ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חיים ברונשטיין נגד בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים :

החלטה בתיק רע"א 3485/14

לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין

המבקש:
חיים ברונשטיין

נ ג ד

המשיב:
בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט ברנר) בע"א 33369-04-14 מיום 30.4.14

בשם המבקש: עו"ד אהרן לירז

בבית המשפט העליון

החלטה

א. בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט ברנר) בע"א 33369-04-14 מיום 30.4.14, שבגדרו נדחתה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופט הימן) בתא"ח 6568-11-13 מיום 17.2.14. לפי פסק הדין על המבקש לפנות נכס שבו הפעיל קפיטריה.

רקע

ב. המבקש הפעיל בשטח בית הספר "אליאנס" בתל אביב קפיטריה החל משנת 1985. המשיבה, בעלת בית הספר, ביקשה לערוך מכרז להפעלת הקפיטריה. המבקש סירב לפנות את הנכס במועד תום ההתקשרות עמו בספטמבר 2013, ועל כן הוגשה תביעה לפינויו.

ג. בית משפט השלום בחן את סדרת ההסכמים בין הצדדים ודחה את טענות המבקש שלפיהן מעמדו בנכס הוא של דייר מוגן, בקבעו כי בין הצדדים חוזה שכירות אשר הסתיים ביום 1.9.13. כן נקבע, כי מן ההסכם האחרון שנחתם בין הצדדים בשנת 2004, עולה בבירור שהמבקש לא ייהנה ממעמד של דייר מוגן, וכי הוא אף הצהיר כי מעולם לא היה דייר מוגן בנכס, וכי לא שילם דמי מפתח. כך גם במסמכים קודמים. נומק, כי חלוף הזמן אינו מכונן מצב משפטי, ואין בכוחו לגבור על מערך סדור של זכויות. עוד נקבע, כי ככל שהמבקש לא קרא את ההסכמים, כטענתו, ושם מבטחו בגורמי המשיבה, אין לו להלין אלא על עצמו. כן נדחתה טענתו שבכך שסיפק מצרכים שונים בלא תמורה לבית הספר והשקיע מכספו בתשתיות הנכס, שילם הלכה למעשה דמי מפתח, ובכך קנה לו מעמד של דייר מוגן. צוין, כי לשם גיבוש השכירות המוגנת נדרשת הסכמה כי דמי המפתח יועברו כתמורה בעד הזכות המוגנת, ולא כך היה. נפסק איפוא, כי המבקש לא הוכיח שזכותו כשוכר בנכס משתרעת מעבר למועד הנקוב בהסכם השכירות האחרון (ספטמבר 2013), וכי עליו לפנות את הנכס. הוסף, כי צו הפינוי ייכנס לתוקפו תוך 45 יום ממועד מתן פסק הדין. על המבקש הוטלו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

ד. המבקש פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. הוטעם, כי הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה אך כחודשיים לאחר שניתן פסק דינו של בית משפט השלום, ולאחר שחלף המועד לפינוי שנקבע במסגרת פסק הדין, ובכך ייתכן שיש ללמד על השלמת המבקש עם המצב הקיים. לעיצומם של דברים, בית המשפט המחוזי לא השתכנע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. צוין, כי נזק, ככל שייגרם, ניתן לתיקון כספי; כי עסקינן בעסק, ולא בבית מגורים; וכי למבקש עמדה שהות מספקת להיערך לפינוי מבעוד מועד. אשר לסיכויי הערעור נקבע, כי על פני הדברים נחזים אלה להיות נמוכים. הוסבר, כי אף אם היתה למבקש זכות קניינית לפני חתימת ההסכמים, ולכך לא הובאה כל ראיה משכנעת, ויתר באופן ברור על זכות זו במסגרתם. אף בטענה כי השקעותיו הקנו לו מעמד של בר רשות בלתי הדירה, לא נמצא ממש, משההסכמים בכתב הגדירו במדויק את מעמדו של המבקש בנכס, וקצבו באופן ברור את תקופת השכירות.

הבקשה

ה. בבקשה הנוכחית מתבקש עיכוב ביצוע הפינוי. נאמר, כי פסק הדין "גודע באחת את מקור פרנסתו של המבקש ופרנסת בני משפחתו". נטען, כי הפעלת הקפיטריה לא תגרום למשיבה נזק, וכי באי בית הספר נהנים משירותיו. אשר לסיכויי הערעור נטען, כי לאורך השנים סיפק המבקש למשיבה שירותים ללא תשלום, ואלה היו שוי ערך לדמי מפתח, ולחלופין הקנו לו מעמד של בר רשות בלתי הדירה. הוסף, כי ההתקשרות בין הצדדים עוגנה בהסכמי שכירות החל משנת 1994, לאחר שכבר התגבשה זכותו של המבקש כדייר מוגן בנכס. עוד צוין, כי הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה במועד הגשת הערעור, ועל כן אין לזקוף לחובת המבקש שיהוי.
הכרעה

ו. לאחר העיון לא מצאתי להיעתר לבקשה. עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום. באשר לאמת המידה לפיה יש לבחון בקשות כגון דא לאחר התיקון לתקנות סדר הדין האזרחי (תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון), התשע"ג-2013 (ק"ת 7231 (תשע"ג) 868)), כבר צוין, כי יש לנהוג לפי אמת המידה הדיונית שנקבעה בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982), בכפוף להגמשה במקרים חריגים (רע"א 3663/13 ה.י.ע.ם יזום והשקעות בע"מ נ' ג'י.אל.אי - מרכז רוטשילד בע"מ (2013), פסקה ח'; רע"א 4924/13 צמח נ' טיב הולדינגס בע"מ (2013)). במובהק אין מקרה זה – שעניינו יישום הלכות מוכרות בדבר התנאים לעיכוב ביצועו של פסק דין – בא בכלל המקרים המצדיקים מתן רשות ערעור. כנודע, בקשה לעיכוב ביצוע צריכה להיתמך בשניים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות (ע"א 9586/09 לייזר נ' אייזו לייזר זיווד אלקטרוני (1992) בע"מ (בפירוק) (2009)). באשר לסיכויי הערעור, מבלי לטעת מסמרות, המשוכה הניצבת בפני המבקש גבוהה. המבקש חפץ לתקוף קביעות עובדתיות של בית משפט השלום, וכידוע אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב באלה (ע"א 1918/08 פולר נ' בית חולים "העמק" (2010); ע"א 2989/95 קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר - בית חולים "מאיר" פ"ד נא(4) 687, 695 (1997)). יתר על כן, על פני הדברים נראה כי הסכם השכירות שעליו חתם המבקש, מדבר בעדו, והוא מפרש בלשון ברורה את זכויותיו. על פני הדברים, יש קושי בהתערבות בקביעות עובדתיות בנוגע להסכמים. שוב, בלא לחרוץ דין כאן, דמי מפתח בעידן שבו השכירות המוגנת בירידה טעונים הוכחה, בטרם יוכרז עליהם, והדבר מצדיק זהירות מצד בית המשפט. אשר למאזן הנוחות, לא אוכל להיעתר לבקשה אף מטעם זה, הן כיון שהמבקש לא הביא ראיה בדבר הנזק העלול להיגרם לו, והן נוכח האפשרות שבידו להיפרע כספית מן המשיבה, ככל שיזכה בערעור. יתר על כן, הלכה היא כי בכל הנוגע למאזן הנוחות יש להבחין, כפי שגם ציין בית המשפט המחוזי, בין פינוי בית מגורים, שבו יש לנקוט ככלל גישה מקלה מטעמים אנושיים בראש וראשונה, לבין פינויו של בית עסק שעל הנזק הכספי הנגרם בעקבותיו ניתן לפצות בכסף (ע"א 2397/06 אברג'יל נ' מינהל מקרקעי ישראל-מחוז ת"א (2006); א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 11 - תשע"ג) עמ' 1162). בנדון דידן עסקינן בבית עסק. אמנם המבקש הפעילו מזה שנים רבות, ומובנת היקשרותו למקום, לסביבה ולבאי הקפיטריה, אולם היה בידו סיפק להיערך לפינוי; מועד סיומו של החוזה לא בא לו פתע, ויתרה מכך, פסק הדין של בית משפט השלום ניתן פרק זמן לא מבוטל לאחר המועד לסיום הסכם השכירות, וכל אותו הזמן היה המבקש בנכס.

ז. אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.

ניתנה היום, ‏ד' בסיון התשע"ד (‏2.6.2014).


מעורבים
תובע: חיים ברונשטיין
נתבע: בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים
שופט :
עורכי דין: