ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גיא חסין נגד שאלתיאל יוסי :

המבקש:

גיא חסין
ע"י ב"כ עו"ד נתי ברבי

נגד

המשיבים

1. שאלתיאל יוסי
ע"י בכ" עו"ד מוריס דוד ואברהם שמעון

2. ג'ניפר שרה סנוקל
ע"י ב"כ עו"ד אורן חן

החלטה

בעלים של נכס השכיר נכס לפלוני, ומסר לו את החזקה. לאחר מכן, מכר את אותו נכס לאלמוני ומסר לו את החזקה, תוך שהוא מבטל את הסכם השכירות עם פלוני.
בהנחה שביטול הסכם השכירות היה שלא כדין, בתחרות שבין פלוני השוכר לבין אלמוני הרוכש – למי תינתן זכות החזקה בנכס?
זו בתמצית הדילמה העומדת להכרעה בתובענה דנן.
העובדות שאינן שנויות במחלוקת
המשיבה 2 (להלן: "ג'ניפר") הינה הבעלים של הבית הפרטי המצוי ברח' חיספין 20, ראשון לציון. הבית היה מושכר לאדם אחר אשר היה אמור לפנותו ביום 31.5.2014.
ביום 30.4.2014 נחתם הסכם שכירות בין ג'ניפר לבין המבקש (להלן: "חסין") על פיו שכר חסין את הבית מג'ניפר לתקופה של שנה החל מיום 1.6.2014, ולתקופת אופציה נוספת של שנה, תמורת דמי שכירות חודשיים בסך של 10,000 ₪. הבטוחה נקבעה לשטר , ערבים צד ג' והפקדת מזומן של 40,000 ש"ח (להלן: "הסכם השכירות").
הסכם השכירות כולל בתוכו הוראה, על פיו ניתנת לחסין אופציית רכישה של הבית עד ליום 31.1.2014, במחיר שייקבע על ידי שמאי מקרקעין (להלן: "אופצית הרכישה").
אף שבהסכם השכירות נקבע כי מסירת הבטוחות והשיקים בגין דמי השכירות תבוצע במעמד מסירת החזקה בבית, בפועל כבר במהלך חודש מאי העביר חסין, לבקשת ג'ניפר ובעלה, מר עופר טלקר (להלן: "טלקר"), סך של 40,000 ₪ המהווים את הבטוחה, וכן מסר שיק בגין דמי השכירות על סך של 10,000 ₪, ז"פ 1.6.2014, אשר גם נפרע.
חסין פעל בהתאם להוראות הסכם השכירות, והעביר על שמו (בהסכמת ג'ניפר וטלקר) את חשבונות הארנונה, המים והחשמל של הבית.
כמו כן, מאחר וחסין עובר לראשון לציון מבאר שבע, הרי שרשם את ילדיו לבית ספר בסמוך לבית, והינו אמור לפנות את ביתו בבאר שבע - לטענתו – בסוף חודש יולי 2014.
ביום 28.5.2014 ערכו הצדדים נספח ליקויים הקיימים בבית, כאשר הוסכם שחלקם של ג'ניפר וטלקר במימון השיפוצים יעמוד על סך של 5,000 ₪.
עוד אין חולק כי חסין החל בביצוע עבודות שיפוצים בבית והכניס פועלים לביצוע העבודות, אך טרם נכנס להתגורר בבית.
יצויין עוד כי הצדדים (חסין וג'ניפר וטלקר) אינם זרים זה לזה, והפכו להיות חברים טובים. חסין אף השתתף במסיבת החתונה של ג'ניפר עם טלקר.
ביום 30.5.2014 פנתה ג'ניפר אל חסין במיסרון ובו כתבה לו כדלקמן:
"הי גיא, אני רוצה שתחשוב שוב על העניין של הבית, הקונה שלי מאוד רציני ורוצה לבצע את העיסקה מיד.....אני יודעת שיש חוזה בידך, אבל יש לי פה הזדמנות לעיסקה טובה, אני מוכנה לשאת בהוצאות של מתווך עבורך למצוא דירה, ואולי אפילו עוד משהו קטן, אני רוצה להדגיש שההחלטה היא רק שלך ואני אעמוד בכל חוזה שחתמתי עליו, שב עם עצמך בשישי שבת וכל מה שהלב שלך יחליט אני מקבלת, תודה ושבת שלום"

על כך השיב גיא במסרון משלו, שנשלח לטלקר:
"שבוע טוב עופר. חשבתי למצוא פיתרון לגבי העיסקה שלכם, הבית שלי הושכר, רשמתי את הילדים לבית הספר בשכונה, השכרתי משרד בתל אביב, הודעתי על סיום חוזה במשרדים בבאר שבע, המעבר שלי לראשון לא כרוך רק בהשכרת הבית, תסבירו לו שיחכה שנה לפינוי ובית, ואתם צריכים לכבד את החוזה, שיהיה לנו שבוע טוב, מקווה שאתם לא כועסים אלי (כך! – ר.א. )"
טלקר השיב לחסין במסרון:
"לא כועסים, היית גבר מהרגע הראשון ולכן כמובן נעמוד בחוזה, אני במשא ומתן למכור את הבית בכל זאת ולהעביר את השכירויות לקונה, אם תרצה להפתיע ולעשות מהלך בימים הקרובים תמיד תהיה לך עדיפות, שבוע טוב אחי אוהב אותך, אשמח לראות אותך ביום שני".
ביום 5.6.2014 שלחה ג'ניפר לחסין את המסרון הבא:
"גיא שלום, בעיצה עם העורך דין החלטתי להודיע לך על ביטול ההסכם בינינו, אני שולחת את ההודעה הזאת בצורה מסודרת, כי אני רוצה שלא יהיו לך נזקים כספים, אם יש השלכות כאלו או אחרות לכל העניין אני אתמודד עם זה. בבקשה תבין אותי"
במועד זה הפסיקו ג'ניפר וטלקר את עבודת הפועלים שעבדו בבית מטעם חסין, ואולם, עבודתם של אלה נמשכה לאחר פגישה שהתקיימה בין טלקר לבין חסין לאחר המיסרון הנ"ל, במלון באילת, שם שהו שניהם בחופשה (במקרה).
ביום 8.6.2014 נחתם הסכם בין ג'ניפר לבין המשיב 1 (להלן: "שאלתיאל") על פיו מכרה ג'ניפר את זכויותיה בבית לשאלתיאל (להלן: "הסכם המכר"). יודגש, כי שאלתיאל מתגורר בבית הצמוד לבית הנידון, מרחק של 2-3 מ' ממנו.
בהתאם להסכם המכר, שאלתיאל התחייב לרכוש את הבית תמורת בסך של 3,575,000 ₪ כאשר 700,000 ₪ מתוך סכום זה שולמו במעמד חתימת הסכם המכר , ואילו היתרה הוסכם שתשולם עד ליום 31.12.2014, מועד בו תימסר החזקה בבית לשאלתיאל.
בנוסף חתמו ג'ניפר ושאלתיאל על הסכם למתן זכות שימוש בבית, על פיו יהיה שאלתיאל רשאי להשתמש בבית עד למועד מסירת החזקה בו בהתאם להסכם המכר, תמורת דמי שימוש חודשיים בסך של 10,000 ₪ (להלן: "הסכם השימוש").
מיד לאחר מכן, ביום 10.6.2014, נכנס שאלתיאל לבית, החליף את המנעולים בו, והורה לפועלי חסין שהיו במקום לעזוב את הבית. עוד יצויין כי במועד זה השיבה ג'ניפר לחסין, בהעברה בנקאית, את הסך של 50,000 ₪ אותם שילם בהתאם להסכם השכירות.
טענות הצדדים והעתירה דנא
נוכח פרשת דברים זו, הגיש חסין תביעה לפסק דין הצהרתי לאכיפת הסכם השכירות. בד' אמותיה של תובענה זו הגיש חסין בקשה זו, שעניינה בקשה למתן צו מניעה זמני הקובע כי על שאלתיאל לפנות את הבית ולמסור לו את מפתחותיו.
ג'ניפר טוענת כי לכל אורך הדרך היה מוסכם בינה לבין חסין כי במידה ויימצא קונה לבית, הרי שזכות השכירות של חסין תהיה כפופה לזכות החזקה של הקונה בהתאם להסכם המכר, ושחסין הסכים כי במקרה כזה לא יעמוד על זכותו לחזקה. הוסכם עוד, כי במקרה כזה תסייע ג'ניפר לחסין למצוא בית אחר ואף תממן חלק מהוצאויו העודפות, כגון דמי תיווך.
דברים אלה סוכמו, לטענתה של ג'ניפר, בעל פה, גם במהלך המו"מ עם חסין טרם כריתת הסכם השכירות, וגם לאחר מכן, בפגישה שהתקיימה בין טלקר לבין חסין במלון באילת.
עוד טוענת ג'ניפר כי אופציית הרכישה שבהסכם השכירות נוספה על הסכם השכירות שלא על דעתה ותוך שימוש באמצעי רמייה, והיא ביטלה את הסכם השכירות גם מטעם זה, לאחר שהתחוור לה שחסין הגניב הוראה זו לתוך הסכם השכירות, ללא ידיעתה, תוך ניצול היעדר בקיאותה בשפה העברית.
ג'ניפר טוענת עוד כי נוכח העובדה שאם תימסר החזקה בבית לחסין היא תהיה חשופה לתביעת הפרת חוזה ולתשלום פיצויים מוסכמים מכח הסכם המכר. לפיכך מאזן הנוחות נוטה לטובת הקניית הזכות לשאלתיאל. עוד טוענת ג'ניפר כי את ככל שזכותו של חסין נפגעה, הרי שזוהי פגיעה שאותה ניתן לתקן בכסף.
חסין טוען כי חתם על הסכם שכירות כדין, הסתמך עליו והחל בעקירת משפחתו לראשון לציון. הוא החל בשיפוצים של הבית והכניס לתוכו פועלים. הוא, עמד בהתחייבויותיו הכספיות עוד טרם קבלת חזקה בפועל, ונרשם כמחזיק ברשויות, תוך שהוא מקבל על עצמו – כנדרש – את עול תשלומי החובה. הוא רשם את ילדיו לבית ספר בסמוך לבית. הוא התקשר בהסכם שכירות על פיו השכיר את הבית שלו בבאר שבע לצד ג', והוא נדרש לפנותו בסוף חודש יולי. לפיכך, אין כל הצדקה לכפות עליו לחפש כעת בית אחר, בסד זמנים כה צפוף, ולגרום לו לאי נוחות כה גדולה.
חסין מוסיף וטוען כי ביטול הסכם השכירות על ידי ג'ניפר איננו כדין והוא מחוסר עילה. מעולם לא גובשו עימו כל הסכמות שהן בעניין כפיפות זכות השכירות לזכות החזקה של רוכש הבית. הוא לא הסכים לכך ומעולם לא ויתר על זכותו לחזקה, לא במו"מ בין הצדדים ולא לאחר חתימת הסכם השכירות.
באשר לאופציית הרכישה בהסכם השכירות, חסין טוען כי ג'ניפר היתה מודעת להוראה זו, והסכם השכירות נחתם לאחר מו"מ בין עורכי הדין של הצדדים. ג'ניפר קיבלה ממנו את טיוטת הסכם השכירות הסופי, הראתה אותו לטלקר, וחתמה עליו מספר ימים לאחר שנמסר לה.
שאלתיאל טוען כי זכותו בבית טובה מזכותו של חסין, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו מחמת העובדה שתפס חזקה בבית. שאלתיאל טוען כי הסתמך ע הסכם המכר והסכם השימוש והוא עומד לפנות את ביתו בקרוב.
שאלתיאל לא מסר כל תצהיר ולא העיד. כמו כן, גם טלקר לא מסר תצהיר ולא העיד.
לאחר שהעתירה למתן סעד זמני הועברה לעיוני, לא מצאתי לנכון ליתן סעד במעמד צד אחד. הבקשה נקבעה בדחיפות לדיון במעמד הצדדים.
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ואת טענותיהם, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום ליתן צו מניעה זמני האוסר על ג'ניפר ועל שאלתיאל להיכנס לבית. עקב השעה המאוחרת שבה הסתייים הדיון לא נתתי את נימוקי להחלטה על אתר, ועתה מועברים לצדדים נימוקי ההחלטה.

ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה מעיון בהשתלשלות הדברים, אין ספק בעיני כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לכך שביטול ההסכם השכירות על ידי ג'ניפר לא היה כדין. כאמור, טענתה הראשונה של ג'ניפר הינה כי הוסכם שזכות השכירות תהיה כפופה לזכות החזקה העתידית של כל רוכש שהוא בנכס. אין לטענה זו כל אינדיקציה וזכר בהסכם השכירות.
מעבר לכך, עיון בחילופי המיסרונים מגלה כי ג'ניפר גם לא טענה זו מעולם, וטענה זו הועלתה לראשונה בבית המשפט. למעשה – ההיפך הוא הנכון. במיסרונים הנ"ל ג'ניפר וטלקר מאשרים מפורשות כי זכותו של חסין קודמת לזכותו של כל רוכש אחר.
ג'ניפר הדגישה עניין זה במיסרונה עת כתבה לחסין כי יש לה רוכש רציני והיא מבקשת ממנו "לחשוב שוב" על הסכם השכירות. ג'ניפר הוסיפה כי:
"אני רוצה להדגיש שההחלטה היא רק שלך ואני אעמוד בכל חוזה שחתמתי עליו, שב עם עצמך בשישי שבת וכל מה שהלב שלך יחליט אני מקבלת"
טלקר מוסיף ואומר במיסרון משלו לחסין:
"היית גבר מהרגע הראשון ולכן כמובן נעמוד בחוזה, אני במשא ומתן למכור את הבית בכל זאת ולהעביר את השכירויות לקונה"
וזאת, במיסרון תשובה למיסרון של חסין על פיו הינו עומד על זכויותיו על פי הסכם השכירות.
אילו היה אמת בגירסתה של ג'ניפר על קיומה של הסכמה נוגדת, הרי שהיא היתה מעלה זאת מיד במיסרונים, ושתיקתה בעניין זה מלמדת כי לכאורה, אין בטענה זו ממש.
באשר להסכמות שג'ניפר טענה אליהם הגיעו ג'ניפר וטלקר במלון באילת – הרי שחסין הכחיש את ההסכמה הנטענת, וטלקר לא הובא להעיד. ג'ניפר כלל לא נכחה בפגישה זו (סעיף 24 לתצהירה) ועל כן אין ביכולה להעיד מידיעה אישית על תוכן הפגישה ועל ההסכמות שהשתכללו בה, אם וככל שהשתכללו.
באשר לטענות ג'ניפר בדבר ההגנבה של הוראות אופציית הרכישה להסכם השכירות – ראשית יש לציין, כי ג'ניפר מעולם לא טענה זו כעילת ביטול. גם כאן, ההיפך הוא הנכון: במיסרוניה קיימת נימת התנצלות על ביטול הסכם השכירות, ואת הודעת הביטול היא מסיימת במילים "בבקשה תבין אותי". אדם שטוען טענות כה קשות כלפי חברו אינו נוהג כך. מצופה ממנו כי יעמיד את הצד האחר על טענותיו ולא ינהג כלפיו בחמלה.
מעבר לנדרש אוסיף, כי גם אם יש ממש בטענות ג'ניפר בעניין הוראות אופציית הרכישה – ואיני מביע כל עמדה בקשר לכך – הרי שאין הדבר מהווה עילה לביטול הסכם השכירות בכללותו. ניתן בהחלט לבטל חלק זה בלבד של הסכם השכירות עקב הפגם בכריתתו, וזאת בהתאם לסעיף 19 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 הקובע:
"ניתן החוזה להפרדה לחלקים ועילת הביטול נוגעת רק לאחד מחלקיו, ניתן לביטול אותו חלק בלבד; אולם אם יש להניח שהצד הרשאי לבטל לא היה מתקשר בחוזה לולא העילה, רשאי הוא לבטל את החלק האמור או את החוזה כולו"
אין ספק בעיני כי הוראת אופציית הרכישה הינה חלק של החוזה שניתן להפרדה וביטול עצמאיים , ואין מקום לביטול הסכם השכירות בכללותו אך מטעם זה.
נוכח כל האמור, סבורני כי חסין עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי לכאורה ג'ניפר ביטלה את ההסכם שלא כדין. לא ברור מה גרם לג'ניפר וטלקר ל"היפוך הלבבות" כאשר ברגע אחד הם הרגיעו את חסין ואמרו לו ש בדעתם לעמוד בהסכם השכירות ולהמחות את זכות השכירות לקונה, ורגע ל אחר מכן הודיעו לו על ביטול הסכם השכירות ללא כל עילה משפטית נראית לעין. נוכח דרך הילוך זו נראה כי היתלותה של ג'ניפר בטענות כאלה ואחרות נחזות להיות הישענות על קנה רצוץ , והתנהגות הנגועה בחוסר תום לב.
ואולם, בכך לא די. על חסין להוכיח בנוסף, כי לכאורה, זכותו לחזקה בבית טובה יותר מזכותו של שאלתיאל. יש לזכור, ששאלתיאל אוחז, בנוסף להסכם המכר, גם בהסכם לזכות שימוש בבית. עיון בהסכם השימוש מגלה למעשה, כי על אף כותרתו, הוא למעשה, הסכם שכירות לכל דבר ועניין.
הנה כי כן, ענייננו בשתי עיסקאות נוגדות, למתן זכות שכירות. על התנגשות זו חלה הוראת סעיף 12 לחוק המיטלטלין, התשל"א - 1971, אשר מכח הוראת סעיף 13(א) היא חלה גם על זכויות.
בהתאם להוראה זו:
"התחייב אדם להקנות לחברו בעלות או זכות אחרת במיטלטלין, ולפני שמסר לו את המיטלטלין או היקנה לו את הזכות חזר והתחייב עם אדם אחר בהקניה נוגדת, זכותו של הראשון עדיפה, אך אם השני התקשר בעיסקה וקיבל את המיטלטלין או את הזכות בתום לב ובתמורה – זכותו עדיפה".
הוראה זו מקומה, קודם כל, מקום שההקניה של הזכות לשני היתה לפני שהוקנתה הזכות לראשון. במקרה זה, ביום 8.6.2014 זכות החזקה כבר היתה קנויה לחסין, מכח הסכם השכירות, והוא אף תפס חזקה בפועל בבית. על כן ספק רב בכלל אם שאלתיאל יכול לטעון לעמידתה של הוראה זו לצידו.
מעבר לכך, לצורך הקנית זכות החזקה בבית לשאלתיאל, עליו להוכיח כי נתן תמורה וקיבל את הזכות בתום לב. שאלתיאל לא העיד, ולא הובאה בפני כל ראיה לכך ששילם את דמי השימוש החודשיים בהתאם להסכם השימוש.
באשר ליסוד תום הלב – מתעוררות ספקות רציניים באשר לתום ליבו של שאלתיאל בכל הנוגע לעיסקה זו בכללותה. כאמור, שאלתיאל גר בבית הצמוד. ג'ניפר העידה במפורש כי ידע שהבית מושכר וכי הסכם השכירות הסתיים. הוא גם ראה כי השוכר הקודם עוזב את הבית (עמ' 10 ש' 20-24).
ג'ניפר העידה עוד כי היא ושאלתיאל היו במו"מ למכירת הבית כבר זמן רב והעיסקה לא השתכללה כי "יוסי לא היה הכי 100% עם ההחלטה שלו לקנות את הבית" (עמ' 11 ש' 1).
בנסיבות אלה, אני מתקשה להאמין כי שאלתיאל לא ידע ששוכר חדש יכנס לבית עם פקיעת הסכם השכירות הקודם.
גם החיפזון בו חתמו הצדדים על הסכם שימוש בד בבד עם הסכם המכר (ומדוע לא נקרא הסכם השימוש הסכם שכירות? שהרי אם הסכם השכירות עם חסין בוטל כדין, אין מניעה להשכיר אותו לאחר! תמוה!) מעוררת סימני שאלה.
כמובן, שאיני קובע שום מסמרות בענין. ואולם דבר אחד ברור: שאלתיאל בחר שלא להעיד. לפיכך, אין בפני כל גירסה עובדתית המלמדת כי חתם בתום לב על הסכם השימוש ועל הסכם המכר, וכי בעת החתימה לא ידע על זכויותיו של חסין בנכס.
כאן המקום להוסיף עוד, כי בהתאם להוראות חוק השכירות והשאילה, התשל"א - 1971, אין מניעה כי זכות השכירות וזכות הבעלות הנעברת ידורו בכפיפה אחת. שהרי סעיף 21 לחוק קובע:
"המשכיר רשאי להעביר לאחר את זכויותיו במושכר; עשה כן, יבוא רוכש הזכויות במקומו של המשכיר בכל הנוגע להסכם השכירות אולם כל עוד לא נתן המשכיר לשוכר הודעה על ההעברה או לא נודע לשוכר עליה ממקור אחר – מופטר השוכר מתשלום דמי השכירות וקיום שאר חיוביו למשכיר"
נוכח האמור, סבורני כי חסין הרים את הנטל הלכאורי המוטל עליו להוכיח כי לכאורה, זכות השכירות שלו בבית טובה מזכותו של שאלתיאל בהתאם להסכם השימוש.
מאזן הנוחות
חסין מול ג'ניפר
ג'ניפר טענה כי היה ותינתן זכות החזקה בבית לחסין היא צפויה לתביעת הפרה מצידו של שאלתיאל עקב הפרת הסכם המכר, ולכן מאזן הנוחות נוטה לכיוונו של שאלתיאל.
אין בטענה זו ממש. ג'ניפר נהגה, לכאורה, בחוסר תום לב בעת שביטלה, לכאורה שלא כדין , את הסכם השכירות. על כן עליה לשאת בתוצאות מעשיה. מתן זכות החזקה לשאלתיאל מטעם זה בלבד , מהווה מתן לגיטמציה למעשה פסול – ואין מקום שבית המשפט יתן יד לכך.
בנוסף, גם אם תינתן זכות החזקה לשאלתיאל, הרי שג'ניפר צפויה לתביעת הפרה מצידו של חסין בגין נזקיו, כך ששיקול זה פועל לשני הכיוונים.
חסין מול שאלתיאל
"שאלתיאל תפס חזקה"
שאלתיאל טען כי הכניס לבית חפצים שונים, וכי שיקול זה פועל להטיית מאזן הנוחות לטובתו. טענה זו לא נתמכה בתצהיר. אף לא פורט מהם המיטלטלין שהוכנסו, והאם קיים קושי בהוצאתם. כך שטענה זו לא הוכחה, גם לא ברמה הלכאורית.
מעבר לכך, אף שאלתיאל עצמו אינו טוען כי נכנס לגור בבית. אם היה טוען כך, הרי שייתכן שהיה מקום לשקול את הדברים, שכן הוצאתו של אדם מבית הינה תוצאה יותר קשה מאשר אי הכנסתו.
לכן, במצב דברים זה, אין שום עוצמה מיוחד בשיקול זה, וממילא מצבו של שאלתיאל דומה למצבו של חסין.
"הנזק לפיצוי בכסף"
אכן, הנזק של חסין ניתן לפיצוי בכסף, ואולם, כך גם ניזקו של שאלתיאל. ודוק: לימינו של שאלתיאל עומד לכאורה גם הסכם המכר, אשר על פיו החזקה בבית אמורה להימסר לו ביום 31.12.2014. ככל שלא תימסר, וככל שפעל בתום לב - הרי זו הפרה יסודית של הסכם המכר וזכותו לפיצוי מוסכם מג'ניפר הינה, לכאורה, זכות חזקה ביותר.
"חסין רשאי לשכור נכס אחר בקירבת מקום", "שאלתיאל יאלץ לחפש מקום מגורים אחר"
כמובן שטענות אלה נכונות. ואולם הן נכונות באותה מידה גם כלפי שאלתיאל. גם שאלתיאל רשאי לחפש נכס אחר בקירבת מקום. גם חסין עוזב נכס אחר, בדיוק כמו שאלתיאל. כך, שאין בטענות אלה לכשעצמן כדי להטות את הכף לכיוונו של שאלתיאל.
"מתן החזקה בסעד הזמני לחסין מהווה למעשה מתן הסעד הסופי בתביעה עיקרית"
הן שאלתיאל והן ג'ניפר טענו כי אם תינתן זכות החזקה בבית לחסין במסגרת הסעד הזמני, הרי שלמעשה הדבר ייתר את הדיון בתביעה העיקרית, שכן אין עוד טעם לדון בה.
אינני שולל כי יש ממש בטענה זו. ואולם, גם דחיית בקשת חסין משמעותה המעשית הינה מסירת זכות החזקה לשאלתיאל בבית, המייתרת את הדיון בתובענה העיקרית . זהו מצב דברים שהאימרה "א וי לי מיצרי, אוי לי מיוצרי" נכונה מאוד לגביו .
התוצאה היא שלמעשה עוצמתו של שיקול זה פועלת לשני הכיוונים כאחד, ואין בה די להשליך על מאזן הנוחות. זהו אחד מאותם מקרים, אשר במסגרתו הדיון בסעד הזמני עשוי להכריע את גורלה של התביעה העיקרית. בנסיבות העניין, אין כל מנוס מכך.
תום לב, תום לב, ושוב תום לב
מעל כל הפרשה מאפילה העובדה הבאה: חסין חתם על הסכם השכירות חודש ימים לפני ששאלתיאל חתם על הסכם המכר. הוא הסתמך עליו, ערך את כל הפעולות הנדרשות לביצועו, שילם מוקדם, תפס חזקה והחל לשפץ. לא נמצאה כל עילת ביטול לכאורית לביטול הסכם זה.
משהעלו ג'ניפר וטלקר את האפשרות לביטול הסכם השכירות בהסכמה, חסין דחה אותה, נימק אותה בסבירות, ואולם הציע כי לא יפעיל את זכות זכות האופציה הקנויה לו לשכירות של שנה נוספת, וכך הרוכש יקבל את החזקה בית כעבור שנה. ג'ניפר וטלקר הרגיעו אותו ןאמרו לו כי הם מתכווים לעמוד בהתחייבויותיהם על פי הסכם השכירות.
כל אלה מלמדים לכאורה, על תום ליבו של חסין, ועל כך שלא חפץ להתחיל ולחפש בלחץ זמנים , בית אחר, לאחר שנחה דעתו בקשר לבית הנידון.
לעומת זאת, עיסקת המכר של הבית המשולבת בהסכם השימוש מעלה סימני שאלה לא מועטים באשר לתום ליבם של ג'ניפר ושאלתיאל, ומעוררת אי נוחות. בין היתר, בשים לב לעובדה ששאלתיאל גר ממש בצמוד לבית הנידון. לא הונחה בפני כל אינדיקציה ראייתית לכאורית לכך שעל פי החוק זכותו של שאלתיאל טובה מזכותו של חסין. שאלתיאל אף נהג לכאורה בחוסר תום לב, כאשר החליף את המנעולים בבית. נשאלת השאלה: אם שאלתיאל לא ידע על קיומו של חסין, מדוע מצא לנכון להחליף את המנעולים? איך ידע, מראש, כי יש אדם אחר המחזיק בבית? אלו שאלות שמעלות תמיהה רבתי.
בנסיבות אי מסירת עדותו של שאלתיאל, איני מוצא שום סיבה להעדיף את שאלתיאל על פני חסין.

נוכח כל האמור אני קובע כדלקמן:
(א) ניתן בזאת צו מניעה זמני האוסר על שאלתיאל להמשיך ולהחזיק בבית או להיכנס אליו או להשתמש בו, וזאת עד לפסק דין סופי בתובענה העיקרית או עד לתום תקופה השכירות בהתאם להסכם השכירות, לפי המוקדם.
(ב) האמור לעיל כפוף להוראות הסכם השכירות. על חסין לנהוג בהתאם להוראות הסכם השכירות , הן ביחסיו עם ג'ניפר והן ביחסיו עם שאלתיאל, לאחר שזכות החזקה בבית תעבור לידי שאלתיאל בהתאם להוראות הסכם המכר, ובכפוף לכך.
להבטחת נזקיהם של שאלתיאל וג'ניפר באם תידחה התובענה העיקרית, יפקיד חסין במזכירות בית המשפט, תוך 7 ימים, את הבטוחות הבאות:
(א) התחייבות עצמית בלתי מוגבלת בסכום.
(ב) ערבות צד ג' ע"ס של 40,000 ₪.
(ג) ערבון, בדמות פיקדון או ערבות בנקאית ע"ס של 25,000 ₪.
לא יפקדו הבטוחות הללו במלואן ו/או במועדן – יפקע הצו.
ג'ניפר ושאלתיאל ישאו, יחד ולחוד, בהוצאות המשפט של חסין בגין בקשה זו, בסך כולל של 10,000 ₪.
המזכירות תשלח החלטה זו בדחיפות לב"כ הצדדים, באמצעות הפקסימיליה.
ניתנה היום, י"ט סיוון תשע"ד, 17 יוני 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: גיא חסין
נתבע: שאלתיאל יוסי
שופט :
עורכי דין: