ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אליה בן ז'נו נגד מדינת ישראל :

החלטה בתיק רע"ב 3564/14 בבית המשפט העליון

לפני: כבוד השופט י' דנציגר

המבקש:
אליה בן ז'נו

נ ג ד

המשיב:
מדינת ישראל – שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט צ' סגל) בעת"א 5090-03-13 מיום 1.5.2014

בשם המבקש: עו"ד מיכאל עירוני
בשם המשיב: עו"ד מוריה פרימן

החלטה

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט צ' סגל) מיום 1.5.2014 בעת"א 5090-03-13, במסגרתה נדחתה עתירת המבקש כנגד החלטת מפקד מחוז דרום בשירות בתי הסוהר להורות על הפסקת ריצוי עונש המאסר של המבקש בדרך של עבודות שירות ועל ריצוי יתרת תקופת מאסרו בבית הסוהר.

תמצית הרקע העובדתי והחלטת בית המשפט המחוזי

1. המבקש הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות. ביום 8.8.2012 גזר בית משפט השלום בירושלים, בשבתו כבית משפט לנוער, על המבקש 12 חודשי מאסר על תנאי ככל שיבצע עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות במשך שנתיים מיום מתן גזר הדין. כמו כן, הוטל על המבקש לשלם פיצוי בסך 2,000 ש"ח למתלוננים. על גזר הדין הוגשו ערעורים מטעם המדינה ומטעם המבקש. ביום 17.6.2013 נדחה ערעור המבקש והתקבל ערעור המדינה, כך שנגזרו על המבקש, מעבר לעונשים שנגזרו עליו בבית משפט השלום, ארבעה חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות.

2. המבקש החל בביצוע עבודות השירות, אך הרבה לאחֵר ולהיעדר ללא אישור. עקב תלונות המעסיקים בנוגע להיעדרויות ולאיחורים של המבקש נערכו לו מספר שיחות בירור עם המפקח על עבודות השירות, בהן הוזהר שוב ושוב כי עליו לפעול בהתאם להוראות הגורמים הממונים על עבודות השירות. על אף הבטחותיו של המבקש כי הוא נוטל אחריות על מעשיו ומבטיח להשתנות, ההיעדרויות והאיחורים המשיכו. המבקש אף הועבר ממקום עבודה אחד למשנהו מספר פעמים, אך ללא הועיל. ביום 30.12.2013 נערך למבקש שימוע לפני סגן מפקד בית הסוהר "קציעות", במסגרתו ביקש המבקש הזדמנות נוספת. בתום השימוע הוחלט להעניק למבקש הזדמנות נוספת לביצוע עבודות שירות "רק מפאת גילו הצעיר". למרות זאת, המבקש המשיך להיעדר ללא אישור במשך ימים רבים. בסופו של דבר המבקש ריצה על פני תקופה של כארבעה חודשים 19 ימי עבודה בלבד. ביום 3.2.2014 נערך למבקש שימוע נוסף, שני במספר, במסגרתו שב המבקש וביקש הזדמנות נוספת. בתום השימוע המליצו עורכת השימוע, קצינת ניהול כליאה במחוז דרום של שירות בתי הסוהר, על הפסקה מנהלית של עבודות השירות ועל המשך ריצוי גזר הדין במאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. ביום 19.2.2014 החליט מפקד מחוז הדרום בשירות בתי הסוהר על הפסקה מנהלית של עבודות השירות של המבקש, בשל חוסר תפקודו ובשל היעדרויותיו החוזרות ונשנות.

3. המבקש הגיש עתירת אסיר כנגד ההחלטה מיום 19.2.2014, בהתאם לסעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 ובהתאם לסעיף 51ט לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). בעתירה נטען כי מדובר במקרה חריג של אדם צעיר (יליד 1993) שזוהי הרשעתו הראשונה ושראוי להעניק לו הזדמנות נוספת. עוד נטען כי המבקש עובד במשמרות לילה על מנת לתמוך כלכלית במשפחתו וכי הוא סובל מדיכאון. נטען כי ההחלטה נראית על פניה סבירה, אך נוכח נסיבותיו האישיות של המבקש יש לבטלה. בנוסף נטען כי שירות בתי הסוהר שגה בחישוב יתרת ימי המאסר שעל המבקש לרצות. שירות בתי הסוהר התנגד לעתירה וטען כי אין מקום להתערב בהחלטה מיום 19.2.2014, שהתקבלה לאחר שניתנו למבקש מספר אזהרות והזדמנויות לתקן את דרכיו, ללא הועיל. אשר לטענה בדבר חישוב יתרת ימי המאסר, נטען כי הדבר ייבדק ויתוקן במידת הצורך.

4. בהחלטה מיום 1.5.2014 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה. נקבע כי עתירת אסיר הינה הליך השגה מנהלי שבמסגרתו בוחן בית המשפט את תקינות ההליך שבו התקבלה החלטת שירות בתי הסוהר ואת סבירותה בלבד. נקבע כי שירות בתי הסוהר שקל את נסיבותיו האישיות ומצבו הכלכלי של המבקש והגיע בסופו של יום להחלטה סבירה. עוד צוין כי בחירתו של המבקש לעבוד בלילות על מנת לסייע למשפחתו אינה יכולה להוות טעם מספיק להצדקת התנהלותו הבעייתית, וכי גם לאחר שהוזהר מספר פעמים וניתנה לו אפשרות לתקן דרכיו, המשיך המבקש להיעדר לעיתים קרובות מעבודות השירות. לפיכך נקבע כי אין הצדקה להתערב בהחלטה הסבירה שהתקבלה על ידי שירות בתי הסוהר.

בקשת רשות הערעור ותשובת שירות בתי הסוהר

5. בבקשת רשות הערעור שלפנַי שב המבקש וטוען כי החלטת שירות בתי הסוהר אינה סבירה וכי היה מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות, לרבות מצבה הכלכלי של המשפחה ומצבו הנפשי של המבקש. עוד נטען כי לנוכח גילו הצעיר של המבקש, הן במועד ביצוע העבירה (כבן 16.5 באותה עת) והן כיום (כבן 20), יש מקום ליתן משקל גדול לשיקולים של שיקום וטיפול, ולהתערב בהחלטות שירות בתי הסוהר. שליחתו של המבקש למאסר מאחורי סורג ובריח, כך נטען, עלולה לדרדר אותו לעולם העבריינות ולסכל את המאמצים שהושקעו בשיקומו. צוין בהקשר זה כי בתסקיר שירות המבחן שהוכן לקראת גזירת דינו של המבקש נכתב כי אין לו דפוסי התנהגות עבריינים או אלימים, וכי דובר במקרה חד-פעמי שהיווה התרסה של גיל ההתבגרות כנגד ההורים וכנגד המערכת בכלל. לנוכח כל האמור לעיל, נטען כי מדובר במקרה חריג המצדיק מתן רשות ערעור והתערבות בעניינו של המבקש.

6. שירות בתי הסוהר הגיש תשובה לבקשה, ובמסגרתה טען שיש לדחות את הבקשה על הסף, מכיוון שהיא אינה מעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מנסיבות המקרה הספציפי. לחלופין נטען כי דין הבקשה להידחות לגופה, מכיוון שמדובר בהחלטה סבירה של הגורם המנהלי המוסמך להורות על הפסקת עבודות השירות, וכי בית המשפט לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתם של הגורמים הממונים בשירות בתי הסוהר בעניין זה. עוד נטען כי ריצוי העונש בדרך של עבודות שירות הינו פריבילגיה המוענקת למורשע כחלופה לריצוי מאסרו בבית הסוהר, שתכליתה שיקומית ושמותנית בהתנהגותו של המורשע. משכך, נטען כי אמת המידה שבה נבחנת התנהגותו של מי שנדון לריצוי עונשו בדרך של ביצוע עבודות שירות צריכה להיות אמת מידה קפדנית התואמת את חובתו של המורשע להצדיק את האמון שניתן בו ואת האחריות שכרוכה בריצוי העונש בדרך של עבודות שירות. נטען כי החלטת שירות בתי הסוהר במקרה דנן הינה סבירה, לנוכח היעדרויותיו התכופות והנמשכות של המבקש מעבודתו ללא המצאת אישורים מתאימים ולנוכח האזהרות וההזדמנויות שניתנו למבקש לתקן דרכיו. נטען כי המבקש הוכיח בהתנהגותו כי הוא מפר בשיטתיות את הכללים לריצוי עונש עבודות השירות שהושת עליו, ואין מקום להתחשב בו מעבר להתחשבות עד כה.

דיון והכרעה

7. לאחר עיון בבקשה ובתשובה, על נספחיהן, ובהחלטת בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. בפסיקתו של בית משפט זה נקבע שוב ושוב כי רשות ערעור על החלטות של בית המשפט המחוזי בעתירות בענייני אסירים ניתנת במשורה, רק במקרים בהם מתעוררת בעיה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מנסיבות המקרה הספציפי [ראו, למשל: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 2410/93 מדינת ישראל נ' לוי, פ"ד מז(3) 802 (1993)]. אמת מידה זו יושמה גם על בקשות רשות ערעור המופנות כנגד החלטת שירות בתי הסוהר להורות על הפסקה מנהלית של עבודות השירות ועל ריצוי יתרת העונש בדרך של מאסר מאחורי סורג ובריח [ראו, למשל: רע"ב 1684/13 אבו עראר נ' מדינת ישראל (21.5.2013); רע"ב 5231/08 דוגה נ' נציב שירות בתי הסוהר (15.6.2008); רע"ב 533/07 בכריה נ' מדינת ישראל (17.1.2007)]. הבקשה שלפנַי אינה מעוררת כל שאלה משפטית כללית החורגת מנסיבות המקרה הספציפי, ואף לא נטען בה אחרת. די בכך כדי לדחותה על הסף.

8. בבחינת למעלה מן הצורך אעיר כי אף אילו הייתי מוצא טעם ליתן רשות ערעור, אזי הייתי דוחה את הערעור לגופו. הלכה ידועה היא כי תפקידו של בית המשפט בדונו בעתירות אסירים הינו לבחון את סבירות החלטות שירות בתי הסוהר. ודוק, הקביעה כי החלטה מסוימת הינה סבירה בנסיבות העניין אין פירושה כי החלטה שונה (ואף החלטה הפוכה) אינה בלתי סבירה באותן הנסיבות. על בית המשפט להיזהר מהמרת שיקול דעתו שלו בשיקול דעת שירות בתי הסוהר [ראו והשוו, למשל: עניין לוי]. במקרה דנן החליטו הגורמים הרלוונטיים בשירות בתי הסוהר על הפסקה מנהלית של עבודות השירות, בהתאם לעילות הקבועות בסעיף 51ט(א) לחוק העונשין. סבורני כי עניינו של המבקש נופל במובהק לעילות הללו, ואף המבקש אינו טוען אחרת. אלא שהמבקש טוען כי ראוי היה בנסיבות העניין להעניק לו הזדמנות נוספת. זו שאלה שמצויה לדידי בליבת שיקול הדעת של שירות בתי הסוהר, והשאלה היחידה שיש לבחון הינה האם ההחלטה שהתקבלה בסופו של דבר הינה סבירה. שירות בתי הסוהר לא מיהר בעניינו של המבקש להפעיל סמכותו ולהורות על הפסקה מנהלית של עבודות השירות, וכפי שצוין לעיל ניתנו למבקש מספר אזהרות והזדמנויות לתקן את דרכיו, תוך התחשבות בגילו הצעיר ובנסיבותיו האישיות. המבקש המשיך בהתנהלותו הבעייתית, למרות ההזדמנויות החוזרות והנשנות שניתנו לו, ובסופו של דבר הוחלט כפי שהוחלט. משכך, סבורני כי החלטת שירות בתי הסוהר בנסיבות העניין הינה החלטה סבירה שאין מקום להתערב בה. בשורה התחתונה, אל למבקש להלין על איש מלבד על עצמו [השוו: החלטות שניתנו בנסיבות דומות בעניין אבו עראר; בעניין דוגה; ובעניין בכריה].

9. אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי יתרת תקופת המאסר ביום א', 8.6.2014, עד השעה 9:00 בבית המעצר "ניצן" ברמלה, כשהוא מצויד בתעודת זהות.

ניתנה היום, ‏ד' בסיון התשע"ד (‏2.6.2014).


מעורבים
תובע: אליה בן ז'נו
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: