8/6/14, עמ' 1, שורה 24), בכתבי טענותיו ובסיכומיו, לפיה זכאי הוא ל- 8 מכסות ללא תנאי, אין בפסק הבוררות כל הוראה מפורשת או משתמעת, המזכה את הנתבע במכסה נוספת של מי שפד"ן ללא תנאי בשנת 2014, ולא מצאתי כל נימוק במסמכים שהובאו בפניי לכך כי הנתבע יופלה ביחס לכל חבר אחר, כאשר פסק הבורר סייג מפורשות את הקצאשפד"ן לנתבע משנת 2014 ואילך בהצגת אישורים, כאמור לעיל.

49. מוסיפה ומבהירה האגודה כי הנתבע רשאי ככל שיהיה מעוניין בכך, להציג למושב אישור של חברי אגודה אחרים, אשר מספרם לא יעלה על 15, ואשר מוכנים למסור מכסתם לשימושו. ככל שיעשה כן, יהיה הוא זכאי לקבל את מכסתם שלם בשנת 2014. טוענת האגודה, והצדק עימה, כי המלים "להציג למושב אישור" אינם מצריכים כל פרשנות. למעשה, הצגת אישור אודות הסכמת החברים הינה תנאי בל יעבור למסירת מכסת המים של החברים האחרים לנתבע, כלשון הפסק : " כתנאי להקצאת מי השפד"ן".

50. הלכה פסוקה היא כי פרשנות הסכם בוררות כפופה להוראות הכלליות של פרשנות חוזה, קרי, לשון ההסכם ואומד דעת הצדדים. אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנים אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. על אומד דעת זה יש ללמוד מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו. כללי פרשנות אלו, הוחלו גם על סעיפי בוררות (ועל כך ראה ה"פ 000507/06).

51. בענייננו, לשון פסק הבורר ברורה ונהירה.

52. עיון בפסק הבורר מלמד כי הבורר קבע הוראות לגבי הקצאת מים (שפירים ושפד"ן ) וקרקע לנתבע, לשנת 2013, ובית המשפט קבע כי הקצאות אלו לשנת 2013 בלבד ניתנו ללא כל סייג. כמו כן קבע פסק הבורר, כי ההוראות שנקבעו לשנת 2013 יחולו גם בשנים הבאות לגבי הקצאת מכסת מים וקרקע. באשר להקצאת מי שפד"ן לשנת 2014, קבע פסק הבורר סייג ותנאי להקצאת מים אלו מעבר למכסתו הבודדת של הנתבע והוא הצגת אישור של חברי האגודה. תנאי וסייג מפורש זה, המופיע לגבי הקצאת מי שפד"ן לנתבע מעבר למכסתו שלו, הינו חריג לכלל שנקבע והוא שמחייב את הצדדים בכל הנוגע להקצאת מי שפד"ן לנתבע משנת 2014 ואילך.

כל פרשנות אחרת, אינה מתיישבת עם הפרשנות המילולית של פסק הבורר.

53. בענייננו, בהתאם לכל האמור והמפורט לעיל, לא ברור מדוע נדרש בית המשפט לתת פרשנותו לפסק הבורר כאשר פסק זה הינו ברור ונהיר ביותר, ואף עולה בקנה אחד עם התקנות הקיימות בנמצא ליתר חברי האגודה, וכן עם ההיגיון הבריא והשכל הישר.

54. יצויין כי טענת הנתבע לפיה יש לפרש את פסק הדין, כמבוקש על ידו, שכן לא היתה כל הצדקה ו/או הגיון להסכים לכך שמכסתו תהא מכסה בודדת של מי שפד"ן, מכסה שהוא זכאי לה, יש לדחות אף היא. עיון בפסק הבורר מלמד כי הצדדים היו חלוקים ביניהם הן באשר לחלוקת הקרקע והן באשר להקצאת מכסות מים, שפד"ן ושפירים. באשר להקצאת קרקע, פסק הבורר קבע כי לנתבע "יוקצה שטח בגודל 400 דונם מתוך השטח המצוי בשימוש גדולי אגו...". העובדה כי הנתבע הסכים לקבלת מכסתו בכל הנוגע למי שפד"ן, מתיישבת עם האפשרות כי הנתבע וויתר על טענותיו בענין מכסת מי שפד"ן תמורת הקצאת 400 דונם מכמות השטחים המיועדים לגידולי אגו.

55. כאמור לעיל, באשר לטיעוני הנתבע ביחס לאי הסבירות שבהסכמתו להגיע במו"מ לאשר טוענת התובעת כי הגיעו יחדיו, יודגש כי לא ניתן לבודד את פסק הבורר בכל הנוגע להקצאת מי שפד"ן ולדון בהגיונה ובסבירותה של הסכמה זו, מבלי לקרוא את כל הוראות הפסק אשר כאמור עסקו בעניינים נוספים, חוץ מהקצאת מי שפד"ן, כדוגמת העיסוק בקרקע למשל ודברים נוספים .

56. לסיום, אציין בצער, כי הצדדים נקלעו לתסבוכת מיותרת, ולהתכתבות עניפ ה וממושכ ת, וזאת אף כי ביקשו לסיים את הסכסוך שביניהם בדרך יעילה ומהירה על ידי העברת הדיון למסגרת בוררות. יש להצר על התנהלות זו. התנהלות אחרת היתה מובילה לסיום הסכסוך בקלות ובפשטות, ועל כך חבל.

סוף דבר

57. לפיכך ובהתאם לזאת, הנני פוסקת כי על הנתבע להציג לאגודה משנת 2014 ואילך, באופן פיסי, אישורים של חברי אגודה המסכימים למסירת מכסת " המים והקרקע שלהם" לרשותו, וזאת כתנאי, לקבלת כל מכסה נוספת של מי שפד"ן, שמעבר למכסתו הבודדת ועד ל- 15 מכסות .

58. הנתבע לא יהיה זכאי לכל מכסה מעבר למכסתו האישית, עד אשר יעשה כן.

59. למותר לציין, כי מעת שקבעתי כי פרשנותה של התובעת לפסק דינו של הבורר בכל הנוגע להקצאת מי שפד"ן לשנת 2014 ואילך היא הפרשנות הנכונה והראויה של פסק הבורר, הרי שאני דוחה את בקשת הנתבע, למתן צו עשה לתובעת לעדכן את מכסת המים של הנתבע אצל מימי הנגב. התובעת תהיה מחוייבת לעדכן את מכסת המים של הנתבע אצל מימי הנגב, רק באם יעמוד הנתבע בתנאי שנקבע בפסק הבורר לגבי הקצאת מי שפד"ן לשנת 2014 ואילך והוא המצאת אישור של חברי האגודה.

60. כמו כן אני מחייבת הנתבע בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של התובעת בסך של 10,000 ₪ וכן שכר טרחתה של חברת "מימי הנגב" בסך של 5000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום ואם לא הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ה סיוון תשע"ד, 23 יוני 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: זרועה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ
נתבע: יהודה כהן
שופט :
עורכי דין: