ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יהודה כהן נגד אילן כהן :

התובע
יהודה (אריק) כהן ת.ז. XXXXXX992

נגד

הנתבע
אילן כהן ת.ז. XXXXXX923

פסק דין

1. תיק זה נפתח כתביעה בסדר דין מקוצר בסכום של כ-2.8 מיליון ₪ בדרישה להחזר הלוואה שנתן התובע לנתבע בשלוש הזדמנויות שונות. ניתנה בהסכמת הצדדים רשות להתגונן.

2. עובדות הרקע
2.1 התובע והנתבע קרובי משפחה. אבי התובע הוא אחי סבו של הנתבע. התובע מתגורר מאז שנת 1981 בצרפת ועיסוקו בתחום הבניה והנדל"ן. התובע פתח חשבון בבנק למסחר ולדבריו, עסקיו פרחו והוא הפקיד חלק מרווחיו בחשבון בבנק למסחר. בשנת 2003 שב התובע לארץ.

2.2 הנתבע היה מיופה כוח בחשבון זה, לרבות היכולת למשוך כספים מהחשבון החוצה.

2.3 הנתבע בעל רשיון מטעם משרד האוצר של נותן שירותי מטבע ובעלים של עסק להחלפת מטבע זר. לדברי התובע הנתבע היה ידוע כמלווה בשוק האפור. בתחילת הדרך שררו יחסי אמון בין התובע והנתבע.

2.4 התובע טען כי ערב קריסת הבנק למסחר בעקבות מעילת ענק, אפריל 2002 ,היו בחשבונו בבנק למסחר סכום של 752,853 דולר ארה"ב. בנק ישראל החזיר לו ב-2006 סכום של 437,747$ אשר הופקד בניכוי שכ"ט עורך דינו בינואר 2007 בחשבונו בבנק המזרחי (סה"כ הופקד סכום של 398,721$ ) . בגין היתרה הגיש התובע תביעת חוב למנהל המיוחד שמונה בתיק הפירוק של הבנק וקבל סכום נוסף .

2.5 התובע טען כי נתן לנתבע הלוואת בשלוש הזדמנויות –
ביום 17.1.08 העביר לחשבון הבנק של הנתבע סכום של 440,000 דולר ארה"ב.
ביום 10.2.08 העביר לחשבון הבנק של הנתבע סכום של 115,000 דולר ארה"ב.
ביום 17.4.11 העביר לחשבון הבנק של הנתבע סכום של 14,000 דולר ארה"ב.
(להלן יקראו "סכומי ההפקדה"). לא הוצג הסכם הלוואה אך קיימת אסמכתא בנקאית על 3 העברות הכספים מחשבון התובע לחשבון הנתבע.
2.6 סכום נוסף של 17,000$ שהתקבל מבנק ישראל הועבר על ידי עו"ד גולן שלומי ישירות לנתבע לבקשת התובע, וזאת לאחר הגשת התביעה הנוכחית. התובע טען כי נתן במתנה לנתבע בתמורה על עזרתו בתביעה כנגד הבנק למסחר, ואיננו דורש סכום זה בחזרה.

2.7 הנתבע מכחיש כי מדובר בהלוואה שעליו להחזיר וטוען כי בשנת 2000 הפקיד בידו של התובע סכום של 620,000$ למשמורת, שכן התחתן בשנת 1998 ולא רצה לשמור את הסכומים ברשותו, עד שיהיה בטוח בקשר עם בחירת ליבו. בעדותו טען כי את הסכום הזה מסר במזומנים לאימו של התובע. ההפקדות בחשבונו בשנים 2008 ו-2011 ,לטענתו, הם החזר הכספים שמסר למשמורת, ואלו הוחזרו לו בסמוך לכך שכספו של התובע שהיה בחשבונו בבנק למסחר –הושב לו ב שנת 2007 ותחילת שנת 2008.

2.8 הנתבע טען בנוסף כי התובע והוא, ביחד עם מר שחר שטרית שותפים בחברת "עטרת רימונים בע"מ", חברה שהוקמה בנובמבר 2008, המנהלת עסק של מלונית חנויות מחסנים וחניון בכרם התימנים. התובע השקיע בחברה סכום של 720,000$ תמורת 50% מהון המניות ואילו הנתבע השקיע סכום של 360,000$ תמורת 25% מהון מניות החברה. מר שחר שטרית הוא השותף השלישי בחברה. הנתבע טוען כי התובע ומר שחר שטרית חברו יחדיו לנשלו מחלקו בחברה, בשל כך שחשף מעילות שבצעו בעסק. התביעה משמשת אותם להפעיל עליו לחץ פסול ולכפות עליו למכור את חלקו.

2.9 הסוגיה במחלוקת : התובע אומר סכומי ההפקדה שלי הם. הנתבע אומר –סכומי ההפקדה שלי הם.

3. דיון
3.1 אקדים ואציין כי דין התביעה להדחות ברובה. הבירור הוא עובדתי, ומכלול הנסיבות הביא אותי למסקנה כי הנתבע, אשר עסק ב-Change החזיק כספי ו בבנק למסחר. בשל ההליכים לקראת חקיקת חוק איסור הלבנת הון תש"ס 2000 (שפורסם באוגוסט 2000) בקש הנתבע להראות מקורות לגיטימיים לכספים שהפקיד ויפקיד בבנק למסחר, והשתמש לשם כך בשמו של התובע, שהיה איש עסקים בצרפת. בפועל הכספים הופקדו בחשבון על ידי הנתבע ושותפו, ולא על ידי התובע אשר נתן את שמו לחשבון. הנתבע לא חשש לכספו שכן היה לו יפוי כח מלא לעשות כל פעולה בחשבון.
3.2 עם קריסתו של הבנק למסחר בעקבות פרשת המעילה, קבל התובע את החזר הכספים, שכן החשבון היה על שמו. לפיכך, מיד בסמוך לאחר מכן, החזיר את הכספים לנתבע, שכן היו אלו כספי הנתבע מלכתחילה.

3.3 עובדות אלו מסוייגות בגין השתק שיפוטי של הנתבע, אשר הצהיר לבית המשפט בתצהיר בתמיכה לתביעת התובע בשנת 2006 כי 199,985$ אשר הופקדו על ידו בחשבון ביום 11.5.00 מהווים החזר הלוואה שנתן לו התובע. זאת כדי להסביר כי ההפקדה לגיטימית והכספים בחשבון הם של התובע.

להלן אפרט את מכלול הנימוקים אשר הביאוני למסקנה העובדתית, ולאחר מכן תפורט מגבלת ההשתק השיפוטי.

3.4 פתיחת החשבון בבנק למסחר (להלן "החשבון")
א. לדברי התובע, פתיחת חשבון הבנק בבנק למסחר היתה ביוזמת הנתבע ובהמלצתו. (ס' 24 לת / 2). הנתבע פרט בעדותו כי באפריל 2000 לקח את התובע לבנק למסחר כדי לפתוח חשבון, זאת לאחר שמספר פעמים דבר עם התובע טלפונית בענין, ולאחר שהנתבע ברר והגיע למסקנה כי הריבית בבנק זה היא הגבוהה ביותר. (עמ' 25 לפרטיכל).
ב. במעמד פתיחת החשבון ניתן יפוי כח לנתבע לבצע כל פעולה אפשרית בחשבון, לרבות משיכת כספים מהחשבון החוצה. עובדה זו איננה שנויה במחלוקת.
יפוי הכח הגורף והבלתי מסוייג יכול ללמד לכשעצמו על אדונות הנתבע בחשבון. גם אם התובע נמצא בצרפת, אין כל סיבה ליתן לאחר יפוי כח מלא וגורף בחשבון, אם הסכומים אינם שייכים לו. גם בשנת 2000 ניתן היה לבצע פעולות בחשבון בנק בארץ , מצרפת.
ג. מסתבר כי הנתבע היה מיופה כח גם בחשבון אחר באותו בנק, חשבון של אברהם אזולאי, שחשבונו נסגר טרם קריסת הבנק. אין קשר בין התובע לאזולאי.
ד. מסקנת ביניים - החשבון נפתח ביוזמת הנתבע תחת שם של התובע לאחר שהנתבע ברר פרטים בהשוואה לבנקים אחרים, כשלנתבע יפוי כח מלא לבצע כל פעולה בחשבון.

3.5 הפקדות כספים בחשבון הבנק בשנת 2000 -2002 א. הכספים הופקדו בחשבון במועד שהוא טרם קריסת הבנק -
- סכום של 200,000$ הופקדו ביום פתיחת החשבון, 24.4.00 במזומן על ידי מיופה הכח.
- סכום נוסף של 199,985 $ הופקד על ידי הנתבע ביום 11.5.00 דרך Change. לגבי סכום זה טען התובע כי הלווה אותם לנתבע בחודש אפריל ולאחר חודש הוחזרו לו באמצעות הפקדה לחשבון הבנק למסחר שכן העסקה שלשמה הלווה את הכסף לא יצאה לפועל.
- ביום 3.1.02 הופקד בחשבון זה סכום של 312,217$ על ידי מר סמי עמרן. סמי עמרן הוא בן דודו של התובע, ושותף של הנתבע בחברת הדודים שהוקמה בשנת 1995 ורכשה קרקע בתל אביב ברחוב עין הקורא. גם סכום זה לא הופקד על ידי התובע עצמו, והוא טען כי גם הפקדה זו היא החזר חוב של סמי אליו, בגין הלוואה שנתן לו. סמי עמרן נתן תצהיר בשנת 2006 שתמך בתביעה שהגיש התובע כנגד הבנק למסחר, ושם טען כי כשהיה בצרפת נתן לו התובע הלוואה של 300,000$ שנרשמה בפתק שהוא קרע, ולכן בינואר 2002 העביר מחשבון הבנק שלו לחשבון הבנק בבנק למסחר סכום של 312,217 $.

לא הוצגו כל הסכמי הלוואה לגבי סכומי ההלוואה הנטענים מהתובע לנתבע או מהתובע לסמי.
ב. התובע העיד כי לאחר שהבנק קרס הגיע לארץ ויחד עם הנתבע הגיע לבנק למסחר "והיתה שם בעיה עם שאלה אחת שלא ידעתי לענות לגבי 200,000$ שהוא העביר דרך Change, הוא טען שזה הגיע דרך בלגיה (העברה של 100,000$) ואנחנו לא ידענו מול מי אני יושב בבנק למסחר...... כשיצאנו משם שאלתי אותו אם הוא לא זוכר.....וה-200,000 שהלוויתו לו שהוא החזיר לי לא ידעתי איך החזיר לי. " (עמ' 10 לפרטיכל). העדות מלמדת על כך שלא ברור היה לתובע בזמן אמת, זמן הפקדתם, מהם ה-200,000$ שהגיעו לחשבונו, מה שמלמד על ריחוק התובע מהתנהלות החשבון.
גם הנתבע טען בתצהיר קודם משנת 2006 , (תצהיר שידובר בו בהמשך) שסכום זה היה החזר הלוואה שנתן לו התובע. אך ברור ש עולה תמיהה גדולה ,אם הפקיד בידי אימו של התובע בשנת 2000 במזומן סכום של 620,000$ אין לו צורך בהלוואה של 200,000$ מהתובע מיד בסמוך לכך.
ג. מענין לראות כי התובע נהל את חשבון הבנק שלו עצמו בבנק מזרחי (ולא בבנק למסחר) שם הפקיד לטענתו סכומים שהרוויח ממכירות דירות בפריז. התובע בצע הפקדות רווחיו לחשבונו בבנק מזרחי ,גם בתקופה שהחשבון בבנק למסחר היה פעיל.

מסקנת ביניים - היו 3 הפקדות בחשבון. ההפקדות בחשבון בבנק למסחר לא נעשו על ידי התובע עצמו, וההסבר בדיעבד להפקדת אחרים בחשבון היא בכך שזהו החזר הלוואות, על אף שאין כל תיעוד להסכמי הלוואת כלשהם ואין ראיה תומכת. התובע הפקיד את כספיו הוא בחשבונו בבנק המזרחי, גם בתקופה בה החשבון בבנק למסחר היה פעיל.

3.6 ניהול המערכה להחזר הכסף מבנק למסחר
א. הנתבע הוא זה שלקח את התובע לעורכי הדין, על מנת לטפל בהליך של קבלת הכסף בחזרה מבנק למסחר שקרס. תחילה טפל בענין עו"ד מוני ברכה, לאחריו עו"ד דניאל אזוגי ולבסוף עו"ד שלומי גולן. הנתבע הוא זה ששילם את שכר הטרחה לעורכי הדין, והקבלה הונפקה לטובת התובע.
ב. עו"ד מוני ברכה העיד כי מי שפנה אליו ראשון בענין זה היה הנתבע שאמר שיש לו כספים בבנק ושאל אם יהיה מוכן לייצגו מול המפרקים. רק בפגישה לאחר מכן הגיע הנתבע ביחד עם התובע.(עמ' 21 לפרטיכל). עורך הדין העיד : "אילן (הנתבע) אמר לי לא אחת שיש לו כסף בבנק למסחר ושהחשבון רשום על שם יהודה כהן וכשהם הגיעו אחר כך ביחד והם הגיעו יותר מפעם אחת והיה ברור לי שהכסף באמת שייך לאילן. אילן התייחס לזה כאילו הוא הבעלים של הכסף. הוא היה יותר קשה עם הענין הזה והתרשמתי שהכסף של אילן ולא של יהודה". ובהמשך "אילן היה הרוח החיה. זה היה ברור מההתייחסות של אילן שמדובר בכסף של אילן ולא של יהודה". (עמ' 22 לפרטיכל).
העיד הרב ניסים שואלה הכהן שהיה הרב הרוחני של הנתבע והכיר אותו לאחר שנת 98. הרב העיד כי הנתבע התייעץ עימו לגבי הכספים האלו. הרב גם השתתף בישיבה שהתקיימה אצל עו"ד שלומי גולן וגם שם הבין מהדיבור כי מדובר בכסף של הנתבע.
ג. הנתבע היה פעיל באופן חריג בתהליך לגביית הכספים והיה עם התובע לאורך כל הדרך, בכל פגישה אצל עורך דין, בכל דיון משפטי ובכל פגישה אחרת (חוץ מפגישה של בעל החשבון בירושלים עם בנק ישראל, וזה מובן). (עדות התובע, עמ' 10 לפרטיכל).
ד. גם סמי עמרן הלך לפגישה עם עו"ד שלומי גולן, ביחד עם התובע והנתבע. לכאורה, אם אכן הפקדתו בחשבון היא החזר חוב לתובע, לא אמור להיות לו ענין כלשהו במאבק להחזר הכסף. לטענתו הגיע לפגישה "כי הכסף שייך לנתבע". לשאלת בית המשפט השיב "אני האמת הלכתי בשביל הכסף שלי, היה לי כסף, בשביל לדעת איפוא הוא נמצא בבנק למסחר. וגם אילן רצה שאדבר על שכר הטרחה עם העורך דין ודיברתי איתו". (עמ' 19 לפרטיכל).
לתובע לא היה הסבר מניח את הדעת מדוע הנתבע היה צריך לקחת חלק כל כך פעיל במאמצים לגביית הכסף מהבנק, אם הכספים הם כספי התובע.
ה. עו"ד שלומי גולן העיד כי הנתבע הוא זה שהביא אליו את התובע.לכל הפגישות עימו הגיעו התובע והנתבע יחדיו, ובחלק מהפגישות השתתף גם סמי עמרן, שכן חלק מהכסף היה שייך לו. (עמ' 29 לפרטיכל). על מעורבותו של הנתבע אמר עו"ד גולן : " הוא היה בכל הפגישות, ידע לשאול שאלות, הגיע לדיון בבית המשפט, היה מעורב בנוכחותו לפחות בכל הנושא של הפגישות סביב אישור הסכם הפשרה של הבנק למסחר ולבסוף גם בנסיון להפחית את שכר טרחתי". (עמ' 30 לפרטיכל). עו"ד גול ן ציין את מעורבות הנתבע כמעורבות "יותר מרגילה" כזו ש איננו רואה כל יום. עוד ציין כי לקראת הסכם הפשרה הגיע עם הצדדים גם הרב שואלה, מקורבו של הנתבע, אשר בקש לוודא שהסכם הפשרה סביר והוגן.
ו. התובע אישר כי הנתבע היה מעורב בניסוח הסכם הפשרה מול הבנק למסחר.
ז. התובע אישר כי הנתבע היה מעורב בקביעת שכר הטרחה של עורך הדין, וגם הרב עופר סייע בידי הנתבע בענין זה. (עמ' 10 לפרטיכל). הוצג מכתב של כבוד הרב עופר המופנה לנתבע, שם הוא ממליץ שעו"ד גולן יוריד את שכר טרחתו שנקבע ל-8% ל-6.5%. מכתב זה נמסר לעו"ד גולן על ידי הנתבע.
ח. עו"ד גולן העיד לגבי הסכום של 17,000$ האחרונים, כי מי שבקש תחילה ממנו להעביר את הסכום לנתבע היה הנתבע עצמו. רק כשציין בפניו כי הלקוח הוא התובע, פנה הנתבע לתובע והתובע שיגר בפקס הוראת תשלום לעורך הדין, על מנת שיעביר את הסכום לנתבע. (עמ' 33 לפרטיכל). פעולה זו נעשתה לאחר הגשת התביעה הנוכחית.

מסקנת ביניים – הנתבע היה הרוח החיה ,היוזמת והפעילה בכל המהלכים לגביית הכסף מבנק ישראל, לרבות ההתנהלות מול עורכי הדין.

3.7 הכספים שהתקבלו מבנק למסחר באמצעות המפרקים הופקדו בחשבון מזרחי של התובע, אך כפקדון נפרד א. התובע אישר בעדותו כי הכספים שהתקבלו מהבנק למסחר, הופקדו בבנק המזרחי בחשבונו כפקדון נפרד. הוצג מסמך נ / 1 המלמד על העברת הכספים בדצמבר 2007 לחשבון הפקדון ובשוליו כתב התובע בכתב ידו מהי הריבית שהתקבלה. מסמך זה נתן התובע לנתבע. התובע לא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע נתן דווח מפורט לנתבע על הכספים שהתקבלו, לרבות פירוט לגבי הריבית, אם אכן הכספים אינם של הנתבע. (עמ' 12,13 לפרטיכל).
התובע אישר כי כספי "ההלוואות" שנתן לכאורה לנתבע היו מתוך כספי ההחזר של בנק ישראל.
מסקנת ביניים - הפקדת הכסף כפקדון נפרד בחשבונו של התובע מלמדת על הצורך לייחדו. הדווח המפורט לנתבע על הריבית מלמד על האינטרס הישיר של הנתבע בסכום. גם העובדה שסכומי הכסף שהועברו לנתבע היו מתוך סכומים אלו, מדברת בעד עצמה.

3.8 אין הסכם הלוואה ולא סוכמו תנאי ההלוואה א. על אף שמדובר בסכומים גדולים,(למעלה מחצי מיליון דולר) אין כל הסכם הלוואה בכתב.
ב. ואף יותר מכך. התובע אישר כי לא סוכמו כל תנאים להלוואה. לא דובר על אחוז הריבית, לא אם ההלוואה צמודה, וגם לא דובר על מועד פרעונה. (עמ' 6 לפרטיכל).

מסקנת ביניים - הסבירות שאדם, שהוא איש עסקים נורמטיבי, ילווה סכום של למעלה מחצי מיליון דולר לאחר ללא הסכם וללא סיכום תנאים כלשהם, היא נמוכה עד כדי אפסית.

3.9 התנהלות התובע איננה מלמדת על הלוואה שלא הוחזרה.
א. מהתנהלות התובע עולה שלא דרש מהנתבע החזר הלוואה, לא עמד על כך במכתבים שנשלחו בעניינים אחרים, לא לקח בטוחה כשהיתה לו הזדמנות לכך, ולפי עדות התובע עצמו, הוא זה שמשפחת הנתבע באה אליו בטענות.
ב. אין אסמכתא בכתב הקודמת להגשת כתב התביעה על כך שהתובע דורש מהנתבע את החזר ההלוואה. (עמ' 7 לפרטיכל). ההלוואה בעיקרה משנת 2008, ולמרות זאת עד יוני 2011 לא באה לפי עדות התובע כל דרישה מצדו להחזר ההלוואה.
ג. לתובע לא היה הסבר מניח את הדעת, מדוע פתאום ביוני 2011 נזכר שעל הנתבע להחזיר לו את ההלוואה. תחילה טען שאימו של הנתבע איימה עליו מדוע הוא מלווה כספים לבנה, ואיימה שתתלונן למס הכנסה על זה שהוא הלווה כספים לבנה. אמירה משוללת כל הגיון. לאחר מכן בקש להסביר כי אח הנתבע הגיע אליו כל יום לעסק כי אבי הנתבע נפטר והשאיר חנות, והיו במשפחת הנתבע בעיות בקשר לירושה. אלא שאבי הנתבע נפטר בשנת 2009, ואילו התובע מדבר על יוני 2011. התובע מסביר כי אם הנתבע היתה מתקשרת אליו כדי שיגשר בתוך משפחתה עד שהתפרץ עליה במרפסת. ברור שאם הבקשה היתה רק שיגשר, ואין לו כל מחויבות, לא היה בסיס להתפרץ. אין זאת, כי אם הנתבע ואחיו, דרשו מהתובע את כספי הנתבע. (ראו עדותו, עמ' 7,8 לפרטיכל).
הטענה של התובע כי תביעתו להחזר ההלוואה היתה לראשונה ביוני 2011 באה לתפישתי מהטעם שבאפריל 2011 העביר סכום כסף נוסף לנתבע, והיה צריך להצדיק העברה זו לאדם שחייב לו לכאורה סכום של למעלה מחצי מיליון דולר מאז שנת 2008 ולא מחזיר.
ד. עורכת הדין של התובע שלחה מכתב לנתבע ביום 23.11.11 על מנת שהנתבע יעביר חלק ממניותיו בעטרת רימונים לתובע. אין במכתב זה דבר וחצי דבר לגבי קיומו של חוב , ולא נדרשה העברת כל המניות של הנתבע בחברה, אלא לפי הסכם מקורי שנחתם בין הצדדים. על אף שחברת עטרת רימונים נפתחה רק בשנת 2008, והנתבע השקיע בחברה כיד חלקו (25% מהון המניות), על אף שמדובר במועד שלאחר מתן ההלוואה לכאורה מהתובע לנתבע, לא בקש התובע כל בטוחה מהנתבע, גם לא את מניותיו בחברת עטרת רימונים כבטוחה.
ה. גם אחרי יוני 2011 יש משיכות של הנתבע מחברת עטרת רימונים ולמרות זאת התובע לא מבקש מהנתבע שאת כספי המשיכה יעביר אליו, על חשבון החזר החוב.
ו. לאחר הגשת התביעה העביר התובע סכום נוסף של 17,000$ לנתבע. הסכום הועבר ישירות מעו"ד שלומי גולן לנתבע, לאחר שהתובע שלח לעורך הדין פקס המורה על העברת הסכום. אם היה הנתבע אכן חייב כספים לתובע, חזקה שלא היה מורה לעורך הדין להעביר את סכום הכסף לנתבע, אלא משתמש בסכום לכיסוי חלק מהחוב העצום. (עמ' 14 לפרטיכל).

3.10 סתירה בעדויות לגבי מטרת ההלוואה
א. על דפי העברת הכספים בשנת 2008 נרשם בכתב יד "לציין הלוואה לצורך עסקת נדל"ן". התובע טען כי בקש מפקידת הבנק לכתוב זאת. כשנשאל מהי עסקת הנדל"ן בעבורה נתן את ההלוואה לדבריו, השיב כי מדובר ברכישת קרקע ברח' עין הקורא בתל אביב.
ב. עדות זו נסתרת על ידי סמי עמרן, אשר העיד כי רכישת הנכס בעין הקורא נעשתה בשנת 1995. (עמ' 17 לפרטיכל).

3.11 בדיקת פוליגרף – התובע ה ופנה לבדיקת פוליגרף בשנת 2004 במסגרת מאמציו לקבלת הכסף מבנק ישראל. הבנק חשד כי הנתבע אשר פעל בחשבון קשור באופן כלשהו למעילה שבוצעה בבנק וכן חשד כי יש קשר בין הפעילות בחשבון לבין המעילה. זאת מהטעם שהנתבע היה מיופה כח גם בחשבון אחר בבנק בו בוצעה פעולה אינטנסיבית מטעם גורמים שזוהה לכאורה קשר בינם לבין כספי המעילה. אלא שמי שהפנה את התובע לבדיקה היה עורך דינו, עו"ד אזוגי, והוא נשלח לבודק מסויים. מטרת הבדיקה היתה אימות גרסת התובע רק בשתי נקודות : משך שהותו ומעשיו בצרפת, ומעורבותו בהונאת הבנק למסחר. עו"ד אזוגי קבע את מסגרת השאלות שיישאל התובע. השאלות שנשאל התובע אינן רלוונטיות כלל ועיקר לסוגיה במחלוקת בתיק זה. בדיקת פוליגרף שעבר התובע בשנת 2004 לא הציבה את השאלה למי שייכים הכספים שבחשבון ולכן איננה רלוונטית לענייננו. כאן, על אף שהנתבע חזר והציע בדיקת פוליגרף לשני הצדדים, ב"כ התובע התנגד לכך.

3.12 עדויות זניחות - לא נ תתי משקל כלשהו לעדותו של אילן שעשוע שבקש לתמוך בגרסת התובע בשל קשריו לתובע ולחברת עטרת רימונים. כמו כן לא נתתי משקל כשלהו לעדות מרדכי מויאל מטעם הנתבע, שעדותו היא עדות שמועה בלבד.

4. כאן לכאורה, היתה יכולה להתבקש המסקנה שתביעתו של התובע נדחית כולה. אלא שהנתבע מנוע מלטעון כי סכום של 200,000$ מתוך הסכום הנתבע הוא כספים שלו, שכן בתצהיר לבית המשפט שנתן ביום 20.4.06, בתמיכה לתביעת התובע כנגד בנק ישראל (ה.פ 538/06 בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו) במטרה לקבל החזר של הכסף, אישר בתצהיר כי סכום זה הינו החזר הלוואה לתובע, ולפיכך הם כספי התובע. (תצהיר זה של הנתבע נספח לתצהיר התובע ת / 2).

הנתבע מנוע מלחזור בו מגרסה זו שניתנה עבור בית המשפט, ולטעון היום שמדובר בכסף שלו.
ראו דברי כבוד הנשיא גרוניס ברע"א 422/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ -
"... הטענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום שבו אחד מבעלי-הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים (ניתן לראות באיסור על העלאת טענות עובדתיות חלופיות כנגד אותו בעל-דין בכתב-טענות אחד משום דוגמה של השתק שיפוטי; האיסור קבוע בתקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי-המשפט .... בעוד שתורת ההשתק מכוח מצג מתמקדת בצדדים ובמערכת היחסים ביניהם, הרי הדגש בהשתק השיפוטי הינו על היחס בין בעל -הדין לבין בית-המשפט. מכך אף נובע שתחולתו של ההשתק השיפוטי אינה מוגבלת למצב דברים שבו מדובר באותם מתדיינים בהליך הראשון ובהליך המאוחר (פרשת אינטרלגו [1], בעמ' 196; Edwards v. Aetna Life Ins. Co. (1982) [15], at p. 598), ואף אין דרישה שהצד האחר שינה את מצבו לרעה.... זאת ועוד, טענה בדבר השתק שיפוטי יכולה לעלות בלא קשר לנושא המשפטי המהותי העומד על הפרק".
וראו גם כבוד השופטת פרוקצ'ה ברע"א 3640/03 דקל נ' דקל (נבו, 16.12.07) –
ההשתק כלפי בעל דין נובע ממקורות ערכיים שונים - עקרון תקנת הציבור, האיסור על שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, ותורת תום הלב (רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים, פ"ד נט(6) 625). תכליתו של ההשתק השיפוטי למנוע פגיעה לא ראויה בבעל הדין שכנגד, למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאימון הציבור במערכת המשפט, ולמנוע ניצול לרעה של בתי המשפט (פרשת בית ששון, שם).

דוקטרינת ההשתק השיפוטי מהווה אחת השלוחות של דיני ההשתק המסורתיים. היא מציבה מחסום דיוני בפני בעל דין מלטעון טענה דיונית, שאפילו נכונה היא, יש בה דופי של חוסר תום לב דיוני. תורה זו משתלבת בעקרון תום הלב אשר חדר לכל תחומי המשפט - המהותי והדיוני כאחד".
ראו גם דברי של כבוד השופט רובינשטין ע"א 1351/06 חורי נ' חברת ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) בע"מ (17.9.07), -

"כלל ההשתק השיפוטי עיקרו שאין אדם יכול לטעון דבר והיפוכו, ובלטינית – "quod approbo non reprobo" ("מה שמכירים בו אי אפשר להתנכר לו") ובתרגום השופטת דורנר "איני מתנכר לדבר אשר לו אני מסכים" (ראו הניתוח בע"א 513/89 -Interlego A/S נ' Exin - Lines Bros S. A., פ"ד מח(4), 133, 195-194), להלן עניין אינטרלגו). כלל זה עשוי לחול מקום בו אחד מבעלי הדין טוען טענות סותרות מן הבחינה העובדתית או המשפטית, אף אם מדובר בשני הליכים נפרדים (ראו רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625; וראו גם רע"א 6520/05 - Kirkham Holdings Limited ואח' נ' Albany Park Limited ואח' [פורסם בנבו]). "
משמע – הנתבע כבול בהצהרתו הקודמת שנתן בתצהיר לבית המשפט, לפיה הסכום של 200,000$ שהפקיד בחשבון היו של התובע, בבחינת החזר הלוואה. לכן משקרס הבנק, סכום זה הינו סכום של התובע. מאחר והתובע קבל החזר רק של 60% מ"כספיו" בחשבון, הינו זכאי לקבל מהנתבע סכום של 60% X 200,000$ דהיינו 120,000$.
5. לסיכום
5.1 מלכתחילה, תביעה מסוג זה לא היתה צריכה להגיע לפתחו של בית המשפט בשל הנתונים שצפו ועלו. אין תפקידו של בית המשפט להכריע בתביעה אזרחית במחלוקת בין שני אזרחים המערימים לכאורה בצוותא על השלטונות.

5.2 התביעה נדחית למעט לגבי סכום של 120,000$, אשר היו ביום 11.5.00 סכום בשקלים של 498,120 ש"ח. סכום זה, יש לשלם בתוספת הצמדה בלבד מיום 11.5.00 ועד היום. בנסיבות הענין לא מצאתי לנכון לחייב בנוסף בריבית על סכום זה. סכום זה על הנתבע להשיב לתובע.

5.3 התובע ישא בהוצאות הנתבע באופן חלקי, דהיינו בסכום של 15,000 ₪ בלבד.

5.4 המזכירות תודיע לצדדים על פסק הדין.

ניתן היום, י"ג אייר תשע"ד, 13 מאי 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יהודה כהן
נתבע: אילן כהן
שופט :
עורכי דין: