ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אורחן תורכ נגד מדינת ישראל :

החלטה בתיק בש"פ 6613/04 בבית המשפט העליון בירושלים

בפני: כבוד השופט י' עדיאל

העורר:
אורחן תורכ

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 11.5.04 בב"ש 91547/04, שניתנה על ידי כבוד השופטת ע' סולומון צ'רניאק

בשם העורר: עו"ד רונן לוי
בשם המשיבה: עו"ד רנית בר-און

החלטה

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ע' סלומון צ'רניאק) בב"ש 91547/04, לפיה נעצר העורר עת תום ההליכים במשפטו.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו גרימת חבלה בכוונה מחמירה ונשיאת נשק שלא כדין. לפי המתואר בכתב האישום המתלונן קבע להיפגש עם העורר והגיע לאזור ביתו של זה כדי להסדיר חוב שחב לו העורר. העורר הגיע לרכבו של המתלונן עלה לרכב והמתלונן פתח בנסיעה. במהלך הפגישה בין השניים העורר ירה במתלונן שלוש יריות, אשר אחת מהן פגעה בכף רגלו.

המדינה ביקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. לעורר עבר פלילי הכולל מספר עבירות סמים ורכוש וכן עבירה אחת של חבלה בכוונה מחמירה, בגינה תלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה של שנתיים, שהוא בר הפעלה בתיק זה.

העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה נגדו, אך לטענתו המתלונן הוא זה שהטרידו בעניין החוב ובא לביתו וביקש להיפגש עמו. לדבריו במהלך הפגישה המתלונן שלף סכין לעברו של העורר והעורר ירה במתלונן מתוך הגנה עצמית. את נשיאת האקדח הסביר העורר בחשש שהמתלונן יחטוף אותו.

בא כוח העורר טען כי בית משפט קמא טעה גם בכך שלא בחן את שאלת חלופת המעצר כדבעי, בייחוד לאור טענת ההגנה העצמית שהעלה העורר.

העורר החזיק בגרסה לפיה נשלפה לעברו סכין החל מחקירתו הראשונה. אולם לגרסה זאת אין שום תימוכין חיצוניים. המתלונן, לפי עדותו, פנה מייד למשטרה. בכלי רכבו לא נמצאה סכין. מנגד, נסיבות העניין מצביעות על כך שהעורר הגיע לפגישה עם המתלונן כאשר הוא ערוך ומוכן לתקרית אלימה ונושא עמו אקדח, אותו הוא החזיק שלא כחוק. החשש של העורר מפני חטיפה לא היה מוצדק, משום שהמתלונן היה לבדו במכונית. בנסיבות אלה, טענת ההגנה העצמית אינה חזקה ואין בה כדי לכרסם במסוכנותו של העורר (בש"פ 2773/02 יושבייב נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(2) 36). יתר על כן, לא ברור מה מנע מן העורר להימלט ממכוניתו של המתלונן בלי לירות לעברו. גם ריבוי היריות אינו מדבר בזכותו של העורר.

נסיבות אלה של ירי כלפי אדם, שבוצע תוך הכנה וצפייה מראש ולא על רקע של התלהטות יצרים רגעית, מצביעים על מסוכנותו הרבה של העורר.

לחובתו של העורר עומדת גם העובדה שהוא נשא נשק שלא כחוק ולא מסר אותו למשטרה עד היום. העובדה שהעורר לא מסר את האקדח למשטרה, לא גילה את מקום הימצאו, ואף מסר הודעות סותרות לגבי עניין זה, מגבירה את החשש כי יסכן את בטחון הציבור אם ישוחרר.

אם לא די בכל אלה, הרי שלעורר עבר פלילי הכולל עבירת אלימות חמורה, בגינה תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בר הפעלה בתיק זה.

בנסיבות האמורות, בדין קבע בית משפט קמא שבשלב זה אין חלופה שבכוחה להפיג את מסוכנותו של העורר.

הערר נדחה.

ניתנה היום, ט' באב תשס"ד (27.7.2004).


מעורבים
תובע: אורחן תורכ
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: