ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אילן סבן נגד מדינת ישראל :

החלטה בתיק בש"פ 6241/04 בבית המשפט העליון

בפני: כבוד השופט י' עדיאל

העורר:
אילן סבן

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בב"ש 91814/04 מיום 22.6.04 שניתנה על-ידי כבוד השופט ח' כבוב

תאריך הישיבה:
י"ט בתמוז תשס"ד (8.7.04)

בשם העורר:
עו"ד זהר ברזילי

בשם המשיבה:
עו"ד דפנה ברלינר

בית המשפט קמא קבע כי זיהוי העורר ושותפו היה מספיק. תצפיתני המשטרה עקבו אחר הנאשמים במהלך האירוע, אך לא ראו בבירור את השוד עצמו. אולם, כאשר לדו"חות התצפיתנים מצטרפת עדות אחותו של העורר וראיות נסיבתיות נוספות, כגון סכום הכסף שנתפס בדירת האחות, ריח השריפה והמצאות אופנוע גנוב ברשותם של הנאשמים, כל אלה מאפשרים לקבוע בשלב זה כי קיימות ראיות לכאורה די הצורך למעצר העורר ושותפו. לעניין העילה בית המשפט קבע כי מעשי הנאשמים מעידים עליהם כי הם מהווים סיכון לביטחון הציבור. לעניין חלופת המעצר קבע בית המשפט קמא כי תנאי מוקדם לבחינת החלופה הוא מידה מינימאלית של אמון בנאשם. במקרה זה, לנוכח העבר הפלילי של העורר, התכנון הקפדני של השוד, עריכת תצפית וניסיון הדחה של אחותו, אין לתת בעורר אמון ולשחררו לחלופת מעצר. השופט היה ער לכך שהנאשמים עשו שימוש באקדח צעצוע, אך לשיטתו בשעת המעשה היה דומה שמדובר באקדח אמיתי.

החלטה

זה ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בב"ש 91814/04 (כבוד השופט ח' כבוב) לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים במשפטו.

בית המשפט קמא קבע כי זיהוי העורר ושותפו היה מספיק. תצפיתני המשטרה עקבו אחר הנאשמים במהלך האירוע, אך לא ראו בבירור את השוד עצמו. אולם, כאשר לדו"חות התצפיתנים מצטרפת עדות אחותו של העורר וראיות נסיבתיות נוספות, כגון סכום הכסף שנתפס בדירת האחות, ריח השריפה והמצאות אופנוע גנוב ברשותם של הנאשמים, כל אלה מאפשרים לקבוע בשלב זה כי קיימות ראיות לכאורה די הצורך למעצר העורר ושותפו. לעניין העילה בית המשפט קבע כי מעשי הנאשמים מעידים עליהם כי הם מהווים סיכון לביטחון הציבור. לעניין חלופת המעצר קבע בית המשפט קמא כי תנאי מוקדם לבחינת החלופה הוא מידה מינימאלית של אמון בנאשם. במקרה זה, לנוכח העבר הפלילי של העורר, התכנון הקפדני של השוד, עריכת תצפית וניסיון הדחה של אחותו, אין לתת בעורר אמון ולשחררו לחלופת מעצר. השופט היה ער לכך שהנאשמים עשו שימוש באקדח צעצוע, אך לשיטתו בשעת המעשה היה דומה שמדובר באקדח אמיתי.

בפני חזר העורר וטען כי התשתית הראייתית הקיימת בתיק זה אינה מספיקה למעצר, כי הזיהוי היה בלתי מספיק ומהראיות הנסיבתיות אי אפשר להסיק במידת ההסתברות הנדרשת כי העורר היה מעורב בשוד. העורר הדגיש כי חברהּ לחיים של אחותו עוסק בניכיון שיקים ושירותי מטבע, מה שמסביר את סכום הכסף שנתפס בדירה, מה גם שעל שטרות הכסף לא נמצאו טביעות אצבע של מי מהנאשמים והמתלונן אינו מזהה איש מהנאשמים. לטענת העורר, בבניין בו מתגוררת אחותו דרים אנשים נוספים להם יש עבר פלילי. העורר מלין על כך שהמשטרה לא בדקה אפשרויות נוספות ולא ניסתה לקשור את האופנוע הגנוב שנמצא בחניית הבניין אל מי מהדיירים האחרים. לעניין עילת מעצר והאפשרות לשחרור לחלופה, טען בא-כוח העורר כי העבירה הנטענת לא בוצעה באלימות, מדובר היה באקדח צעצוע ולא בכלי משחית. העורר נמצא מתאים להתקבל למוסד גמילה, אשר נכון היה ליטול עליו אחריות ולהשגיח עליו. על כן, בא-כוח העורר ביקש לשחרר את מרשו לחלופת מעצר או למצער להורות על הגשת תסקיר מעצר שיבחן אפשרות של חלופה.

באת-כוח המדינה טענה כי קיימות ראיות לכאורה די הצורך כנגד העורר ושותפו. המשטרה שביצעה תצפית במקום עקבה אחרי העורר, ראתה את כל שלבי האירוע, עקבה אחרי המבצעים עד הבית ותפסה אותם בבית עם סכום כסף המשתווה בקירוב לסכום הכסף שנשדד. לראיות אלה מצטרפת עדותה של אחות העורר, אשר תיארה את התנהגותם המחשידה של הנאשמים בבוקר האירוע, ריח של שריפה בדירת האחות, כאשר העורר או שותפו ניסו להשמיד דבר מה בשריפה, הסתירות בין גרסת העורר שטען כי הוא עצמו הסליק את הכסף במכמן מתחת לכיור בבית האחות לבין גרסה אחרת המייחסת את הכסף לחברהּ לחיים של האחות. כל אלה, ביחד עם המצאות האופנוע של המתלונן בחניון ביתה של האחות מהווים תשתית ראייתית שמספיקה לשלב המעצר. לטענת המדינה עילת המעצר נלמדת ממעשי העורר ומעברו הפלילי. כאשר בוחנים את מעשי העורר על רקע עברו הפלילי העשיר, המסקנה המתבקשת היא כי לא ניתן לשחררו לחלופת מעצר. לעניין אפשרות של גמילה המדינה טענה כי אין ראיה לכך שהעבירה בוצעה על רקע התמכרות לסמים והלכה פסוקה היא כי ניתן לשחרר לחלופת מעצר במוסד גמילה אך אם הנאשם התחיל בהליך הגמילה בטרם נעצר.

הראיות לכאורה במקרה זה מושתתות על דו"חות מעקב של תצפיתני המשטרה, ראיות חפציות שנתפסו בדירת מגוריה של הגב' סבן ובחניון של הבניין בו נמצאת דירת האחות, עדותה של הגב' סבן המספרת על התנהגות חשודה ומפלילה של העורר ושותפו וראיות נסיבתיות נוספות.

המתלונן סיפר בהודעתו כי שני גברים על אופנוע איימו עליו באקדח וכאשר הוא ירד מקטנועו הם לקחו את הקטנוע ונמלטו. אותם שני גברים היו במעקב של תצפיני המשטרה בבוקר האירוע.

תצפיתני המשטרה ראו בבוקר האירוע שני גברים עם קטנוע הונדה בצבע בורדו בקרבת סניף הבנק ממנו יצא המתלונן. שני הגברים חבשו קסדות אפורות, אחד לבש חולצה כהה, על אחר הייתה חולצה בצבע ירוק-כהה, מכנס כהה ונעליים לבנות. הקטנוע המשיך בעקבות קטנועו של המתלונן. המפגש בין הגברים לבין המתלונן לא נצפה על-ידי התצפיתנים, אך בסופו ראה התצפיתן את המתלונן "מושלך" על הארץ ושני הגברים המשיכו בדרכם בקטנוע ימהה בצבע כחול שעליו רכב קודם לכן המתלונן, כאשר הם מותירים מאחור את הקטנוע האדום עליו רכבו. שני הגברים על הקטנוע נראו נכנסים לחניון התת קרקעי השייך לבניינים ברח' בן גוריון 63-65 בבת ים.

המשטרה הגיעה לבניין האמור והשוטרים שמו לב לתכונה חריגה באחת הדירות. בדירה נמצאו העורר, שותפו לכתב האישום, אחותו, אמו ועוזרת הבית. במכמן שמתחת לכיור בחדר האמבטיה נתפס סכום כסף של כ-230 אלף ₪. כמו כן נתפסו בדירה שתי קסדות אופנוע אחת בצבע כסוף אחרת בצבע אפור, אקדח דמי, שתי חולצות בצבע שחור, אחת בצבע זית ופליז בצבע זית, 200,000 ₪ בשטרות של 200 ₪ ו-30,000 ₪ בשטרות של 100 ₪. בנוסף על העורר ועל שותפו נתפסו סכומים קטנים יותר של כ-2,100 ₪ על העורר וכ-2,400 ₪ על שותפו. בחניון של הבניין נתפס האופנוע שנשדד מהמתלונן. כמו כן, בחניון הבניין חנה רכב מסוג הונדה, השייך לשותפו של העורר. הרכב, על-פי עדות של עד ראייה הגיע לחניון בסביבות השעה שמונה בבוקר האירוע, כאשר אחריו הגיע קטנוע. ברכב ההונדה נמצא בין היתר אקדח דמה כסוף. שותפו של העורר נעל נעליים בצבע לבן בולט.

ראיות אלה קושרות את העורר ואת שותפו לאירוע השוד. בחניון בניין בו הסתתרו נמצא קטנוע של המתלונן. פרטי לבוש וקסדות שנתפסו בדירה תואמים את התיאור שמסרו התצפיתנים (ככל שהצבע הכסוף דומה לצבע אפור), נעליו של שותפו של העורר היו לבנות, וסכום הכסף והתפלגותו לפי ערך השטרות תואם את הסכום שהיה אמור להימצא בידי המתלונן. לפי הודעת הבנק, המתלונן קיבל בבוקר האירוע 100 שטרות של 200 ₪ ו-312 שטרות של 100 ₪. אכן, כטענת הסנגור, ההתאמה אינה מושלמת ככל שהדבר נוגע לשטרות של 100 ₪. אולם לאור העובדה כי על העורר נתפס סכום כסף והעובדה כי אי-ההתאמה הנה קלה, האפשרות שמדובר בכסף שקיבל המתלונן בבנק הנה סבירה. ראיות אלה מצטרפות למכלול הראיות האחרות המצביעות ברמה גבוהה של וודאות על העורר ועל שותפו כמבצעי השוד.

לראיות החפציות והעדויות חיצוניות מצטרפת גם עדותה של גב' אורלי סבן (להלן: אורלי), אחותו של העורר, המתגוררת בדירה. גב' סבן שינתה את גרסתה. בתחילה טענה כי העורר ושותפו ישנו בדירתה. אולם בהמשך, העדה נשברה וסיפרה כי אחיה ושותפו הגיעו לדירתה מעט לפני הגעת המשטרה. הם נכנסו לחדר השינה שלה וציוו עליה לא להיכנס לחדר. הצופרים משטרתיים נשמעו באותה עת ברקע. משנכנסה, ראתה כסף רב פרוס על המיטה. גב' סבן הראתה לאחיה את המכמן המצוי מתחת לכיור בחדר האמבטיה, בו חברה לחיים, העוסק בניכיון שיקים, מסליק את כספו והכסף הוסתר שם. אחיה ושותפו שרפו דבר מה בכיור וריח של שריפה התפשט בדירה. העדה לא יכלה לומר מה נשרף. לקראת בואה של המשטרה העורר ושותפו תדרכו את העדה לומר למשטרה שהם ישנו אצלה. בעת החיפוש בדירה, כאשר השוטרים הגיעו למקום בו הוסתר הכסף, אורלי אמרה לאחיה "תפסו". לפי גרסתה של אורלי אחיה החליף בגדים במהלך שהותו הקצרה בביתה. אורלי טענה גם כי הקסדות ואקדח הדמי לא שייכים לה או למי מבני הבית.

עדותה של אורלי מחזקת בצורה משמעותית ראיות נסיבתיות אחרות המצביעות על מעורבות העורר ושותפו במעשה השוד. הם הגיעו לדירה מייד לאחר מעשה שוד, כשברשותם סכום כסף גדול, אותו ביקשו להסתיר, והשמידו דבר מה בשריפה. הם נראו לחוצים. החלפת הבגדים אף היא עשויה בצירוף הראיות האחרות להצביע על רצון לטשטש עקבות.

מסכת ראיות זאת דורשת הסבר מצד העורר, אולם העורר שמר על זכות השתיקה בשאלות רבות. הוא טען כי הגיע לדירה עם רכב ההונדה (וכך קשר את עצמו לרכב בו נמצא אקדח הדמי הכסוף), וישן אצל אחותו. לשיטתו הוא החביא את הכסף בבית אחותו לפני זמן רב ואחותו לא ידעה שעשה כן. שקריו לכאורה של העורר, העלאת גרסת אליבי שקרית ומופרכת ובמידה מועטה גם שתיקתו כאשר נתבקש הסבר לראיות הקושרות אותו אל המעשה, מחזקים את התשתית הראייתית נגדו.

הסנגור מנסה להיבנות משלוש נקודות עיקריות. ראשית, לטענתו, עד ראייה נוסף שראה את השודדים מסר תיאור של אחד מהם כאדם נמוך קומה, חובש קסדה שחורה, בעוד שלא העורר ולא שותפו אינם עונים לתיאור זה. שנית, הזיהוי של העורר על-ידי אחד מאנשי התצפית היה פגום, משתצפיתן בא לזירת המעצר והצביע על העורר, בלי שנערך מסדר זיהוי כדין. שלישית, החניון בבניין מגוריה של אורלי נפתח באמצעות שלט רחוק ובידי העורר ושותפו לא היה שלט, אזי כיצד יכלו הם להיכנס לחניון.

לדעתי, התמיהות שמעלה הסנגור אינן מכרסמות בתשתית הראייתית הלכאורית כנגד העורר. גם עדות עד הראיה הנוסף, אשר סותרת רצף של עדויות התצפיתנים המשטרתיים, אינה מכרסמת בשלב הזה בתשתית הראייתית כנגד העורר. שהרי מדובר בעדות אקראית יחידה הניצבת כנגד מספר עדויות של תצפיתנים שתפקידם היה לתצפת ולתאר את אשר הם רואים.

לעניין הזיהוי, גם בהנחה שהזיהוי היה פגום ויש להתעלם ממנו, יש לתביעה ראיות אחרות די הצורך להשתית עליהן בסיס ראייתי למעצרו של העורר.

לעניין הכניסה לחניון, על-פי דו"חות המעקב השודדים עצרו מול הכניסה לחניון והמתינו עד אשר ייפתח השער. כלומר, נראה שהשער נפתח באמצעות שלט רחוק ולא באמצעים ידניים. אכן, לא ברור מאיפה היה לעורר השלט. עם זאת, אורלי טענה בחקירתה כי בעבר איבדה שלט, כלומר היה למצער שלט אחד שיכול היה להגיע לידי העורר בלא ידיעתה של אורלי. מכל מקום, עניין השלט, לפחות בשלב הזה, אינו פרט מהותי במסכת הראיות.

על הכסף לא נמצאו טביעות אצבע, אך חסר זה יכול להיות מוסבר על-ידי שימוש בכפפות.

לנוכח התשתית הראייתית הנסיבתית כנגד העורר, הקושרת אותו למעשה השוד, הייתי מצפה ממנו למסור גרסת חפות, אשר תבקיע את חומת הראיות הסוגרת סביבו. תחת זאת העורר באמצעות שקריו ובאמצעות ניסיונו לשבש את החקירה הידק את צבת הראיות הסוגרות עליו וסתם פרצות אפשריות בראיות התביעה. הראיות הנסיבתיות הקיימות מצטרפות יחדיו לתמונה שלמה המצביעה על העורר כמבצע השוד, כאשר כל ראיה משלימה את רעותה. במצב זה נראה כי קיים סיכוי סביר להרשעתו של העורר במעשה השוד. (השווה: בש"פ 5937/03 בן נעים נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(2) 3786; בש"פ 2649/02 בקייב נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(2), 1169).

בית-משפט קמא למד על קיומה של עילת המעצר מעצם המעשה, התכנון והתעוזה שבו ומן העובדה כי השודדים השתמשו באקדח שנראה כאקדח אמיתי בעת האירוע. עבירת השוד אינה מקימה חזקת מסוכנות כאשר היא אינה מתבצעת "באלימות חמורה, או באכזריות, או תוך שימוש בנשק קר או חם". העובדה כי העורר ושותפו השתמשו, לכאורה, באקדח צעצוע אינה הופכת את השוד לאלים. אקדח צעצוע אינו נשק חם. ההגדרה של נשק חם בחוק הנה אובייקטיבית ומתמקדת במסוגלות של האמצעי לפגוע בגופו של אדם ולהזיק לו. רק מי שעושה שימוש בכלי משחית ואינו נרתע מהאפשרות שעקב כך ייפגע אדם, מקים על עצמו חזקה כי הוא מסוכן. מי שנוטל אקדח צעצוע אין לומר עליו שהוא נכון לחצות את הגבול ולעשות שימוש בכלי משחית להשגת מטרותיו. האימה הסובייקטיבית של הקורבן מפני אקדח הצעצוע אינה רלוונטית לשאלת מסוכנותו של העבריין, משום שאינה מעידה על אלימותו של העבריין ועל נכונותו להסב נזקים גופניים לקורבן. לכן, אין לומר כי מעשיו של העורר מקימים עליו חזקת מסוכנות.

עם זאת, במקרה זה התביעה השתיתה בראיותיה שתי עילות מעצר כנגד העורר, הן עילת המסוכנות והן עילת השיבוש. מסוכנותו של העורר נלמדת מעברו הפלילי העשיר של העורר, הכולל גם עבירות אלימות ורכוש. יתר על כן, מעשה השוד היה מאורגן ומתוכנן ונעשה בחבורה. הוא נעשה באמצעות קטנוע גנוב וכלל גם שוד רכב (קטנוע של המתלונן נלקח ממנו). כל אלה מצביעים על תעוזתו של העורר ועל תחכומו, על דבקותו במטרה העבריינית ועל נכונותו לפרוץ גבולות. שחרורו של העורר עלול אפוא לסכן את בטחון הציבור, משום שקיים חשש כי העורר ימשיך לעבור עבירות קשות אם ישוחרר.

יתר על כן, כעולה מעדותה של אחותו של העורר, העורר ושותפו כאשר ראו כי המשטרה נמצאת בדרכה אליהם, ציוו עליה למסור למשטרה גרסת אליבי שקרית שתיטיב עמם. במעשה זה הצליחו הנאשמים, לכאורה, לשבש הליכי חקירה. שכן, בגרסתה הראשונה אורלי אכן מסרה גרסה שקרית ורק לאחר מכן, משראתה כי הסתבכה בשקריה, אמרה את האמת. לעומת זאת, העורר דבק בגרסה השקרית שבדה. אם ישוחרר עלול העורר לנסות להשפיע על אורלי לחזור בה מעדותה. חשש זה מתגבר לאור קשרי המשפחה שבינו לבין אורלי.

בכל הנסיבות האמורות אני סבור שחלופת מעצר לא תפיג במקרה זה את החשש למסוכנות, ודאי לא את החשש לשיבוש הליכי משפט.

העורר ביקש להשתחרר לחלופת מעצר במוסד לגמילה מסמים והמוסד הביע נכונות לקלוט אותו ולהשגיח עליו. ככלל, ההלכה היא שאין לשחרר לחלופת מעצר במוסד גמילה, אלא אם העצור החל בתהליך הגמילה עוד בטרם המעצר. במקרה זה, מכל מקום, מסוכנותו של העורר והחשש לשיבוש ההליכים, אינם מאפשרים לאמץ גם אופציה זו.

סיכומו של דבר, הערר נדחה.

ניתנה היום, ז' באב תשס"ד (25.7.04).


מעורבים
תובע: אילן סבן
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: