ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אמציה עמפלי נגד קצין התגמולים – אגף השיקום :

החלטה בתיק רע"א 701/14
רע"א 701/14

לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן

המבקש:
אמציה עמפלי

נ ג ד

המשיב:
קצין התגמולים – אגף השיקום, משרד הביטחון

בשם המבקש:
עו"ד ארז יער

בשם המשיב:
עו"ד שרון מן אורין

בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ח' וינבאום וולצקי) בע"ו 37345-05-13 מיום 26.12.2013

החלטה

לפניי בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ח' וינבאום וולצקי) שדחה את ערעור המבקש על החלטת ועדה רפואית עליונה שלא להכיר בו כבעל נכות בשיעור של למעלה מ-100% (להלן: נכות מיוחדת).

1. המבקש, יליד 1941, נפצע במלחמת יום כיפור. רגלו הימנית נקטעה מתחת לברך ורגלו השמאלית נפגעה באופן קשה. בשל פציעתו הכיר המשיב במבקש בשנת 1987 כנכה בשיעור של 100%. בשל החמרה במצבו, פנה המבקש בשנת 2012 לוועדה רפואית בבקשה להכיר בנכויות נוספות וביניהן בדרגת נכות מיוחדת. ביום 1.11.2012 הכירה הוועדה הרפואית במבקש כבעל דרגת נכות מיוחדת מכוח תקנה 5(א)(3) לתקנות הנכים (כללים לקביעת דרגת נכות מיוחדת), התשכ"ו-1965 (להלן: תקנות הנכות המיוחדת). ההכרה בנכות מיוחדת לפי תקנה זו היא בגין קטיעת שתי גפיים תחתונות, והמבקש טען לזכאות על פיה בנימוק שמצבו הוגדר "מותאם לקטיעה" ברגל שמאל. אולם, יושב ראש הוועדות הרפואיות המחוזיות החזיר את הדיון לוועדה הרפואית וקבע כי מאחר שההחלטה ניתנה בהעדר הנמקה, יש לערוך דיון חוזר בעניין נכותו המיוחדת של המבקש. בדיון חוזר שנערך ביום 29.11.2012 עיינה הוועדה הרפואית מחדש בתיק והחליטה לחזור בה מהחלטתה. נקבע כי המבקש אינו עומד בקריטריונים הנדרשים לשם הכרה בדרגת נכות מיוחדת ובקשתו נדחתה. המבקש ערער על קביעה זו לוועדה הרפואית העליונה. ביום 19.3.2013 דחתה הוועדה הרפואית העליונה את ערעור המבקש, וקבעה כי נכותו אינה עומדת בקריטריונים הקבועים בתקנות הנכות המיוחדת לשם קבלת הכרה. המבקש ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי.

2. ביום 26.12.2013 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ח' וינבאום וולצקי) את ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית העליונה. בית המשפט קבע כי המבקש אינו עונה על דרישות תקנה 5(א)(3) לתקנות הנכות המיוחדת, הדורשת קטיעה בפועל של שתי הגפיים התחתונות לשם קביעת דרגת נכות מיוחדת. בית המשפט שלל את האפשרות לפרש תקנה זו באופן רחב הכולל "התאמה לקטיעה", בציינו כי פרשנות כזו אינה מתיישבת עם מבנה התקנה. מששלל בית המשפט אפשרות זו, עבר לדון בטענתו החלופית של המערער שלפיה יש לקבוע בעניינו דרגת נכות מיוחדת לפי תקנה 5(א)(4ב) לתקנות הנכות המיוחדת. לתקנה זו שלושה תנאים מצטברים: קטיעת גפה אחת שנקבעה לה דרגת נכות בשיעור של 50% או יותר; פגיעה בגפה שנייה שנקבעה לה דרגת נכות לצמיתות בשיעור של 50% או יותר; וכי הפגיעה בגפה הלא קטועה הביאה לאובדן מוחלט של תפקודה. בהתקיים שני התנאים הראשונים, קבע בית המשפט כי החלופה היחידה שדרכה יכול היה המערער לזכות להכרה היא זו של תקנה 5(א)(4ב), ככל שהיה נמצא, כעניין עובדתי, שהגפה שלא נקטעה שרויה באובדן תפקוד מלא. משמצא בית המשפט כי הוועדה הרפואית העליונה השיבה על כך בשלילה – היינו, שהמבקש יכול לעשות שימוש מסוים בגפה הפגועה שאינה קטועה – נקבע אין הוא יכול לקבל הכרה מכוח תקנה 5(א)(4ב) ואין להעניק לו דרגת נכות מיוחדת.

3. מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי מרגע שוועדה רפואית הגדירה את מצב רגלו השמאלית כ"מותאם לקטיעה", הרי שממילא אבד לחלוטין תפקודה ולא ניתן לומר כי הוא יכול לעשות בה שימוש; כי בהתאם להלכה הפסוקה הפרשנות הנכונה של תקנות הנכות המיוחדת היא מרחיבה; וכי ישנה פסיקה סותרת ביחס לפרשנות הנכונה של התקנות ועל כן נדרשת הכרעה ברורה. עוד טוען המבקש כי משטען המשיב טענות ביחס לפרשנות תקנות הנכות המיוחדת רק לפני בית המשפט המחוזי ולא קודם לכן, הרי שנפגעה זכותו להישמע לפני שתי ערכאות; חל על המשיב השתק שיפוטי; ונגרם לו עיוות דין חמור. אף בעניין זה סבור המבקש כי בקשתו מעוררת סוגיה עקרונית, והיא מעמדן של הוועדות הרפואיות כגוף מעין שיפוטי.

4. המשיב מתנגד לבקשה וסומך ידיו על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. לשיטתו, הבקשה אינה מעוררת שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור, אלא מדובר ביישום הדין על המקרה הפרטי של המבקש ובחינה אם מצבו הרפואי בא בגדר התקנה המעניקה דרגת נכות מיוחדת אם לאו. המשיב מוסיף וטוען כי דינה של טענת המבקש כי הוא זכאי להישמע לפני שתי ערכאות להידחות, היות שעניינו נדון הן לפני שתי ערכאות רפואיות הן לפני בית המשפט המחוזי. לגופם של דברים, טוען המשיב כי יש להבחין בין תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), התש"ל-1969 (להלן: התקנות הכלליות) לבין תקנות הנכות המיוחדת, ועל כן אין ללמוד מ"התאמת קטיעה" לפי התקנות הכלליות לעניין קביעת דרגת נכות מיוחדת. לשיטתו, מקום שחפץ מחוקק המשנה לקבוע דרגת נכות מיוחדת גם במצבים שאינם קטיעה הוא עשה זאת מפורשות, ועל כן אין מקום לפרשנות מרחיבה. עוד מציין המשיב כי לא ניתן לערוך "התאמות" במסגרת תקנות הנכות המיוחדת, וזאת עקב העדר סעיף מסמיך, בניגוד לתקנות הכלליות שבהן קיימת תקנה 11 המאפשרת לעשות זאת.

5. לאחר שבחנתי את הבקשה ואת התשובה, באתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. כידוע, בבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי", ובכלל זה פסק דין של בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה, נוהגת אמת מידה מצמצמת. רשות תינתן רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"א 6604/12 פלוני נ' קצין התגמולים, פסקה 11 (26.11.2012); רע"א 2480/06 מידר נ' קצין התגמולים, פסקה ז (31.12.2006)). לא מצאתי כי הבקשה שלפניי, ובכללה שאלת פרשנות תקנות הנכות המיוחדת, מצדיקה מתן רשות ערעור בשים לב לאמת המידה האמורה. תקנות אלו תוחמות בצורה ברורה את מעגל הזכאות ומפרטות את התנאים שבהתקיימם ניתן לקבוע דרגת נכות מיוחדת. כפי שקבע לאחרונה בית משפט זה (השופטת ד' ברק-ארז):

"ההסדר הסטטוטורי בעניין הנכות המיוחדת הוא מפורט ודקדקני, ועולה ממנו באופן חד משמעי כי פניהן של התקנות להסדיר באופן פרטיקולרי את המצבים הנופלים לגדרן של תקנות הנכות המיוחדת, ולא לקבוע מבחנים גמישים. התבוננות בתקנות הנכות המיוחדת מעלה כי הן מתייחסות באופן מפורש גם למצבים שבהם קיימת פגיעה בגפיים, שלא על דרך קטיעה: תקנה 5(א)(1) מתייחסת למצב של 'שיתוק מלא בשתי הגפיים התחתונות' ובכך מבהירה כי מצב של שיתוק משמעותי, אך לא מלא, אינו נופל לגדרן" (רע"א 8289/13 גאנם נ' קצין התגמולים, פסקה 18 (17.2.2014)) (להלן: עניין גאנם)).

6. הנה כי כן, תקנות הנכות המיוחדת מגדירות מצבים שבהם יש לקבוע דרגת נכות מיוחדת גם כאשר לא מדובר בקטיעה, אלא במצבים קשים אחרים. משהתייחס מחוקק המשנה במפורש למקרים מעין אלה, אין לקרוא לתוך תקנות הנכות המיוחדת מצבים שבהם אין קטיעה שאינם נזכרים בהן. מובן שאין בכך כדי להפחית מעוצמת הפגיעה של אלה שאינם באים בגדר מעגל הזכאות לדרגת נכות מיוחדת. אלה גם אלה סובלים מפגיעות קשות וחמורות, ובכללם המבקש דכאן. אולם מטרת הסדר הנכות המיוחדת לתת מענה למקרי הנכות הקשים והקיצוניים ביותר, ומטבע הדברים יוחרגו ממנו "מקרים אחרים של נכויות, אף הן מכאיבות ומכבידות" (עניין גאנם, בפסקה 19).

7. בענייננו, נמצא כי הנתיב היחיד שבו יכול לילך המבקש לצורך קבלת דרגת נכות מיוחדת הוא זה של תקנה 5(א)(4ב) לתקנות הנכות המיוחדת. במצב דברים זה, הקביעה כי המבקש לא מקיים את התנאי בדבר "אובדן מוחלט של תפקוד" בגפה השמאלית, הקבוע בתקנה, היא קביעה עובדתית-רפואית. קביעות מעין אלו נתונות, ככלל, להכרעת הוועדה הרפואית העליונה כגורם המקצועי המוסמך ובית משפט זה יטה שלא להתערב בהן (ראו והשוו: רע"א 2658/08 ויזל נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון/אגף השיקום, פסקה 12 (23.6.2008) בג"ץ 1082/02 המוסד לביטוח לאומי נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז(4) 443, 465-462 (2003)). עיון בפרוטוקול ובהחלטת הוועדה הרפואית העליונה מגלה את הנימוקים שהובילו לקביעה זו. בין היתר נערכו למבקש בדיקות לפני הוועדה שמהן הסיקו חבריה כי גפתו השמאלית אינה מצויה באובדן תפקוד מוחלט. נמצא אפוא כי, כעניין עובדתי-רפואי, נכותו של המבקש אינה עומדת בקריטריונים הנדרשים לשם הכרה בדרגת נכות מיוחדת. נוכח האמור, ובהעדר טעמים לסתור, ברי כי הבקשה תחומה בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה ואינה מגלה עילה למתן רשות ערעור לפי אמת המידה האמורה.

8. הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏ז' באייר התשע"ד (‏7.5.2014).


מעורבים
תובע: אמציה עמפלי
נתבע: קצין התגמולים – אגף השיקום
שופט :
עורכי דין: