ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אסתי בן דוד נגד משרד הקליטה מדינת ישראל :

12 מאי 2014
לפני: כבוד השופט דורי ספיבק

התובעים:
אסתי בן דוד ואח'

-
הנתבעים:

  1. משרד הקליטה מדינת ישראל
  2. המועצה לאומית להתנדבות בישראל

החלטה

1. בהמשך לדיון קדם המשפט שהתקיים ביום 25.3.14, ולטיעוני הצדדים שהוגשו בכתב בעקבותיו, להלן החלטותי בבקשות השונות התלויות ועומדות והוראותי להמשך ההליך.

כימות התביעה ופיצול הדיון

2. הנני דוחה את בקשה המדינה לחייב את התובעים לכמת את תביעתם בשלב זה, ומנגד אני מקבל את בקשת התובעים לפיצול הדיון בתיק זה באופן שתחילה ידון בית הדין ויכריע בעתירת התובעים למתן סעד הצהרתי שיכיר בהם כעובדי משרד הקליטה ממועד תחילת העסקתם בפועל , ולא רק משנת 2007. להלן אסביר את נימוקי י לכך:

ראשית צודקת המדינה בטענתה שעל פי ההלכה הפסוקה, ככלל אין לאפשר פיצול הדיון באופן המבוקש על ידי התובעים, ויש לחייבם לכמת את תביעתם ולדון בכל המחלוקות שבין הצדדים כמכלול (ע"ע 1193/04 רפפורט נ' רשות שדות התעופה (30.1.06) ; ע"ע 325/09 ימפולסקי נ' מדינת ישראל (6.10.11)). עם זאת, על פי הלכות אלה, יש מקום לחרוג מהכלל ולאפשר פיצול הדיון, במיוחד שעה שיחסי העבודה בין הצדדים עודם מתקיימים, ושחלק מסעדיה עניינו בזכויות עתידיות. כך במקרה שלפני – מאחר שכל התובעים הינם עובדים של משרד הקליטה או גמלאים של משרד הקליטה, הרי שככל שיינתן להם הסעד המבוקש ויוכר להם וותק כעובדי המשרד מאז תחילת עבודתם, יהא בכך כמובן כדי להשליך באופן מהותי על זכויות עתידיות שלהם ולא רק זכויות עבר;

שנית השתכנעתי ש הכרעה במחלוקת שבין הצדדים בשאלה האם יש להכיר בוותק של התובעים כעובדי מדינה מאז תחילת עבודתם בפועל, או רק מאז שנת 2007 כפי שנעשה בפועל, הינה הכרעה במחלוקת עובדתית ומשפטית המשותפת לכל התביעות (לעניין זה ראו גם החלטת הנשיאה (בדימוס) נילי ארד בעניין איחוד הדיון בתביעות השונות, המ"ד 39200-04-13 מיום 16.7.13), ושעל פי התרשמותי אין היא סבוכה במיוחד. לעומת זאת, חישוב ההשלכות הכלכליות של הכרה שכזו, אם אכן תינתן, הוא חישוב מסובך יחסית. זאת, בין היתר בשל הצורך להעריך מה היה ערכה של פנסיה צוברת לה היו זכאים חלק מהתובעים לטענתם לו היה מוכר להם ותק במשרד כטענתם, לעומת ערכה של הפנסיה הצוברת לה הם זכאים בפועל. בירור ההשלכות הכספיות של קביעה שכזו יצריך שמיעת ראיות רבות, לרבות מומחים, אולי גם בתחום האקטואריה, שיצטרכו להתייחס כמובן באופן נפרד ופרטני לכל אחד מעשרת התובעים , תוך השוואתם לעובדים אחרים של משרד הקליטה . הדבר יחייב את שני הצדדים להוציא הוצא ות כספיות מרובות על התדיינות זו. זאת, שעה שקיים סיכוי של ממש, בשים לב לטענות ההגנה החזקות לכאורה שהעלתה המדינה בכתב הגנתה, שלא יינתן לתובעים הסעד ההצהרתי המבוקש על ידם, וממילא יסתבר בדיעבד שכל ההוצאות האלה היו לשווא. יתירה מזאת, גם ככל שיינתן לתובעים הסעד ההצהרתי המבוקש על ידם, בהחלט ייתכן שניתן יהיה להימנע מהוצאות ההתדיינות המרובות בקשר למשמעויות הכספיות של מתן סעד שכזה, שכן הצדדים יוכלו להידבר ביניהם ולהגיע לעמק השווה לאחר שתינתן הכרעה שיפוטית בקשר לסוגיה המרכזית שבמחלוקת ביניהם;

שלישית השתכנעתי בקיומו של דמיון מסויים בין המקרה שלפני לבין המקרה שהתברר גם בבית הדין הארצי בפרשת אלוני (עע 602/09 מדינת ישראל – משרד החינוך נ' אלוני (24.1.12) ועל כן נראה לי נכון לפצל את הדיון כאן, כפי שנעשה שם. בקשר לכך, אני ער לכך שבאותה פרשה פיצול הדיון נעשה בהסכמת הצדדים, ואילו במקרה שלפני המדינה מתנגדת לפיצול, אך איני סבור שיש בהעדרה של הסכמה במקרה שלפני כדי להטות את הכף כנגד הפיצול;

ולבסוף המדינה כבר הודיעה שהיא שוקלת להגיש בתיק זה תביעה שכנגד (ראו בעניין זה בקשתה מיום 24.3.14) ל"השבת כספים ששולמו לתובעים ביתר... במידה שייקבע בניגוד לעמדת המדינה כמי מי מהתובעים זכאי לתשלום..." וביקשה הארכת מועד להגשתו לאחר תום ההליכים המקדמיים, ובאופן ספציפי השלמת הליכי גילוי המסמכים. מכאן ברור, שככל שלא הייתי נעתר לבקשה לפיצול הדיון, והייתי מחייב את התובעים לתקן את כתב תביעתם ולכמתו, ובהמשך היתה המדינה מגישה כתב הגנה מתוקן וכתב תביעה שכנגד, הרי שרק שלב הגשת כתבי הטענות היה נמשך זמן ארוך ביותר, שקשה לי להעריכו, ותהליך בירור המחלוקת לגופה היה נדחה עוד ועוד. לעומת זאת, פיצול הדיון והכרעה תחילה בסעד ההצהרתי ייתר את הצורך בתיקון כתבי הטענות והגשת תביעה שכנגד לעת הזו, וככל שתתקבלנה טענות המדינה לפיהן אין מקום ליתן את הסעד ההצהרתי המבוקש, הוא ימנע לחלוטין בזבוז של כספי ציבור שיהיה כרוך בהכנת תביעה סבוכה שכזו, שתתצטרך כמובן להתייחס באופן פרטני ל"כספים ביתר" אותם קיבל לפי טענת המדינה כל אחד מעשרת התובעים.

התיישנות, שיהוי וחוסר תום לב

3. איני מקבל את טענת המדינה בדבר התיישנותה של עילת התביעה. זאת, בשים לב לכך שכל התביעות הוגשו באפריל 2013, ולהבנתי המועד הקובע לצורך התיישנות הינו המועד שבו נקלטו כל התובעים כעובדי משרד הקליטה, בשנת 2007, דהיינו פחות משבע שנים קודם להגשת התביעה. אבהיר עם זאת, שאם יינתן לתובעים הסעד ההצהרתי המבוקש על ידם, ובהמשך לכך תכומת תביעתם וייערך דיון במשמעויות הכספיות של סעד זה, תהיה כמובן המדינה רשאית להעלות טענות התיישנות בקשר לסעדים כספיים כאלה ואחרים להם יעתרו התובעים, בהתאם להלכה הפסוקה בעניין זה (ראו: ע"ע 325/09 ימפולסקי נ' מדינת ישראל (6.10.11)) .

4. אשר לטענות המדינה לפיה דין התביעה להידחות בשל שיהוי כבד שבו היא נגועה, שגרם לה כך לטענתה לנזק ראייתי חמור, הרי שטענות אלה מצריכות שמיעת ראיות. משכך, הנכון לדעתי הוא שהן תוכרענה כאחת הפלוגתאות במסגרת פסק הדין שיינתן בבוא היום.

5. אשר לטענות המדינה לפיה יש דין התביעה להידחות על הסף, לאור טענתה שהתובעים נהגו בחוסר תום לב בכך שלא הלינו על תנאיו העסקתם לאורך שנים, הרי שאף טענה זו מצריכה בירור עובדתי ונכון יהיה להכריע בה במסגרת פסק הדין.

6. אשר לבקשת המדינה להארכת מועד להגשת תביעה שכנגד שעניינה "כספים ששולמו לתובעים ביתר", אליה התייחסתי גם קודם לכן – הנני נעתר לבקשה במובן זה שניתנת בזה הרשות למדינה להגיש תביעה שכזו, ככל שיהיה בה צורך, תוך 30 למן המועד שבו יינתן פסק הדין בעתירה למתן סעד הצהרתי.

הוראות בדבר המשך ההליך

5. להלן הוראותי בקשר להמשך ההתדיינות:

5.1 ניתן בזה צו לגילוי מסמכים כללי והדדי, וזאת עד ליום 12.6.14.

5.2 ככל שמי מהצדדים יבקש להגיש בקשה לגילוי מסמכים ספציפי, או להגיש בקשה מקדמית נוספת בתיק, יגישה עד ליום 26.6.14, ובמקרה שכזה תוגש תגובה עד ליום 10.7.14 עם זכות תשובה לתגובה עד ליום 17.7.14.

5.3 בנוסף, מתבקש כל אחד מהצדדים להודיע עד ליום 26.6.14 מהי רשימת העדים (המצהירים) מטעמו, ובהמשך לכך יודיעו הצדדים עד ליום 10.7.14 מהו זמן החקירות הנגדיות המוערך על ידם.

6. התיק יובא לעיוני לכל המאוחר ביום 17.7.14 לצורך הכרעה בבקשה המקדמיות, מתן צו להגשת תצהירי עדות ראשית וקביעת מועד להוכחות.

ניתנה היום, י"ב אייר תשע"ד, (12 מאי 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: אסתי בן דוד
נתבע: משרד הקליטה מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: