ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רונן סבן נגד מדינת ישראל :

פסק-דין בתיק ע"פ 3231/04
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 3231/04
ע"פ 3431/04

בפני: כבוד השופט מ' חשין

כבוד השופטת ד' ביניש

כבוד השופט ס' ג'ובראן

המערער בע"פ 3231/04:
רונן סבן

המערער בע"פ 3431/04:
איתן בן מירבי אמשיקאלשוילי

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 25.2.04 בת.פ. 8043/03 שניתן על ידי כבוד השופטת ו' מרוז

תאריך הישיבה:
ט"ו באלול התשס"ד (1.9.2004)

בשם המערער בע"פ 3231/04:
עו"ד ערן אביטל

בשם המערער בע"פ 3431/04:
עו"ד סוזי שלו

בשם המשיבה:
עו"ד נעמי גרנות

בשם שירות המבחן למבוגרים:
גב' ברכה וייס

פסק-דין

השופטת ד' ביניש:

המערערים (להלן – איתן ורונן) הורשעו בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ו' מרוז), על פי הודאתם בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 ובנסיבות סעיף 335(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בית המשפט גזר על כל אחד מהמערערים עונש של 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרם וכן 18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים. הערעורים שלפנינו מופנים כנגד חומרת העונש.

על פי המתואר בכתב האישום בו הודו המערערים, בתאריך 28.2.03 סמוך לשעה 04:30 בבוקר, הגיעו המערערים ברכב למקום המצוי בקרבת מועדון ה"פורום" בבאר-שבע ובמקום זה היו אותה שעה המתלוננים אדיר ועידן שיצאו מן המועדון בחברת שלוש נערות קטינות. המערערים נסעו בסמוך למסלול הליכתה של אחת הקטינות ובהגיעם למכוניתו של עידן חסמו את יציאתו מהחניה. עידן ואדיר סברו כי המערערים מציקים לנערות ועל כן שלף אדיר מברג מהרכב וניגש לרכבם של המערערים כשהמברג בידו. בין איתן לבין אדיר התפתחו חילופי דברים ואז איתן הדף את אדיר אל מחוץ למכוניתו כשהוא מפילו לארץ באמצעות רגליו לארץ ובעוד אדיר שרוע על הקרקע שלף איתן סכין ונעצו בחזהו משמאל כשהוא מותיר את הסכין בחזהו של אדיר. עידן, חברו של אדיר, נזעק לעזור לו ובעודו כורע לצידו הגיח מאחוריו רונן כשבידו סכין ודקר את עידן בגבו. לאחר האמור נמלטו המערערים מהמקום ברכבם. אדיר נפצע ונגרם נזק לריאתו השמאלית כתוצאה מהדקירה. הוא נותח ונזקק לאישפוז. עידן נפצע בגבו, פצעו נתפר והוא שוחרר מבית החולים.

בגזר דינו סקר בית המשפט המחוזי את השתלשלות העובדות הקשורות בארוע העברייני וכן עמד על חומרת "התופעה של צעירים, עולי ימים, היוצאים לבילוי לילי שמסתיים במסדרונות בתי החולים בשל חבלות ופציעות, על רקע קטטות ומאבקי כוח, בגין זוטי דברים". בהתייחסו לעונש הראוי הביא בית המשפט בחשבון את גילם הצעיר של המערערים, את נסיבותיהם האישיות ואת התסקירים החיוביים שהוגשו ביחס אליהם אשר המליצו שלא להטיל על המערערים עונש מאסר בפועל ולהעדיף את דרך השיקום. על אף כל אלה הגיע בית המשפט למסקנה כי במאבק נגד נגע הסכינאות אין מנוס מהטלת עונשים כואבים שיהיה בהם להרתיע צעירים המועדים לעבריינות מסוג זה.

כנגד גזר הדין על נימוקיו טענו בפנינו סניגוריהם של המערערים. כל אחד מהסניגורים הדגיש את הנסיבות האישיות של מרשו, את החשש והסיכון שטומן להם המאסר ואת הסיכויים לשיקומם של המערערים אשר ניצני עלייתם על דרך הישר ניכרים כבר מתסקירי שירות המבחן המעודכנים שהוגשו לנו. באת כוחו של איתן – עורכת הדין ס' שלו – טענה כל שניתן לטובת מרשה. היא הרחיבה טיעוניה באשר למצוקתו של איתן, נער צעיר שהרגיש מאוים על ידי מי שניגש אליו ומברג בידו, ועמדה על כך שאיתן מצוי עתה בשלב של לקיחת אחריות, עריכת חשבון נפש ונושא בתוצאות מעשיו. בין היתר, הזכירה, כי שירותו הצבאי תלוי בתוצאות הערעור. סניגורו של רונן – עורך דין ע' אביטל – עמד על חלקו של מרשו בפרשה ואף הוא הרחיב באשר לסיכויי שיקומו וחזרתו למוטב של רונן. באת כוח התביעה מצידה טענה לאינטרס הציבורי המצדיק תגובה הולמת, כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט קמא. קצינת המבחן שהופיעה בפנינו הציגה את עמדת שירות המבחן, אשר מאמין כי חל שינוי בגישתם של המערערים בכל הנוגע למעורבותם הפלילית. ביחס לכל אחד מן המערערים סבור שירות המבחן כי יש חשיבות להליך השיקום שהחלו בו ומשום כך ראוי, לדעתו, להמיר את עונש המאסר למאסר בעבודות שירות בצירוף תקופת מבחן.

שקלנו את הטיעונים כולם ואכן, כשמדובר בצעירים אשר עדיין לא אבד הסיכוי להשיבם למוטב, קביעת האיזון המתחייב בין השיקולים הנוגעים לסיכויי השיקום לבין שיקולי הגמול וההרתעה הראויים היא מורכבת. בהליך שלפנינו נדרשים אנו גם ליתן משקל הולם לחומרתן של תופעות עברייניות שפשו בחברה והיו לנגע המסכן באופן ממשי את חייהם ואת בטחונם של אנשים תמימים מקרב הציבור. בית המשפט קמא עמד על חומרת התופעה הנפוצה של יציאה לבילוי תוך הצטיידות בסכין, תופעה פסולה זו גוררת תגובות אלימות והופכת את השימוש בסכין תוך סיכון חיי אדם להתנהגות מקובלת. אין להשלים עם נורמה פסולה זו. כיוון שהתופעה נפוצה בעיקר בקרב צעירים, ולא פעם צעירים ללא עבר פלילי, הרי שאין דרך להרתיע מפני עבריינות נפוצה זו אלא בענישה מחמירה של אותם צעירים. בית משפט זה כבר התריע לא אחת כנגד גישה סלחנית בעבירות הסכינאות המסכנות חיי אדם. כך נאמר בפסק דינו של בית משפט זה בע"פ 6881/97 מדינת ישראל נ' מולנר (לא פורסם) מפיו של השופט א' גולדברג, אשר בית משפט קמא הסתמך עליו:

"כפי שהתריע בית משפט זה לא אחת הפכה תופעת ה"סכינאות" בקרב בני נוער לתופעה נפוצה, והיות הדוקר נמנה על בני הנוער היא כשלעצמה אינה יכולה לשמש צידוק לענישה שאינה הולמת את חומרת העבירה. על בית המשפט לשוות לנגד עיניו, כבכל מקרה אחר, לא רק את הנאשם העומד לדין אלא גם את קורבן העבירה ותוצאותיה כלפיו, ואת האינטרס הציבורי. האיזון בין כל השיקולים מחייב במקרה זה הטלת עונש מאסר לתקופה ממשית."

רק לאחרונה שבנו ואמרנו בע"פ 86/04 כנפו נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) כי:

"שיקולי השיקום הם בעלי משקל נכבד, אך בנסיבות הענין אין הם יכולים לגבור על חובתו של בית המשפט להעניש בשל מעשה אלימות קשה ופוגעני. בתי המשפט מצווים לתרום תרומתם לעקירת נגע האלימות והסכינאות שפשו בקירבנו, בהטלת עונשים מרתיעים. אם אכן היטיב המערער את דרכו ועלה על דרך השיקום, יש לקוות שיתמיד בה גם לאחר ריצוי עונשו."

על פי עמדתו העקבית של בית משפט זה, לפיה יש ליתן משקל נכבד לשיקולי הגמול וההרתעה ולאינטרס הציבורי כאשר מדובר בשימוש בסכין הגורם לחבלות גוף ומסכן חיי אדם, אין לומר כי בית המשפט קמא החמיר בעונשם של המערערים באופן המצדיק התערבותנו לקולה, בשים לב לחומרת מעשיהם. אם אכן המערערים מגלים תובנה למשמעות מעשיהם כנטען על ידם, ומבקשים הם בכנות להשתקם, יש לקוות כי אכן יעלו על דרך הישר לאחר ריצוי עונשם.

אשר על כן, הערעורים נדחים. המערערים יתייצבו לריצוי עונשם בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ביום 17.10.04 עד שעה 10.00.

ניתן היום, ט"ו באלול התשס"ד (1.9.2004).

ט


מעורבים
תובע: רונן סבן
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: