ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סוהיל יוסף נגד מועצה מקומית ראמה :

בפני כבוד השופטת איילת הוך-טל
התובע
סוהיל יוסף ת.ז. XXXXXX219

נגד

הנתבעת
מועצה מקומית ראמה ח.פ. 500205430

פסק דין

בפניי תביעה כספית בסך 249,149 ₪ על פי הסכם למתן שירותים.
התובע, חשמלאי במקצועו, סיפק במשך שנים רבות שירותי אחזקה לרשת החשמל בשטחה המוניציפלי של המועצה המקומית ראמה (להלן – הנתבעת או המועצה).
לטענת התובע, בשנים 2004-2008 הוא הועסק כקבלן עצמאי, אך בפועל פעל והוצג כחשמלאי ואיש האחזקה של מערכת תאורת הרחוב בתחומי המועצה. זאת בתמורה להתחייבות לתשלום חודשי בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ, אשר לא שולם.
הנתבעת טוענת כי התובע אכן סיפק לה שירותי תחזוקה, אולם ההסכמה היתה על תשלום בגין עבודה וכנגד הצגת חשבונית וכי היא שילמה כל חשבונית שהוצגה לה ואושרה על ידי החשב המלווה.
התובע הגיש תצהיר מטעמו וכן הגיש מוצגים רבים, ביניהם יומניו לשנים הרלוונטיות, להוכחת העבודות שביצע והתחייבויות הנתבעת כלפיו.
מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר נסיף מויס אשר שימש כגזבר המועצה בשנים הרלוונטיות.

תמצית טענות הצדדים

טענות התובע
התובע סיפק לנתבעת שירותי אחזקה וחשמל במשך כ-40 שנה. החל משנת 2000, לאור מצבה הכלכלי של הנתבעת, הופסקו התשלומים בגין שירותיו. בנוגע לתקופה שעד חודש נובמבר 2003, הוגשה תביעה קודמת ונחתם הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בת"א 12395/02.
על אף שהתובע אכן קיבל תשלומים מהנתבעת במהלך התקופה הרלוונטית, התובע הראה כי מדובר בסכומים שנתקבלו בגין ציוד שסיפק או בגין עבודות התקנה ולא עבור עבודת תחזוקה של תאורת הרחוב, לגביה היה צריך לקבל את התשלום החודשי הנתבע כאן.
התובע עבד על פי הסכמים והזמנות מטעם ראש המועצה, כפי שעשה במשך שנים. עד שנת 2009 לא טענה הנתבעת לבעיה כלשהי באופן התנהלות זו.
התובע הוכיח את ביצוע עבודות התחזוקה ביומנים שהגיש.
המכתב מיום 22.12.08 בו הודיעה הנתבעת על מעבר לשיטת חיוב על פי קריאה, מהווה חיזוק לטענת התובע בנוגע לאופן העבודה עד לסוף שנת 2008.
הנתבעת נמנעה מלהביא את הגורמים אשר אישרו את ההתקשרות הנטענת עם התובע, עובדה שצריכה לעמוד לחובתה.
הנתבעת לא הוכיחה טענתה כאילו החשבוניות שאושרו לתשלום לפני שנת 2009 כללו מרכיב של עבודות אחזקה.
התובע הראה כי במהלך התקופה הרלוונטית התנהל כממונה על אחזקת רשת החשמל מטעם הנתבעת ואילו הנתבעת לא הראתה כי לפני שנת 2009 עבדו חשמלאים נוספים מטעמה.
חרף טענת הנתבעת כי ההסכמים שבינה לבין התובע הינם הסכמים פסולים הנוגדים את הדין המיוחד החל על הסכמים של רשות מקומית, הפסיקה קובעת כי על אף הפסלות יש לקיים הסכמים מעין אלו. יצוין כי החובה לקבל אישורים כדין הינה חובתה של הנתבעת, ואין להטיל את תוצאות הפגמים בהתנהלות הנתבעת על התובע.
התובע הסתמך על ההסכמים עם הנתבעת בתום לב כפי שעשה במהלך כל שנות התקשרותו עם הנתבעת והנתבעת נהנתה מן השירותים שהעניק לה בגין אותם הסכמים. כך שיש להורות על תשלום לתובע בין אם מכוח ההסכמים ובין אם מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט.
אין לקבל את טענת ההתיישנות של הנתבעת, שכן החשבוניות בנוגע לחודשים 11-12/2003 נכללות בכתב התביעה. הן אושרו על ידי ראש המועצה ביום 13.1.05 וזהו יום היווצרות העילה לגביהן, כך שהתביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות.
לתובע נגרמו נזקים רבים עקב הפרת התחייבויות הנתבעת, לרבות ריביות בגין יתרות חובה בנק ועיכובים בביצוע עבודות. התובע מעריך נזקים אלו בסך של 20,000 ₪, על בסיס 10% מסכום התביעה.

טענות הנתבעת
התובע ביצע בעבר עבודות עבור הנתבעת בגינן לא שולמה לו תמורה ולכן הגיש נגדה תביעה. למרות זאת הוא המשיך לעבוד בשירות הנתבעת במשך חמש שנים מבלי שדאג לתשלום הסכומים שלטענתו התחייבה לשלמם. התנהלות זו של התובע הינה תמוהה ביותר.
כתב התביעה מתייחס רק לתקופה מנובמבר 2004 ועד לסוף 2008, וכל טענה בנוגע לתקופה אחרת הינה הרחבת חזית אסורה.
התובע הועסק בתקופה הרלוונטית כאחד מבין כמה ספקי שירותי אחזקת מערכת החשמל בתחומי המועצה כאשר החיוב והתשלום בוצע פר עבודה ומול חשבונית שאושרה כדין. התובע אישר כי כל חשבונית שהגיש ואושרה לתשלום שולמה לו בסך כולל של כ-209 אלף ש"ח (בין אם בתשלום ובין אם בקיזוזים מכרטסת העבודה שלו). אולם הוא טוען כי יש לשלם לו בנוסף תשלומים בגין עבודות אחזקה, כאשר אין לו להסתמך אלא על עדותו שלו בנוגע למה נכלל בתשלומים שקיבל ומה לא.
התביעה מסתמכת על אירועים שהתיישנו או נגועים בשיהוי, מה שמצדיק את דחיית התביעה כולה.
כל ההסכמים וההסכמות עליהם מסתמך התובע אינם עומדים בדרישת הדין לחתימות נוספות מלבד חתימת ראש מועצה, כמצוות סעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות וסעיף 34א לפקודת המועצות המקומיות כך שאין להם כל נפקות משפטית, כפי שנקבע בפסיקה.
ההסכמים עם התובע לא הובאו לידיעת החשבים המלווים אשר עבדו עם הנתבעת החל בשנת 2003.
קבלת התביעה, המבוססת על ההתנהלות הפוגענית שהובילה את הנתבעת למצבה הנוכחי העגום, תמנע את אפשרות השיקום של הנתבעת.

דיון והכרעה

לאחר בחינת כל הטענות והראיות שבתיק זה החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי.

א. הטענות מקדמיות לעניין התיישנות והרחבת חזית תביעה זו הוגשה בחודש יוני 2011, כאשר היא מתייחסת לתקופה המתחילה בחודש נובמבר 2003. על כן נטען כי היא נגועה בהתיישנות, בשיהוי ובניצול לרעה של הליכי משפט המצדיקים דחיית התביעה כולה, לרבות אותם חלקים שלא התיישנו.
לעניין ההתיישנות – מדובר בטענה ביחס לחשבון שנערך בכתב יד הנוגע לתקופה אשר החלה בחודש נובמבר 2003 ומסתיימת בדצמבר 2004 . חשבון זה צורף לכתב התביעה ומפורט במסגרתו כחלק מדרישות התשלום להן עותר התובע. החשבון אושר על ידי מנכ"ל הנתבעת, מר עפיף נזאוי, ביום 13.1.05.
מדובר בהודאה בקיומו של חוב אשר על פי ס' 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 יש למנות את תקופת ההתיישנות רק מן המועד בו ניתנה. הדבר כפוף לחוסר סמכותו של מנכ"ל המועצה להעניק התחייבות כזו, עניין שאדון בו בהמשך. אולם, לצורך עניין זה די אם אומר כי גם אם הדבר נעשה בחוסר סמכות הוא יצר הסתמכות של התובע ומצדיק הארכת תקופת ההתיישנות כאמור.
טענות השיהוי תידון בהמשך, שכן בנסיבות שיתבררו להלן אינני מוצאת בה נימוק לדחיית התביעה על הסף.
לעניין הרחבת חזית – משעה שטענות התובע בנוגע לדרישת תשלום ביחס לעבודות החל מחודש 11/03 הוצגו במסגרת כתב התביעה כאמור, אין מדובר בהרחבת חזית והטענה נדחית.

ב. בחינת מערכת ההתקשרות בין הצדדים והאם סיפק התובע שירותים בפועל?
הבדיקה בפרק זה תיעשה בשני שלבים: הראשון – בחינת מערכת ההתקשרות בין הצדדים בתקופה הרלבנטית והשני – בדיקה האם התובע פעל בהתאם למוסכם וביצע את חלקו בהתחייבות.
התובע טוען כי תמורת עבודות התחזוקה שביצע עבור הנתבעת, היא התחייבה לשלם לו סך של 2,500 ₪ (בתוספת מע"מ) לחודש. הנתבעת, כזכור, טוענת כי התובע עבד על פי הזמנה וקיבל תשלום נקודתי עבור עבודה שביצע.
לצורך הוכחת התחייבויות הנתבעת, צירף התובע לתצהירו שני הסכמים לאספקת שירותי "החזקת רשת החשמל בכפר" לשנים 2007-2008. כמו כן צורפו המסמכים הבאים להוכחת ההתקשרות בין הצדדים לשנים הרלוונטיות:
2003 – לעניין חודשים נובמבר-דצמבר צורף לכתב התביעה חשבון שנערך בכתב יד אשר אושר בחתימת וחותמת מנכ"ל המועצה, עפיף גזאוי, מיום 13/1/05.
2004 – הדרישה לשנה זו נכללת בחשבון ובאישור הנ"ל לשנת 2003 וכן בהזמנה מס' 228 וחשבונות מס' 4 (מיום 30/6/04) ומס' 5 (מיום 31/12/04) שצורפו לכתב התביעה.
2005 – לתצהיר התובע ולכתב ההגנה צורפו הזמנה מס' 229 (מיום 10/1/05) אשר אושרה בחתימת ובחותמת מנכ"ל המועצה וחשבון מס' 6 (מיום 31/12/05).
2006 – לתצהיר התובע ולכתב ההגנה צורפו הזמנה מס' 232 (מיום 10/1/06) אשר אושרה בחותמת ובחתימת מזכיר המועצה, כמיל קסיל, ביום 12/11/07 וכן בחתימת אישור נוספת, ככל הנראה חתימת ראש המועצה, ללא חותמת מיום 25/9/08 וכן בחשבון מס' 7 (מיום 31/12/06).
2007 – הוצג הסכם מיום 1/1/07 ,הזמנה מס' 233 (מיום 20/1/07) אשר אושרה באופן זהה להזמנה מס' 232 ובאותם תאריכים וכן בחשבון מס' 8 מיום 30/12/07.
2008 – הוצג הסכם זהה ומאושר כאמור לשנת 2007 מיום 1/1/08 וכן חשבון מס' 9 מיום 30/12/08.
לעניין ההסכמות בין הצדדים, ראה התייחסות התובע בחקירתו הנגדית (עמ' 4 לפרוט' הדיון בש' 10-14):
"זה לא נכון שהצגתי רק הסכם אחד, יש עוד הסכם שצורף לתצהיר ל-2008. יש גם הזמנות על כל שנה שעשיתי ראש המועצה חתם לי על החשבונית, לא הייתי עובד ללא הסכמה שלהם. הם היו חותמים לי מראש כל התחלת שנה עבור שנה קדימה, אני כל פעם עבדתי באחזקה והיו מתקשרים אלי בכל שעות היום והלילה כשהיתה תקלה ויצאתי לעבודה בלי לשאול שאלות כשאני יודע שאנו מסכימים שמשלמים לי חודשית על אחזקה."
עמדת התובע, הנחזית אמינה בעיניי, אינה נשענת על עדותו בלבד, כי אם נתמכת במסמכים שנערכו בזמן אמת הן על ידי הנתבעת והן על ידי התובע עצמו ולפיכך זוכה לחיזוק הנחוץ לצורך הרמת נטל השכנוע בנסיבות.
חיזוק ראשון לעמדת התובע ניתן למצוא במכתב הנתבעת מיום 22.12.08 בו נקבע כי החל מיום 1.1.09 עבודות תחזוקה ברשת החשמל יבוצעו בכפוף להזמנה מאושרת מטעם הגורמים המוסמכים במועצה וההתחשבנות תהיה לפי קריאה. הצורך בהודעה מעין זו מעיד על כך שאופן ההתחשבנות והתשלום אשר קדמו לשנת 2009 היו שונים.
חיזוק נוסף לעמדת התובע ניתן למצוא בעובדה שהתובע קיבל תשלום על פי ההסכמים בחודשים ינואר-פברואר 2008 בסך 2,887 ₪ לחודש (ראו כרטסת המסומנת במ/1 ו-נ/1 פקודה 280494 מיום 15.3.08 ופקודה מס' 280301 מיום 17.4.08, ס' 14 לתצהיר התובע וחשבונית מס' 1153 מיום 5.3.08 וכן את עדותו בעמ' 7 לפרוט' הדיון בש' 3-5).
הראיות שהביא התובע מוכיחות כי הן חברת החשמל והן הנתבעת ראו בו כאחראי תחזוקת החשמל.
כך לדוגמה המכתב מיום 9/5/01 (צורף לס' 7 לתצהיר התובע), הינו אישור מטעם חברת החשמל לכך שמר עבאס רזק יורשה לטפל באחזקת מאור רחובות בכפר ראמה. אמנם המסמך מוכיח את טענת הנתבעת כי העסיקה חשמלאים נוספים אך לענייננו חשובה ההערה בסופו –
"על מר עבאס רזק יש לבצע עבודות חשמל רק בכפוף ובתיאום מלא עם חשמלאי אחראי שלכם מר סוהיל יוסף."
בנוסף, מכתבים רשמיים נוספים מטעם חברת החשמל ומטעם המועצה אשר צורפו כחלק מסעיפים 7-8 לתצהיר התובע מתייחסים לתובע כ-"חשמלאי המועצה" או "החשמלאי".
כלומר, קיימים תימוכין רבים לטענת התובע כי הוא נתפס כחשמלאי אחראי על פעילות מערכת החשמל בשטח המועצה.
אשר על כן, אין לקבל את טענת הנתבעת לעניין אופן העסקת התובע בזמנים הרלוונטיים ויש לראות את ההסכמות להן טוען התובע כמוכחות.
לכן, יש לקבוע כי הזמנות העבודה המתייחסות לתקופה החל מחודש נובמבר 2003 ועד לסוף שנת 2006, מהוות התחייבויות מטעם המועצה לתשלום חודשי של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ בתמורה לשירותיו של התובע באחזקת מערכת החשמל במועצה והסכמי ההתקשרות לשנים 2007-2008 מהווים התחייבות הנתבעת להמשך תשלום לתובע עבור שירותי אחזקה כאמור.
כעת יש לבדוק האם אמנם ביצע התובע את התחייבותו בהתאם להסכמי ההתקשרות מול הנתבעת.
לאור הראיות שהוצגו מטעם הצדדים, לא יכולה להיות מחלוקת כי התובע אמנם סיפק לנתבעת שירותי אחזקה בפועל.
התובע צירף לתצהירו עותקים מדפי היומנים שניהל הנוגעים לעבודות שביצע עבור הנתבעת בשנים 2004, 2005, 2007 ו-2008. היומנים המקוריים צורפו במוצג ת/3 בדיון מיום 7.11.13.
יש לציין כי התובע לא הגיש יומן משנת 2006 מאחר שלטענתו לא מצא אותו (ראו עמ' 8 לפרוט' הדיון בש' 14-15). ביומן המתייחס לשנים 2003-2004, מלבד רישום אחד מיום 9.12.03, אין כל רישום אחר לגבי חודשים נובמבר-דצמבר 2003.
גם התכתובות שמצרף התובע לתצהירו בנוגע להתנהלותו מול גורמי חוץ כמו חברת חשמל בשנים הרלבנטיות, אינן מכילות כל תיעוד בנוגע לשנים 2003 או 2006.
במצב כזה, קשה לטעון כי התובע הוכיח ביצוע עבודות בפועל לשנים 2003 ו-2006.
לעניין היומנים קיים קושי מובנה בעובדה שרוב הרישומים ביומני התובע נעשו בשפה הערבית, כאשר המותב הדן בתיק אינו דובר או קורא שפה זו. יחד עם זאת, מאחר והנתבעת לא טענה כי היומנים, בפרט האסמכתאות אליהן מפנה התובע בהם, אינם כוללים עבודות שאינן קשורות אליה, יש לקבל את היומנים והרישומים בהם כראיה לעבודות שביצע התובע עבור הנתבעת וכן לקבל את הסבריו במסגרת עדותו בנוגע לעבודות ולרישומים אלה.
עוד יש לציין כי לבית המשפט הוגשה הכרטסת שניהלה הנתבעת על שמו של התובע הכוללת חיובים וזיכויים שונים לשנים 2004-2011. גם מכרטסת זו ניתן ללמוד כי התובע סיפק לנתבעת שירותים בשנים הרלוונטיות (סומנה נ/1 ו-במ/1).
הנתבעת טענה כי כרטסת זו מייצגת את כל החיובים שהיה עליה לשלם לתובע. אולם התובע הסביר בצורה אמינה ביותר, המתיישבת גם עם הראיות בתיק, כי החיובים אשר נכנסו לכרטסת היו חיובים הנוגעים לחומרים בהם השתמש לצורך עבודות וכן לעבודות שאינן נוגעות לתחזוקת תאורת הרחוב. ראו לדוגמה את הסברי התובע בעמ' 6 בש' 1-14:
"ש. האם תאורת רחובות היא חלק מעבודה שוטפת, מה זה אחזקה שוטפת אם לא להחליף פנסים?
ת. יש כל מיני תקלות הגורמות שלא תהיה תאורה. אם אני מחליף מנורה אני מחייב בשביל המנורה ולא מחייב בשביל העבודה. פנסים והתקנות חדשות זה מחוץ. לשים פנס זה לתאורה אך לא אחזקה. אם שמים שכונה חדשה עם רחוב חדש ופנסים חדשים אני בא ומתקין עם שכר אחר זה לא אחזקה.
...
ש. מי מחליט מה כולל תחזוקה?
ת. זה ברור. גם במועצות אחרות זה אותו דבר, זה כיווני שעוני חשמל, תקוני קצר ברשת, בדיקת רשת החשמל לתאורת לילה, אם יש נתק בקו ראשי שעוצר את אספקת החשמל אני מתקשר לחב' החשמל ואני מתאם איתם ואנו יוצאים יחד לשטח"
עוד הסביר התובע בנוגע לחיובים בחקירתו החוזרת (עמ' 8 לפרוט' הדיון בש' 30-32):
"ש. מנורה שנשרפת לפני שנת 2009 ושהחלפת את המנורה תסביר האם יש שינוי בחיוב אם זה היה לפני 2009 או אחרי 2009 מבחינת החיוב?
ת. לפני 2009 הייתי מחייב רק בגין הנורה, אחרי זה זה כולל גם את העבודה."
מן החשבוניות שצורפו במסגרת מוצגים נ/1 ו-במ/1 ניתן לראות תימוכין להסברי התובע. החשבוניות משנת 2009 כוללות הסברים בנוגע לעבודות שבוצעו ביחס לעבודות אחזקה, כאשר החשבוניות הנוגעות לתקופה שלפני שנת 2009 הינן עבודות בהן מצוין כי מדובר בהתקנה או שהן חשבוניות למוצרים שסופקו ולעבודות שאינן קשורות למערכת תאורת הרחובות. ראו לדוגמה חשבונית מס' 1174 מיום 1.9.09, מס' 1205 מיום 30.9.09 ומס' 1213 מיום 20.12.09 וכן מוצג נ/2 (חשבונית מס' 1222 מיום 10.9.10) הכוללים פירוט וחיוב בגין עבודות אשר הוגדרו על ידי התובע בעדותו כעבודות תחזוקה, כאשר בחשבוניות שלפני שנת 2009, לא קיים פירוט דומה.
ההסכמים לשנים 2007-2008 אף הם תומכים בטענות התובע שכן בסעיפים 1-2 בהם נקבע כי על התובע לעסוק בתחזוקת רשת החשמל של תאורת רחובות כאשר הנתבעת היא שתספק את החומרים הדרושים לתיקון. לעניין מהות העבודה שם מדובר על בדיקת הרשת פעם או פעמיים בשבוע וכן על התייצבות לקריאה בגין כל תקלה ברשת תוך 24 שעות ממועד הדרישה.
יש לציין בנוסף, כי מן המסמכים שצורפו במסגרת במ/1 ו-נ/1 עולה כי גזבר המועצה נהג שלא לחתום על מסמכי ההתחייבויות הכספיות, גם במסמכים בהם מופיע מקום מיוחד לחתימתו. הגזבר מאשר זאת גם בעדותו (עמ' 10שורות 4-8). הדבר מראה על התנהלות הנתבעת ועל חוסר מעורבות הגזבר בביצוע העבודות, בפרט משעה שלפי עמדת הנתבעת עצמה החשבוניות משנת 2009 ואילך שולמו הגם שלא נחתמו על ידי הגזבר, כנדרש לעמדתה.
מכל האמור ניתן ללמוד כי התובע לא רק הוכיח את התחייבויות הנתבעת כלפיו אלא גם הוכיח כי ביצע עבודות בפועל בהסתמך על אותן התחייבויות. זאת למעט בשנים 2003 ו-2006 כאמור.

ג. המסגרת המשפטית
נפתח בסקירת הדרישות החוקיות הנוגעות להתחייבויות כספיות של רשות מקומית.
הנתבעת מפנה לס' 142ג 191 ו-203 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (החלות גם על מועצות מקומיות מכח ס' 34א לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש]):
"142ג. סמכויות החשב המלווה ופעולות הטעונות אישורו (א) מונה לעיריה חשב מלווה, יחולו הוראות אלה, כולן או חלקן, כפי שיקבע השר:
...
(5) התחייבות כספית מטעם העיריה לא תחייב את העיריה אלא אם כן חתם עליה, נוסף על החתימות הנדרשות לפי פקודה זו, גם החשב המלווה; על כל התחייבות כספית יצוין בכתב כי מונה לעיריה חשב מלווה וכי זו תחייב את העיריה רק אם נחתמה על ידו כאמור; התחייבות כספית שלא נחתמה כאמור – בטלה;
...
191. חתימה על מסמכי תשלום
(א) כל פקודת תשלום או שובר תשלום או שיק לחובת קופת העיריה ייחתמו על ידי ראש העיריה, או פקיד אחר שהורשה לכך על ידי המועצה, וייחתמו חתימה שכנגד על ידי הגזבר, ואם נחתמו כך רשאי הבנק לפרוע על פיהם.
(ב) הגזבר רשאי, באישור המועצה, להסמיך עובד מעובדי העיריה הכפוף לו, לחתום בשמו על פקודת תשלום, שובר תשלום או שיק כאמור בסעיף קטן (א), ובלבד שסכומם אינו עולה על הסכום שקבע השר בתקנות; אין בהסמכה כאמור כדי לשחרר את הגזבר מחובותיו ומאחריותו לפי כל דין.
203. חתימה על מסמכים מסויימים
(א) חוזה, כתב התחייבות, הסדר פשרה המוגש לבית משפט או לבית דין על מנת לקבל תוקף של פסק דין או תעודה אחרת מסוג שקבע השר בתקנות ושיש בהם התחייבות כספית מטעם העיריה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם העיריה, בצד חותמת העיריה, ראש העיריה והגזבר; לא היתה בהם התחייבות כספית כאמור, לא יחייבו את העיריה אלא אם חתמו עליהם בשם העיריה, בצד חותמת העיריה, ראש העיריה והמזכיר, ובאין מזכיר – עובד אחר של העיריה הממלא את תפקיד המזכיר לפי החלטת המועצה.
(א1) הגזבר לא יחתום על התחייבות כספית כאמור בסעיף קטן (א), ובכלל זה התחייבות כאמור בשל מינוי אדם לעובד העיריה, אלא אם כן נוכח כי התקיימו כל אלה:
(1) התקיימו ההוראות וההליכים הדרושים לפי כל דין לענין מתן ההתחייבות;
(2) ההתחייבות מתוקצבת בתקציב העיריה לאותה שנת כספים;
(3) אין בהתחייבות כדי להביא ליצירת גירעון שוטף כהגדרתו בסעיף 140ג, בתקציב העיריה.
(ב) לגבי התחייבות כספית שהיא בתחומי סכום שנקבע בתקנות, רשאי הגזבר להסמיך עובד העיריה הכפוף לו להשתמש בסמכויותיו לפי סעיף זה; אין בהסמכה כאמור כדי לשחרר את הגזבר מחובותיו ומאחריותו לפי כל דין."
כמו כן מפנה הנתבעת לס' 193 לצו המועצות המקומיות (א), תשי"א-1950:
"193. חתימה על מסמכים מסויימים
(א) חוזה, כתב התחייבות או תעודה אחרת מסוג שקבע השר ושיש בהם התחייבות כספית מטעם המועצה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן גזברה; לא היתה בהם התחייבות כספית כאמור, לא יחייבו את המועצה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן מזכירה, ובאין מזכיר - עובד אחר של המועצה, הממלא את תפקיד המזכיר לפי החלטת המועצה.
(ב) לגבי התחייבות כספית שהיא בתחומי הסכום שקבע השר, רשאי הגזבר, באישור המועצה, להסמיך עובד אחר של המועצה להשתמש בסמכויותיו לפי סעיף זה."
מכח ההוראות דלעיל ניתן ללמוד כי כל התחייבות כספית או הוראת תשלום של מועצה מקומית תהיה מחייבת כלפי מועצה מקומית אך ורק אם חתמו עליה ראש המועצה והגזבר (או מי שהסמיך הגזבר לעניין זה בהתחייבויות עד לסכום מסוים). כמו כן, לגבי מועצה שמונה לה חשב מלווה, יש להוסיף לכל מסמך הכולל התחייבות כספית גם את חתימת החשב המלווה.
לעניין הדרישה לחתימת החשב המלווה, לא הוצג בפניי כל מסמך המעיד על מינויו של חשב מלווה או ראיה כלשהי מלבד תצהיר העדות מטעם הנתבעת. לטענת התובע, בס' 14 לתצהירו, רק בשנת 2008 נודע לו כי למועצה יש חשב מלווה, ואותו חשב מלווה נפגש עמו ביחד עם ראש המועצה וגזברה, ואישר לו תשלום בגין חודשיים (ינואר-פברואר 2008) על פי השכר לו טוען התובע (ראו גם עמ' 7 לפרוט' הדיון בש' 3-5). מחקירתו הנגדית של התובע עלה כי הוא ידע על כך שהיו חשבים מלווים למועצה, אך לא הובהר מתי הדבר בא לידיעתו(עמ' 4 לפרוט' הדיון, בש' 4-7):
"ש. מאחר ומצב המועצה כפי שהצהרת כעת שהוא גרוע מאד ואתה נמצאת שם האם היה שם חשבים מלווים במועצה?
ת. כן. אני נתקלתי בחשבים מלווים. אני לא בדיוק מה התפקיד שלהם אבל אני יודע שהם צריכים לאשר מה שהם אומרים."
ניתן לומר בוודאות כי בשנת 2008 כבר היה לנתבעת חשב מלווה אך לא ראיתי בחומר הראיות תמיכה לטענות הנתבעת לעניין זה או פירוט מתי מונה לה חשב לראשונה. חשוב לזכור כי הנתבעת יכולה היתה להביא תצהיר של החשבים שליוו אותה או לזמנם לעדות ולא עשתה כן. הדבר פועל לחובתה. ממילא מדובר בטענה המקדמת את ענייני הנתבעת ולכן עליה נטל ההוכחה.
יתרה מכך. הסכם הפשרה שנערך עם התובע בתביעה הקודמת ונחתם על ידי ב"כ הנתבעת דאז ביום 8.1.03 (ראו ת/4) אף הוא אינו כולל כל הערה לעניין קיומו של חשב מלווה ו/או אישורו של ההסכם כנדרש על ידו כפי שניתן היה לצפות בנסיבות אלו.
עוד יש לציין את החובה החלה על הנתבעת מכח ס' 142ג(א)(3) לפקודת העיריות –
"(3) דבר מינויו של החשב המלווה יצוין בכל מסמך של העיריה שהוא בעל משמעות כספית או תקציבית, בנוסח שיקבע השר;"
הנתבעת לא פעלה על פי חובתה כאמור. כך שגם לו היתה מלווה על ידי חשב לא ניתן לטעון כי התובע צריך היה לדעת על כך. מה גם שהדבר פוגע בטענתה לפיה היה חשב מלווה במשך כל התקופות הרלוונטיות.
אשר על כן, בהיעדר ראיה לקיומו של חשב מלווה לנתבעת עובר לחודש ינואר 2008, ההתייחסות להלן תהיה רק להיעדרה של חתימת הגזבר על ההתחייבויות.
לטענת הנתבעת כל ההתחייבויות וההסכמים עליהם מסתמך התובע אינם עומדים בהוראות הדין ומשכך הם בטלים מעיקרם ואינם יכולים לחייב אותה.
לאור פסיקה ענפה בנושא, לא יכול להיות עוד ספק כי אי-עמידה של הסכם או הוראת תשלום של רשות מקומית בדרישות הצורניות הקבועות בסעיפים הנ"ל, מובילה לכך שההתחייבות בטלה מצידה של הרשות.
אולם בטלות זו כפופה לתנאים הנוגעים לבטלות החוזית הקבועים בס' 30-31 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, לרבות דוקטרינת הבטלות היחסית (ראו לדוגמא ע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נ' עיריית ירושלים, פ"ד סג(2) 1, 4 (2009); ע"א 3282/11 קריסטל מוצרי צריכה בע"מ נגד עיריית באר שבע (פורסם בדינים, 04/06/13), בס' 19-21; רע"א 10565/07 עיריית עיר הכרמל נ' עו"ד זכי כמאל (פורסם בדינים 17/02/09), בס' 5-8; רע"א 3910/08 מועצה מקומית כפר קרע נגד מגן דוד אדום בישראל (פורסם בדינים, 25/08/08), בס' 21-22). כמו כן, כפוף ההסכם לדיני עשיית עושר ולא במשפט (ע"א 9256/99 גזית ושחם חברה לבנין בע"מ נ' עירית רחובות (פורסם בדינים, 30/10/01) ות"א (מח'-ת"א) 2104/08 הסעות רהט בע"מ נגד תיור וסיור הגליל ה.ס. בע"מ (פורסם בדינים, 14/04/13), בס' 29).
כלומר, גם הסכם שאינו עומד בהוראות הדין והינו בטל מסיבה זו, אינו בהכרח פוטר את הנתבעת מתשלום בהתקיים תנאים מסוימים. בצד שיקולי האינטרס הציבורי הגלום באותן הוראות שוקל בית המשפט גם שיקולי צדק בהתאם לנסיבות המקרה ואת תום לב הצדדים.
ברע"א 5210/08 עו"ד זרח רוזנבלום נגד מועצה מקומית חבל מודיעין (פורסם בדינים, 20/12/10) (להלן – עניין רוזנבלום) נקבע כי האיזון הראוי בין שיקולי הצדק לבין האינטרס הציבורי הגלום בהוראות הנ"ל, הינו כי על פי רוב התובע לא יהיה זכאי למלוא התשלום שהוסכם בין הצדדים, אלא אם מתקיימים התנאים המצטברים הבאים (ראו ס' 29 לפסק הדין):
מדובר בשירותים שהתובע כבר סיפק לרשות ולא מדובר בהתחייבויות שטרם בא מועד ביצוען;
התובע תם לב לחלוטין, בעוד התנהלות הרשות חסרת תום לב או עולה כדי הצגת מצג שווא או התרשלות;
להתחייבות הרשות היה מקור תקציבי בתקופה הרלוונטית;
הפגם בעריכת ההתחייבות אינו יורד לשורשו של עניין.
עוד יש לומר כי בעניין רוזנבלום נקבע כך (ס' 36 לפסק הדין):
"...אסתפק בכך שאציין שמתקשה אני לדמיין מקרה בו מתן סעד של פיצויים בגין חוזה שנכרת בניגוד לסעיף 232 לצו או סעיף 203 לפקודת העיריות לא יעמוד בסתירה בולטת ומוחלטת לתכלית שבבסיס הדרישות הצורניות שנקבעו בסעיף זה. מתקשה אני לדמיין מקרה בו שיקולי הצדק היחסי בין הצדדים יהוו שיקול נגד שמשקלו כה רב עד כי איזון בין שיקולים אלו לבין השיקולים הכלליים בדבר הצורך בהרתעה מפני התקשרות בחוזים בלתי חוקיים והתכלית הפרטיקולארית של סעיף 232 לצו וסעיף 203 לפקודת העיריות יובילו לכלל מסקנה כי יש לפסוק פיצויים...". (ראו גם ס' 23 לפסק הדין)
משכך, ניתן לקבוע כבר עכשיו כי התובע לא יהא זכאי לפיצוי שדרש כתרופה על הפרת התחייבויות הנתבעת כלפיו.
אשר על כן, יש לבחון את נסיבות המקרה בהתאם למסגרת הדיונית שנקבעה בפסיקת בית המשפט העליון ובמיוחד לאור פסק הדין בעניין רוזנבלום.
הראשון - אין מחלוקת כי מדובר בשירותים שהתובע כבר סיפק לרשות ולא מדובר בהתחייבויות שטרם בא מועד ביצוען, זאת למעט בגין השנים 2003 ו- 2006 לגביהן לא הגיש התובע יומן להוכחת ביצוע עבודות בפועל.
השני - התובע תם לב לחלוטין, בעוד התנהלות הרשות חסרת תום לב או עולה כדי הצגת מצג שווא או התרשלות.
הנתבעת טענה רבות לעניין חוסר תום ליבו של התובע, הן לעניין המשך ההתנהלות מול הנתבעת לאחר שכבר הגיש נגדה תביעה בשנת 2002 ולא קיבל שכרו במשך מספר שנים, והן לעניין השיהוי הניכר בתביעתו.
לעניין המשך התנהלות התובע מול הנתבעת על אף אי-תשלום שכרו והצורך בהגשת התביעה אומר כי לא ראיתי חוסר תום לב בהתנהלות זו.
התובע תושב ראמה ומספק שירותי חשמל באזורה. לאור היקפי העבודה והתקבולים להם ציפה התובע בגין עבודתו מול הנתבעת, ברור מדוע היה לו אינטרס להמשיך את ההתקשרות על אף שידע כי צפויים להתעורר קשיים בגבייה. התובע בחר להמשיך התקשרות מול הנתבעת, כאשר דאג לבסס את ההתחייבויות שקיבל מהנתבעת במסמכים בכתב, בתחילה בהזמנות עבודה שאושרו על ידי גורמים מטעם הנתבעת ומאוחר יותר בהסכמים מול הנתבעת. בהתנהלות זו לא דבק כל רבב.
קל וחומר יש טעם בהתנהלות התובע כאשר הוכח כי הנתבעת נטלה על עצמה את החובה לשלם לו את שכר עבור שנים עברו (לפני 2002 כפי העולה מהסכם הפשרה ת/4) וכאשר הוכח כי קיבל תשלומים שונים מטעם הנתבעת במהלך התקופה נשוא המחלוקת כאן.
כל אלו בצד טענת התובע כי קיבל הבטחות חוזרות ונשנות כי שכר עבודתו ישולם לו כאשר יכנסו כספים לקופת הנתבעת (סעיף 11 לתצהיר התובע וכן עמ' 4 לפרוט' הדיון בש' 17-19). טעמים אלו מספקים הסבר נאות להשתהות התובע בהגשת תביעתו ולעובדה שסמך על ההתחייבויות השונות בכתב שניתנו לו מאת גורמים אצל הנתבעת במהלך השנים.
דווקא התנהלות הנתבעת מצביעה על חוסר תום לב משמעותי. הנתבעת העסיקה את התובע במשך מספר שנים, תוך מתן התחייבויות בכתב לתשלום סכום חודשי בהתאם לאישור הזמנות העבודה של התובע וחתימה על הסכמים מולו. העובדה שהנתבעת המשיכה בהתנהלות זו ורק לאחר הגשת התביעה בתיק זה העלתה טענות בטלות כנגד התחייבויותיה מהווה חוסר תום לב מובהק, במיוחד כאשר מדובר ברשות שלטונית עליה חלה חובת תום לב מוגברת.
עוד הוכח בפניי כי תביעתו הקודמת של התובע (בת"א (של'-חי') 12395/02) נסתיימה בפשרה על פיה חויבה הנתבעת לשלם לתובע עשרות אלפי שקלים, על פי הסכם פשרה שנחתם על ידי גזבר המועצה, אשר העיד מטעמה בהליך זה (ראו מוצג ת/4 ועדותו של מר מויס בעמ' 10 לפרוט' הדיון בשו' 23-24). משכך, יש לראות בהתנהלותו של מר מויס, כגזבר המועצה, כהתנהלות הנגועה בחוסר תום לב מהותי. זאת מאחר ולאור תוצאות ההליך הקודם היה עליו לבחון את המשך העסקת התובע במתכונת של תשלום חודשי קבוע. אולם מר מויס בחר להתעלם מעובדת המשך העסקת התובע, בין אם מידיעה ובין אם מרשלנות.
הדבר עולה גם מן המסמכים שצורפו כמוצגים נ/1 ו-במ/1 מהם ניתן לראות כי הוא נהג שלא לחתום על הזמנות וחשבוניות אפילו שנדרש לעשות כן על פי דין ואפילו שבחלק מן המסמכים יש מקום מיוחד לחתימת הגזבר. על כן, אין להטיל את תוצאות התנהלות זו על התובע דווקא.
המחויבות לעמוד בדרישות הדין בנוגע להתחייבויות המועצה צריכה להיות מוטלת בראש וראשונה על הנתבעת ועל העומדים בראשה.
אמנם הוכח כי התובע היה מודע למצב הפיננסי הגרוע בו הייתה המועצה שרויה (ראו פרוט' הדיון מעמ' 3 ש' 32 ועד עמ' 4 ש' 7), אולם אין בידיעה זו בכדי להטיל עליו חזקת ידיעה כי חתימת ראש המועצה אינה מחייבת אותה.
בס' 39 לעניין רוזנבלום נקבעה חזקת ידיעה לגבי עורך דין המתמחה בתחום הרשויות המקומיות ונקבע כי הוא לקח על עצמו סיכון לאי-תשלום. אין להחיל חזקה מעין זו על התובע, שהינו חשמלאי במקצועו, ולא ניתן להחזיקו כמודע לדרישות הדין לעניין זה.
אשר על כן, לטעמי מקרה זה עומד בתנאי תום לב התובע מול חוסר תום לב מצד הנתבעת.
השלישי - להתחייבות הרשות היה מקור תקציבי בתקופה הרלוונטית הנתבעת שבה ומזכירה את מצבה הכלכלי העגום ואת עובדת היותה במסגרת תכנית הבראה כעילה לדחיית התביעה.
אולם אין בעצם טענות הנתבעת להיעדר תקציב, כמבואר בתצהיר גזברה, בכדי להוות ראיה להיעדר מקור תקציבי לעמידה בהתחייבויותיה לתובע בתקופות הרלוונטיות. הנתבעת יכולה היתה להביא ראיות ומסמכים שיתמכו בטענות אלה או להביא תצהירים גם מטעם החשבים שליוו את הנתבעת בתקופות הרלוונטיות. הנתבעת לא סיפקה כל ראיות נוספות ובתצהיר מטעם מר מויס לא צוינו נתונים מספריים בכלל. לא ניתן לבסס היעדר מקור תקציבי להתחייבויות כלפי התובע על טענות הנתבעת שנטענו בעלמא.
יש לזכור כי מדובר בטענה המקדמת את עניין הנתבעת בתיק זה ולכן עליה נטל ההוכחה של טענה זו (ראו ת"א (מח'-חי') 31016-04-11‏ ‏ סאמי בחוס נ' מוחמד ג'עפרי (פורסם בנבו, 11.5.14)). הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה ולכן אין לומר כי להתחייבויות כלפי התובע לא היה מקור תקציבי בתקופות הרלוונטיות.
יותר מכך. בענייננו מדובר בשירותי אחזקת תאורת רחוב. תאורת רחוב הינה משירותיה הבסיסיים ביותר של רשות מקומית. ברור כי גם רשות הנמצאת בהליכי הבראה מחויבת להקצות מקורות תקציביים לאחזקת מערכת החשמל ותאורת הרחוב לתושביה. בענייננו לא רק שהנתבעת התחייבה כלפי התובע לתשלום חודשי בגין ביצוע אחזקה כאמור, אלא שבמסגרת הליך זה היא טענה כי שילמה לחשמלאים נוספים בגין ביצוע עבודות אחזקה למערכת החשמל. משכך, נראה כי הנתבעת הקצתה לעבודות אלו מקור תקציבי מסוים בתקופות הרלוונטיות.
הרביעי - הפגם בעריכת ההתחייבות אינו יורד לשורשו של עניין בעניין רוזנבלום הדוגמה שניתנה להתקיימות תנאי זה היתה חתימה של ראש המועצה וגזברה על התחייבות כספית ללא חותמת המועצה. קרי, דובר שם על פגם צורני ולא על פגם מהותי בהתחייבות.
לכאורה דוגמה זו אינה מתאימה לענייננו שכן בענייננו מדובר בפגם מהותי, אי-קיומו של אישור גזבר המועצה כנדרש על פי דין.
אולם כפי שנקבע לעיל, תביעתו הקודמת של התובע (בת"א (של'-חי') 12395/02) נסתיימה בפשרה על פיה חויבה הנתבעת לשלם לתובע עשרות אלפי שקלים, על פי הסכם פשרה שנחתם על ידי גזבר המועצה, אשר העיד מטעמה בהליך זה (ראו מוצג ת/4 ועדותו של מר מויס בעמ' 10 לפרוט' הדיון בשו' 23-24). כלומר, גזבר המועצה היה מודע לקשר עם התובע ולמשמעויות הכלכליות של קשר זה, אך לטענתו ההתקשרויות הרלוונטיות מול התובע לא הובאו לידיעתו ולאישורו.
לאור האמור יש לומר כי העדר חתימת הגזבר על התחייבויות הנתבעת כלפי התובע אינה פגם מהותי, שכן הגזבר יכול וצריך היה לעמוד על טיב ההתחייבויות כלפי התובע ולבטלן במידת הצורך, אולם הדבר לא נעשה, בין אם בצורה מודעת ובין אם ברשלנות.
אשר על כן, הפגם אינו יורד לשורש העניין והתחייבויות אלו עומדות גם בתנאי האמור.
ודוק. הרציונל העומד ביסוד הוראות הדין, המתוות הוראות ברורות בהן על הצדדים לעמוד בכדי שתכובד התחייבותה של רשות , נועד לשמור על כספי ציבור והתנהלות שלטונית תקינה. בענייננו, יש לציין כי אין טענה לקיום של קשרי משפחה ו/או קרבה אחרים בין התובע לנתבעת או מי מטעמה, אין טענות בעניין מקצועיותו של התובע בתחומו ואף אין טענה בעניין איכות השירות שנתן לנתבעת במהלך שנים רבות. כן אין חולק כי העבודה שבוצעה על ידו לא בוצעה על ידי אחר במקביל וכי מדובר בשירות חיוני לרשות מקומית. נוכח מכלול הנתונים המצטברים ניתן לומר כי אין בקביעה כי התובע זכאי לתשלום חרף היעדר קיומו של הסכם כדין עמו, כדי לפגוע במרקם האיזונים העדין שבין הצורך בהגנה על התנהלות שלטונית תקינה לבין החשיבות בעשיית צדק ברמת הפרט.
נוכח האמור, נראה כי התובע עומד בתנאים המזכים אותו בקבלת תשלום בגין אותן שנים לגביהן הוכיח כי ביצע עבודות אחזקת רשת החשמל עבור הנתבעת על בסיס התחייבויות הנתבעת.
מאחר שהוכח כי התובע ביצע עבודות כאמור לכל המועדים הרלוונטיים, למעט שנים 2003 ו-2006, הרי שיש לחייב את הנתבעת לשלם את שכרו המלא על פי התחייבויותיה לגבי השנים 2004-2005 ו-2007-2008.
התובע תבע בנוסף סכום של 8,392 על פי חשבונית מס' 52 מיום 20.6.04, אשר הינה חשבונית הנוגעת לאספקת ציוד שלטענת התובע לא שולם לו בגינה. החשבונית אינה מאושרת על ידי גורם כלשהו מטעם הנתבעת והתובע לא הסביר מדוע לא הגיש את החשבונית לצורך זיכוי הכרטסת שלו, כפי שעשה עם יתר החשבוניות הנוגעות לאספקת ציוד. בנוסף ובעיקר, התובע לא הוכיח חוב של הנתבעת על פי חשבונית זו, לא צורפה כל אסמכתא לעניין אספקת הציוד המוזכר בה לידי הנתבעת ולכן דין הדרישה בגינה להידחות.

ד. התחשבנויות וטענות נוספות
כאמור, התובע הודה כי קיבל תשלום בגין חודשים ינואר-פברואר 2008 על פי התחייבויות המועצה. כמו כן, אישר התובע כי בוצעו קיזוזי ארנונה לטובתו בסך 17,000 ₪ (ראו עמ' 7 לפרוט' הדיון בש' 20-28).
לכאורה יש להפחית סכומים אלו מכל סכום שייפסק לטובת התובע.
אולם מאחר וסכומים אלו נכללו בכרטסת התובע שניהלה הנתבעת (ראו כרטסת המסומנת במ/1 ו-נ/1 פקודה 280494 מיום 15.3.08, פקודה מס' 280301 מיום 17.4.08 ופקודה מס' 280669 מיום 27.8.08), וקוזזו כנגד חיובים אחרים שאינם רלוונטיים לתביעה זו, הרי שכבר קוזזו. קיזוזם מול הסכומים הנתבעים כאן יהיה למעשה כפל קיזוז ולכן אין לבצעו.
בהתייחס לטענות הנתבעת כי היה על התובע להגיש תביעתו גם נגד ראש המועצה לשעבר שהיה זה שחתם על ההסכמים ולזמנו לעדות בתביעה זו. על כך השיב התובע בעדותו (עמ' 7 לפרוט' הדיון בש' 18-19):
"ש. למה לא תבעת את ראש המועצה ואת הגזבר?
ת. כי אני תבעתי את המועצה, בשבילה עשיתי עבודה."
צודק התובע בתשובתו. הרי את העבודות בגינן הוא תובע הוא ביצע עבור המועצה. אף אחד מבעלי התפקידים במועצה לא הרוויח באופן אישי מעבודות תחזוקת תאורת הרחוב בתחום המועצה, והדבר כלל לא נטען.
בטענות הנתבעת שבה ועולה הטענה בדבר אי סדרים באופן ניהולה תחת ראש המועצה הקודם. אף אם יש ממש בטענות אלו, ברי כי אין להטיל את הבירור בעניין זה על התובע. אם לדעת הנתבעת יש מקום לחייב מי מבעלי התפקיד אצלה בחובה כלפי התובע הייתה יכולה להגיש הודעת צד ג' ועדיין פתוחה הדרך להגיש תביעה נפרדת. אולם אין זה עניין לתובע לברר את הסכסוכים הפנימיים בתוך המועצה. התובע ביצע עבודות עבור הנתבעת ולכן היא בעל הדין הראוי בענייננו.
לעניין זימונו של ראש המועצה הקודם כעד בהליך זה, אם לדעת הנתבעת מדובר בעד רלוונטי, היה עליה לזמנו. התובע הוכיח את טענותיו במסמכים בכתב ולכן לא היה לו צורך בזימונו.

סיכום
כאמור, מתקבלת תביעת התובע לתשלום שכר בגין מתן שירותי אחזקת מערכת תאורת הרחוב בשטח הנתבעת על בסיס תשלום חודשי של 2,500 ₪ לחודש בתוספת מע"מ.
שיעורי המע"מ לתקופות הרלוונטיות לתביעה הינם כדלקמן:
יום תחילה שיעור המס מקור חוקי
15.6.2002 18% ק"ת התשס"ב מס' 6173, עמ' 802 1.3.2004 17% ק"ת התשס"ד מס' 6296, עמ' 282 1.9.2005 16.5% ק"ת התשס"ה מס' 6416, עמ' 913 1.7.2006 15.5% ק"ת התשס"ו מס' 6495, עמ' 920 על כן, הסכומים המגיעים לתבוע הינם כדלקמן:
תקופה
תשלום
ינואר-פברואר 2004
5,900
מרץ 2004 – אוגוסט 2005
52,650
ספטמבר – דצמבר 2005
11,650
ינואר 2007 – דצמבר 2008
69,300
סך הכל סכום הקרן 139,500 ₪
העובדה שהתובע השתהה אמנם אינה נימוק לדחיית התביעה, אולם מנגד, יש ליתן לכך משקל בנוגע לשיעור הפרשי ההצמדה והריבית המתווספים לסכום הקרן שנפסק, שכן יכול היה התובע להציג דרישותיו בעניין זה במועד מוקדם הרבה יותר ואין להשית לפתחה של הנתבעת את החובה לשאת בעלות השיהוי . לאור זאת, לסכום הקרן (139,500 ₪) יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה , קרי 20.6.11 ועד למועד התשלום בפועל.
בנוסף, הנתבעת תשיב לתובע את האגרה ששולמה בתיק וכן תישא בהוצאותיו המשפטיות בסך של 20,000 ₪ (כולל מע"מ).

ניתן היום, י"ז סיוון תשע"ד, 15 יוני 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סוהיל יוסף
נתבע: מועצה מקומית ראמה
שופט :
עורכי דין: