ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעקב שמש נגד עמית המאירי :

בפני כבוד הרשם הבכיר אפרים צ'יזיק

תובע

יעקב שמש

נגד

נתבעים

1.עמית המאירי
2.איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

העניין שבפני, תובענה כספית ע"ס 5,502 ₪, בנוגע להתנגשות לכאורית בין שני כלי רכב.

על פי המתואר בכתב התביעה, התובע הינו בעליה של משאית מ.ר. 56-475-60, כאשר ביום 14.8.2013 הגיע עם המשאית למתחם "רפא"ל" באיזור עכו, ובעודו מצוי במשרדי מכון רפא"ל, התנגש רכב מסחרי מ.ר. 12-098-64 השייך לנתבע 1, מבוטח על ידי הנתבע 2 ונהוג בידי מר איתן סדמן במשאית, במסגרת נסיעה לאחור, באופן שגרם לה לנזקים.

בהתאם תבע התובע 5,052 ₪ המורכבים מנזק ישיר למשאית (2,452 ₪) שכ"ט שמאי (600 ₪) יום השבתה לצורך תיקון (1,000 ₪) טרחה עגמת נפש אגרות ונסיעות (1,000 ₪).

לטענת הנתבעים, מצב הדברים היה שונה בתכלית. לטענתם, המשאית הנהוגה בידי התובע התנגשה ברכב המסחרי השייך לנתבע 1, בעת שסיים חנייתו והיה במצב סטטי; הנתבעים ציינו כי נהג ה רכב המסחרי הרגיש את המגע בין כלי הרכב כאשר הטנדר היה במצב עמידה, אולם משלא נגרם לו כל נזק, לא מצא לנכון לבוא בטרוניה . מר סדמן (הנהג) אף ציין שלאחר אותו מגע מינורי כאשר המשאית פגעה במכוניתו, התובע יצא מן המשאית ודיבר איתו ונטל את פרטיו האישיים.

במסגרת הדיון אשר התקיים בפני, העיד התובע וציין כי לא ראה את התאונה מתרחשת, והכחיש את גרסתו של נהג הרכב המסחרי. לדבריו, הלך לעמדת הביטחון על מנת להפקיד את מכשיר הטלפון שלו (הואיל ומדובר במתקן בטחוני), ולפתע נקרא על ידי צד ג' אשר אמר לו כי הרכב המסחרי התנגש במשאית, ולדבריו מר סדמן הודה בקרות התאונה על פי התיאור מטעם התובע.

עוד העיד מטעם של התובע, מר חביש באדי, העובד אצל חברה קבלנית אשר העניקה שירותים במכון רפא"ל באותו מועד. לדבריו, הוא עמד ב"לובי" כמלווה של התובע, ועמד עם הפנים לכיוון רחבת החניה, וראה את כלי הרכב המסחרי נוסע לאחור ופוגע במשאית, ואז קרא לתובע, אולם לא התלווה אליו עד למשאית.

לאחר בחינת טענות וראיות הצדדים, מצאתי לנכון לקבוע כי התובע לא הוכיח את תובענתו; עוד אציין כי סימני שאלה רבים נותרו לגבי גרסתו של העד מטעם התובע, ולא הצלחתי לתת אמון בעדותו, או לראות אותה כמוכיחה את התובענה.

העד מטעם התובע העיד כי עמד ב"לובי" יחד עם התובע כמלווה שלו. לדבריו ראה את מר סדמן נוסע לאחור ופוגע במשאית, אולם ממקום בו עמד לא יכול היה לראות את הנהג; מדובר בתיאור בעייתי, שכן אם ראה את הרכב המסחרי נוסע לאחור, אמור היה להיות הרכב המסחרי בין מקום עמידתו של העד למשאית – שהרי אם המשאית הייתה בתווך, הרכב המסחרי היה מוסתר (הפגיעה הנטענת הייתה בפינה הימנית קדמית של המשאית). ואם הרכב המסחרי היה בין העד למשאית, בנסיעה לאחור, אמור היה העד להיות מול החלון הקדמי ולראות את הנהג;

יתר על כן; התובע העיד כי "הלכתי ללובי להפקיד תעודת זהות וטלפון ותוך כדי שאני עומד בתור אמרו לו שפגעו לי באוטו. עזבתי את הכל וברחתי החוצה". (עמ' 1 לפרוטוקול שורה 17) התובע נמנע מלציין מי אמר לו, הגם שהעד אשר עמד אתו יחדיו (לדברי העד) הוא זה שמסר את המידע;

ולא רק זאת. הגם שהעד אמור היה להיות העד ה"מלווה" של קבלן חיצוני המבקר במכון רפא"ל, העד (אשר התובע לא מצא לנכון להזכירו בשמו) לא נלווה אתו למקום ההתנגשות (שהיה במרחק לא רב ממקום עמדם), ואף אחד מהם לא תיעד את מצב הדברים מיד לאחר קרות אותה התנגשות.

נטל ההוכחה בתובענה מסוג זה, מוטל על התובע. מרגע בו כל אשר ישנו הינו גרסה כנגד גרסה, ללא כל תימוכין אחרים מטעם התובע, ומבלי שהוצג תיאור מפורט ומלא אשר מאפשר להעדיף גרסתו של צד אחד, לא ניתן לומר כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו, קרי, הוכחת עילת התובענה בהסתברות של 51% או יותר. אציין כי התובע, בהגינותו, מודה כי את ההתנגשות הנטענת על ידו, לא ראה.

על תפקידו של נטל השכנוע עמד בית המשפט בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי פד"י מט (4) 221, 239, בקובעו: "תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות כשכפות המאזניים מאוינות. על חלוקת הנטלים בין הצדדים המתדיינים חולשים מס' שיקולים. שיקול אחד הוא זה כי קיומם של עובדה או מצב ענייני מסתבר יותר או אז הנטיה היא להטיל על הטוען להפכו של אותו מצב את החובה להראות כי במקרה הנדון מצב הדברים שונה. שיקול אחר צומח מן ההכרה כי בתנאי אי וודאות יוטל נטל השכנוע באופן אשר יצמצם את הסיכון שבהחלטה בלתי נכונה... בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על " המוציא מחברו" באשר הוא זה שטוען לשינוי המצב הקיים...".

בע"א 642/61 טפר נ' מרלה פד"י ט 1005 נפסק: "דיני הראיות קובעים את נטל השכנוע במשפט אזרחי על יסוד העיקרון כי על בעל דין לשכנע את בית המשפט בקיום אותן העובדות בהן מותנית התוצאה המשפטית הנובעת מן ההלכה שהוא מסתמך עליה".

בע"א 78/04 המגן נ' גרשון הובלות תק-על 2006 (4) 64, נפסק כי: "... נטל השכנוע להוכחת טענה מסויימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט, כאשר הכלל הבסיסי הינו ' המוציא מחברו – עליו הראיה' (קדמי, חלק שלישי, בעמ' 1508-1509). על התובע הנטל להוכיח את כל יסודיה של עילת התביעה החיוביים והשליליים, ואילו על הנתבע הנטל להוכיח את כל רכיביה של טענת ההגנה שהוא מעלה... ככלל בתחילת המשפט נטל הבאת הראיות רובץ על מי שנושא בנטל השכנוע ( שם, 1512)"

בע"א 941/05 אגודת הכורמים נ' חברת הכרם תק-על 2006 (4) 338, נפסק כי: "... הרמת נטל השכנוע אינה קרב משיכות בחבל שבו תוצאת המאמצים שמשקיע צד פלוני במשיכת החבל – לעולם שמורה לו והצד השני לא יהנה ממנה. התשובה אם הנטל הורם או לא, מצויה במכלול בלי קשר לשאלה כיצד הגיעה ראייה פלונית לתיק בית המשפט והיא נבחנת רק בסיומו של הדיון; הבדיקה הזאת נערכת בסוף המשפט והיא טעונה הערכת הראיות של התובע מבחינת מהימנותן ומשקלן ובהתחשב עם הראיות הנגדיות שהביא הנתבע ( אם הביא) לעניין זה ( ד"נ 4/69 נוימן נ' פסיה כהן פ"ד כ"ד (2)229, 262)... ".

כידוע, על התובע מוטל הנטל הבסיסי והראשוני להוכיח את תביעתו. נטל זה ניתן להרימו באמצעות הבאת ראיות מתאימות או לפי מאזן ההסתברויות כי גרסת התובע היא הגירסה העדיפה, או כי הראיות שהובאו מטעם התובע לתמוך בטענותיו הינן ראיות עדיפות. מידת ההוכחה הנוהגת במישור האזרחי היא " הטיית מאזן ההסתברויות" לזכותו של הנושא בנטל השכנוע. "די לו במידת ההוכחה המקובלת במשפטים אזרחיים, כלומר עודף הראייה או מאזן ההסתברויות, עליו לשכנע את בית-המשפט כי העובדות שהוכחו מצביעות יותר לטובת גרסתו מאשר נגדה".ר': קדמי " על הראיות" , בעמ' 1506 ו-1508.

בע"א 9462/04 מורדוב נ' ידיעות אחרונות תק-על 2005 (4) 3500, נפסק בין היתר כי: "... מידת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי היא אחת: מאזן ההסתברויות. כמובן יש תמיד לבדוק האם הראיות המונחות בפני בית המשפט מבחינת משקלן ו'איכותן' מקימות את מידת ההוכחה הזו...".

כאשר ישנן שתי גרסאות נוגדות, ללא תימוכין חיצוניים, ומבלי שגרסת מי מהצדדים נסתרה באופן מהותי, הרי שכפות המאזניים מאוינות, ולא ניתן לקבל תביעה באופן שכזה, כמוכרעת לזכותו של התובע.

לפיכך, בהיעדר הוכחה, מצאתי לנכון לדחות את התובענה.

לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב אייר תשע"ד, 12 מאי 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יעקב שמש
נתבע: עמית המאירי
שופט :
עורכי דין: