ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בנק הפועלים נגד פומי שאיבה והובלת בטון בע"מ :

בפני כבוד השופט ישעיהו טישלר

מבקש

בנק הפועלים
ע"י ב"כ עו"ד נחום הופטמן

נגד

משיבה

פומי שאיבה והובלת בטון בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רפי בוקר

פסק דין

1. ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בבאר שבע, (כבוד הרשמת מרים דרמוני יזדי), שניתנה בתיק הוצל"פ 14-08853-05-8. (לאמיתו של דבר, הוגשה בקשת רשות ערעור, אולם ההנחה המשותפת היתה שניתנה רשות והערעור נדון לגופו).

2. באופן טכני, הערעור מוסב על החלטת הרשמת מיום 9/6/2013 (להלן: "ההחלטה השנייה"), אבל, כדי להבין את הדברים, יש צורך להזדקק גם ל"החלטה הראשונה", שניתנה ביום 3/1/2013 .

3. ואלה עיקרי העובדות הצריכות לעניין:

א. חברת פומי שאיבה והובלת בטון בע"מ (להלן: "פומי", או "הזוכה" ) , ניהלה תיק הוצל"פ נגד החייבת, חברת "י.א.ח ייטב בע"מ" (להלן: "ייטב" או "החייבת").

ב. פומי הטילה שלושה עיקולים על כספים של החייבת . אין מחלוקת לגבי העובדה, שהעיקול הראשון נמסר למערער – (להלן: "בנה"פ"), ביום 28/9/2009.

ג. בדיעבד התברר, שביום 1/10/2009 (כלומר- יומיים לאחר המצאת העיקול לבנק) – נמצא חשבונה של החייבת ביתרת זכות , בסכום של 48,265.93 ₪. אין מחלוקת שבנה" פ לא העביר סכום זה לחברת פומי, הזוכה.

ד. התקיים דיון בלשכת ההוצל"פ, ובו טען הבנק, שאמנם היתה הפקדה בסכום הנטען, אבל טען, כי איש אינו רואה את היתרות במהלך היום, שכן הן משתקפות בדף החשבון רק ביום שלמחרת. (סעיפים 52-60 לעיקרי הטיעון) .
נציג הבנק, מר מוריס אסרף, העיד בפני כבוד הרשמת, ש"רק בסוף יום רואים את היתרות. אין לי אפשרות באמצע היום לראות יתרות של שום לקוח. היתרה בסוף היום לא היתה בזכות".
זה המקום להסביר, שאכן, במקביל לזיכוי בחשבונה של החייבת היו גם חיובים, כך שבסוף היום חשבונה של החייבת עמד ביתרת חובה בסך 8,790 ₪.

ה. הרשמת הנכבדה לא קיבלה את הטיעון הזה, ובהסתמך על פסק הדין בעניין בנק המזרחי טפחות בע"מ נ' משה אלבס, שהתקבל בבית המשפט המחוזי בת"א בת.א. 2176/08 (כבוד השופטת מ. אגמון – גונן) – נקבע, שהבנק ישלם לפומי את "מלוא החוב בתיק" – בסך של 55,248 ש"ח. עם זאת, בהסכמת הצדדים נקבע, שההחלטה האופרטיבית תכנס לתוקף , אחרי שבית המשפט העליון יפסוק בערעור, שהוגש על פסק הדין הנ"ל.

ו. בין לבין, פומי הגישה ביום 17/4/2013 "בקשה לתיקון טעות". הבקשה נסמכה על הוראת תקנה 26א לתקנות ההוצאה לפועל , תשמ"א- 1979 .
בבקשה נטען, כי כבוד הרשמת הנכבדה נתפסה לכלל טעות , שעה ש"הקפיאה" את כל הכספים שפסקה עד לאחר החלטת העליון בערעור "בפרשת אלבס".
בבקשה נטען, כי מכח הוראת סעיף 48 לחוק ההוצל"פ- היה מקום לחייב את הבנק להעביר לתיק ההוצל"פ את הסך של 48,266 ₪ (בעיגול), שבמועד הקובע היו בחשבון ביתרת זכות. על פי הנטען, אין לסכום זה ,כל קשר לניצול האשראי של החייבת .

ז. כבוד הרשמת הנכבדה קיבלה את הבקשה, תיקנה את החלטתה הראשונה וביום 10/6/2013 קבעה, שזכותה של פומי בסך 48,265 ₪ (בעיגול) – אינ ה מבוסס ת על הלכת אלבס, כפי שנקבעה בבית המשפט המחוזי, אלא על הוראתו של סעיף 48 לחוק ההוצל"פ, ולכן נית נת לביצוע בתוך 45 ימים , על מנת לאשר לבנק להגיש ערעור על החלטה זו.
רק יתרת החיוב בסך 6,982 ₪, נותרה ב"צריך עיון" ,עד שבית המשפט העליון יפסוק בעניין "אלבס".

ח. על ההחלטה הזו הוגש הערעור שבפניי.

4. בעיקרי הטיעון שהבנק הגיש, ואשר משתרעות על פני לא פחות משמונה עמודים ו- 63 סעיפים , כלולות טענות דיוניות רבות , הנוגעות לפגמים שהבנק מצא בבקשת התיקון ובהליך שהוביל להחלטה השנייה. הטענה המהותית היחידה שבערעור , היא זו הכלולה בסעיפים 47-63 לעיקרי הטיעון ושעניינה, אי היכולת של הבנק לראות בזמן אמת, דהיינו ב-1/10/2009, את פעולת הזיכוי בחשבונה של החייבת.

5. הבנק טוען בערעורו את הטענות הדיוניות העיקריות הבאות:

אחת- לא התקיים הליך ראוי - due process - במובן זה, שבקשת התיקון נענתה כפי שנענתה, וכלל לא התבקשה תגובתו של הבנק.

שתיים- שלמעשה, חברת פומי, (מי שהגישה את הבקשה ובהליך זה היא המשיבה) , חדלה להתקיים כאישיות משפטית , והיא חברה המצויה בפירוק מרצון. נטען, שזאת כנראה גם הסיבה לכך, שהבקשה לא לוותה בתצהיר.

שלוש- שבקשת התיקון הוגשה בחלוף הזמן, אחרי שחלפו שלושה חודשים ומחצית החודש מאז ההחלטה הראשונה.

ארבע- שבעצם, אין מדובר בבקשה לתיקון טכני, אלא מדובר במעין ערעור שכבוד הרשמת דנה בו, בלי להתחשב בכך, שה"ערעור" שהוגש - מוסב על החלטה שלה.

6. בעיקרי הטיעון שהוגשו מטעמה, שבה חברת פומי ופירטה את כל השתלשלות העניינים , ובין השאר הדגישה את ההדגשות הבאות:

אחת- שבקשת התיקון אינה נסמכת, כמקובל, על הוראת סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, שמאפשר תיקון טכני, תוך פרק זמן הקבוע בדין. הבקשה נסמכת על הוראת סעיף 126א לתקנות ההוצל"פ , שאין בצידה המגבלות האמורות.

שתיים- שההחלטה השניה של כבוד הרשמת, התבקשה מהחלטתו של כבוד השופט אור אדם בתיק 47124-01-13 . זה המקום לציין, במאמר מוסגר, שאחר החלטתה הראשונה של הר שמת, הגישה חברת פומי ערעור, שתוכנו דומה מאוד לתוכנה של בקשת התיקון שהוגשה לרשמת מאוחר יותר. הטענה המרכזית בערעור האמור היתה, שהחיוב של הבנק לשלם את הסכום של 48,266 ₪ (בעיגול), אינ ו נובע מפסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א בפרשת אלבס , אלא ה חיוב מושתת על הוראתו של סעיף 48 לתיק ההוצל"פ .
ערעור זה נמחק, מכיון שכבוד השופט שדן בו סבר, שהרשמת טרם הכריעה בנשוא הערעור, ולכן זכות הערעור קמה רק לאחר הכרעה סופית.
יוצא אפוא, כך נטען, שההכרעה בבקשת התיקון התבקשה לא רק לגופה, אלא בשל העיקרון של "כיבוד הערכאות".

שלוש- במסגרת "השלמת טיעונים" שהותרה, טענה פומי, שפירוק מרצון אינו אקט חד פעמי, מעין קו פרשת מים, שמצידו האחד- חברה שיש לה כשרות משפטית ומעברו האחר- מעין בר מינן משפטי , שאינו כשיר לפעולות משפטיות . פומי הפנתה לסעיפים 320 לפקודת החברות {נוסח חדש}, תשמ"ג- 1983 (להלן: "הפקודה"), וכן לסעיף 339 לפקודה.
עיקרו של הטיעון בעניין זה הוא, שפיר וק מרצון הוא תהליך שאינו מסתיים, אלא לאחר שרשם החברות מקבל דו" ח המפרט את עסקי החברה שפרקה, המראה כיצד התקבל הפירוק ומה נעשה בנכסי החברה. רק בתום שלושה חודשים מהגשת הדו"ח- החברה תחשב כלא קיימת. בנקודת הזמן העכשווית – החברה טרם חוסלה.

7. דיון והכרעה-

א. כבוד הרשמת קבעה בהחלטה השניה, כך:

"סבורני, כי אין מדובר בתיקון טעות סופר בהחלטתי, שכן אין מדובר בתיקון טעות סופר, אלא בהשלמת החלטתי, כפי שקבע בית המשפט (הכוונה להחלטה של חברי, כבוד השופט אור אדם – י.ט) אשר חסרה בה, הכרעה בטענות בהן לא הכרעתי בשל הסכמת הצדדים , אשר עמדה לנגד עיניי". (פסק הדין לא סומן במספרי פסקאות ולכן ההפניה היא אל הפסקה הראשונה אחרי הכותרת "דיון").

ב. תקנה 126א לתקנות ההוצל"פ, תש"מ- 1979, שכותרתה "תיקון טענות", קובעת, כי:
רשם ההוצאה לפועל רשאי, בכל עת, לתקן כל פגם או טעות בכל הליך לפי החוק, וכן רשאי הוא, ליתן הוראות בדבר המשך ההליכים בתיק שנסגר או נגנז בטעות ובדבר כל עניין אחר, ככל שייראה לו צודק".
אכן, לכאורה, מדובר בסמכות גורפת לתקן "כל פגם או טעות" בכל הליך, כאשר סמכות זו אינה מוגבלת בזמן.
אבל מה שנראה לכאורה כפרשנות מילולית לגיטימית, לא התקבל בפסיקתו של בית המשפט העליון.

ברע"א 4984/13 איתן כוכבי נ' שרון כוכבי (23/7/2013) נקבע על ידי כבוד השופט זילברטל, כי:
"עיון בלשונה של תקנה 126א לתקנות ההוצאה לפועל עלול להוביל למסקנה לפיה רשאי רשם ההוצאה לפועל לתקן בכל עת, כל טעות בכל החלטה שיצאה תחת ידו. אלא שמסקנה זו- ככל שהיא מתייחסת להחלטות שיפוטיות שניתנות על ידי רשם ההוצאה לפועל- שגויה היא, שכן אין היא מתיישבת עם סעיף 81 (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) , התשמ"ד- 1984...הדן בתיקון טעות בפסק דין או בהחלטה, שחל בשינויים המחוייבים על החלטות שיפוטיות של רשם ההוצאה לפועל, וזאת מכח הוראת סעיף 104 לחוק בתי המשפט, וסעיף 3ב לחוק ההוצאה לפועל". (פיסקה 10).

העולה מדברים ברורים אלה הוא, שככל שמדובר בתיקון מהותי- ואכן, בעניין דנא, מדובר בתיקון מהותי- גם רשם ההוצאה לפועל הוא בבחינת מי שסיים מלאכתו לאחר שחתם על ההחלטה הראשונה.
משניתן פסק דין (ולעניין דנא, גם "החלטה אחרת" שכמוה כפסק דין), מהווה פסק הדין סוף פסוק להתדיינות נוספת בעניין הפסק. זהו העיקרון של "מעשה בית דין".
אם פסק הדין אינו מהווה פסק דין חלקי (ראו פרק כבוד בספרו א. גורן : סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית)- בעל המשרה השיפוטית אינו יכול, לאחר חתימה, "להשלים" את פסק הדין, או את ההחלטה האחרת.
על פי הבנתי, החלטתו של כבוד השופט אור אדם ,לא הקנתה לרשמת הנכבדה סמכות לקבל הכרעות שיפוטיות החורגות מההחלטה המקורית.

ג. כאמור לעיל, אחת מהטענות בערעור שבפניי נוגעת לאי תקינותו של ה"הליך" שהסתיים בהחלטה השנייה.
כתבתי לעיל "הליך" (במרכאות), מכיוון שעל פי מה שבפני, החלטת הרשמת התקבלה ללא שהתבקשה תגובתו של הבנק , וללא שהיתה לו הזדמנות של ממש לטעון טענותיו.

בעניין שנדון בע"א 1137/93 גרטרוד (יעל) אשכר נ' טימון היימס, פד"י מח (3), 641 נפסק כי:
"השאלה הנשאלת אינה אם הכרעה ניתנה בהיעדר הגנה, אלא אם ניתנה לנתבע אפשרות סבירה לטעון טענותיו ולהביא ר איותיו לפני מתן פסק הדין" (בעמ' 647-648) , ראו גם: ע"א 541/77 רוזנשטיין נ' ספרטוס, פד"י לב (2), 70, וגם: ע"א 490/88 המוטראן הקופטי נ' עדילה ואח' פד"י מד (4) , 379.

מדובר בהלכה עתיקת יומין ומושרשת שאינה צריכה פירוט . די אפוא בכך, שנפגעה זכותו הטבעית של הבנק לה ישמע, כדי להוביל לקבלת הערעור.

8. לגופה של פלוגתא:

לא ראיתי עצמי פטור מלהתייחס בשולי הדברים גם לגופה של פלוגתא.
כזכור בהחלטה הראשונה של כבוד הרשמת ,הבנק חויב לשלם לפומי מכוחה של הלכת אלבס כפי שנקבעה בבית המשפט המחוזי. הבנק לא הגיש ערעור מכיון שהצדדים המתינו להכרעתו של בית המשפט העליון. עתה, משניתנה הכרעתו של בית המשפט העליון בפרשת אלבס (ע"א 1507/11- פסק דינה של כבוד השופטת א. חיות) – ולאחר שכבוד הרשמת "תיקנה" את החלטת הראשונה – יש מקום לאפשר לבנק להתמודד ולהגיב ל בקשת התיקון שהגישה פומי.

בלי שהדבר יחשב כהבעת דעה לגופם של דברים, איני משוכנע, שאם הזיכוי במועד הרלוונטי בחשבונה של החייבת באמת לא היה גלוי לעינו של פקיד הבנק – אכן קיימת תחולה לסעיף 48 לחוק ההוצל"פ.

אבל, ההחלטה בענין זה מסורה כמובן לראש ההוצל"פ.

פומי תישא בהוצאת הבנק בהליך דנא בסך 10,000 ₪.

ניתן היום, כ"א סיוון תשע"ד, 19 יוני 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בנק הפועלים
נתבע: פומי שאיבה והובלת בטון בע"מ
שופט :
עורכי דין: