ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דוד שטרנברג נגד מדינת ישראל :

החלטה בתיק בש"פ 6864/04

בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן

העורר:
דוד שטרנברג

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בב"ש 4096/04 מיום 21.5.04 שניתנה על ידי כבוד השופט א' רזי

תאריך הישיבה: ז' באב תשס"ד (25.7.04)
בשם העורר: עו"ד אלון נשר; עו"ד שרון רינגר
בשם המשיבה: עו"ד דודו זכריה

בבית המשפט העליון

החלטה

בפני ערר על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' רזי), מיום 21.5.04, בתיק ב"ש 4096/04, לפיה נדחה הערר על החלטת בית-משפט השלום בחיפה (כבוד השופט כ' חיר), מיום 29.4.04, בתיק ב"ש 1804/04, לפיה נדחתה בקשת העורר לשחררו לחלופת מעצר בבית אימו.

נגד העורר ושותפו, אדי אלוני (להלן: השותף), הוגש, ביום 6.2.04, כתב אישום, המורכב משני אישומים. באישום הראשון מיוחסות לשניים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע; מידע כוזב; חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת; נגיף מחשב וגניבה. האישום השני מופנה כנגד העורר בלבד, ומייחס לו עבירה של ניסיון חדירה לחומר מחשב שלא כדין.

על פי עובדות כתב האישום, קשר העורר קשר עם השותף, לפיו יבצעו השניים גניבה באמצעות התחברות למחשבי בנק הדואר והפקדות כספים פיקטיביות לחשבונות של אחרים על מנת שהללו ימשכו לאחר מכן את הכספים. במסגרת הקשר ולשם קידומו רכשו השניים שלושה נתבים אלחוטיים וכרטיס מודם אלחוטי; פרצו לסוכנות בנק הדואר "הוד הכרמל" בחיפה והתקינו אחד מן הנתבים בתוך ארון התקשורת שבסניף המאפשר חיבור אלחוטי לרשת תקשורת המחשבים של בנק הדואר ומספר ימים לאחר מכן שכרו עמדה בנכס הגובל עם סניף הדואר, התקינו עליה ציוד מחשבים ואו אז יצר העורר, בתיאום עם שותפו, תקשורת אלחוטית בין מחשבו האישי לבין הנתב שהותקן בסניף, כך שהצליח לחדור אל רשת המחשבים של בנק הדואר. כמו כן, החדיר העורר למחשבי בנק הדואר תוכנות פריצה שונות, שיסייעו לו לבצע במרמה הפקדות פיקטיביות לחשבונות של הלקוחות. העורר ושותפו הורו למספר אנשים עמם קשרו קשר לפתוח חשבונות בבנק הדואר, מתוך כוונה להפקיד לחשבונותיהם באופן וירטואלי כספים, שימשכו מאוחר יותר במזומן ואכן, ביצע העורר הפקדות שכאלו באותם חשבונות, והכספים נמשכו מסניפי בנק הדואר בהנחיית העורר ושותפו.

באישום נוסף, המתייחס רק לעורר, נטען, כי ביום מעצרו (15.1.04) נמצאו ברשותו תקליטורים שונים שכמה מהם מכילים תוכנות פריצה. כן נטען, כי על גבי תקליטור מסוים נמצאו תוכנה המאפשרת ניצול פרצות אבטחה באתר האינטרנט של בנק ירושלים וכן קובץ המתעד ניסיון לפרוץ לאתר האינטרנט של הבנק.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה לבית-משפט השלום בחיפה בקשה למעצרם של העורר ושותפו עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

ביום 18.2.04, הורה בית-משפט השלום (כבוד השופט כ' חיר) על מעצרם של המשיב והשותף עד תום ההליכים. יש לציין, כי העורר היה נתון כבר במעצר עד תום ההליכים המתנהלים כנגדו בעניין אחר בבית-משפט השלום בנצרת.

עררו של השותף על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, אשר הוגש לבית-המשפט המחוזי בחיפה (ב"ש 3423/04), נדחה ביום 29.2.04 (כבוד השופט י' כהן).

על החלטה זו הגיש השותף ערר לבית-משפט זה וביום 7.3.04, קיבל כבוד השופט א' גרוניס את הערר והורה על שחרורו למעצר בית מלא.

ביום 15.4.04, בעקבות החלטת השחרור של השותף, הגיש העורר בקשה לעיון חוזר לבית-משפט השלום בחיפה.

ביום 29.4.04, דחה בית-משפט השלום את הבקשה וקבע, כי אין לקבל את הבקשה לחלופת מעצר בשלב זה, הן משום שיש להבדיל בין העורר לבין השותף והן משום שהבקשה מוקדמת, היות שעל המבקש להשיג קודם שחרור בתיק האחר המתנהל כנגדו בבית-משפט השלום בנצרת.

על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית-המשפט המחוזי בחיפה.

ביום 21.5.04, דחה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט א' רזי) את הערר וקבע, כי אכן כלל גדול הוא עקרון השוויון ואיסור האפליה בסוגיית המעצר עד תום ההליכים, ואכן באישום הראשון, המרכזי, מיוחסות לעורר ולשותף אותן עבירות, אך מאידך, קיימות ראיות לכאורה, המעידות על כך שהעורר, בניגוד לשותף, הוא בעל הידע בתחום המחשבים, ומשמעות הדבר היא שהמסוכנות מפני ביצוע עבירות נוספות מעין אלה נשקפת רק מהעורר. על-כן, קבע בית-המשפט, אין לומר כי ההבחנה בינו לבין השותף היא בגדר אפליה. הוסיף בית-המשפט וקבע, כי לצורך ההבחנה בין שני הנאשמים, אין די בכך שהשותף היה משוחרר במשך שבועות אחדים, מה גם ששחרורו המוקדם נעוץ במשגה של המדינה, ושחרור מחמת טעות בשיקול-דעת של אחד הנאשמים אינה צריכה לגרור את החלתה של אותה טעות על נאשמים אחרים. כמו-כן קבע בית-המשפט, כי טענת חלוף הזמן והתחזית שההתדיינות תהיה ממושכת לא עלתה לדיון בבית-משפט השלום ואין להידרש לעניין זה גם כעת, משחלפה תקופה קצרה יחסית בלבד מאז מעצרו של העורר.

על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

באי-כוח העורר טענו בפני, כי אין מקום להבחנה בין העורר לשותפו מבחינת מסוכנותם. לטענתם, סיבת שחרורו של השותף על-ידי בית-משפט זה לא הייתה בשל חוסר התמצאותו בתחום המחשבים ולפיכך יש לגזור דין שווה בין השניים ולאמץ את החלטת בית-משפט זה בנוגע לשותף גם לגבי העורר שבפנינו. כמו-כן, טוענים הם, כי העורר הוא אדם צעיר ועברו הפלילי בתחום המרמה ישן מאוד. מוסיפים וטוענים באי-כוח העורר, כי אף עקב חלוף הזמן וצפי התמשכות ההליכים בתיק מעבר לתשעת החודשים, יש לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

מנגד, טען בא-כוח המדינה, כי יש לאבחן בין העורר לבין שותפו עקב מסוכנותו הרבה של העורר. לטענתו, העורר הוא בעל הידע ובעל היכולת הטכנית והדבר עולה מפורשות מחומר הראיות ומהתנהלותו של העורר בתיק. כן טוען הוא, כי לעורר עבר פלילי עשיר ואף מתנהלת כנגדו בימים אלו חקירה על-ידי ה F.B.Iעקב פריצתו למחשביה של חברה אמריקאית. לטענת בא-כוח המדינה, אי אפשר לתת בעורר את האמון המצדיק את שחררו לחלופת מעצר.

לאחר שעיינתי בתיק החקירה, ובהחלטותיהן של הערכאות שקדמו לי ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הערר. לא מצאתי, כי נפל פגם בהחלטה של בית-המשפט המחוזי.

יוצא אני מנקודת הנחה, כי אכן קיימות ראיות לכאורה וכן כי קיימת עילת מעצר בעניינו של העורר. השאלה שעמדה בפני הינה האם, בנסיבות המתוארות, רצוי לשקול חלופת מעצר אודות העורר. התשובה לשאלה זו היא שלילית.

המסוכנות הנשקפת מן העורר הינה רבה. העורר הנו "גאון" מחשבים והוא בעל ידע ויכולת המאפשרים לו לבצע עבירות חמורות ונזקים עצומים. מקצועיותו עולה בבירור מחומר הראיות וכן מן הרקע המקצועי שלו. בשונה מעבריין מן הדור הישן, אשר ללא נגישות פיזית ליעדו מנוע הוא היה מלממש את זממו, הרי יכולותיו הטכניות של העורר מאפשרות לו לבצע את העבירות, בלחיצת כפתור, מביתו. על-כן לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרורו לחלופת מעצר.

כמו-כן, מקובלת עלי מסקנתן של הערכאות שקדמו לי, כי אין ספק בדבר קיומן של ראיות לכאורה, המעידות על כך שמבין שני השותפים לדבר העבירה, רק העורר הוא בעל הידע בתחום המחשבים. משמעות הדבר היא, כי בכל הנוגע לאישום בו עסקינן, המסוכנות מפני ביצוע עבירות נוספות מעין אלה נשקפת בעיקר מן העורר ועל-כן, אין מקום לטענה, כי ההבחנה בין העורר לבין השותף הינה בגדר אפליה. לא זו אף זו, בל נשכח, כי עקרון השוויון ואיסור אפליה בין נאשמים איננו עיקרון-על, אשר נהנה ממעמד בכורה בכל מקרה, אלא יש לאזנו כנגד שיקולים חשובים אחרים ולהעריך את משקלו בהתאם (ראו בש"פ 5714/03 יזהר ג'ובני נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(2), 3416). כמו-כן, בעניינינו, השותף היה כבר משוחרר במשך שבועות אחדים. שחרורו נבע מחמת טעות בשיקול-דעת ואינו צריך לגרור את החלתה של אותה טעות על נאשמים אחרים.

על יסוד האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר.

ניתנה היום, ח' באב תשס"ד (26.7.04).


מעורבים
תובע: דוד שטרנברג
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: