ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אריאל אטיה נגד מדינת ישראל :

פסק-דין בתיק ע"פ 8799/03

בפני: כבוד השופט א' א' לוי

כבוד השופט א' גרוניס

כבוד השופט ס' ג'ובראן

המערער:
אריאל אטיה

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו,
מיום 29.7.03, בת"פ 40020/02, שניתן על ידי כבוד השופט
ג' קרא

תאריך הישיבה:
כ"ו בתמוז תשס"ד
(15.7.2004)

בשם המערער:
עו"ד מוטי לוי

בשם המשיבה:
עו"ד יוסי קורצברג

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

1. האישום
בכתב אישום שהוגש נגד המערער, אריאל עטיה, ואחרים, תוארה פעילותה של רשת ענפה, חובקת עולם, שחבריה שמו להם מטרה, לסחור בסם מסוכן ואף לייצאו ולייבאו. על פי הנטען, עמדו בראש הרשת שני ישראלים המתגוררים בהולנד – יעקב אלשייך (להלן: "אלשייך") ודרור פחימה (להלן: "פחימה"), ושני אלה קשרו בחודש יולי 2001 לייצא כמויות גדולות של כדורי M.D.M.A ("אקסטזי") מהולנד לארה"ב. על פי גרסת המשיבה, נרתמו לקשר זה גם אחרים, וביניהם: יצחק תמיר, מאור סמדג'ה, וידל ביבס ודורון בוחניק. במועד בלתי ידוע הצטרף לקשר זה גם המערער, ותפקידו היה לאתר בלדרים אשר יסכימו להעביר את הסם מהולנד לארה"ב. ואכן, המערער פנה לאנשים אחדים, ושניים מהם – יורם קדוש (להלן: "קדוש"), ואמנון זנדני (להלן: "זנדני"), סרבו להצעה. מאידך, מצא המערער אוזן קשבת אצל שניים אחרים – מרים בורשטיין (להלן: "בורשטיין") וחוזה אויקו (להלן: "אויקו"). בעקבות כך יצאו בורשטיין ואויקו להולנד, והעבירו לארה"ב משלוחים אחדים של סמים שהוטמנו בתוך בובות וצעצועים ונארזו בתוך מזוודות. עבור כל משלוח כזה זכה כל אחד מהבלדרים בסכום של כ-10,000 דולר. באישום נוסף שיוחס למערער נטען, כי לאחר שהחלה החקירה ובורשטיין נעצרה, פנה המערער לאוויקו ודרש ממנו למסור בעת חקירתו הודעת שקר.

2. פסק דינו של בית המשפט המחוזי
לאחר שמיעתן של ראיות הצדדים, החליט בית המשפט המחוזי להרשיע את המערער כ"משדל" בעבירות לפי סעיף 13 מפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 בשילוב עם סעיף 30 ו-34ד' לחוק העונשין, התשל"ז-1977; ניסיון לשידול לסחר בסמים מסוכנים, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים בשילוב עם סעיפים 30 ו-33 לחוק העונשין; קשירת קשר לבצע פשע והדחה בחקירה, לפי סעיפים 499(א)(1) ו-245(א) לחוק העונשין.

בעקבות ההרשעה גזר בית משפט קמא למערער 8 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, וחולטה מכונית מסוג "וולוו" שהיתה בחזקת המערער.

3. הערעור
הערעור המונח בפנינו מופנה כנגד ההרשעה, העונש וכן החלטת החלוט. בנימוקי ערעור מפורטים ומקיפים שהניח בפנינו בא-כוחו המלומד של המערער, עו"ד מ' לוי, הוא טען כי אשמתו של שולחו לא הוכחה במידה הדרושה בפלילים, לפחות בשלושה מן האישומים בהם הורשע – החמישי, העשירי, והשלושה-עשר. על פי השקפה זו, עדותם של עדי-התביעה לא היתה ראויה לאימון, באשר מדובר במי שהיו מעורבים בהפצתו של הסם, ואשר עקב מעורבות זו נטו למזער את חלקם בפרשה, ומנגד העצימו את חלקו של המערער. כן נטען, כי מעשיו של המערער שהוכחו, אינם חורגים ממעשיהם של שניים מעדי התביעה – קדוש וזנדני, אשר לא הועמדו כלל לדין. ועוד נטען, כי בית המשפט המחוזי שגה משבחר לבחון את כל האישומים כמסכת אחת, בעוד שבדיקה של כל אישום בפני עצמו היתה עשויה להוביל לזיכויו של המערער. טענה אחרת שהיתה בפיו של עו"ד לוי, התייחסה לאי-העדתה של מרים בורשטיין אשר כל אותה עת היתה נתונה במעצר בארה"ב. בא-כוח המערער סבור עוד, כי גם אם ייקבע שהעובדות אשר יוחסו לשולחו הוכחו כדבעי, נכון להגדירו כ"מסייע" בלבד ולא כ"משדל".

באשר לעונש נטען, כי הוא נוטה לחומרה, במיוחד לאור העונשים שנגזרו למעורבים אחרים בפרשה. ובאשר לחלוט נטען, כי הרכב אינו רכבו של המערער אלא של אמו, ומכל מקום סמכות החלוט היא סמכות שבשיקול דעת, אותה רשאי בית המשפט שלא להפעיל מנימוקים מיוחדים, וכאלה קיימים בעניינו של המערער.

4. דיון
הכרעתו של בית המשפט המחוזי בעניינו של המערער, היא הכרעה עובדתית בעיקרה, אשר התבססה על התרשמותו של השופט המלומד מהעדים שהופיעו בפניו. והרי הלכה היא שאין בית משפט שלערעור נוטה להתערב בממצאים מסוג זה אלא במקרים חריגים, וסבורני שעניינו של המערער אינו נמנה על אלה האחרונים. להלן אמנה חלק מהראיות שהובאו בעניינו:

א) יורם קדוש נחקר במשטרת ישראל ביום 31.12.01, ומפיו נרשמה ההודעה נ/6 בה אמר, בין היתר, את אלה (ראו עמוד 7 להודעה):

"לפני כמה חודשים אריאל [המערער] ניגש אלי ואמר לי שהמצב הכלכלי שלי קשה ואם אני רוצה להרוויח כסף יש לי הצעה בשבילך, מאחר ואני יודע שאתה נגד הדברים שאני עומד להציע לך אבל בכל זאת הציע והוא אמר לי שארוויח עשר אלף דולר. הוא ביקש ממני לטוס להולנד שם אני אמור לפגוש אנשים, הוא אמר לי שהאנשים יזהו אותי ואין לי מה לדאוג הוא לא סיפר לי איך קוראים להם, הם יזהו אותי כבר לפי הלבוש. בהולנד אני אקבל קופסה לא סגורה כמו חדש ובתוכה כדורים סמים. אני חשבתי על זה אמרתי לו שאני פוחד ואנטי סמים. הוא שאל אותי אם אני מכיר מישהו שיהיה מוכן לבצע זאת ואמרתי לו שאני לא מכיר".

בהמשך הודעתו מסר קדוש, כי בעקבות סירובו להצעת המערער, ביקש האחרון להיפגש עם זנדני, גיסו של קדוש. במפגש שקיימו השלושה הציג המערער בפני זנדני את הצעתו לשמש בלדר לסמים, אולם זנדני סירב, ובעקבות כך הועלתה ההצעה בפני חוזה אויקו, גיסו של זנדני, וזה השיב עליה בחיוב. קדוש מסר כי נכח במפגשו של המערער עם אויקו, וכי שמע את השניים מתאמים להיפגש כדי שהמערער ימסור לאויקו את כרטיס הטיסה להולנד. מפיו של קדוש למדו החוקרים עוד, כי הוא שמע מפיו של המערער שעבור כל גיוס של בלדר היה אמור לקבל סכום של 5,000 דולר.

באשר למרים בורשטיין מסר קדוש (ראו עמוד 10 להודעה נ/6) כדלקמן:

"אני ואריאל ישבנו יחד עם מרים בורשטיין והיא שאלה אותו במה אתה עוסק והוא אמר לה שהוא קומבינטור, והוא אמר לה שאם את רצינית יש לי משהו בשבילך. היא אמרה לו בסדר ואז הוא הציע לה את העסקה לטוס להולנד אמסטרדם, שם לפגוש אנשים אשר יזהו אותה הם ימסרו לה קופסה ובתוכה כדורים-סמים והיא צריכה לטוס משם לארה"ב ולהיפגש עם אנשים שיזהו אותה שם היא תיכנס למונית לבד עם הסמים והם יפגשו אותה בבית מלון שייקבעו ושם תמסור להם את הסמים".

גרסה דומה, נרשמה מפיו של קדוש גם במהלך עדות בבית המשפט (ראו עמ' 999 לפרוטוקול ואילך).

ב) אמנון זנדני שהעיד מטעם התביעה, מסר במהלך חקירתו במשטרה את ההודעה ת/103, ובה תיאר מפגש שהתקיים בדירתו בחודש אוקטובר 2001, בהשתתפותם של קדוש והמערער. וכך נרשם מפיו של זנדני (ראו עמוד 1 להודעה):

"בשלב כלשהו אריאל [המערער] פנה אלי ושאל אותי אם אני רוצה להרוויח כסף קל. אני אמרתי לו שכן ואז אריאל אמר לי שמה שצריך לעשות זה להעביר חבילה קטנה לארה"ב, כאשר יוצאים מהארץ ומעבירים את החבילה לארה"ב דרך אירופה. אריאל אמר לי שצריך להעביר כדורים ואז אריאל אמר לי שאורזים את זה בצעצועים והסיכוי להיתפס הוא קטן ... אריאל לא אמר לי במפורש שזה סמים אבל אני ידעתי שזה סמים כי אני לא טיפש ולפי השיחה הבנתי שזה סמים ... אריאל אמר לי שאני ארוויח 10,000 $ על ההעברה הזאת".

על גרסה דומה, פחות או יותר, חזר זנדני במהלך עדותו בבית המשפט (ראו עמוד 660 לפרוטוקול הדיון ואילך).

ג) חוזה אויקו נחקר אף הוא במשטרה, ומפיו נרשמו ההודעות ת/440א' ות/440ב', בהן הפליל את המערער כמי שהפנה אליו את ההצעה לשמש בלדר לסמים. בעת שנקרא אויקו להעיד בבית המשפט, הוא התכחש לגרסה שמסר בחקירתו, אולם בית המשפט לא נתן בו אמון ואף הגדיר את התנהגותו כ"הצגה אחת גדולה" (ראו עמוד 57 להכרעת הדין). מטעם זה, ולאור עדותם של מעורבים אחרים בפרשה, מצא בית המשפט המחוזי כי התקיימו הנסיבות המצדיקות את העדפת אמרותיו של אויקו במשטרה על פני עדותו בבית המשפט, מכוח סעיף 10א' לפקודת הראיות. במסקנה זו לא מצאתי מקום להתערב.

ד) מטבע הדברים, היו צריכים דבריהם של העדים בהם עסקתי עד כה לעורר ספקות, הואיל ומדובר במי שנטלו או היו אמורים ליטול חלק בתרחישים אשר הובילו לביצוען של עבירות שעל חומרתן נדמה כי אין צורך להרבות מלים. אולם, עד מהרה התברר כי לא זו בלבד שהעדים קדוש, זנדני ואויקו (בעת חקירתו) תומכים זה בגרסתו של זה, אלא שבידי המשיבה גם ראיות נוספות אשר יש בהן כדי לחזק את דברי העדים, וכוונתי בעיקר לאלה: ראשית, בחיפוש שנערך בביתו של המערער נתגלה רישיון הנהיגה של בורשטיין, אשר שימש אותו, ככל הנראה, לצורך רכישת כרטיס הטיסה עבורה. לעניין זה הציע המערער הסבר, אולם הוא נדחה על ידי בית משפט קמא, ובדין נהג כך, הואיל ובביתו של המערער נמצאה גם קבלה שהוצאה על ידי משרד הנסיעות כנגד התשלום עבור כרטיסי הטיסה של בורשטיין ואויקו. ואם נדרשה ראייה נוספת להוכחת מעורבותו העמוקה של המערער בפרשיות בהן עוסק ערעור זה, די להפנות לשיחות הרבות שיצאו ממכשיר הטלפון שלו לטלפון בו החזיקה בורשטיין, הן בימים בהם גויסה למשימתה, וגם בעת ששהתה בחו"ל.

ה) לידי המערער נקרתה במהלך חקירתו הזדמנות להפריך את משקלן של הראיות המפלילות שהצטברו נגדו. אולם, במקום לעשות בה שימוש על ידי הצגתה של גרסה אותה ניתן יהיה לאמת, הוא בחר למלא פיו מים. רק משעלה לדוכן העדים במהלך פרשת ההגנה, טען המערער, לראשונה, כי הוא אמנם נכח בפגישות עם מי ששימשו בהמשך כבלדרים, אולם מי ששידל אותם לקבל על עצמם את השליחות היה קדוש ולא הוא. את הגרסה הזו דחה בית המשפט המחוזי, ולאור הראיות האחרות שהיו בפניו, אינני סבור כי שגה בכך.

5. באשר להעדתה של מרים בורשטיין. היא נעצרה כאמור בארה"ב ושהתה במתקן כליאה במהלך כל משפטו של המערער. מפיו של בא-כוחה המלומד של המשיבה, עו"ד י' קורצברג, למדנו כי בעת שנחקרה בארה"ב מסרה בורשטיין עדות מפורטת ומלאה, אשר העתק ממנה נמסר לידיו של הסנגור, עו"ד מ' לוי. המשיבה ביקשה להעיד את בורשטיין מטעמה במשפטו של המערער, אולם מחמת סירובה של בורשטיין להגיע לישראל, נבחנה האפשרות לגבות את עדותה באמצעות Video Conference, אולם ניסיון זה לא צלח עקב ההכנות המרובות הכרוכות בו, מחד, והרצון שלא לעכב את משפטו של המערער, מאידך. לא זו אף זו, כאמור עד שעלה המערער להעיד מטעם ההגנה לא היה ידוע מהי הגרסה שבפיו, ועל כן גם לא היה ברור עד כמה חיונית היא עדותה של בורשטיין להגנת המערער, שאלה אשר להשקפתי גם עתה התשובה לה נותרה לוטה בערפל כבד. העולה מכך הוא, שלא מחמת מחדל ולא מתוך רצון לפגוע בהגנת המערער, לא זומנה בורשטיין להעיד בבית המשפט, ומכאן דעתי שצדק השופט המלומד של בית משפט קמא כאשר לא זקף את אי-העדתה של עדה זו לחובת ראיותיה של המשיבה.

6. באשר לעבירת ההדחה בחקירה – הראיות כנגד המערער הן משלושה מקורות: אויקו (ההודעה ת/440א), זנדני (ת/103), וקדוש (נ/6). התמונה המצטיירת מעדויות אלו היא, שהמערער ביקש להשפיע על אויקו שלא למסור בחקירתו את מקום מגוריו (של המערער), וכן להכחיש כל היכרות עמו. לגרסה זו ניתן למעשה אישור גם מפיו של המערער, אולם לטענתו מי שיזם את השיחה היה קדוש, והוא עשה זאת מתוך כוונה להציל את עורו. דא עקא, גרסה זו לפיה מבצען של עבירות הסמים כמו גם עבירת ההדחה היה קדוש לא נמצאה מהימנה, וגם במסקנה זו אינני סבור כי הוכחה עילה להתערבותנו.

7. בא-כוחו של המערער טען עוד, כי הדרך בה הלך בית המשפט המחוזי כאשר בחן את כלל האישומים כמסכת אחת, היתה שגויה, ולו נבחן כל אישום בפני עצמו היה מתברר כי אין די בראיות שהוצעו לבית המשפט כדי לבסס עליהן הרשעה.

השקפה זו אינה מקובלת עלי כלל. האישומים השונים אשר יוחסו למערער הם מאותו תחום ממש, והם שלובים זה בזה גם מבחינה עניינית וגם מבחינת מועדי התרחשותם. ובמלים אחרות, המכנה המשותף לכל האישומים היא אותה מטלה שנטל המערער על עצמו לגייס בלדרים, ולהעמידם לרשות חבריה של הרשת שעסקה בייצוא וסחר בסמים מסוכנים. בנסיבות אלו יש במעשיו האחרונים של המערער כדי לחזק את הראיות ביחס למעשיו הראשונים, ולהיפך, ובחינתם בדרך זו מחייבת את המסקנה כי החשד אשר דבק בו אינו קלוט מהאוויר.

לסיכום, סבורני כי הראיות שהציעה המשיבה לבית המשפט המחוזי מצביעות, ובמידה הנדרשת בפלילים, כי המערער ביצע את העבירות בהן הורשע. יתרה מכך, אותן ראיות מלמדות כי הגדרתו של המערער כ"משדל" (את בורשטיין ואוויקו), וכמי ש"ניסה לשדל" (את קדוש וזנדני) לבצע עבירות לפי סעיף 13 מפקודת הסמים המסוכנים, הינה הגדרה נכונה, ומכאן דעתי כי דינו של הערעור כנגד הכרעת הדין, להדחות.

8. הערעור כנגד העונש – בעקבות ערעור שהגישה המדינה, החמיר בית המשפט העליון בעונשם של מעורבים אחרים בפרשה: עונשם של תמיר וסמדג'ה הועמד על 17 שנים, קרסנובסקי על – 17 שנים, ורפאל כהן – 16 שנים. באשר לאויקו – הוא נדון ל-8 שנות מאסר, וערעור שהגיש על הרשעתו ועונשו, נדחה.

אינני סבור כי עונשו של המערער צריך להיות קטן מזה שהושת על אויקו. אדרבא, היה זה המערער ששידל את אויקו ואת בורשטיין לבצע את הבלדרות, על פי בקשתם של העבריינים העיקריים בפרשה, ומבחינה זאת סבורני כי חלקו של המערער אף גדול מזה של הבלדרים. העולה מכך הוא, שלא זו בלבד שלא הוכח כי עונשו של המערער נוטה לחומרה, אלא שמבחינת אינטרס הכלל המחייב מלחמה ללא פשרות באלה השוקדים על הפצתו של נגע הסמים, עונש זה נמצא במתחם הסבירות, וככזה אין מקום שנקל בו.

9. סוגיה אחרונה היא סוגיית חלוט הרכב. בית המשפט המחוזי, בהתבססו על הראיות שהיו בפניו, אמר כי "חרף היותו של רכב הוולוו רשום על שם אמו של הנאשם, הריני קובע, כי הוא הינו רכושו של הנאשם ..." (ראו עמוד 11 לגזר הדין). אני סבור כי נכון להותיר ממצא זה ואת המסקנה המתחייבת ממנו על כנם, הואיל ותומכות בהם שתי עובדות עיקריות: ראשית, הרכב משמש את המערער בלבד והוא נוהג בו מנהג בעלים; שנית, החל מיום 1.6.2001 הוצאו פוליסות הביטוח על שמו של המערער בלבד.

10. לנוכח כל האמור, דעתי היא כי דינו של הערעור להידחות על כל חלקיו.

השופט א' גרוניס:

אני מסכים.

השופט ס' ג'ובראן:

אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' א' לוי.

ניתן היום, ח' באב תשס"ד (26.7.2004).


מעורבים
תובע: אריאל אטיה
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: