ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ח'ליל ח'לאילה נגד משרד התחבורה :

בפני כבוד השופטת ר. למלשטריך- לטר

עותרים

1. ח'ליל ח'לאילה ת.ז. XXXXX244

נגד

משיבים

  1. משרד התחבורה
  2. נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות תחבורה
  3. עיריית סחנין
  4. הוועדה המקומית לב הגליל

פסק דין

1. העותר, בעל תחנת דלק בסכנין, הנמצאת על כביש 805 מזה כ-30 שנה, הגיש עתירתו על מנת שהמשיבים לא יקימו במסגרת העבודות המתבצעות בכביש 805 בסכנין, פס הפרדה רציף באופן שמונע כניסת כלי רכב הנעים ממזרח למערב לתחנת הדלק. זאת לאחר שבמהלך כ-30 שנים, התאפשרה כניסת רכב לתחנת הדלק משני כיווני התנועה.

2. עובדות הרקע
2.1 העותר הינו הבעלים של חלקה 11 בגוש 19319 עליה הוקמה בהיתר כדין תחנת דלק לפני כ-30 שנה . תחנת הדלק פעילה. הוצג היתר הבניה לתחנת התדלוק משנת 1983.
2.2 תחילתה של עתירה זו בעתירה קודמת, שהוגשה באותו ענין במסגרת עתמ 29722-05-13.(להלן "העתירה הקודמת"). העתירה הקודמת הוגשה כנגד נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות תחבורה, כנגד הועדה המחוזית לתכנון ובניה וכנגד הועדה המקומית לתכנון ובניה.
2.3 נטען כי בשנת 1998 אשרה הועדה המקומית את תוכנית מס' ג/9354 , שעניינה סלילת כביש 805 חוצה סכנין מחדש, ברוחב של 30 מ'. ס' 4.1 (3) לתקנון התוכנית קבע כי המסמך התחבורתי הוא חלק בלתי נפרד מהתוכנית במעמד מנחה, זאת לפי הוראות משרד התחבורה.
2.4 נטען כי תוכניות הביצוע מלמדות על תוכנית לקו הפרדה רציף, ואינן מתאימות לתוכנית תחבורה ראשונית שאושרה לעותר עם מתן ההיתר, אשר אפשרה כניסה לתחנה משני כיווני התנועה. העותר פנה לעיר ייה ולוועדה המקומית על מנת שיבצעו ככר תנועה בסמוך לתחנת הדלק, כזו שתאפשר כניסה משני כיווני התנועה. העותר מדגיש כי כ-150 מ' מערבה ממנו בוצעה ככר בכביש, וכן כ-500 מ' מזרחה ממנו, ו-1,000 מ' מזרחה ממנו בוצעו ככרות. אין לכן מניעה לטענתו לבצע ככר גם מול תחנת הדלק.
2.5 משלב הגשת העתירה הקודמת, בקשה חברת נתיבי ישראל להתנער מכל מעורבות, כשהיא מכחישה את מעמדה הסטטוטורי בענין. ב"כ נתיבי ישראל טען בתגובה לפניית ב"כ העותר כי חברת נתיבי ישראל איננה לוקחת כל חלק בפרויקט, לא בתכנון ולא בביצוע. לטענתו, בפרויקטים שאינם עירוניים חברת נתיבי ישראל משמשת כרשות תמרור אך לא במקרה זה. עוד נטען בתגובתו כי משרד התחבורה הוא זה אשר מבצע את העבודה בכביש 805. ב"כ נתיבי ישראל דרש למחוק את חברת נתיבי ישראל מהעתירה.
2.6 לפיכך, בקש העותר, על אף שסבר כי חברת נתיבי ישראל היא המשיב הנכון, להחליף את נתיבי ישראל במשיב חדש שהוא משרד התחבורה. אלא שמתגובת משרד התחבורה עלה כי על תכנון ככר כחלק מהסדרי תנועה מופקדת רשות התכנון המקומית, ובמקרה של כביש 805 רשות התמרור המקומית היא חברת נתיבי ישראל. על רשות התמרור המקומית להעביר את הפניה לרשות התמרור המרכזית, הנמצאת במשרד התחבורה לצורך אישור ההסדר.
2.7 והנה, למרות תגובת משרד התחבורה, המשיך ב"כ חברת נתיבי ישראל לטעון במכתב תשובה לעותר כי בפרויקט הנוכחי אין חברת נתיבי ישראל משמשת כרשות תמרור מקומית אלא משרד התחבורה בעצמו.
2.8 בדיון שהתקיים בעתירה הקודמת טען ב"כ משרד התחבורה כי על העותר לבצע פניה רשמית ל"רשות התמרור המקומית", וכ ל עוד לא בוצעה פנייה כזו, לא ניתן לאמר שמוצו ההליכים. התיק הסתיים בפסק דין ביום הדיון (7.11.13) המורה לעותר למצות תחילה את המהלכים מול רשות התמרור המקומית.
2.9 ביום 4.12.13 הוגשה העתירה הנוכחית כנגד כל הגורמים לאחר שמכתב ב"כ העותר לכל הרשויות הרלוונטיות, לא נענה. העתירה הוגשה כנגד משרד התחבורה, נתיבי ישראל, עירית סחנין והועדה המקומית.
2.10 כבר כאן אציין כי עירית סחנין הודיעה שהיא מקדמת בברכה פתרון שיאפשר פניה לתחנת הדלק משני כיווני הנסיעה. גם עמדת והועדה המקומית היא שניתן למצוא הסדר תנועה מתאים כמו ככר תנועה במסגרת הרוחב הקיים של רצועת הדרך המאושרת, זאת בכפוף להסרת חלק מגגון החודר שלא כדין לרצועת הדרך המאושרת.
3. המסגרת הנורמטיבית
3.1 ס' 17,18 לתקנות התעבורה התשכ"א 1961 קובעות הוראות בנושא רשות תמרור מרכזית ,רשות תמרור מקומית, וסמכויותיהם.
רשויות אלו מוגדרות בסעיף ההגדרות כדלקמן –
"רשות תימרור מרכזית" - המפקח על התעבורה שמונה לכל שטח המדינה או אדם שהמפקח אצל לו בהודעה ברשומות מסמכויותיו כרשות תימרור מרכזית, לכל שטח המדינה או לחלק ממנה;
"רשות תימרור מקומית" - מי שהמפקח על התעבורה שמונה לכל שטח המדינה מינה אותו, בהודעה ברשומות, להיות רשות תימרור מקומית לגבי התחום או המקומות שקבעה;

ס' 17 קובע את זכותה של רשות תמרור מרכזית להורות לרשות התמרור המקומית את הסדר התנועה הנחוץ –
17 (א) רשות תמרור מרכזית רשאית להורות לרשות תמרור מקומית על קביעת הסדר תנועה, שינויו, ביטולו ודרך אחזקתו.
(ב) ניתנה הוראה כאמור בתקנת משנה (א) ורשות התמרור המקומית לא פעלה על פיה, רשאית רשות התמרור המרכזית לקבוע את הסדר התנועה ויראו אותו כאילו הוצב, סומן, הופעל או סולק בידי רשות התמרור המקומית.
ס' 18 (א) מאפשר לרשות התמרור המקומית, לאחר התייעצות עם קצין משטרה, להציב או לסמן או לסלק תמרורים שונים.
ס' 18(ב) מאפשר לרשות תמרור מקומית לקבוע הסדרי תנועה לאחר התייעצות עם קצין משטרה, אך רק בתחום שנקבע לה בידי רשות התמרור המרכזית בהודעה בכתב.
ס' 18 (ג) הוא הסעיף הרלוונטי לענייננו וזו הוראתו –
(ג) רשות תמרור מקומית רשאית, בהסכמת רשות תמרור מרכזית ובהתייעצות עם קצין משטרה, לקבוע כל הסדר תנועה שלגביו לא ניתנו הוראות על פי תקנות משנה (א) ו-(ב).
דהיינו, לרשות התמרור המקומית יש סמכות לקבוע הסדר תנועה של ככר בתחום הדרך המאושרת, בהתייעצות עם קצין משטרה, ובהסכמת רשות התמרור המרכזית.
3.2 ואכן, חברת נתיבי ישראל הכירה , לאחר דרך הייסורים שבה הובילה את העותר, כי היא אכן רשות התמרור המקומית.

4. תוכנית תחבורה המתייחסת לתחנת הדלק , מתוך תיק הועדה המקומית 4.1 העותר הציג תוכנית תחבורה, (מב / 1 בתוך עת/ 1) חתומה מיום 3.3.83 על ידי מריאן ברוק, מי שהיה באותה העת סגן מהנדס תנועה מחוזי למחוזות חיפה והצפון. כמו כן הוצג מכתב מר מריאן ברוק מיום 4.3.83 המופנה לחברת פז, המצרף למכתב את תוכנית התחבורה המאושרת על ידי משרד התחבורה. העותר הצהיר כי תוכנית זו מתווה את הסדרי התנועה כחלק מההיתר שקבל להקמת תחנת הדלק.
4.2 תוכנית מב /1 בתוך עת/1 צולמה מתוך תיק מס' 1483/81 של הועדה המקומית לתכנון ובניה לב הגליל. תיק מס' 1483/81 הוא תיק חברת פז לקבלת ההיתר לתחנת הדלק מושא הדיון. (ההיתר הוא מיום 27.3.84 , וצורף כנספח 2 לעתירה, שסומן על ידי לצורך הנוחות כעת/7). מהתוכנית ניתן לראות בברור כי הכניסה לתחנת הדלק מתאפשרת משני כיווני התנועה. על הכביש עצמו מצויין פס הפרדה לבן רציף אך בכוון התנועה ממזרח למערב מול תחנת הדלק יש קו מקוקו מימין לקו ההפרדה המאפשר חצייה וכניסה לתחנת הדלק. כך גם ביציאה מתחנת הדלק. גם שם קיים קו מקוקו בצמוד לקו ההפרדה המאפשר חצייתו.
ב"כ נתיבי ישראל בקש לטעון כי קו מקו וקו הצמוד לקו לבן רציף מאפשר עקיפה בלבד, ולא פניה לתחנת הדלק. לטענה זו אין בסיס בתקנות התעבורה תשכ"א 1961 . תקנה 36 (ג) לתקנות קובעת :
(ג) בכביש המחולק על ידי קו הפרדה רצוף ישתמש הנוהג ברכב או בבעל-חיים בצד שמימין לקו, ולא יעבור אותו אלא אם נמצא קו קטעים סמוך לקו ההפרדה בצדו הימני.
תמרור דרך מס' 806, בלוח התמרורים המראה קו מקווקו בצמוד לקו רציף קובע : " קו קטעים ליד קו רצוף בצבע לבן : מותר לעבור את הקווים, אם קו הקטעים הוא מצדו הימני של הקו הרצוף, והדרך פנויה".
זאת ותו לא.
מעבר לכך שאין תימוכין בנוסח התקנות לטענת ב"כ נתיבי ישראל כי לא מתאפשרת פניה, תוכנית התחבורה מב / 1 מסמנת בגוף התוכנית את הפניה לתחנת הדלק בחץ, באופן ברור, כך גם את היציאה ממנה.
4.3 גם מצהיר מטעם העותר, מהנדס אזרחי ובעל תואר שני כמהנדס תחבורה הצהיר כי קו לבן רציף המקווקו בקווים קצרים מצד ימינו מאפשר פניה שמאלה לתחנת הדלק. (תצהירו סומן עת/ 6).
4.4 גם תוכנית נוספת כבקשה להיתר (מב / 3) שהוגשה בשנת 1990 על ידי חברת פז לענין הוספת מיכל דלק בתחנה, אשר ניתן עליה אישור רשות הרישוי המקומית ביום 15.6.90 מראה את אפשרות הכניסה לתחנה משני כיווני הנסיעה וכך גם היציאה ממנה. יש בכך תימוכין נוסף לכך שזו היתה התוכנית המאושרת מלכתחילה, ולכך ש גם הרשויות היו ערות לכך שניתן להכנס לתחנת הדלק משני כיווני הנסיעה, מה שלא מנע מהן לאשר את הבקשה להיתר שהוגשה.
4.5 לא נסתרה טענת העותר, כי בפועל, מזה 30 שנה כלי הרכב נכנסים לתחנת הדלק משני כיווני התנועה.
4.6 מסקנת ביניים - במשך 30 שנה, כדין ומכח תוכנית מאושרת, היתה פניה לתחנת הדלק משני כיווני התנועה.
5. תשובת רשות התמרור המקומית
5.1 ביום 29.1.14 הוגשה לרשות התמרור המקומית מטעם העותר תוכנית מוצעת למעגל תנועה מול תחנת הדלק על ידי המהנדס גסאן מזאוי. (עת/4). התוכנית הראתה מעגל אליפטי מול תחנת הדלק המאפשר כניסה ויציאה משני כיווני הנסיעה, והעתקת אי המשאבות המצוי בגבול הדרך שהורחבה לכוון פנים התחנה.
5.2 אינג' נחלה שקר, מהנדס תנועה ראשי , הגיב לפניית העותר ב מכתב מיום 27.2.14(מש/1) בו הוא מתנגד למתן פניה לתחנת הדלק (כניסה ויציאה) לכלי הרכב הבאים מכוון מזרח למערב. לא ניתן תצהירו במהלך הדיון בעתירה, לא בתגובה ראשונה וגם לא במהלך הדיון. טענותיו במכתב התגובה לא אומתו על ידו בתצהיר. מר נחלה גם לא התייצב לדיון על אף שזומן במפורש.
ניתנה תגובתו בתצהיר רק לענין השאלה אם כביש 805 הוא כביש עירוני או בין עירוני, רק בתום הדיון ולנוכח דרישת בית המשפט. זאת מהטעם שב"כ נתיבי ישראל טען בדיון שמדובר בדרך בינעירונית, טענה עובדתית שהסתברה כשגויה. כביש 805 הוא כביש עירוני.
על אף שטענות רשות התמרור המקומית לא גובו בתצהיר, אדון בהן אחת לאחת.
5.3 המה נדס נחלה שקר מונה במכתבו 4 נימוקים לדחיית הבקשה –
א. ס'ק 13.3 (ב) בהוראות תמא 4/18 אוסר מתן פניה שמאלה לתחנת תדלוק.
ב. בתשריט התב"ע המאושר של תחנת התדלוק מופיע כרקע תכנון תנועתי המתיר פניות ימינה בלבד.
ג. הרחבת הדרך למלוא זכות הדרך (30 מ') של דרך 805 לצורך הסדרת מעגל תנועה אליפטי פוגעת באורך ההמתנה הנדרש על פי הוראות תמא 4/18, לפני אי המשאבות הראשון. הוראות התמא קובעות אורך המתנה מינימלי של 24 מ' (4 כלי רכב) אך בתוכנית שהציע העותר מוצעים 15 מ' בלבד לאחר העתקת אי המשאבות. בנוסף נדרשת התייחסות לסוגית המרחק הדרוש על פי תמא 4/18 ממגורים, בגין העתקת אי המשאבות.
ד. תכנון מעגל תנועה אליפטי לאורך חזית תחנת הדלק מקטין משמעותית את דרך השרות המוצעת מול תחנת הדלק ומקטין את מאגר החניה הציבורית שבתחום זכות הדרך.
5.4 על תמ"א 18 שינוי מס' 4
א. ס' 13.3 (ד) לתמא 4/18 (שזה הסעיף שכנראה כוון אליו מר נחלה) קובע כי הכניסה לתחנת התדלוק והיציאה ממנה בדרך דו סטרית תותר רק בפניות ימינה. ס' זה מתייחס לתנאים הדרושים לצורך מתן היתר לתחנת תדלוק בסמוך לדרך.
אך נעלם מעיניו של המהנדס מר נחלה כי ס' 13.3(ד) הנ"ל איננו חל על תחנת הדלק מושא הדיון.
ס' 18 בתמא 4/18 קובע תחולה והוראת מעבר, וזה נוסחו –
"הופקדה תוכנית לתחנת תדלוק טרם תחילתה של תוכנית זו, והיא תואמת את הוראות תמא 18 לפי תוקפה במועד ההפקדה, רשאי מוסד תכנון לאשרה אף אם אינה עומדת בהוראות תוכנית זו, למעט סעיפים 10,11.2,ו-12 , ובלבד שהתוכנית המאושרת תואמת את הוראות תמא 18 לפי תוקפה במועד ההפקדה. "
תוכנית ההיתר לתחנת הדלק במקרה כאן ניתנה בשנת 1983. שינוי 4 לתוכנית המתאר פורסם בילקוט פרסומים ביום 23.8.06. בדברי ההסבר לשינוי מס' 4 לתמא 18 -

"....יש לציין כי התמא אינה חלה רטרואקטיבית על תוכניות שאושרו והיתרים שכבר ניתנו כדין מכח תוכנית מאושרת. לגבי תוכניות שהופקדו נקבעה הוראת מעבר (ס' 18) ולגבי היתרים שטרם ניתנו, לא חלה התמ"א למעט ס' 12(5)."
מכאן, שאין תחולה בענייננו לס' 13.3 (ד) ואין המהנדס מר נחלה יכול להביאו כנימוק לשלילת הפניה שמאלה לתחנה. המהנדס מר מזאוי הסביר בעדותו כי כאשר שינויים נובעים בגלל תוכנית כביש העובר בסמוך, לא ניתן לכפוף את בעל תחנת הדלק הסמוכה שיש לו היתר כדין מימים ימימה לתמא 4/18, ולדרוש ממנו דרישות מכח התמ"א כפי ששונתה בשנת 2006.
5.5 בתשריט התב"ע המאושר מופיע רקע תכנון תנועתי המתיר פניות ימינה בלבד נראה כי מר נחלה מכוון בדבריו לתכנית ג/9354 ,אך לא צרף את המסמך התחבורתי של תוכנית זו. מכל מקום, המסמך התחבורתי של תוכנית זו הוא במעמד מנחה בלבד, וזאת לפי הוראות משרד התחבורה. כך נקבע בתקנון התוכנית, ס' 4.1 (3).
מעבר לכך נשמעה עדות כי בכביש 805 החוצה את הישוב סכנין קיימות כבר עכשיו 3 ככרות תנועה. האחת במרחק של כ-150 מטר מערבה מתחנת הדלק, והשניה והשלישית במרחק של מ' 500,ו-1000 מ', בהתאמה מזרחה לתחנת הדלק. ללמדך – גם אם התוכנית התחבורתית המנחה של תבע ג/9354 קבע ה קו הפרדה רציף, הרי שיש התייחסות פרטנית , המאפשרת בניית ככר תנועה. ראו לענין זה עדות מהנדס התחבורה מטעם העותר, המאשר כי נבנו בכביש 805 ככרות תנועה, שאינן מופיעות בנספח התחבורתי המנחה. (עמ' 14 לפרטיכל).
יש לכן לדחות גם נימוק זה של מהנדס מר נחלה.

5.6 אורך המתנה וקרבה למגורים
העותר איננו פונה מיוזמתו לקבל כעת היתר בניה לתחנת דלק. היתר כזה כבר מצוי בידיו. גם אם היה העותר שותק, ולא מתייחס לנושא הסדרי התנועה, כשרוחב הכביש הוא 30 מ', לפי התוכנית המאושרת, איננו עומד בתנאים של אורך המתנה מינימלי לאי המשאבות, וקרבת אי המשאבות למגורים. והרי אין בכך שהכביש הורחב כדי לשלול היתר לתחנת דלק שקיימת עשרות שנים קודם לתמא 4/18. בענין זה העיד מהנדס התחבורה מטעם העותר ואישר כי "עם הככר האליפטית או בלעדיה, יהיה אותו מרחק המתנה לפני אי המשאבות הראשון".
בנוסף, דרישת אורך ההמתנה והמרחק ממגורים הוא פועל יוצא של הוראות תמא 4/18 וראינו כבר כי לא יחולו במקרה כזה על תחנת הדלק של העותר, אשר קבל היתר לתחנת הדלק עשרות שנים קודם לתיקון.
5.7 המעגל האליפטי מקטין את דרך השרות המוצעת ואת מאגר החניה הציבורית שבתחום הדרך רוחב הכביש הוא 30 מ'. התוכנית שהגיש העותר למעגל אליפטי מצוי בטווח 30 המ' המאושרים של רוחב הכביש. דהיינו, לפי עדות מהנדס התחבורה מטעם העותר, מתאפשרת תנועה רציפה במסגרת הרוחב של 30 המ' המאושרים ככביש. כל עוד לא נסלל הכביש לכל רוחבו, מצויה דרך "שרות" בשוליו, שאמורה להיות חלק מהכביש הסלול. בכל ככר שנבנית, מפסיק כביש השרות במקום הככר עצמו, וכביש השרות נמשך מיד לאחר מכן. כך בככרות האחרים שנבנו. לא עולה כל פסול בכך.
גם הטענה להפחתת חניה בתחום הדרך המאושרת אין לה על מה שתסמוך. רשות התמרור לא הראתה את מקור ההוראה המאפשר או מחייב קיומם של מספר מקומות חניה ספציפי בדרך השרות שאמורה לפי התוכנית להיות חלק מהכביש הסלול, או כמה מקומות חניה נמנעים בגלל קיומה של הככר, ואת השפעתם במקום.
לפיכך, גם טענה זו של המהנדס מר נחלה צריכה להדחות.
5.8 רשות התמרור המקומית לא התייעצה עם קצין משטרה על ההתנהלות השגויה של רשות התמרור ניתן ללמוד גם מכך שלא קיימה את ההוראה להתייעץ עם קצין משטרה, כפי שמחייבות התקנות. מהגדרת תקנות התעבורה עולה כי מדובר לכאורה ברשות של איש אחד. מתגובת מר נחלה אני מסיקה שהוא אכן בעל המינוי, שאם לא הרי היה מסייג את תגובתו . כשמדובר בהחלטה של איש אחד חשיבות ההתייעצות עם קצין משטרה, אדם נוסף, מקבלת משנה תוקף.
5.9 רשות התמרור המקומית לא פנתה כלל לרשות התמרור המרכזית גם העדר פניה זו מלמד כי רשות התמרור המקומית גבשה את עמדתה מלכתחילה, לא התייעצה, ומשמצאה על דעתה שאין מקום להקים ככר תנועה, התנגדה לכך מבלי להביא את הנושא לידיעת רשות התמרור המרכזית.
5.10 מסקנת ביניים - מהנדס רשות התמרור המקומית לא הונחה משפטית כיצד לבחון את ה סוגיה, והחיל על המקרה, שלא כדין, את דרישות תמא 4/18. בנוסף התייחס לתוכנית מנחה בתב"ע כתוכנית מחייבת, על אף שאיננה כזו, ושאר טענותיו בענין דרך שרות וחניה, הועלו כטענות סתמיות, ללא התייעצות עם קצין משטרה, ולא הוו טענות הנוגדת ככר ות תנועה שכבר הוקמו במרחק 150 מ' או 500 מ' משם באותו הכביש, מה שמלמד על חולשתן. אין בשיקולים התעבורתיים שפרש מר נחלה, כדי לבסס את ההתנגדות.

6. מסגרת שיקולי הרשות
6.1 ראשית אצין, כי על אף שהשיקול התעבורתי הוא השיקול המרכזי של רשות התמרור , היא איננה מנועה מלשקול שיקולים נוספים. (ראו לענין זה בגץ 1064/94 קומפיוטסט ראשון לציון (1986) נ. שר התחבורה (30.11.95) וכן בגץ 5434/96 חורב נ. שר התחבורה (13.4.97) וכן בגץ 1869/95 חברה להובלת דלק בע"מ נ. שר התחבורה (19.2.96) ) .
6.2 מצופה מרשות התמרור שתביא בחשבון גם את ההשפעות של שיקוליה -
ראו דברי כבוד השופט אגרנט בבגץ 174/62 הליגה למניעת כפיה דתית ואח' נ. מועצת עירית ירושלים ואח' (28.11.62) -
"...המטרה, שעמדה לפני המחוקק... היתה להעניק לידי רשות התמרור המרכזית סמכות להסדיר את התנועה ברחובות... בהתחשב הן באינטרסים של בעלי המכוניות והולכי הרגל להשתמש ברחובות לצרכיהם השונים והן בהתחשב בצרכים הלגיטימיים של חלקים אחרים של בני-הציבור, לרבות האינטרסים של הדיירים בבתים הגובלים עם הרחובות או של אלה המשתמשים בהם למטרות שונות. כפי שטען פרקליט המדינה, הבעיה, שעל רשות התמרור המרכזית לפתור בכל מקרה קונקרטי מסוג זה, היא להביא, במידת האפשר, לידי איזון האינטרסים הללו...
...מחובתה של רשות התמרור המרכזית לדון בכל מקרה קונקרטי לאור נסיבותיו המיוחדות ובהתחשב בכל האינטרסים אשר סגירת הרחוב עשויה להשפיע עליהם, בין לטובה ובין לרעה. הבעיה היא, בסופו של דבר, בעיה של מידה ודרגה".
6.3 ככל שהשיקול התעבורתי הינו בעל חשיבות ומושך בחוזקה לכיוון אחד, כן יקטן משקלו היחסי של השיקול המושך בכיוון האחר. (בגץ 5434/96 הנ"ל). במקרה שבפני, השיקולים התעבורתיים כמעט ולא קיימים, שכן הם מושתתים על הבנה משפטית מוטעית ושימוש בהוראות שאין להן תחולה. למולם עומדת זכותו של העותר, להמשיך ולנהל את תחנת הדלק לפי ההיתר שקבל לפני כ-30 שנה, אשר אפשר לכלי רכב משני כיווני הנסיעה להזקק לשירותי התחנה שלו. המסקנה המתבקשת מאליה היא שסגירת הפניה לתחנה של כלי רכב הבאים ממזרח תקטין את לקוחות התחנה באופן משמעותי ותביא להפחתה בהכנסותיה. במצב דברים זה, עולה כי לא נערך איזון ראוי ומידתי בין האינטרסים הנוגדים כביכול.
6.4 על כל רשות מנהלית מוטלת החובה לפעול בסבירות ומידתיות, ולהביא בחשבון את השיקולים הרלוונטים המצריכים איזון ראוי. כמו כן קיימת החובה לפעול ביושר, ללא משוא פנים בהגינות וביעילות (ראו עתמ (חי) 232/08 מועצה מקומית דיר חנא נ. מע"צ21.9.09). יחד עם זאת, בית המשפט לא יחליף את שיקול דעת הרשות בשיקול דעתו.
6.5 אם ניישם עקרונות אלו במקרה כאן, נראה שרשות התמרור לא עשתה את האיזון הראוי בין השיקול התעבורתי לפגיעה הצפויה בעותר.
קשה להבין כיצד מערבית לתחנת הדלק ובמרחק -150 מ' ממנה, מול חלקה הנמצאת בבעלות מר בסיט חלאילה אשר בקש להקים תחנת דלק במקום הוקמה ככר אליפטית מול החלקה, באותו כביש ממש. בקשת בסיט חלאילה להקמת תחנת דלק אמנם נדחתה בשל התנגדות השכנים, אך הככר קיימת.
כך גם מזרחה לתחנת הדלק, במרחק של כ-500 מ' וכ-1000 מ' נבנו שתי ככרות נוספות, אף הן לבקשת מעוניינים.
יובהר, כי קיומן של הככרות הקיימות כבר, אין בהן , קרוב לודאי, כדי לקדם כניסה לתחנת הדלק של העותר שכן כלי הרכב הבאים ממזרח ספק אם יסתובבו בככר הנמצאת מערבה כ-150 מ', ובוודאי שלא ירצו לחוזר על עקבם חצי ק"מ בחזרה כדי להשתלב שוב בנסיעה לכוון מערב.
מדובר בכביש 805 שהוא דרך עירונית החוצה את סחנין, ובמקום הרלוונטי ומשני צידיה בתים ויישוב פעיל.
6.6 הערכת הסבירות היא עניין נורמטיבי. היא מתמקדת בשאלה, אם ההחלטה או הפעולה השלטונית הן החלטה או פעולה, אשר רשות סבירה, המופקדת על הסמכות הנוגעת לעניין, הייתה רשאית להחליט. היא מתמקדת בשאלה, אם האיזון המשתקף בהחלטתה הוא איזון סביר של הערכים העומדים על הפרק.
לתפישתי, לא נערך האיזון הראוי והתוצאה חורגת ממתחם הסבירות.

7. לסיכום
7.1 על מנת לאשר מעגל תנועה במקום המבוקש, נדרשת הסכמת רשות התמרור המרכזית.
7.2 הצדדים יפנו עם פסק הדין לרשות התמרור המרכזית.
7.3 על העותר להסיר את קטע הגגון החודר לרצועת הדרך המאושרת, כתנאי לדיון בבקשתו.
7.4 המשיבה 1 תשא בהוצאות העותר בסכום של 15,000 ₪ .
7.5 המזכירות תודיע לצדדים על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ד אייר תשע"ד, 24 מאי 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ח'ליל ח'לאילה
נתבע: משרד התחבורה
שופט :
עורכי דין: